הוא אחשוורוש מתחילתו ועד סופו

אחת מהשיחות ה"קלאסיות" על מגילת אסתר נאמרה בהתוועדות פורים תשל"ג, בשיחה השביעית, נעמד הרבי שליט"א מלך המשיח על הרש"י הראשון במגילה, קושר אותו לכל המגילה עד הפסוק האחרון, ודרך אגב, ב"מאמר מוסגר" מלמד לראשונה "נכסי צאן ברזל" של כל היהדות שחלקם נכתבו בליקוטי שיחות. השיחה המפורסמת, ההסבר מדוע מרדכי נשאר משנה למלך אחשוורוש אחרי הגזרה, ולכן היה רצוי "לרוב" אחיו בסנהדרין ולא לכולם, בגלל מחלוקת של התלמוד הבבלי והירושלמי, מדוע נכתב בתפילת "מודים" "ושללם לבוז", מה זה נוגע לענין "להשמיד להרוג ולאבד", ועוד.
מוגש כאן לראשונה, מעובד ומשולב על שיירי סרט צילום קרוע יחד עם ההקלטה הקולית שנשמרה בשלימות.

תמליל התרגום:

ובזה יש גם לימוד מהמגילה שאפשר לחבר זאת ביחד, כרגיל עם ההתוועדויות האחרונות בשנים האחרונות שמפרשים פירוש רשי, גם רש"י במגילה.

 שלכאורה, לא מובן ואחרי זה רואים, שרש"י מוכיח שכך חייבים ללמוד. וזה מיד בתחילת המגילה ברש"י, וביחד עם זה קשור לרש"י על הפסוק האחרון במגילה.

 שמיד בתחילת המגילה הלשון הוא, "ויהי בימי אחשוורוש" "הוא אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה." הפירוש הפשוט בזה הוא, "ויהי בימי אחשוורוש", שזה היה בזמנו של אחשוורוש, ואחרי זה, כי אולי היו כמה מלכים בשם אחשוורוש, או בגלל שעוד לא יודעים על גדלות אחשוורוש, מוסיף הפסוק שזה הוא אותו אחשוורוש, שהיה מלך, קיסר, על מאה ועשרים ושבע מדינות, על כל כל העולם! וזה הפירוש הפשוט בפסוק, על דרך הפשט.

 רש"י עומד על המילים "אחשוורוש הוא אחשוורוש," ואומר, שב"אחשוורוש" הראשון הכוונה היא לא כמו בשני שמולך על שבע ועשרים ומאה מדינה, כי אז היה יכול להיות כתוב יותר בקיצור "ויהי בימי אחשוורוש המולך על שבע ועשרים ומאה מדינה." אלא מה פירוש "אחשוורוש הוא אחשוורוש," שהאחשוורוש השני בכלל הולך על ההמשך, שזה אותו אחשוורוש שהיה מתחילתו, כך היה גם בסופו. כל הזמן שהוא היה, זה היה אותו אחשוורוש עם אותה הנהגה.

ולכאורה לא מובן. מדוע רש"י צריך להוציא זאת מפירוש הפשוט? ש"אחשוורוש" הולך על ההמשך? וכפי שמוצאים כמה פעמים בחומש "הוא משה ואהרון," ואחרי זה כתוב שוב "אהרן ומשה המדברים אל בני ישראל," ועל דרך זה מוצאים בכמה וכמה מקומות.  ומפרשים זאת, זה הפירוש במדרש, ש"אחשוורוש הוא אחשוורוש," בלי שום שינוי.

 הביאור בזה נמצא ברש"י שני שהוא הרש"י האחרון על המגילה, שבדרך הפשט לגמרי אינו מובן. והוא, בפסוק האחרון במגילה כתוב, אחרי שבטלה גזרת המן,

ואחרי זה מרדכי היה "משנה למלך אחדוורוש," "ורצוי לרוב אחיו." עומד רשי למה כתוב "לרוב," במקום לכתוב סתם "ורצוי לאחיו," כמו שאחרי זה כתוב  סתם "זרעו" ודורש שלום "לעמו" וכו,' ומה זה כאן "לרוב?"

