האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

קראתי

שלימות הארץ

מערכת האתר 55 צפיות 0

״קראתי ואין עונה״

כשיהודי חדור באמת - הגו( מושפע מכך!

ידוע אשר הנפש הבהמית הוא ה"גוי" השוכן בתוך היהודי. וכאן יש לשאול: מילא לגוי הנמצא בקרבו של היהודי, שזהו הגוף והנפש-הבהמית - עדיין ניתן להסביר ש״לעולם ה׳ דברך נצב בשמים"1, ולכן לא שייך שתהיה מציאות בעולם שתפריע לקיום תורה ומצוות -אולם כאשר מדובר אודות גויים כפשוטם, כיצד ניתן להסביר להם ענינים מ׳ שער היחוד והאמונה׳?!

ושני תשובות בדבר :

א)    לפי המצב בזמן האחרון, גם הגוי יקשיב לדיבורים מיהודי; המצב בזמן האחרון הוא כזה, שגם גויים יקשיבו לאמת. וכפי שאירע בראש-השנה שעבר, שבשעה שיהודי שאל גוי שאלה, הגוי ענה לו: דבר ראשון ברצוני להזכיר לך שאצלך כעת הוא ראש השנה.

והיות שהגוי מקשיב לאמת - לכן בשעה שהיהודי יסביר לו ש״לעולם ה׳ דברך נצב בשמים" - שה׳ הוא האלוקים ואין עוד מלבדו - הרי שאם הגוי יראה שהיהודי מתכוין לזה באמת, ומאמין במה שהוא מדבר, אז לבטח הוא יקשיב לו. ועוד יותר: הגוי עצמו יבקש מהיהודי שיסביר לו יותר.

ב)    אפילו אם היהודי אינו יכול לפעול על עצמו שהוא יתיישב להסביר לגוי איך ש"אין עוד מלבדו" - עם-כל-זה ברגע שהיהודי עצמו יהיה חדור עם הידיעה הזו, במילא צורת דיבורו עם הגוי תהיה באופן אחר לגמרי, עם סוג תוקף שונה לחלוטין.

וזה מכיון שאצלו מונח בפשטות ש"אין עוד מלבדו" - והיות שכך, לכן הוא בטוח שאין מה לפחד משבעים הזאבים. בטוח הוא שלמרות ש״אלה ברכב ואלה בסוסים" - אולם כיון ש"אנחנו בשם ה׳ אלוקינו נזכיר"2, אזי לבטח ננצח, היות ולה׳ הישועה.

ובשעה שהגוי רואה את התוקף האמיתי של היהודי (לא תוקף שמגיע מה״כוחי ועוצם ידי"3 אלא תוקף הבא מצד הבטחון הגמור בקב" ה), אזי הוא מתבטל ומלכתחילה לא הולך להילחם עם יהודים - היות ו״יפול פחד היהודים עליהם"4! - אולם בכדי שיפול פחד היהודים על עמי-הארץ, צריכים היהודים להיות ״יהודים״ - לכפור בעבודה-זרה ולהודות בקב"ה.

״הבא להורגך - השכם להורגו״!

זהו גם פסק-דין בגמרא5 של "הבא להורגך השכם להורגו". שמפסק זה מובנים שני ענינים :

א) שהגוי אכן "בא להורגך"; ב) בשעה שיודעים שהשני הוא "בא להורגך" - הרי שאין לחכות עד שהוא יבוא להילחם, אלא השכם להורגו:

ומשני ענינים אלו יש להפיק הוראה ברורה לזמנינו:

ישנם רודפי שלום המשוכנעים שמאז ש"זכינו" להיטלר והפרופסורים שלו ימח-שמם -כבר לא שייך ה"בא להורגך"! - כבר לא שייכת מציאות שגוי יבצע עוול ליהודים. על כלפנים - הם אומרים - זהו רק ספק וחשש בעלמא, כיון שכיצד ניתן להיות בטוחים מה נעשה בלבו של הגוי - הרי אין אדם יודע מה בלבו של חבירו?!

על-זה באה הוראת התורה שבהכרת המציאות אפשר לדעת בבירור ובבטחון שהשני בא להרגך: בשעה שיודעים היכן התחנך גוי זה; יודעים מה הוא עשה אתמול; ויודעים מה הוא עושה כיום - אזי בטוח ללא שום ספק שהוא "בא להורגך".

וכיון שיודעים שהשני אכן "בא להורגך" - או אז, ישנה את ההוראה השניה "השכם להורגו"; לא לחכות עד שהשני יבוא להלחם, היות וזה יכול להיות חס-ושלום כבר מאוחר

מדוע אתם מכניסים את המחבלים לבית-סוהר ? - תהרגו אותם!!!

”אתם טועים גם בכך שאתם לוכדים מחבלים ומכניסים אותם לבית-הסוהר. מחבלים אלה באים כדי להרוג, והבא להרגך השכם להרגו״, ואז הוסיף תחזית: ”אתם תשלמו ביוקר על-כך שאתם מכניסים אותם לבתי סוהר, משום שיבואו אליכם בעתיד בדרישות שונות של עיסקאות שחרור וחליפין ״. מיותר לציין שדבריו של הרבי הוכחו כצודקים במילואם...

(דברי הרבי אל מר צבי כספי - נדפס בכפר-חב״ד גליון 635)

מידי - אלא צריך-להיות "השכם להורגו". ואלה שאכן פועלים זאת, זה לא מפני שהם שופכי דמים חס-ושלום, אלא כיון שכך פוסקת התורה ש״הבא להורגך השכם להורגו".

ובשעה שיצאו בתוקף ברור, שאנו לא פוחדים מאף אחד - איננו פוחדים לא מה"רכב"

ולא מה״סוסים״ כיון ש״אנחנו בשם ה׳ אלוקינו" (ומכיון שמחניך קדוש אז "ה׳ אלוקיך מתהלך בקרב מחניך"6) - הנה בשעה שהשונא רואה זאת, אזי - "ונפל פחד היהודים עליהם".

אך לכאורה אינו מובן:

היות שהתורה עצמה פוסקת שאנו נמצאים כעת בגלות, ומשיח בינתיים עוד לא הגיע [וכפסק הרמב״ם הידוע7 שסימני משיח הם: "ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה", ובשעה שיראו יהודי שיש בו סימנים אלו, כולל גם "יכוף" (שהכוונה לכפיה כפשוטה. היות והרמב״ם הכניס זאת בספר היד החזקה - ספר "הלכות הלכות ״8 - בין כל שאר פסקי הדינים האחרים, אז מובן בפשטות שכל שאר פסקי הדינים אינם יוצאים מפשוטם) - הנה הוא מלך המשיח. והיות ובינתיים לא רואים אף יהודי המתנהג באופן של "יכוף כל ישראל לילך בה"

- אזי ברור שמשיח לא הגיע. ועל-אחת-כמה-וכמה - שלא נמצאים עדיין מחוץ לגלות.

וכיון שהתורה פוסקת שהוא עדיין נמצא בגלות - אם-כן, איך יכול להיות לו התוקף שלא לפחד מהגויים, ועוד כזה תוקף גלוי שגם הגויים יראו זאת?!

התשובה לכך היא: שכשיתקיים "והיה מחניך קדוש" - אז גם יתקיים "הוי׳ אלוקיך מתהלך בקרב מחניך". כלומר, שכשתהיה מונחת אצל היהודי הידיעה הברורה שהקב"ה מחדש תמיד בכל יום מעשה בראשית מאין (ואפס המוחלט) ליש, גם היום בשנת ה׳ אלפים תשכ"ט. ובכך בעצם מונח אצלו בשיא התוקף ש"אין עוד מלבדו", הרי זה נותן לו את הכח ומביא לידי ביטוי את הבטחון הגמור שוודאי ינצחו את הגוי - אף בזמן הגלות!

ובשעה שהשונאים רק יראו תוקף זה - אזי הם לגמרי יאבדו וכלל לא יחשבו ללחום.

ובמילא יתקיים ה״וחרב לא תעבור בארצכם"9 אפילו חרב של שלום10 השומרת ממלחמה - היות שבשעה שהם יראו את התוקף היהודי הם במילא יתבטלו. עד שגם יתקיים ה׳׳ואולך אתכם קוממיות"11 הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת בראשית, מברכים-החודש מר-חשון, תשכ״ט)

דיבורים חד-משמעיים הם אלה שיגרמו לגו( לתת את מערת המכפלה!

בפרשתנו12 מסופר אודות העברת הבעלות של מערת המכפלה, מבני חת - לאברהם אבינו. מסיפור ניתן להפיק הוראה ברורה בענין הנוגע לזמנינו, וכדלהלן:

היות וכעת חפצים הגויים להעביר את מערת המכפלה לרשותם - לכן, ישנה הוראה, לנסות ולפעול - בתחילה - בדרכי שלום שהיא תהיה ברשותינו, ואם לא יועילו הדרכי שלום - אזי יש להילחם על-כך - וכך נהיה אנו בעלי-הבתים על מערת המכפלה.

הוראה זו אנו למדים מפרשתינו, אשר שם מסופר מעשה כעין זה:

בתחילה - כשהגיע אברהם לקבור את שרה במערת המכפלה, הסכימו בני-חת -שיקברה שם, אך הבהירו, שהבעלות על המקום - נשארת ברשותם. וממשיכה הפרשה לספר שורת פעולות שעשה אברהם, שבאמצעותם - נעשה הוא לבעל-הבית על המערה וסביבותיה. וכלשון הפסוק: "השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה".

הפעולה הראשונה בה נקט אברהם היתה "וישתחו לעם הארץ לבני חת". ומבואר במדרש, שהיה זה מעשה לא טוב.

אין מטרתו של המדרש לספר לנו זאת (שזה היה מעשה בלתי רצוי) - בכדי שנדע את חסרונותיו של אברהם אבינו חס-ושלום, אלא מטרת הסיפור היא בכדי שנפיק מכך הוראה, והיא: שאסור לנהוג כך! - אסור לכרוע ברך וליפול לרגליו של הגוי בכדי לקבל את מערת המכפלה.

ברם, על הפעולות הבאות שעשה אברהם בכדי לקבל לרשותו של המערה - אין אומר המדרש שהם לא היו טובות - שמכך מובן, שהתורה מספרת לנו על פעולות אלו, בכדי שנדע אנו - בניו של אברהם - כיצד להתנהג.

והנה, לאחר ההשתחויה - אמר אברהם: "גר ותושב אנכי עמכם" - ומפרש רש" י: "אם תרצו - הריני גר. ואם לאו - אהיה תושב ואטלנה מן הדין. שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת". ואכן, לאחר דברים אלו, מכר עפרון את המערה לאברהם.

ומכך יש להפיק הוראה לזמנינו, שכשהגוי שומע סגנון שכזה - מיד הוא מסכים.

ולכאורה - מדוע נדרשים ללכת בצורה שכזו. מוטב היה להסביר לו בצורה יפה, שהיות ומערת המכפלה שייכת לאדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ממילא היא שייכת לבניהם, ולא לבני חת! - ועל-זה מסבירה לנו התורה שהנהגה שכזו - לא מועילה! ואברהם לא אמר כך, היות וידע שהסברים - ככל שיהיו יפים - לא יפעלו על הגוי.

הדרך היחידה לפעול על הגוי היא לומר לו חד-משמעית: "ואם לא . . אטלנה מן הדין". ובשעה שגוי שומע שמתכוננים לקחת זאת ממנו בעל-כרחו - ומסתמכים על הקב" ה, שהוא הביא זאת ליהודים - אזי מזה הוא מתפעל, מוכן הוא ליטול ארבע מאות שקל כסף - ומביא ליהודים את מערת המכפלה.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת חיי-שרה תשכ״ט)

6

החידוש של אדמו״ר האמעעי - קניית גחלה גשמית בחברון

היות ואנו עומדים כעת בט' כסלו לאחר חצות - מובן שכבר ישנו שייכות ליו" ד כסלו. ושייכותו בשניים: הן מצד שכל יום נקרא ערב יום הבא (בפרט בערב שבת לאחר חצות) והן מצד שהיום מתחילים לקרוא את הקריאה של השבוע הבא. ענין זה כאמור מתבטא לאחר חצות בכל יום, אך מתבטא יותר בזמן "רעוא דרעווין", מצד הקריאה, כנ"ל.

גאולת כ"ק אדמו" ר האמצעי היא בדוגמת גאולת אביו כ" ק אדמו" ר הזקן. וכידוע מה שאמרו שעל-דרך העובדה שכל מה שאירע ליעקב - אירע לבנו יוסף. כמו-כן מה שאירע עם אדמו׳׳ר הזקן - אירע גם עם בנו אדמו׳׳ר האמצעי.

אודות גאולת אדמו׳׳ר הזקן, כותב הוא בעצמו13, שבשעה שאמר "פדה בשלום"14 -הגיעה בשורת הגאולה. וכן היה אצל רבינו האמצעי 15: בעת שאמר "פדה בשלום נפשי" -יצא מהמאסר.

ובמילא מובן שהיות ויו" ד כסלו הוא בדומה לי" ט כסלו. כלומר, שכשם שאצל אדמו"ר הזקן (כפי שהוא כותב) 'צדקת ארץ ישראל היא שעמדה לו'. היינו, שעל-ידי הצדקה שהוא שלח ליהודי ארץ ישראל (שבזה 'הקדים רפואה למכה', שכמה שנים לפני המאסר חילק צדקה, ועל-ידי-זה) - היתה גאולתו.

על-דרך-זה הוא גם בנוגע לאדמו׳׳ר האמצעי, ש(הקדים רפואה למכה, וכמה שנים קודם המאסר כבר התעסק בצדקה לארץ ישראל וב)זכות התעסקותו בצדקת ארץ ישראל - היא שעמדה לו. (כיון שגם הוא התעסק במעמדות אלה, וכפי שרואים בנוגע למלשינות שהלשינו עליו, שלמרות שזה היה שקר, עם-כל-זה, היה חייב להיות לזה שורש באמת, היות ו׳׳שיקרא לא קאי"16 אם אין בו קורטוב של אמת. ההלשנה היתה שהוא שולח הרבה כסף לתורכים בשביל המלחמה. אמנם הוא שלח כסף, אך לא אותו סכום שצויין, ולא לאותה תכלית - אלא לצדקת ארץ ישראל. וזכות צדקה זו - היא שעמדה לו להיגאל).

והנה ידוע17 אשר (עבודתו של אדמו׳׳ר הזקן היתה בבחינת חכמה, ואילו) עבודתו של אדמו׳׳ר האמצעי היתה בבחינת בינה, שבמידה זו הכל הוא יותר בהרחבה. כלומר: לא רק שישנה הרחבה במה שיש ל(מידת ה)חכמה, אלא שלבינה יש גם חידוש והוספה מעבר למה שיש לחכמה.

אשר לכן (כשם שבענינים מסויימים נראתה תוספת אצל אדמו" ר האמצעי מכפי שהיה בחיי אביו, הנה) גם בענין הצדקה התוסף ענין חדש אצל אדמו" ר האמצעי, מה שלא היה אצל אדמו׳׳ר הזקן.

דוגמא לדבר: ידוע אשר אדמו׳׳ר האמצעי קנה נחלה בחברון! - ענין זה לא היה אצל הבעל-שם-טוב, לא אצל הרב המגיד, ולא אצל אדמו" ר הזקן - אלא זה ענין חדש שנפעל על-ידי אדמו׳׳ר האמצעי. וכפי שכותב באגרתו18 שהוא קונה נחלה בחברון (שמהענין של חברון ברוחניות בא אחר-כך גם לידי קניית) - נחלה גשמית.

הסיבה לכל הערות - ההעהרה שכעת היא ״אתחלתא דגאולה״!

. . צריכים אולם לדעת שזה אינו 'אתחלתא דגאולה'19 חס-ושלום! - נמצאים אנו עדיין עמוק בגלות, בחושך כפול ומכופל. ואדרבה: מעולם לא היה חושך כה כפול ומכופל כעכשיו המתבטא בכך, שפעם כלל לא ניתן היה לשכנע שנמצאים במצב של 'אתחלתא דגאולה' ואילו עתה ישנם המשכנעים שנמצאים במצב שכזה.

פעם - היו כאלה ששמרו תורה-ומצוות והאמינו בביאת המשיח, וכנגדם - אלה שלא האמינו. ואילו עתה, אפילו מאמינים מעלים את האפשרות שנמצאים כבר בגאולה, או על-כל-פנים ב'אתחלתא דגאולה'. אף שלפועל זהו מצב של גלות וחושך כפול ומכופל, וכלל לא גאולה.

ואפילו כשרואים את פסק-הדין הגלוי ברמב׳׳ם20 הפוסק שאין אתחלתא דגאולה כל עוד לא התקיים ה"יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו . . ויכוף כל ישראל . . ולחזק בדקה וילחום מלחמת ה'". ועוד יותר: זה בלבד אינו מספיק, אלא דרוש שיהיה "ויצליח", ואז, דבר ראשון יהיה "ויבנה מקדש", ולאחר-מכן "קיבוץ גלויות", ורק אז - הרי-זה משיח בודאי.

ולמרות כל זאת - אומרים שזה לא כך וכבר אין גלות. עד שאפשר לומר שהסיבה לכך שעדיין 'שכינתא בגלותא' וישראל בגלות - היא בגלל סברא זו חס-ושלום. כלומר, שהסיבה לכך שיש עונשים וצרות צרורות מהגוים (לא רק בחוץ לארץ אלא בפרט בארץ ישראל) -היא בכדי להראות שזו עדיין אינה הגאולה.

עד כדי כך, שעוד אף פעם לא היה מצב כה שפל, כפי שהוא עכשיו אצל היהודים, אשר מתחשבים כל-כך הרבה עם מה שהגוי אומר. ולמרות שחוטפים עונש - זה לא עוזר. ולאחר-מכן כשחוטפים מכה - גם זה אינו עוזר! - אם היו מבינים מדוע חוטפים את המכה, לא היו חוטפים אותה... באם היו יודעים שעדיין זוהי לא הגאולה - לא היו צרות!!!

ולא זו בלבד: מביאים ראיות על-פי התורה שאנו בגאולה! - באם לא היתה חלישות אמונה אצל המאמינים, אזי גם לא היו ה'אינם מאמינים'. היות שבקדושה אין דילוג21 (הן בעליה [לבד מענין התשובה] והן בירידה) - לא יתכן שיהיו כאלה שאינם מאמינים, באם למאמינים אין חלישות באמונתם. ובאם בקרב המאמינים בביאת המשיח מתדברים שעכשיו זוהי אתחלתא דגאולה - זה גורם שיהיו כאלה שלא יאמינו לחלוטין!!!

וכאמור, שהחושך כעת כה גדול, עד שיהודים מאמינים, מדברים כך - דברים שפעם כלל לא העיזו לדבר ! - והחושך כה גדול, עד שכלל לא רואים אותו. וכפי שהבעל-שם-טוב מפרש על "הסתר אסתיר"22, שאפילו ההסתר הוא בהסתר! - וכשאומרים שההסתר גופא אינו הסתר - הרי זו גלות!

הקדושה שהיתה בזמן שבית-המקדש היה קיים כלל אינה דומה למצב העכשווי, ולכן כעת ישנו איסור גמור להקריב קרבנות למרות שישנו כהן ומקום המקדש! - מותר היה לעשות זאת רק בזמן שבית-המקדש היה קיים, ובפרט כאשר יושביה (של ארץ ישראל) היו עליה.

כשאברהם בא לעפרון בתוקף - נתן לו אף השדה שסביב מערת המכפלה!

אך כמובן שיחד-עם-זה, אסור לטעון ש"ליסטים אתם"23, שיהודים גזלו את ארץ ישראל. היות והקב"ה נתנה לנו! - הענקת ארץ ישראל ליהודים היתה ענין יוצא מגדר הרגיל, הצלה למספר גדול של יהודים מישראל (שאפילו הצלת אחד מישראל זה קיום עולם מלא, כל-שכן כאשר זה מספר גדול) ולכל סוגיהם.

אמנם נמצאים אנו בזמן הגלות (רק שבזמן הגלות גופא היתה גאולה פרטית למספר בני-ישראל) מכל-מקום ארץ ישראל מגיעה ליהודים, ולכן כאשר זה מגיע לקנין נחלה, הרי יש להגיע למצב בו מכריחים את הגוי שימסור זאת חזרה (על-דרך מה שמצינו בנוגע לאברהם אבינו שאמר לבני חת "גר ותושב אנוכי עמכם"24, וכפירוש רש"י "אטלנו מן הדין" - היינו להכריח את הגוי שימסור זאת).

וכשהגוי מרגיש שהכריחוהו כיון שהקב"ה נתן לנו זאת - הרי שאז הוא מתפעל מזה! -הוא שמח שמשלמים לו עבור זה, כיון שבאמת יכלו לקחת זאת ממנו בלי כסף, ואז היה מפסיד הכל. אך בשעה שמשלמים לו, הוא שמח שלפחות כסף יש לו מכך... (ובפרט שזהו על-מנת להחזיר. היות ותיכף בא משיח, וכיון שכך, יתקיים "כספם וזהבם איתם"25, וממילא, יקבלו היהודים בחזרה את כל הכסף שנתנו לגוי עבור התפנותו, ובכפלי כפליים).

אולם העיקר הוא שנלך בתוקף מצד ש"ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר"26, שכשמזכירים את שמו של הקב"ה - הוא מתפעל מכך.

ואם ישאלו: הרי נמצאים בגלות, ש׳׳מפני חטאינו גלינו מארצינו"27, וכל-זמן שה"מפני חטאינו" לא נתקן לגמרי, עדיין תקף ה׳׳גלינו מארצינו" ונמצאים בגלות אצל הגוי.

הנה על-זה מבאר רש"י28 ש"אם תרצו הריני גר". שהרי לכאורה, מדוע זה אכן כך ש"אם תרצו הריני גר" - אברהם היה צריך לכתחילה לומר שזה שלו, "ואטלנו מן הדין"?! -אולם מכיון שהקב"ה העמיד יהודים בגלות, והוא קבע אשר "כי גר יהיה זרעך"29 - לכן, בתחילה צריך לומר "אם תרצו הריני גר".

במה-דברים-אמורים, רק אם הגוי מתנהג כפי שצריך להיות ועושה זאת בתור שליחות מהקב"ה, הרי אז - "הריני גר". אולם כשהמצב הוא ש"לא תרצו", כלומר, שהגוי אינו מתנהג כפי שצריך להתנהג ובפרט כמו המצב העכשווי. ובפרט בשעה שהוא רוצה להרע ליהודי אז (אין כאן הענין של "הריני גר" אלא) "הריני תושב שנתן לי הקב"ה", כיון שאז הגוי אינו בא בתור שליח מהקב"ה, אלא רק מצד יצרו-הרע, ולזה הרי אין שום מציאות. ולכן לא צריכים להתפעל מכך.

וכשהגוי רואה שאכן לא מתפעלים - אזי הוא מסכים למכור זאת. ולא רק את המערה לבדה, אלא את כל השדה, עם כל העצים שסביבה. וכשיהודי מקבל זאת, אז "ויקם שדה עפרון"30, שתקומה היתה לו. היות ולא דומה מצב בו השדה נמצאת אצל גוי, למצב בו היא בידי יהודי! - ענין "תקומה" זו נכתב בתורה שבכתב, וזאת לומד אפילו גוי, וגם הוא מבין שבשעה שהשדה נמצאת אצל יהודי, אז תקומה היתה לו. וכמו שראו במוחש שלמרות שמערת המכפלה נחשבת למקום קדוש (גם אצל הערבים) - מכל-מקום לא שמרו על המקום בצורה נקיה, ואף זרקו שם פצצות אולם בשעה שהיהודים קיבלו זאת - אזי תקומה נהיתה לו.

ברם, על-ידי שיראו את התקומה, ועל-ידי שידברו דיבורים טובים גרידא - אי-אפשר לפעול. היות (וכפי שרש"י אומר בפשטות הכתובים31) ש"הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב", והוא לא ימסור זאת! - אמנם מרגיש הוא ש"נשיא אלקים אתה בתוכנו"32. כלומר, שהגוי מרגיש שלמרות שהיהודים נתונים בגלות, הם "נשיא אלקים" - הם הנעלים ביותר!

- אולם מטעם זה גופא הוא שונאו! - כל סיבת שנאתו של הגוי ליהודי היא, מצד גבהותו ורוממותו של היהודי. ובמילא, גם אם היהודי ינהג בדרכים טובות - זה לא יוריד את מפלס השנאה של הגוי כלפיו.

ולכן, הדרך היחידה היא של "אטלנה מן הדין", היא רק משום שהקב"ה נתן לנו זאת! -כלומר, שבשעה ש׳׳ואנחנו בשם ה' נזכיר" - אזי הוא נתפעל ולא רק שהוא מוסר את המערה עצמה, אלא גם את השדה, עץ השדה וכל סביבה - הכל הוא מוסר ליהודי.

ולכן, אף שאברהם ביקש אמנם רק את המערה בלבד - היות והוא לא ידע אם כבר הגיע הזמן שהוא יקח את הכל. מכל-מקום, כיון שהלך בדרך של "אטלנה מן הדין" - מסרו לו בני חת גם את כל השדה. ובמילא, כלל לא היה משנה כמה אנשי צבא היו לאברהם וכמה לבני חת - היות וכאן לא נמדדים יחסי הכוחות. אלא אברהם אבינו קיבל את מערת המכפלה בחברון היות שהלך עם תוקף של "ואנחנו בשם ה' נזכיר" - ומזה התפעלו הגויים!

כל הנ" ל קשור לעובדה שרבינו האמצעי קנה נחלה בחברון - שטח אדמה בארץ ישראל

- ולמרות שהיה זה מקום עבור בית-הכנסת ובית-המדרש, יחד-עם-זה - זה היה קשור עם מקום בגשמיות.

ומבאר - רבינו האמצעי - באיגרתו6 מהו ענין חברון בעבודת השם: היות ש"מפני חטאינו גלינו מארצינו" - הנה בכדי לפעול את ענין הגאולה, הרי שקודם לזה צריך להיות ביטול הסיבה של "מפני חטאינו", שזה מתחיל בגאולה פרטית של כל-אחד בנפרד, שזה מתבטא בעיקר בשעת התפילה.

ומבאר שחברון הוא ענין התפילה, היות ו׳׳תפלות אבות תקנום"33. בהשקפה ראשונה ידוע אמנם, שאת תפילת שחרית - תיקן רק אברהם; את תפילת מנחה - רק יצחק; ואת תפילת ערבית - אך ורק יעקב.

אולם באמת כל תפלה קשורה עם כל האבות, היות שכך זה גם בפשטות: בשעה שיצחק תיקן תפלת מנחה - הוא בטח התפלל תפלת שחרית שתיקן אברהם, נוסף על תפלת מנחה שתיקן בעצמו. וכן יעקב כשתיקן תפילת ערבית - התפלל גם שחרית ומנחה, נוסף על ערבית. מה-גם שכל היהודים מתפללים את כל שלושת התפילות וכך קשורים הם לכל שלושת האבות.

וזוהי גם הסיבה לכך שבכל תפלה ישנם פסוקים מכל האבות, הן בנוגע לאהבה (אברהם); הן בנוגע ליראה (יצחק); והן בנוגע לרחמים (יעקב).

וענינה הפנימי של חברון - ענין התפילה - מרומז גם בשמה, ש'חברון' משמעותו 'חיבור' שאותו פועלת התפילה. (אמנם קודם יש את הענין של "קרית ארבע" - התחלקות; אולם לאחרי-זה נהיה ענין של חברון - חיבור).

מכך יוצא - מסביר אדמו" ר האמצעי - שעל-ידי-זה קונים שטח בחברון גם בגשמיות, וידוע שאז הוא קנה את בית-הכנסת אברהם אבינו, ואף כתב שלכל-אחד-ואחד יהיה חלק בזה.

ועל-ידי ההכנה הפרטית הרוחנית של כל-אחד - זה ירד בגשמיות, שלכל-אחד-ואחד מבני-ישראל יהיה חלק בגשמיות בארץ ישראל, בביאת משיח צדקנו שיוליכנו קוממיות לארצינו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת ויצא תשכ״ט)

13

כשליהודי יש את התקיפות האמיתית - יתבטלו המגגדים

כל הענינים של ימות-המשיח תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות 34. וכמו-כן גם בנוגע ליעוד "פרזות תשב ירושלים"35 - בכדי שיהיה בשלימות - צריכה להיות העבודה בזה במשך זמן הגלות בהפצת עניני ירושלים - יראה שלם36 - בכל-מקום בו נמצא יהודי.

כיון שבאמת כל יהודי הינו ירא-שמים וכידוע37, שכששאלו את כ"ק מורי-וחמי אדמו"ר מדוע הוא כותב על כל-אחד "אי"א" (איש ירא אלקים) הוא ענה, שכל יהודי בפנימיות נפשו הינו ירא אלוקים! - אצל רוב היהודים זהו בגלוי, אולם ברור שבפנימיות יש זאת לכל אחד - ולכן צריך להיות הענין של "פרזות תשב ירושלים", יראה שלם. וכמו-שכתוב באגרת-התשובה38 שכעת היות ואין כח לפעול את הענינים על-ידי תעניות וסיגופים, אלא אפשר להמיר זאת בצדקה - לכן צריכים עכשיו עבודה בריבוי צדקה. ולכן יהודים חייבים הרבה פרנסה בכדי שיהיה להם כח לתת הרבה צדקה, ושזה לא יבלבלם מהקביעות עתים שצריך להיות מתוך מנוחת הנפש, ממילא צריך להיות להם פרנסה טובה והרחבה בלי בלבולים, כולל בלבולים מלא יהודים.

ובשעה שליהודי יש את התקיפות האמיתית - בסופו של דבר יתבטל המנגד עד לאופן ש"גם אויביו ישלים עמו"39 והוא מפסיק לבלבלו ומניח לו באופן של "פרזות תשב". ולמרות שנמצאים עדיין בגלות לגמרי - יכולה להיות רווחה ולכן יכולים לנצל את כל הענינים לעבודת ה', נשמה ויהדות, כיון שבאמת רק הגוף ניתן בגלות - כפתגמו הידוע של כ" ק אדמו׳׳ר הריי"ץ40.

זה שרועים שיהודי יעזוב את מקומו - זהו גסיון

וזה שרוצים שיהודי יעזוב את מקום מושבו, זהו רק נסיון, ובאם הוא יתחזק בבטחונו בה' ולא יתפעל, וידע שהקב"ה נמצא אתו בבית-הכנסת שלו - אז בשעה שהגוי רואה שהיהודי מתכון באמת, והוא הולך מצד כוחו של הקב"ה - או-אז הוא מפסיק להתעסק עמו, עד למצב כפי שהיה עם הגרגשי - שפנה והלך מארץ ישראל41.

. . ובפרט בנוגע לארץ הקודש - שם ודאי שצריכה להיות ההנהגה באופן של תקיפות, וכמבואר על-הפסוק42 "מלכי צבאות ידודון ונות בית תחלק שלל" - שכל האומות המתעסקות עם היהודים, יהיו "ידודון", ו"נות בית" - שזה הולך על היהודים כיון שכל היהודים הינם אשה להקב" ה וממילא נפעל אצליהם ש"תחלק שלל". וההתחלה בזה היא שיפעלו על היהודים שבארץ ישראל, שיעמדו בבחינת "נות בית" (שאז יכולים "לחלק שלל") עד ל"ונתתי שלום בארץ"43 שזו תהיה ההכנה הקרובה לאתחלתא דגאולה בקרוב ממש, ולגאולה האמיתית והשלימה שלאחרי-זה, וילחום מלחמת ה' וינצח, ויקבץ נדחי ישראל44, כיון שהוא משיח ודאי - בקרוב בימינו ממש!

(מעובד ע״ פ שיחת אחרון של-פסח תשכ״ט)

יריחו - ״מגעולה של אר< ישראל״

אותם ענינים שישנם בתורת ישראל ועם ישראל נמצאים גם בארץ ישראל: היו זמנים בהם לא כל הארץ היתה כבושה. ולדוגמא: בשעה שהיהודים נכנסו לארץ ישראל, בתחילה כבשו את 'יריחו', לאחר-מכן כבשו את ה'עי', וכך עוד שטח ועוד שטח עד שלאחר שבע שנים כבשו את כל ארץ ישראל - שבשבע שנים אלו לא כל הארץ היתה כבושה.

שנים לאחר-מכן, בזמן ירבעם בן נבט, נהיה פילוג בעם ישראל. לאחרי-זה היתה גלות בבל (ועוד קודם לזה היתה גלות סנחריב, שלקח חלק מארץ ישראל) - שאז, כל ארץ ישראל היתה ביד גוים. ולאחר-מכן גם בזמן שבית-המקדש היה קיים - לא היה כיבוש כל ארץ ישראל; לא היו "רוב יושביה עליה"45(ולכן ישנה סברא שתרומות אפילו בזמן בית שני - זה רק מדרבנן ולא יותר. כיון שעבור תרומות נדרש שיהיה "כבואכם" - "ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם"46, ובפרט בנוגע לשטח).

השיטה אותה יש לנהוג כלפי ארץ ישראל, היא כאותו סדר אותו נוקטים בנוגע לתורה (ולעם ישראל): אמנם אחד האוחז בלימוד המקרא - עדיין אי-אפשר ללמוד איתו משנה. אולם הוא צריך לדעת מיד (בתחילת לימודו) שכל התורה כולה היא תורה אחת. ואם חס-ושלום יאמרו לילד שאין כלום חוץ מהמקרא - הרי זוהי כפירה; לא רק כפירה במשנה ותלמוד, אלא כפירה גם במקרא, היות ואז הוא מוציא את המקרא מגדר תורת משה. וכפי שאומר הרמב׳׳ם47, שאם הוא אומר שאפילו אות אחת בתורה אינה תורת משה (כלומר שזו לא תורה מן השמים) אזי הוא כופר לא רק באות הזו, אלא גם בשאר האותיות הנוספות בהן הוא מודה.

וגם עם תינוק, מיד כשמתחיל לדבר, מספרים לו על משה רבינו, שנתן תורה לכל עם ישראל. והרי כאשר מתחיל לדבר - הוא רחוק עדיין מלימוד המקרא (כשם שבן חמש רחוק מלימוד המשנה). ועם-כל-זה אומרים לו מיד - "תורה צוה לנו משה"48, אף שכלל אינו יודע את הפירוש.

וכן הוא גם בנוגע לארץ ישראל: בשעה שנכנסו לארץ ישראל (בתחילת השבע שנים) -המקום הראשון שכבשו היה יריחו. ומפרשים רז"ל49, שלא כבשו זאת בתור עיר אחת -יריחו; ולא בתור התחלת הכיבוש של שבע השנים - אלא כבשו את יריחו, כיון שהיא "מנעולה של ארץ ישראל"! - יריחו היא המפתח באמצעותו פותחים את כל ארץ ישראל. וידוע דין הגמרא בבבא -בתרא שכאשר המנעול ישנו, אזי קונה את כל הבית כולו. זאת אומרת, שבשעת כיבוש יריחו היתה כבר תכנית וכוונה לכבוש את ארץ ישראל כולה, אלא מאחר שזה היה צריך לקחת זמן ( שבע שנים) - אז בינתיים ב'עי' ישבו גוים. אולם אותם גוים ידעו, שהיות ואת המפתח כבר כבשו - הרי שבאיזשהו שלב יכבשו גם את עירם ! וזוהי גם הסיבה שכשה'גבעונים' שמעו שנכבשה יריחו - עשו כל מיני תחבולות בכדי שהיהודים יעשו עמם שלום! - הם היו מוכנים להיות אפילו "למס עובד". זוהי גם הסיבה שה'גרגשי' פנה והלך לו, עוד קודם שישראל הגיעו אליו!

לאחר שהגויים ראו שמנעולה של ארץ ישראל נכבש, הבינו וידעו שאין להם מה לעשות עוד בכל שטחי הארץ.

כיבוש זה הקנה את ארץ ישראל ליהודים ל"נחלת עולם"; לא כיבוש שעה בלבד - אלא הארץ הפכה להיות ירושה ומתנה מהקב"ה - לעד ולעולמי עולמים. כל החילוק הוא, רק אם יושביה עליה, או יושביה הם בבחינת "אוי לו לאב שבניו גלו מעל שולחנו"50 (שיחד עם זה שגלו, השולחן - עדיין ׳שולחנו' של האב (הקב׳׳ה), והבנים - עדיין ׳בניו' של אביהם! -האב רק מחכה לבניו שיחזרו ויעשו תשובה, ויתיישבו חזרה בשולחן. אולם חלילה וחס מלומר שמאחר וגלו מעל שולחן אביהם - אז זה כבר לא אביהם, וזה לא שולחנו!).

וכן בארץ ישראל: בשעה שגלו ישראל מעל אדמתם (אף שאשור נכנסו לנחלת עשרת השבטים, הרי ש)היא לא נהיתה ארץ אשור חס-ושלום! - גם אז זו היתה ארץ ישראל!

ולמרות שהיו מצוות שנתבטלו - זה מכיון שאת אותם מצוות יכולים לקיים רק כשיושביה עליה (כשם שיש שאר מצוות הקשורות בכך שהיה מקדש).

אולם ארץ ישראל שייכת לעם ישראל כבר מברית בין הבתרים, אז היתה ה"ברית עולם", שבשעה שיהודים יעברו את מצרים ויעמדו מול הר סיני (ואחר-כך יקחו את התורה), וילכו לארץ ישראל, ויכבשו אותה על-ידי כיבוש יריחו (שהיתה מנעולה של ארץ ישראל), הרי שמאז והלאה מפסיקה ארץ ישראל להיות בגדר "ארץ כנען" ולאחר מכן היא כבר לא יכולה להיות ארץ בבל, או ארץ מדי, ארץ יון, או ארץ אדום. וזאת - למרות שהיהודים בגלות בבל, בגלות מדי, בגלות יון, ובגלות אדום.

ואפילו בשעה שיהודי יושב בחוץ-לארץ - יש לו חלק בארץ ישראל, והיא אף נקראת ארץ-ישראל על שמו, עד כדי כך, שאפילו גוים קוראים לה ארץ ישראל וארץ הקודש.

״ארץ״ ישראל? ולא ״מדיגת״ ישראל!

את הטענות יש להפנות ליהודים שאינם מוכנים לקרוא לה בשם "ארץ" אלא קוראים לה בשם "מדינה"! - הקב"ה קורא לה "ארץ ישראל" ואף אומר ש"מן הנהר הגדול נהר פרת יהיה גבולכם"51, וזהו פסק-דין בתורה - והתורה היא נצחית52.

וזה שנמצאים בגלות הוא מכיון שיש "חטאינו" ולכן "גלינו מארצינו"53. אך למרות שגלינו עדיין היא ״ארצינו״! - אמנם נתרחקנו מאדמה זו, אך לא מאדמת כנען אלא מאדמת ארץ ישראל! - גם בהיותנו בגלות, היא נשארת שלנו!

וגם הגוי שנמצא שם, אינו מחזיק בארץ ישראל, אלא באופן של "שממה", ללא שום יישוב54.

והיהודי - היכן שרק לא יהיה בגופו - הרי שבנשמתו ימצא רק בארץ ישראל, וכפי שידוע שהתפילות שהיהודים מתפללים תמיד עוברים דרך ארץ ישראל! - כל-אחד - אפילו ילד קטן - יודע שאת תפילת שמונה -עשרה, יש להתפלל לכיוון מזרח, היות וזה הכיוון של ארץ ישראל!

והיות שעיקר האדם הוא לא הגוף אלא הנפש, והיות שהנפש מתקשרת ונמצאת מידי תפילה ותפילה בארץ ישראל, אם-כן יוצא שהיהודי נמצא שם ורק גופו הלך לגלות! בין אם הגלות היא בחוץ-לארץ, ובין אם היא בארץ ישראל (שאז הגלות מרה עוד יותר, היות שהוא נמצא ב"ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"55, ולמרות זאת, נדמה לו שזוהי עוד ארץ ככל הארצות). ובכדי לעשות את הניסיון קל יותר -רואים בטבע, שכאשר שואלים גוי, איזה ארץ נמצאת בין לבנון ירדן ומצרים, הוא עונה שזוהי ה׳׳האלי לאנד" (=ארץ הקודש)! - וכששואלים אותו מהיכן אתה יודע שזוהי ארץ הקודש?! - הוא עונה שכך כתוב מפורש בתורה - "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

ומהגוים אין מה לפחד, הם אף פעם לא היו בעלי-בתים על ארץ ישראל. וכפי שרש"י אומר56 שאלוקים בראה, והוא נתנה למי שרצה, ולאחרי-זה "נטלה מהם ונתנה לנו"! -הקב"ה החליט, שמה שפעם נקרא על-פי תורה "נחלת גוים", ארץ כנען (עד שאפילו כאשר יצחק אבינו היה שם, זה נקרא ארץ כנען) - הרי שמרגע שכבשו את הארץ (דרך מנעולה שזהו יריחו) - זה יצא מגדר ארץ כנען ונהיה ארץ ישראל.

וכיון שהקב"ה הוא זה שהביאה לנו - לכן גם אין ברשותם של היהודים למסור זאת לגויים! כיצד הנכם רוצים למסור חתיכה מארץ ישראל ?! - זה כלל לא שלכם! - הקב" ה נתן לכם זאת !

יהודי, אף-על-פי שחטא, תמיד ישאר יהודי, ולעולם הוא לא יכול לשנות זאת ! - הוא בדיוק כילד שיושב על שולחן אביו, שמיד כשנולד (הוא לא צריך להיות חכם או למדן, אלא מיד) הרי הוא נהיה יורש של אביו!

וכמו-כן כאן, כל יהודי יורש את ארץ ישראל, ירושה מאלוקים חיים, וכך קבעה תורת חיים! וכשם שילד, למרות שאינו יודע כלום - כבר יורש את אביו. כך יהודי, למרות שלא מקיים מצוות - הרי יש לו נפש-אלוקית (שהיא חלק אלוקה ממעל ממש), ולכן הוא יורש את כל מה שהקב"ה מנחיל לו, "בנים אתם לה' אלוקיכם"57. וכידוע, שבירושה אין הגבלות.

ואם הוא יעשה תנאים בירושה זו - אזי ידוע הדין58 ש"המתנה על מה שכתוב בתורה -תנאו בטל". ולכן, שום תנאים והצהרות על ויתורים לא יעזרו לו. אמנם צריכה להיות ה׳׳בחירה החפשית" לכל יהודי59, אולם יחד-עם-זה לא ניתן לעשות שום שינוי ב"ארצינו" וב"אדמתינו".

״*!תג* /ל מה שכתוב בתורה (ארץ ישראל) - תגאו בטל״!

וכאמור, העובדה שישנם מצוות שכרגע לא עושים אותם - זהו כיון שמצוה מסויימת זו ניתנת לקיום רק כאשר כל יושביה עליה. אולם ארץ ישראל עצמה, הנה למרות שנמצאים בגלות, הרי שברגע שיצאה מגדר "ארץ כנען" (שזה היה בכיבוש יריחו) - נקבע "ברית עולם" ש("מן הנהר הגדול עד נהר פרת") היא תהיה ארצינו! - לא מדינת ישראל, אלא ארץ ישראל60!

הגוים עצמם מבקשים שיפסיקו לעשות רעש מכך: כבשתם זאת - שבו ותהנו מזה! -לגוי אין כל טענות, הטענות היחידות באות מכיוון היצר-הרע! - והיהודי, תמורת השימוש בבחירה החפשית שהעניק לו הקב" ה לבחור בדרך הטובה, מעדיף הוא לבחור ביצר הרע!

- מדוע אתה מקשיב לקולו של אותו 'מלך זקן וכסיל'61 ? !

וכפי שדובר פעם בארוכה שב"על-חטא" ישנו סעיף 'מוזר': "על חטא שחטאנו לפניך ביצר-הרע". ולכאורה אינו מובן, הרי כל החטאים שמפורטים ב"על חטא" נגרמו על-ידי (פיתויי) היצר-הרע, ואם-כן מה משמעותו של חטא ביצר-הרע?!

והביאור בזה: ישנם כאלה ענינים שהיצר-הרע כלל אינו רוצה בהם - הוא עצמו יודע שליהודים אין שום נגיעה בזה. וזהו ה"חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע", שהיהודי הוא זה שמגרה את היצר-הרע שיש לפחד מהגוי! - הגוי נחל מפלה, בורח ורועד מפחד - ובכל זאת הוא פוחד ממנו, ואף רודף אחריו וקורא לו: שמע, אל תפחד ממני!

הסיפור /ם אחאב ומלך ארם - מסופר בתורה כהוראה לזמגיגו זה!

וכבר היה לעולמים: סיפור כעין זה מובא בתנ" ך62 שהקב"ה נתן את ארם בידי אחאב -הוא נחל מפלה! - ולמרות זאת רדף אחריו אחאב באומרו: שמע, אל תפחד ממני! ומזה נגרמו אחר-כך צרות צרורות לעם ישראל! - ולאחרי שיודעים כבר על סיפור שכזה, מדוע אם-כן צריכים להיכוות פעם שניה?!

