האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

מדוע אדם הראשון לא מת באותו יום שאכל מעץ הדעת?!

קטעים מבית חיינו

אתר הגאולה 557 צפיות 0

הקב"ה הזהיר את אדם הראשון שאם יאכל מעץ הדעת ימות. ואחרי שהוא אכל, הוא חי עוד 930 שנה! מתוך ביאור נפלא על פירוש רש"י בפרשת נשא מתבארת התשובה לשאלה זו בפרשת מתוך התוועדות מוצאי שבת קודש פ' נשא תשל"ח, שיחה מתורגמת בוידאו.

תמליל התרגום:

בפירוש רש"י, אומר רש"י בנוגע למה שכתוב "קערת כסף אחת" שזה בגימטריא תתק"ל – תשע מאות ושלושים, וזה בפרק ז' ופסוק י"ט, ורש"י מפרש שם, ש"קערת כסף" - מניין אותיותיו זה בגימטריא תשע מאות ושלושים כנגד שנותיו של אדם הראשון.

כאשר רש"י מביא אחר כך את שאר הגימטריות, הוא מוסיף ואומר בנוגע לנח וכיוצא בזה, שזה "לקיום העולם", על דרך זה בנוגע לתורה, על דרך זה בנוגע לשאר הגימטריות. מה שרש"י מוסיף שזה בגימטריא חמש מאות ועשרים שזה שנותיו של נח שהוא היה קשור עם קיום העולם וכיוצא בזה, בפשטות מובן, מה השייכות של חמש מאות ועשרים לחיי נח, מה הקשר בין זה לקרבנות שהקריבו לחנוכת המזבח, אז מובן שזה ענין של זכות, או ענין של התעוררות בנוגע לתורה ומצוותיה.

ולכן זה "לקיום העולם", ועל דרך זה "ניתנה מידו של הקב"ה", על דרך זה אברהם יצחק ויעקב, שרש"י מביא אחרי זה, להזכיר זכות של יהודים, או ענין שיהודים אחרי זה יעשו.

אבל, כשמגיעים לשנותיו של אדם הראשון, לגמרי לא מובן מה הענין של זכות, ומה הקשר עם היהודים שלאחרי זה שקשור עם קרבן שמרמז במספר אותיותיו על תשע מאות ושלושים!?

על אחת כמה וכמה כשמתבוננים ולומדים - התינוק הבן חמש למקרא זוכר שבעצם חייו של אדם הראשון היו צריכים להיות בלי קץ!! וכל הענין שבגללו נהיה לחיים הגבלה זה בגלל שהיה דבר בלתי רצוי!!

"ביום אכלך ממנו", שבגללו נהיה מזה ענין של הפסק החיים, אלא שבזה גופא, זה היה תשע מאות ושלושים שנה. ובשעה שמזכירים,  שהרי מדובר על אדם הראשון, שהוא הרי יצור כפיו של הקב"ה והיה צריך להיות חי לעולם, וחי רק תשע מאות ושלושים שנה?! למה להזכיר זאת בענין שצריך להיות חנוכת המזבח?! וכאמור, זה צריך להיות מובן אפילו ל"בן חמש למקרא", ובפרט שמפרשי רש"י בכלל לא מתעכבים על זה!

מה הקשר בין שנותיו של אדם הראשון לענין שמזכירים זאת בחנוכת המזבח! ובפרט כשמסתכלים בפירוש רש"י מיד אחרי זה, שבכל ענין של גימטריא רש"י מוסיף מילה או שתים, כדי להסביר שזה ענין של זכות, שנוגעת לקיום העולם וכיוצא בזה ולמה רשי מוסיף – כדי שיהיה מובן מה הקשר בין חמש מאות ועשרים שנים של נח מדוע יש להזכיר זאת בחנוכת המזבח! ולגבי מנין שנותיו של אדם הראשון, רש"י לא מוסיף מדוע זה מוזכר כאן!!