 אומר רש"י שמכאן מובן "לרוב", אבל לא לכולם. שחלק מאחיו, שהרי הוא היה  חבר בסנהדרין, שחלק מהסנהדרין "פרשו ממנו", הוא לא היה רצוי אצלם. מדוע הוא לא היה רצוי אצלם?

 אז רש"י מביא, כדי שאפילו בן חמש למקרא יבין, שמרדכי הרי הציל יהודים מהגזרה. אז מדוע שהוא יהיה לא רצוי אצל חלק מאחיו דווקא כאשר הוא נהיה "משנה למלך אחשוורוש?!" מה החיסרון?!

 ואומר רש"י, שהיות שהוא היה עסוק בעניני מלכות, במילא הוא לא היה יכול להתעסק בלימוד תורה כמקודם בתלמודו,  והיות שהיה חסר אצלו בהתמדה בלימוד התורה כמקודם, לכן "מקצת סנהדרין" לא היו מרוצים ממנו.

 וכאן עולה מיד שאלה על מרדכי. מרדכי היה אחד מהסנהדרין. וידע מגדולת ויוקר התורה. והראיה, שמקודם הוא למד תורה כמו כל חברי הסנהדרין! אז באמת, מדוע הוא קיבל על עצמו את תפקיד ה"משנה למלך," שזה לקח ממנו את האפשרות ללמוד תורה כמו שהיה לומד מקודם?! בשלמא [מובן], לפני שהגזרה בטלה, הוא היה צריך להיות שם "בשער המלך" ולעסוק שם בביטול הגזרה.

אלא, בגלל שהפסוק עצמו אומר שהוא היה כבר "משנה למלך אחשוורוש,"

על אחת כמה וכמה שלא נשאר כל שיור ורושם מגזרת המן כפי שהמגילה סיפרה קודם בארוכה, ש"נפל פחד היהודים עליהם." במילא לגמרי לא מובן, איך מרדכי התעסק במשרה, אמנם משרה גדולה ונכבדה, "משנה למלך אחשוורוש," אבל אותו מרדכי שהיה הכי גדול בסנהדרין, הרי לא יכל להתנתק מלימוד התורה כדי שיהיה לו התפקיד הכי נעלה שיכול להיות, ועד "משנה למלך אחשוורוש?!"

ולכן אומר רש"י שחייבים לפרש בתחילת המגילה, שאף על פי שגזרת המן בטלה, ואחשוורוש נתן את טבעת המן למרדכי, והפקיד אותו "על בית המן", ועשה אותו משנה למלך, אין פירושו שאחשוורוש שינה את הנהגתו.

אם אחשוורוש היה באמת משנה את הנהגתו, אז מרדכי היה יכול לחזור לסנהדרין, ולשבת ללמוד עם הסנהדרין.

 אבל מרדכי ראה ש"אחשוורוש הוא אחשוורוש!!" מתחילתו ועד סופו הוא היה אותו אחשוורוש! שלא היתה לו ברירה, הוא היה חייב לתת את הטבעת למרדכי. לא היתה לו ברירה, והיה חייב לומר "כתבו ליהודים כטוב בעיניכם" אבל הוא ראה מה קורה אצל אחשוורוש, שזה אותו אחשוורוש שהלך ביחד עם המן!!

כפי שכתוב במדרש, שאחשוורוש רצה להיפטר מהיהודים בדיוק כפי שהמן רצה להיפטר! וכפי שכתוב בפשטות במגילה שהמן לא היה צריך לעשות ענינים מיוחדים לשכנע את אחשוורוש. הוא נתן לו כמה דולרים, והוא מיד הסכים! והוא לא עשה את זה בשביל הכסף של היהודים, בגירוש ספרד, שעשו גזרה על  היהודים, רצו לקחת את הכסף שלהם ומרדכי ראה – לא!! אחשוורוש אמר "ושללם לבוז!" הוא לא צריך שום הנאה מהכסף! ואף על פי כן, ולו רק כדי להשתחרר מהיהודים!!

