האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

מסכת סוטה ליום כ'"ג באייר: דף ל"ח

מסכת סוטה

אתר הגאולה 109 צפיות 0

מסכת סוטה ליום כ'"ג באייר: דף ל"ח

 

(סוטה לח,א) [המשך המשנה]

ככתבו (ביו"ד ה"י), ובמדינה בכינויו (באל"ף דל"ת);

במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן (מפני שצריך נשיאות כפים כדאמרינן בברייתא בגמרא), ובמקדש על גבי ראשיהן (למעלה מראשיהם, מפני שמברכין את העם בשם המפורש, ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם) - חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ (מפני שהשם כתוב עליו).

רבי יהודה אומר: אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר (ויקרא ט,כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם [וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים].

גמרא:

תנו רבנן: (במדבר ו,כג) [דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] כה תברכו [את בני ישראל אמור להם] - בלשון הקודש;

אתה אומר בלשון הקודש - או אינו אלא בכל לשון.

נאמר כאן 'כה תברכו' ונאמר להלן (דברים כז,יב) אלה יעמדו לברך את העם [על הר גרזים בעברכם את הירדן: שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן] - מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.

רבי יהודה אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר 'כה' - עד שיאמרו בלשון הזה.

תניא אידך: 'כה תברכו' – בעמידה;

אתה אומר בעמידה או אינו אלא אפילו בישיבה?

נאמר כאן 'כה תברכו' ונאמר להלן 'אלה יעמדו לברך' - מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה.

רבי נתן אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (דברים י,ח) [בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה'] לשרתו ולברך בשמו [עד היום הזה] - מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה.

ומשרת גופיה - מנלן? דכתיב (דברים יח,ה) [דברים יח,ה כי בו, בחר יהוה אלהיך--מכל שבטיך] לעמוד לשרת [בשם ה' הוא ובניו כל הימים].

תניא אידך: 'כה תברכו' - בנשיאות כפים (שיגביהו את ידיהם).

אתה אומר בנשיאות כפים או אינו אלא שלא בנשיאות כפים?

נאמר כאן 'כה תברכו' ונאמר להלן (ויקרא ט,כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם [וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים] - מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות כפים.

קשיא ליה לרבי יונתן (אהך גזירה שוה: אי בגז"ש ילפת לה - איכא למיפרך: מה למלואים שכן קרבן ציבור, כדכתיב (ויקרא ט): וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים; וכולן של ציבור, כדכתיב: קחו שעיר עזים וגו', וראש חדש הוה, כדכתיב 'ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו' (שמות מ), והוא היה יום שמיני למלואים, כדתניא בסדר עולם: אותו היום נטל עשר עטרות): אי (בגז"ש ילפת לה - איכא למיפרך:) מה להלן (למלואים) כהן גדול [באהרן] וראש חודש ועבודת צבור (כן קרבן ציבור, כדכתיב (ויקרא ט): וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים; וכולן של ציבור, כדכתיב: קחו שעיר עזים וגו', וראש חדש הוה, כדכתיב 'ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו' (שמות מ), והוא היה יום שמיני למלואים, כדתניא בסדר עולם: אותו היום נטל עשר עטרות) - אף כאן [בברכת כהנים] כהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור!

רבי נתן אומר: אינו צריך (משום דפרכא ליה גז"ש - מייתי ליה בהקישא): הרי הוא אומר (דברים יח,ה) [כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך, לעמד לשרת בשם ה'] הוא ובניו כל הימים - מקיש בניו לו: מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים (ולא תיקשי תו 'שכן כ"ג', דאין משיבין על ההיקש), וכתיב כל הימים (ולא תיקשי לך 'תו ראש חדש ועבודת צבור'), ואיתקש ברכה לשירות (כלומר: ואע"ג דבהאי קראי לאו ברכה כתיבא, אלא שירות: 'לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים' איתקוש ברכה ושירות בקרא אחרינא, כדאמרינן לעיל 'לשרתו ולברך בשמו').

ותניא אידך: כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש (בשם המיוחד, ככתבו).

אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי?

ת"ל (במדבר ו,כז) ושמו את שמי שמי [על בני ישראל ואני אברכם] - המיוחד לי.

יכול אף בגבולין כן?

נאמר כאן 'ושמו את שמי' ונאמר להלן (דברים יב,ה) [כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם] לשום את שמו שם [לשכנו תדרשו ובאת שמה] - מה להלן בית הבחירה אף כאן בבית הבחירה.