= = =

בהנוגע לפירוש רש"י, ל-תתק"ל (930) שנה, זה קשור עם עוד שאלה עצומה ברש"י. אלא מה, עם רש"י מפרשת בראשית. וכמדובר כמה פעמים, שעל "קלאץ קשיא"  מפרשי רש"י לא מדברים ולא אלה ששמעו את הקושיות ברש"י, כי זו "קלאץ קשיא." כאשר לומדים בפרשת בראשית, ורואים בנוגע לעץ הדעת, והקב"ה אומר לאדם הראשון לא לאכול ממנו, "כי ביום אכלך ממנו מות תמות," אחרי זה לומדים הלאה, רואים, שאדם הראשון חי ת-ת-ק-ל  (930) שנה!!

הרמב"ן מתעכב על זה, ומפרש ש"מות תמות" לא הפשט שתהיה מיתה תיכף, אלא שהוא נהיה מחוייב עונש מיתה. על דרך זה גם בתלמוד ירושלמי ובתרגום יונתן בן עוזיאל. שזה "בר קטלא" - ענין שקשור עם עונש זה. אבל רש"י לא מוסיף זאת, ואדרבה, רש"י לא יכול להוסיף זאת, זה היפך הפירוש!

אם זה היה הפירוש בפשוטו של מקרא, לא היה צריך להיות כתוב "ביום!" היה צריך להיות כתוב "באכלך" – אז "מות תמות"! מדוע התורה מוסיפה "ביום" אכלך? ביום אכלך מוסיף שזה באותו היום! יש אמנם מדרש שעונה על זה, שהקב"ה ברחמיו החליף ש"ביום" אכלך זה יהיה לא יומו של אדם הראשון, אלא "יומו של הקב"ה"! שיומו של הקב"ה הוא אלף שנה! ואדם הראשון רצה לתת מחייו לדוד המלך שבעים שנה, ולכן הוא חי תתק"ל. רש"י לגמרי לא מביא את כל זה, מדוע הוא לא מביא זאת, כי בפשטות מובן גם שכאשר כתוב ביום אכל-ך, אז פשוטו של מקרא שזה "ביום" של אדם הראשון!

ועל דרך זה לומר שאדם הראשון נתן שבעים שנה לדוד המלך, בפשוטו של מקרא אין לזה מקום לעניין כזה. ולכן רש"י לא יכול לפרש כך, ונשארת השאלה, שרש"י צריך לפרש פשוטו של מקרא שלא יהיו שום שאלות אצל הבן חמש למקרא שעוד לא למד מדרש או את פירוש רמב"ן, ואף על פי כן רש"י לגמרי לא מזכיר מה הענין שקודם כתוב "ביום אכלך" ובפשוטו של מקרא הכוונה באותו היום; ואחרי זה כתוב שאדם הראשון חי אחרי זה תשע מאות שנה ושלושים שנה!! התירוץ על שאלה זו עונה גם לשאלה מדוע מביאים את תתק"ל שנים. וכפי שיתבאר לקמן.

= = =

בנוגע לפירוש רש"י, שרש"י אומר בנוגע לתשע מאות ושלושים שנה התשובה לזה כמדובר לעיל בזה שרשי לא צריך להביא שום פירוש. מדוע רש"י אינו צריך להביא שום ביאור שאחר כך העונש לא קוים, כי הביאור נמצא בפשוטם של כתובים.

כאשר הקב"ה פנה לאדם הראשון – היתכן?! אדם הראשון ענה, "האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל"! אמנם נכון שבדברים אלו היה דיבור בלתי רצוי, היפך הענין של "הכרת טובה" וכיוצא בזה, אבל כאן בפשוטם של כתובים ישנה תשובה לשאלת הקב"ה!!

הקב"ה אמר לו שהוא עושה אותה ל"עזר כנגדו", ואחרי זה, "ויבא אליו את האישה" והיה מובן בפשטות שהיא ה"עזר כנגדו", ובשעה שהעזר כנגדו "נתנה לי מן העץ" הרי זו שליחות מהקב"ה!! ולכן "ואוכל"!