ומרדכי ראה שגם אחרי ביטול הגזרה כדאי להישאר משנה למלך, כי מרדכי ראה ש"אחשוורוש הוא אחשוורוש!" מתחילתו ועד סופו! ואם לא ישמרו עליו  שמישהו לא ישכנע אותו... ה"מלך טיפש", אולי מחר בבוקר הוא יראה לנכון לעשות עוד גזרה!! למרדכי לא היתה שום ברירה!! ולכן, רוב הסנהדרין החזיקו בדעת מרדכי!

אבל "מקצת הסנהדרין" לא. ולכן זה מכריח, בגלל שבפסוק כתוב "ורצוי לרוב אחיו," חייבים לומר שהיה כאן ענין שמקצת סנהדרין היו לא מרוצים ממנו. וחייבים לומר שהיה איזה טעם למרדכי שאף על פי כן הוא כן יקבל את התפקיד אצל אחשוורוש.

איזה טעם יכול להיות? הרי הגזרה בטלה, "ונפל פחד היהודים עליהם ורבים מעמי הארץ מתייהדים," ולכן רש"י מחפש במגילה איפה במגילה מבוארת שאלה זו.

ואת זה רש"י מצא מיד בהתחלה! שאומרים "ויהי בימי אחשוורוש, מתכוונים שכל הזמן כל הימים שאחשוורוש היה קיסר, זה היה "אחשוורוש הוא אחשוורוש מתחילתו ועד סופו." ואת זה מלמדת אותנו המגילה בנוגע ליהודי. על דרך שדובר קודם.

כמו שאחשוורוש רצה לעשות משתה בשביל להתפאר בכבודו. הוא לא עשה משתה לפי התאבון של המוזמנים, אלא משתה לפי היכולת והאפשרויות שלו כמלך, על דרך זה גם, כפי שהרי אומרים בהנוגע לאחשוורוש שהוא מתחילתו ועד סופו אותו דבר, וזה מלמד יהודי, שיהודי יידע, שמתחילתו ועד סופו הוא  אותו דבר!

יכול להיות שבאמצע מתערב אצלו ייצר הרע, "מלך זקן וכסיל," ועושה לו בילבול ורעש, וגורם לו לרגע קשה וכו' וכו,' ומסית ומדיח שלרגע אחד הוא לא יתנהג כמו שהוא צריך להתנהג. אבל לומר שח"ו שבגלל זה נחלש התוקף של היהודי?! זה לא התחיל!!

אם אפילו "אחשוורוש הוא אחשוורוש," "מתחילתו ועד סופו", על אחת כמה וכמה אותו יהודי שקורא את המגילה, הוא בטח ובוודאי "מתחילתו ועד סופו!" אם הוא נולד אצל הורים דתיים ולמד ב"חיידר" דתי "קמץ אלף אָ,' זה נחקק בו עד מאה ועשרים שנה, והוא  - "מתחילתו ועד סופו" - "קמץ אלף אָ," כפי שהרבי הנשיא אומר במאמר, שזה קשור עם "אנכי הוי' אלוקיך" שמתחיל ב"קמץ אלף אָ', האות א' של "אנכי הוי' אלוקיך." אפילו זה שמאיזה סיבה שתהיה, שהנשמה שלו נולדה, ירדה לגוף אצל הורים כאלה שהם גם תועים, אבל אבא של סבא שלו, והנשמה שלו היתה "מתחילתו," עמדה על הר סיני, ואמרה בלבב שלם "נעשה ונשמע!" וזה ניתן בו באותה קבלת התורה שעליה כתוב במגילה "וקיימו וקיבלו," "קיימו מה שקיבלו כבר," שבפורים, מחזקים ומחדשים את אותו  "נעשה ונשמע," ועד לאופן שאין שום "מודעה לאורייתא,"

שנהיה "נעשה ונשמע" עד סוף כל הדורות, ולכל יהודי עד סוף כל ימיו, וזה מגיע אליו באופן של "אורה שמחה וששון ויקר."

