• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ט אדר ב' התשפ"ד (29.03.2024) פרשת צו

מסכת סוטה ליום י"ח באייר: דף ל"ג

מנהג ישראל ללמוד בכל יום מימי הספירה, דף מתוך מסכת סוטה (המכילה 49 דפים). לתועלת הגולשים מוגש הדף היומי ליום י"ח באייר, דף ל"ג. בשילוב הסברים ופירוש רשי (בתוך סוגריים) לצד מקורות הפסוקים
מסכת סוטה ליום י"ח באייר: דף ל"ג
הישארו מעודכנים בסטטוסים של אתר הגאולה

 

 

(סוטה לג,א)

כל התורה בכל לשון נאמרה (לקרות בבית הכנסת), דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה 'והיו' - דכתב רחמנא למה לי?

איצטריך, משום דכתיב 'שמע' (איצטריך 'והיו' דלא תדרשיה לקרית שמע בכל לשון אלא להשמיע לאזניו).

לימא קסברי רבנן כל התורה כולה בלשון קודש נאמרה, דאי סלקא דעתך 'בכל לשון' – 'שמע' דכתב רחמנא למה לי?

איצטריך, משום דכתיב 'והיו'.

תפלה (דקתני מתניתין בכל לשון - לא צריך קרא, דהא) רחמי היא, כל היכי דבעי מצלי (וההוא לישנא - דידע לכוון לבו ליצלי).

ותפלה בכל לשון? והאמר רב יהודה 'לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית' דאמר רבי יוחנן 'כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי'?

לא קשיא: הא ביחיד (צריך שיסייעוהו מלאכי השרת) הא בצבור (לא צריכי להו דכתיב (איוב לו,ה) 'הן אל כביר ולא ימאס' - אינו מואס בתפלתן של רבים).

ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? והתניא: יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר: 'נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא (שהלכו פרחי כהונה בני בית חשמונאי להלחם עם יוונים לפני יום הכפורים, ונלחמו ביום הכפורים, ושמע יוחנן בת קול כשהיה עובד עבודת יום הכפורים)'!? ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר 'בטילת עבידתא (ח?י?ל לשון 'העביד את חילו עבודה גדולה' (יחזקאל כט)) דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס (שם מלך יון) ובטלו גזירותיו' וכתבו אותה שעה וכיוונו, ובלשון ארמי היה אומר!

אי בעית אימא: בת קול שאני (אותה מידה הממונה על כך יודעת בשבעים לשונות) דלאשמועי עבידא (מפני שעשויה להשמיע והיא משתלחת לכל הלשונות, פעמים לזה ופעמים לזה);

ואי בעית אימא גבריאל הוה, דאמר מר (לקמן בפרקא (לו,ב)) 'בא גבריאל ולימדו (ליוסף שבעים לשונות) שבעים לשון'.

ברכת המזון:

דכתיב (דברים ח,י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך [על הארץ הטבה אשר נתן לך] - בכל לשון שאתה מברך (לא קבע לו הכתוב לשון).

(ה"ג. ברכת המזון דכתיב 'וברכת', ולא גרסינן 'מנלן', דלא בעיא קרא, דמהיכא תיתי דבעינן לשון קודש?)

שבועת העדות:

(מנלן? דאי לא כתב קרא איכא למימר דבעינן דומיא דשבועת הר גריזים והר עיבל, שהוא בלשון הקודש!) דכתיב (ויקרא ה,א) ונפש כי תחטא ושמעה (מדלא כתיב והשביעוה באלה) קול אלה [והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו] - בכל לשון שהיא שומעת.

שבועת הפקדון [ויקרא ה,כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו]:

אתיא 'תחטא' 'תחטא' משבועת העדות.

ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא ביכורים וחליצה כו' עד מקרא ביכורים כיצד? (דברים כו,ה) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך [ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב] ולהלן הוא אומר (דברים כז,יד) וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל [קול רם] - מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקדש.

ולוים גופייהו מנלן?

אתיא 'קול' 'קול' ממשה: כתיב הכא קול רם וכתיב התם (שמות יט,יט) [ויהי קול השפר הולך וחזק מאד] משה ידבר והאלהים יעננו בקול (במתן תורה, ובלשון הקודש ניתנה): מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.