היה פעם ילד שלמד בחדר, וכשלמד חומש בשנתו הראשונה, למד על סיפור מכירת יוסף, כיצד רימוהו האחים, זרקו אותו לבור ומכרו אותו למצרים. כשקרא זאת הילד מאד הזדעזע. שנה לאחר-מכן, שוב פעם למד המלמד עם הכיתה את פרשת וישב, ולאחר שקרא זאת הילד - לא הזדעזע כבשנה שעברה, וכשתמהו על-כך הסביר: הרי כבר בשנה שעברה מכרו אותו אחיו, ואם-כן גם השנה היה עליו לדעת שיעשו לו זאת, ולמרות זאת התפתה לתחבולותיהם, לכן הוא לא ראוי לרחמים...

כבר התרחש הסיפור עם אחאב לכל פרטיו! - מלך ארם קיבץ חיל גדול והיה בטוח שיהיה ניצחון. ולא זו בלבד, אלא כבר תיכנן כיצד לחלק את הארץ לאחר שיכבשנה. אך בפועל אירע נס למעלה מדרך הטבע - והיתה להם מפלה ניצחת. הם ברחו והשאירו אחריהם את הכל! - ולמרות זאת, רדף אחריו אחאב, והסביר לו שהוא "רודף שלום ׳׳, והוא לא יעולל לו כל רע!

סיפורי התורה אינם מסופרים סתם! - סיפורים אלה משמשים כהלכה וכהפקת הוראה מעשית!

לפני שנתיים אירע בדיוק סיפור כעין זה! ישראל ניצחה נצחון מופלא למעלה מדרך הטבע, ולמרות זאת רדפה אחר הערבים בהצעה שיקחו את הכל חזרה! - מסרבים להפיק

את ההוראה מהסיפור שאירע עם אחאב. ובכך מניחים שישתלשלו גם עתה אותם תוצאות איומות שהשתלשלו מזה אז !

וכאמור, כשם שבתורה, הרי גם האוחז בלימוד המקרא צריך להאמין בכל התורה כולה,

ואם לא - הרי שאז נחשב שגם במקרא הוא לא מאמין. וכשם שבשלימות עם ישראל - כולם שייכים לעם ישראל. באותה מידה גם בארץ ישראל - למרות שבינתיים "מפני חטאינו גלינו מארצינו", ואפילו אלה הנמצאים בארץ ישראל - נמצאים במצב של גלות!

אולם לאידך גיסא יש לדעת, שכל ארץ ישראל, היא ארץ ישראל - מ"הנהר הגדול ועד נהר פרת". ואותם שטחים הנמצאים כבר בידינו - אין לאף אחד רשות לוותר עליהם! וכאמור, שבכדי שהנסיון בזה יהיה קל, הראו לנו במוחש שבכדי שיהיה בטחון בארץ ישראל - הרי שצריכים להחזיק בכל חלקי ארץ ישראל גם בכדי שיהיה בטחון באותם שטחים אותם לא מתכוננים להחזיר!

ויחד עם-כל-זה יש לדעת ש"לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"63! - ארץ ישראל אינה עוד מדינה שנתווספה בין לבנון, מצרים, וירדן! - זוהי "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" - כיון שארץ הקודש יקרא לה.

וזה עושה את ההכנה שהקב"ה יתן גם את החלקים האחרים, עד שיהיו "מן הנהר הגדול נהר פרת יהיה גבולכם", בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

(מעובד ע״ פ שיחת י״ג תמוז תשכ״ט)

היות שהקב״ה נתן לנו את הארץ - אין שום רשות להחזירה!

כשדיברנו על כיבוש הארץ [יש לזכור שהיחידות התקיימה שנתיים לאחר מלחמת ששת-הימים] אמרתי לרבי שהכיבוש היה נחוץ. אמרתי שכפר־חב״ ד למשל היה עד הכיבוש יישוב-ספר ששכן לא הרחק מהגבול, לכן היה כדאי להרחיב את הארץ...

הרבי השיב שאין אנו צריכים לכבוש את הארץ מיוזמתנו, אבל אם הקב״ ה נתן לנו את הארץ, אין לנו רשות בשום אופן להחזירה. כאן הרבי דיבר עימי בתקיפות מיוחדת נגד מסירת שטחים. למרות שהשיחה התקיימה כאמור שנתיים בלבד לאחר מלחמת ״ששת הימים״, הרבי חשש מאוד כבר אז

שממשלות ישראל תרצינה להחזיר שטחים, והוא התנגד לכך בתוקף רב ואף הרים את קולו כשדיבר על כך.

(מתוך יחידות של הרב יהושע קלינג ־ תשכ״ט ־ נדפס בכפר־חב״ד גליון 685)

23

הסטוריית ההתרפסות חוזרת /ל /עמה, אך - י+ אלוקים!

בתנ"ך מסופר64 על מלחמת שבעת הימים שהתרחשה בימי אחאב מלך ישראל:

הדד מלך ארם יצא למלחמה נגד ישראל, בה הוא נחל מפלה כה גדולה, עד שהוא חשב שלא תהיה לו לאחריה תקומה לעולם. ולמרות זאת, רדף אחריו אחאב וביקש ממנו שיחתום עמו על הסכם שלום.

מלך ארם, ששנא את אחאב שנאת-מוות, וחשב שבאותה מדה אחאב שונא גם אותו -לא הבין כיצד יתכן שאחאב רוצה לעשות עמו שלום?!

אך יועציו הסבירו לו שבני ישראל הם אומה של רחמנים וגומלי חסדים. ובמילא, אם הם מבקשים ממנו לעשות שלום, הם אכן יעשו עמו שלום.

ואכן, לאחר שכנועים רבים, הסכים הדד לדבר, שלח שלוחים לאחאב, ונחתם ביניהם הסכם שלום. ומהסכם זה באו אחר-כך לעם ישראל צרות-צרורות כפי שמסופר שם באריכות.

מאורע כעין זה אירע לפני שנתיים, בעת מלחמת ששת הימים: צבא הגנה לישראל הכה את הערבים מכה נמרצת, והערבים נמלטו מרוב פחד - אך למרות זאת, רדפה ישראל אחר הערבים ו(דרך ארצות-הברית) התחננה בפניהם: בואו שבו עמנו סביב שולחן אחד, בואו ונעשה שלום !

במשך שנתיים כבר רודפים אחר הערבים ומתחננים אליהם שיסכימו לשבת יחד ולחתום על הסכם שלום, כשתמורת זאת, ישראל מוכנה ומבטיחה לתת להם את כל השטחים שידרשו, אך הערבים מסרבים להפגש עם היהודים, בטענה: יש לנו מספיק צרות משלנו, איננו מעונינים לא בטובתכם ולא ברעתכם, "לא מדובשך ולא מעוקצך"65!

מקרה וסיפור זה, הוא בדיוק כמו שאירע אז בין מלכות ישראל למלכות ארם.

אך כאן מתרחש דבר מופלא ביותר שאין לו שום הסבר טבעי: למרות שכבר שנתיים רצופות מתחננת ישראל לערבים, שישבו עמם יחד, ואף-על-פי שהם לא יפסידו מזה כלום,

אלא רק ירויחו, בכל-זאת הם אינם מסכימים. הם מוכנים להפסיד חצי מדינה שישראל רוצה להעניק להם על מגש של כסף, העיקר לא לשבת עם יהודי!

למצב מוזר זה ישנו הסבר יחיד: מתרחש כאן מצב של "ויכבד ה' את לב פרעה"66! שהערבים מצד עצמם, אין להם שום סיבה לסירובם לשבת יחד עם היהודים, מה-גם שאין הם מפסידים מכך דבר. אך הקב"ה הוא זה שמכביד את לבם.

ההתרפסות - מגבירה פיגועים!

התרפסותה של ישראל בפני מדינות ערב לאחר הנצחון המופלא במלחמת ששת-הימים לא הסתיימה בכך:

שלטונות ישראל רוצים לחלק את ירושלים עיר הקודש לשלשה חלקים. זאת אומרת, שהעיר תהיה שייכת למוסלמים, לנוצרים ולהבדיל - 'גם' ליהודים. ולא זו בלבד, אלא הם מעודדים בפועל ערבים לגור בירושלים. על-אף העובדה שירושלים שייכת מאז ומקדם, כבר מימות שם בן נח ואברהם אבינו ועד לכיבוש ירושלים בידי דוד, ליהודים בלבד67.

נוסף לכך, ישנו דין מפורש בהלכה שלגוי אסור לדור בירושלים, מלבד העובדה שזה לא טוב עבורו. אמנם דין זה תקף רק בשעה ש"יד ישראל תקיפה"68, אך אין זה אומר שצריך לעודד את הגוי לגור שם. ועוד לרדוף אחריו ולהתחנן אליו שישאר לגור שם.

התרפסות זו בפני הערבים גורמת, שאם עד-עתה הם היו במצב של פחד מישראל, הרי כעת, כתוצאה מהרדיפה אחריהם, הם מרימים ראש כנגד ישראל ומגבירים רחמנא-ליצלן את הפיגועים.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת פרשת מטות-מסעי תשכ״ט)

כשם שלא גיתן לשגות ה/גין של ״/מר - כך לא גיתן לשגות את ״אדמתו״

[דיבר בארוכה אודות משמעות הפסוק69 "וכיפר אדמתו עמו", עמו - של הקב"ה, ואחר-כך אמר]:

מזה גם-כן מובן, שכשם שלא ניתן לשנות את ה"עמו" - אלא תמיד אומה זו תשאר עמו של הקב"ה - כך גם בנוגע לאדמה, שעצם האדמה נקראת אדמתו, ולא רק שאי-אפשר לשנות זאת, או לקחת זאת, אלא אפילו להחליש את השייכות של האדמה עם הקב" ה, לא ניתן לעשות. לא רק גוים אינם יכולים לעשות זאת, אלא אף יהודים.

וכפי שבנים שגלו מעל שולחן אביהם - השולחן תמיד ישאר - שולחן אביהם. כלומר, למרות שהבנים גלו תמיד הם בניו של אביהם.

כמו-כן גם האדמה - אף שהמצב השורר עתה הוא ש"מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו"70 (ולא רק בנוגע ליהודי חוץ-לארץ אלא אף יהודי ארץ ישראל יושבים בארץ באופן של "גלינו מארצינו", וראיה לכך שישנם כמה מצוות שכעת לא ניתן לקיימם), מכל-מקום, באיזה מצב שרק יהיה, ואפילו בחושך הכפול והמכופל של הגלות -נשארת האדמה - אדמתינו והארץ - ארצינו.

אך כאן מגיע היצר-הרע ומוכיח שעל-פי השכל האנושי לא יתכן שזה עדיין "אדמתו עמו" - ואף מתלבש באיצטלא של למדן, בכך שמביא ראיות מפסוקים וממדרשים.

ובכדי למנוע כל זאת, הרי שהקב"ה, עוד קודם שאומר "וכיפר אדמתו עמו" - נשבע מלכתחילה71 "כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנוכי לעולם". הסיבה לכך שנזקקים להגיע לשבועה היא בכדי שאפילו אם יהיה קושי לקיים זאת - הרי שהשבועה תחייב, הוא יהיה חייב להיות קשור בשבועה!

אך לכאורה רק כאשר מדובר אודות בשר-ודם, שייך לומר שהיות ויש דברים שקל לו לעשותם ויש דברים שקשה לו לעשותם - לכן הוא נזקק לשבועה בכדי שיוכל להתגבר על הקושי. אך הקב" ה - שעליו נאמר72 "לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב" ה את עולמו", כלומר, שכל העולמות, עליונים ותחתונים, ברא הקב" ה לא בעמל ולא בכח כי-אם ברוח פיו - אם -כן, מדוע נזקק הוא לשבועה - בכדי לוודאות שיקיים זאת - הרי לא שייך אצלו שום קושי?!

לכל יהודי יש חלק באר< ישראל

ההסבר לזה יובן, בהקדים השאלה הידועה:

ידוע73 שלכל יהודי יש חלק בארץ ישראל (לגירסא א': אמה על אמה, ולגירסא ב': ד' אמות). והנה, ניתן להקשות על זה: כיצד יתכן שליהודי תהיה חלק באדמה זו בשעה שהוא נמצא בריחוק מקום בגשמיות, ובפרט ברוחניות - איזה שייכות יש לו לאדמתו ?! - על-זה עונה הקב"ה, שהוא כלל לא נכנס לשקלא-וטריא, לא עם הבית-דין של מטה, ולא עם של מעלה !

וכשיתמהו כיצד זה יתכן - הרי זה על-פי שולחן-ערוך ובית-דין של מעלה?! - אומר על זה הקב"ה, שקודם שהוא מוציא לידי פועל את גאולתן של ישראל, דבר ראשון הוא נשבע, "כי אשא אל שמים ידי". וכשתמהים כיצד זה יתכן - הרי יהיו אז זמנים אחרים ותקופות אחרות עם מצבים שונים?! - אומר הקב"ה: "ואמרתי חי אנוכי לעולם" -שהשבועה - למרות שכביכול כובלת את הקב"ה, מכל-מקום זהו "לעולם", הקב"ה כבול לזה עד סוף כל הדורות.

. . וכל-זה בא בתור הכנה, ובתור שלב אחר שלב וצעד אחר צעד, בכדי שיגיעו ל"וכיפר אדמתו עמו", שהקב" ה מוותר (שזהו הפירוש הפשוט - לא "וכיפר" מלשון כפרה), מוחל וסולח ומכפר על הענין של חטאינו (שהם הסיבה ל״גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו") - ואינו עושה זאת מצד טעמים של שכל והסברה, אלא מכיון שזוהי אדמתו וזהו עמו.

ובדיוק כפי שהקב"ה הוא כל יכול ונצחי וידו שולטת בכל - כך (כביכול) גם הענינים של "אדמתו" ו׳׳עמו", שולטים בכל, וידם על העליונה.

ולכן, יש לדעת שכבר נפסק (בפרשתינו3 - בחלק השייך להיום) שישנה שבועה "חי אנוכי לעולם", שבכל שנה ובכל מקום שיהודי ימצא, מצלצלת השבועה ומורה ההוראה -כיצד היהודי צריך להתנהג בחייו הפרטיים ובחייו כפי שהוא חלק מהכלל.

עליו להתנהג באופן שיביא את ה׳׳וכיפר אדמתו עמו" ברוחניות, שזה יגרום גם ל"וכיפר אדמתו עמו" בגשמיות. והיות ו"אין מקרא יוצא מידי פשוטו"74 (שהפשט הוא עיקר גדול) לכן הפירוש הוא שהקב"ה משחרר את אדמתו בפשטות, היות שבזה עיקר תאוותו כביכול - לא למעננו אלא למענך.

ו׳׳אדמתו" הולך יחד עם "עמו", שיהודים משתחררים בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו - ואז גם מתגלה לעין כל שזוהי אדמתו של הקב" ה, ועם ישראל הוא עמו של הקב"ה, ואף לא נצרכים ל"ו' החיבור" לחבר ביניהם - היות והם דבר אחד.

וכל זה בא באופן טוב, ללא יסורים רחמנא-ליצלן היות והקב" ה הוא עצם הטוב, וטבע הטוב להיטיב, והוא כולל בכתיבה וחתימה טובה שיהיה גם באופן של הטוב לנו תפתח, שיהודי כפי שהוא נשמה בגוף בעולם הגשמי - יראה שזה טוב בגלוי. עד ל"הרחב פיך ואמלאהו"75: "הרחב פיך" - באופן של הרחבה, יותר מהמקסימום. "ואמלאהו" - מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, למטה מעשרה טפחים בטוב הנראה והנגלה.

(מעובד ע״ פ שיחת ו׳ תשרי תש״ל)

הוראת רש״י: לעאת ל/ולם ולשלול את ט/גת ״לסטים אתם!

ידוע, אשר שבת בראשית היא שבת כללית אשר ממנה נמשך על-פני כל שבתות השנה (ומהשבת עצמה - מתברכים כל ימות השבוע76).

ובתחילת פרשת בראשית77 מפרש רש"י: "אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם 78 . . ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים79"! [וכעין זה מצינו בפסוק "וכפר אדמתו עמו"80. היינו, שארץ ישראל ועם ישראל - דבר אחד הם. ולכן מילים אלו נאמרו ללא ו' המפסיק וללא ו' המוסיף - כיון ש"אדמתו" ו׳׳עמו" (אינם שני דברים אלא) - דבר אחד הם].

בפירוש זה בא רש"י לחדש לנו - שגם הגוי צריך לדעת, שהתורה אכן היתה אמורה לפתוח ב׳׳החודש הזה לכם", וכל הסיבה שפתחה ב׳׳בראשית ברא אלוקים" - הוא בכדי להראות בצורה ברורה שהכל של הקב"ה, ו׳׳ברצונו נתנה לכם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

וממשיך הפסוק לומר "נחלת גויים" - אכן, אף אחד לא מכחיש את העובדה שהגויים היו שם - אך באותה מידה שעלה ברצונו של הקב" ה להעניקה אז לאומות-העולם - החליט אחר-כך ליטלה מהגויים וליתנה לבני-ישראל.

וממשיך "הגיד לעמו" - התורה מספרת זאת ליהודים. אך היהודי - לאחר ששומע זאת

- צריך לגשת ולהסביר זאת לגוי; לא די בכך שהוא יושב בבית-המדרש ולומד זאת עם חבירו, אלא עליו לצאת ולומר זאת בגלוי וללא בושה - לכל העולם - עד שאפילו ילד בן חמש יבין זאת.

ברור שכשהוא יאמר זאת בצורה שכזו - אזי הגוי מיד יקבל זאת, היות ולגוי אין בחירה; בכדי שיהודי יקבל דברים מסויימים - נדרשת עבודה. אולם גוי, היות ואין לו בחירה - לכן הוא מיד מקבל זאת. ובפרט, שבעניננו מדובר שהתורה אמרה שיש לומר זאת לגוי - לכן דבר ברור הוא שהגוי יבין זאת.

אמנם אסור ללמוד עם הגוי תורה שבעל-פה81 - אך אף-על-פי-כן, את שבע מצוות בני-נח - וודאי שצריכים ללמד אותו. וכמבואר ברמב"ם82 שבזמן ש"יד ישראל תקיפה" -צריכים לכפות את הגוי שיקיים את שבע מצוות בני-נח. אמנם כעת, ש"אין יד ישראל תקיפה" - אזי לכל-הפחות צריכים ללמדו את שבע המצוות ככל האפשר.

והנה, אחד משבע מצוות בני-נח - הוא גזילה. אשר לכן, יש להסביר לגוי שכשארץ ישראל בידו - זוהי גזילה.

נוסף לכך: כשגוי עובר על אחת משבע המצוות - הוא חייב מיתה83. במילא, אדרבה: כשהוא נשמר מגזילה - רק אז הוא נשאר חי ולא יהיה מחוייב מיתה. כלומר: כשארץ ישראל אינה בידו - זה טוב עבורו, היות וכך הוא ניצל ממוות.

ולא כפי שטוענים ה"רודפי שלום", שכשארץ ישראל אינה אצל הגוי - זוהי רעה עבורו. אלא בדיוק להיפך: דווקא כשלא מביאים לו את ארץ ישראל - זוהי טובה עבורו, היות וכך הוא נשאר חי.

ומאותה סיבה, גם לא שייך לתת לו אפילו חתיכה אחת (אשר מלבד זאת, שאפילו 'שעל' אחד נוגע לכל הגבולות של ארץ ישראל) הנה גם כשנותנים לו אפילו שעל אחד בלבד מארץ ישראל - זוהי גזילה! מאחר שלגוי אין שום שייכות לארץ ישראל!

וכבר בברית בין הבתרים נתן הקב" ה את ארץ ישראל לעם ישראל ואף קודם לזה כבר כתוב84 "לך אתננה". ובהמשך שם85 כתוב: "לזרעך נתתי" - בלשון עבר. ומפרש רש" י אשר "אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה". היינו, שכבר מיד אז - ניתנה לנו ארץ ישראל.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת בראשית תש״ל)

הקשר בין יהודי התפועות לאר< הקודש

לכל יהודי, בלי להתחשב במקום מגוריו, יש לו חלק ונחלה בארץ ישראל, של אמה על אמה, לפחות86.

כפי שדובר מספר פעמים יש לכל דבר ביטוי בהלכה. אף כאן: לגבי פרוזבול נאמר בפסקי הגאונים שכל יהודי רשאי לכתוב פרוזבול, למרות שלשם פרוזבול יש צורך בבעלות על קרקע, שכן לכל יהודי יש קרקע בארץ ישראל.

כן מובן מזה שכל עניין הנעשה בארץ ישראל - לא זו בלבד שהוא עניין של כלל ישראל, אלא שיש לכלל ישראל לחוות דעה עליו, בין אם מתחשבים בדעה זו ובין אם לא. כיון שהיא נחלת עולם מ"אלקי עולם"87 לעם ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב, אין מי שיכול לקחת אותה מהם, ואפילו הם עצמם אינם יכולים לוותר עליה. "כל המתנה על מה שכתוב בתורה (ולא חשוב מי המתנה) תנאו בטל"88.

ממבט ראשון נראה לכאורה שיהודי רשאי לחוות דעה רק על נחלתו הוא, שהיא, כאמור, בגודל אמה על אמה.

אבל אין הדבר כן, משום שיש ענינים בארץ ישראל כפי שהיא מהווה נקודה אחת ואחידה. לפיכך ישנם דברים הקשורים בארץ ישראל כשהיא בשלימותה "וכל יושביה עליה"89, כגון: מצות היובל, שהיא עניין החירות נוהגת רק כאשר כל יושביה עליה90. ול"כיבוש יחיד" בסוריא יש דין "כיבוש רבים" רק כאשר ארץ ישראל בשלימותה91.

זכותו של יהודי לחוות ד/ה באר< ישראל

ברור, איפוא, שאין להתפלא על יהודי המחוה דעה על מה שצריך להיות בארץ ישראל למרות שיש לו בה רק על אמה על אמה; וגם אם אין מצייתים לו. לא זו בלבד שהוא זכאי לחוות דעה, אלא, אדרבה, אם הוא שותק הרי הוא נושא באחריות על כל הדברים הנעשים שם וידועים לו מבלי שיגיב עליהם.

הדברים אמורים גם בכזה "היודע את רבונו ומתכוין למרוד בו"92, רחמנא ליצלן, והוא מורד בשייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל (שמקורה ב"לקחה מהם ונתנה לנו"93).

וכפי שכותב הרמב׳׳ם ב"אגרת תימן" ובאגרת השמד, שירבעם בן נבט נענש על שהעמיד עגלי-זהב בבית-אל ובדן, ובד בבד הוא נענש גם על שלא קיים עירוב תבשילין -שכן גם "היודע את רבונו ומתכוין למרוד בו" כירבעם בן נבט, רחמנא ליצלן, אינו פטור ממצוה כגון עירוב תבשילין.

כך גם מי ששייך ל"אל-פאתאח" וכיוצא-בזה - אם אין הוא מחוה דעה ישרה על הטעון תיקון בארץ ישראל, הרי נוסף על כך שייענש על שהוא פוגע בארץ ישראל בסיועו ל"אל-פאתאח" - ייענש גם על זה שלא עמד על כך שבארץ ישראל יתוקן הטעון תיקון.

כן אמורים הדברים גם כאשר היהודי יודע שיתכן שלא ישמעו אליו, וכפי שאומר התלמוד במסכת שבת:94 "אם לפניך גלוי - להם מי גלוי ?" - גם כאשר נעשו נסיונות להוכיח ולא הועילו, הרי פסוקה ההלכה95: "הוכח תוכיח את עמיתך96 - אפילו מאה פעמים".

ופירוש הדבר הוא - שלאחר שהוכיח תשעים ותשע פעמים, ועשה זאת בכל הפרטים הנדרשים על-ידי התורה, ולא הועיל דבר, הרי אם אינו מוכיח גם בפעם המאה עובר הוא בזה על מצוות-עשה מן התורה: "הוכח תוכח את עמיתך". מה לנו הוכחה גדולה יותר שעל-פי התורה על היהודי לעשות את שלו, מבלי להתחשב במידת התועלת שבכך ? !

מובן מזה גם, שבין אם דרכו של יהודי בכך ובין אם אין דרכו בכך - הרי אם קיים חשש ששתיקתו תתפרש שלא כראוי, אין לו ברירה, ובין אם זו דרך נועם ובין אם לאו - חייב הוא לומר דברו, לפחות בקצרה.

זכותגו /ל אר< ישראל

. . נכון אמנם שכבשנו אותה, אבל כפי שרש" י אומר: "אומות העולם אומרים: לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה אומות". אך תוקפה של טענת היהודים לזכות על ארץ ישראל, הוא - היותה "ארץ אבותינו". המושג "אבותינו" אינו מתכוין לבני דור קודם, כי אם לאבות האומה, אברהם יצחק ויעקב וכו', והרי חלה בינתיים הפסקה של אלף וכמה מאות שנה?!

אם משום שזו ארצנו אשר נגזלה מאיתנו על-ידי זרים שגירשונו מארצנו, ולכן מגיעה לנו הארץ - הרי לפי זה אפשר גם לגרש את נשיא ארצות הברית מוושינגטון ולהושיב שם אינדיאני, שלו היתה שייכת וושינגטון?! ברם, למרות שכבר באו אינדיאנים לטעון תביעה זו - אין עולה כלל על הדעת להתחשב בה. ההבדל הוא איפוא, בזה שכאן ישנה "ברית בין הבתרים"97, לפיה שייכת ארץ הקודש לעם קדוש.

וכאשר משמיטים את השולחן ערוך ואומרים שזה שייך לסוג מסויים של יהודים המהווים מיעוט ולא הם הקובעים את סדרי ארץ הקודש שכן אין זו "מדינת הלכה" -והלכה פירושה: תמצית התורה שבכתב והתורה שבעל-פה - כאשר אין קשורים, רחמנא ליצלן, אל התורה שבכתב והתורה שבעל-פה, אין כל מקום לתביעה ולבעלות על ארץ הקודש בכלל. היא שייכת, אם-כן, לעמים אחרים שהיו בה עד לפני מאה שנה או שבעים שנה (ואלה שהגיעו אז לארץ היו אנשי הלכה, שומרי תורה ומצוות).

(משיחת פורים תש״ל - מוגה)

כל יהודי זכאי ומוכרח לחוות דיעה על הנעשה בארץ ישראל

הפנינו שאלה הנשמעת מפי רבים: מה זכותם של אלה היושבים באמריקה לחוות דעה בעניינים הנוגעים לארץ ישראל? האדמו״ר חייך, כמי שמכיר את השאלה ואת השואלים כאחד הוא גם בקי במה שנכתב בעתונות נגד מי שיושב ב״איסטרן פארקוויי״ ורוצה לפרוש את מצודתו על ירושלים. כך שלא הופתע כלל מהשאלה והשיב עליה בניחותא: ״כל יהודי, בלי להתחשב במקום מגוריו, יש לו חלק ונחלה בארץ ישראל, של אמה על אמה לפחות. כפי שדובר מספר פעמים יש לכל דבר ביטוי בהלכה. אף כאן. הנה לגבי פרוזבול נאמר בפסקי הגאונים שכל יהודי רשאי לכתוב פרוזבול, למרות שלשם פרוזבול יש צורך בבעלות על הקרקע שכן לכל יהודי יש קרקע בארץ ישראל. יוצא, איפוא, שכל עניין הנעשה בארץ ישראל -לא זו בלבד שהוא עניין של כלל ישראל, אלא שיש לכלל ישראל הזכות והחובה לחוות דעה עליו, בין אם מתחשבים בדעה זו ובין אם לאו״. אחרי הרהור קל המשיך: ״ממבט ראשון נראה לכאורה שיהודי רשאי לחוות דעה רק על נחלתו הוא, שהיא, כאמור, בגודל אמה על אמה, אבל אין הדבר כן. לא זו בלבד שהוא זכאי לחוות דעה, אלא אדרבה, אם הוא שותק הרי הוא נושא באחריות על כל הדברים הנעשים שם וידועים לו מבלי שיגיב עליהם״.

(מתוך יחידות של מר משה אישון - נדפס ב״ הרבי שלושים שנות נשיאות״ ע׳ 74)

34

אם הוא לא יתפטר ממשרת שר ב/עמו - יסלקו אותו!

אין להתבייש מלעשות את הצעד הזה של התפטרות ממשרת שר. על מנת למנוע קרבן בנפש כדאי לאבד את כל המשרות. סוף סוף שום אדם לא נולד מיניסטר, וישנם רק כך וכך שנים מאז נתמנה פלוני או פלוני למיניסטר, כך שלא יהא בזיון בהתפטרות.

אם לא יתפטר - לא יועיל לו הדבר כיון שסוף סוף יסלקו אותו ממשרתו כאשר יתברר שאי אפשר לסמוך עליו, שכן אם הוא מסוגל לסחור בשולחן-ערוך (וזה בשעה שהוא עצמו יהודי מאמין ושומר תורה ומצוות) - עלול הוא לסחור גם בשאר הענינים...

(משיחת ל״ג בעומר תש״ל - מוגה)

מוכגים אפילו ליהרג? ה/יקר לא לפרוש מהכסאות...

אחד כתב לי אימרה חדשה שישנה בארץ ישראל - 'יהרג ואל יפרוש'... הרי ישנו הדין ד"יהרג ואל יעבור"98, ועכשיו יש אימרה חדשה - 'יהרג ואל יפרוש'!

שאלתי אותו: מה הכוונה בזה? וענה לי: מה אינך מבין, 'יהרג ואל יפרוש' - מוכנים לעשות את כל הענינים, אפילו ליהרג, העיקר לא לפרוש מהכסאות... כדי להאחז בכסאות מותר להעמיד שנים וחצי מליון יהודים בסכנה, רחמנא-ליצלן היה-לא-תהיה!

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת בהעלותך תש״ל)

כשחדורים בידי/ה שהקב״ה גתן את אר< ישראל - אזי גיתן לשמור /ליה!

בפרשת ואתחנן על הפסוק99 "שמור את יום השבת לקדשו" מפרש רש"י: "ובראשונות אומר זכור! - שניהם בדבור אחד ובתיבה אחת נאמרו ובשמיעה אחת נשמעו".

והנה, בפירושו זה מרמז גם על המובא בפרשתינו100: "כה תברכו . . אמור להם: יברכך ה' וישמרך". היינו, שגם ה"יברכך" "וישמרך" הם אותו ענין.

והדבר מתבטא בכך - וכפי שמפרש שם רש" י - שכבשר ודם נותן איזה דבר, הוא אינו יכול להיות אחראי שאף אחד לא יקח את זה. אך כשהקב" ה נותן - אז וודאי שאף אחד אינו יכול לקחת זאת. מאחר שהוא הנותן והוא גם השומר - "יברכך" "וישמרך".

מכך מובן גם בנוגע לארץ ישראל: בשעה שאומרים "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"101 - הרי שאז לא יכולים להיות בטוחים שיוכלו להחזיק בזה. אך כאשר יודעים לבטח, שהקב״ה נתן זאת - אזי לבטח יחזיקו בזה, היות והקב"ה ישמור זאת.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת נשא תש״ל)

אר< ישראל - מאחדת את כל יהודי ה/ולם!

החידוש של גאולת י"ב-י"ג תמוז הוא: ש"לא אותי בלבד גאל הקב"ה, אלא את כל . . אשר בשם ישראל יכונה"102.

כלומר, שענין הגאולה מתבטא באחדותם של כל היהודים - "כל אשר בשם ישראל יכונה" - במשך כל השנה כולה ובאופן ש"כולנו אחד", וזה ממשיך את הענין של "ברכנו אבינו כולנו כאחד"103, כמבואר104 בארוכה.

אחדות זו אינה צריכה להתבטאות רק כפי שהיא מצד שורש ומקור הנשמה - אשר שם כל הנשמות מתאימות ו"אב אחד לכולנה"3 - היות ושם אחדות זו לא נמצאת בגילוי למטה מעשרה טפחים.

עיקר הפעולה והחידוש של ימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז (שזוהי האחדות בין כלל ישראל), צריכה להתבטאות בפעולה גשמית דווקא הנמשכת על פני השנה כולה (וכאמור: לא פעולה של מסירות-נפש - שזה כבר ישנו בשווה אצל כל ישראל היות ו"נפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש"105 - שזה בשווה אצל כל ישראל).

והנה, ענין המאחד את עם ישראל כולו - הוא הענין של ארץ ישראל. כלומר: היות שלכל אחד ואחד מישראל יש אמה על אמה בארץ ישראל (כמובא בספרים106. או לגירסא שניה - ד' אמות על ד' אמות) - לכן, אף שלכל יהודי יש את אמתו הנפרדת - יחד-עם-זה, יש לו גם "אמה" בתור 'שותף'. כלומר, שארץ ישראל שייכת לכל עם ישראל באופן כללי ולא ניתן לחלקה - אלא כולם יחד שותפים בכל ארץ ישראל.

ולכן, דוקא על-ידי הענין של ארץ ישראל מתבטאת אחדותם הבלתי-מופסקת והנצחית של כל היהודים - בצורה הגשמית והמופשטת ביותר, "גוי אחד בארץ"107 - (שנוסף למהות הענין של "גוי אחד" נוסף גם הענין של) ארץ כפשוטה.

והנה, אף -על-פי שהשטחים הנמצאים בידי ישראל אינם במצב של גאולה וחירות אמיתית, (שהרי "אין יד ישראל תקיפה"108 ולכן לא מבצעים כמה ענינים שעליהם חל הדין של "שקץ תשקצון"109, ואפילו ענינים של "יהרג ואל יעבור") - משום ש"מפני חטאינו גלינו מארצינו"110 - אך אף-על-פי-כן עדיין היא "ארצינו". ואמת אמנם שישנם כמה מצוות הנוהגות רק כאשר "יד ישראל תקיפה", או כאשר ארץ ישראל בשלימותה - למרות זאת גם בעת הגלות, מאחדת ארץ ישראל את כל עם ישראל באופן גשמי ובמקום גשמי - היות שהיא תמיד "ארצינו".

ולכן, דווקא על-ידי ארץ הקודש מתבטאת העובדה ש"כל אשר בשם ישראל יכונה" -האחדות הגשמית של כל עם ישראל. כלומר, שארץ ישראל היא זו שעושה מכל היהודים דבר אחד (לא רק אומה אחת אלא גם דבר אחד) שכל ישראל - למרות שיש בהם "ראשיכם שבטיכם, חוטב עציך, שואב מימך"111 - הם מציאות אחת.

ולכן, בשעה שישנם כאלה ש"יצרם אנסם"112, ורוצים לעשות מארץ ישראל ענין של פירוד חס-ושלום - זה לא יכול להצליח להם. וכל תוכניות הפירוד הללו מגיעות מכיוון היצר-הרע.

והיות שכך, כלומר, שבין-כה זה לא יצליח, כאמור - אז לשם מה יש לגרום עגמת-נפש,

אם זה בכל מקרה לא יצא לפועל?!

ואדרבה: לא רק שאינה פועלת שום פירוד וחלישות, אלא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"113 - היא מוסיפה חיות חדשה היוצאת מירושלים (על-ידי "דבר הוי'" שהוא ללא כל שינויים - אלא, היה הוה ויהיה [כלומר, כפי שהיה במעמד הר סיני, כך הוא כל הדורות ללא כל שינויים]) לכל הארץ כולה.

וכשיש את ה"אתה בחרתנו מכל העמים"114 - "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך,

בין ישראל לעמים"115 - או אז נוצרת המחיצה בין ישראל לעמים, ואז אין שום ספיקות, שאלות ולחצים.

כל היהודים - מה/בר האחד; וכל אומות-ה/ולם - מה/בר השגי!

ואף שנמצאים בזמן הגלות - וכל יהודי מחולק האחד מחבירו, אך הקב"ה העמיד מחיצה - אשר כל היהודים - אפילו אלה שההעלם והסתר מכסה עליהם והם רק בשם ישראל יכונה - מהצד האחד - וכל העמים, כולל גם חסידי אומות-העולם (שיש להם חלק לעולם הבא) מהעבר השני.

הבדלה ומחיצה זו טובה לאומות-העולם! - העמים שמחים מזה ובפרט היהודים! -זהו האופן האמיתי והיחידי המוביל לחיים טובים יותר וראויים לשמם בעולמנו הגשמי.

ועל-ידי אחדות זו (באמצעות ארץ ישראל) המאחדת את כל היהודים - מראשיכם שבטיכם, עד לחוטב עציך ושואב מימך ואפילו אותם אשר בשם ישראל (ולא יותר) יכונה -לחטיבה אחת, נעשה בפועל "ונתתי שלום בארץ", "ונפלו אויביכם לפניכם"; וכפי שרש"י מפרש זאת "איש בחרב רעהו", שיהודים לא יצטרכו כלל למלחמות אלא האומות יילחמו בינם לבין עצמם.

וזוהי ההכנה הקרובה וההקדמה ל"ואשבור מוטות עלכם (עד ל)ואולך אתכם קוממיות"

15 בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו יבוא ויוליכנו קוממיות לארצינו.

(מעובד ע״ פ שיחת י״ב תמוז תש״ל)

שיחה זו והבאה שלאחריה נאמרו בעקבות הסכם ׳הפסקת־

האש׳ שנחתם בין ישראל למצרים בתאריך ה׳ אב תש״ל 7.8.1970 (שבוע לאחר אמירת שיחה זו). בשיחות אלו זועק הרבי כי ׳הפסקת־אש׳ זו היא הסחת דעת, אשר במהלכה מצרים מתחמשת בנשק משוכלל ומכינה את עצמה למלחמה נוספת נגד ישראל(ראה גם ב׳יחידות׳ של העיתונאי יונה כהן עמ׳ 44 ואילך).

כוחו של הגוי גוב/ מחולשתו של היהודי!

על הפסוק116 "זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה" מפרש רש"י, שהקב"ה אמר למשה "ראה אין בהם עוד כח". כלומר, שלגוי מצד עצמו אין כח, וכל כוחו בא מהיהודי.

על-פי הסבר זה נבין את הסיבה לכך שאומות-העולם מכריחים את ישראל להחזיר את השטחים שכבשה במלחמת ששת-הימים. שהרי לכאורה, כיצד יתכן שגוי יכריח יהודי לעשות דבר מסויים, והרי גוי מצד עצמו אין לו כח?! אלא מוכרח לומר, שמכיון שישראל מצד עצמה אינה מעוניינת להחזיק בשטחים, זה נותן את הכח לגויים לדרוש את החזרת שטחים אלו.

כל זה נמשך שלוש שנים, שמאז הנצחון במלחמת ששת-הימים, מתחננת ישראל לערבים, שיסכימו לקחת מהם את השטחים, אך הערבים אינם מסכימים.

הפסקת האש - טקטיקה מערית ארורה!

כעת (לאחר שלוש שנים), הסכימו פתאום הערבים (מצרים) לעשות הסכם שלום, ומתנים זאת בהפסקת-אש למשך שלשה חדשים. אך כל בר-דעת מבין, שהסיבה שהערבים רוצים הפסקת אש, אינה מפני שאינם יכולים לדבר על שלום כשיש הרג, כי עד עכשיו, הם הרי דיברו על שלום גם בשעת מלחמה.

אלא, הסיבה שהם רוצים הפסקת אש היא מאוד פשוטה: עד עכשיו, מצרים לא יכלה לשקם את ההריסות ליד תעלת סואץ, וכן לא להכניס לשם נשק, מאחר שישראל הפציצה שם ללא הפסקה. אך כעת, ברגע שתהיה הפסקת-אש, שאז הם עוד לפני החתימה ולא מחוייבים לשלום, מיד יתחילו בעבודות השיקום.

ולגמרי לא מובן: כיצד יכולה ישראל להסכים לכזה דבר, הרי פניהם של הערבים אינם מועדות כלל לשלום?! שהרי אילו היו פניהם לשלום, היו חותמים תוך 24 שעות על מסמך שלום, ולשם-מה הם זקוקים להפסקת האש?! הרי כל הסיבה שהם רוצים הפסקת-אש, זה עבור שיקום ההריסות, ואם-כן כל ההרוגים (היה-לא-תהיה) והכסף - הולכים לריק! שזה בלתי-הגיוני לחלוטין!!!

אמנם ישראל טוענת, שאין מה לדאוג, כיון שישלחו לשם פקחים, שישגיחו שבשעת הפסקת האש מצרים לא תבנה ולא תכניס נשק. אבל כולם נוכחו לדעת מה אירע בשנת 1956, שארבעה מדינות חתמו והבטיחו שהם אחראים שיהיה שלום בגבול, ואפילו שלחו לשם פקחים, וברגע שנאצר רק רימז להם שהם אינם רצויים עוד - ברחו משם, ויותר מכך: לפני כמה שבועות נסע נציג מטעם האו" ם לדבר עם מצרים על שלום, והם ידעו שהוא בא לדבר על שלום, ובכל זאת רצחו אותו.

מכל הסיפורים האלו, רואים באופן ברור, שמצרים לא מכבדת ולא תכבד שום הסכם והבטחה של "הפסקת אש" וכיוצא בזה.

ובנוסף לכל זה, הרי הדבר פשוט וברור, שכל "הפסקת-האש" הזו, היא הסחת דעת,

כיון שבזמן הזה, נאצר רוצה לבנות ולהכניס נשק לתעלת סואץ. כעת, הנשק שנקנה והתקבל מהצרפתים והרוסים עומד בלוב, וממתין למשלוח. ממתינים רק לרגע שבו ישראל תפסיק להפציץ, ואז יוכלו לשלוח את כל הנשק, ולהתחיל לבנות שם.

שורש הב/יה - חוסר אמוגה בבורא /ולם

אך האם ישראל באמת אינה יודעת שכל "הפסקת-האש", היא בלתי הגיונית לחלוטין וכל כולה משחק של המצרים?! ישראל הרי בוודאי יודעת ומבינה את זה. אלא הבעיה היא, שישראל פוחדת לומר זאת ל"ידידים הטובים" - ארצות הברית. ולמרות שגם בארצות הברית מבינים כמה שזה בלתי הגיוני, ולמרות שבישראל יודעים שכך חושבים בארה"ב, בכל זאת פוחדים לומר להם זאת.

41

והסיבה לכך שפוחדים לומר לגויים את האמת התקיפה, היא מכיון, שחסרה האמונה בהקב" ה - בורא העולם. שאף-על-פי שהקב" ה הראה בגלוי ש"ראה אין בהם עוד כח" בכך שישראל ניצחה באופן מופלא, הן במלחמת ששת-הימים, והן במלחמת השחרור, בכל זאת, עדיין לא מאמינים בקב"ה.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת מטות-מסעי תש״ל)

42

מערים גיעלה את הפסקת האש - להתבערות ולאיכסון גשק

על הפסוק117 "ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה", מפרש רש"י, שלאחר נצחונם הגדול של בני ישראל במלחמתם נגד מלך ערד, נתקפו לפתע בפחד מפני מלחמה נוספת, ונסוגו לאחור שמונה מסעות.

סיבת נסיגתם אינה מובנת: הלא הם ניצחו את מלך ערד, היכו אותו מכה ניצחת ונוכחו לדעת שאין מה לחשוש ממלחמה נוספת, אם-כן מדוע נבהלו וברחו ?!

הסיבה לכך היא, שהיתה זאת עצתו של היצר הרע, שעליו נאמר118 שהוא "אומן גדול במלאכתו" - שבמעטה של יראת שמים טען: אמנם ניצחתם את מלך ערד, אבל עדיין צריכים אתם לחשוש מהמלחמה הנוספת, שמא בה ינצחו אתכם הגוים שהרי "אין סומכין על הנס"119.

אותו סיפור בדיוק אירע לאחר מלחמת סיני: ישראל נבהלה ממצרים, ואמרה שיש למלא את דרישותיהם ואסור לסרב להם. ואכן, כוחות ישראל נסוגו, תמורת הבטחה לשלום ולשייט חופשי בתעלה. אך נשיא מצרים, נאצר, הפר את הבטחתו, ולא איפשר לישראל לשוט שם. ותמורת אותו שלום, שהוא היה מטרת הנסיגה, התכוננו המצרים, למלחמה.

מלחמת פיני . . הפד: ׳מבע/ קדש׳ -החל בשגת תשי״ז (1956) בתגובה לחסימת ׳מיערי טיראן׳. בי״ג שבט תשי״ז ( 15.1.1957) פיגה עה״ל את כוחותיו מסיגי. זמן קער לפגי מלחמת ששת-הימים? חסם גאער את הת/לה למ/בר ספיגות ישראל ואוגיות המ/בירות סחורה עבאית לישראל (י״ב אייר תשכ״ז - 22.5.1967).