ובתוך כך, גם מאמר המוסגר, בגלל שמדברים על הפסוק, יש עוד שני ענינים שצריכים לבאר, הענין למה המגילה מדגישה "ושללם לבוז," כפי שדובר בשבת, כדי להראות את החילוק שאצל אינם יהודים העיקר הוא "שללם לבוז," אצל יהודים העיקר הוא "נקהלו ועמוד על נפשם," שמה זה "נפשם", "היהודים"  נקהלו ועמוד על נפשם. במילא, "ובביזה לא שלחו את ידם," אין להם שום שייכות לקחת למישהו משהו. וזה בדרך הפשט.

אבל אחרי זה יש עניין נחמד בהלכה,הדין הוא, ש"הרוגי מלכות, נכסיהם למלכות." אם לא היה כתוב בגזרה "ושללם לבוז," זה לא הפשט שלא היו יודעים מה לעשות עם הרכוש. אז היה צריך להיות "נכסיהם למלכות." מה הנפקא מינה לענין גזרת המן? בשעה שאמרו לעמי הארץ, לגוים, "שמע"!, "להשמיד להרוג ולאבד את היהודים!" וגם את הכסף שלהם תקחו, הם אמנם עשו זאת בתענוג יותר גדול!

אם לא היה כתוב "ושללם לבוז", הם היו מבינים מזה להרוג יהודים ואת הכסף יקח אחשוורוש, "זאת לא!" זה דבר שגוי לא יתן לרמות אותו, ואולי הם גם לא היו עושים זאת. ולכן מדגישים גם ב"על הניסים", את גודל הגזרה, שבימי מרדכי ואסתר עמד המן הרשע, והוא דאג שאלה שיעזרו לו, הרי הוא היה צריך לפעול זאת דרך עמים שונים, אנשים שונים, אז הוא עשה את כל הענינים שהם יפעלו כפי רצונו, ולכן הוא הוכרח להוסיף, ומדגישים זאת ב"על הניסים," שהוא הודיע שיהיה "ושללם לבוז."

וכמו שראו רח"ל בגזרות ושמדות בדורנו, שזה מה שהיה "ושללם לבוז", הכשיל אפילו גוים כאלה, שכל ימיהם היו בידידות עם היהודים בגרמניה ובפולין, וליטא וכיוצא בזה, אבל כאשר הם שמעו שיהיה "ושללם לבוז", הם שכחו מכל  הענינים,ולו כדי למלא את רצון המן של אותו הדור.

וגם, בתור מאמר המוסגר, כאן המקום לבאר, למה מרדכי נשאר משנה למלך. "ממה נפשך:" אם מרדכי לא היה כפי שצריך להיות, אז מדוע היה "רצוי לרוב אחיו?!" ואם הוא כן עשה מה שצריך, שנשאר משנה למלך אחשוורוש, אז למה "מקצת סנהדרין פרשו ממנו?" וזה סימן שיכול להיות בתורה שתי שיטות בזה.

איפה מוצאים את שתי השיטות?

זו פלוגתא בין תלמוד בבלי לירושלמי. במסכת ברכות מובא בנוגע ל"חסידים הראשונים," ש"היו שוהים שעת אחת, ומתפללים שעה אחת, ושוהים שעה אחת," כל תפילה לקחה להם שלוש שעות. היות ויש שלוש תפילות ביום, שחרית, מנחה וערבית, אז תשע שעות מהיום הלכו להם על עבודת התפילה.

שואלת הגמרא, בגלל שהתפילה לוקחת להם תשע שעות, "תורתם מתי נעשית, ומלאכתם מתי נעשית?" מתי היה להם זמן ללמוד תורה, ומתי היה להם זמן לעשות מלאכה כדי שתהיה להם פרנסה.