 

חליצה כיצד וכו' [(דברים כה,ט) [ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו] וענתה ואמרה [ככה יעשה לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו] ולהלן הוא אומר 'וענו הלוים ואמרו' - מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. רבי יהודה אומר: 'וענתה ואמרה ככה' - עד שתאמר בלשון הזה]:

ורבנן האי 'ככה' מאי עבדי ליה?

מיבעי להו לדבר שהוא מעשה מעכב (בה, כגון חליצה ורקיקה, ד'ככה' משמע עיכובא: דאסור לשנות וסמכו ל'יעשה', לומר שהמעשה מעכב).

ורבי יהודה?

מ'כה' 'ככה'.

ורבנן 'כה' 'ככה' - לא משמע להו.

(סוטה לג,ב)

ורבי יהודה האי 'וענתה ואמרה' (גזירה שוה דעניה ואמירה) -מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לאגמורי ללוים דבלשון הקודש.

ולילף קול ממשה?

ענייה ענייה גמיר (גזירה שוה דעניה עניה למד מרבו), קול קול לא גמיר (ג"ש דקול קול לא שמע ואין האדם דן גז"ש אא"כ קבלה) .

תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר: כל מקום שנאמר 'כה', 'ככה', 'ענייה ואמירה' (בדבר התלוי בדיבור) - אינו אלא לשון הקודש: 'כה' - (במדבר ו,כג) [דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] כה תברכו [את בני ישראל אמור להם] (הכי גרסינן: כה כה תברכו: כלומר: לענין נשיאות כפים איתמר, דילפי לה רבנן לקמן (דף לח,א) בגזירה שוה, ואתא רבי יהודה למימר: בגופה כתיב); 'ככה' (דברים כה,ט) דחליצה ענייה ואמירה דלוים (הכי גרסינן: 'ככה דחליצה, עניה ואמירה דלוים' - ולא גרסינן 'מלוים': כלומר: לענין לוים אמר דילפי לה רבנן ב'קול קול', ואתא איהו למימר דמ'עניה עניה' ילפה, מיבמה, דכתיב בה 'ככה').

ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן כו' [ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה, שנאמר (דברים יא,ל) הלא המה בעבר הירדן וגו' [אחרי דרך מבוא השמש, בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל, אצל אלוני מרה], ולהלן הוא אומר (בראשית יב,ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה [והכנעני אז בארץ] - מה אלון מורה האמור להלן – שכם, אף אלון מורה האמור כאן – שכם]:

תנו רבנן (כשהיו ישראל במדבר נאמר להם סימני הר גריזים ועיבל ומקומם): (דברים יא,ל) 'הלא המה בעבר הירדן' (שהם בעבר השני של ירדן: ישראל היו למזרח הירדן, כדכתיב: בני גד ובני ראובן לקחו נחלתן מעבר לירדן יריחו קדמה מזרחה (יהושע יג)) - מעבר לירדן ואילך (ונאמר להם שההרים האלה במערב הירדן ואילך: הרבה להלן מן הירדן לצד מערב, ולא סמוך וירדן 'אחרי דרך מבוא השמש' ומהו 'מבוא השמש'? זהו מזרח, שהשמש באה משם; כלומר: רחוק ממזרחו של ירדן; ומצינו בבראשית רבה 'כל מקום שנאמר "אחרי" – מופלג'), דברי רבי יהודה; (שם) 'אחרי דרך מבוא השמש' - מקום שחמה זורחת; (שם) בארץ הכנעני היושב בערבה' - אלו הר גריזים והר עיבל שיושבין בהם כותיים (עכשיו הן יושבין בהן, שהושיבן בהם סנחריב כשהגלה עשרת השבטים, דכתיב 'ויבא מלך אשור אנשים מבבל ומכותה ומעוא וגו', ויושיבם בערי שמרון (מלכים ב יז); והנך ערי שומרון נינהו כדתניא במתניתין 'שבשומרון'); (שם) 'מול הגלגל' - סמוך לגלגל (שם) 'אצל אלוני מורה' – שכם; ולהלן הוא אומר (בראשית יב,ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה [והכנעני אז בארץ] - מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף כאן שכם.

תניא ('תניא' לא גרס, דכולה חדא מתניתא היא בספרי): אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי ספרי כותיים (שיש להם תורה שבכתב ואינן מאמינים בתורה שבעל פה): אמרתי להם: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום, שאתם אומרים אלוני מורה שכם - אף אנו מודים שאלוני מורה שכם; אנו למדנוה בגזרה שוה - אתם במה למדתום?