זמן קצר לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, חסמו המצרים את מיצרי טיראן למעבר ישראלים וריכזו שם כוחות במטרה להילחם בישראל. אך למרות זאת, היו כאלו שטענו, שאין לישראל לפתוח במלחמה, אלא עליה למצוא דרך לשלום.

בחסדי ה', פתחה ישראל בהתקפה, כיון שהגיעה למסקנא שאין להתחשב בדעת העולם. ואז ראו כל העולם את הנס של הניצחון הגדול שנחלה ישראל במלחמה. שניצחון זה הושג רק הודות לכך שישראל לא פחדה מ"מה יאמרו". זוהי גם הסיבה שלאחר מלחמת ששת-הימים גברה הדעה שאין לסגת מהשטחים.

עובדה נוספת: במקומות בהם החליטה ישראל לתקוף, היה מספר ההרוגים מכוחותינו מועט ביותר. ולאידך, בירושלים - שאותה החליטו שלא לכבוש, היה מספר הקורבנות גדול בהרבה ביחס למקומות אחרים.

אבל עתה, למרות שראו את הניצחון של מלחמת ששת הימים, שכל זה הגיע בזכות זה שלא פחדו והתרפסו בפני הערבים, בכל זאת, ישראל, כבר במשך שלוש שנים מתחננת בפני הערבים, שיקחו חזרה את השטחים שנכבשו.

נאצר נשיא מצרים, היה בטוח שישראל טומנת לו פח - הוא כלל לא העלה על דעתו שישראל תחזיר לו את השטחים שנכבשו ואשר מהווים גבולות טבעיים ובטוחים. אך לאחר שלוש שנים של הפצרות בלתי-פוסקות, הוא מתחיל להבין, שישראל באמת רוצה שהוא יקח את השטחים חזרה.

ואני מוכרח לגלות את האמת: כבר הוחלט לוותר על ירושלים העתיקה! אבל כדי להמתיק את הגלולה, ניסחו את ההצעה (לנשיא מצרים) כך: ירושלים תהיה שייכת לנוצרים, למוסלמים וליהודים.

אפילו לדעת אלו החושבים שכן צריך לעשות "שלום", אין מובן מהו הסדר התמוה הזה -"לנוצרים למוסלמים וליהודים". הרי ירושלים שייכת ליהודים לא רק מצד ההלכה, גם בספרי ההיסטוריה רשום - ואין מי שיכחיש את זה - שדוד המלך קבע את ירושלים לבירת ישראל, ורק אלף שנים לאחר מכן, הגיעו לשם הנוצרים והערבים. ואם-כן, מדוע בנוסחת הפשרה הכניסו את ה"יהודים" בסוף - היכן הגבול להשפלת כבוד ישראל ?!

ולא זו בלבד, אלא רוצים לוותר גם על חברון! זוהי בושה וחרפה שבארץ ישראל יהיה חוק, שעליו חתמו כל שרי ממשלת ישראל, שמשמעותו הברורה היא שליהודים אסור לגור בחברון וליד מערת המכפלה. והחוק הזה, נמסר בשמחה לידי ראש עיריית חברון, שבני-משפחתו רצחו יהודים בחברון בפרעות תרפ"ט - "הרצחת וגם ירשת"?!

הודיעו, שמקימים בחברון את "קרית ארבע" בשביל היהודים; יהודי שביקר אצלי רצה שאשתתף בשמחתו על הקמת הקריה; שאלתי אותו האם ידועים לו פרטי התוכנית? - הרי

44

את הקריה החליטו שיבנו במשך הזמן (ובינתיים אפילו דירה אחת לא בנו שם), ורק כשיהיה תקציב ודווקא מחוץ לגבולות חברון!!

ובנוסף לזה, רוצים לוותר גם על שטחי רמת הגולן ולהשאיר בידי ישראל רק פרוזדור צר בו יסיירו כוחות ישראלים, וההסברה תהיה שרמת הגולן היא עדיין בשליטת ישראל -והראיה, שכוחות ישראליים נוסעים על שביל דו-סטרי המקשר בין רמת-הגולן ותל-אביב.

לפני 30 שנה נחתם הסכם דומה בין גרמניה לפולין, ודוקא הסכם זה הוא שהביא להחרפת המצב.

״מדו/ באתי ואין איש קראתי ואין /וגה״?!

איך יתכן שישראל מסכימה לכל תביעותיו של נאצר ונותנת לו את כל מה שהוא דורש, והרי נאצר עצמו הודיע שניירות לא מחייבים אותו?!

הקב"ה עשה נס, שבעת ההפרה הראשונה של הפסקת האש - כשהביאו המצרים את ציודם הצבאי לגדות התעלה, עשו זאת בגלוי, ללא הסוואה - למרות שיכלו להסוות את הציוד בקלות ולטעון אחר-כך שבתוך כלי הרכב היו חומרי בנין כדי לתקן את הערים ההרוסות שעל גדות התעלה...

[צעדם של המצרים (ניצול הפסקת-אש להתבצרות ולהיערכות מחדש) - היה צפוי, הרי זוהי מטרתו של נאצר במשך כל השנים, אפילו כאשר מצבו הכלכלי והצבאי היה מעורער, וטיפשות היא לחשוב, שכעת - כאשר התבצרות זו אינה מכבידה עליו לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה צבאית - הוא לא יעשה זאת].

ואלה שהיו צריכים לדעת מהתבצרות זו - ידעו, אך במקום להפציץ ולהרוס מיד את כל הביצורים הללו, שלחו מחאה לוושינגטון, כשבה-בשעה מצרים ממשיכה להכניס עוד נשק, ולא מפסיקים להתבצר, ואם ימשיכו בביצורים האלו רחמנא-ליצלן, אפילו מטוסי פנטום לא יוכלו להרוס את הביצורים האלה!!!

ונאצר טוען, הרי אתם ידעתם על הפרת הסכם הפסקת-האש מצידנו במשך ששה ימים, ושתקתם - מדוע התחלתם פתאום לצעוק ?! - ואין מה לענות לו על זה.

45

וכשבאים אנשי צבא ושואלים: אם הכרזתם על הפסקת-אש, שברור לכל שניצלוה לביצור ולקידום טילים - לשם מה היו כל הקרבנות שנפלו, הדם הרב שנשפך, וההוצאות הכספיות העצומות? עונים להם: שהיות ורוצים שלום, צריך להיות תחילה הסכם הפסקת-אש כצעד ראשון לקראת השלום.

לשם-מה היו צריכים הפסקת-אש זו? - הרי במשך הזמן היו עשרות מלחמות בעולם, וכאשר הצדדים הלוחמים רצו לחיות בשלום - עשו זאת ללא הקדמה של "הפסקת-אש". ובכלל, הרי זה כשלש שנים קיימת באיזור הפסקת-אש שעליה חתמו כל המדינות?!

ידוע ומפורסם, שבמלחמת העולם השניה (וכן במלחמות שלפניה) ביקש הצד המנוצח שקודם שיתחילו במשא-ומתן על השלום - יעשו הפסקת-אש, וכל אנשי הצבא התנגדו לזה

- בהסבירם, שינצלו את הפסקת האש לביצור, ואדרבה: הפסקת-אש היא זו שתמעט את הסיכויים לשלום !

(וסיים הרבי בבכיות נוראות): המלמד שלי היה שמח כשהיה מוצא פסוק שקשור למאורעות. היום בקוראי את ההפטרה ראיתי שיש בה רמז למצב הקשה בו אנו נתונים עתה, ששם נאמר120: ״מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הקצור קצרה ידי מפדות״?!

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת עקב, כ״ף מנחם-אב, תש״ל)

הרבי אמר בהתרגשות: "מצרים מתכוננת למלחמה"!

שאלתי את הרבי על ההתנגדות החזקה שלו לכך שהממשלה הסכימה להפסקת האש עם מצרים. ׳ניצלתי׳ את התביעה המפורסמת של הרבי שבעניני גיור יפסקו רק הרבנים ואמרתי לרבי שלחילוניים יש גם טענה - שבענייני הפסקת אש, להסכים או לא להסכים לזה, צריכים לפסוק רק אנשי צבא או מדינאים שמתעסקים בענייני המדינה ולא רבנים... הרבי ענה לי שככל הידוע לו מעלימים מרוב השרים את דעתם של אנשי הצבא, וכי אם הם היו יודעים מה סבורים באמת אנשי הצבא - הם לא היו מסכימים בשום אופן לכך שהמצרים יקדמו את הטילים וממשלת ישראל לא תתן פקודה לצה״ ל להגיב. הרבי סיפר לי פרט צבאי מסויים, וביקש ממני לשמור זאת בסוד כמוס... זה היה קשור להצעה כיצד יש להגיב על הצבת הטילים והזזתם בסיני. קיימתי את הבטחתי לרבי ושמרתי את הדברים בסוד כמוס. עברו שנים ולא סיפרתי את הדברים לאיש ובמהלך השנים פרחו מזכרוני עיקרי הדברים. מה שאני זוכר שזה היה לאחר שביקר אצלו אחד השרים ואותו שר אמר שיש בממשלה ויכוח קשה כיצד להגיב. הרבי גילה לי דרך מסויימת אבל גם במה שכן דבר עמי הוא היה מאוד זהיר... אחר-כך התברר שכל תחזיותיו של הרבי בנושא - התממשו, לצערינו, במאת האחוזים. יותר מכך איני יכול ואיני רשאי להגיד...

שאלתי את הרבי אם הוא מודע לביקורת הגדולה בארץ על דיבוריו נגד הסכם הפסקת האש והרבי אמר לי שהוא לא מתפעל מהביקורת שהדברים שלו מעוררים, כי כשמישהו יודע את גודל הסכנה אסור לו לשתוק, והסכנה שנוצרה על-ידי הסכמת הממשלה להפסקת אש עם מצרים - היא סכנה עצומה שתביא למלחמה חס -ושלום. אגב, הרבי גם אמר לי בקשר לנושא של החזרת שטחים, שלא רק מומחים צבאיים בישראל רואים בזה סכנה, אלא ידוע לו ממקור ראשון שגם מומחים צבאיים אמריקאיים סבורים שאסור לישראל להחזיר את השטחים שכבשה במלחמת ששת הימים.

הרבי אמר לי שהוא מנסה ללמד סניגוריה ולמצוא צד זכות באלו שקבלו את ההחלטה להסכים להפסקת האש והוא מצליח למצוא רק לימוד זכות אחד: שמדובר באותם אנשים שכל הישגי מלחמת ששת הימים כאילו נכפו עליהם בניגוד לרצונם, והם רוצים למצוא חן בעיני הגויים, ובעיניהם יש רק דרך אחת והיא: ויתור לגויים...

שאלתי, האם פירוש הדברים הוא שהרבי מתנגד לחלוטין לשיחות שלום, והרבי ענה שההסכמה לשיחות עם הערבים, או באמצעות מתווך, לא היתה מוכרחה להיות קשורה בהסכמה להפסקת אש. גם במלחמות עמים אחרים לא היה משא-ומתן תוך הסכם הפסקת אש. אדרבה, שיחות במצב כזה אינם אלא הזמנה לפתוח במלחמה חדשה, ומתי? כשהמצרים בכל יום מוסיפים נשק וטילים, וישראל מוכרחה לא רק להתגונן אלא להתקיף לשם הגנה... הרבי שב ואמר בהתרגשות כי ההסכמה להפסקת אש היא אסון, וכי לפי כל הסימנים שבידו, המצרים מתכוננים למלחמה.

מדוע המנהיגים לא לומדים לקח - שאל הרבי - מהתוצאות שהיו לנסיגה ב -1948 וב-1956?! מדוע הם אינם מבינים שאסור להסכים שוב לנסיגה מהשטחים?!

כשהזכרתי לרבי את ענין הערבויות הבינלאומיות, ענה הרבי ששום אדם פיקח לא יסכים לסמוך על הבטחות הגויים, ובוודאי לא על הבטחות של מצרים או הרוסים, שדואגים רק לאינטרסים שלהם. הרי רק כשהיתה אכזבה מרה מההבטחות בשתי הזדמנויות קודמות, באה מלחמת ששת הימים. ואז - אמר הרבי - לפני כמה שנים, כשבישראל הכירו שחסד לאומים חטאת, ושאין לסמוך על הבטחות הגויים, וקמו ויצאו למלחמה - היה ה ׳ בעזרם. הכל הכירו אז ביד ה׳ ובנפלאותיו. גם מחוגי השמאל דיברו על כך בגלוי, רק הדתיים נמנעו מלהגיד את זה במפורש...

"מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה" ? !

הרבי, בהמשך לאותו ענין, חזר בפניי על דברים שאמר בהתוועדות של שבת (התוועדות ש״ פ עקב תש ״ ל), יום לפני השיחה שלנו. הוא התריע על כך שלא לומדים לקח מהעבר ועכשיו שוב קמים קטני -אמונה ומקווים לאפשרות של השגת שלום עם הערבים, למרות שהערבים ממשיכים להכריז שרצונם להשמיד את ישראל. שוב מאמינים להבטחות והצהרות של גויים. ואם היו רק מסכימים לשיחות שלום - מילא, אבל ממשלת ישראל הסכימה להפסיק אש בסואץ. כמה קרבנות נפלו כדי למנוע ממצרים הצבת מערכי טילים?! - שאל הרבי בהתרגשות -ועכשיו איך אפשר שלא להבין שהפסקת האש דרושה למצרים רק בגלל שהיא מתכוננת למלחמה?! היא רוצה לחזק את העמדות הצבאיות שלה ליד הסואץ, כדי שאחר-כך גם פאנטומים לא יועילו... יום -יום הם מזיזים מערכי טילים לקרבת התעלה. וראשי המדינה בישראל מתחילים לומר: הקוזק אינו בסדר, הוא מרמה אותנו...

מדוע - המשיך הרבי - לא אמרו ראשי המדינה: בסדר, נדבר על שלום, אבל לא נפסיק למנוע את המצרים להתחזק. וכי לאחר שהמצרים יהיו מוכנים היטב ליד התעלה, ולאחר שמצבם הצבאי ישתפר, למה יעשו שלום? אז תתחיל שוב מלחמה ויותר קרבנות יפלו, על מה ולמה? האם יש טפשות גדולה מזו?

כאן הרבי לא יכל להמשיך לדבר, וראיתי כיצד דמעות של התרגשות וכאב חונקות אותו. בקול נרגש הוא השמיע את המילים מהפטרת השבוע שבהם הנביא אומר: ״ מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה״?...

מדוע לא שומעים ולא לוקחים ברצינות - שאל הרבי בהתרגשות - את האזהרה שהמצרים מתכוננים למלחמה וע״י הפסקת האש הזאת המאפשרת למצרים להתבצר, יפלו הרבה קרבנות רחמנא-ליצלן במלחמה שתפרוץ?!

47

מ»יחת ש״פ עקב ת»״ל

הרבי התבטא בחריפות רבה נגד ראשי השלטון בישראל. בין השאר הוא אמר: אם ראשי המדינה כיום אינם בטוחים בכוח עמידתו של העם בפני הגויים, אם הם חשים פחד, חולשה - מוטב שהם יניחו את תפקיד ההנהגה לאחרים. הרי התורה לא פסקה עונש, ואפילו לא מלקות, למי שירא ורך לבב, אלא אמרה: ״מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו, ואל ימס לבב אחיו״.

כיצד אוסרים על יהודים להתיישב בחברון?!

בהמשך לענין הזה, של הנהגת המדינה, דיבר הרבי בכאב על כך שמבין הדוגלים בנסיגה יש כאלו שהמניע העיקרי שלהם זה שהם דואגים לזכויות הגויים, ״זכויות העם הפלסטינאי״. כל מה שמטריד אותם הוא שלא יקפחו חלילה את הערבים, שלא תהיה שום אפליה. יש להם תקציב לבנות 12 מרפאות חדשות לערבים. זה טוב שנותנים להם עזרה - אמר הרבי - אבל אין להם תקציב או קרקע לישיבות.

והרבי הוסיף בקשר לכך: עד כדי כך מגיע רגש הנחיתות בפני הגויים, שלאחר שכולם ראו את ישועת ה' ונפלאותיו במלחמה לשחרור ירושלים העתיקה - יש עכשיו תכנית לתת בירושלים שלטון לשלש הדתות: הנוצרית, המוסלמית והיהודית. לתכנית הזאת קוראים: ״ גישה דמוקראטית״... במקום להזכיר לעולם עובדה היסטורית, שראשיתה של ירושלים, עיר דוד ושלמה, מקדש מלך רב, ורק אחר-כך כבשו אותה הנוצרים, ואחריהם המוסלמים, ועתה שבה ירושלים להיות בירת ישראל - במקום זה מגלים חולשה כלפי הגויים ומוכנים להסכים שישלטו בירושלים משלוש הדתות...

הרבי גם דיבר בהרחבה על המצב בחברון. הוא אמר שידוע שליהודים יש אדמות בחברון אבל הממשלה חתמה על חוק מיוחד שאוסר על יהודים להתיישב בתחומי העיר חברון, וסביבת מערת המכפלה בכלל האיסור הזה. לא יאומן כי יסופר - אמר הרבי - שכל שרי ממשלת ישראל כתבו וחתמו על חוק כזה!

הרבי התייחס גם לאחת מ״ תכניות השלום״ שככל הידוע לו נשקלת בימים אלו ברצינות ע״י גורמים בכירים בממשלה. לפי התכנית הזאת יהיה ״פרוזדור״ ארוך ברשות ישראל שיחבר מצד אחד את שארם א-שייך עם באר-שבע, ו״פרוזדור״ שני מעמק הירדן ליישובי רמת -הגולן. כיצד אפשר בכלל - שאל הרבי - להעלות על הדעת תכנית כזאת? הרי כולנו זוכרים לפני מלחמת העולם האחרונה, שנתנו לגרמנים ״פרוזדור״ בפולין, וזה כשמשני צידי הפרוזדור היו הפולנים, וקמו צעקות ומלחמות לחיסול הפרוזדור. שערו בנפשכם מה יהיה המצב כשהעם הקטן יקבל ״פרוזדור״, שמשני צידיו יהיו מליוני ערבים...

(מתוך יחידות של העיתונאי יונה כהן - נדפס בכפר חב״ד גליון 484)

48

שיחה זו נאמרה בעקבות עצרת האו״ם שהתכנסה באותם ימים לרגל מלאות 25 שנה לארגון (אודות שיחה זו, ראה כפר-חב״ד גליון 923 ע׳ 140).

זה לעומת זה - עריכת כינוס? קדושה כגגד כינוס האו״ם

מבואר בחסידות121, שכל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית. ולעניננו: את זמן הכינוס האחרון של האו״ם (=האומות המאוחדות) קבעו לחג הסוכות. כמובן שהם לא כיוונו שזה יחול בחג הסוכות, אבל כיון שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית, מובן, שהתאספותם של נציגי כל אומות העולם קשורה לחג הסוכות, שבו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם122.

הקרבת שבעים הפרים בחג הסוכות כנגד שבעים האומות, פועלת ששרי מעלה, שמהם נמשכים שרי האומות כאן למטה, יתבטלו בפני עם ישראל. וממילא, גם עתה, יתבטלו השרים שלמעלה כלפי ישראל, וזה יגרום שגם האומות שלמטה יתבטלו כלפי ישראל.

מכל-מקום, כיון שהם עושים כינוס, הרי צריכים לעשות כנגד זה כינוס של קדושה. וכמובן, שצריכים להתחיל קודם בכינוס בכותל המערבי, ולאחר מכן כינוסים גם בחוץ לארץ, וזה יהיה מנגד לכינוס שלהם, וישפיע שגם האו״ם יתהפכו לטובה.

(מעובד ע״ פ שיחת יום ב׳ דחג הסוכות תשל״א)

טענת הגויים ״ליסטים אתם״ היא גם טענה של ?הודים

בתחילת פרשתינו123 פותח רש״י ומפרש: ״אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה . . ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים124, שאם יאמרו אומות-העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים. הם אומרים להם: כל הארץ של הקב״ ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״.

ביאור הענין:

כוונת רש״ י בהביאו ״משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים״ - היא, שכאן לא מדובר אודות טענת הגוים, אלא למצב בו היהודים יבואו ויטענו (קודם לכיבוש ארץ ישראל) כיצד רוצה הקב״ה שיכבשו את ארץ ישראל, והרי היא שייכת לגויים?! - ולזה באה התשובה: היות ו״כח מעשיו הגיד לעמו״ - כלומר, שארץ ישראל (וכל העולם) היא ״כח מעשיו״ של הקב״ה, היינו, שהוא בעל-הבית על ארץ ישראל - ״נחלת גויים״ - במילא יכול הוא לתת אותה ליהודים.

ומוסיף רש״י לבאר: ״שאם יאמרו אומות-העולם״. וכאן לכאורה קשה, מילא קודם שכבשו את ארץ ישראל - היה צורך לבאר כיצד ניתן לכבוש את ארץ ישראל והרי היא שייכת לגויים ?! - אך לאחר שכבר כבשו את הארץ מה לנו לביאור זה ? !

ועל-זה מסביר רש״י, שיכולים לבוא גוים ולטעון כלפי היהודים - לסטים אתם! - כיצד הנכם מחזיקים בארץ ישראל?! - ולכן, בכדי שהיה מה לענות לגוי, פתחה התורה ב״בראשית״ - לומר לגוי שאת הארץ, הקב״ה ברא ובמילא ״ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״.

אותו רבי יעחק האומר שאין להתגרות בגוי - קובע שיש לענות לו בתקיפות!

אך גם לאחר ביאור זה עדיין תמוה:

מנין לנו שאכן היהודי מחויב לענות לגוי על הטענה של ״לסטים אתם״?! - התשובה לזה טמונה בעובדה שמאמר זה נאמר על-ידי רבי יצחק, וכלשון רש״י: ״אמר רבי יצחק״.

במסכת ברכות (ז,ב) אומר רבי יצחק (בשונה מתנאים אחרים), שכאשר השעה משחקת לגוי - אסור להקניטו ולהתגרות בו. [ועל-דרך-זה, מפרש הצמח-צדק את הפסוק125 ״יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו״ שעיקר השמחה על הגויים תהיה רק לעתיד לבוא, היות ורק אז יהיה ״אתהפכא חשוכא לנהורא״ אצל אומות-העולם].

ולזה מציין רש״ י את שם בעל המאמר, ללמדנו: למרות שרבי יצחק אמר שאין להתגרות בגוי כשהשעה משחקת לו, ולכן יש להתחשב בו ואף אין לעשות רעש מ״למה רגשו גויים״

- אף -על-פי-כן, בשעה שבא גוי וטוען ״לסטים אתם״, הנה אותו ר׳ יצחק שאומר שאין להתגרות בגוי - במקרה זה קובע שצריך לענות לגוי ובתקיפות הכי גדולה! - היות שרק אז יתבטלו טענותיו.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-בראשית תשל״א)

אפילו האמריקאים לא חשבו שישראל תדבר אודות ירושלים!

. . כשדיבר אודות השטחים - הסביר הרבי - שאינו מדבר מנקודת מבט דתית, אלא בטחונית, שאסור לסגת ולחזור אפילו פסיעה אחת. ואמר הרבי, שאילו היו שואלים אותו לפני מלחמת ששת-הימים אם לצאת למלחמה כדי לשחרר את הכותל - היה אומר שאסור לתת בעד זה אפילו נפש אחת מישראל! אבל עכשיו, לאחרי שכל זה כבר נעשה, ועם הרבה קרבנות - אסור להחזיר אפילו משהו, כי באם יחזירו - הרי כל הדם הנ״ל נשפך לחינם...

ואמר הרבי, שאם יבוא אליו קצין מהצבא ויאמר אחרת, הנה באם ידבר בתור איש צבא - אזי הוא מוכן לשמוע ממנו; אבל באם ידבר בתור פוליטיקאי וכיו״ ב ־ אין מה לשמוע ממנו. והדגיש שוב שכל זה ברור ללא שום ספק, מנקודת-מבט בטחונית טהורה. גם בנוגע לירושלים, גילה להם הרבי שאחד מבכירי הממשלה ביקר כאן אצל איזה מתאם פעולות, והנ״ל אמר שמעולם לא חשבו שידברו על ירושלים, והיה פשוט להם שאין על מה לדבר. ואמר הרבי, שהוא יודע את כל פרטי הביקור, אולם הוא אינו אומר זאת - א. בכדי שלא יתוסף שונא לממשלה. ב. שלא יזיק לבטחון ארץ ישראל.

(מתוך יחידות של העיתונאי שאול שיף - שבט תשל״א - נדפס בבית-משיח גליון 187)

מ»יחת »״פ ברא»ית תשל״א

52

היתכן ששרי ישראל יתמכו בחוק המוסר את חברון לערבים?!

נשאלתי לפני תקופה מדוע התחלתי לדבר על עניני שלימות הארץ ברבים? התשובה לכך היא: כיון שעד עתה, ניסיתי לפעול ענין זה בחשאי וראיתי שאין זה מועיל, לכן לא היתה לי ברירה אחרת, אלא להתחיל לדבר על ענינים אלו ברבים. ואולי רק כך זה יעזור.

ואכן, בנוגע לחברון, זו היתה טעות שלא דיברתי על כך ברבים. פעלתי רק בחשאי וזה לא הועיל. וההוכחה היא, שחוקקו חוק שליהודים אסור לגור בחברון, אלא רק מחוצה לה וגם זה - רק ל-240 משפחות. שאלתי: היתכן?! כיצד יכול להיות שיהודים מחוקקים חוק שנותנים את חברון עיר האבות לערבים ? ! וגם אם רוצים שיהודים לא יגורו בחברון, מדוע צריכים לבצע זאת דוקא על-ידי חוק? והרי ברגע שרצו לזרוק את היהודים מחברון, שלחו אנשי צבא שגירשו את היהודים, וכל זה נעשה גם ללא חקיקה, ואם-כן מדוע היו צריכים לחוקק את החוק הזה, שחתומים עליו כל השרים ? !

ניסו לענות לי, שאין הבדל אם יש חוק או אין חוק, שהרי בכל מקרה יהיו היהודים מחוץ לחברון. אבל בפועל זה לא כך, כי מאחר כשמחוקקים חוק כבר אי אפשר להתחרט ממנו, ובפרט שעל החוק הזה - לתת את חברון לערבים - חתומים כל 24 השרים, מקצה הימין עד קצה השמאל.

הרעחת וגם יירשת?!

שלחתי שליח לממשלה שישאל אותם, כיצד יתכן שמוסרים בידיים את חברון לערבים.

וענו לי שזה לא כך, כי הרי ל-240 משפחות כן התירו לגור שם. שאלתי שוב: הרי גם ל-240 משפחות אלו התירו לגור רק מחוץ לגבולות חברון ולא בחברון עצמה. וענו לי: מה זאת אומרת, הרי המקום בו התרנו להם לגור, הוא מהלך של עשרה רגעים ממערת המכפלה. שאלתי אותם: מהי המעלה שזה מרחק של עשרה רגעים, והרי במרחק של רגע גם אפשר להיות מחוץ לארץ ישראל (ובכך להיות פטור מכל המצוות התלויות בארץ). בפועל, אפילו שזה מרחק כה קצר - זה מחוץ לחברון126!

איני מבין כיצד יתכן שמחוקקים חוק האוסר על יהודים לגור בחברון ?! כיצד ממשלה יהודית, מאשרת לתת את חברון לערבים ? !

ולא זו בלבד - ראש עיריית חברון127 הוא ערבי שהשתתף בפוגרום שהתרחש בשנת תרפ״ט נגד היהודים, וכעת הוא ראש העירייה שם, בה-בשעה שיודעים בבירור, שהוא או אחיו או אביו, נטלו חלק בפוגרום נגד היהודים! ישנם תמונות מאותה תקופה, המוכיחים בבירור שהיתה לראש העיר של חברון שייכות לטבח. וראש העיר, לא רק שאינו מסתיר את זה, אלא מתגאה בזה שהוא סילק מחברון את היהודים. ולערבים האלו - לא לערבים שמתגוררים במצרים, אלא לאותם הערבים שרצחו יהודים בתרפ״ט - נותנים את חברון!

ומה עונים לי נציגי הממשלה?! שיש כאן מצב של ״סטטוס-קוו״ - שהרי חברון נמצאת אצל הערבים כבר שלושים שנה. איזה ״סטטוס-קוו״ יש כאן?! הרי יש כאן מצב של ״הרצחת וגם ירשת״128, הם הרגו את היהודים ואחר כך גם ירשו אותם, הלזה יקרא ״סטטוס-קוו״?!

כעת, כיון שכבר נחקק החוק, הרי הענין אבוד, ויתכן שאם הייתי מרעיש על זה קודם ברבים ולא בחשאי, זה היה מועיל.

על טעות חוזרים פעמיים?!?!

מה שעשו בחברון, מתכננים לעשות גם כן בירושלים. ולא רק מעכשיו אלא כבר לפני שלוש שנים - מאז שכבשו את ירושלים במלחמת ששת הימים (ששלחו שלוחים לארה״ב, לותיקן, לנאצר ולחוסיין בשאלה מה לעשות עם ירושלים) מתכננים למסור את ירושלים. רוצים להפוך את ירושלים לעיר בעלת שלשה בעלויות, ולא זו בלבד, אלא כותבים במסמך הפשרה, שירושלים שייכת לנוצרים, למוסלמים, ורק אחריהם ליהודים.

האמת היא, שאפילו מצד ההיסטוריה ולא רק מצד ההלכה (שכך אמר הקב״ה בתורה), ירושלים שייכת ליהודים, כי היהודים היו שם כבר אלף שנה לפני הנוצרים והמוסלמים, וכעת רוצים שירושלים תהיה שייכת גם לערבים. אלא, כמו שעשו בנוגע לחברון - שרימו את העולם בזה שכתבו שמביאים ליהודים רשות לגור מרחק של עשרה רגעים ממערת המכפלה -כמו-כן עושים גם עכשיו, שמחפשים נוסח כיצד לרמות את כולם, ואז יוכלו למסור את ירושלים עם אישור.

הערבים שהתגוררו אז בירושלים, היו שמחים אילו היו משלחים אותם, מכיון שהם חשבו - ובצדק, שהדבר הראשון שיעשו הוא - להוציא להורג את כל מי שקשור לטרור, ולגרש את כל השאר.

ובפועל, לא רק שאיפשרו לערבים להישאר שם, אלא נותנים להם כל מה שהם רוצים, מעודדים אותם להישאר - על-ידי שמורידים להם מיסים ומגדילים להם את העסקים. העיקר, שהערבים יסכימו להישאר שם. הערבים עצמם, לא ציפו שכך יהיה! - כל זה נמשך שלוש שנים, וכעת רוצים למסור בפועל את ירושלים לשלטון ערבי.

. . אחת התוצאות הקשות מכך שהשאירו את הערבים בירושלים היא שכאשר ירצו לחוקק חוק מסוים, יצטרכו ללכת אחר הרוב; בירושלים העתיקה חיים כיום 65,000 ערבים ולא יותר מ-400 יהודים - שגם אלו נכנסו לירושלים בגניבה - וכשירצו לחוקק חוקים בירושלים העתיקה, יצטרכו לחוקק את החוק כפי שהרוב רוצה, כי הרי אנו במדינה ״דמוקרטית״, והרוב הוא הרי ערבי, ומי יודע לאן יובילו הדברים.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת נח, ב׳ דר״ח מר-חשון, תשל״א)

נבואה ברורה ומדוייקת על מהלכי הממשלה בחברון!

באוגוסט 1968 - כשנה וארבעה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים - נתמנה צבי כספי ל״קונסול לעניינים יהודיים״ בניו-יורק, וחודש לאחר כניסתו לתפקיד קיבל מברק מסגן ראש הממשלה יגאל אלון. תוכן המברק היה: "פנה לרבי מליובאוויטש ובקש ממנו בשם ממשלת ישראל כלהלן: א) שיורה לחסידי חב"ד ליישב את חברון. ב) שייצא בקריאה לחסידיו לצאת ליישוב הארץ"... כספי נרגש עד היום מדברי הנבואה ששמע מהרבי בעקבות הפנייה. התקבלנו אצל הרבי בשתים-עשרה בלילה. הרבי עיין במברק והשיב בערך כך: ״לחב״ ד יש קושאנים על רכוש ברחובות חברון, אבל אתם הרי לא מציעים לנו לשבת בחברון. אתם הרי תעשו בחברון מה שעשיתם בנצרת. אתם תעשו נצרת עילית. אתם תשאירו את הערבים בעיר כמו בנצרת, וליהודים תוסיפו משהו״.

רעיון הקמת קריית-ארבע בכלל עוד לא עלה באותם ימים, אבל הרבי חזה את זה במילים מפורשות. אם איני טועה,

הרבי אפילו נקב בשם העתידי של היישוב שיקום ליד חברון - "קריית-ארבע". הוא דיבר בפירוש על יישוב יהודים ליד חברון וטען בתוקף שתהא זו שגיאה לעשות כך!... בהמשך הרבי הוסיף ואמר (בנוגע למה שנעשה כבר בנצרת והיה עתיד להיעשות בחברון): ״אתם עשיתם שגיאה גדולה. הרוצחים האלה הוציאו סדין לבן [=כלומר, נכנעו בהנפת דגל לבן] ונתתם להם להישאר! למה פחדתם? הרי נפל עליהם אימה ופחד כשבאתם במלחמה - למה לא נתתם להם לברוח? חששתם שהעולם ידבר עליכם? - הרי כל העולם מלא פליטים!״ הרבי סיכם שזו טעות והוסיף בנימת צער: ״זו טעות חמורה, ועוד ישלמו עליה ביוקר. הרי אתם לא מציעים לנו ליישב את חברון, אלא להתיישב מחוץ לגבולות חברון כמו שעשיתם בנצרת״.

55

(נדפס בכפר חב״ד גליון 635) |

56


התועאות מתולדות עמגו: לא להתרפס בפגי הגויים!

בימי החשמונאים כשמשלו ושלטו בשטחה של ארץ ישראל ארבעה מלוכות. נחלק עם ישראל בגישתו ביחס כלפי מלוכות אלו:

על הסוג הראשון נמנו המתיוונים, שבעקבות שיטתם, היו כל הזמן בהתרפסות אחר אחת ממלכויות אלו. ולא זו בלבד, אלא התמסרו אליהם בכל דרישותיהם.

ואילו הסוג השני בעם ישראל, לא זו בלבד שלא רדפו ולא התחנפו כלל למלוכה, אלא אפילו המלכים עצמם היו מתבטלים בפניהם, כמסופר בגמרא129 ששבור-מלכא היה בטל לרבי יהודה, מכיון שנכח לדעת שהוא עומד בתוקף על עקרונות אמונתו.

ובזמנינו, קורה בדיוק ההיפך. ישראל רודפת אחר הערבים ומוכנה לתת להם הכל, העיקר כדי לשמוע מהם איזו מילה טובה. וכשבסופו של דבר שישראל מגיעה סוף סוף למצב של דיבורים קשים עם הערבים, אומרים להם אז מאחורי הקלעים: ״תשמעו, מצד סיבה מסויימת אין לנו ברירה ונהיה מוכרחים לצעוק ולדבר אתכם דברים קשים ולומר שבשום אופן לא נסכים למה שאתם מציעים. אבל תדעו, שלאמיתו של דבר כבר מוחלט אצלינו שניתן לכם״.

וכפי שדובר בארוכה לאחר מלחמת ששת הימים 130, שהמצב בו אנו נתונים עכשיו, דומה למה שהתרחש לאחר מלחמת שבעת הימים בין ישראל לארם, שאז, על אף שישראל ניצחו ניצחון גורף, התחננו בכל זאת להדד מלך ארם שיעשה עמהם שלום131. וכמו-כן גם עתה, שבמשך שלוש שנים מתחננים יום אחר יום לערבים שיסכימו לקחת חזרה את השטחים שנכבשו.

טענתי בפני אחד הפוליטיקאים: מדוע אתה רודף רק אחרי גוי אחד? - הרי אם תרדוף אחרי שני גויים תרויח מזה. כי כאשר יראה הגוי שיש לך ברירה אחרת ואינך חייב להגיע אליו דוקא מכיון שיש עוד גוי שעמו אתה מתעסק, במילא תוכל אז לעמוד על המיקח במשא ומתן.

וענה לי: הרי זה לא יפה, כיצד אני יכול לרמות את הגוי הזה, או את השני (כך הוא אמר לי בפירוש)!

אמרתי לו: הרי אתה דיפלומט, האם אתה יכול לספר לי על דיפלומט שעבר עליו יום בו הוא דיבר עשרים וארבע שעות רצופות אמת?

לאחר שגם טיעון זה לא שיכנע אותו שעליו לרדוף אחרי שני גוים בעת ובעונה אחת -אמרתי לו: אביא לך ראיה מגוי שעשה כך! והראיה היא, ממצרים שגם-כן נוהגת כך. -אמנם לא כמו שהיהודים רודפים, ללא שום התחשבות בכבודם העצמי, אלא הם רודפים עם קצת כבוד עצמי - אבל בכל אופן, מצרים רודפת אחרי שני גויים בבת-אחת: כשצריכים, שולחים מישהו לוושינגטון, ואחרי-זה שולחים מישהו למוסקבה. או שמהפכים את היוצרות: קודם שולחים למוסקבה, ולאחר-מכן לוושינגטון. בכל אופן, בשתי המקומות יודעים שיש להם קשר גם עם עוד מקום.

לאחר ששמע זאת, אמר שצריך לחשוב על כך.

הוספתי לשאול אותו: כשאתה רודף אחרי גוי ומוסר לו שטחים, מדוע אתה נותן לו רק את חברון ששם נמצאת מערת המכפלה? תן לו גם את ירושלים, שם נמצא הכותל המערבי!

״מוזיאון״ חברון - ייסגר למבקרים...

ומה יהיה בחברון אחרי שימסרו אותה? יאמרו: היות וחברון היא ״עיר האבות״, ממילא היא תהיה כמוזיאון, גם ליהודים תותר הכניסה לחברון; והרי כבר יודעים כיצד יהיה הסדר ב״מוזיאון״ הזה: הכניסה תותר לשלש, ארבע ואולי אף לשבע שעות ביום, ולאחר-מכן ינעלו אותו וימסרו אותו לערבים רחמנא ליצלן!

ואף חוקקו חוק, כפי שדובר כמה פעמים132, שבו כתוב היכן מותר ליהודים להתיישב,

ואף הראו להם את המקום: מחוץ לגבולות חברון!

ושיא האבסורד הוא: מתגאים על הניצחון בכיבוש חברון. ובמה מתבטא ניצחון זה, אם לא מתירים ליהודים להתיישב בחברון ?!

ומילא בחברון, לצערינו הרב, נעשה כבר מה שנעשה, אבל לכל-הפחות שיתחילו כעת לצעוק אודות ירושלים, שלפחות את ירושלים נוכל להבטיח!

מסתמא קניתי כמה וכמה ״חברים טובים״ על-ידי התוועדות זו, בין כאן (=ארצות הברית) ובין בארץ ישראל. אך העיקר הוא, שהדברים שנאמרו אינם דברים שלי, ומי שרוצה יכול לראות זאת בגמרא, במדרשים ובפוסקים ששם כתוב כל דבר, ולא באתי אלא לחזור על מה שכבר מודפס ומפורסם.

מה שאני יכול להוסיף, הוא: בדיוק כשם שהתורה היתה בתקפה במדבר סיני, וכשם שהתורה היתה בתקפה בעיירה הקטנה ברוסיה, בפולין או בגליציה, כך היא בתקפה בכל העולם כולו גם עתה, ואף אחד אינו יכול לשנות זאת ולמכור זאת! וכל זה נאמר אפילו לגבי ״קוצו של יו ״ ד״ בתורה הקדושה. וכפי שהמדרש אומר133 אפילו בנוגע לשלמה המלך (שעליו נאמר134 ״וישב שלמה על כסא הוי׳״) שלא יכל לשנות אפילו אות אחת בתורה, ועל-אחת-כמה-וכמה שאי-אפשר לשנות ענין שנוגע לכל עם ישראל בכל תפוצות הגולה ובעיקר בארץ ישראל!

והטענה, שיהודי שנמצא במקום אחד אינו צריך להתערב במה שקורה במקום שני -היא היפך התורה האומרת שהיהודים הם אומה אחת ו ״גוי אחד בארץ ״135, ובדיוק כשם שאי-אפשר לעשות מגוי - יהודי - אפילו אם מאה ועשרים אנשים יפסקו שהגוי הוא יהודי - כך אי-אפשר לעשות מיהודי - גוי, ואפילו שמאה ועשרים אנשים יפסקו שהוא אינו-יהודי.

ועל-אחת-כמה-וכמה, לפי המבואר שכשיהודי נמצא במקום מסויים, הרי הוא מציאות אחת עם כל היהודים שבכל העולם. וכפי שכותב אדמו״ר הזקן באגרת-הקודש שלו136, שרק כאשר כל האברים בריאים - הגוף בריא, אבל כאשר יש חסרון באבר אחד - חסר בכל הגוף. במילא מובן, שכאשר ישנו אבר שאינו כשורה - צריכים שאר האיברים להקים קול צעקה, ולזעוק שישנו אבר אחד שאינו כדבעי!

(מעובד ע״ פ שיחת י״ט כסלו תשל״א)

״הסכמתך שבשתיקה מסוכגת אף יותר מהמדברים בגלוי /ל מסירת שטחים״!!!

לפני שנתיים כבר נפלה החלטה למסור את חברון, את השומרון ועוד כמה שטחים חיוניים - לערבים, והחלטה זו קיבלה הסכמה גם מהנציגים הדתיים.

אבל כששואלים את הנציגים הדתיים אם הם מסכימים למסירת שטחים, הם עונים שאין להם שום מושג על כך, וכי הם מתנגדים למסירת שטחים.

כבר שנתיים שמעלימים את האמת מעם ישראל. לעם אומרים שלעולם לא ימסרו שטחים, ומאחורי הפרגוד כבר הסכימו למסור הכל, ללא שום משא ומתן.

ולפני מספר ימים, התפרסם הדבר בעיתון היוצא בלונדון, וכנראה שזה יודפס גם בעיתוני ארץ ישראל. ואז מה יאמר אותו נציג דתי, שתמיד אמר שהוא מתנגד למסירת שטחים?!

זהו דבר מבהיל ביותר! בכך מסכנים את חייהם של שלושה וחצי מליון יהודים, בלי שתהיה להם שום אפשרות לדעת על כך.

עיקר הבעיה היא, שאותם נציגים שותקים. מבחינה מסויימת הם הרבה יותר גרועים מאלו שמדברים בגלוי על רצונם למסור שטחים, כי איתם עדיין אפשר לדבר, אבל עם אלו ששותקים - אין כלל על מה לדבר.

וכפי הדין הידוע בגמרא137, שדיין מהסנהדרין ששותק, אינו נמנה כלל במנין השבעים ואחד. ויותר מכך: אם שלושים וששה דיינים מזכים ושלושים וחמשה מחייבים - זכאי, אבל אם שבעים דיינים מזכים ואחד שותק - כל הדין מתבטל. ולכאורה, כיצד יתכן שכשישנם שלושים וששה שאומרים זכאי - זכאי, ואילו כששבעים דיינים אומרים זכאי בכל זאת הדין מתבטל?! אלא - זוהי סנהדרין ובשעה שאחד שותק לא רק שכל הדין מתבטל, אלא נחשב שהיו רק שבעים דיינים ולא שבעים ואחד.

ויהי רצון שאותם אלו ששותקים - ואפילו אותם אלו שחושבים בכיון ההפוך - יתחילו לדבר, ואז לפחות תהיה אפשרות להתקרב אליהם ולהתדבר עמם.

(מעובד ע״ פ שיחת מוצאי שבת-פרשת בשלח, י״א שבט, תשל״א)

61

כבר מזמן החליטו למסור את כל השטחים...

שאלו אותי מדוע הפסקתי מלהרעיש אודות החזרת השטחים. הסיבה לזה היא, היות ואודות החזרת שטחים כבר אין מה לדבר. כבר מוחלט אצליהם במאה אחוז שיש למסור את כל השטחים [ואף בפרוטוקול נרשם שכמה ימים לאחר מלחמת ששת הימים ניסו להיפטר מהשטחים - המתנה שהביא הקב ״ ה ליהודים] - וכל הויכוח הוא רק על המחיר, מה יקבלו עבור זה, ואיזה נוסח יכתבו על שארם-א-שייך ועל ירושלים - אולם בפועל כבר החליטו שמוסרים הכל.

ולכן, אם כבר מתווכחים - שיתווכחו על המחיר הטוב ביותר עבור זה. אך דבר אחד הנני מבקש - שינצלו את הזמן עד לבחירות הבאות בכדי לפרסם מי הוא זה שהציע זאת, וכשתתקיימנה בחירות חדשות, ידעו כבר כולם מה צריכים לעשות, ובעבור מי יש להצביע.