והגמרא עונה, "מתוך שחסידים הם," מכיוון שהם היו עוסקים בעניני חסידות אריכות התפילה וכו,' ,לכן היתה להם ברכה מהקב"ה, "תורתם משתמרת, ומלאכתם מתברכת". כך אומרת הגמרא במסכת ברכות. בזכות שהם היו חסידים, הם לא שכחו את מה שהם למדו, "משתמרת" תורתם, אף על פי שלא היה להם מספיק זמן לחזור עליה. ומלאכתם מתברכת", שמקצת מאד מלאכה, הין להם הרבה ברכות. מה מובן מזה, שהדין הוא, שאפילו אם "חסידים הם,"

ועושים פעולות באופן של חסידות, אז ל"מלאכה", זה עוזר שהיא תהיה "מתברכת." שמזה יתווסף להם יותר, שלא בדרך הטבע. אבל בהנוגע לתורה, לא כתוב "תורתן מתברכת." כתוב "תורתן משתמרת". שמה שהוא כבר יודע, הוא לא שוכח.

במילא, כשמדברים על מרדכי, שהוא היה ה"משנה למלך," וצריך להתעסק עם עסקי המלכות, כדי לשמור מגזירה ונהיית השאלה, "תורתם מתי נלמדת  ומלאכתם מתי נעשית?" אז לפי התלמוד הבבלי, במלאכה לא חסר כלום, "מלאכתם מתברכת." אבל בנוגע לתורה, לא נוסף כלום, ורק שהיא  "משתמרת!" ולכן "פרשו ממנו מקצת סנהדרין!" וכל זה לפי הגמרא בתלמוד בבלי.

אותו ענין, אותה משנה, אותה קושיה, ישנה בתלמוד ירושלמי. אבל בירושלמי כתוב לשון אחר בתירוץ השאלה. "מתוך שחסידים הם, ברכה ניתנה בתורתן, וברכה ניתנה במלאכתן." כלומר, לא רק שהם לא שוכחים את התורה, אלא שנוסף להם עוד בתורה! כפי שרשי מביא שם, "במעט עיון", ולא שהוא צריך להתייגע, בקושיות ושאלות, ופירכות ועד שהוא מגיע לאמת, שצריך לזה ריבוי זמן, אלא מיד שהוא מתחיל ללמוד, מיד נופלת לו בראש הסברא הנכונה. מילא, לפי אותם אנשי סנהדרין שאחזו מדעת התלמוד הירושלמי, היתה "תורתן מתברכת!"

לפי זה למרדכי היה שני הדברים, גם תורה, וגם חסידות! על פי זה מובן שזהו החילוק בין התלמוד הבבלי לירושלמי החילוק בין בבלי לירושלמי באופן הלימוד הוא, אופן הלימוד של ה"בבלי" כמבואר בארוכה ב"שערי אורה" לאדמו"ר האמצעי היה באופן של קושיות ופירכות וכו.' כפי שרואים זאת בפשטות בתלמוד בבלי הגמרא אומרת, "במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי," שבשעה שמתחילים ללמוד נכנסים לחשכה. וצריך להתבונן ולשאול שאלות, ולברר, עד שמוצאים את הפשט האמיתי, זה תלמוד בבלי. תלמוד ירושלמי הוא לא  "במחשכים!" מיד שניגש ללימוד, ניגש ומוצא מיד את הסברא הנכונה!

כפי שדובר פעם בארוכה, שהחילוק בין תשובות [=שו"ת] ה"אחרונים" לתשובות ה"ראשונים," בתשובות [=שו"ת] ה"ראשונים" ישנן רק מעט שורות. תשובות הרמב"ם וכו', וכו.' הוא מביא את השאלה, ומיד אחרי זה התשובה, אחרי זה הוא חותם "ואמר משה" ובזה מסיים את התשובה.

