מסכת סוטה ליום י"ב באייר: דף כ"ז

סוטה כז,ב פרק חמישי כשם שהמים

משנה:

כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו (בגמרא מפרש לה), שנאמר (במדבר ה) ובאו ובאו (בגמרא מפרש אי וי"ו יתירא דריש או ובאו ובאו יתירי דכתיבי בעניינא).

כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר (במדבר ה) נטמאה ונטמאה (וי"ו יתירא דריש אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה) - דברי רבי עקיבא.

א"ר יהושע: כך היה דורש זכריה בן הקצב (וי"ו יתירא).

רבי אומר: שני פעמים האמורים בפרשה נטמאה ונטמאה - אחד לבעל ואחד לבועל (שתי פעמים: 'ונסתרה והיא נטמאה' [פסוק יג]- לא ממניינא הוא, דאוקימנא לטומאה ודאית בעד אחד בפרק קמא (ב,ב), אלא 'וקנא את אשתו והיא נטמאה [פסוק יד], והיתה אם נטמאה' [פסוק כז]; ועוד כתיב 'אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה' [פסוק כט]; ובגמרא דריש לה רבי עקיבא לתרומה; ורבי נמי מודי; והאי דנקט הכא תרי מינייהו ותו לא - משום דשמעינן לר"ע דדריש 'בעל ובועל' מריבויא דוי"ו יתירא, וקא"ל רבי: בעל ובועל – מ'נטמאה' 'ונטמאה' נפקי, ולא דרשי וו"י).

בו ביום (במסכת ברכות (כח,א) אמרינן: דכל היכא דתני 'בו ביום' הוא יום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיאות, שנתרבו תלמידים, שנתנו רשות ליכנס לכל; שהיה רבן גמליאל אומר: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אל יכנס לבהמ"ד; ורבתה תורה בו ביום, ולא היתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה; והא דקתני לה הכא - נראה בעיני דהך דרשה ד'נטמאה ונטמאה' דלעיל - נמי בו ביום הואי) דרש רבי עקיבא: (ויקרא יא) ו[כל] כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא [ואתו תשברו] (כלי חרש הוא ראשון שנטמא מן השרץ, והאוכל שבתוכו – שני, שנטמא בכלי); אינו אומר 'טמא' ('כל אשר בתוכו טמא') אלא 'יטמא' (למדרש נמי 'י?ט?מ??א') - לטמא אחרים: למד על ככר שני (להכי נקט 'ככר': לפי שהוא מצוי בתנור, שהוא כלי חרש) שמטמא את השלישי (בתרומה, ואפילו בחולין, דקרא סתמא כתיב).

א"ר יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית אומר "עתיד דור אחר (מן העתידין לבא) לטהר ככר שלישי (שיטהר את השלישי אף בתרומה), שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא (ואנן הוא דמטמאינן ליה בתרומה מק"ו, כדמפרש בגמרא; ודור אחר פריך ליה לק"ו - כדלקמן בגמרא)", והלא רבי עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא (אף בחולין), שנאמר 'כל אשר בתוכו יטמא'.

בו ביום דרש רבי עקיבא: (במדבר לה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' ומקרא אחר אמר (במדבר לה) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב; אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה ואי אפשר לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף אמה!? הא כיצד? אלף אמה מגרש (רחבה פנויה מזריעה ומבתים ומאילנות לנוי העיר: להיות לה לאויר), ואלפים אמה (לא הוזכרו לתתן ללוים ולא נאמרו אלא) תחום השבת (ליציאת תחום שבת).

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אלף אמה מגרש ואלפים אמה (סביב נתנו ללוים: מהם הניחו אלף סביב העיר למגרש, והשאר) שדות וכרמים.

בו ביום דרש רבי עקיבא: (שמות טו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר' - שאין ת"ל 'לאמר' (שאינו דומה לשאר 'לאמר' שבתורה, שהשכינה מדבר הדבור למשה, לחזור הוא ולאמרו לישראל, אבל כאן אין לומר כן)! ומה ת"ל 'לאמר'? מלמד שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את הלל (בגמרא מפרש) <אשירה לה' כי גאה גאה> - לכך נאמר 'לאמר'

רבי נחמיה אומר: כקורין את שמע (בגמרא מפרש) ולא כקורין את הלל.

בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס: לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה (שאוהב את המקום), שנאמר (איוב יג,טו): הן יקטלני לו[1] אייחל [אך דרכי אל פניו אוכיח] ; ועדיין הדבר שקול (משקלו שוה מכריע לכאן ולכאן): לו אני מצפה או איני מצפה (וה"ק: הן יקטלני - הלא הוא הורגני - לא אייחל לו עוד; דיש 'לא' שהוא נדרש כמו 'לו' בלמ"ד וי"ו כדמפרש בגמרא) - ת"ל (איוב כז,ה) [חלילה לי אם אצדיק אתכם] עד אגוע לא אסיר תומתי ממני: מלמד שמאהבה עשה.

אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה (מדאגת הפורענות שלא תבא עליו), שנאמר (איוב א,א) איש [היה בארץ עוץ, איוב שמו; והיה האיש ההוא] תם וישר [ו]ירא אלהים (ולא אוהב אלהים) וסר מרע; - והלא יהושע תלמיד תלמידך (תלמידו של ר"ע היה) למד שמאהבה עשה.

גמרא:

'אותו' [במשנה: כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו, שנאמר (במדבר ה) ובאו ובאו] למאן? אילימא לבעל - בעל מאי עביד? וכי תימא