ואף לנציגים הדתיים חסר היה התוקף נגד מסירת השטחים. וכשהם טענו מדוע מכריזים שהולכים למסור את השטחים - הגוי שלא מבין 'חכמות', פירסם שלנציגים הדתיים יש טענות על-כך שהולכים למסור את השטחים. אולם כשנשאלו על-זה ענו, שכלל אין להם טענות על-כך שהולכים למסור את השטחים, אלא כל טענתם היא מדוע קודם שהכריזו זאת - זה לא הובא לידיעתם.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת ויקרא, ראש-חודש ניסן, תשל״א)

״כשיהיו סכסוכים בין היהודים לערבים - הממשלה תעמוד לצדם של הערבים״!

הרבי תמיד הפתיע אותי בנושאים שבהם לא ציפיתי שיתמצא, כמו למשל בתיאוריית ההגנה הצבאית: כיצד להגן לדוגמא על תעלת-סואץ ועל סיני. בזמנו נאבקתי ב״קו בר-לב״ כי ראיתי בו אסון לימים יבואו, ובמסגרת המאבק פרסמתי גם מכתבים שהרבי שלח אלי בעניין הקו. במכתבים אלה הרבי ניתח את הסכנות בתפיסה ההגנתית שעמדה ביסוד הקמת הקו וצפה את האסונות שיבואו עלינו בעקבות אותו ״קו״. לצערי, כל תחזית שהרבי כתב שם התגשמה במלואה! - בפגישה אחרת שוחחתי עם הרבי בעניין יישוב העיר העתיקה וחברון. הרבי אמר לי דברים שנשמעו אז כל כך רחוקים ־ הוא אמר שדברים חמורים יקרו במקומות אלה בעתיד, והוסיף שלדעתו יבוא יום והממשלה תתנגד להתיישבות של יהודים, ותעמוד לימין הערבים בסכסוכים שבינם ובין יהודים. שיחה זו התקיימה לפני כ-26 שנים - הדברים של הרבי היו אז כל-כך בלתי-סבירים ובלתי-מציאותיים - והנה אנו רואים איזו ראייה רחוקה היתה לו! אנו רואים מה קורה לנגד עינינו!

_(מתוך יחידות של מר אריאל שרון - נדפס בכפר-חב״ד גליון 684)

62

מ/וגיגים לשמו/ רק את מי שאומר שב/זה אין טרוריסטים

ישנם הטוענים לשם מה יש לתבוע שיהיה ״גיור כהלכה״, וכי לא די בחדרים, תלמודי-תורה והפרשת תרומות ומעשרות.

הנה הטוענים זאת, הם כאותו אחד שחותכים לו את הראש, רחמנא-ליצלן, אך הוא צועק שהעיקר שהרגל והיד נשארים שלמים! - הוא מתעלם מעובדה זו שחותכים לו את הראש. הוא אינו מעונין שידברו איתו על-כך.

זוהי הסיבה שהפסקתי להרעיש אודות מסירת שטחים, היות והם - למרות כל מה שמתרחש - שיכנעו את כולם שכעת שורר מצב של שלום - ״שלום עליך ישראל ״, ואם בא אחד ומתלונן על-כך שארצות-הברית לוחצת - לא מוכנים לשמוע אותו! - הם מדחיקים את כל הבעיות ומוכנים לשמוע רק אדם שיאמר שארצות-הברית לא לוחצת ובעזה אין טרוריסטים!

והיות ולדעתם - כפי שהם רוצים לחשוב - אין בעזה טרוריסטים - ממילא, גם לא צריכים להגלותם משם ! - כבר לפני שלוש וחצי שנים טענו שיש לסלק משם את המחבלים, אלא שאז לא סברו שיש להגלותם, אלא שיש לשלם כסף ולשלחם משם! -היות ואז לא רצו לשמוע לכך - כעת אם רוצים לעשות זאת נתקלים בקושי גדול ביותר רחמנא-ליצלן!

אין הכוונה שאז לא הבינו את המצב! - אף אחד לא חשב אחרת מההלכה הידועה138 ש״עשו שונא ליעקב״. מה-גם שכלל לא היה ״וישקהו״ עם הערבים - הם עצמם אמרו זאת! אלא מה - הם פשוט לא רצו לחשוב אודות דברים מצערים. הם אמרו שעתה יש לחשוב רק על דברים רגועים ודברים שמחים, ושלא ירעישו לנו שיש ענין של סכנה!

לאחר-זמן עלתה במוחם סברא חדשה: הטוען דברים שכאלה הרי הוא חוטא בחטא המרגלים, מאחר שאומר 'חסרונות' על ארץ ישראל! כשרוצים לומר חסרון על ארץ ישראל, יש את מלוא הרשות לומר זאת לזה המתגורר בה.

אפילו ׳שמאלגי׳ מבין שגם יהודי הגמעא בחו״ל מוכרח לחוות את ד/תו

והנה מלבד זאת שאמירת ה'חסרונות' הנ״ל על ארץ ישראל, שונות לחלוטין מ'חטא המרגלים', כפי שיבואר להלן. הנה זה שאמר המצאה זו, הוא זה שהורה לחתום באותיות מרובעות שגוי הינו יהודי!

אפילו שמאלני טוען שזוהי היפך הציונות למנוע מאדם הנמצא בחוץ לארץ לחוות דעה על הנעשה בארץ - ואדרבה: לא רק שמותר לו אלא מוכרח הוא לחוות דעתו.

וכאמור: היות שרוצים לישון במנוחה - לכן מעמידים את בני-ישראל בסכנה שכמוה לא היתה, עד שאפילו ישנו אחד שרצה לכתוב שמאז שיהודה ואפרים התפצלו - לא היתה כזו סכנה !

ועוד יותר: אמנם שני השבטים נפרדו אך שניהם היו יהודים. ואילו כאן לוקחים יהודים וזורקים אותם פנימה אל תוך שלוש מיליארד גויים! - וכשאין לו הסברה למעשים אלו, מיד אומר שהטוען כנגד זה - חוטא בחטא המרגלים!

אך, כשישאלו אפילו אצל ילד קטן מה היו המרגלים - יווכחו לדעת שהם פשוט לא יודעים פשוטו של מקרא:

אז, בזמן 'חטא המרגלים' לא היו יהודים בארץ ישראל. המרגלים טענו139 שבארץ ישראל נמצאים ״אנשי ענק״ ו״אנשי מדות ״, אנשים גדולים וחזקים - ולכן בלתי אפשרי שיהודי יכנס ויכבוש את ארץ ישראל!

אך כלב ויהושע טענו היות ו״ה' אתנו״, והוא מצווה עלינו להיכנס לארץ ישראל -ממילא אין מה להתפעל מהגוי! - בזה התבטא חטא המרגלים!

כשמגיע יהודי ואומר שיש לדעת שארץ ישראל היא ארץ הקודש - הנה בשעה שאינו מקבל תמיכה מהיהודים - אזי שיסע לכל השבעים אומות, וישאל איך נקראת הארץ: כלאחד יאמר לו בלשונו ״ארץ הקודש״. אם באנגלית ״האלי לאנד״, אם ברוסית ואם באטלקית ״סאנטא טערא״140.

וכשמגיע גוי לארץ ישראל, הנה בחזרתו לוושינגטון לאחר שהיה בפעם הראשונה בארץ ישראל, והראו לו את 'מכון ויצמן', את האוניברסיטה, את בתי המלון הגדולים וכיוצא-באלו - הוא חוזר ללא רושם. ואת הרושם הזה הוא מוסר בחזרתו ! - גוי זה הוא אחד מיושבי הראש של הוועדות הגדולות ביותר בקונגרס ובסנאט.

וכשנסע בפעם השניה - הראו לו את מאה שערים, את הכותל המערבי - לא את הכותל כפי שהוא מצוחצח, אלא את הכותל המערבי כפי שיהודים עומדים ומתפללים! - מופרד על-ידי מחיצה שמצדה האחד עומדות נשים ומצדה השני - גברים, עם העניים והקבצנים, שמבלבלים את התפלה ומבקשים צדקה!

לאחר-מכן לקחו אותו לשטיבל ולישיבה עם ספסלים וכסאות שבורים - וכשהוא נסע חזרה לוושינגטון, אמר שכעת הוא ראה את ה'האלי לאנד' (='ארץ הקודש'). ולאחרי זה הוא סייע ליהודים לקבל פאנטום! (=מטוס קרב).

פחד מהגוי - חטא המרגלים!

ולאחרי כל-זה מגיעים ליהודים עם הטענה - ״מרגלים״! - המרגלים האמיתיים הם אלו האומרים שארץ ישראל צריכה להיות מונהגת באופן של ״כן היינו בעינינו - כחגבים ״2 -הנהגה של פחד מהגויים, ״אנשי מדות״. אותם גוים הנם הרוב, והם בפירוש לוחצים על ישראל! - שאף אחד לא יאמר גוזמאות שאין לחץ - ישנו לחץ איום ונורא כל הזמן! - אלא מה - אין זה לחץ בדברים - אלא זהו לחץ אודות כסף ונשק.

ולמרות לחץ זה - אומרים 'כלב ויהושע' שאם ״ה' אתנו״, אזי - ״לחמנו הם, סר צלם מעליהם״141. וכמו שנאמר במדרש על הפסוק מפרשתינו142 - ״ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״ - אומר הקב״ה, שמכל הארצות הוא בחר בארץ ישראל, שנאמר ״ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד״. ומכל האומות, בחר ביהודים. כלומר, שהוא יתן את ארץ ישראל לעם הארץ! - זוהי ארצינו, זוהי החזקה שלנו!

(מעובד ע״ פ שיחת כ׳ מנחם-אב תשל״א)

66


׳הישג דתי׳: חלוקת כספי ס/ד ל/רבים...

[דיבר אודות מחדלי חברי הכנסת הדתיים בענין ״מיהו יהודי״ ואח״כ המשיך ואמר]:

ולאחרי זה מגיע דבר נורא שני, שזהו כהמשך ובשרשרת ל״הישגים הדתיים״: כשדיברו על הניסים שעשה הקב״ ה הקשורים עם שחרור ירושלים, הפליא אותו חבר-כנסת דתי את ההישג בתחום שיתוף הפעולה וקירוב הלבבות בין יהודים וערבים. והוסיף להתפאר, ש״יום ירושלים״ והניצחון הגדול מתבטא בשיתוף הפעולה שהושג בירושלים בין יהודים לערבים, שדבר זה צריך לשמש דוגמא ומופת לכל עמי העולם.

האם לא די לו בכל הנזקים החמורים שנגרמו ונגרמים על-ידי נישואי תערובת, ורישומם של גויים כיהודים, שזה בא כתוצאה ישירה מהמחדלים שלהם ב״מיהו יהודי״, שהוא עוד מוסיף חטא על פשע, ומתפאר בשיתוף הפעולה שהושג בין יהודים לערבים ? !

וחבירו - גם חבר-כנסת דתי - מתפאר בזה שהוא מעניק סעד למאות ערבים עניים בירושלים העתיקה. בעוד שסיוע זה וכספים אלו שמהם נותנים לערבים כל-טוב, הם מכספי צדקה של יהודים - כספים שהושגו בקושי.

מכסף זה יכלו ליהנות מוסדות צדקה וחסד וישיבות, כסף זה יכול לעזור ליהודים, ואף ניתן על-מנת שיעשו בו כך - ובמקום זה, מחלקים את הכסף לערבים, ומחזקים אותם שם.

וכשיהודים באים להודות לקב״ה על הנסים שעשה לעם ישראל, בזה שהחזיר לנו את ירושלים העתיקה לאחר תשע-עשרה שנים בהם לא יכלו יהודים לגשת לכותל המערבי ולומר פרק תהלים - מצהיר השר הדתי הנ ״ ל, שהתוצאה של הנסים שה' עשה עמנו, היא -שיתוף הפעולה וקירוב הלבבות בין יהודים לערבים!

בירושלים זוכים ה/רבים ליחס טוב הרבה יותר מאשר בירדן? סוריה? מערים ו/יראק!

גם לאחר הנצחון נמשכת התנהגות מוזרה זו בירושלים, שעדיין אין נותנים ליהודים דריסת-רגל בעיר העתיקה, ומערימים קשיים על מי שרוצה לגור שם, ובקושי רב ועצום הצליחו כמאה יהודים בלבד להכנס לגור שם. ובו בזמן, מחזקים את 65,000 הערבים

67

הגרים שם - שמספרם מתרבה מיום ליום - על ידי זה שנותנים להם כסף ממשרד הסעד בסכומים גדולים מאוד כדי לשפר את מצבם.

בעיר העתיקה גרים בקושי רב כמה מאות יהודים, ולא מרשים לעוד יהודים להתיישב שם; אבל לערבים נותנים את מלא הזכויות, עד כדי-כך, שאם ערבי ירצה לגור דוקא בירושלים החדשה - יוכל לעשות זאת. זהו המצב שם. והמצב שם כל כך מזעזע - שיתכן שבתקופת הבחירות יוכלו 70,000 ערבים להביע דעות, חס-ושלום, בנוגע לכותל המערבי והמקומות הקדושים של עם ישראל בירושלים.

אין עוד שום מקום בעולם בו הערבים זוכים ליחס טוב שכזה: לא בירדן, לא בסוריא, לא במצרים ולא בעירק - רק כאן בירושלים עיר הקודש, ודוקא לאחר הנצחון של עם ישראל!

ירושלים כבר מחולקת...

ואחרי כל זה עוד מעיזים נציגים דתיים(!) להצהיר הצהרות מבישות - שבזה מתבטאים הנסים שעשה לנו הקב״ה [זמן הפירעון יהיה בבחירות - שאז אנשים ממפלגתו שלו יקימו רעש ויזכירו לו את דבריו אלו].

כיצד יתכן ששר דתי, הטוען שהוא גם מנהיג דתי, אינו מתבייש להצהיר הצהרות מבישות כאלו בקשר לניסי הקב״ה בהחזרת ירושלים ליהודים ? ! ולא זו בלבד, אלא דברים אלו התפרסמו בכל רחבי תבל! האם אלו הם ניסי ה', והרי כבר עברו שש שנים מהמלחמה, ובקושי רב הצליחו כמה מאות יהודים להכנס להתגורר בירושלים העתיקה בין החומות -שהיא עיר קדשנו!!! האם למצב בו יהודי צריך להתגנב לירושלים העתיקה - יקרא חסדי הקב״ה?!

וכשסוף סוף רוצה ערבי לעזוב את העיר העתיקה, אזי מקימים ועדה על-גבי ועדה לדון ולמצוא דרך לשכנע אותו לא לעזוב את העיר.

וכל זה הוא בכדי למצוא-חן בעיני הוותיקן, או בעיני וושינגטון. והדברים מדהימים כל כך, שאפילו הוותיקן לא פילל שאחרי המפלה הגדולה שנחלו אוייבי ישראל - היהודים יפלו בצורה כה נחותה לפני הגויים!

68

ועד כדי-כך המצב מזעזע שם, שאם ערבי ירצה למכור את ביתו שבעיר העתיקה ליהודי, יעמידו אותו למשפט על ״העזתו״ למכור בית ליהודי!

וכך מחזקים עוד ועוד את שלטון הערבים על ירושלים העתיקה. ועד כדי כך, שאפילו כמה ערבים שעזבו את העיר - רוצים לחזור אליה, לאחר ששמעו על המצב שם!

לאחרי הנצחון במלחמה היו כאלו שהצהירו - ומצהירים גם עתה - שלא יחצו שוב את ירושלים. אכן, אין צורך לחלק את ירושלים לאחר כל מה שמתבצע שם!

(מעובד ע״ פ שיחות שבת-פרשת במדבר ושבת-פרשת נשא תשל״ג)

אסור להגיח לאר< ישראל להתמלאות ב/רבים!

. . וכאן רואים עד כמה המצב גרוע. היות ועכשיו מרעישים על-כך שהחילונים143 מסכימים למסור חצי מארץ ישראל חזרה לערבים. וסיבת ה'רעש' היא היות והערבים מתרבים ללא הפסקה! - הערבים אינם יודעים משום 'קונצים'. יכולים להתהוות במשך השנים יותר ערבים מיהודים אשר הם ״אתם המעט מכל העמים״144, במילא כל ארץ ישראל תתערב בערבים, ולכזה ענין אסור להניח להתהוות.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת יתרו, מברכים-החודש אדר ראשון, תשל״ג)

שיחה זו באה בעקבות סילוף דברי הרבי שנאמרו בשיחה הקודמת (ש״פ במדבר וש״פ נשא).

סילוף מכוון...

לאחרונה טענתי שאין נותנים ליהודים לבנות או לקנות בית בירושלים העתיקה, אלא מוכרים רק לגויים, ואדרבה: משכנעים אותם לקנות.

גורמים מסויימים ששמעו את דברי שזה טוען טענה נכונה, החליטו לסלף את דברי, ופירסמו בכל העיתונים שאמרתי שבירושלים העתיקה לא גרים כלל יהודים!! ומכיון שכולם יודעים שכן מתגוררים יהודים בעיר העתיקה - מוכיחים הם מכך, שאין מקום כלל לטענתי.

כיצד יתכן לומר שאמרתי דבר כזה, והרי יש שם את בית הכנסת צמח-צדק בו לומדים חסידות ומתפללים שלוש פעמים ביום. [אבל הבעיה בעינה עומדת - שלא נותנים ליהודים לקנות שם בתים].

ומקרה זה גרוע יותר מהדין ההלכתי145 של ״טענו חיטים והודה לו בשעורים״, כי כאן סילפו גם את הטענה עצמה: הם אומרים שבכלל לא ״טענו חיטים״...

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת ראה, מברכים-החודש אלול, תשל״ג)

שיחה זו והבאות לאחריה, נאמרו בהקשר למלחמת יום-כיפור שפרצה באותם ימים. בשיחות אלו שנאמרו בעיצומם של ימי הקרבות, דורש ומתחנן הרבי שלא להסכים בשום אופן ל׳הפסקת-אש׳ אלא להיכנס ולכבוש את דמשק וקהיר,

ולו לזמן קצר.

כש/שרה יהודים י/מדו ב־770 ויכריזו שאסור למסור שטחים - כן יקום!!!

ישנם כאלו אשר היות ו״יצרם אנסם״146 לכן - בשעה שהקב ״ ה הביא במתנה את השטחים באופן ניסי - מיד שלחו שלוחים אשר ביקשו והתחננו מהגויים שיקחו את השטחים בחזרה!

יש לדעת - שאנשים אלו, אינם מדברים בשם כלל ישראל ואפילו לא בשם יחידים מישראל, ואפילו לא בשם עצמם - וזאת, מכיון ש״יצרם אנסם״!

והנה, כשמתאספים יחדיו עשרה מישראל - עדה - ובפרהסיא, ומכריזים אשר חל איסור מוחלט לתת שטחים אלו; שטחים אשר ניתנו מאת הקב״ ה לבני-ישראל (ואפילו אם היו ניתנים בדרך הטבע וכל-שכן כשהמדובר הוא שניתנו) באופן ניסי, וכפי שמביא רש״י בתחילת פירושו על התורה147, ש״ברצונו נתנה להם וברצונו נתנה לנו״ - שהיות והקב״ה ״ברצונו נתנה לנו״ - אזי ״כן יקום״ ואף אחד אינו בעל-הבית לדבר אחרת.

ולכן, במעמד כמה וכמה עשיריות מישראל שנמצאים כאן - יש להכריז ולפסוק בקול רם שאנשים אלו אינם מדברים בשם כלל ישראל, לא בשם קבוצה מישראל ואפילו לא בשם עצמם - אלא הכל מתוך אונס ו״יצרם אנסם״!

[ובפרט שהמצב השורר עתה רחמנא-ליצלן - מוכיח שאסור למסור אפילו חצי קילומטר מארץ ישראל; כעת מוכח שדבריהם נחלו כישלון מופלא - ואם-כן מובן שזהו רק ״יצרם אנסם״!]

ובמילא, כשהיהודים הנמצאים כאן יכריזו שאסור למסור שום שטח מארץ ישראל -ובפרט כשנמצאים במקום קדוש, בית-כנסת ובית-מדרש, ובפרט שהכרזה זו נעשית בד' אמותיו של הנשיא כבוד-קדושת מורי-וחמי אדמו״ר - דבר ברור הוא ש״כן יקום״!

הכרזה זו - תבטל גם את שיירי הטענה שיש למסור חלקים מארץ ישראל - היות שטענה זו אינה באה מצד הנפש האלקית של היהודי ואף לא מצד נפשו הבהמית - אלא רק משום ש״יצרו אנסו״, כפי שפוסק הרמב״ם.

וכל הנאספים כאן יכריזו על-כך ״אמן״, שפירושו של ״אמן״ הוא - אמת ואמונה148 -שזה אכן כך!

והכרזה זו תפעל - שכל המחשבות והאמתלאות למסור אפילו שעל אחד השייך ליהודים באופן של ״ברית עולם״ שכרת הקב״ ה ב ״ברית בין הבתרים״149, ולפני שנים אחדות הוחזרו ליהודים בצורה ניסית - יתבטלו!!!

ו״כן יקום״ לעד ולעולמי עולמים, עד לביאת משיח צדקנו שאז יהיה ה״כי ירחיב ה' את גבולך״150.

(מעובד ע״פ שיחת י״ג תשרי תשל״ד - נדפס בלקו״ש חי״ד ע׳ 405 ואילך)

בירושלים ה/תיקה גמעאים: יהודים - 100 משפחות; /רבים - 60,000!!!

כשבחסדי ה', תוך ניסים גלויים, נכבשה ירושלים העתיקה - הודו כולם שיד ה' עשתה זאת.

והנה, אותו אחד שבזמנים מסויימים רשם גויים כיהודים, התפאר בכך שירושלים העתיקה היא סמל ודוגמא למצב בו הערבים והיהודים יושבים יחד - ומסמלים, כדבריו, את מהותה של ירושלים השלימה.

כששמעתי זאת, יצאתי מהכלים - אם יאמרו זאת בשם תורת מרקס 151 - ניחא. אך לבוא ולומר בשם תורת משה שבירושלים עיר הקודש ״עיר בה חנה דוד״152 - צריכים לגור יחדיו ערבים עם יהודים?! מה שמכאיב כאן הוא לאו דוקא הענין, אלא שאומרים זאת בשם תורת משה, ועל החלטה זו חתם נציג של אלפי דתיים בשם תורת משה - ואין פוצה פה ומצפצף!

בירושלים העתיקה גרים למעלה מששים אלף ערבים, ובקושי מאה משפחות של יהודים. יהודי שרוצה לרכוש אמה אחת בירושלים העתיקה - נתקל בקשיים עצומים והוא צריך לעבור ועדות מוועדות שונות, ואם אין לו קשרים מיוחדים - דוחים את בקשתו. ולעומת זאת, בירושלים החדשה - ערבים יכולים לקנות מה שלבם חפץ - ועם כל ההסברות שבדבר, שעל-ידי-כך מתווספים עוד עסקים לירושלים - אין זה מוריד מחומרת העובדה, שכשיהודי רוצה לקנות בירושלים העתיקה - שהיא ירושלים האמיתית, בין החומות, ״עיר בה חנה דוד״ - לא מתירים לו.

כיון שעולמנו הוא ״עולם השקר״153 - יודעים שמלה שלו היא מלכתחילה לא מלה. לא-זו-בלבד שדבריו אינם אמת, אלא אפילו לגדר של שקר אינם נכנסים. בזמנו154 - לפני חדשים ספורים - מחיתי על כל מה שנעשה בירושלים העתיקה, וכתגובה לכך אמר מלה אחת בלבד: 'להד״ם' (=לא היו דברים מעולם). ואף צוה להדפיס זאת בעיתונים - אך שקר גס שכזה, שכולם יודעים הפכו - גם העיתונים לא הסכימו להדפיס, ולאחר שהפעיל לחצים רבים - הדפיסו זאת.

ומזה משתלשל מה שאירע בירושלים העתיקה ב-17 הימים האחרונים, וכדלהלן: בירושלים העתיקה נמצאים כ-70,000 ערבים, יש להם קשר עם המדינות השכנות. והסכנה היתה כה גדולה בימים אלו, עד שלא התירו ללכת לכותל לא בלילה ואף לא ביום -ונזקקו לכח גדול מאוד בכדי להגן. ורק בזכות נס שלמעלה מדרך הטבע נפל פחד ואימה על הערבים.

הערות המתרחשות בירושלים - מקורן בהשארת המחבלים לאחר ששת-הימים!

וכל הסכנה הזו נובעת רק מהעובדה שלאחר שחרור העיר השאירו שם את המחבלים. זוהי סכנה עצומה לעיר בירה, שבתוכה יהיו שבעים אלף מחבלים - מי זקוק לזה?!

הערבים עצמם לעולם לא חשבו שיניחו להם להשאר בתוך העיר - הם היו בטוחים שיסלקום משם, ומסיבה פשוטה: הם היו בטוחים שמה שהם תכננו לעשות, רחמנא-ליצלן, באם הם יכבשו את העיר - כן יעשו להם.

רצונך לתת להם כסף - תן להם, אבל העיקר שתתפטר מהם. הם עצמם היו בטוחים שזה יהיה סופם, אלא שלא ידעו אם יניחו להם לקחת את חפציהם עמהם או לא, אם יהיה זה בפעם אחת או שלבים שלבים - אך מכל-מקום, רק אם היו מצווים עליהם - כבר מזמן היו הולכים משם.

ותמורת זאת, הודיעו להם באופן בלתי רשמי שירושלים שלהם, ואף שלחו שליחים לוושינגטון להודיע כי אין הם מתכוננים לקחת את ירושלים לעצמם.

וושינגטון עצמה היתה מעונינת שישלחו משם את הערבים - כי רק כך הם יפטרו מבעיית ירושלים. מאחר שאחרת אין כל פתרון - הפתרון הוא אחד מן השנים, או שרק ליהודים יותר לשבת שם - ואז יצטרכו הערבים לעזוב. או שרק לערבים יותר לשבת שם -ואז יצטרכו היהודים לעזוב.

וכמו אז, גם עתה: מנהלים כבר עכשיו שיחות על החזרת השטחים. פעם נקראו הם בשם 'יונים', היום קוראים להם 'מדינאים' ומחר יקראו להם 'רודפי שלום'. יושבת לה

74

קבוצה קטנה ודנה בנוגע לויתור על שטח זה או שטח אחר, ורק מחפשים נוסח מתאים להסביר מדוע זה נקרא ״הישג בטחוני״. הם דואגים רק שלא תתעורר מכך סערה גדולה -הגוי רוצה את השטחים - צריכים לתת לו ! אלא שיש צעירים שיתנגדו לזה - לכן צריכים למצוא את הנוסח המתאים שיירצה גם אותם.

מדו/ לא כובשים את דמשק?!?!

את דמשק היו יכולים לכבוש כבר באותו יום בו החלה ההתקפה. הסורים הרי ברחו, לא היו מגינים ולא היה צבא שעמד נגדם. אילו היו עושים כך - אזי גם עיר הבירה לא היתה להם, ואז סוריה היתה מסכימה מיד להסכם שלום - כיון שלקחו להם את עיר בירתם, ואז גם ערב-הסעודית לא היתה יכולה להיכנס למלחמה וירדן לא היתה צריכה להיכנס. כך היו נפטרים מחזית נוספת, היו משחררים מחזית זו 40,000 חיילים, טנקים וכלי-נשק רבים.

ידם בו החלה ההתקפה: בימים הראשונים להתקפה חדרו כוחות עה״ל לסוריה, כשבמקביל מפעיץ חיל-האויר ב/ומק סוריה. סגן ראש ממשלת סוריה אף הודה, שההפעעות חיסלו כליל את יכולתה של סוריה לייער חשמל ולזקק נפט. ירדן . . להיכנה: אכן בט״ו תשרי הודי/ חוסיין /ל גיוס מילואים לעבא ירדן.


אפילו בוושינגטון חיכו שישראל תכבוש את דמשק - מאחר והם רוצים לחיות במנוחה ובלי בלבולים, ולכן רוצים הם לעזור לישראל. ברם, אינם רוצים שיהיה נקרא שהם לוחמים, לכן הם מעונינים לומר כלפי חוץ שלא לכבוש, אך כדי לעזור לישראל הם מעונינים להיפטר מחזית נוספת. הם רוצים שישראל תעמידם בפני עובדה מוגמרת, ואז יוכלו לטעון לכולם שאין להם חלק בזה, והראיה, שהם אמרו כך וישראל עשתה להיפך. אך האמת היא, שהם מעונינים שישראל לא תשמע בקולם אלא תנהג להיפך.

ולעומת זאת, כשהיתה ישיבת ממשלה, בה דנו כיצד לנהוג בענין מסוים, התשובה היתה: נשמע מה וושינגטון אומרת. ניסו לעשות מזה סוד, אך לא עלה בידם, ואף בבירות הערביות כבר יודעים מכך, מאחר שמרגליהם שבארץ ישראל דאגו שישאלו בישיבת הממשלה מדוע לא נהגו כך, בכדי לשמוע את התשובה: כדי לא להרגיז את וושינגטון.

וכששאלתי למה לא כבשו את דמשק וענו לי ״בגלל שיש שם צוקים וסלעים כאלה שקשה לכבשם״ - לולי הייתי שומע זאת ממנו בעצמו, לא הייתי מאמין! וכששומעים תירוץ שכזה - מבינים שהקושיא היתה חזקה ביותר.

75

הצעירים (=החיילים הלוחמים) רוצים להתקדם הלאה - הרי אין להם מה לעשות שם. הכניסו אלפי חיילים לתוך השטח ההוא, ואינם מתקדמים הלאה, לא לכאן ולא לשם. טבעי הדבר שחייל במלחמה רוצה, או לגמור את המערכה או ללכת הביתה - אך שם, מחזיקים צבא גדול באפס מעשה, ובכדי להסיח את דעתם מכך שבעצם הם לא עושים מאומה -מביאים להם זמרים מניו-יורק ומלונדון.

ובאותו יום נוסף שהיה - יכלה ישראל לגמור עם דמשק ועם הצד המזרחי של התעלה, וושינגטון חיכתה לזה, מאחר שהיא רוצה יותר מישראל - ישראל הסכימה לגבולות ששת -הימים ואילו וושינגטון מעונינת שישראל תעמוד בגבולות העכשווים, שהם הרבה יותר מגבולות ששת-הימים.

אותה טעות עשו גם במלחמת ששת-הימים - אז, נעצרו 10 ק״מ לפני התעלה ולא התקדמו עוד. טעות זו נעשתה גם ב-1956, בזמן מבצע קדש, וב-1970 בזמן מלחמת ההתשה - שהסכימו להפסקת האש ואף כינו אותה כ'הישג בטחוני'. אז155, אמרתי שאין לעשות בשום אופן הפסקת אש מאחר שהמצרים ינצלו זאת לחזק את עצמם!

ואכן, תוך 24 שעות מאז שהחלה הפסקת האש הכניסו לשם המצרים את הטילים שמהם סבלו צרות גדולות ביותר.

ואף אחרי מלחמת ששת-הימים שלחו מיד שליח לוושינגטון בהצעה להחזיר את כל השטחים, ורק מחפשים נוסח בכדי שזה יקרא 'הישג בטחוני', וכשאז אמרתי ששלחו שליח, ענו כתגובה: ״להד״ם״. וכעת, כעבור 6 שנים מאז נתגלתה האמת, ששלחו שליח.

אם אתה רועה לפחד מהגוי - היית יכול להישאר בגליעיה ובפולין!

וכעת, דנים על מסירת שטחים אלו מחדש - למה לכם כל זאת?! הרי וושינגטון, בראותה את הצעת ישראל - הודיעה זאת לקהיר ולדמשק, וכך הלחץ מכל הצדדים רק גבר! עיזבו את הגוי, ואלו שלוחצים עכשיו, ירפו כשיראו שעומדים אתם איתנים בדעתכם!

הל&4 . . גבר: בכ״ד תשרי (22.10) הסכימה מערים להפסקת-אש. יומיים לאחר-מכן החלה ארעות-הברית ללחוץ /ל ישראל שתיישם את החלטה 339 של האו״ם להחזיר למערים את כביש סואץ-קהיר ולסגת הלאה. את ההסכם הראשון שנחתם - הפרה מערים מיד.


ואם יש לך כוונה לשמוע לגוי - היית יכול להשאר בגליציה ובפולין, ושם לפחד מהגויים.

ומאחר שאליו לא ניתן לבוא בתלונות, כיון שזהו טבעו, וטבע אי-אפשר לשנות - לכן,

מה שתובעים ממנו הוא רק - ״איש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ״156 - מי שנמס לבבו ופוחד, אינו ראוי להיות מנהיג בישראל, אלא - ילך לביתו ושם ידאג שיכתבו עליו בעיתון ואף ישימו צילום שלו ויהיה לו מזה כבוד - אך מנהיג, הוא לא יכול להיות!

למרות שהוא נולד ללא כסא - סבור הוא שהוא לא יכול להיות ללא כסא והכסא לא יכול להיות בלעדיו - כבר 25 שנה שהוא שם, שיתן מקומו לאחר!

ויהי-רצון שכלל לא יצטרכו להגיע לכל הנאמר, וכמו בעלה-זית, שהגויים מסלפים ומפרשים שמשמעותה של יונה עם עלה-זית בפיה הוא סימן לשלום - שאחרי המבול התחיל סדר חדש, ואילו רש״ י פירש אחרת157 - שהיונה אמרה: ״יהיו מזונותיו מרורין כזית בידו של הקב״ ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם״. גם עתה, אין להסתמך על הבטחות של בני אדם, אלא ״בידו״ - של הקב״ה, שלמרות שנראה מר - מאחר שכולם יצביעו עליו שהוא יהודי, מכל-מקום יש לנהוג ״בידו״ - לעמוד בתוקף נגד הגוי ולא להתפעל ממנו,

עד לשלום שיעשה משיח - שלא מתפעל, לא מדמוקרטיה, לא מגויים ואף לא מיהודים

- אלא ״יכוף כל ישראל״158, ויעשה הגבולות כפי שכתובים בברית בין הבתרים159, ויהיה ״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד״, ״ואולך אתכם קוממיות״160 - שאין להתפעל מהגויים ואפילו בזמן הגלות, עד שייצאו מהגלות בקומה זקופה, וכפשוטו.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת נח תשל״ד)

הנס של מלחמת יום-כיפור - גדול יותר מזה של ׳ששת הימים׳!

לאחרונה שאלו רבים:

כיצד יתכן שבמלחמת ששת הימים ראו ניסים גלויים, בעוד שבמלחמת יום כיפור (שעליו נאמר161 ״עיצומו של יום מכפר״), לא ראו ניסים כה גלויים (היו מספר רב של הרוגים וכדומה)?!

אבל האמת היא, שבמלחמה זו, היה נס גדול, למעלה מדרך הטבע לגמרי, גדול עוד יותר מהניסים שהתרחשו במלחמת ששת הימים.

כאשר חצו הערבים את תעלת סואץ ושברו את ״קו בר-לב״, לא היה להם שום מעצור בדרכם. והיו יכולים להגיע ללא שום בעיה לתל אביב ולירושלים (והיה-לא-תהיה מה שהיה יכול להתרחש אז). כמו-כן היה בחזית עם סוריה.

קו בר לב: קו ביעורים שהוקם לאורך ת/לת-סואץ ונקרא /ל-שמו של הרמטכ״ל השמיני חיים בר-לב.


ואף-על-פי-כן, 12 קילומטרים לאחר ״קו בר-לב״ הם נעצרו, ונשארו לעמוד במקומם.

וההוכחה הגדולה על נס גדול שקרה כאן:

בזמן מלחמת העולם השניה, בנו הצרפתים קו מאוד חזק שהיה קרוי - קו ה ״מאז'ינע״ (שהקו בסיני חשוב כאפס כלפי קו זה) והנאצים ימח-שמם הגיעו עם כל כח השריון שלהם ופרצו את הקו (בדיוק כפי שהיה כעת), וכך כבשו את צרפת תוך יום אחד!

נוסף לזה שבצרפת, היו צריכים הנאצים לעבור דרך הערים, ובכל עיר עמד צבא. וכאן, המלחמה היתה במדבר, נגד מספר קטן ביותר של חיילים, ולמרות זאת (ולמרות שידעו מה קרה בצרפת והיו יכולים לעשות כמו שעשו הנאצים ימח-שמם) נשארו לעמוד במקומם.

האמריקנים ידעו מה קורה בארץ, וכבר חשבו שיותר לא יהיו להם דאגות מצד ישראל (רחמנא-ליצלן), דאגתם היחידה היתה, שהרוסים לא יהיו הבעלי-בתים היחידים שם.

זהו נס גמור. נס שאינו מלובש בטבע כלל וכלל!!!

ה/למת האמת - הכחשת הנס...

ולמרות כל זאת, מעלימים מעם ישראל את האמת ולא מספרים להם שהניצחון היה נס גמור, אפילו שכולם יודעים מזה, מכיון שהחיילים ראו את זה בעיניהם ואחר כך סיפרו את זה לכולם.

והסיבה שמעלימים את זה היא, כיון שנס זה סותר ל״כוחי ועוצם ידי״162.

מילא אותם אלו שאינם מאמינים לעת-עתה בתורת משה, אבל אותם אלו שכן אמורים להגן על תורת משה, מדוע הם אינם מספרים שהיה כאן נס גדול?!

התשובה לזה מופיעה (כמו בכל ענין) בתורה הקדושה: בתנ״ך מסופר163, שהנביא ישעיהו הגיע לאחז מלך ישראל ואמר לו שירושלים נמצאת בסכנה, והוא יכול לעשות נס. אמר לו אחז: נס? - לא, איני רוצה בניסים!

גם כשתבעו להקים ועדת חקירה לחקור את מחדלי המלחמה, הסכימו אפילו השמאלנים לכך. מי התנגדו בכל התוקף? הדתיים. ואותו זה שהתנגד לוועדת חקירה, הוא זה שרושם גויים כיהודים, והוא זה שמתפאר בכך שבירושלים יושבים יהודים וערבים (שרובם ככולם מחבלים) - יחדיו.

ועדת חקירה: וו/דת אגרנט; הוקמה בכ״ד חשון תשל״ד (21.11.1973). בי״ח שבט תשל״ה (30.1.1975) הוגשו המסקנות הסופיות. כוונת החקירה לא היתה לפגוע במישהו? אלא רעו רק לד/ת מי גרם לט/ות? בכדי שב/תיד לא תחזור /ל /6מה. אולם הדתיים 6/קו שאי7 6ורך בכך.


(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת תולדות, מברכים-החודש וערב-ראש-חודש כסלו, תשל״ד)

למרות שכ/ת השטחים בידינו במעב של ״אונס״ - בתחילה היו בידינו ברעון!

[דיבר בהרחבה אודות הדין ד״תחילתו ברצון וסופו באונס ״, ואחר-כך אמר]: וכמו-כן הוא בנוגע לשטחים - למרות שעכשיו מצבינו כלפיהם הוא כ ״אונס״, ובכלל לא בידינו -אך בתחילה הם היו בידינו ב״רצון״. וכידוע שמיד לאחר מלחמת ששת-הימים שלחו שלוחים לוושינגטון - שמעונינים להחזיר את כל השטחים.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת מקץ תשל״ד)

שיחה זו והבאה שלאחריה נאמרו מספר ימים קודם ׳ועידת ז׳נבה׳ (שנפתחה בס׳ ו כסלו תשל ״ ד ־ 21.12.1974). בועידה זו התכנסו מנהיגים מישראל, מצרים סוריה וירדן בשביל לדבר על שלום. בשיחות אלו קובע הרבי כי ׳ועידת ז׳נבה׳ היא ׳חותמת גומי׳ בלבד, וכל ההחלטות כבר נקבעו קודם לכן.

כל מה שהולכים לסכם ב׳ו/ידת ז׳נבה׳ כבר סוכם מראש!

היות וישנם כאן יהודים שהיו מוכנים לעמוד ב'טירחא' הכרוכה בשמיעת מאמר החסידות, וכל זאת, בכדי לשמוע אי-אלו נבואות אודות ז'נבה - לכן, בכדי שלא יהיה להם שום צער, ומה-גם שאם אלך ולא אומר על-כך שום דבר, הרי שאז לא יוכלו להירדם מחמת התלבטותם - האם לא דיברתי כיון שלא ידעתי, או שמא מפני שלא רציתי - לכן, יש לומר כמה דברים אודות ז'נבה.

בראש ובראשונה, כלל לא מובן מהי המסיבה הגדולה שעושים מ'ועידת ז'נבה'! - הרי על כל מה שהולכים לסכם בדנבה - כבר סיכמו זמן רב קודם לכן?! - ז'נבה אינה אלא (מכה בפטיש בלבד, ואף פחות מכך, היות שמכה בפטיש היא גם מלאכה בפני-עצמה בשונה מדנבה שאינה אלא) מעשה 'פורמאלי' בלבד;

כתבו על פיסת-נייר דברים שמלכתחילה כבר יודעים האם יקויימו או לא, והכל כבר סוכם מראש; מה שנשאר הוא לסיים רק את הפרטים הקטנים; על שלושה-רבעים או 90 אחוז כבר סיכמו, מה שנותר - בימים אלו - הוא רק לסיים את האחוזים הספורים.

השומע את דברי אלו כעת, יכול לתמוה - מנין אני יודע כל זאת, האם זוהי רוח-הקודש או נבואה, או שמא שמעתי זאת ממישהו? - אך כשיתבונן סביבו - יווכח לדעת שאנו חיים בכזה סוג עולם, אשר מאחורי הקלעים ״בחדר לפנים מחדר״ - כבר יושבים אנשים אשר מוכרים את עמם, ומתווכחים רק על דמי הספסרות...

אך היות שחיים בעולם בו צריכים לחשוד על ״מראית עין״ - לכן קבעו יום מסויים בו יעשו סערה שלימה ויתאספו באו״ ם או בעיר בירתה של המדינה ויכנסו את כל אותם אלו שהנהיגו את המו״מ, ויכריזו לעיני כל העולם שכעת ״מתחילים״ מו״מ, ויעזבו ימים ולילות ויחתמו על אותה פיסת-נייר שהכינו מספר שבועות קודם לכן! - ואם-כן, מה שנשאר לעשות בימים אלו הוא להתווכח בנוגע לכבוד שכל-אחד צריך לקבל עבור זה...

80

והנה, היות שכבר הכל סוכם קודם לכן וכבר אי-אפשר לשנות כלום - לכן, התקוה היא שיסיימו את הועידה כמה שיותר מהר, היות ובינתיים נופלים שם עוד קרבנות - ואף כשנופל קרבן מצרי, אין זה ענין רצוי, ועל-אחת-כמה-וכמה כשנופל יהודי, ולכן - כדאי שיגיעו כמה שיותר מהר לידי פשרה והחלטה מה יהיה הנוסח של פיסת הנייר הזו, ואז, לכל-הפחות, יפסק הירי!

׳ * V T I •• T •

התבי/ות רק גוברות!

לשנות משהו ממה שסוכם שם - איני רואה בכח מי יש לשנות זאת, היות ושום צד לא מתחשב עם שום ענינים של אנושיות; כל הענינים שהסכימו להם כלל אינם מובנים על-פי השכל הישר.

היות וכבר בתחילה ידעו שההנהגה תהיה בצורה של ״מי שיש לו מנה רוצה מאתיים״164, ואם-כן, למה הסכימו לוותר להם?! - מלכתחילה היו צריכים לומר להם שלא מוכנים לוותר על שום דבר!

ואכן, בפועל הם לא הסתפקו בתביעותיהם הקטנות אלא דרשו עוד ועוד - עד שכעת המצב הוא שהסכימו לוותר להם על הכל! ולא רק שהסכימו, אלא נותנים בפועל! - וכל זאת, למרות שהם אומרים במפורש שהם כלל לא יחדלו מתביעותיהם, אלא יתבעו עוד ועוד, ולא רק מהיהודים!

ולכן, נותרה רק התקוה שהיות ו״לב מלכים ושרים ביד ה'״165 - במילא יהי-רצון שתתהפך מחשבתם - אפילו של הבני-בחירה (היהודים), ועל-אחת-כמה-וכמה של אותם אלה שאינם בעלי-בחירה (אומות-העולם) - אשר מאיזה סיבה שתהיה מדברים הם כעת בנוסח כזה - ויהי-רצון שיחד עם ניסי חנוכה (שיחול בעוד כמה ימים) יהיה נס גם בענין זה, ותתהפך מחשבתם לחלוטין - ותהיה לטוב, טוב הנראה והנגלה.

(מעובד ע״ פ שיחת י״ט כסלו תשל״ד)

לא יעא שום דבר מוו/ידת ז׳נבה היות והכל הוחלט קודם לכן!