כשבאים לתשובות ה"אחרונים", מדובר על "אחרונים" גדולי ישראל!! יש אריכות ענקית עם שקלא וטריא הלוך וחזור! וכפי שדובר פעם בארוכה, הנפקא מינא היא, שאצל ה"ראשונים," שהיו "כמלאכים", הכל היה מואר.

בשעה שנמצאים בחדר מואר ומחפשים משהו בחדר, רואים זאת מיד, והולכים לקחת את זה. ויודעים שזה חלון, וזה דלת, וזה שולחן וכו.' בשעה שבחדר אין אור, "במחשכים הושיבני," אז צריך למשש! מרגישים חור ולא יודעים אם זה חלון, אם זה דלת, או ?? לא יודעים מה זה! הוא צריך למשש מצד זה, ומצד זה, ועד שבא לידי החלטה שזה לא דלת ולא חלון אלא שיש שם סיר גדול וזה חור בסיר. במילא הוא ממשיך לחפש הלאה, ועד שמגיע לאמת.

ולכן ב"ירושלמי", שהם היו רגילים לאופן הלימוד שבמעט עיון, כבר יודעים את השכל, ולכן אצל אותם חסידים בשיטת ה"ירושלמי," תורתם לא רק "משתמרת", אלא גם "מתברכת."

ולכן מרדכי, אשר "הגלה מירושלים," היה שייך לאותה שיטה הוא הלך עם השיטה של "תורתן מתברכת," ובסנהדרין היו גם, על דרך ש"הלל הבבלי", עלה מבבל, על דרך זה היו גם בימי מרדכי גם כאלה שהיו מסתמא מכל הארצות,

ולכן "מקצת סנהדרין פרשו ממנו" כי הם הלכו באופן הלימוד של תלמוד בבלי, שאצלם היה רק "תורתם משתמרת" לכן פרשו ממנו. שעד כאן זה מאמר המוסגר.

ובהנוגע לענייננו:

כמדובר קודם, מיד שמתחילים ללמוד את המגילה, אומרת המגילה "ויהי בימי אחשוורוש", באיזה זמן שלא יהיה, שיכול להיות הזמן הקשה ביותר על דרך  שהיה בזמן אחשוורוש. "השחיר פניהם של (שונאי) ישראל כשולי קדרה."

כך כתוב במדרש. מלך קשה.

אז שיידעו, אם אדם רוצה באמת אז "אחשוורוש הוא אחשוורוש," שלא להתפעל, לא רק שלא להתפעל מהעולם אפילו לא להתפעל מהעבר שלו עצמו.

איך שהוא התנהג אתמול ושלשום ושנה לפני כן. כי היות שיש אצלו ה"תחילה" ואם רק ירצה באמת, שיהיה מתחילתו ועד סופו "אחשוורוש הוא אחשוורוש."

על אחת כמה וכמה כמדובר קודם בנוגע ליהודי, שאצל כל יהודי הרי "נפש השנית בישראל  היא חלק אלוקה ממעל ממש," ואצל הקב"ה לא שייך שום שינויים, על דרך זה אין שינויים, "אני הוי' לא שניתי," וזה פועל גם בנשמה של יהודי ש"אפילו בשעת החטא היתה באמנה אתו", ולכן איזה יהודי שיהיה, ומה שלא יהיה איתו, חצי שעה קודם, דקה קודם, הוא בעל הבית אמיתי על עצמו, שיהיה "אעיקרי' קאי", הוא יחזור לשורש ומקור שלו, וזה – איך שהוא עמד בהר סיני, נשמתו עצמה, ושם אמר "נעשה ונשמע," וזה לוקח אותו, ויורד בנשמה זו, בגוף זה, בזמן זה ובמקום זה, והוא לומד תורה ומקיים מצוות כולל "ואהבת לרעך כמוך," להפיץ יהדות לכל יהודי שיכול להגיע אליו, ולעשות זאת בשמחה ובטוב לבב, וזה יביא מאיר עיני שניהם הוי', לשניהם יש "אורה ושמחה וששון ויקר!"

לחיים!