ורואים שהטענה התקבלה ע"י הקב"ה, אעפ"י שזה היה היפך רצון ה' כי הטענה באה ביחד עם עם "תנועה" נפשית מתי ש"וישמע את קול אלוקים מתהלך" - הם התחבאו, כלומר שזה היה קשור עם "תנועה" של תשובה, "כי עירומים הם", כי נתערטלו מהמצוות, וגם בפשטות, הם, הבינו שלא להיראות כך לפני הקב"ה והית שזה היה קשור עם תשובה, וגם היה מקום לטענה לפי פשטות הענינים, כי זה הגיע מ"האישה אשר נתת עמדי", ולכן רש"י לא צריך לבאר זאת בפירוש, זה נמצא בפשטות הכתובים!!

אבל עדיין יש שאלה בנוגע לחווה, והתשובה - חווה לא שמעה כלום מהקב"ה!! היא שמעה רק מאדם הראשון!!

ואחרי שמצאנו על זה הסברה, אמת אמנם, גם אחרי התשובה, הרי זה דבר בלתי רצוי, ולכן כבר לא "חי לעולם", אבל כבר אין שאלה למה לא מת "ביום אכלך" – באותו יום, כי הטענה בפשוטם של כתובים פשוטם של דברים היא אדרבה, זו תביעה גדולה ביותר מהקב"ה!!

היא הרי ה"עזר כנגדו", ובדיוק כמו שאומרים על כשרות בנשים שבישראל - סומכים עליהן, ואומרים ש"עד אחד נאמן באיסורין", שלא לדבר שכל ענין הכשרות וכל ענין טהרת המשפחה, ועל דרך זה נרות שבת קודש, שאלו - ג' דברים שבית ישראל נשען וקיים עליהם, ובכל אלה סומכים על עד אחד ו"עד אחד" שזו אישה בישראל, בת בישראל!

על דרך זה, וכל שכן וקל וחומר, כשמדובר על חווה שהיא היתה צלע מצלעותיו של אדם הראשון, וצלע זה היה "יצור כפיו" של הקב"ה!! ועד שאדם וחווה הם אלו שמונחים במערת המכפלה עם כל ההפלאות שאומרים על "פני חווה" (היופי של חוה) שאפילו האימהות לא הגיעו ליופי הזה, ובוודאי שלא מדובר רק על יופי כפשוטו, רק בגשמיות שאמנם גם בגשמיות, אבל היופי בגשמיות לא מתקרב ליופי העיקרי הפנימי שהיופי בגשמיות בא ממנו.

האימהות היו יפות בגשמיות, והראיה שהמצרים היללו אותה (את שרה), אף על פי שזה "ערוות הארץ" ואמרו לפרעה "יפה היא", אבל אצל המצרים זה היה בגשמיות, ואצלם (אצל האמהות) הנשמה היתה העיקר ובגלוי, עד שזה השפיע על הגוף, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לחווה.

אז שה"עזר כנגדו" נתנה לו מפרי העץ, במילא נהיה כל הענין, וזה מפליא, עד כמה גדול כח התשובה, שאף על פי שנאמר לו "ביום" אכלך  [תמות], אז לא רק שהיו לו "סתם" חיים כמו שהבן חמש למד אחר כך, "והיו ימיו מאה ועשרים שנה," אלא היו לו חיים ארוכים! ת-ת-ק-ל שנה!

ומזה מובן בנוגע למזבח, שעל המזבח מביאים קרבנות, שהקרבנות מכפרים על ענינים בלתי רצויים, ולהודיע עד כמה גדול כוחה של כפרה, מזכירים: שהנה היה "מעשה" סיפור כזה עם אדם הראשון, ואף על פי כן, הוא חי ריבוי מופלג של שנים!! אפילו נח חי הרבה פחות, ואדם הראשון חי ת-ת-ק-ל שנה!!

וזה מלמד ומדגיש את גודל ענין המשכן שמכפר על חטא העגל, וגודל ענין חנוכת המזבח, ומזבח שעליו מקריבים קרבנות וירח הו'י את ריח הניחוח, אצל נח, ואברהם , וכל הדורות שאחרי זה עד למזבח שבמשכן, יש לו כח עצום כמו שרואים ב-תתק"ל שנה של אדם הראשון.

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...