[דיבר אודות נושאי שלימות התורה ואחר-כך אמר:]

ומשלימות התורה מגיעים לשלימות הארץ - אשר החלו ללמד ילדים קטנים שיש למסור חלקים מארץ ישראל לגוים. ובכך עושים ״מפי עוללים ויונקים יסדת״ - ההיפך מ״עוז״166! - מדוע לומדים עם ילדים קטנים שיש למסור חלקים מארץ ישראל לגוים ? !

. . ישנו ענין בלתי רצוי אשר לכאורה לא היה אמור להתרחש, אך אף-על-פי-כן יש להבהיר זאת. והיות שאומרים זאת בזמן של ״רעוא דרעוין״, הרי מסתמא לא יזיק, וכדלהלן:

לאחר ההתוועדות שהיתה בי״ט כסלו - אשר בה שמעו יהודים במשך יותר מחמש שעות, ענינים בנגלה, חסידות ומוסר - עד שנותרו כמה ענינים שאפילו לאחר ההשלמה של היום - עדיין לא התבארו די-צרכם.

הנה, למרות זאת - כשהסתיימה ההתוועדות, הדבר היחיד שנשאל - ואף צלצלו בטלפון בכדי לשאול על-כך - היה אודות ז'נבה! - אני חשבתי שישאלו אודות ענין בנגלה או בחסידות. בפועל, השאלה היחידה היתה, מה היתה כוונתי גבי ז'נבה.

וכמדובר בהתוועדות בפירוש: כלל לא רציתי לשוחח אודות ז'נבה - אך היות שאגרום עגמת נפש ליהודי - עד שהוא לא יוכל לישון - אם לא ידע את מחשבתי אודות ז׳נבה - לכן הזכרתי זאת.

וכמדובר בהתוועדות י״ט כסלו: ז'נבה הינה כ'קליפת השום'! - היות שכעת, כל הענינים כבר יצאו משליטתם לגמרי, ולכן התכנסות זו לא תועיל מאומה! - זה שאכן דברו בשעת הפסקת האש - היה זה כיון שאז עדיין היה ביכולתם לעשות משהו. אך כעת הכל הוחלט לא רק בדיבור, אלא אפילו בכתב.

והיות ועתה כבר אוחזים בשלב של ״סופו באונס״ - והיות והכל הוחלט על-פי החלטת האדון הגדול היושב בוושינגטון. לכן, ההתחבטות האם ליסוע לדנבה או לא - מיותרת, מאחר שנסיעה כזו לא תעלה ולא תוריד, ואין כל הבדל אם יסעו או לא יסעו.

[ענין חיובי אחד ישנו בכך - אשר לבינתיים נפסקה האש. היות ואפילו מצרי שנופל זהו גם-כן ענין בלתי רצוי, ובפרט יהודי אשר הנו ״עולם מלא״! - והנה, למען הכבוד שמקבלים עבור התחייבות זו או אחרת, מוכנים שיפול יהודי נוסף - ואף אם הוא רק נפצע, הרי ״מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא״167].

בנוגע לדנבה, כבר כתב פרופסור ליבערמאן (שהוא יודע מהנעשה מאחרי הפרגוד) ונדפס בעיתונים - אשר בז'נבה לא יתחדש דבר ! (פלא שאשרו להדפיס זאת, כיון שאילו היו אומרים לו לא להדפיס זאת, היה שומע, היות והוא 'נח לבריות').

והיות והכל כבר מוכן ומוחלט - ובז ׳נבה לא ישתנה דבר - ממילא המצב יכול להשתנות רק בעזרת נס.

אינני נביא ולא בן-נביא - ולכן, איני יודע מהו הנס אשר יבצע הקב״ה. אך כשם שהיו ניסים עד עתה, יכול הקב״ה גם עתה לעשות נס, ואפילו ביום אחד.

גם כשמערי נופל הוא /נין בלתי רעוי

והנה, לכאורה מדוע צריכים היו לדבר אודות בטחונו של הגוי - שגם כשמצרי נופל, אין זה ענין רצוי - מה זה נוגע לנו?!

ההסבר לזה יובן על-פי המבואר בזהר168 אודות הדין של 'שעיר לעזאזל' - שהטעם לכך ששולחים אותו למדבר, הוא היות והמדבר הוא מקום הקליפות - לכן, בכדי לגרום הנאה גם לקליפות - שולחים את השעיר לעזאזל.

וכן בעניננו: הטעם לכך שדובר אודות בטחונו של הגוי הוא, היות שכעת המצב יכול להשתנות רק על-ידי תפילה (שתביא לנס). ומאחר שתפילה פועלת מלמעלה, ושם, גם לשרי המדינות יש דיעה - לכן, כשמוכיחים לשרים אלו - במעמד כמה-וכמה מישראל ובכוחה של התורה - שגם להם המצב אינו שווה - הרי הקב ״ ה יגרום שזה יפעל עליהם היות שזה נוגע להם.

על-כל-פנים, חבל על כל דקה בה משקיעים אודות ז'נבה! - זמן זה ניתן לנצל לפעול על כל היהודים שידליקו בכל שמונת ימי-החג נרות חנוכה. והיות שהנרות שהיהודי מדליק, הם הנרות שהקב״ ה מדליק והוא עצמו מאיר, הרי מ״באור פני מלך חיים״169 נמשך על פני כל השנה כולה, עד לחנוכה תשל״ה, אשר אז ימשך אור חדש שלא הי' לעולמים.

ומזה מגיעים להוראה נוספת הנלמדת מנרות חנוכה:

בנרות חנוכה הדין הוא170 ש״אסור להשתמש לאורם״. כלומר, למרות שהוא הכין את השמן והדליק את הפתילה ועשה את כל הפעולות הקשורות בזה, כך שזה נר שלו - מכל -מקום ״אסור להשתמש לאורו״, היות והכל מהקב״ה.

וההוראה הנלמדת לעניננו היא לענין ״כחי ועוצם ידי״171, שלמרות שחושב ש״עשה לי את החיל הזה״, כלומר שסבור שבזכות פעולתו שלו הוא הצליח - מבהירים לו, שהכל מאת ה'; לא בכוחו הוא הצליח אלא בכוחו של הקב״ה.

ויהי רצון שכלל לא יצטרכו להגיע לשימוש באמצעים קשים, אלא - בדרכי נועם - כולם יראו את האמת אשר אין זה ״כחי ועוצם ידי״ (ולמרות שצריכים השתדלות בדרכי הטבע -הרי זה לבוש המסייע בלבד) ועד ל״ולכל בני-ישראל היה אור במושבותם״172.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת וישב תשל״ד)

כניסת הדתיים לממשלה - ביזוי התורה בעורה השפלה ביותר!

ישנם 3-4 אנשים, אשר הורסים את עם ישראל, וכל זאת - בשם הדת ! - מתיימרים הם לקרוא לעצמם בשם 'מייצגי הדת' ולדבר בשם יהודים דתיים!

בתחילה - הם צעקו ככרוכיא שהחוק של ״מיהו יהודי״ הוא הרס הדת, נגד התורה ונגד משה רבינו; נגד דבר ה' זו הלכה173. וכשהם שאלו את הרבנים - ענו להם, שאסור להכנס לממשלה הזאת היות והיא לא מתקנת את החוק - וזה ענין של ״יהרג ואל יעבור״174!!!

ולמרות זאת - כעת, הם מודיעים על הסכמתם להיכנס לממשלה. וזאת, למרות שלא תיקנו את החוק. וכל זאת הם עושים ואומרים בשם הדת! - בכך, הם מבזים את התורה בצורה השפלה ביותר!

עולם-הבא ודאי שהם לא יקבלו על-כך! - ואפילו עולם הזה לא יהיה להם - מאחר שהם כל-כך ביישו את עצמם, כשבתחילה אמרו שבשום אופן לא יכנסו, ואילו בפועל -נכנסו לממשלה!

ישנם כאלה שמבולבלים ומתפלאים כיצד יתכן שלמרות שצעקו שלא יכנסו לממשלה -בכל זאת נכנסו?! - אך באמת אין זה פלא כלל, היות וכשמתבוננים במעשיהם רואים שאף פעם הם לא התכוונו באמת לצאת מהממשלה, שהרי אם היו מתכוונים באמת למה שאומרים (שאסור להשתתף בכזו ממשלה אשר אינה מתקנת את מיהו יהודי) אם-כן היו צריכים לצאת מהממשלה (ממשלת המעבר) מיד כאשר הגיעו למסקנא זו, ולא לחכות לאחרי שבועיים כאשר תקום הממשלה הבאה - שהרי זה לא ענין שאסור לעשות לאחר זמן, אלא כל רגע אסור לשבת בממשלה שכזו ואם-כן מיד כאשר הגיעו למסקנה זו היו צריכים לומר: עד עכשיו לא ידענו שאסור להיות בממשלה כזו ושחייבים לצאת ממנה, ועכשיו היות והגענו למסקנא זו ויודעים שאסור לשבת בממשלה כזו - אנו צריכים לצאת ממנה מיד, ולכן אנו יוצאים מהממשלה (ממשלת המעבר). אך בפועל לא עשו כך. ומזה רואים שהם אף פעם לא חשבו לעזוב את הכסאות, ולכן הם יכולים להכריז שני הכרזות: הראשונה - שאסור לשבת בממשלה וזה ״יהרג ואל יעבור״, והשניה - ש(למרות ההכרזות)

- בפועל, הם כן נכנסים לממשלה. וזה היה הדבר הראשון שהיה צריך להחריד כל אחד. אך למעשה - אין פוצה פה ומצפצף!

וכשטענו ושאלו אותו כיצד הוא נכנס לממשלה, הרי זה נגד מלכות שמים?! - ענה בליצנות (שהרי הנוהג הוא שכשאין מה לענות - עונים בליצנות): השמים?! - כסאי! וכשאמרו לו שזה נגד קיום ארץ ישראל, ענה: והארץ?! - הדום רגלי! אני דורך עליה... (או שהוא אמר כך באמת או שהוא היה ראוי לומר זאת).

ואם-כן, כיצד ניתן לתת אימון ולסמוך על אחד שמוכן למכור הכל תמורת הכסא?!

הנעיגים הדתיים - /בדים כנ/נים ממדריגה שלישית!!

אמנם באמת הוא לא עושה זאת מדעת עצמו, אלא מצווים עליו לעשות זאת - אבל בגלוי זה נראה שהוא האחראי לזה, וכשיש טענות באים אליו! ואם-כן כיצד ניתן לתת בו נאמנות ולמסור לו משרות - בזמן שרואים שהוא מוכן למסור הכל בשביל כסא?!

הגמרא אומרת175 אשר ״גנבא אפום מחתרתא - רחמנא קרייה״. ולכאורה מה באה הגמרא לומר כאן?! - אלא שהתורה רוצה ללמדנו, שיתכן מצב בו יעשה מישהו ענינים לא רצויים ויחד עם זה הוא יהיה רחמנא קרייה - יהודי דתי. שאז יכולים לחשוב שהוא עושה דבר צודק - ועל-זה אומרת הגמרא, שלמרות שהוא רחמנא קרייה - הרי יש לדעת שהוא גנב. וכן בעניננו: למרות שאותו אדם הוא ״רחמנא קרייה״ - הוא מדבר בשם התורה - בכל זאת, הוא נשאר גנב !!!

ומה שטוענים הם שמצד המצב הבטחוני בגבול הסורי אין להם ברירה והם מוכרחים להיכנס לממשלה - אין זה תירוץ, שהרי בלאו-הכי הם לא יכולים לעזור בזה מאומה, היות וכלל לא מתחשבים בדעתם - לא מספרים להם כלום ולא מזמינים אותם לאסיפות. וחוץ משלושת התיקים שנתנו להם - פנים, דתות, וסעד - הם לא יודעים עוד כלום ממה שנעשה.

עובדה זו כשלעצמה (שנותנים להם את התיקים הללו) - מצערת מאוד. היות ובעקבות קבלת תיקים אלו, הם קשורים ומוכרחים לעשות מה שיגידו להם. רק שהשמאלנים בעצמם מעוניינים שזה יעבור דרך הדתיים כי כשיהיו טענות יוכלו השמאלנים לומר שהדתיים אשמים בזה.

וכאשר הדתיים מעלים איזו הצעה - יורקים להם בפנים. וכרגיל בכגון דא, הדתיים כלל לא מתייחסים לזה בתור יריקה, אלא בתור 'גשמי ברכה'. וכך בכל הצעה שהם מגישים -כלל לא מתחשבים בהם - עד שמכנים אותם (ואף כך נדפס בעיתון) כ'אנשים ממדריגה שניה'! - אך האמת, שזו לשון נקיה כי הם הרבה יותר גרועים מזה. ובאמת היה ראוי לכנותם 'עבדים כנענים ממדריגה שלישית'.

״כבר מזמן הוחלט להחזיר את יהודה ושומרון״!

ומה שטוענים הם שהבטיחו להם עבור כניסתם לממשלה שלא יחזירו את יהודה ושומרון(בלי משאל עם) - לא דובים ולא יער!!! מאחר שהם כבר מזמן החליטו להחזיר חלק מיהודה ושומרון, רק שיכול להיות ש׳עדיין׳ לא סיפרו זאת לנציגים הדתיים.

כשהם נכנסו לממשלה, הגדיר רב מסויים את היום בו הם נכנסו כיום שחור. אך האמת, שרק עבורם זה יום שחור, אבל לכולם - להיפך - נהיה אור. היות וכשהם נכנסו לממשלה אזי 'הובררו והתלבנו הדברים'176 וכולם נוכחו לדעת מה הם: אנשים מלאים שקרים.

ורחמנות גדולה עליהם, מאחר שהם גורמים שהגלות תתארך! - מה שברור הוא, שאתחלתא דגאולה177 - וודאי שלא התחילה. וזה שהם טוענים שמצב בו יש יהודי שמניח תפילין ויחד-עם-זה יושב הוא על כסא של 'שר' - זה אתחלתא דגאולה - הרי בדיוק להיפך, מאחר שהוא מנצל את התפילין בשביל למכור את היהדות ולעשות דברים שהם היפך קיום היהדות רחמנא-ליצלן.

ובכניסתם לממשלה הוברר (מלבד זאת שהם שקרנים, גם העובדה) שכעת לא ניתן לומר שזוהי 'אתחלתא דגאולה', אלא רק התגברות החושך והגלות!

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת תשא, שושן פורים, תשל״ד)

88

ערות ערורות באות כאשר סומכים /ל ״חסד לאומים - חטאת״...

מספרת הגמרא178: ״יתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים -ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג״. לכן נאלץ רשב״י לברוח ולהסתתר במערה.

ולכאורה לא מובן: לשם מה לגמרא לספר את כל ההקדמה, מה שרשב״ י אמר שבגלל זה הוצרך להסתתר?!

אלא, שמכאן הוראה כיצד רשב״ י התייחס להנהגה של גויים, ואיזה צרות ישנם כאשר סומכים על ״חסד לאומים (שהוא) חטאת״179.

וכמו אז, גם עכשיו: כל הצרות שישנם עתה הם בגלל שכבר כמה שנים ברציפות מפתים יהודים שאין מה לפחד מכל הערבים שרוצים להשמידנו, כיון שיש את הגויים ה'ידידים' הטובים בוושינגטון שלא יאפשרו לאף אחד לפגוע בישראל, וכמאמר רז״ל180 ״אחות יש לנו בבית המלכות״.

ולכאורה זהו דבר לא מובן כלל: ישנם שמונים מליון ערבים שונאי ישראל ש״עומדים עלינו לכלותינו״181, ואף-על-פי-כן טוענים שאין מה לפחד. ולא בגלל שסומכים על הקב״ה, אלא על גוי שיושב בוושינגטון, שהוא יעשה כל שביכלתו לא לאפשר שום פגיעה בישראל. ובמילא לא מתפללים להקב״ה שישמור עלינו. הפעולה היחידה שעושים היא, להתחנף לגוי כדי שהוא יסכים לעזור.

ולא זו בלבד, אלא בטוחים שהגוי אפילו ימסור את נפשו כדי להציל יהודים. ישראל בטוחה שארה״ב תיפול לפניה, ותעשה הכל למצוא חן בעיניה.

הסיבה היא על-פי מאמר הגמרא182 ״כל הפוסל במומו פוסל״. היהודי נופל ומתחנף לגוי עד כדי כך, שכשרואים גוי, מתחננים אליו שיסע לארץ הקודש ומבטיחים לו שירשמו אותו כיהודי. ולכן היהודי בטוח שבאותה מידה שהוא מתנהג לגוי, הגוי יתנהג אליו. עד כדי מסירות נפש.

אבל, למרות שסומכים בעיניים עצומות על הגוי, רואים מה הוא עושה בפועל, כפי שרואים עתה את כל הצרות. והסיבה לכך היא, כי שוכחים לגמרי שהגוי הוא רק כגרזן ביד החוצב183, והוא יכול לעשות רק מה שהחוצב יצווה עליו. שוכחים מהחוצב עצמו, שהוא הקב״ה, שוכחים את ההלכות שהוא ציוה אותנו, ומחפשים למצוא-חן בעיני הגרזן עצמו -שזהו היפך השכל לגמרי!

וזוהי הסיבה לכל הצרות, ולזה שהגוי עושה מה שהוא רוצה מבלי להתחשב כלל בטובת היהודים. כפי שרואים זאת עתה, שאף במצב בו אנו נמצאים כעת, הנקרא 'עצמאות'

- שפירושו הוא חופש ויכולים לעשות מה שרוצים - בכל זאת, רואים במוחש שעוד לא היה מצב כזה שתלויים בגויים כמו עכשיו. שלזה הובילו אלו שטוענים שהם עצמאיים, על-ידי ההנהגה שלהם לרדוף אחרי גויים.

לימוד מהגהגת רשב״י: לא להיות טפשים; לבטוח בקב״הן לפ/ול בדרך הטב/!

מהגמרא אנו למדים כיצד התייחס רשב״י להנהגה של גויים: הוא טען שלא צריכים להיות טפשים. כשרואים שהגוי עושה דבר טוב - ״תקנו גשרים״ וכדומה - הרי יש לדעת ש״להם תקנו״ - לצורך עצמם הם תיקנו זאת כדי שהגוי יוכל לגבות מכס.

רשב״י עצמו הרי ידע שמכיון שנמצאים בגלות, צריכים ללכת ולהשתדל אצל הגוי שיעזור, כפי שמספרת הגמרא184 שכאשר היו צריכים לבטל גזירה - נסע רשב״ י בעצמו לרומי להשתדל אצל המלכות לבטל אותה.

גם רשב״י ידע שהיהודים סומכים על הקב״ה, ולמרות זאת, ידע שבזה רוצה הקב״ה שיפעלו בדרך הטבע. אמנם כשזה לא הועיל, השתמש רשב״י בכוחות על-טבעיים, וכפי שמספרת הגמרא, שכשמלכות רומי לא רצתה לבטל את הגזירה, הוריד רשב״י מלאך, וכשזה לא עזר, הוא אף הוריד שד. כי מלכתחילה רוצה הקב״ ה שיפעלו בדרך הטבע, ורק אם זה לא מועיל - ניתן לפעול גם בדרכים אחרות.

והוראה זו היא גם לזמנינו: שיש זמנים שבהם אכן צריכים לנסוע לוושינגטון, כשם שרשב״י נסע לרומי להשתדל אצל המלכות. אך יחד עם זאת, גם כשהוא נמצא שם, הוא צריך להיראות יהודי מאמין, שמתנהג על-פי תורה ומצוות.

ואם ישאל הגוי: הרי אתה מאמין בקב ״ ה, ואף יכול להוריד מלאך או שד, ומדוע אתה צריך את עזרתי? על-זה עונים לו, שכיון שהיהודים נמצאים בגלות רצונו של הקב״ה שישתדלו בדרך הטבע (שלכן אף נאמר185 ״הוי מתפלל בשלומה של מלכות״), אמנם אם דרכי הטבע לא מועילות - מורידים שד, והוא יעשה מה שצריך - כפי שהתרחש אצל רשב ״ י

- היות והולכים בכח של הקב״ה.

הגוי ממשיך ושואל: האם אתה נמצא בגלות?! הרי נמצא אתה בארץ ישראל שעליה נאמר186 ״ארץ אשר . . תמידעיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״?! עונה היהודי: אדרבה, שם (בארץ ישראל) הגלות יותר חמורה - כיון שישנו יהודי הסבור שהיות והוא שר, יכול לעשות מה שרוצה.

לגוי אין דרך אר< לאדם שמוכר את /קרוגותיו בשביל הכסא...

. . וכאמור, עד לפני שלשה ימים צעק אותו שר שחייבים לוותר על תיקון חוק ״מיהו יהודי״ ולהשאר לשבת על הכסא בשביל הצלת כלל ישראל והצלת החינוך וכדומה, והכל בשם אלקי ישראל, עם גושפנקא של תורת ישראל. וכפי שכבר היה כמה פעמים בעבר, שבשעה שהיתה הצבעה הם הרימו את ידם נגד ״דבר הוי' זו הלכה״187 [הוא - בדיוק אז לא היה, כיון שהוא ברח בשעת ההצבעה, אך שאר חבריו הרימו את ידם נגד בשם התורה].

אך כאשר חברו התחרט, עשה תשובה ועזב את הכסא, נהיה אצלו ״רצחת וגם ירשת״188.

הוא ירש את הכסא מחברו ונשאר לשבת עליו.

ולאחר כל זה הם אומרים שיש להם דעה עצמית, והם עושים את כל הענינים על דעת עצמם. [וכפי שכתוב במכתב של י״ א ניסן189 שאדם יכול להיות בשעבוד הכי גדול כ'עובר במעי אמו' ולמרות זאת, לחשוב שהוא חפשי ויש לו דעה עצמית]. אותו שר נמצא ב ״בטן״ של מפלגת המערך. הוא 'אוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה'. ואין לו שום דעה עצמית משלו. הוא עושה כל מה שהמערך מצווה עליו; כלפי חוץ אמנם, נותנים לו רשות לומר מה שהוא רוצה, ולכן כלפי חוץ הוא צועק שהם לא יכנסו בשום אופן לממשלה, אך כאשר זה בא לפועל - הוא יעשה את כל מה שמצווים עליו.

וכאלה סוג אנשים שולחים לוושינגטון, על-מנת שיפעלו אצל הגוי שיעזור ליהודים. אך לגוי אין שום דרך-ארץ כלפי אדם שמוכר את כל עקרונותיו כדי לשבת על הכסא.

הגוי רוצה לראות אדם שמתנהג לפי עקרונותיו: אם הוא מאמין בקב״ה - שאכן יתנהג כך בפועל, ולא שהיום יצעק כך, ומחר להיפך. אך אותו שר מוכן למכור את כל העניינים שלו העיקר להישאר לשבת על הכסא, ובפרט כשמבטיחים לו כסא מכובד יותר.

הערות שישגם מכיוון דמשק - היו גחסכות אילו היו כובשים אותה...

. . טוענים כעת, שיש צרות עם דמשק. הרי דובר בשמחת-תורה190 שהיו צריכים להתקדם את אותם 15 או 20 הקילומטרים הנותרים ולכבוש את דמשק, שאז לא היה כל עיכוב לפעולה זו. ואם היו עושים כך אז, לא היו היום כל הצרות, ואף היו מוציאים משם את כל השבויים. אז גם לא היו זקוקים לטרחה רבה כדי להתקדם את אותם קילומטרים, כיון שלא היתה שום התנגדות מהצד השני.

הממשלה רק לא היתה צריכה לתת לצה״ל פקודה לעצור. הסיבה שנתנו את הפקודה לעצור היא, כיון שטענו שארצות-הברית תהיה ״ברוגז״ באם יעשו זאת. הגוי הרי בין-כה ״ברוגז״, ואף רצה שיכבשו את דמשק משום שאז היו נחסכים ממנו כל הצרות וכל הקשיים שבאים משם. היו כובשים את דמשק ואמנם אחרי-כן מחזירים אותה, אבל בפועל דמשק היתה נשארת ממלכה שפלה.

שהסיבה לכל זה היא משום שנופלים לפני הגוי, ופוחדים שמא לא ימצאו-חן בעיניו, שמפחדנות והשפלה זו באים כל הצרות.

וזוהי ההוראה שאנו צריכים ללמוד מזה שהגמרא הביאה באריכות את כל השתלשלות הסיפור עם רשב״י: שלא צריכים להיות טיפשים ולסמוך לגמרי על ״חסד לאומים״ שהוא ״חטאת״. אמנם צריכים להשתדל אצל הגוי - כשם שרשב״ י נסע לרומי - אך יחד עם זה יש לדעת שההצלה באה אך ורק מהקב״ ה (וזה שפועלים בדרך הטבע הוא כי כך הקב״ ה רוצה, אך כמובן שהישועה באה רק ממנו), ובמילא יש לעשות הכנות שבהם תשרה הישועה וההצלה. וההכנות הם לימוד התורה, והתנהגות בדרך התורה וההלכה כפי הנהגתו של רשב״ י ש ״תורתו (היתה) אומנותו ״191. (ולכן רצו אז עם ישראל שדווקא רשב ״ י יסע לרומי לייצג אותם ולהשתדל עבורם) ומכיוון שלמד תורה באופן של ״תורתו אומנותו״ מובן שגם בהיותו ברומי הוא למד תורה, וזה היה עיקר עיסוקו - ובמילא, הוא הוריד את השד כשהיה זקוק לכך, כנזכר לעיל.

וכך גם בזמנינו. אמנם צריכים לנסוע לוושינגטון כי הקב״ ה רוצה שינהגו בדרך הטבע.

אך יחד עם זאת יש לדעת, כי כל מה שהגויים עושים - ״להם תקנו״ - זהו לטובתם בלבד. ויש לסמוך אך ורק על הקב״ה. וכשסומכים עליו באמת ובתמים, אזי (כשהגוי לא רוצה לסייע) אפשר גם להוריד שד כפי שרשב״י עשה...

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת אמור, י״ט אייר, תשל״ד)

שיחה זו והבאה לאחריה, נאמרו בעקבות ׳טבח ילדי מעלות׳

שאירע בכ״ג אייר תשל״ד - 15.5.1974 - בעת שחוליית מחבלים חצתה את הגבול מלבנון והשתלטה על בית-הספר ׳נתיב-מאיר׳ במעלות. 21 ילדים ושלשה מבוגרים נרצחו. 68 נפצעו.

טבח הילדים - בגלל מ/שיהם של הגויים!

ציפיתי - שיום-יומיים לאחר רצח הילדים במעלות - יאזרו היהודים אומץ ויצעקו שגויים אינם 'בעלי-בתים' על יהודים (לא יכולה להיות להם שליטה על היהודים היות והם רק ״גרזן ביד החוצב״) וטבח זה אירע - בגלל מעשיהם של הגויים.

[זוהי לא הצטדקות חס-ושלום בנוגע למחבלים - הם בודאי יקבלו את עונשם (ועל-דרך מה שנאמר בנוגע למצריים שאף-על-פי שהיתה גזירה של ״ועבדום וענו אותם״192 - ואם-כן פרעה ועמו אינם אשמים - בכל זאת, הם נענשו. וכמו-כן בנוגע לכל המלכויות שכולם נקראות על-שם מצרים מפני שהם ״מצירות לישראל״193, ואף-על-פי שהם רק כגרזן ביד החוצב194 (ולכאורה הקב״ה החליט זאת ולא הם) - מכל-מקום הם מקבלים עונש על-זה)]

אך תמורת זאת מגיע רב שיש לו ״סמיכה״ לרבנות, ואמור לדבר בשם התורה - ובמקום שיאמר שטבח זה אירע כתוצאה ישירה ממעשיהם של הגויים - הוא אומר שהקוזק הוא קוזק (כלומר: שהטבח אירע בגלל המחבלים הפראיים) - מה החידוש בזה?! - הרי כבר כתוב שהערבי הוא ״פרא אדם ידו בכל״195! - על הרב היה לומר שאומות-העולם אשמים במעשה זה!

אלא, הסיבה שהם לא מוכנים להודות שהגויים אשמים בכל זה - הוא היות והם עסוקים בהתחנפות לגוי: המתבטאת בזה שרודפים הם אחרי הגוי בכדי לרשום אותו כיהודי. ואף מתחננים בפניו שלא יעזוב את ארץ ישראל. וכידוע, אשר אותו אחד (הרושם גויים כיהודים) אמר (בקיץ שעבר) שירושלים, היא דוגמא כיצד יהודים וערבים יכולים לחיות יחדיו.

אמנם ״אין יד ישראל תקיפה״196 ולא יכולים לגרשם משם - אבל מה הנך מתגאה בזה שאתה נותן חניה לגוי בארץ הקודש!

ו״עבירה גוררת עבירה״197: בתחילה רודפים אחרי הגוי, רושמים אותו כיהודי, ואומרים שזה ״הישג דתי״. ומזה משתלשל דבר נוסף, שגם על העובדה הנוראה שבירושלים חיים 65,000 ערבים אומרים שזהו ״הישג דתי״! - אף שכעת צריכים שמירה מוגברת על היהודים בגלל אותם רבבות ערבים!

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת בהר-בחוקותי, מברכים-החודש סיון, תשל״ד)

שתיקת האומות בעקבות טבח הילדים - כשתיקתם בשואה!

לפני ימים ספורים אירע טבח הילדים במעלות. מעשה שהוא היפך השכל והיפך האנושיות - אך בכל-זאת, הגויים שמסביב, לא מגיבים! ובמקום שיצעקו שזה מעשה אשר לא יעשה - שותקים! ולא רק שהם שותקים - אלא ישנם גם כאלה ששמחים מזה.

שתיקת האומות - אינה זרה לנו. גם בזמן הנאצים ימח-שמם וזכרם - הם שתקו!

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת נשא תשל״ד)

ישראל שייכת ליהודים - כי כך כתוב בתורה!!!

השבת בה אנו עומדים עתה היא שבת מברכים החודש - תמוז, אשר חל בתאריך כ ״ ה בסיון.

ישנו ספר הנקרא ״דבר יום ביומו״, ושם מלקוטים מהמדרשים ומהתנ״ ך כל המאורעות שקרו בכל יום.

באותו ספר מובא - על יום כ ״ ה סיון - מה שמסופר במגילת תענית 198 שבאותו יום עשו יום-טוב, וכדלהלן:

באו לפני אלכסנדר מוקדון שלשה אנשי חמס (״בני דימנסאי״) ובפיהם טענות על היהודים. לאחר שהתייעצו ביניהם - שלחו חכמי ישראל את גביהה בן פסיסא בכדי שיענה להם על טענותיהם. גביהה בן פסיסא הציע את עצמו, באמרו שהוא הדיוט (הדיוט של מגילת תענית לא הדיוט של היום) ואז, אם יענה - מה טוב, ואם לא יצליח לענות - יאמרו שזהו רק הדיוט.

באו והתייצבו לפני אלכסנדר מוקדון בני ישמעאל, וטענו שארץ ישראל שייכת גם להם, מאחר לאברהם היו שני בנים - יצחק וישמעאל. וממילא, ארץ ישראל שייכת גם להם. ענה להם גביהה: הרי כל טענתכם מתבססת על מה שכתוב בתורה, שישמעאל היה בן אברהם. ובאותה תורה כתוב שלבני הפילגשים נתן אברהם מתנות וישלחם ארצה בני קדם. ואילו בנוגע ליצחק כתוב199: ״ויתן ליצחק את כל אשר לו״.

כששמעו זאת לא היה להם מה לענות וברחו להם.

ולאחריהם באו בני כנען, וטענו לבני-ישראל: לסטים אתם. הארץ עליה אתם יושבים שייכת לבני כנען - והיהודים באו ממקומות אחרים וכבשו אותה. ענה להם גביהה: בתורה כתוב200 על כנען ״עבד עבדים יהיה״. ובמילא, כל מה שיש לכם שייך לישראל מאחר ומעבדותכם אין הפסק - ״עבדי עבדים״.

כשלא מצאו תשובה על-כך, הניחו את אוהליהם מלאים כל טוב וברחו להם.

לאחריהם באו בני מצרים וטענו שבתורה עצמה כתוב201 ״וישאילו כלי כסף וכלי זהב ושמלות וינצלו את מצרים״ - וממילא עכשיו, הם רוצים את הכסף בחזרה. ענה להם גביהה: אדרבה: מצרים העבידו ועינו את בני-ישראל במשך ארבע-מאות שנה. נעשה חשבון ונראה מי חייב למי, ועוד קודם שהגיעו לחשבון מאה שנה - נשאו את רגליהם וברחו.

ההוראה מהסיפור הנזכר-לעיל, שכשאומרים לגוי שארץ ישראל שייכת ליהודים - אין לומר לו זאת משום שכך קיסינג'ר202 או מרקס 203 אמרו, או שמא מפני שלישראל יש כלי נשק -מסיבות אלו הגוי כלל לא מתפעל. רק כשאומרים לו שארץ ישראל שייכת ליהודים כיון שכך כתוב בתורה - אזי מתפעל הוא מכך, עד שהוא בורח.

שלכאורה ניתן לשאול: מדוע מתפעל מכך הגוי, הרי יכול הוא לומר, כך כתוב בתורתכם, אך לא אצלי?! אלא היות שיהודי אומר זאת באמת - אזי הגוי מתפעל מכך, וכפי שאירע בפועל בכ״ ה סיון - שהיות וגביהה בן פסיסא דיבר עם כל האמת שלו - לכן ברחו להם הגויים.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת שלח, מברכים-החודש תמוז, תשל״ד)

חיזוק לימוד התורה - ימגע מסירת שטחים!

כיון שהולכים, רחמנא-ליצלן, למסור חלק מהשטחים, ואף נמצאים במצב של ״אונס״ -לכן, העצה לזה היא ״תן לי יבנה וחכמיה״204 - לייסד ישיבות בדוגמת ישיבת יבנה, ללא לימודי חול - אלא בדרכו של רבי יוחנן בן זכאי שקבל מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו. וכל אחד בכוחו לקחת חלק בזה, ליסד ולבסס ענין זה של ״יבנה וחכמיה״. ובמקום שעדיין אין

- יפתחו מיד סניף שכזה.

ואין לחשוב שרק אם חס-ושלום יחזירו שטחים - אז רק יתחילו בביטול ענין זה על-ידי לימוד התורה באופן כזה - אלא יש להקדים רפואה למכה, שמלכתחילה תתבטל המחשבה וה'קא-סלקא-דעתך' להחזיר שטחים, שזה נפעל על-ידי הענין של ״תן לי יבנה וחכמיה״, עד שיזכו להרחבת ארץ ישראל מנהר פרת ועד הים האחרון, ״כי ירחיב ה' את גבולך״205, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

(מעובד ע״ פ שיחת יום שמחת-תורה תשל״ה)

חיזוק "מבצע תפילין" ימנע מסירת שטחים

צריך להגביר את ההתעסקות ב״מבצע תפילין״, שכן עכשיו מדברים אודות הסברא ״להחזיר״ שטחים, ותפילין סגולתם לשעבד את הלב והמוח, ממילא שיניחו תפילין עם יהודים וזה יפעל לשעבד את הלב והמוח שלהם לרצון ה׳ שלא ״להחזיר״ שטחים.

(מיחידות הרה״ח טוביה בלוי, אור לז״ך תשרי תשל״ד - נדפס ב׳היכל מנחם׳ כרך א, עמוד רכח)

חיזוק אר< ישראל - רק על-ידי לימוד התורה!

על-ידי הפעולה של לימוד התורה בהרחבה, ״יבנה וחכמיה״, המתבטאת בין השאר בריבוי קביעות עיתים לתורה, בכל עיר, בכל כפר ובכל מושב - פועלים בעולם (וכפי שרש״י מביא בפרשתינו 206) ש״כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים ״207 ו ״ברצונו נתנה לנו״, שיקבלו את ארץ ישראל בשלימות. ולא כיון שכך אומרים הגויים, או כיון שיש צבא ונשק - אלא מאחר שהקב ״ ה נותן זאת (וזה שצריכים צבא ונשק, הוא רק מכיון שצריכים לפעול ולצאת ידי-חובת סדרי הטבע)! - אין להתפעל מאף אחד, היות ולקב״ה - אף אחד לא יכול לומר מה לעשות; אפילו לא בית-דין של מעלה, ולא בית-דין של מטה, וכל-שכן לא אלה הנחותים יותר מבית-דין של מטה, ועל-אחת-כמה-וכמה לא גויים.

וזאת לומד בן חמש למקרא בלי התפעלות - היות וזה דבר פשוט שברצונו נתנה לנו.

וכאמור, רק בכדי לצאת ידי-חובת סדרי הטבע, יעמידו צבא עם נשק (ומניחים להם תפילין בכדי שיתקיים ״כי שם ה' נקרא עליך - ויראו ממך״208).

וכאמור, שעל-ידי לימוד התורה בהרחבה, וכפתגם רבותינו נשיאנו209 ״עשה כאן ארץ ישראל״, על-ידי קביעות עיתים לתורה, שאז ״עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות ״

- הנה על-ידי-זה יפעלו שיקבלו את ארץ ישראל בשלימות! - רק צריך להיות שכשטוענים אזי ״יהיו אמרינו לרצון לפני אדון כל ״210 - לא לפני הגוים, או היהודים היושבים מסביבו -אלא ״לפני אדון כל״ והוא - האדון כל - יפעל כבר שיתקבלו דעותיו וטענותיו אצל הגוי, עד שהגוי יעשה את מה שהוא דורש מאיתו.

ויהיה ״וברצונו נתנה לנו ״ - שטענה זו - עדיין לא הצליח אף גוי לפרוך! - כל הטענות שהיהודים אמרו - הצליחו הגויים לפרוך, מלבד טענה זו - שהארץ ניתנה לאברהם אבינו כבר בברית בין הבתרים לו ולזרעו אחריו, אלה השומרים תורה ומצוות.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת בראשית תשל״ה)

100


התפטרו מהממשלה - ומיד חזרו? ובעורה מבזה...

פנו אלי בטענה: כיון וקודם היו לי טענות כלפי שרים מסויימים מדוע הם נדבקו לכסא על חשבון חורבן כלל ישראל, רחמנא-ליצלן, מדוע לא נתתי להם ברכת 'יישר כח' כשהתפטרו מן הממשלה?

לא רציתי לענות על טענה זו, כדי שלא אעבור על הציווי ״אל יפתח אדם פיו לשטן״211. יכולתי לומר רק, את הטעם האמיתי: שקרוב לודאי שההתפטרות היא לפי-שעה, מכיון שהכריחו אותם להתפטר אך בהזדמנות הראשונה ישובו בדלת האחורית ובאופן הכי בזוי ונמאס. העיקר לשבת שוב על הכסא!

לכן לא רציתי לתת להם שבח והודיה על כך, מצד חשבון פשוט: בשעה שיאמרו כאן עליהם שבח, הרי עד שהידיעה תגיע לארץ הקודש כבר יחזרו לשבת על הכסא, בו הם משתמשים כדי להחריב את כל הקדוש והיקר לישראל, היה-לא-תהיה. העיקר - כדי שיוכלו לקבל את התואר ״שר בישראל״!

ומכיון שעל כל אחד נאמר ״אל תפתח פה לשטן״ (לא צריך להיות 'גדול' בשביל לקיים דין זה, היות והציווי נאמר לכל יהודי, שיזהר בלשונו), לכן לא יכולתי להסביר את נימוקיי. אך כל אחד הבין זאת, כיון שכל אחד שיער והבין שזה ענין שתלוי בזמן (עד שהם יכנסו חזרה לממשלה). ואם חזרתם לממשלה תתארך ביום, זהו לא מהחלטתם, אלא כיון שאפילו בדלת האחורית לא מניחים להם להכנס.

וכעת הם הוציאו לפועל את מחשבתם הרעה, והם יושבים שוב על הכסא. והבטיחו שעל כל ענין שתציע הממשלה - תתנוסס חתימתם, הן על מסירת חלקים מארץ הקודש לערבים, והן על מסירת חלקים מתורתנו הקדושה (שהם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה), ועוד ידם נטויה. והלוואי שכל הויתורים האלו יהיה באופן מצומצם, ולא באופן שאליו הם מוכנים - ויתורים ללא הגבלה.

ועד כדי-כך, שאת הכסף שקבלו מהממשלה מנצלים בשביל לשחד את המוסדות הדתיים בארץ הקודש על-מנת שיפרסמו מודעות תמיכה בהם. ומדוע זקוקים הם למודעות אלה? כיון שזחלו אל הכסא - היפך דעת התורה, היפך דעת הרבנים שלהם והיפך דעת זקניהם !

אם אותו 'שר' היה שואל את סבו: האם מותר לי לעשות זאת? הוא לא היה רוצה כלל להסתכל בפניו, רחמנא-ליצלן! מכיון שאסור להסתכל בפניו של מי שמרים יד נגד ההלכה ( ואף אסור להסתכל בפניו של זה שאין לו רשות להרים יד, היות ואינו חבר בממשלה, ולכן מצווה על מי שכן חבר בה - שירים ידו נגד ההלכה).

גגד התורה - תמורת כסף...

לאותם חברי ממשלה יש לכל הפחות את התירוץ ש״יצרם אנסם״212, ומכיון שהחלו כבר ב״חבלי השוא״ הם ממילא נכנסו ל״וכעבות העגלה חטאה״ (כלומר: שבתחילה חוטאים בדברים קלים שאין בהם ממש - ״בחבלי השוא״. ולבסוף חוטאים חטאים גדולים, ״כעבות העגלה״ - ?אתם מושכים את העגלה). אבל ישנו אדם שענין זה לגמרי לא שייך אליו, ולמרות זאת, כיון ויתכן שבמשך הזמן ישלמו לו כמה דולרים, הוא מפרסם שמה שממנים אותם שרים יוסיף באחדות ישראל.

אין לו מזה בינתיים שום תועלת, והוא יודע שיהיה לו בגלל הכרזות אלו היפך עולם -הבא, היפך עולם-הזה והיפך הכבוד - ולמרות זאת, הוא לא מפסיק להכריז זאת.

זהו דבר מוזר מאוד! נמצאים בכזה חושך כפול ומכופל, שמישהו מפרסם שיש אחדות בישראל מזה שפלוני-בן-פלוני עושה היפך פסק-דין של כל הרבנים, וכולם מסתכלים על פרסום זה כעל דבר הפשוט ואין פוצה פה ומצפצף על!!

הכותב עצמו הרי יודע שאין בזה כל מציאות ולא יכולה להיות שום אחדות כשהולכים נגד התורה. הוא רק מקווה שישלמו לו על-כך.

כיצד הם מסוגלים לומר שזה יביא שלום בישראל?! - הרי לא יכול להיות שלום כשנלחמים בתורה?! שלום אמיתי מגיע רק על-ידי ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״213.

ובשעה שהוא הולך היפך התורה ואומר שזה שלום, מתווספת מחלוקת בעולם, ונהיה פירוד הלבבות אצל יהודים, רחמנא-ליצלן.

וכיון שכל זה הוא נגד התורה, ברור שאותם אנשים יחזיקו מעמד על הכיסאות רק למשך זמן קצר.

היו צריכים לדבר על המתרחש באריכות גדולה ביותר. אך בשעה שנמצאים בבית-הכנסת ובית-המדרש (ובפרט שזהו בית הכנסת של כ״ק מו״ח אדמו״ר - בית רבינו שבבבל), לא כדאי לדבר על ענין כזה שהוא לא רק היפך התורה אלא גם היפך האנושיות!

כששאלו אותם: מהי הסיבה שהם משתתפים בממשלה? הם ענו בפירוש ובפומבי שישנם שלש סיבות לכך: הכסא של שר הדתות, הכסא של שר הפנים, והכסא של שר הסעד.

לאחר מכן אמרו דבר נוסף: שכבר הביאו להם כסף. וחלק מהכסף הזה מנוצל (כאמור לעיל) כדי 'לקנות' את הכתבים של העתונים ועל האחראים על המודעות של העתונים, שידפיסו תהלות ותשבחות על אלו שנלחמים נגד ״דבר ה' זו הלכה״214 - ארץ הקודש, עם הקודש ותורתינו הקדושה.

על-דרך הצחות ניתן לומר, שכלל אי-אפשר להיות בטוחים האם ידיעה זו (אודות הכסף) היא אמיתית או לא. אך כיון שהיתה על-זה הכחשה בעיתונים, זהו סימן שזה דבר אמיתי, היות ואם זה לא היה אמיתי לא היו טורחים להכחיש זאת.

אך גם לולא זאת - ידוע ומפורסם בשער בת-רבים, שכבר הביאו להם כסף, וחלק גדול מהכסף נוצל למציאת עוד ״מלחכי פינכא״ - חנפנים, שידפיסו מודעה בשבחם.

אותם ״שרים״ שקיבלו ועושים הכל למען בצע כסף, עושים ככל העולה על רוחם, אף שהם יודעים שבעקבות זאת תחרב מפלגתם. הם עושים חשבון פשוט: גם אם תחרב המפלגה, לכל הפחות חצי מהקולות ישארו (במקום מאה אלף קולות יקבלו חמישים אלף), והם - השניים הראשונים ברשימה - ישארו בכנסת.