רבי יאשיה אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (שמות כ,כ) [מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך] בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך (ובירכתיך) - בכל מקום ס"ד (וכי בכל מקום שם המיוחד נזכר הכתיב (שמות ג) זה שמי וזה זכרי: לא כשאני נכתב אני נקרא (פסחים נ,א), ועוד: וכי בכל מקום שכינה באה ושורה, דכתיב 'אבא אליך' והוא לא יחד מקום להזכרת השם)? אלא מקרא זה - מסורס (מהופך) הוא: 'בכל מקום אשר אבוא אליך (באהל מועד שבמדבר ובשילה ובבית עולמים) וברכתיך - שם אזכיר את שמי', והיכן אבוא אליך וברכתיך? בבית הבחירה; שם אזכיר את שמי - בבית הבחירה.

תניא אידך 'כה תברכו את בני ישראל' - אין לי אלא בני ישראל, גרים נשים ועבדים משוחררים מנין? ת"ל (במדבר ו,כג) 'אמור להם' – לכולהו.

תניא אידך: 'כה תברכו' - פנים כנגד פנים,

אתה אומר פנים כנגד פנים - או אינו אלא פנים כנגד עורף (שאין הציבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים)?

ת"ל 'אמור להם' - כאדם האומר לחבירו.

תניא אידך: 'כה תברכו' - בקול רם.

או אינו אלא בלחש?

ת"ל 'אמור להם' - כאדם שאומר לחבירו.

אמר אביי: נקטינן לשנים (כשיש שם שני כהנים) קורא 'כהנים' (לברך; שליח צבור, כשגמר ברכת הודאה - קורא אותן 'כהנים', והן הופכין פניהן, שהיו הפוכין לצד התיבה להתפלל, דהא אמרינן לקמן 'יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו') ולאחד אינו קורא 'כהן', שנאמר 'אמור להם' (מקרא ד'להם' נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותן לברך) – לשנים.

ואמר רב חסדא: נקטינן (אם שליח צבור) כהן (הוא) קורא 'כהנים' (ומזהיר את חביריו העומדים לפניו להחזיר פניהם ולברך את ישראל), ואין ישראל קורא 'כהנים' (ואם ישראל הוא - אינו קורא כהנים), שנאמר 'אמור להם' - אמירה

(סוטה לח,ב)

משלהם תהא (אזהרה זו; הכהנים יזהירו).

והילכתא כוותיה דאביי ולית הילכתא כוותיה דרב חסדא.

<סימן מתאו"ה לברכ"ה דוכ"ן בעבוד"ה כו"ס מכי"ר נהנ"ה בעגל"ה>:

אמר רבי יהושע בן לוי: מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים? שנאמר (במדבר ו,כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (תלה הכתוב הדבר בהן, להיות ברכה זו שימת שמו על עמו, ולא עשאה צורך ישראל אלא צורך מקום).

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שמברך – מתברך, ושאינו מברך - אין מתברך שנאמר (בראשית יב,ג) ואברכה מברכיך [ומקללך אאר, ונברכו בך כל משפחת האדמה] (דאילו 'ואני אברכם' - אישראל קאי, כרבי עקיבא, דאמר באלו טריפות (חולין מט,א): למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי הגבורה לא למדנו; כשהוא אומר 'ואני אברכם' - הוי אומר הכהנים מברכים את ישראל, והקב"ה מסכים על ידם).

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה 'כה תברכו', 'אמור להם', 'ושמו את שמי'.

רב אמר: חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא.

ולא פליגי: הא דסליק לפרקים (בחגים ובמועדים) הא דלא סליק לפרקים.

ואמר ר' יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה בעבודה (קודם שיסיים שליח צבור 'רצה' צריך לעלות על הדוכן) - שוב אינו עולה שנאמר (ויקרא ט,כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ('וירד מעשות' -. אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ 'וירד מעשות', אלמא השתא הוא דגמר) - מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה.

איני והא רבי אמי ורבי אסי סלקי?