רבי אלעזר אמר: 'הלא המה בעבר הירדן' - סמוך לירדן, דאי מעבר הירדן ואילך - הלא כתיב (דברים כז,ד) והיה בעברכם את הירדן [תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל, ושדת אותם בשיד] ('בעברכם' משמע בו ביום תקימו את האבנים בהר עיבל); 'אחרי דרך מבוא השמש' - (מופלג מן המערב, ד'אחרי' לשון הפלגה; והאי 'מבוא השמש' - מערב הוא, לשון 'כי בא השמש' (בראשית כח)) מקום שהחמה שוקעת (מופלג משקיעתה, והיינו לצד מזרח, סמוך לירדן מיד); 'בארץ הכנעני' - ארץ חוי היא (בניחותא: אינה ארץ הכנעני, אלא ארץ החוי, דהא שכם - חוי היא דכתיב (שם לג) ויבא יעקב שלם וגו' וכתיב (שם לד) שכם בן חמור החוי נשיא הארץ)!? 'היושב בערבה' (אינו אלא הרים) - והלא בין הרים וגבעות הן יושבין!? 'מול הגלגל' (רחוקים מן הגלגל הם;) - והלא לא ראו את הגלגל (והסימנים הללו לא עליהם נאמרו ולמה נאמרו)?!

רבי אליעזר בן יעקב (ורבי אלעזר נמי אדרבי אליעזר בן יעקב סמך וכוותיה מפרש לקרא) אומר: לא בא הכתוב אלא להראות להן דרך בשניה כדרך שהראה להן בראשונה דרך (בצאתם ממצרים: 'בעמוד ענן לנחותם הדרך' - כך בא עכשיו ליישר דרכיהם ולהורותם הדרך; לפי שגלוי לפניו שעתיד הענן לפסוק במיתת משה, ולא ילך עם יהושע - הורה להם: לאחר שיעברו את הירדן לכבוש את הארץ - ילכו דרך כבושה ודרך יישוב, ודרך ארץ הכנעני שהיא ערבה, ואל יקיפו סמוך לשפת הירדן דרך ארץ החוי שהיא הרים וגבעות, אלא יכנסו לתוכה מצד מערב רחוק מן הירדן ויקיפו ויכבשו): 'דרך' - בדרך לכו, ולא בשדות וכרמים; 'היושב' - בישוב לכו, ולא במדברות; 'בערבה' - בערבה לכו ולא בהרים וגבעות.

תנו רבנן: כיצד עברו ישראל את הירדן?

בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים (כדכתיב בפרשת נשא גבי מסעות דגלים), והיום נסע תחילה, שנאמר (יהושע גיא) הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם [בירדן] ('לפניכם' משמע לפני כולכם);

בכל יום ויום לוים (בני קהת) נושאין את הארון (כדכתיב ומשמרתם הארון והשולחן וגו' (במדבר ג)), והיום נשאוהו כהנים, שנאמר (יהושע ג,יג) והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' וגו' [אדון כל הארץ במי הירדן, מי הירדן יכרתון, המים הירדים מלמעלה ויעמדו נד אחד].

תניא: רבי יוסי אומר: בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון: כשעברו את הירדן, וכשהסיבו את יריחו (כדכתיב: ויקרא יהושע בן נון אל הכהנים ויאמר אליהם שאו את ארון ברית ה' וגו'), וכשהחזירוהו (בימי שלמה) למקומו (לבית קדשי הקדשים, דכתיב 'ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארון' (מלכים א ח), והיינו 'החזירוהו למקומו': שכשהגלה בימי עלי מתוך בית קדשי הקדשים של משכן שעשה משה - משם נוטל, שהמשכן נקבע בשילה, וכשהחזירוהו פלשתים - לא היה לו מקום קבוע, שהרי חרב משכן שילה, ונשתהא בבית אבינדב, ומשם הביאו דוד לסוף עשרים שנה לבית עובד אדום, ומשם לעיר דוד, עד שבנה שלמה את בית המקדש ובנה לו הדביר לפנים מן ההיכל, ואמה טרקסין חוצצת במקום הפרוכת [בבית שני] והוא קרוי מקומו המיוחד, כדכתיב: ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית וגו' (שם));

 

 

 

 

 

מסכת סוטה ליום י"ז באייר: דף ל"ב

מסכת סוטה ליום ח' באייר: דף כ"ג

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...