לא איכפת להם מהתורה, לא איכפת להם מ״שכינתא בגלותא״215, לא איכפת להם מהאמת, לא איכפת להם הכבוד הפשוט של האיש הפשוט ביותר שהצביע למפלגתם. העיקר להיות דבוק לכיסא !

לכולם היה את הכח והתוקף להתפטר מהכסא כשלא מילאו אחר דרישותיהם וההבטחות שהבטיחו להם: לקומוניסטים, לשמאלנים, למפ״ם, למפא״י וכהנה וכהנה. היחידים היוצאים מהכלל, שתמיד נשארים דבוקים לכסא, הם אותם שלשה-ארבעה אנשים, שאפילו בשעה שהתפטרו - היה ברור ופשוט (כאמור לעיל) שהם רק מחכים להזדמנות בה הם יוכלו לחטוף חזרה את הכסא. ומדוע הם צריכים להתפטר, אם בכל מקרה הם ישובו? זהו כדי להראות שגם להם יש עקרונות, באומרם: הרי אתם רואים שאנו גם יכולים להתפטר ! סימן, שאנו אלו שראויים להיות מנהיגי עם ישראל...

ויהי רצון, שלא יצטרכו לדבר עוד אודות ענין זה, היות וכעת זוהי הכרזה לימים יבואו:

כל הבטחה שהם יבטיחו אין לה שום ערך, כיון שכבר הודיעו שרוצים למסור את יהודה ואת השומרון. ורק אם הגויים לא יאפשרו אז יעצרו, אבל הם מצידם כבר נתנו את הגושפנקא לנסיגה.

ולא כפי שהם מבטיחים שעל כך הם יעמדו בתוקף - כי הרי אין להם שום תוקף וכלל אין מתחשבים בהם, יודעים שהם אלו השניים-שלשה אנשים שעל ידם יכולים 'לחתוך' את התורה, רחמנא-ליצלן.

ויהי רצון, שהגויים לא יסכימו לזה, ויראו שאין מהם שום תועלת, ולא רק בענין זה אלא בכל ענין, ואז יראו מי הם באמת.

וכמדובר: שכעת נצא ידי חובת המחאה. וידעו כולם - שאם תהיה בעוד תקופה התוועדות ולא תוזכר שום מלה בענין זה, אין זה, חס-ושלום, מצד שינוי כלשהו (בזה לא שייך כלל שינויים) אלא זה מצד שאי-אפשר לנצל זמן שהקב״ ה נתן בשביל הפצת התורה והפצת היהדות ולדברים טובים כדי להתעסק בו עם ענין כזה שאפילו מקולקלים שבאומות-העולם לא עושים כך.

(מעובד ע״פ שיחת כ׳ חשון תשל״ה)

לחדול מלחשוב על טובת המפלגה; יש לחשוב אודות טובת כל עם ישראל!

כאשר ישנו מנהיג של מפלגה אשר עושה את כל מעשיו ומשאו ומתנו - באמונה. הנה אחרי-כן כשצריך הוא לעשות טובה שאינה רק טובת מפלגתו אלא נוגעת לציבור רחב יותר

- הרי זה נסיון גדול, וצריך שיחשוב ויתבונן כיצד לפעול בזה לטובת הרבים מבלי להיות משוחד מטובת מפלגתו-הוא.

ישנם אנשים מהמפלגה שנבחרו והושיבו אותם על הכסאות בכדי שיפעלו לטובת הכלל, ו(מבלי הבט על כך שהרבה שנים נמצאים בנסיון הזה, הנה) עד עתה רובם לא יכלו להשתחרר מזה ולעמוד על מדת האמת. כלומר: לוותר על טובת המפלגה שלהם בשביל טובה לציבור רחב יותר.

הצער הוא, שמצב זה אינו רק במפלגות המיוסדות על עניני חולין, אלא אף במפלגות המיוסדות (על-כל-פנים כפי שהן מכריזות) על דת ותורה.

וכפי שאירע בחוזה הידוע עם ״ילדי טהרן״, ועם החוזה הידוע שהיה לאחרי-זה הנקרא בשם ״מפתח״ - שאנשי המפלגות הדתיות, היו מוכנים שחלק מילדי ישראל ילכו לחינוך כפרני - העיקר שחלק מהם יגיע לרשותו (שעל-ידי-זה יתוסף בעניני המפלגה).

ילדי טדדן: כאלף ילדים, רובם יתומים גיעולי-שואה שהגיעו לאר< מפולין, דרך אירן, בשגת תש״ג. לאחר חילוקי-דיעות בין הזרמים החיגוכיים באר< - הוקמה וועדה שהפגתה את רוב הילדים לחיגוך הכללי, ובכך גגרמה ירידתם מהדת.


לכתחילה סברו, שלפחות למפלגה זו תהיה תועלת מזה (אף -על-פי שעל-ידי-זה יהיה היזק לרבים), אך במשך השנים ראו שזה רק הזיק לדמות, ליציבות ולכבוד ויקר שיש למפלגה בתוך העם - היות ונודע לכל שבכדי להכניס שלשה ילדים לרשותם - הם ויתרו על שלשים ילדים.

ולמה מדברים על זה כעת? - היות ולמרבה הצער גם עתה נוהגים הם כך (כמדובר לעיל, כיון שהיום הוא פורים, אני מקווה שדיבורים אלו לא יזיקו לאף אחד, ואדרבה, יתכן שהם אף יעזרו למישהו [ועל-כל-פנים מידי ספק לא יצא]):

105

ישנם ענינים הקשורים עם בטחון של שלשה מליון יהודים, ובדרך הטבע מחליטים על ענינים אלו אנשים ספורים הקשורים עם מפלגות. אך (רחמנא-ליצלן) הם לא יכולים עד עתה להשתחרר מהקשר המפלגתי ולהחליט מה טוב באמת לשלשה מליון יהודים, אף-על-פי ש(כפי הנראה) זה יזיק לאנשי המפלגה!

ויהי רצון, שמילים ספורות אלו יספיקו, היות והם עצמם יודעים מזה ואין צורך באריכות הביאור. אולם היות ונמצאים בעת רצון כזו שאפילו המן מודה שהברכות שייכות למרדכי, עד שנאמר216 ״עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ״, הכל הולך בדרך טובה -אזי שגם זה ילך בדרך הטובה, שאלו שצריכים להחליט יסיחו דעתם לא רק מעצמם (שזהו דבר פשוט ומאי קא-משמע-לן?!) אלא אף מטובת מפלגתם, ויחשבו רק על טובת שלשה מליון יהודים, שהקב״ה ישמור עליהם והוא אכן ישמור עליהם - ״הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל״217.

(מעובד ע״ פ שיחת פורים תשל״ה)

אר< ישראל לעם ישראל - לא כי כך החליט בלפור, אלא כי כך החליט הקב״ה!

ישנם, רחמנא-ליצלן, יהודים התמהים: מדוע בכלל יש להילחם בשביל ארץ ישראל -מי בכלל אמר שיש לנו זכות עליה?! וממשיכים לטעון, שכל ישיבתנו על ארץ ישראל היא היפך הצדק והיושר, מאחר שהערבים היו שם בתחילה ואנו הברחנו אותם משם! ולכן -מסכמים אותם יהודים - יכולים אנו לנסוע לחוץ לארץ ולחיות שם חיי מנוחה!

אותם אלו החושבים מחשבות שכאלה, הם תינוקות שנישבו! - מעולם לא סיפרו להם והם לא שמעו על הענין של 'קדושת ארץ ישראל'. אשר שורש קדושה זו אינה בגלל שכך הצהיר גוי לפני עשרים וכמה שנים, או לפני ארבעים וכמה שנים218 - שהסכים שיעשו ארץ ישראל (וכפי שהם קוראים לזה - ״בית לאומי ליהודים״).

שייכותינו לארץ ישראל תלויה רק בה' האחד והיחיד - שנתן תורה אחת ל ״גוי אחד בארץ״219. והמקום היחיד בו ניתן לקיים וללמוד את התורה במלואה, ולקיים את כל המצוות במלואם - הוא דוקא בארץ (ואיזו ארץ): ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״220.

אם היו מספרים זאת לאותם ״תינוקות שנשבו״ - הרי שאז בניהם ובנותיהם לא היו שואלים מדוע התיישבו על שטחי הערבים, מדוע מבריחים אותם ומדוע דורשים מהם שילחמו על ארץ ישראל בשעה שהם יכולים להחזיר זאת לערבים (חס-ושלום) ואז לצאת למקום מנוחה בחוץ לארץ (ושם להתנהג באופן ש״נהיה כגויים״221).

שאלה זאת לא תישאל בקרב אלה שחונכו על התורה והמסורה. אשר בהם ספוגה הידיעה וההכרה הברורה שזוהי ארץ שהקב״ה נתן אותה לאברהם ולזרעו אחריו עד עולם -״כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים״222! והיא שייכת רק ליהודים.

וכאמור, באם היו מבארים זאת ל״תינוקות שנשבו״ - היו נסתמים טענותיהם. ואז גם היו מפסיקים לעזור (בנושא הנ״ל) למתנגדי ישראל רחמנא-ליצלן.

ועל-ידי שמצליחים להשפיע ולפעול על יהודי שארץ ישראל שייכת ליהודי, היות וכבר בברית בין הבתרים223 הבטיח הקב ״ ה לאברהם אבינו שינחיל את ארץ ישראל לזרעו אחריו -הרי על-ידי-זה ניתן גם להסביר זאת לגויים, ולפעול שגם הם יבינו זאת!

(מעובד ע״פ שיחת ליל א' דראש-חודש אייר תשל״ה)

מדוע לא כבשתם את קהיר ודמשק ?!?!

מה דעתו של הרבי על ההסדר החדש עם מצרים? ההסדר לא טוב, אסור להחזיר את הנפט באבו-רודס. זו היתה טעות. נפט זה לא חתיכת מדבר. אין אפשרות לאגור נפט. נפט זה נוזל ואי אפשר לדחוס אותו כמו חומרים אחרים. רק מצביאי הצבא יכולים וזכאים לקבוע מה שאפשר להחזיר. המדינאים לא מבינים בזאת. ולא - יצטרכו להילחם על זה שנית. אין להם שום זכות להחליט מה להחזיר. ההסדר הוא חתיכת נייר ללא ערך. רק העובדות בשטח חשובות. איפה נשמע דבר כזה שמדינה מנצחת מבקשת ומציעה לאויבה לקחת את השטחים בחזרה?

האם לדעתו האויב שלנו חזק? שלילי. צבאות ערב אינם מאורגנים. יש כמות אך אין איכות מספקת. אם סוריה תילחם, מצרים תעזור לה; אל לנו להשלות את עצמנו בעניין זה. עוד נצטער שהחזרנו את הנפט.

האם תהיה עוד מלחמה באזורנו? ברגע שהערבים יוכלו, הם יתקפו. צריך היה ללכת על קהיר ודמשק. מדוע לא עשו זאת? היה צריך לעשות זאת אפילו ללא אישור מהממשלה. זו שעת חירום והיתה זו חובה מוסרית להמשיך ולתקוף את ערי הבירה. מדוע אריק שרון לא המשיך לקהיר? הרי הוא היה 100 ק ״ מ ממנה! אלה סתם סיפורים שלא היה לו דלק. הרי בדרך היה די דלק מצרי המיועד לכוחות המצריים והוא היה יכול להשתמש בזה. האם אתה טסת פעם מעל קהיר? אחרי שעניתי שכן ותיארתי לו קצת איך העיר נראית, לא עזב אותי במשך כמה דקות וטען: מדוע לא לקחתם מטוסים וכבשתם את קהיר? מדוע לא הפתעתם אותם? אם אתם מפתיעים, אז לא חשובה הכמות, אך אם נותנים להם להמריא ראשונים הרי שהכמות משחקת. חיל-האוויר היה צריך לטוס ישר לקהיר ולכבוש אותה אפילו לזמן קצר, ואז הכול היה נראה אחרת!

(מיחידות רן פקר - תשל״ה - נדפס בכפר-חב״ד גליון 659)

109

ישיבת המפלגות הדתיות בממשלה - חילול ה׳!!!

[דיבר אודות מחדלי המפלגות הדתיות בענין מיהו יהודי ואח״כ אמר]:

לאחר שאותם שרים דתיים תומכים ברישום גויים כיהודים, הם הולכים לרבניהם ואומרים, שמכיון שהמצב הבטחוני בארץ אינו יציב וישנם איומים מכיוון מצרים, לכן הם מוכרחים להשאר בפנים הממשלה, כי זה בשביל בטחון.

אך בפועל, המצב הוא לא כפי שהם מתארים אותו:

א)    האמת היא, שהאיום מכיוון מצרים השתפר ביחס לתקופה שהיתה לפני שנה ולפני חצי שנה, כיון שהערבים מסוכסכים בינם לבין עצמם, וכמאמר הכתוב224 - ״סכסכתי מצרים במצרים״;

ב)    הם אינם מבינים כלל בבטחון, ואף לא שואלים אותם בעניני בטחון. ולא -זו-בלבד, אלא כלל לא מודיעים להם מה מתכוננים לעשות בנוגע לבטחון. והוכחה לכך, שלאחרונה מינו ועדה בת ארבעה שרים לעניני בטחון. ואותם שרים אלו (שרושמים גויים כיהודים) לא נמצאים בוועדה זו.

למרות כל זאת, הולכים לרבנים שלהם, וטוענים, שמכיון שהם מבינים בעניני בטחון,

והם יודעים שהמצב מחמיר, לכן, על הרב לתת להם היתר להשאר בממשלה. לשם-מה אותם שרים זקוקים להיתר?! הרי הם יישבו בממשלה גם ללא היתר!

ולאחר כל זה, הם רוצים לסחוב אחריהם גם את הצעירים, ומספרים להם שקרים: שרב צעיר אמר כך, ורב מבוגר אמר כך; ואי-אפשר לדעת מה יקרה עם הצעירים, כי אי-אפשר לדעת מה יארע לבשר-ודם.

עד עתה כל דבר שרצתה ישראל לעשות, לא יכלה לעשותו מבלי לקבל אישור מחוץ-לארץ. בתחילה היו מבקשים אישור רק מוושינגטון. לאחר מכן התווספה גם מוסקבה. ושלשה שרים אלו רוצים לצרף לכל זה גם את סאדאת: כלומר, שמכיון שסאדאת איים, הם רוצים להישאר בממשלה. זאת אומרת, שסאדאת יקבע את הנהגת היהודים. אותם שרים רוצים לנצל את סאדאת כדי להישאר בממשלה ובכך להחריב את היהדות!

כתירוץ להישאר בממשלה, הם טוענים שעליהם להשאר בגלל מצב הבטחון. אין להם שום דעה בבטחון. זה כלל לא איכפת להם, והם הרי ויתרו על נשק כדי שיהיה תקציב למשרד שלהם!!! וגם כאשר טוענים הם שיתעקשו שיהודה ושומרון לא ימסרו לערבים, כולם יודעים שהאמת היא שמצידם ישנה הסכמה מלאה למסור את יהודה ושומרון, כי (כמה שהם מדברים, אבל בפועל) הם חייבים להצביע כפי שתצווה עליהם הממשלה. הדבר היחיד שאכפת להם ממנו - הוא, לשבת על הכסא. והסיבה שהם שותקים היא, מכיון שהם מקבלים כסף לישיבות ולמוסדות שלהם, כדי שישתקו ולא ירעישו על כל מה שהממשלה עושה, כמו ניתוחי מתים, היתר עבודה בשבת, ו״מיהו יהודי״.

זוהי לא רק ״מצוה הבאה בעבירה״, אלא זוהי ״עבירה הבאה בעבירה״225, מכיון שמה ששרים דתיים אלו עושים, זהו חילול שם שמים בפרהסיא. אם ״המחלל שם שמים בסתר״226

- עונשו הוא ש״נפרעין ממנו בגלוי״, על-אחת-כמה-וכמה ״המחלל שם שמים בפרהסיא״.

ומכיון שיודעים עם מי שרים אלו דיברו, וכמה כסף הם קיבלו, זהו חילול שם שמים בפרהסיא. ולא זו בלבד, אלא שישיבתם בממשלה אינה מועילה לשום דבר: לא בנוגע לניתוחי מתים, לא להיתר עבודה בשבת, לא ל ״מיהו יהודי״, לא להכנסת רפורמים לארץ ישראל, לא לרחצה מעורבת וכי. ואדרבה: כאשר הם מחוץ לממשלה עדיין יש להם תוקף לתבוע משהו, מה-שאין-כן כאשר הם בממשלה, לא חסר להם דבר. הם צריכים רק את הכסא.

ואחר-כך הם עוד טוענים שהמצב שישנו כעת הוא, ״אתחלתא דגאולה״227, וכבר היה קיבוץ גלויות, והדבר היחידי שחסר הוא בנין בית-המקדש. שזהו היפך הסדר המובא ברמב״ם228 שקודם ״יעמוד מלך מבית דוד . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה״ ורק לאחר-מכן ״ילחום מלחמת ה׳ וינצח״, ״ויבנה מקדש במקומו״. ורק אחר-כך ״ויקבץ נדחי ישראל״ - ורק אז תבוא הגאולה.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת ראה תשל״ה)

השיחות דלהלן, נאמרו בעקבות ׳הסדר הביניים׳ בין ישראל למצרים שנחתם (בעקבות לחץ אמריקני אדיר) בס׳ ה אלול תשל״ה (1.9.1975), במהלכו מסרה ישראל לידי מצרים את שדות הנפט ׳אבו-רודס׳ ונסוגה משטחי בטחון חיוניים.

כמחווה, העניקה ארצות-הברית לישראל מטוסים וכסף.

בשיחות אלו זועק הרבי, שמצרים כלל לא מקיימת את ההסכם, בדיוק כפי שנהגה בהסכם ׳הפסקת האש׳ שנחתם בשנת תש״ל. בנוסף לכך: על כל ׳מטוס׳ ו׳דולר׳ שנותנת ארצות-הברית לישראל - מעניקה לערבים פי-שלשה.

בעגין הגוגע לדורות - התורה מדברת בגגות יהודי!

בזמן ישעיהו הנביא, פתח סנחריב מלך אשור במלחמה נגד ארץ ישראל. סנחריב הספיק לכבוש את כל ארץ ישראל עד שהגיע לשערי ירושלים. בעוד שסנחריב מקיף את ירושלים בכדי לכבשה - שלח שלוחים לתוכה, בהצעה לחתום שלום עם היהודים בתנאים מיוחדים שאחד מהם הוא, מסירת ירושלים לסנחריב. שבנא שהיה מהסנהדרין(!) טען שמכיון שברור שסנחריב ינצח, לכן על ישראל להכנע, ולעשות עמו שלום229.

אך חזקיהו שהיה באותה עת המלך, טען שאסור להכנע לסנחריב, כי כך ציוה עליו ישעיהו הנביא בשם ה׳. הקהל בירושלים התפלג לשני סיעות - שבנא וסיעתו, וחזקיהו המלך וסיעתו. ואז פנה ישעיהו הנביא לחזקיהו ואמר לו230: ״לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר״: הוא הורה לו, שלמרות ששבנא הוא מהסנהדרין ואף שהוא ואנשיו היו הרוב, בכל זאת שלא יתייחס לדעתם, ולא יחתום הסכם שלום כיון שהקשר שלהם -קשר רשעים הוא.

ישעיהו אמר231 למלך חזקיהו ״ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו״: הוא צוה עליו שיאמר לכל ישראל שלא יפחדו מסנחריב, אלא אדרבה יעמדו בתוקף ולא ימסרו לו את ירושלים. ולבסוף אכן ניצל חזקיה מסנחריב, מה-שאין-כן שבנא וסיעתו שנענשו, כמסופר שם בארוכה.

ולכאורה, כל זה תמוה, שהרי אפילו בגנות בהמה טמאה לא דברה התורה232, על-אחת-כמה-וכמה שאין צריך לדבר בגנותו של שבנא, שהיה גדול בתורה ואחד מן הסנהדרין היושבין בלשכת הגזית. ואם-כן כיצד סיפרה התורה בגנותו - שגדול בתורה כמוהו, נכשל ודיבר נגד ציווי ה׳ שנמסר על-ידי ישעיהו הנביא ?

וההסבר לזה הוא, מכיון שהסיפור הזה נוגע לדורות (וכפי שמובא בגמרא233 ש ״נבואה שלא נצרכה לדורות לא נכתבה״) וקשור להלכה בפועל, ולכן חייבים לפרט ולספר בנ״ך ובגמרא את כל הענין בפירוט, בכדי שנוכל ללמוד מזה לדורות הבאים.

[בדומה לזה ישנה שאלה ידועה: כתוב בגמרא 234 ״עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר235 ׳מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה׳״. ולכאורה לא מובן: הרי בחומש ויקרא מצינו כמה וכמה פעמים במפורש לשונות של היפך הטהרה, וכיצד אומרים ש״עקם הכתוב וגו׳״ כדי שלא להוציא דבר מגונה מפיו?

הביאור בזה הוא: כאשר מדובר אודות הוראה הלכה למעשה - כמו בספר ויקרא ששם מדובר אודות מאכל שהוא היפך הטהרה, ובמילא אסור לאוכלו - צריכה אז התורה לבאר הכל בלשון פסוקה ברורה. ולכן, נאמר גם הלשון ״טמא״, אפילו שאין דרכה של התורה לדבר בגנותו של שום דבר ואפילו בהמה טמאה236; בשונה מפרשת נח, שם מופיע הלשון ״הבהמה אשר איננה טהורה״ ולא ״טמאה״, מכיון ששם אין זה קשור להוראה מסויימת לדורות הבאים, לכן ״עיקם הכתוב״, ולא כתב ״טמא״].

ההלכה למעשה שצריכים ללמוד מסיפור זה, שאף שבזמננו בטלה הנבואה ואין לנו הוראות מישעיהו הנביא וכדומה, כפי שהיה לחזקיהו, בכל זאת, ישנם רבנים - ״מאן מלכי רבנן״237 שפוסקים שאסור למסור שטחים. ובמילא צריכים לקיים את הפסק-דין של השולחן ערוך, כפי שנפסק על-ידיהם.

רב הפוסק היפך השו״ע - איגו רב!!!

לא יתכן שרב יפסוק ההיפך מהכתוב בשולחן ערוך, ואם הוא עושה כך הוא לא רב, היות ורב אינו ״בעל-הבית״ על השולחן ערוך. אמנם שיבוא משיח צדקנו, הוא יוכל לפסוק אחרת מהשולחן ערוך, אך עד אז - אף אחד אינו יכול לשנות זאת! - ישנו רב מסויים הטוען שאין לו מה להתערב בעניני ארץ ישראל, היות והוא סומך על המרא-דאתרא של ארץ ישראל שיפסוק בענינים אלו:

כאשר זה מגיע לענינים של כסף, הוא פתאום נהיה מרא-דאתרא, וכשמביאים לו כרטיס שילך לנאום במקום מסויים, נוסע לשם ומביע את דעתו, בטענה שעל-ידי-זה הוא מוסיף בקדושת הארץ - ואילו כשמגיע מצב שכותבים על גוי באותיות מרובעות שהוא ׳יהודי׳, ועל ידי כך פוגעים בקדושת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, ועוד כותבים שזהו ׳הישג דתי׳, בזה פתאום הוא לא רוצה להביע דיעה.

תורת ישראל היגה דיקטטורית - היות וזה לטובת האדם!

. . קודם מתן תורה אמר הקב״ה לעם ישראל238 ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״, וזה היה גם התנאי למתן-תורה. כלומר - שכתנאי לקבלת התורה היו צריכים היהודים להתנהג בצורה קדושה כהנהגת הכהנים! - ולמרות זאת, ישנם כיום יהודים שמתביישים ופוחדים לומר שעם ישראל הוא ״ממלכת כהנים ועם קדוש״.

וסיבת התנגדותם היא, מכיון שהתרגום של ״ממלכת כהנים״ בלטינית הוא ׳טעאקראטיע׳ - (לא דמוקרטיה אלא) דיקטטורה. כלומר - ״ממשלת אלקים״. ולכן הם מתביישים לומר שהיהודים הם ״ממלכת כהנים״, היות שזה בניגוד לדמוקרטיה.

אך האמת היא שהיהודים הם ״ממלכת כהנים״. והדיקטטורה היא על-פי תורה. ואף -על-פי שעל התורה נאמר239 ״ דרכיה דרכי נועם״ [ויתירה מזו: רואים שישנם בתורה ענינים של בן אדם לחבירו, עד שאפילו בעשרת-הדברות ששם כתוב ומדובר על ״אנכי ה׳ אלוקיך״240 - האמונה בהקב״ה, כתובים שם גם ענינים שבין אדם לחבירו, ואדרבה, רוב הענינים של עשרת-הדברות הם ענינים של בין אדם לחבירו, ורק המיעוט הם ענינים שבין אדם למקום], בכל זאת, ישנו בתורה ענין של ״יכוף״ - כפיה. והיות וכפיה זו היא לדבר טוב - היא אינה נחשבת לכפיה.

ראיה לכך ניתן להביא מסדר השלטון במדינת ארה״ב: כאשר אדם ירצה להתאבד על-ידי קפיצה מגשר ברוקלין, לא יאפשרו לו לבצע זאת. יביאו משטרה, יבלבלו אותו בפיתויים וכל מיני שכנועים כדי שלא יעשה זאת. ואם זה לא יעזור, לא יתנו לו לקפוץ, ויכפו עליו שלא יעשה זאת.

ונשאלת השאלה: הרי זוהי מדינה דמוקרטית, ואם-כן מה מתערבים ב״ביזנס״ שלו? שיעשה מה שהוא רוצה? אבל לפועל רואים שבמצב כזה, שוכחים מהדמוקרטיה!

לפני זמן-מה ביקר אצלי יהודי מארץ ישראל המכהן כמנהיג של מפלגה דתית (אינני רוצה לומר את שמו, כיון שהוא כבר בעולם האמת), והוא סיפר לי שהוא פועל בכמה וכמה ענינים. שאלתי אותו: מדוע אינך עוסק בענין פלוני? והוא ענה לי: הרוב בארץ ישראל לא מחזיק מזה. שאלתי אותו: הרי התורה כן מחזיקה מזה ?! והוא השיב לי, שאם יעשו את הענין הזה, ייצא קול שארץ ישראל אינה מדינה דמוקרטית!

אמרתי לו, שלזה אין פתרון, היות ועוד קודם שהיהודים נהיו לעם, לפני 3500 שנה, אמר להם הקב״ה ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״, שהכוונה בזה היא הרי ״טעאקראטיע״ - ״ממשלת אלקים״. לכן, אם זה מתאים עם דמוקרטיה - מה טוב, ואם לא -על כך אין עצה!

כשיהודי אומר בפרהסיא כי עם ישראל איגו ״ממלכת כהגים״ - אין חילול ה׳ גדול מזה!!!

אמרתי לו עוד ענין חריף: כאשר יהודי דתי אומר בפרהסיא בפני עשרה מישראל שעם ישראל כבר לא ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״, בזה נעשה חילול ה׳ גמור ! היות ובתורה-שבכתב - שאפילו הצדוקים מודים בה - כתוב כך. וכשיהודי מאמין אומר ההיפך מזה ובפרהסיא, אין לך חילול ה׳ גדול מזה!

115

אך למרות זאת, כיון שלא רוצים לקחת מהיהודים את בחירתם החפשית - שהרי צריך להיות ״ובחרת בחיים״241 - לכן, היכולת והרשות נתונה לכל אחד לבחור את דרכו.

ועל פי כל הנ״ל מובן, שהתורה סיפרה את הסיפור עם שבנא כדי ללמד בזה הוראה לדורות: שהיה יהודי שהיתה לו סמיכה לרבנות, ואף ישב בלשכת הגזית כאחד מהסנהדרין, ובמשך הרבה שנים התנהג כפי הראוי.

אך ברגע שאמר, שמאחר וסנחריב כבש את כל ארץ ישראל ונשארה רק ירושלים, במילא לא צריכים להקשיב לדבר הנביאים, אלא יש למסור את ירושלים לסנחריב - לא רק שהיה אסור לשמוע לו, אלא הוא אף נענש בעונש חמור.

וזוהי הסיבה שהתורה סיפרה בגנותו, אף שלא דיברה ״אפילו בגנותה של בהמה טמאה״. על-מנת שנלמד מכך, שאף בזמנינו יתכן שיהיה רב גדול שפוסק הלכות, אבל ברגע שהוא אומר לעשות הפוך מדברי השולחן ערוך - אסור לשמוע לו!!!

על-פי-זה מובן גם מה שכתוב במדרש242 שאם הגויים היו יודעים מה בית-המקדש מועיל לטובתם, היו מקיפים אותו בלגיונות כדי לשומרו.

ולכאורה אינו מובן:

מדוע המדרש מספר לנו זאת? אילו היינו כעת קודם חורבן בית-המקדש - מובן הדבר כי היינו יכולים להסביר לגויים את גודל מעלתו של בית-המקדש, על-מנת שלא יחריבוהו. אבל כעת לאחר החורבן - לשם מה זה נוגע?

ואין לומר שהמדרש מספר זאת, בכדי שנודיע להם ענין זה בקשר לבית-המקדש השלישי - כי הרי הוא ייבנה על-ידי משיח צדקנו. ולא יצטרכו את אישורם של הגויים לכך, היות שהמצב יהיה אז: קודם - ״וילחום מלחמת ה׳ וינצח״, ולאחר שינצח את כל האומות, רק אז - ״יבנה מקדש במקומו״243.

אלא: המדרש מספר זאת בכדי שנדע את היחס האמיתי של הגויים ליהודים וליהדות, שהוא יחס של כבוד עד לשמירה בפועל.

רגש הגחיתות בפגי הגוי עובר כל גבול...

ישנם יהודים שיש להם ׳רגשי נחיתות׳ כה גדולים בפני הגוי עד שהם מתביישים שידעו שהם יהודים. יש לאותו יהודי שם שנתנו לו כשהכניסו אותו בבריתו של אברהם אבינו, אך במקום לחתום בשמו היהודי - הוא מתבייש וחותם בשם של גוי.

וכמו-כן, כאשר הוא הולך ברחוב - אינו רוצה שיכירו ויחשבו שהוא יהודי, ובמילא הוא מתלבש בלבושים של גוי. שעל הלבושים מובא בצפניה244 פסוק חריף - ״והיה ביום זבח ה׳ ופקדתי על השרים ועל בני המלך ועל כל הלובשים מלבוש נכרי״. כלומר, שלבוש של יהודי צריך להיות שונה מלבוש של גוי.

וכשבאים על-כך בטענה לאותו יהודי, הוא טוען שכיון שהוא מנהיג, וגר ב״ארצות הברית״ ואף יודע לכתוב בשפה האנגלית - שפת המדינה, במילא הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, כיון שמנהיג אינו יכול לעשות דבר הפוך ממה שהבין בשכלו!

מה נוגע כאן השכל שלך? כאן נוגע השכל והציווי של התורה! אם תזכה - תצליח להבין את ציווי התורה; ואם לא - אתה צריך לעשות את ציווי התורה גם בלי להבין.

ואותו מנהיג, לא רק שמתבייש בלבושים היהודיים שלו, אלא גם מדפיס דברים שמהם משתמע שהוא מתבייש באבותיו. הוא מדפיס את דעותיו בהם הוא צוחק על מנהגיהם ה״מיושנים״ של היהודים בפולין ובגליציה, ובכך הוא צוחק על אבותיו ואבות אבותיו שהגיעו משם!

ובנוגע לעניננו: ישנו יהודי שמתבייש ביהדותו, ולכן הוא מתלבש בלבושים של גויים, בטענה שרק בזמן המצאו בבית-הכנסת יש לו שייכות לקב״ ה ולתורה, מה-שאין-כן כאשר הוא נמצא בחוץ, שאז הוא יכול להתנהג כגוי.

היות וצריכים להציל גם יהודי כזה, לכן מספר ישעיהו הנביא מהו היחס האמיתי של הגויים ליהודים: שלא רק יהודים יחפשו דבר ה׳, אלא אף אצל הגויים יהיה כך, כמו שכתוב245 - ״והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלקי יעקב ״: לאחר שהגויים יעלו לרגל הם לא יחזרו למקומם באפריקה או באספמיה וישארו כפי שהיו קודם, אלא ישארו שם בשביל ללמוד ממלך המשיח וכמ״ש17 ״ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו״.

וזאת פועלים על-ידי שיהודי מתנהג באופן שבביתו יהיה - ״(ועשו לי מקדש) ושכנתי בתוכם״246.

[שזה נאמר על בית-המקדש. ולכאורה, מתעוררת שאלה, מדוע לא נכתב ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו״? מתרץ השל״ה247, ש״בתוכם״ הכוונה - ״בתוך כל אחד ואחד״. שאצל כל אחד ואחד מעם ישראל צריכה להיות השראת השכינה, ואז הוא נהיה, כלשון הפסוק17 - ״כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״ בדוגמא ובדרגא של ״ירושלים״ ו״ציון״ - שהוא ציון וסימן על ירושלים של מעלה ועל בית-המקדש].

וכשיהודי מתנהג בצורה כזו, שהוא נהיה בדרגא של ציון וירושלים, ו״מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״ - מזה משתלשל אחר כך - ״והלכו עמים רבים ואמרו לכו נעלה אל הר ה׳ וגו׳״:

כשהגוים רואים שבית המקדש שורה בתוך היהודי, הם מתמלאים רצון לשמוע גם-כן את דברי ה׳.

ומזה יהודי צריך ללמוד הוראה, שהוא לא ישא חן בעיני הגוי על-ידי רדיפה אחריו, ובדיוק להיפך - כאשר הגוי רואה שהיהודי מתפעל ממנו עד שהוא יושב וחושב מה לעשות כדי שלא יחשבו שהוא יהודי - בזה הגוי מרגיש שיש לו שליטה על היהודים, חס-ושלום.

וכך היה המצב בפועל, שכאשר ׳רדפו׳ אחר גויים, נהיו מכך רק צרות-צרורות. היות והיהודים הם ״עם לבדד ישכון״248, לכן, כאשר הם מתנהגים באופן של ״בדד״, אזי לא רק שלא ייצא מכך שום ענין בלתי-רצוי, אלא אדרבה: יהיה ״וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב״249: שבשעה שניכר ובולט לכל אומות העולם שהיהודים הם ״עם לבדד״, אזי נפעל בהם גם הענין של ״וישכון ישראל בטח״.

בגוש״ שלימות הארץ קובעת התורה כי יש להישמע רק לדעתם של אגשי הבטחון!!!

התורה נותנת את החיות לעם ישראל, ולכן חייבת ומוכרחת להיות בתורה הוראה בנוגע לכל פרט ולכל מצב בחיי היהודים. ואם יהודי לא מוצא את ההוראה המתאימה לו בשולחן ערוך אורח-חיים, צריך הוא לחפש זאת בשאר חלקי השולחן ערוך. אבל לומר שצריך לשאול אדם שאינו מאמין בתורה - זהו היפך התורה!

ולדוגמא: כשהתורה אומרת ענינים שבהם זקוקים לשעון, אין הפירוש שהשעון אומר מה לעשות, אלא התורה אומרת לו שבנוגע לענין זה, עליו להסתכל בשעון. כלומר, שכשם שהתורה אומרת שאת מצות ארבעת המינים יש לקיים עם (לולב, הדס, ערבה ו)אתרוג הצומח על העץ, כמו-כן, התורה מצווה עליו שבענין הזה עליו להשתמש עם שעון.

וכמו-כן, בנוגע להלכות שבת: התורה אומרת שכשיש בעיות של בריאות, ורוצים לדעת האם מותר לחלל שבת - צריכים לשאול רופא, ואפילו רופא גוי. וגם כשנוהגים לפי מה שהרופא אמר, אין הפירוש בזה שעושים את מה שהרופא אמר לעשות, אלא מקיימים פסק-דין של התורה שציותה לשאול רופא. שאין הכוונה כאן, שהתורה לא מתעסקת עם רפואה [פיקוח-נפש] של יהודי - שהוא ענין של קודש-קדשים - אלא שהתורה קובעת שבענין זה צריך לשאול רופא.

וכמו-כן, כאשר צריכים לדעת מתי חל שמחת-תורה, אומרת התורה שצריך לשאול אצל ׳תוכן׳ [=בקיא באסטרונומיה]. כיון שכעת התבטל קידוש החודש על-פי הראיה, ממילא צריכים לשאול אחד שבקיא בזה, אף שענין זה של הזמנים הוא קדוש.

וכמו-כן, כשהתורה פוסקת לנהוג במקרים מסויימים ״כמנהג התגרין״ - שאף בזה, אין הכוונה שהתורה אינה מתעסקת בזה (כי, כאמור לעיל, מוכרחת להיות בתורה הוראה בכל פרטי החיים של יהודי) - אלא, התורה פוסקת שבענין זה צריך לנהוג ״כמנהג התגרין״.

וכמו-כן הוא גם בנוגע לשלימות הארץ: בתורה ישנה הוראה ברורה ומפורשת כיצד צריכים לנהוג בזה, ולא כהאומרים שזהו ענין שלא נוגע לתורה אלא לפוליטיקה. והיות והתורה היא זו שצריכה לפסוק בכזה מצב, במילא, בשאלה זו עצמה - ״את מי צריך לשאול איש-צבא או פוליטיקאי״ - צריך רב לפסוק, ואין שום הבדל אם זה רב של עיירה קטנה או של עיר גדולה, כי אם הוא פוסק על-פי תורה אז כן יקום!!

119

ובנוגע לשלימות הארץ ומסירת שטחים, פוסקת התורה, שצריכים לשאול אנשי-צבא ולא פוליטיקאים, מכיון שזהו ענין של פיקוח-נפש.

ישנם פוליטיקאים מסויימים שמצד האינטרסים שלהם - למצוא-חן בעיני ארה״ב או מוסקבה - אומרים שצריך למסור שטחים מבלי להתחשב בחיי היהודים. אך על-פי השולחן-ערוך, רק אנשי-הצבא יכולים לפסוק בענינים אלו, היות והם המומחים היחידים לעניני ביטחון.

וכששאלו את אנשי הצבא אם אפשר למסור שטחים, ענו כולם פה אחד: שאם יחזירו שטחים, יהיה מצב הבטחון גרוע פי-כמה מהמצב העכשווי.

ולמרות שהפוליטיקאים יודעים מעובדה זו, הם מסכימים להחזיר שטחים. וכששואלים אותם: היתכן, הרי זה יגרום לקרבנות! הם עונים: אם בינתיים יהיו כמה ימי שלום, זה גם טוב.

בשנת תשט״ז (1956) ב״מבצע קדש״ טענו אנשי הצבא שיש להתקדם עד התעלה, ולא שמעו בקולם - וזה מה שגרם אחר-כך למלחמה גדולה (מלחמת ששת-הימים).

ועל אותה טעות חזרו במלחמת ששת הימים, שהיה אז נצחון גדול ביותר, ולכולם - גם לאמריקנים - היה ברור, שהיהודים הולכים להתיישב בחברון ובירושלים העתיקה ובכל יהודה ושומרון, ואנשי-הצבא אף הסבירו את הצורך בהתיישבות בכל השטחים ששוחררו, כדי שלא יהיו קורבנות מיותרים.

אך הפוליטיקאים [שביניהם ישנם כאלו שהתחנכו בין גויים, ויש להם רגש-נחיתות עצום כלפיהם] התערבו ואמרו: שיהודים יתיישבו בחברון ?! לא יקום ולא יהיה!

לממשל האמריקאי בוושינגטון לא היה שום ספק שיישבו וימלאו את חברון ויהודה ושומרון ביהודים, אף לערבים לא היה שום ספק בכך. וזה היה ברור לכולם. אך הפוליטיקאים של ישראל הודיעו לממשל האמריקאי שהם מוכנים למסור את כל השטחים!

ומכיון שפנו לוושינגטון כל-כך הרבה פעמים - ארה״ב כבר הודיעה זאת למוסקבה ולערבים. הערבים הבינו, שמאחר וישראל לא יכולה להסתדר ואין לה כח להחזיק את השטחים, לכן היא רוצה להחזיר אותם, ובמילא יחזירו את חברון, שכם, הגולן, ואפילו את ירושלים העתיקה!

120

הקב״ה עושה גסים גלויים לעם ישראל - אך ישגם יהודים שאיגם מוכגים לקבלם!

עברו כמה שנים ממלחמת ששת-הימים, והתרחשה מלחמה נוספת - מלחמת יום-כיפור. ובזכות רחמיו וחסדיו המרובים של הקב״ה נצחה ישראל נצחון גדול ביותר, שמעולם לא היה כמותו250. שבשונה ממלחמת ששת-הימים - לא היו מוכנים כלל למלחמה זו. וכשפרצה המלחמה, היו רק כמה אנשי -צבא, שהתעקשו להמשיך ולכבוש. ואילו זכינו -היתה ישראל מנצחת את כל מצרים, סוריה ולבנון.

ולמרות זאת ציוותה הממשלה על החיילים להשאר במקומם ולא להמשיך, ועל-ידי כך הם עמדו בסכנה גדולה. (אבל מכיון ש ״לא ינום ולא יישן שומר ישראל״251, והקב״ ה עשה נס - היה מספר הקרבנות פחות ממה שהיה אמור להיות על-פי דרך הטבע.)

ולא זו בלבד שלא נתנו לצבא להמשיך, אלא אף הורו לו ליסוג מתעלת סואץ, למרות שאנשי-הצבא אמרו שאם ייסוגו מהתעלה המצב יהיה הרבה יותר גרוע, ואף הביאו ראיות מהמלחמות הקודמות, שראו מה גרמה הנסיגה, ולמרות זאת, לא רצו הפוליטיקאים לשמוע לאנשי-הצבא ובכל זאת הורו על נסיגה.

ואף שעל-פי השולחן-ערוך צריכים לשאול מישהו שאין לו שום פניות, ונגיעה בדבר, למרות זאת כאן שואלים אותם כיון שרוצים למצוא-חן בעיני הגוי וכלל לא אכפת להם מה יהיו התוצאות בעקבות זה. ועל טעות זו חזרו שלשה פעמים!

אנשי-הצבא אמרו שלא לסגת, כי אם יסוגו, יתארך קו ההגנה ואז יהיה קשה ביותר להגן, ולמרות זאת שלחו לערבים שליח להודיע להם שנסוגים משם! ולא הסתפקו בזה אלא הוסיפו על זה מתנה שאפילו הערבים לא חשבו עליה: החזירו להם את מקורות הנפט

- ׳אבו-רודס׳! שבזה גרמה ישראל שיהיה עליה לחץ הרבה יותר גדול, כיון שאם מפעילים לחץ על ישראל בכך שמונעים ממנה נשק - הרי אז, יכולה ישראל להתקיים עדיין שבועות וחדשים. על-ידי שהם צוברים נשק, מאכסנים אותו וכדומה. ואז על-כל-פנים, לא יהיה לחץ. אבל כשאין נפט, שאותו אי-אפשר לצבור ליותר מכמה ימים, כיון שזקוקים לכמות גדולה ביותר של נפט, ובארץ ישראל - אפילו כמות נפט של חודש - אין מקום לאכסנו. ואז ממילא יכולים להפעיל לחץ על ישראל בכך שימנעו ממנה נפט.

ולמרות שזקוקים לאותו אחד שלוחץ, היות וצריכים ממנו נפט (שזהו דבר הנצרך כל הזמן) - בכל זאת מוסרים חזרה לערבים את ׳אבו-רודס׳ ששם יש מקור בלתי-נדלה של נפט, וכך מביאה ישראל על עצמה לחץ נוסף, שספק גדול אם היא יכולה לעמוד בו.

השגיה של ישראל - איגם שוים מאומה!!!

ולאחרי כל המחדלים האלו, הודיעה ישראל על ״הישג צבאי״ - שהם קיבלו מוושינגטון הרבה כסף ומטוסים. אך הם לא סיפרו שעל כל מטוס שישראל קבלה - מצרים גם קיבלה לפחות מטוס אחד וכך גם סוריה וירדן; כלומר, שעל כל מטוס שארץ ישראל מקבלת -מקבלים הערבים שלשה. וכמו כן, על כל דולר שנותנת ארה״ב לישראל - היא נותנת לערבים שלשה!!

ואין לישראל מה לענות על טענת הערבים, שהרי הם טוענים ובצדק שהם מונים עשרות מליוני אנשים בעוד שישראל מונה הרבה פחות אנשים. אז אם לארץ ישראל - שיש בה שלשה וחצי מליון אנשים - נותנים כל-כך הרבה, על-אחת-כמה-וכמה שצריך לתת למצרים, ששם יש אוכלוסייה פי-עשרה מישראל.

למרות שממשלת ישראל לא מספרת זאת ולא נותנת לכתוב על כך בעיתונים - אין זה משנה מהמציאות ומחומרת הסכנה! זוהי שיטתה של בת-היענה, שכשמגיעה סכנה, היא טומנת את ראשה בחול, וחושבת שאם היא לא רואה אז גם לא רואים אותה!