רבי אמי ורבי אסי מעיקרא הוו עקרי כרעייהו (ממקומן בעבודה), ממטא לא הוה מטו התם (אבל רחוק היה מקומן מן הדוכן, ולא מטו עד דגמרה ברכת העבודה), וכדתני רבי אושעיא: 'לא שנו אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה', ותנן נמי (בברכות: רישא הכי איתא העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו שלא תיטרף דעתו בשובו לתפלתו ולא ידע להתחיל מיד בשים שלום): 'אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו (שהוא מלומד בדבר ולא תטרף דעתו) – רשאי (לישא את כפיו)', והוינן בה: הא לא עקר (והא לא עלה בעבודה!) אלא דנד (דעקר) פורתא - הכא נמי דעקר פורתא (ושמע מינה סגי בהכי: שעוקר מעט רגליו לילך לצד הדוכן בעבודה).

ואמר ריב"ל: אין נותנין כוס של ברכה לברך (בהמ"ז) אלא לטוב עין (שונאי בצע וגומלי חסד בממונן) שנאמר (משלי כב,ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל - אל תיקרי 'יבורך' אלא 'יברך'.

ואמר ר' יהושע בן לוי מנין שאפי' עופות מכירין בצרי העין (ואין אוכלים משלהם) שנאמר (משלי א,יז) כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף (לעיל מיניה משתעי בצרי עין: נארבה לדם וגו' (פסוק יא) כל הון יקר נמצא וגו' (פסוק יג); 'כי חנם מזורה הרשת - לשון 'יזורה על נוהו גפרית': כך דרכם של ציידים: לזרות חטים ושעורים ברשתם כדי שיבואו העופות לאכול, ואלו צרי העין חנם מאבדין מזונות שזורין ברשתם בעיני כל בעל כנף שאף הן מכירין בהן ואין נהנין ממזונותיהן).

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הנהנה מצרי העין - עובר בלאו, שנאמר (משלי כג,ו) אל תלחם את לחם רע עין וגו' [ואל תתאו למטעמתיו], (פסוק ז) כי כמו ש?ע?ר בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך וגו' [ולבו בל עמך] ('שער' זה - על כרחנו לשון פעל, הוא ונקודתו מוכחת עליו: שחציו קמץ וחציו פתח וטעמו למטה' כאילו זה האוכל מירר והשעיר בנפשו של צר עין' וכך הוא לשון 'כתאנים השוערים' (ירמיה כט,יז); ומנחם בן סרוק פירשו לשון שיעור תמיד הוא משער: כמה יאכל זה ועד מתי).

רב נחמן בר יצחק אמר: עובר בשני לאוין 'אל תלחם' ו'אל תתאו'.

וא"ר יהושע בן לוי: אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין שנאמר (דברים כא,ז) וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה [ועינינו לא ראו] - וכי על לבנו עלתה שזקני ב"ד שופכי דמים הם? אלא לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו:

לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות (כלומר: למזונות הוצרך ולא היה לו, וראה אחד נושא מזונות ובא לחוטפם ממנו לאונס רעבון, ועמד זה עליו והרגו); לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה (חבורה שילך עמהם).

אמר אדא א"ר שמלאי: בית הכנסת שכולה כהנים - כולן עולין לדוכן.

למי מברכין?

אמר רבי זירא: לאחיהם שבשדות (דאניסי במלאכתן ואין יכולין לבא).

איני! והתני אבא בריה דרב מנימין בר חייא: 'עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה'?

לא קשיא: הא דאניסי הא דלא אניסי (העומדין בבהכ"נ אחורי הכהנים - לא אניסי, אלא שאין הברכה חשובה עליהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים להיות מתברכים פנים כנגד פנים, כדת, הלכך אינם בכלל ברכה, כדאמרינן" 'כה תברכו' - פנים כנגד פנים).

והתני רב שימי מבירתא (לשון בירה) דשיחורי (מקום): 'בית הכנסת שכולה כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן'.

לא קשיא: הא דאישתייר בי עשרה (מקצתן עולין לדוכן והעשרה עונין אמן), הא דלא אישתייר בי עשרה (לא חשיב לברכה לחודייהו, הילכך כולן עולין, ומברכין לאחיהם שבשדות).

גופא: תנא אבא בריה דרב מנימין בר חייא: עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה.

פשיטא אריכי באפי גוצי לא מפסקי (בין כהנים מהיות בכלל ברכה, דאם כן אין לדבר סוף), תיבה לא מפסקא; מחיצה מאי?

ת"ש דאמר רבי יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.

איבעיא להו: צדדין מהו?

אמר אבא מר בר רב אשי: ת"ש דתנן: נתכוון להזות לפניו

 

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...