אחר-כך אומרים שעשו הסכם וקיבלו נייר בו נקראים המצרים ׳רודפי שלום׳, ושלש שנים לא תהיה שום מלחמה! אך אין כל ערך להבטחות אלו, והראיה - שעל קיר בנין האו״ ם כתוב הפסוק ״לא ישא גוי אל גוי חרב״252, ולמרות זאת - בפנים מתכננים האומות ״עוצו עצה״ - תכניות כנגד ישראל, אך יהי-רצון שתמורת ״עוצו עצה״ זה, יהיה ״ותופר״.

על הבטחות הגוי אי אפשר לסמוך - ובפרט לגוכח ההלכה ש״עשיו שוגא ליעקב״...

אי-אפשר כלל לסמוך על הבטחות של גויים, ואין להבטחותיהם שום תוקף, כי ברור שהם לא יקיימו אותן. כי אם היהודים אינם מקיימים מה שמבטיחים [וראיה לזה מה שנדפס בעיתונים שנציגי הממשלה הבטיחו שלא היה שום מקרה של גיור שלא כהלכה, ואחר-כך, כשמצאו בהשגחה-פרטית רשימה של מאות מקרים בהם רשמו גויים כיהודים -הם ענו שצריכים לחקור איך מצאו את הרשימה ] - הרי על-אחת-כמה-וכמה גויים! ונוסף על זה כתוב במפורש בתורה25 ש ״הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב״. ובמיוחד שאין זה ענין פרטי בין יהודי לגוי, אלא פעולה זו של נתינת הנשק לערבים מעמידה יהודים בסכנת נפשות! כיון שעתה - לאחר שישראל נסוגה משטחים גדולים - יכולים הערבים להגיע עם טילים למקומות שיהודים חיים בהם רחמנא-ליצלן, דבר שקודם הנסיגה לא היה ביכולתם!

סומכים על הבטחתם של הערבים, אף שכבר ראו איך הם ׳קיימו׳ את שאר הבטחותיהם

- שבתוך 24 שעות מההבטחה הם הפירו אותה -וכך מעמידים בסכנה את חייהם של הרבה יהודים.

תוך 24 שעות: המדובר הוא אודות הסכם ׳הפסקת-האש׳ שגחתם בשגת תש״ל בסיום מלחמת ההתשה. וראה בארוכה שיחת ש״פ מטות וש״פ עקב תש״ל.


הנס הוא שהקב״ה מחליט עבור הגויים. ולכן כאשר ישראל רצתה להחזיר את השטחים מיד לאחר מלחמת ששת הימים, היה נס, והערבים לא רצו לקחת את השטחים בחזרה, כי הם פחדו שמא מרמים אותם. אך הסיבה האמיתית היא, היות שכך היה רצונו של הקב״ה, היות ולגויים אין בחירה.

ולכן קל יותר להסתדר עם הגויים מאשר עם הפוליטיקאים. לפעול שהפוליטיקאים יעשו תשובה ויצייתו לאנשי הצבא - קשה מאוד לפעול, היות והפוליטיקאי ׳לא יתכן שיטעה׳. אבל בנוגע לגויים - הרי הקב״ה מחליט עבורם.

ויהי רצון, שבקרוב ממש נתפטר מהשעבוד מלכויות, ומה״א-ל זר אשר בקרבך״26 ויקויים פסק-דינו של הרמב״ם27 ש״ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין״, תיכף ומיד בקרוב ממש.

25)    רש״י וישלח לג, ד.

26)    ראה שבת קה, ב.

27)    הל׳ מלכים פי״א ה״ד.

123

(מעובד ע״ פ שיחת יום שמחת-תורה תשל״ו)

124


הערבים של היום איגם צאצאי ישמעאל? וא; לישמעאל לא היתה שייכות למערת המכפלה!

בקשר לפרשתנו - פרשת חיי-שרה - בה מדובר על מערת המכפלה וחברון, כאן המקום להזכיר אודות ענין הנוגע לכך:

ישנם יהודים שהם בבחינת ״מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו״253, הטוענים שמערת המכפלה שייכת לערבים באותה מידה שהיא שייכת ליהודים ולכן צריכים למסור להם את המערה. ובעקבות כך הם אף מערימים קשיים על היהודים הרוצים להתפלל במערה. וסברתם היא שהרי לאברהם אבינו היו שני בנים, יצחק וישמעאל. ואם-כן, גם הערבים הם ״בעלי-בתים״ על המערה.

אך האמת היא, שמלבד זאת שהערבים של היום אינם כלל צאצאי ישמעאל, כי כל מצרים, חצי סוריה, שלשת-רבעי לבנון וחצי ירדן - הם ערב רב של כל מיני אומות מאפריקה, רוסיה, ארמניה וכדומה, ורק מיעוט מהם קטן הם ישמעאלים מקוריים;

מלבד זאת, גם לצאצאי ישמעאל עצמם אין שום שייכות למערת המכפלה. כי הרי מסופר בפרשתנו שאברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מבני חת ( ולא מהערבים) עבור קבורת שרה, ולערבים - גם צאצאי ישמעאל - אין שום שייכות לשרה, שהרי הם מתייחסים להגר.

[ואף שאחרי קבורת שרה, נקבר שם גם אברהם - אבל מלכתחילה קנו את המערה עבור קבורתה, ובפרט שאחר-כך נקברו שם יצחק ורבקה, יעקב ולאה - שאליהם ברור שאין לערבים שום שייכות כלל וכלל].

וכשהערבים טוענים שמערת המכפלה שייכת גם להם - לא עולה בדעת אף אחד לענות להם בפשטות - כפי שמסופר בתורה - שמערת המכפלה נקנתה עבור קבורת שרה!

בתנ״ ך מאמינים הרי גם הגויים: הן מוסלמים, שהרמב״ ם פוסק 254 שאינם עובדי עבודה -זרה, אלא רק גויים ולא יהודים. והן נוצרים, שאמנם הרמב״ ם פוסק שהם עובדי עבודה -זרה, אך בכל-זאת הם מודים שמה שכתוב ב״בייבל״ [=תנ״ך] הוא נכון. ומכיון שכך, יכולים לענות להם שכתוב בתנ״ך, שאין שום שייכות לצאצאי ישמעאל למערת המכפלה.

ומדוע באמת אף נציג רשמי של הממשלה לא עונה להם זאת?! התשובה היא, כפי שהתגלה לאחרונה במחקר הרפואה [אמנם בתורה זה נכתב זמן רב קודם לכן, אבל עתה גם הרפואה מודה בכך] שכשיש דבר שאינו לרוחו של אדם וזה היפך רצונו והיפך שכלו - אז למרות היותו מודע לכך, בכל-זאת זה פועל שהוא ישכח ויתנער מזה. וכמו-כן כאן: מכיון שהתורה אינה לפי רוחם של כמה אנשים, במילא הם שוכחים ממה שכתוב בה.

ולמרות שהם לא מאמינים - בכל זאת, כששואלים גוי, הוא אומר שאם כתוב בתנ״ך כך, ודאי שהאמת היא כך!

לעומת הגוי שגאה במגהגי דתו - היהודי מתבייש במגהגי הדת היהודית...

התעלמות זו מן התורה בקרב יהודים היא בנוגע לעוד ענין: כאשר מגיע נציג של קבוצת יהודים בארץ ישראל (בין אם הוא מייצג כמה יהודים, ועל-אחת-כמה-וכמה אם הוא נציג של הממשלה) לפגישה עם גויים, הוא יושב בסעודה יחד עם הגוי, ואוכל ושותה את המאכלים שלו. הוא מתבייש לומר שהוא יהודי והוא רוצה לאכול מאכלים כשרים, כי הוא פוחד שיאמרו שהוא ׳פנאטי׳.

-    אתה בא בתור אחד שמייצג כמה וכמה יהודים - התנהג כיהודי! ואם אינך רוצה להתנהג כיהודי, אל תאמר שאתה המייצג של קבוצת יהודים שביניהם יש גם דתיים!

אפילו כאשר נשיא מצרים - סאדאת - היה בארצות-הברית והיסב לסעודה יחד עם נשיא ארצות-הברית, אזי כאשר אמרו ׳לחיים׳ - כולם שתו יין, אבל סאדאת שתה מיץ. והסיבה לכך היא, כיון שלפני 1200 שנה אמר מוחמד שלא לשתות יין. ובמילא, כשיש לו הוראה ממוחמד (וכאמור לעיל, שהוא כלל לא מצאצאי ישמעאל, ואף לא ערבי מקורי) שאסור לשתות יין - הוא לא מתבייש, ואומר שהוא אינו שותה יין; וכאשר מרימים את הכוסות באמירת ׳לחיים׳, שותים כולם יין, והוא שותה מיץ!

-    והרי ידוע מי הוא מוחמד - וכיצד היה מצב מנוחת הנפש ומנוחת הגוף שלו - שהוא היה משוגע. ולמרות זאת, מכיון שמוחמד אמר כך, הוא אינו מתבייש לומר שאף הוא עושה

כך.

126

וכאן, כשמדובר אודות הוראות התורה שלנו ולא על שיחה בטילה שלהם255, (כלומר, שלדינים שלנו יש הוכחות מוצקות, בשונה מדיניהם, שאין להם לא שורש ולא ענף) והתורה והמצוות ניתנו במעמד הר-סיני, והיו שם משה ואהרן, שבעים הזקנים ושישים ריבוא מישראל - אף-על-פי-כן, מתבייש יהודי לומר שהוא יהודי! ולמרות שעל-פי התורה הוא צריך לאכול כשר - בכל זאת, הוא אוכל את מאכלי הגויים!

כאשר סאדאת בא לארצות-הברית, ולא סתם לביקור, אלא בשביל לקבל 2 בליון דולר ובשביל לקבל נשק [שאלו דברים שמספרים בגלוי, ומזה מובן מה נעשה מאחרי הפרגוד] -למרות זאת, אינו מתבייש לומר שהוא לא שותה יין, וזאת כיון שיש לו הוראה, אבל יהודי, שכך התורה מורה לו לעשות - מתבייש לומר שהוא צריך אוכל כשר!

אף-על-פי שאותם נציגים יהודים טוענים שמה שכתוב בתורה שצריכים לאכול כשר -זהו ענין שהיה פעם, והיום אין צריכים להתנהג כך - למרות זאת, שיתנהגו לכל-הפחות כפי שהגוי אומר שיהודי צריך להתנהג!

גם גוי יודע שכתוב בתנ״ך שליהודי מותר לאכול רק בשר של בהמה כשרה, ובפרט שאותו יהודי בא כנציג היהודים, ומדבר בשם היהודים. ובכל זאת, הוא אינו מתנהג כיהודי ואפילו לא איך שגוי אומר שיהודי צריך להתנהג!

וכמו-כן הוא בנוגע לשבת: יהודי צריך לשבות במקומו ולא לנסוע וכדומה. אם הוא צריך להיות באסיפה שמתקיימת בשבת - שילך ברגל! סאדאת, שיום המנוחה שלו הוא יום שישי, יכל לפעול שלא תהיה אסיפה ביום שישי, וכלל לא התבייש בזה!

היו יכולים לעשות מכך רעש: כיצד יתכן שסאדאת יכול לקיים את מה שהורו לו, בעוד שיהודי מתבייש להזכיר אודות אוכל כשר, שבת וכדומה?! אך לפועל שותקים, ולא זו בלבד, אלא עוד מורים שלא לפרסם זאת!

מדוע לא לפרסם זאת? - הרי יתכן שיהודי יראה סיפור זה בעיתון, וזה יפעל עליו שמכאן ולהבא הוא יזהר בענינים אלו. ואפילו אם רק יהודי אחד יתעורר מזה, הרי כבר עבור כך כדאי להוציא-לאור עיתון עם סיפור זה מידי שבוע בשבוע או מידי יום ביומו.

הם טוענים שלא כדאי לפרסם סיפור זה, היות ואז יהיה מצב של ״מלבין פני חבירו ברבים״256 לאותו נציג. אדרבה, יתכן מאוד שזה כלל לא יבייש אותו, אלא יעזור לו שמכאן ולהבא הוא ישנה את הנהגתו ויתנהג כפי שיהודי צריך להתנהג. וכפי שאומר הבעל-שם-טוב257, שלא יכולים לדעת מה נמצא בתוך לב של יהודי. ולא זו בלבד, אלא שביהודים מסתתרים אוצרות גדולים, ואם כך, הרי חייבים להרעיש על זה ולפרסם זאת בעיתונים.

מסירת שטחים, איגה עגין פוליטי אלא עגין של פיקוח-גפש!!!

. . ישנם נציגים דתיים שרוצים להיכנס לממשלה בה-בשעה שהם יודעים שרוצים להחזיר שטחים בגולן.

וכששואלים אותם מדוע אינם ׳מרעישים׳ על כך, הם עונים שזה לא שייך להלכה, אלא זוהי פוליטיקה! אך האמת היא, שכשם שבמקרה של פיקוח-נפש אומרת התורה שצריכים לשאול רופא, כמו-כן גם בנוגע לפיקוח נפש של חיילי צבא הגנה לישראל, שהתורה אומרת שצריכים לשאול אנשי-צבא ולא פוליטיקאים, כי הרי איש צבא מבין טוב יותר מה צריך לעשות בכדי שלא יהיו קרבנות.

וכששואלים את הגנרלים האם מותר למסור שטחים, אומרים כולם פה-אחד שאסור לתת לערבים שום שטח, ואם יתנו שטחים זה יגבה יותר קרבנות, חס-ושלום! זוהי דעתם של אנשי־הצבא! פעם פחדו לפרסם את זה, אך היום כולם יודעים שזוהי דעתם.

אך כאשר שואלים פוליטיקאי שאלה דומה, הוא עונה שכדאי לאבד כמה וכמה קרבנות, רחמנא ליצלן, העיקר בשביל לקבל ענין מסוים.

בענינים אלו אסור בשום אופן לשאול אצל פוליטיקאי ! התורה פוסקת שבנוגע לפיקוח-נפש של חיילים, צריכים לשאול את אלו שיודעים מה עדיף לעשות בכדי למנוע קרבנות! וכידוע ומפורסם שבמלחמת יום-הכיפורים היו קרבנות רבים, בגלל שלא שמעו לגנרלים (שאמרו שיש לפתוח במלחמה) אלא

קורבנות ר/יפ: במלחמת יום-כיפור גפלו 2521 קרבגות. לשם-השוואה: במלחמת ששת הימים מספר הקרבגות היה 679.


לפוליטיקאים (שלא רצו לפתוח במלחמה)!

ולמרות זאת, רוצים כעת להחזיר שטחים לערבים: את ״מיתלה״ כבר החזירו, מחזירים את ׳אבו-רודס׳, נותנים קילומטרים בגולן, ומדברים על נתינת חברון. ועתה אף מדברים לתת את ירושלים העתיקה, עם ישיבת ההסדר שנמצאת שם, ועם הרובע היהודי והכותל המערבי! כל זה כבר הוחלט, וכעת מתייגעים רק למצוא את הנוסח המתאים על מנת שלא ינקר את העיניים.

הפוליטיקאים אמנם מכחישים זאת, אך האמת היא, שמדברים על זה. אצלם כבר הכל מוחלט, ויודעים בדיוק מה הולכים להחזיר. איני יודע אם זה כבר נחתם בפועל, או שזה עדיין רק בראשי-תיבות, אך מכל-מקום הכל כבר סוכם!

ולמרות שהם יודעים שדעתם של אנשי-הצבא היא, שהחזרת שטחים עלולה לגרום לקרבנות, חס-ושלום, ושלכן אסור להחזיר שום שטח - בכל-זאת הם עדיין אוחזים בדעתם שצריכים להחזיר שטחים. ואחר-כך הנציגים הדתיים עוד אומרים שזהו ׳הישג דתי׳.

בכל התקופות - שיקולים פוליטיים הביאו לריבוי קרבגות!!!

הם רוצים כעת לחזור שוב על אותה טעות שעשו במלחמת ששת הימים:

ידוע, שבירושלים העתיקה נפלו יותר קרבנות מאשר בשאר המקומות. וכששאלתי: היתכן?! הרי על-פי טבע היה צריך להיות הפוך ?! לא ענו לי על-כך דבר. אבל מכיון שאני עקשן, הצלחתי לברר (הם אינם יכולים לדעת אצל מי ביררתי, כי הרי יודעים שיש לי קשרים עם כמה וכמה, ואני גם לא אספר זאת) שהסיבה היתה שכאשר ניתנה הפקודה לכבוש את כל האיזורים, היתה פקודה שלא לכבוש את ירושלים העתיקה! וגם כשעברו מספר ימים מהמלחמה, ולמרות שירו על החיילים, בכל זאת לא נתנו רשות בטענה שהם

   TV    

מנהלים משא-ומתן פוליטי.

ולאחר מכן, כשבכל זאת הסתערו ועברו דרך ׳שער מנדלבאום׳ - היו חייבים להעצר, כי לא היו בידי המפקדים שום תכניות כיצד לכבוש את ירושלים העתיקה. וברגע האחרון בשעת המלחמה היה על המפקדים להביא מומחים ולהכין תכניות במהירות ובחיפזון, ולכן נפלו שם קרבנות רבים!

129

בכל צבא מסודר מכינים בזמני שלום תכניות מפורטות לכל צרה שלא תבוא. כך שאם יהיה צורך לכבוש שטחים שונים בעת מלחמה, ידעו כיצד להכנס ולכבוש אותם. ומאחר ועושים את התכניות בזמן שלום על-ידי המומחים לכך, והתוכניות נעשות במנוחה ובמקום בטוח - הרי אז התוכניות מדוייקות ביותר: הכל מפורט, היכן יש גבעה או עמק, סלעים או נחלים וכדומה. ולפי התוכניות מתנהגים בעת המלחמה.

והנה, לכל הגבולות של ישראל היו תכניות מיוחדות ומפורטות מטעמי ביטחון, אך לירושלים העתיקה לא היו שום תכניות. וכששאלתי כיצד יתכן שלתעלת סואץ או לגולן היו תוכניות מדוייקות, ואילו לכבוש את העיר העתיקה (שהיא עיר הבירה) לא היו להם תכניות?! - לא קיבלתי כל תשובה, כי היא פשוטה ביותר עד שבכלל לא צריך לענות אותה: מעולם לא עלתה בדעת המדינאים מחשבה שיתכן שאי-פעם יכבשו את ירושלים העתיקה !

וכל כך למה? כי בסיני או בגולן, יש עסק רק עם הערבים, אך בירושלים העתיקה - יש להם עסק גם עם הוותיקן. ויהודים אלו שהיו אחראים על החלטה זו נמצאים בגלות נפשית, ולכן נרתעו מכל אפשרות של כיבוש ירושלים בכדי שלא להסתכסך עם העומד בראש הוותיקן ועם דעת הקהל העולמית.

עמק . . וותיקן: ואכן, בימים הראשוגים למלחמה גמגעו כוחות עה״ל מלירות לתוך ירושלים העתיקה, היות ולא רעו לפגוע במקומות ה״קדושים״ לגערות ולערבים.


וטעמים פוליטיים אלו גרמו בסופו של דבר לריבוי קרבנות בעת כיבוש ירושלים העתיקה!

והסיבה שמדברים על זה עכשיו היא, כיון שעתה הם רוצים לחזור שוב על אותה טעות: הם רוצים להחזיר שטחים, אף-על-פי שדעת אנשי-הצבא היא שאסור, כי זה יכול לגרום לקרבנות, רחמנא ליצלן!

מסירת שטחים גקראת אעלם ״הישג דתי״ ו״הישג עבאי״...

הם כבר החליטו למסור שטחים, וההתמקחות היא רק מה יקבלו מתמורת זה: חתימה אחת או כמה חתימות; דולר אחד או כמה דולרים. ולאחרי כל זה אומרים הנציגים הדתיים שזהו ׳הישג דתי׳, ושהם מייצגים את ׳תורת משה׳, רחמנא-ליצלן. אחרים אומרים זאת

130

בשם ׳קארל מארקס׳258 (שאפילו לשיטתו זה גם לא נכון, כי זה נוגע לפיקוח-נפש), ואילו הם אומרים זאת בשם ׳תורת משה׳!

וכאמור, כבר הוחלט למסור את חברון ואת ירושלים העתיקה, רק מחפשים למצוא דרך כיצד לקרוא לזה בשם ״הישג צבאי״.

כאשר היתה בארצות-הברית פרשת וטרגייט, הורידו את הנשיא מכסאו. ולמרות שזה לא דבר חדש - ככה היה עם הנשיא שלפניו, וגם אחריו, וזה טבע הענינים - אלא שאף-על-פי-כן, אנו נמצאים כעת בכזו תקופה, שכאשר מגלים דבר כזה, אי-אפשר להשאר לשבת על הכסא;

פרשת וטרגייט: פרשה שאירעה בין השגים תשל״ב-תשל״ד. אגשיו של הגשיא גיקסון התגלו, כשהם מגסים לעוטט לשיחות של מתגגדיו הפוליטיים. בעקבות חשיפת השערוריה, גאל< - בשגת תשל״ד - הגשיא גיקסון, להתפטר מתפקידו.


אבל בארץ ישראל זה בדיוק הפוך: אם מוצאים אצל מישהו דבר כזה - ישאירו אותו על הכסא, ואדרבה: אם רב יגיד היפך מצפונו - יתנו לו משרה עבור זה; ואם הוא יגיד שצריך להיות גיור שלא כהלכה - הוא יקבל כסף למוסד שהוא עומד בראשו; אבל אם הוא יאמר שצריך גיור כהלכה - יעכבו את התקציבים למוסד שלו.

וכיון שעל היהודים כבר אי-אפשר לפעול, בגלל שהם החליטו כבר למסור את השטחים

-    אזי העצה היחידה שנשארה היא, שהערבים לא ירצו לקחת את השטחים. ויהי רצון שאכן כך יהיה, שהערבים לא ירצו לקבל, מכיון ש״לב מלכים ושרים ביד ה׳״259.

ויהי רצון שכל חברון וירושלים העתיקה יהיו של היהודים, עד שיתקיים היעוד ״עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות״260. ויהיה ״לאום מלאום יאמץ״261 שכאשר מתחלש אצל הגויים - מתוסף אצל היהודים, עד שיקויים היעוד262 ״אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו׳״

-    כולל גם את 140 הגויים שיושבים באו״ם, שכל זה יהיה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת חיי-שרה תשל״ו)

132


השלום - דבר חשוב, אבל רק בהקדמת ה״עוז״ח

כידוע, נהג אדמו״ ר הזקן לקשר את הפסוק שאמר דוד המלך263 ״פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי״ עם יום גאולתו י״ט בכסלו. באגרותיו264, הקשורות לגאולתו, הוא אומר שעיקר ההדגשה היא על המילה ״שלום״, אך עדיין הוא מקשר את הגאולה עם כל הפסוק. שמזה מובן, שכדי שהשלום יהיה כפי שצריך להיות, יש לראות מה כתוב בהמשך הפסוק.

והנה, כאשר מתבוננים בפסוק, רואים שבהמשכו כתוב ההיפך משלום - ״נפשי מקרב״, שפירושו של ״קרב״ הוא מלחמה.

אמנם בפשטות, הפירוש הוא שיכול היה להיות מצב של קרב, ולמרות זאת הוציא הקב״ ה את דוד באופן של שלום. אך בהמשך הפסוק כתוב ״כי ברבים היו עמדי״, ומפרש הירושלמי265 על כך שאפילו אנשיו של אבשלום (שלחם באביו דוד) התפללו לנצחונו של דוד, ושם היתה זו מלחמה כפשוטה, כפי שמסופר בתנ״ך266. ואם-כן, בפסוק זה כתוב ההיפך מהשלום.

. . אלא ההוראה מכך היא, שהן אמת שתכלית הכוונה היא בשלום, ואף ששה סדרי משנה מסתיימים267 ב ״לא מצא הקב״ ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, שנאמר268 ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום״, אך בכל זאת, ההקדמה לזה היא ״ ה׳ עוז לעמו יתן״. כלומר, שהשלום תלוי ב״ עוז״ - בכוח.

ולכאורה אינו מובן: מה שייך הצורך ב״עוז״ כשמדובר על שלום, הרי אין עם מי לריב ולהלחם? ואם-כן מהי פשר ההקדמה של ה״עוז״ ל״שלום״.

ויש לבאר זאת בהקדים ביאור הלשון ״ ה׳ עוז לעמו יתן ״. מבואר במדרש269 שפסוק זה מדבר על התורה, שלה, יש הרי כמה שמות. ואם-כן מדוע משתמש הפסוק בשם ״עוז״ דווקא, שיהיה כתוב מלכתחילה ״ה׳ תורה לעמו יתן״, (או שם אחר שיש לתורה)?

אלא מזה מובן, שאף ש״לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום״. למרות זאת, צריכה להיות הקדמה של ״ה׳ עוז לעמו יתן״. כלומר, שלא מספיקה העובדה שהאדם לומד תורה, ואף מתנהג על פי התורה, אלא התורה צריכה להיות אצלו באופן של ״עוז״ - בצורה תקיפה. יתירה מכך: נאמר270 ״אין עוז אלא תורה״. כלומר, שהעוז והתוקף של יהודי, הוא התורה, ולא שום דבר אחר. לא כסא, לא כבוד, ולא כסף. וכשמתנהגים באופן כזה, יתקיים גם ״ה׳ יברך את עמו בשלום״.

כך הדבר גם בנוגע לאומות-העולם. ישנם החושבים שכאשר הם ירדפו אחר הגוי, ולא ידברו איתו לא על יהדות, ולא על זה שהקב״ ה נתן את ארץ ישראל לאברהם אבינו ולזרעו אחריו עד עולם - אזי יהי׳ שלום בעולם. הרי אדרבה, דוקא אז הם ירצו לקחת את כל השטחים! אמנם גם מלכתחילה הם רוצים את הכל, אבל אז הם עדיין חושבים שאין זה בכוחם. אבל ברגע שהם רואים שהיהודי שותק, ושאת עובדת מסירת השטחים לגוי הוא מחשיב כ׳הישג דתי׳, ואף רוצה לשכנע אחרים שזהו גם ׳הישג צבאי׳ - אזי זה גורם את היפך השלום - קרב. וכיון שכך, צריכים לחפש דרך שיהיה ׳פדה׳ מזה, וגם לבקש שהפדייה תהיה באופן של ״(פדה) בשלום״.

רעח בחורי הישיבה על אחריותם של הדתיים שתמכו

בהסדר הביניים!!!


מהסכם שלום זה השתלשלו המאורעות האחרונים, ומהם, נגרם רצח הקדושים, בחורי הישיבה ה׳-יקום-דמם. ויש קשר בין הרצח שאירע, עם המאורעות האחרונות כדלהלן:

ד!&כפ שלוט: הסדר הביגיים בין ישראל למ6רים, שגחתם בכ״ה אלול תשל״ה -1.9.1975 - אשר במהלכו מסרה ישראל למערים את שטחי הגפט - ׳אבו-רודס׳ וגסוגה משטחי הגגה גוספים. ליתר פירוט ראה שיחת יום שמחת תורה תשל״ו. רצח . . בחורי דישיבד: רעח שלשה בחורי ישיבה ברמת מגשימים שבגולן.


לפני זמן-מה נחתם ׳הסדר ביניים׳. ההסדר היה שכוחות ישראל יתפנו מהגבולות הבטוחים (שעליהם אמרו בישראל זמן מסויים קודם לכן, שאלו הם הגבולות הבטוחים היחידים) וימסרו את מקורות הנפט (שמהם יכולים הטנקים לנוע, והמטוסים לטוס) וכן את מקום המבצר (שאמנם אין זה ׳גבולות בטוחים׳, אך על-כל-פנים עדיף ממישור) - למצרים.

כששמעתי על כך, פניתי לרבני ישראל בקריאה: רבנים - תרעישו! זהו הרי היפך הדין ?!

אך הם אמרו לי שבענין זה צריכים לשאול את המומחים לעניני צבא, שהרי אפילו אצל הסנהדרין, כאשר דובר על עניני רפואה - אזי באם לא היה בניהם רופא מומחה [שהרי הם היו צריכים ללמוד שבעים לשונות, ועד שהיו צריכים להכיר אפילו ענינים של כישוף271], היו שולחים לשאול אצל רופא מומחה.

וכשעניתי להם: אכן, תשאלו את (הרופאים, ובעניננו הם) המומחים לעניני צבא. הם ענו לי: שאחרים ישאלו. אמרתי להם: על אותם אחרים אי-אפשר לסמוך, מאחר שהם נוגעים בדבר.

הקב״ ה עזר ושאלו בענין זה את המומחים לעניני צבא. וכולם ענו פה-אחד, שאם יסוגו מתעלת-סואץ, ממעבר המיתלה, ממעבר הגידי, וימסרו את הנפט - מעמידים על-ידי כך בסכנה מוחשית את חיילי צה״ל, כיון שאין מקום בטוח בשבילם יותר משם. ואף בנוגע לנפט, הרי אין עוד שום נפט במקום אחר (ישנה אפשרות אמנם, לבקש מוושינגטון, אך ידוע פירוש רש״י272 ש״הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב״).

אמרתי לרבנים: כעת, כשיש לכם דעת ׳רופא מומחה׳ (אנשי הצבא), עליכם לפסוק שעל-פי השולחן-ערוך אסור לסגת ממקומות אלו!

ההחלטה בענין זה לא שייכת לשר כלל וכלל! הוא הרי אינו מבין בעניני צבא, והוא אף אותו אחד שלפני שבע שנים ציוה לסגת, ומזה השתלשלה אז ׳מלחמת יום הכיפורים׳. ואותו שר, הוא זה שאומר עכשיו - למרות דעתם הברורה של אנשי הצבא - שאם יקבלו נייר חתום מאיש פלוני, יהיה זה ׳הישג׳.

ואחר-כך, כששמעו על כך אותם ״מלחכי פינכא״ (הנציגים הדתיים), אמר אחד מהם שזה לא סתם ׳הישג׳ אלא ׳הישג צבאי׳! שאלתי אותו: כיצד אתה אומר כך והלא כל הגנרלים אמרו פה-אחד בדיוק ההיפך?!

והיות ולא היה לו מה לענות, הוא ׳כבש פניו בקרקע׳.

- כיצד הוא יכול לעשות כך?! הוא אמנם לא מחוייב לקחת על-עצמו את כל ה׳דיני-תורה׳, אבל לאחר שהוא כבר אמר את דעתו בענין, ומנצלים את זה לפרסם ולהדפיס זאת בשמו, והוא הרי לא הכחיש שהוא אמר שאין למסור שטחים - אין לו כבר שום ברירה, משום שזהו כאילו הוא כבר בבית-דין וממילא אינו יכול לסלק עצמו מה׳דין תורה׳. הוא צריך לומר כעת את הדין כמות-שהוא, מכיון שזה נוגע לפיקוח-נפש.

הוא לכל-הפחות דובר אמת, אבל כאשר זה מגיע לאותו נציג דתי הרוצה לצאת ידי -חובה כלפי מי שעומד על גביו - הוא מאבד לגמרי את הגבול, ואומר דברים שלא היו ולא נבראו, ומטעה את דעת הציבור בענינים שנוגעים לפיקוח-נפש.

הסדר הביגיים הראשון הופר תוך 24 שעות - ברור שגם עכשיו יופר!!!

הקשר של כל הנ״ל עם רצח רצח בחורי הישיבה הוא:

כל אלו שטענו ש׳הסדר הביניים ׳ הוא דבר טוב, ולכן אם יקבלו נייר שבו הערבים מבטיחים שלום, יתבטל החשש של מלחמה , לכמה שנים לכל-הפחות - טוענים כעת, שמה שקרה עם בחורי הישיבה ה׳-יקום-דמם, אינו קשור כלל ל׳הסדר הביניים׳, אלא זה קרה בעקבות אסיפת האו״ם, בה קיבלו את ההחלטות בנוגע למחבלים ובנוגע לציונים, ולכן יצאה תקלה זו.

אהיפת דאו״ט: ועידת האו״ם שהחליטה להגדיר את העיוגות כגזעגות; ו׳ כסלו תשל״ו - 10.11.1975. 06 או0$ מצרייט: הסכם ׳הפסקת-האש׳ שגחתם עם מערים בה׳ אב תש״ל -7.8.1970. וראה בארוכה שיחת ש״פ מטו״מ וש״פ עקב תש״ל.


כאשר עשו את ׳הסדר הביניים׳ כעת, טענתי שהרי כבר יודעים ממה שאירע לפני מספר שנים: שכאשר היה ׳הסדר ביניים׳ עם אותם מצריים, הם הפרו את כל ההסכמים שסוכמו תוך עשרים וארבע שעות, בכך שקירבו טילים וכלי-נשק לתעלה - הפוך ממה שסוכם. ואם-כך אז, ברור שגם עתה יפרו המצרים את ההסכם. כל השאלה היא, האם זה יקח עשרים וארבע שעות, או שלשים ושש שעות.

136

יתירה מכך: אז - בזמן ׳הסדר הביניים׳ הראשון, היו ברשותנו, הן התעלה והן הנפט. מה-שאין-כן עתה, שכל שלשה ימים זקוקים ל״חסד לאומים״273 (ארה״ב) שהם יתנו נפט כדי שהטנק יוכל לנוע !

[ובהמשך לזה, בא ענין נוסף: כל הזמן דיברו רק על ׳זאב׳ אחד שרוצה שטחים. אך לאחר מכן החלו לחשוב מה יאמרו כל ה ׳שבעים זאבים׳?! שהרי כאשר יתדברו ויתדיינו רק עם ׳זאב׳ אחד או שניים על ׳הסדר הביניים׳ או אז ירצו הרי גם שאר ה׳זאבים׳ חלק מנתח השטחים, ואז, קרוב לודאי שהם יעשו כל מה שביכולתם כדי להפר את המנוחה והשקט ואת ׳הסדר הביניים׳, כדי שיהיו מוכרחים לדבר גם אתם, ועל-ידי כך גם הם יקבלו את חלקם ב׳שטחים׳.

והם עצמם אמרו, שצריכים לקוות לכך; וכאמור, שתיכף בעשרים וארבע השעות הראשונות הפרו את התנאים, ואף אמרו בפומבי מהם תוכניותיהם עד שזה הגיע למעשה בפועל. וכשהם דיברו עם סתם פוליטיקאי, הם אכן טענו שעשו ״הסדר ביניים״, אבל הם ציפו שה״זאבים״ האחרים יפרו אותו על-ידי מעשי-חבלה ותקלה].

מפחדים לקשר את רעח הבחורים עם הסדר הביגיים...

ואז אירע רצח בחורי הישיבה הנ״ל. ומכיון שאותו אחד שאמר ש׳הסדר הביניים׳ הוא דבר טוב ידע שכעת יאמרו שהוא טעה בכך, ממילא, כיון שהרי לא שייך שהוא יטעה, הוא נקט בתחבולה, והלך וטען שמה שאירע עם בחורי הישיבה לא קשור כלל ל׳הסדר הביניים׳, וכי זה נגרם כתוצאה מאסיפת האו״ם!...

לאחר מכן העלימו מהעם דבר נוסף: בעיתונים היה כתוב, שלפני שהמחבלים (שביצעו את הרצח) נכנסו לארץ ישראל, הם הוכרחו לעבור דרך שטח הנמצא תחת פיקוח האו ״ם וארצות-הברית. פשוט וברור שבישראל היו צריכים לעשות מזה רעש: היתכן שאפשרו למחבלים לעבור בהליכתם לארץ ישראל?! ולא זו בלבד, אלא אף בבריחתם מהארץ נתנו להם לעבור !

ולמרות זאת לא פרסמו זאת, כי הרי אז יתפסו אותם בקלקלתם, ויאמרו שהרצח אירע בעקבות הסדר הביניים. לכן, אותו נציג דתי יוצא בפומבי ולא מזכיר כלל את ׳הסדר הביניים׳ (ובמילא לא צריכים כלל לחשוב כיצד לתקן את הענין, כי הוא הרי כלל לא הוזכר), אלא הוא נדחק לקשר את הרצח עם ההחלטות שהיו באו ״ ם, למרות שאף אחד אינו חושב שזה קשור, וגם הוא עצמו יודע שזו המציאות...

ולמרות שהוא עדיין מתפאר בהסדר הביניים, וטוען שזהו ׳הישג צבאי׳ ו׳הישג דתי׳, ושהוא רודף שלום וכו׳ - ואין פוצה פה ומצפצף!

פעם עוד חשבתי שיזרקו אותו מהממשלה, אך האמת היא, שהוא המשרת הכי טוב שיכול להיות להם, כי כל היוצא מפיהם הוא יעשה! מלכתחילה אמרו לו שהוא יכול לדבר מה שהוא רוצה, העיקר, שכשיגיעו למעשה בפועל הוא יעשה מה שיצוו לו, וכך היה!

וכשקורה כזה אסון, רחמנא-ליצלן, הוא יושב ׳ שבעה׳! אבל בפועל, כשהוא מנצל את הבמה שנותנים לו כדי לדבר, הוא מספר רק על הנייר שקיבלו ממצרים - נייר שאינו תופס מקום אפילו ״לצור על-פי צלוחיתו״ - ואינו מזכיר שום מילה על ׳הסדר הביניים׳ ועל הנפט שנשאר וצריכים לשומרו. שכל זה הוא בכדי לבלבל את העולם ולהסיט את תשומת-הלב מהענינים האמיתיים והחשובים העומדים על הפרק.

״וכי ערפאת היה זקוק לעידוד של בא כוחו באו״ם בשביל לרעוח יהודים?!״

מינו את אותו נציג דתי לדובר. ובנאומו הוא קובע שרצח בחורי הישיבה, ה׳-יקום-דמם, אירע בעקבות ההחלטות שהתקבלו באסיפת האו״ם! הוא כלל לא חושב לומר את האמת שזה אירע מפני שהיהודים מסרו בידיים, רחמנא-ליצלן, את כל הדברים המגינים עליהם בדרך הטבע, (שהרי הקב״ה רוצה שעל-כל-פנים יהיה ׳משהו׳ בדרך הטבע, וכלשון המדרש274 ״אצבע קטנה״) כמו הערים והנפט! ולאחר שישראל מסרה את כל זה לערבים, הם עוד אומרים להם שסומכים על המילה שלהם, שמהבטחה זו הם הרי מיד מתחרטים!

וכאמור, בישראל נתפסו על נייר שאפילו ״לצור על-פי צלוחיתו״ הוא לא מועיל. שגם בנייר זה רואים אותו דבר: אמרו בפירוש בוושינגטון שהם לא ידברו עם המחבלים, עם אש״ף, כל זמן שהם לא מסכימים לדבר עם ישראל. וזה לא היה ליופי המליצה בלבד - אלא היה כאן רמז ברור שמתנהל משא-ומתן עם מנהיגי ארץ ישראל, תחת נוסחה כלשהי, כדי שיוכלו לשבת ליד אותו שולחן עם באי-כח של אש״ף; או שהם ישנו את השם, או שישנו את הצורה, או שישנו את הלבוש, אבל הגוי נשאר גוי.

נעמד אותו נציג דתי וצועק שהוא ה׳בא-כח׳ של דת משה וישראל, והוא טוען שלא ׳הסדר הביניים׳ גרם לרצח (הוא אמנם לא אומר זאת בפירוש, אך כך מובן מדבריו), אלא הדבר היחיד שגרם לכך הוא - ההחלטה שהיתה באו״ם!

וכי ערפאת היה זקוק לעידוד מהנייר של בא-כחו באו״ם בשביל לרצוח יהודים? זוהי טפשות שאין כמוה לחשוב כך! הוא הרי אמר מלכתחילה שהוא מתכוין לעשות זאת, והיהודים עצמם אמרו שהם ידעו וחשבו על כך, וכעת, הולכים ׳מסביב׳ ואומרים שעד עתה היתה לו רק הצעה, ורק כשהיתה ההצבעה באו״ם ורוב קולות הצביעו כך וכך - הוא שלח את המחבלים שלו !

[נתנו לאותו נציג כסף (עבור תמיכתו), והוא הולך ומחלק אותו על-מנת שיזמינו אותו לישיבות, לתלמודי-תורה ולמוסדות (לי אין מה להפסיד, כי אותו נציג דתי כבר החליט שלחב״ד הוא לא יתן, אבל גם לפני שהוא החליט על זה אמרתי את אותם דברים).

בשביל לדעת עובדה זו, שהוא זוכה לתמיכתם של ישיבות, לא צריכים להגיע אלי. כשמסתכלים בעיתונים רואים זאת בצורה ברורה, שחור על-גבי לבן: פתאום הוא הגיע לישיבה שנחשבת לישיבה קנאית שמעולם לא הזמינו אותו. מילא זה שכולם פתאום צריכים לדבר אתו - שידברו אתו לבריאות, אבל מדוע לעשות ממנו ׳כהן גדול׳?!

הגמרא מספרת275 שלשמאי הגיע גוי וביקש ממנו שיגייר אותו על מנת שיוכל להיות כהן גדול. שמאי שקפדן היה, דחה אותו ב׳אמת הבנין שבידו׳ בשומעו בקשה מוזרה זו. אבל כשאותו גוי הלך להלל ובקש ממנו אותה בקשה, הוא הסכים לגייר אותו, אך שאותו גוי יהיה כהן גדול, זאת גם הלל דחה: אתה רוצה להתגייר? בבקשה! אבל להיות כהן גדול?!

- איזו שייכות יש לך לכך?!]

ולאחר-מכן, כששואלים את אותו נציג כיצד הוא אמר שרצח בחורי הישיבה לא קשור ל׳הסדר הביניים׳, הוא אומר ש״לא היו דברים מעולם ״, ואף פעם הוא לא אמר זאת. אך האמת היא לא כך, מאחר שזה הודפס בעיתונים בצורה ברורה!

גכגס לממשלה גגד ההלכה - בכדי ״לשמור״ על השטחים וה״הישגים הדתיים״...

אותו נציג אף הכריח לבסוף את אחד מצעירי המפלגה שייכנס לממשלה. לאחר שנה שלימה שאותו אחד עמד בנסיון ולא נכנס לממשלה. וכששאלוהו חבריו המפא ״יניקים ״מה נשתנה״ - מדוע עכשיו פתאום כן הרשית לעצמך להיכנס לממשלה?! הוא ענה שאמנם שנה שלימה הוא ניסה לפעול מבחוץ, אבל היות והוא ראה שאינו מצליח לפעול מאומה, לכן עתה הוא יפעל מבפנים.

מילא אם הוא היה מחוץ לממשלה מצד טעמים של תועלת וכדומה, אכן זוהי טענה. אך הסיבה היתה הרי מפני שכך הוא הדין על-פי השולחן ערוך, וכמה כסף שרק יתנו בשביל ישיבה וכדומה, ואפילו אם יתנו כסף לבנין בית־המקדש - לא יתבטל דבר אחד מהשולחן ערוך, כיון ש״התורה הזאת לא תהיה מוחלפת ״276. וכפי שנאמר277 על שלמה המלך: ״הרי שלמה ואלף כיוצא-בו בטלין ודבר ממך אינו בטל״. ולמרות שמדובר על שלמה המלך, שעליו נאמר278 ״וישב שלמה על כסא ה׳״, בכל זאת נאמר ״יאבד שלמה ואלף כמותו״ ולא תתבטל אפילו יו״ד - האות הכי קטנה - מהתורה.

- שלמה המלך הרי בנה את בית-המקדש, והיה צריך להשתמש במצרים ובצור כדי לבנות את בית-המקדש, כפי שכתוב באותה התורה. אבל לנגוע בתורה?! חס-ושלום, רחמנא ליצלן! ולא צריך לשאול את זה רב, זה כתוב אפילו בעיתונים, וכך מחזיק כל יהודי מאמין!

כמדובר כמה פעמים, שמכיון שאנו חיים בתקופה של חושך כפול ומכופל, מראים כל דבר באופן של ״נפרעין ממנו בגלוי״279:

לכתחילה, אמר אותו אחד שנכנס לממשלה שכניסתו היא בלית-ברירה: כיון שחייבים להבטיח את השטחים, ולהבטיח את כל ה׳הישגים הדתיים׳ (שאבוי לכל ה׳הישגים׳), במילא - אף שזה נגד ההלכה - הוא מוכרח להכנס פנימה לממשלה, ולשבת על ה׳כסא׳, ומבפנים הוא כבר ילחם על כל הענינים.

אך מכיון שהקב״ה רוצה להראות בגלוי על מה באמת מדובר כאן, אזי, כמה ימים לאחר שנכנס לממשלה, הודיעו לו שמתכוננים להחליף לו את ה׳כסא׳ ולהעביר אותו לתפקיד אחר. כששמע זאת, הוא הודיע מיד שאם יחליפו לו את ה׳כסא׳ - הוא מוותר על הכל, ועוזב את הממשלה!

- לכאורה: הרי כל הסיבה שנכנסת לממשלה היא עבור הצלת הדת, ואם-כן מהו הנפקא-מינה איזה ׳כסא׳ ותפקיד מביאים לך? הרי אפילו אם מביאים לך ׳שרפרף׳ אתה צריך להשאר בפנים, משום שלולא זאת ירדו לטמיון כל ה ׳הישגים הדתיים׳. ואם כן, בשעה שאתה מוסר את נפשך ונכנס לתוך הממשלה - אפילו שזה היפך ההלכה והיפך הנהגתך בשנים-עשר החדשים האחרונים - וזאת רק בשביל להציל את דת ישראל ואת תורת ישראל, כיצד יתכן שכאשר נותנים לך ׳כסא׳ ותפקיד אחר, אתה מוותר על כל הענינים ? !

כל הענין של בושה כלל לא קיים אצלו ! הוא אמר בגלוי שהוא עוזב את הממשלה. אך למעשה, מיד יצא חבירו (זה שטוען ׳הישג דתי׳ ו׳הישג צבאי׳) ואמר: אמנם אותו אחד אומר שהוא ייצא החוצה, אך אנו נמצא עצה למשבר...

דווקא כשעומדים ערב מסירת השטחים - מעא הוא לנכון להיכגס לממשלה...

אותו אחד חשב שהדבר יישאר בינו לבין מי שעמו הוא דיבר, אבל כדי שזה יהיה יותר בגלוי, כאמור לעיל, פרסם חבירו בכל העיתונים שפלוני-בן-פלוני, היה תחילה מחוץ לממשלה בגלל שכך אומרת ההלכה, ואחרי-כן הוא נכנס בפנים כדי להגן על התורה-ומצוות בארץ הקודש, ואחרי-כן הוא הודיע שמכיון שה׳כסא׳ אינו לפי כבודו הוא יוצא החוצה, והממשלה הודיעה שהיא אינה מתחשבת בזה מכיון שחבירו מאותה מפלגה הודיע מיד שישנה עצה למשבר...

אכן זהו המצב במפלגה זו. הוא כביכול נכנס ויוצא, אבל בפועל, אף פעם הוא לא חשב לצאת מהממשלה.

141

שאלו אותי: כיצד יתכן דבר כזה, שבמשך שנים-עשר חודשים הוא התאפק ולא נכנס לממשלה, ועכשיו - כאשר הולכים למסור שטחים ביהודה ושומרון - הוא נכנס פנימה. וכי הוא מעונין שהקלון של מסירת שטחים יהיה גם עליו ?! - הוא הרי פוליטיקאי, אז שימתין שלשה ימים ואחרי-כן יכנס?!

עניתי, שהחשבון הוא פשוט ביותר: לאחר שיחזירו את יהודה ושומרון, כבר לא יצטרכו אותו בממשלה, היות וכל הסיבה שצריכים אותו היא, כי תמיד הוא מרעיש מבחוץ אודות יהודה ושומרון, וכאשר הוא יהיה בפנים, אזי (כפי שהוא עצמו הכריז בגלוי) הוא יהיה מוכרח להפסיק ׳לזרוק את עצמו׳ למשמעת.

[׳מושבע ועומד מהר סיני׳280 - לאו דוקא שיש אצלו, אבל ׳משמעת׳ של הממשלה -היתכן שלא לקיים ? ! הרי הוא נשבע ׳ שבועת אמונים׳! - איני מבין מה עוזרת ׳שבועת אמונים׳?! הרי כאשר ישנה שבועה קודם לזה, אזי השבועה לא חלה. ואפילו אצל הגויים -להבדיל - זה כך. ועל-אחת-כמה-וכמה שהשבועה הראשונה היא מה שהוא מושבע ועומד מהר סיני - מהקב״ה עצמו, והשניה היא שבועת בשר-ודם].

אך אם הוא ימתין כמה ימים, ובינתיים יחזירו כבר את יהודה ושומרון - כבר לא יצטרכו אותו והוא ישאר בחוץ, לכן הוא חטף ונכנס פנימה! וחבירו - שלא יכל להתאפק - גילה זאת!

. . וכאמור לעיל, שלמרות שענין השלום הוא חשוב, עד שסיום וחותם (ש״הכל הולך אחר החיתום״281) הש״ס הוא ״לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום״282. וכן ברמב ״ ם כתוב283 ״כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם״, שנאמר284 ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״, וכאשר הרמב״ם מביא פסוק (על-אחת-כמה-וכמה שלפני-כן הוא מביא מאמר חז״ל מספרי) זה נהיה פסק ־דין - למרות זאת אומרת המשנה שההקדמה לענין השלום היא ״ה׳ עוז לעמו יתן ״285. כלומר, שלא מספיק זה שאדם לומד תורה, מפלפל בה, אומר בה דברי-צחות עם גימטריות וכדומה, ואומר שענין מסוים כתוב בגמרא בעמוד עם תוספות גדול או קטן וכיו ״ ב - אלא (נוסף לכל זאת) צריכה התורה להיות אצלו ענין של ״עוז״ - תוקף!

והמשך ההדגשה בפסוק הוא: שלא ה׳כסא׳ הוא ׳עוז׳. אלא הפשט בפסוק הוא: ״אין עוז אלא תורה ״, שחוץ מהתורה אין שום ״עוז״ נוסף - ודוקא אז יהיה ״ה׳ יברך את עמו בשלום״.

בנוסף לזה ישנו עוד ענין, והוא על-דרך מה שהגמרא286 מספרת ״אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתייראי . . אלא מן הצבועין״:

מאלו שכנגד, אין מה לפחד. אתה רוצה להפגש אתם? לבריאות. הוא הרי תמיד צועק שהוא נגד, והוא כלל לא מתבייש בכך, ובדרך הטבע (אם הוא לא יחזור בתשובה ״בשעתא חדא וברגעא חדא״ מן הקצה אל הקצה) גם מחר הוא יאמר אותו דבר.

אך ממי כן צריכים לפחד? - מהצבועים! אלו שאומרים כך, אך בפועל עושים אחרת.

מתפאר ב״דו-קיום״ שבירושלים - בשעה שישנם רק 175 משפחות בעיר העתיקה...

אותו צבוע מתפאר בירושלים השלימה, ״עיר שחוברה לה יחדיו״287, ושלכן היא צריכה להיות עיר לדוגמא לכל העולם כיצד יכולים יהודים וגויים לחיות בשלום. הוא אף הראה דוגמא כיצד ייתכן ׳דו-קיום׳ בין יהודים וערבים (כפי שהוא אמר גם לפני שלש שנים) ואף הדפיס את זה. והוא אמר זאת בכל התוקף (תוקף הנובע מכך שיושב על ׳כסא׳) למרות שהוא יודע שלא מתחיל להיות ׳דו-קיום׳, מאחר שבכל השש או שבע השנים שחלפו מאז מלחמת ששת-הימים, ישנם בירושלים העתיקה רק 175 משפחות יהודיות, שאף הם, הגיעו לשם לא בדרך לגיטימית, אלא בהתגנבות עקשנית.

והערבים שנמצאים שם - לא רק שאינם פוחתים, אלא הם עוד מתרבים, כי הרי נולדו להם ילדים במשך השנים שחלפו. ואותו שר דתי, עוד מתפאר בכך שהם עומדים בתור ב׳ביטוח לאומי׳ כדי לקבל כסף מכיון שהם משפחות מרובות ילדים!

ידוע אמנם מה שכתוב288: ״מפרנסים עניי עכו״ם עם עניי ישראל״, אך אין כלל מה להתפאר בכך, וכל-שכן בכך שלא מאפשרים ליהודים להתיישב בעיר העתיקה. אם אתה עושה זאת מחוסר ברירה - לכל הפחות תשתוק! אבל הוא - לא זו בלבד שלא שותק, אלא יוצא בפומבי ומכריז בכל העולם כולו, שירושלים היא דוגמא כיצד יכולים יהודים לחיות יחד עם ערבים, למרות שהוא יודע את האמת כמה יהודים מתגוררים שם, ומהו היחס האמיתי שם בין ערבים ליהודים!

. . בזמן מלחמת העולם השניה, היו כמה תלמידים של כ״ק מו״ח אדמו״ר שברחו מהנאצים ימח-שמם. וכשהם הגיעו לפרשת-דרכים, לא יכלו בשום אופן להכריע לאן לברוח, כי לא היתה אפשרות לשאול את כ ״ ק מו ״ ח אדמו ״ ר, כיון שהוא היה אז מעבר לים (בריגא).

לאחר זמן שאלתי אותם מה הם עשו בפועל, והם ענו לי ששאלו אצל שונא מה צריך לעשות, ועשו בדיוק להיפך ממה שהוא אמר. כי כאשר שונא אומר כך, זוהי ההוכחה הטובה ביותר שיש לעשות להיפך.

וממילא, כאשר ישנו אחד כזה הגורם לחורבן בשלימות התורה, בשלימות העם, ובשלימות הארץ, ועוד ידו נטויה - אזי זוהי ההוכחה הטובה ביותר שיש לעשות בדיוק ההיפך ממה שהוא עושה!

(מעובד ע״ פ שיחת י״ט כסלו תשל״ו)

כשהקב״ה כבר עוזר וכובשים את ירושלים - הם אינם רועים בה...

כששואלים את הנציג הדתי היושב בממשלה מדוע נמצאים רק מספר מועט של יהודים בעיר העתיקה, הוא עונה, שהיהודים פשוט אינם רוצים לגור שם.

אך כולם יודעים שזהו שקר גמור, שהרי מיד לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת-הימים (שאז לא היו בשפל המצב כפי שנמצאים עתה) נסע אותו נציג עצמו עם משלחת מטעם ישראל - לוושינגטון, ושם אמרו לאמריקנים שאין בכוונת ישראל כלל לקחת את ירושלים לעצמה, אלא הם מעוניינים שהיא תהיה שייכת לכל שלשת הדתות - מוסלמים, נוצרים ו(להבדיל) גם יהודים289.

אז - מיד לאחר מלחמת ששת הימים, כשאיש לא חשב על מלחמה - מוכנים היו הערבים לצאת מירושלים ואף לוותר על רכושם ובלבד שישאירו אותם בחיים. ולמרות זאת, הדבר הראשון שהציעה ממשלת ישראל היה, להפוך את ירושלים לעיר של כל שלשת הדתות.

ירושלים היא הרי עיר הבירה, ובכל זאת, כאשר הקב״ה עזר וכבשו אותה, הדבר הראשון שאומרים הוא, שאינם רוצים את ירושלים לעצמם!

אמנם בשעת ההצעה הם נזהרו בלשונם ולא פירשו שהם רוצים להחזיר את ירושלים -אך בכל אופן, הם אמרו שאינם רוצים את ירושלים לעצמם. איני יודע את הנוסח המדוייק, אך זה היה תוכן הדברים.

והמסר בהצעה זו היה ברור - שהערבים ישמעו וידעו שהיהודים אינם מעונינים לקחת את ירושלים לעצמם. ומסר זה אכן הגיע למצרים, לסוריה, ולירדן. הנס היה שהערבים פשוט לא הסכימו לקחת ויהי רצון שגם להבא לא יסכימו הערבים לקבל כלום.

נוסף על כל הנזכר לעיל: אותו נציג דתי נסע לוושינגטון ושם הוא דיבר בשם היהודים ובשם דת משה וישראל. והוא עצמו היה צריך לנסוע לשם כי הוא רצה שלהצעה מבישה זו תהיה גושפנקא דתית. וזה הרי לא היה קורה אם היו אומרים הצעה זו שלא בנוכחותו.

עד עכשיו לא רציתי לפרסם זאת, כדי שהערבים לא יוכלו לטעון שאפילו היהודים לא רוצים את ירושלים לעצמם. אך כעת זה כבר התפרסם בכל עיתוני העולם. המקום היחיד בו לא רוצים לפרסם זאת, הוא בארץ ישראל, מאחר וחוששים שהעם יעשה רעש בעקבות זאת ויוריד אותם מהכסאות ומהשלטון. וגם וושינגטון אינה מעוניינת בפרסום זה, מאחר וה׳יונים׳ יושבים עכשיו על הכסאות, ואם זה יתפרסם - יורידו אותם מהשלטון ואז ה׳ניצים׳ ישבו במקומם - ובזאת וושינגטון אינה מעוניינת.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת מקץ זאת-חנוכה תשל״ו)

מבזבזים את הנצחון וההישג של מלחמת יום-כיפור...

הרבי דיבר גם על חשיבות קיום המצוות: ביקש ממני לפחות להניח תפילין. טען, שאם האנשים יידעו שמפקדיהם ומנהיגיהם מקיימים את המצוות, יעשו כך גם הם. טען שחיל-האוויר משמש גורם מכריע במלחמה ונצחונו חשוב יותר משל כוחות אחרים. בפעם הבאה צריך יהיה לטוס לקהיר ולא להסס. יש להקפיד על נושא האיכות. אסור להחזיר בשלבים. הערבים יתקפו ברגע שיוכלו. לא צריך להתרגש ממדיניות הערבים. ההנהגה היום גרועה. הכול תלוי בירושלים. חייבים להיות חזקים ולהרתיע את האויב. רמת המנהיגות היא הדומיננטית.

טען שהאמריקאים מפחדים ממשבר האנרגייה. פורד חלש. קיסינג׳ ר הוא שר החוץ של אמריקה ולא של ישראל. הוא עושה רק מה שהוא חושב שטוב לאמריקה. אנו רוצים לשמוע כל הזמן קומפלימנטים בצורת ׳גוד-בוי׳. הכול שטויות, לדעתו. למרות שבמלחמת 73׳ ניצחנו ניצחון צבאי אדיר, המנהיגות הפוליטית לא ידעה לנצל זאת ובזבזה את הנצחון. כך קורה כל פעם, בכל מלחמות ישראל. גם בן-גוריון, למרות שהיה חזק, החזיר את סיני ב-1956. זו היתה טעות, איך ייתכן שאנו מנצחים ולאחר מכן מבקשים את האויב לקחת את השטחים בחזרה?...

(מיחידות רן פקר - תשל״ה - נדפס בכפר-חב״ד גליון 659)

146

עומדים ברגעי הגלות האחרונים - והם מושיבים את המערי בראש השולחן...

על הפסוק290 ״ולא יהיה בכם נגף״ מפרש רש״י: ״אבל הווה הוא במצרים. הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל - יכול ימלט, תלמוד-לומר ׳ולא יהיה בכם נגף׳ אבל הווה במצרי שבבתיכם. הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי - שומע אני ילקה כמותו, תלמוד-לומר ׳ולא יהיה בכם נגף׳״.

מכך שהוצרך רש״ י לחדש זאת (שגם מצרי שנמצא בביתו של ישראל ימות, אף שהוא לא בביתו שלו), מובן - שבשעת מכת בכורות היו יהודים שהשאירו מצריים בבתיהם, והיו אף כאלה שהלכו לבתי המצריים!

אף שאותם יהודים ידעו, עוד מהתקופה של ״ויקם מלך חדש״291, שהמצריים הינם רשעים, וזוהי הסיבה שהביא עליהם הקב״ה תשע מכות, ומשה אף אומר שתיכף תהיה המכה העשירית, מכת בכורות, ואלו הם רגעיה האחרונים של הגלות ומיד אחריהם ״נגלה עליהם . . הקב״ה בכבודו ובעצמו״292 - למרות כל זאת, היו כאלה שהזמינו מצרי לביתם, הושיבוהו בראש השולחן ואמרו לו ׳אחינו אתה׳. מכיון שהם התביישו ביהדותם והיה להם ׳רגש נחיתות׳ כלפיו, לכן הם רצו לישא-חן בעיניו והכניסו אותו לביתם.

וכמו-כן, היו יהודים שלא רצו להיות בין יהודים, ולכן הלכו לבית של מצרי אף שהעמידו את עצמם בסכנה - כי הרי ידעו שבשעה זו נוחתות מכות על המצרים!

וזהו דבר מופלא ביותר: מדובר אודות בית יהודי, שיש בו דם ״על שתי המזוזות ועל המשקוף״293 ובעל-הבית אף אוכל קרבן פסח. כלומר, שהוא דתי בחייו הפרטיים; ולמרות זאת, כשמסתכלים בתוך הבית רואים מצרי שמיסב על השולחן!

ומכיון שמלאך אינו יכול להבדיל האם יש מצרי בתוך הבית, כי הוא הרי רואה ״דם על המשקוף ועל שתי המזוזות״294, במילא מטריחים את הקב״ ה בכבודו ובעצמו שיבוא ויראה מה קורה בבית. וכאשר הקב״ה בא, הוא רואה שיושב מצרי בראש השולחן והיהודי מביא לו לאכול מקרבן פסח!

- ממה-נפשך: אם הנך יהודי דתי, ולכן אתה אוכל קרבן פסח - הרי משה אמר295 ״כל נכר לא יאכל בו״ ? ! ואם אינך שומע בקול משה, מדוע אתה אכן מקריב קרבן פסח ? !

מחלקים את ירושלים לג׳ דתות - ואין פועה פה ומעפעף!!! מכל מאורע שמסופר בתורה צריכים ללמוד הוראה לזמננו:

ישנם יהודים שיש להם ׳רגש-נחיתות׳ בפני הגויים, רועדים מפניהם ואף תלויים בהם. ותלות זו מובילה לכך שמחזירים להם את הגבולות הבטוחים ואת הנפט וכו׳! ואותם יהודים קוראים לזה ׳הישג דתי׳, ואף אומרים שזה ׳אתחלתא דגאולה׳296!

יהודים נמצאים בגלות כבר 1900 שנה. האם כל גלות זו היא בכדי להגיע למעמד ומצב בו אנו עומדים עתה?!

הרי מעולם לא היה מצב גרוע כזה, בו יהודים תלויים כל כך בגויים - כהיום! וזה אינו בא כלל מצד הגויים, אלא מצד היהודים עצמם. היהודים החליטו שהם צריכים לרעוד מהגויים. מעולם לא היה מצב כזה שהיהודים יהיו ׳עבדים כנעניים׳! וכיון שאותו נציג דתי מתבייש לומר שהוא ׳עבד כנעני׳, והוא קורא לכך - ׳הישג דתי׳!

והמצב גרוע עד כדי-כך, שהוחלט כבר שיתנו לערבים כל שטח שיבקשו, ורק ימשכו זאת משך זמן ארוך, אלא שיעמידו פנים כאילו עומדים חזק על דעתם. מילא אם היו עושים זאת בשם שיטת ׳קארל מארקאס׳297, אך מדוע זה בשם התורה?

כבר עברו חמש שנים מאז ש׳הרעשתי׳ על כך שהחליטו להחזיר את ירושלים העתיקה (ורק מחפשים נוסח שלא ינקר את העיניים, כדי שלא יורידו אותם מהכסאות)298.

ולאחרונה הם ניסו לראות מהי ׳דעת הקהל׳ בענין חלוקת ירושלים. אחד מהם פרסם את דעתו האישית, שצריך לעשות את ירושלים עיר לשלשה דתות (זהו הנוסח שמצאו כדי להחזיר את ירושלים העתיקה). ולאחר-מכן, אחד מחברי הממשלה פירסם באופן רשמי שזוהי דעתו. וביחד עם זה הכינו הכחשה, כדי שאם העם יעשו מזה רעש - יפרסמו מיד את ההכחשה שהוא אף פעם לא אמר את זה!

הם רצו לראות מה תהיה תגובת הקהל בישראל בשעה שיפרסמו דבר כזה. ובפועל, ראו שזה לא נורא, ואין פוצה פה ומצפצף! כבר עבר שבוע שלם מאז הפרסום על-כך, ואף אחד לא מחה על זה. ואפילו אם מישהו כן עשה זאת, זה היה בשקט וב׳קול דממה דקה׳.

ואותו אחד שרושם גויים כיהודים, מתגאה שירושלים היא ׳עיר השלום׳ בה חיים יהודים וגויים יחד, בה-בשעה שגרים בה 65,000 ערבים (שזה היה לפני כחמש שנים, והיום כבר גרים שם מסתמא 70,000 ערבים), ולא יותר מ-200-300 משפחות של יהודים! וכשמציבים בפניו עובדה זו, הוא אומר שזה בגלל שיהודים לא רוצים להתיישב שם; אף שהאמת היא, שהסיבה לכך היא כיון שלא מאפשרים להם להתיישב שם! - וכאמור, הצרה היא שכולם שותקים ואין פוצה פה ומצפצף!

יושבים בחושך כפול ומכופל - ועוד טוענים שזו ׳אתחלתא דגאולה׳...

הסיבה שאני מדבר אודות זה כעת, כי ייתכן שזה יעזור משהו. והראיה, שכשהרעשתי בקשר ל׳מיהו יהודי׳, סגרו כתוצאה מכך כמה ׳בתי-חרושת׳ של גיור שלא כהלכה, ואף פעלו כמה פעמים שאנשים אלו יתגיירו שוב. וכמו כן, כעת הם יודעים שאין כבר מה להתגאות בגיורים הללו, ולכן משתדלים לעשות זאת בחשאי.

בהקשר לכך אפשר להשתמש בסיפור ידוע, שפעם ישבו אנשים זמן רב בבור חשוך מתחת לאדמה. לאחר כמה שנים הגיע לשם אדם, ובראותו אותם יושבים בחושך התפלא מאוד. וכששאל: ״מדוע אתם יושבים בחושך״? - ענו לו, שאין זה חושך אלא אור - מאחר שהם ישבו בחושך זמן רב כל-כך - הם חשבו שזה אור!

149

וכמו-כן הוא בזמננו: אנו נמצאים בחושך הכי גדול של הגלות, ולמרות זאת, ישנם אנשים ש״שמים חושך לאור״299 ואומרים שאנו נמצאים כעת ב׳אתחלתא דגאולה׳! שזה בא כתוצאה מכך שהם יושבים זמן כה רב בחושך הגלות עד שהוא נדמה להם כאור - כמו אותו נציג, שכאשר אומרים לו שירד מהכסא וילך לביתו ללמוד תורה ולקיים מצוות - הוא אומר שזהו היפך הדמוקרטיה, כי היות והוא יושב זמן רב על הכסא, במילא מוכרח הוא להשאר עליו!...

גם על רבני חו״ל מוטל החיוב ״לא תעמוד על דם רעך״!!!

והרבנים שבחוץ-לארץ אינם עושים דבר ואינם מוחים על הכוונה למסור שטחים. וכששואלים אותם מדוע, הם עונים שאינם יכולים לעשות דבר ללא הוראה מארץ הקודש!

- כשמדובר על ענינים של היפך הטוב, הם אינם אומרים כך אך כשמדובר בנוגע לעשיית דבר טוב - מחאה על שלימות הארץ - הם אומרים שאינם יכולים להתערב בעניני ארץ הקודש, כי יש שם הרבה רבנים!

טענתם כלל אינה מובנת: ישנו הרי לאו של ״לא תעמוד על דם רעך״300! - גם כש״רעך״ נמצא (לא בביתו, אלא) במקום רחוק ועומד בסכנה - מוטל עליך החיוב להצילו! והם הרי שומעים שרוצים להחזיר שטחים, שזה ענין של סכנת נפשות! אך לפועל, הם שותקים ולא עושים מאומה, אלא ״כובשים פניהם בקרקע״ שתוצאות הנהגה זו חמורות מאוד, כמסופר בגמרא301!

וכנזכר לעיל, שהנהגה כזו כבר הייתה במצרים: למרות שמשה אמר שהנה באה הגאולה, בכל זאת הניחו היהודים לגויים להכנס לבתיהם. ועל-דרך-זה גם עכשיו: משה אומר שהנה בא משיח, ואף-על-פי-כן מתפעלים מהגוי, רודפים אחריו, ומכניסים אותו בין יהודים, רחמנא ליצלן!

ויהי-רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, בעגלא דידן!

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת בא תשל״ו)

החלטת רבני ישראל - תבטל את החלטת הגויים בנוגע לאר< ישראל!

כל פעולה שיהודים פועלים על-ידי תורה ומצוות, נפעל בדוגמתה בעולם.

ולכן, כאשר ישנו מצב של ״רגשו גויים ולאומים יהגו״302 - שהגויים מתאספים יחד על -מנת להחליט החלטות, הנה, למרות שלא צריכים להתרגש מכך, היות וזה ״ריק״, ו״עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום (מכיון ש)עמנו א-ל״303, בכל זאת, מאחר ש״לא ברא הקב״ה בעולמו דבר אחד לבטלה״304, וידיעה זו הגיעה אלינו - זהו בכדי שבעקבות זה יוסיפו ב״הקול קול יעקב״ - שעל-ידי זה מבטלים את ״הידים ידי עשיו״305. ובמיוחד צריכים להוסיף ולדבר, דווקא בענינים שהם בדוגמת מה שדיברו באסיפת הגויים.

ולכן: כאשר הם מדברים ״על ה׳ ועל משיחו״306 - אנו צריכים לדבר אודות גדלות ה׳ ומשיחו. ובהתאם לפירוש307: ״משיחי308 - אלו תינוקות של בית רבן ״, צריכים לדבר על גדלות החינוך.

וכמו-כן, הוא בנוגע לשלימות הארץ: כאשר הם מדברים על ארץ ישראל ועל ירושלים עיר הקודש - ממילא אנו צריכים לדבר באופן של ״רגשו״ - ברעש ובתוקף - שארץ ישראל שייכת לעם ישראל עם תורת ישראל - נחלת עולם לעם עולם!

וכיון שנמצאים בבית מדרש זה (770) כמה עשרות מישראל, ובמיוחד על-פי הידוע309 ש״כל בי עשרה שכינתא שריא״, וכל הגויים יחד אינם יותר משבעים אומות - לכן צריכים לקום שבעים רבנים הנמצאים כאן (שהם הנציגים של בני ישראל - כנגד השבעים אומות) שיפסקו בנוגע לשלימות הארץ, שלימות התורה ושלימות ישראל (מיהו יהודי). ומכיון שזה יהיה בצורה של פסק-דין בתורה - ממילא ״כן יקום״. שענין זה הוא בדומה למה שמוסבר בגמרא310 ש״כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב קרבן עולה״ - וכמו-כן הוא בנוגע להעוסק בתורת שלימות הארץ, שלימות התורה, ושלימות ישראל.

וזוהי הסיבה שמדברים על מה שגויים עושים ומדברים, אף ש(לכאורה) מבזבזים זמן יקר של יהודים שבו הרי יכלו ללמוד עוד תורה ולקיים מצוות נוספות, כי צריכים להוסיף ולדבר דווקא בענין שהגויים דיברו עליו.

אף תינוקות, כשדיברו באמת בשם תורת אמת - פעלו על הגוי!

וכשפוסקים בכוח התורה בנוגע לענינים הנ״ ל הרי זה פועל ומשפיע על הגוי. וכמסופר במדרש311 סיפור נפלא בנוגע לענין זה, שהמן ראה כיצד מרדכי פגש תינוקות שבאו מבית הספר ואמר להם ״פסוק לי פסוקך״, ואמרו לו התינוקות את הפסוקים: ״אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא״312, ״עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל״2, ״ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול, אני עשיתי ואני אשא, אני אסבול ואמלט״313 - וזה פעל והשפיע על המן, כפי שמסופר שם בארוכה.

ולכאורה אינו מובן מה התפעל המן משלשה ילדים יהודיים?! - אלא זהו סימן על כך שכשאומרים דבר באמת (שהרי ילד אינו מבין ׳קונצים׳) ומ״תורת אמת״ - זה שובר אפילו את המן, וכל-שכן שזה משפיע על יהודים. וממילא, כשיפסקו כאן בכוח התורה על שלימות הארץ - זה יפעל על הגויים.

ואף שלכאורה ענין זה הוא ילדותי - ׳פורים-שפיל׳, בכל זאת זוהי ההוראה מהסיפור דלעיל. וכיון שיש כאן כמה עשרות, ואף יותר משבעים רבנים מישראל - ״מאן מלכי רבנן״ 13, ממילא כאשר שבעים ושניים רבנים (שהשניים הנוספים הם כנגד עשיו וישמעאל -ראשי השבעים אומות) יפסקו ויקבלו החלטה שה״רגשו גויים ולאומים יהגו״ הוא עניין של ״ריק״ בלבד, היות וליהודים יש ברית עולם על ארץ ישראל השלמה, יחד עם תורת ישראל השלמה, ועם ישראל בשלמותו - אזי יתבטל ה ״ריק״ כולו, עד שאף אלו המונחים בו - יראו שזה דבר שאינו במציאות.

ובנוגע לפועל: יעמוד כעת רב שיאמר דבר-תורה בנוגע לכך שארץ ישראל שייכת רק ליהודים, ולאחר-מכן יסכימו לזה כל שאר שבעים ואחד הרבנים, וכל הקהל יאמר ״אמן ואמן״.

והעיקר הוא, שכל ארץ ישראל שייכת לכל יהודי ולכל היהודים, ואף אחד אינו בעל-הבית לשנות זאת: לא גוי, ואפילו לא (להבדיל) יהודי! ו״כן יקום״, מכיון ש״דבר אלקינו יקום לעד״314. ויהי רצון שיתקיים בקרוב ממש מה שאומרים ב״אני מאמין״315 - ״אחכה לו בכל יום שיבוא״ שזה יהיה בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו בקרוב ממש.

(מעובד ע״פ שיחת י' שבט תשל״ו)

הנס שאירע בפורים לשלוחים - הוא מכירן שעמדו בתוקף!

בעומדנו בחג הפורים נספר מאורע שאירע זה עתה, ממנו רואים, שכאשר יהודי הולך עם יהדותו בתוקף - אין לו ממה לחשוש, ואדרבה: אף אחד לא ניזוק מזה.

הידיעה על מאורע זה הגיעה זה עתה מארץ הקודש, וכדלהלן:

לקראת חג הפורים, יצאה שיירה של מספר שלוחים316 אל עבר חיילי צבא-הגנה לישראל המוצבים בשכם שזוכים להגן בגופם על ארץ הקודש. כיון שהיה שם אי-סדר בימים האחרונים, ליוו אותם נהג, וכמה אנשי צבא.

כשהגיעו למרחק מסוים לפני העיר שכם, ראו מחסום שנעשה מעצים ואבנים - החוסם את הדרך. מחסום זה הניחו הערבים, היות ולא רצו שיהודים וחיילים נוספים יגיעו לשכם וסביבותיה. נוסעי הרכב אף הבחינו שאין זה רק מחסום של דומם בלבד, אלא נמצאים שם גם בני-אדם - ערבים.

כשראה זאת הנהג, עלתה בליבו מחשבה: מדוע הוא צריך להסתכן וליטול על-עצמו את האחריות על השלוחים שמביאים משלוח-מנות לחיילים? שהשליחות תיעשה בזמן אחר, מאשר להסתכן ולהבקיע את המחסום, ובכך להתגרות עם הערבים העומדים לידו.

אך השלוחים אמרו בפשטות, שהיות ויש להם שליחות לעודד ולשמח יהודים בשמחת פורים, ולספר לחיילים ש״ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר״317, ובאופן של ״כן תהיה לנו״ - גם עכשיו, ולא רק במקום אחד אלא במאה עשרים ושבע מדינות - בכל העולם

- לכן לא צריכים להתחשב במחסום של עצים אבנים ועפר - אפילו אם נמצאים שם ערבים, כיון והם אינם בעלי בחירה. ובודאי - טענו השלוחים - שכאשר עושים דבר טוב - והוא לשמח יהודים - לא יאונה להם כל רע. הם שכנעו את הנהג ואת החיילים שליוו אותם שאין להם מה לפחד בגלל דאגתם לשלוחים, אלא שימשיכו לנסוע הלאה, ויבקיעו את המחסום.

ואכן כך היה. אמנם הערבים ניסו לזרוק כמה אבנים, עד-כדי-כך שהחיילים הוצרכו לירות בערבים כדי להפחידם, אך בפועל זה לא הזיק לאף אחד - לא ליהודים, וגם לא לערבים.

השלוחים הגיעו לחיילים, והיתה שם התוועדות פורים שמחה עם כל הפרטים שצריכים להיות בפורים, ולאחר-מכן חזרו לירושלים עיר הקודש בריאים ושלמים...

שזהו, כאמור, סיפור שאירע בפורים זה. וממאורע זה צריכים ללמוד דוגמא והוראה: שלמרות שהם ראו מניעות ועיכובים מהדומם - אבנים, מהצומח - עצים, וגם מבני אדם, אך כאלה שאינם בעלי בחירה, בכל זאת, כאשר יהודי הלך בשליחות הקב״ ה לשמח יהודי שני ולשמוח בעצמו בשמחה של מצוה - שמחת פורים, הרי אז, יחד עם ״אורה זו תורה, ויקר אלו תפילין״318 - ששם הניחו תפילין לכל אנשי החיל (שמאיזה סיבה שתהיה לא הניחו עדיין תפילין באותו יום) - היה גם ״אורה ושמחה וששון ויקר״ כפשוטו.

והצלחה זו אירעה היות והלכו בתוקף התורה וללא שום פחד, שאז בטלים כל המחסומים - הן של אבנים, והן של בני אדם.

ועל-ידי תוקף זה נהיה ״נפל פחד היהודים עליהם״319, עד שנהיה ״ונתתי שלום בארץ״320 -שלום מלשון שלימות, יחד עם שלימות העם הקשורה בשלימות התורה, ואשר מזה מגיע שלימות הארץ - יחד עם שכם, חברון וירושלים העתיקה.

(מעובד ע״ פ שיחת פורים תשל״ו)

בעלותינו על אר< ישראל מבוססת על חלום כנבואה שיכולה להגיע רק בעת השינה!

ביקר כאן מישהו ושאל אותי, כיצד אני מבסס את דבריי - ואף רוצה שיאמרו זאת באו״ם - שארץ ישראל שייכת לעם ישראל מכיון שה׳ אמר ליעקב אבינו ״ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה״, ו״לך אתננה ולזרעך״321 - והרי זה היה בדרכו לחרן, והוא היה עייף מטורח הדרך ונשכב לישון. וכרגיל, בשעה שישנים - חולמים.

ואם כן, שאלני: האם משום שיעקב אבינו חלם חלום - ארץ ישראל שייכת ליהודים ?!

עניתי לו: הרי ידוע, שהנבואה שייכת רק כשישנים, וכמבואר ברמב״ם322 שכל הנביאים נתנבאו או בלילה, בשעת השינה, או ביום, כשהיו באופן של תרדמה, ודווקא אז - יכלו לקבל את הנבואה. כי כדי שתוכל לשרות רוח הנבואה על הנביא - עליו להיות במעמד ומצב כזה שהגשמיות שלו ׳יושנת׳.

וכמו-כן הוא בנוגע ליעקב: כיון ש״האבות הן הן המרכבה״323 - ממילא הוא תמיד היה ׳מרכבה׳ לאלקות, ומשום כך, גם בעת השינה הוא חלם על אלקות.

אצל הגויים הובן כבר שארץ ישראל שייכת ליהודים, וכעת נותר לפעול זאת רק אצל היהודים:

הגויים הרי יודעים שכל שייכותם של הערבים לארץ ישראל החלה רק כשהם הגיעו לארץ-ישראל, שזה היה רק לפני כמה מאות שנים ולא יותר. וכן הערבים שחיים בסביבות ארץ ישראל - כמצרים למשל - אינם המצריים של פעם; זוהי אומה אחרת וגזע אחר, ואין להם שום שייכות למצריים המקוריים.

אך הקשר של היהודים לארץ ישראל החל כבר מזמן מתן-תורה, ועוד קודם לכן - כאשר הקב״ה, אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, נתן את הארץ ליהודים.

ואם-כן, אפילו גוי יודע ומבין שארץ ישראל שייכת ליהודים, ושהחלום שחלם יעקב הוא המציאות האמיתית, וכל העולם הוא כדבר טפל - על-מנת לבצע חלום זה.

אך היהודי טוען שאינו מאמין בזה! - אם כך, מה הינך עושה בארץ ישראל?! סע לחוץ-לארץ! שם יהי׳ לך טוב יותר. במה קדושה ארץ ישראל יותר מחוץ-לארץ?! ואכן ישנם הרבה ׳יורדים׳ שעוזבים את ארץ ישראל, שרובם הם כאלה שאינם מאמינים.

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת צו, פרשת פרה, תשל״ו)

157

יהודי (אף הרשע ביותר) וגוי (אף העדיק ביותר) - כלל אינם בערך זה לזה!

בדורות הקודמים בעת שהיו רחוקים מביאת המשיח - חושך הגלות לא היה כה שחור וחשוך, הנשמות היו גדולות יותר - ולכן גם הנסיון היה חזק יותר. מה-שאין-כן בשעה שנמצאים בתקופת ״עקבתא דמשיחא״ - ולא ניתן לעכל ניסיון גדול - ממילא עושה הקב ״ ה את הניסיון קל יותר, עד שמראה זאת בעיני בשר, וכדלהלן:

שנת תש ״ח היוותה הצלה לכמה-וכמה מבני-ישראל, שיצאו משעבוד לחירות (היינו -ביחס למצב ששרר קודם לכן) ואף היו כאלו שניצלו ממיתה לחיים (כמובן שחס-ושלום מלומר שזוהי ׳אתחלתא דגאולה׳324).

לאחר הנצחון במלחמה והעברת השלטון לידיים יהודיות - ניתנה לאותם יהודים ההזדמנות והאפשרות להתנהג בארץ הקודש כפי שדורש הקב״ה בתורתנו הקדושה.

היות ואז עוד לא הגיע הזמן של ׳אתחלתא דגאולה׳ - אלא עדיין היו בגלות, ולמרות שהמדובר בארץ ישראל - מכל-מקום עדיין לא התבטל ה״ומפני חטאינו גלינו מארצינו״325, והקב״ה רוצה שיהיה לזה גם לבוש בדרכי הטבע - במילא בחרו מבין היהודים כאלה שיעמדו במשא-ומתן עם הגויים, והם ידברו עמם - כפי שנהגו בדרך הטבע עוד בהיותם בגלות, בכדי שהיהודים יוכלו לחיות במנוחה, איך שבא להם, עם בחירתם החפשית. או אז יש להם את הכח שהתורה - ״תורת חיים״ נותנת שיהיה ״ובחרת בחיים ״326 -שענינו הוא הן ציווי, והן נתינת כח להתנהג באופן של ״ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום״327.

על-כל-פנים - איך שיהודי לא יתנהג - לגוים אין שום שייכות לכל הענין ו״אף-על-פי שחטא ישראל הוא״328 וכפי שרואים (כמו שכותב אדמו״ר הזקן במהדורא קמא של אגרת התשובה) דבר נפלא: יהודי שנמצא במדרגה התחתונה ביותר, עד שהוא מכונה בשם ׳פושע׳ - עדיין נקרא ״פושע(י) ישראל״. ואילו גוי שנמצא במדריגה גבוהה ביותר, עד שנקרא ׳חסיד׳ (וכפי שפוסק הרמב ״ ם 329 שיש לו חלק לעולם-הבא. וכן ידוע ש׳חסיד׳ נעלה יותר מצדיק וישר330) - עדיין נקרא הוא ״חסיד(י) אומות-העולם״.

ואפילו כאשר אותו גוי (המתעסק עם היהודי) הוא חסיד אומות-העולם, הנה בשעה שהוא מתעסק עם יהודי, אפילו כזה סוג יהודי שרחוק מאוד מלהיות ״צדיק גמור״ (לכל-הפחות כלפי הגוי) - בכל-זאת הם כלל לא בערך אחד לשני, היות וישנו ״המבדיל בין ישראל לעמים״331. ולכן, על אותו גוי לתת ליהודי את כל מה שעליו לקבל בגשמיות.

ברם, ישנם שני דרכים כיצד לגשת אל הגוי:

הדרך האחת היא להגיע אל הגוי ולומר לו: אני הנני יהודי; אני הבא-כח של העם היהודי ושל היהדות. ולכן אני דורש שיתנו את כל מה שאני מבקש. והיות ונמצאים בגלות

- רוצה הקב״ה שיפעלו זאת בדרך הטבע, באמצעות הפניה לשר של אותה מדינה. במילא -ממשיך היהודי לומר - מגיע אני לשר של אותה מדינה למטה (הקשור עם השר של אותה מדינה למעלה), מדבר אתו בשפת המדינה ומתוך דיפלומטיות, אך יחד-עם-זה אומר לו בבירור ובתוקף - שזה מגיע לי.

וכפי שקבע אברהם אבינו ואף כך נהג ש ״גר ותושב אנוכי עמכם ״332. כלומר (כפי שמפרש רש״י), אם יתנו ליהודי את מה שמגיע לו - יודה בכך שהוא גר, ושהוא נמצא בגלות, ואף ישלם עבור זה ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ״333. כלומר, למרות היותו של היהודי גר, בכל-זאת, ציוה הקב״ה שהוא צריך לקבל זאת (וכידוע פתגם רבותינו נשיאנו שרק גופותיהם של היהודים נמסרו לגלות, אך לא נשמותיהם334. שלכן הגוי לא יכול לטעון שהיות וישראל בגלות - אזי אינם יכולים לקבל זאת). אולם אם הגוי אינו יסכים לזה (שהיהודי יקח זאת בתור ״גר״ ועם תשלום), אזי היהודי יהיה ״תושב״ ויקח זאת גם ללא תשלום.

הדרך השניה היא להגיע לגוי ולומר לו שזה שייך לנו היות וכך אמר גוי מסויים335 מלונדון - שליהודים צריך להיות בית לאומי. אך כשהגוי שומע זאת - הוא מסיק שליהודי אין שום הוכחה מהיהדות לענין זה - ולכן נצרך הוא להביא ראיה מגוי.

וכתשובה לזה הוא עונה: אמנם הגוי אמר שיש לכונן בית לאומי ליהודים, אולם מאה וארבעים גויים336 - אומרים הפוך, ומי אמר שדווקא גוי בודד זה (׳בלפור׳) הוא בעל-הבית?! (שטענה זו לגופא, נכונה היא, הוא אינו בעל-הבית להחליט שארץ ישראל של היהודים אלא זה ״ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״337).

הערות שישנם עתה - נובעות מכך שהיהודים ׳בנו׳ את דרישותיהם על ׳העהרת בלפור׳!

ולכן, אף ש(נמצאים בגלות ולכן) צריכים לעשות פעולה בדרכי הטבע המתבטאת בכך שצריכים להיפגש עם הגוי ואף ״ודרשו את שלום העיר . . כי בשלומה יהיה לכם שלום״338-אך למרות זאת, תוכן הדיבור חייב להיות אמת לאמיתה ללא שמץ של שקר ש(מלבד שזה היפך התורה) זה מביא לתוצאות הפכיות ממה שרצו.

וכל הצרות שישנם בנוגע לכך עתה, הם מכיון שהיהודים ׳בנו׳ את כל דרישותיהם, על אותה הצהרה שכתב הגוי מלונדון! - עליו מסתכלים כעל בעל-הבית להחליט מי יקבל את ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלוקיך בה מרשית השנה עד אחרית שנה״339. ולא זו בלבד, אלא כשרוצים למצוא חן בעיניו ולהיכנע בפניו - שואלים אצל גוי נוסף, היכן הן הגבולות, היכן מסתיימת האדמה ששייכת ליהודים ומה היה הרצון, הרמז, הפשט והסוד, של הלא-יהודי שחתם על פיסת הנייר הזו בלונדון.

ועל זה בדיוק אומרת הגמרא340 ״לא תהיה תורה שלנו כשיחה בטלה שלהם״! - לנו יש ׳כותל ברזל ׳ והוא: דברי הברזל של רש״י מיד בתחילת פירושו על-התורה (כמדובר כמה פעמים שעם זה מתחילים לגדל ילד כאשר מתחיל ללמוד חומש עם רש ״ י. כאשר הוא בן חמש למקרא, מספרים לו מיד אשר) ״כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים״341! -רש״י אינו מניח שילמדו פשטים ורמזים. אלא מפרש זאת, שישנה ארץ שהיתה שייכת לשבעה עממים (לא שהם כבשו זאת ב״כחי ועוצם ידי״342 אלא פשוט מכיון שהקב״ה ״ברצונו נתנה להם״) ולאחרי-זה ״נטלה מהם ונתנה לנו״!

אין כל צורך להתייעץ, לעשות פשרות, קנוניות ומקח וממכר, עד היכן הגבול שלנו ומה שייך להם! - הקב ״ ה עצמו סימן וקבע את הגבולות של ארץ ישראל! - ״זאת הארץ . . לגבולותיה״343.

ניסו כבר את כל הנוסחאות, בגלוי ומאחורי הפרגוד - אולם זהו הנוסח היחידי שעוד לא ניסו! - נוסח זה הוא גם היחיד שהגויים מכירים בו, מאחר שהם לומדים את התנ ״ ך (מה שאצלם נקרא ״בייבל״, אולם זה עם אותם פסוקים ואותם פירושים)!

הגויים עצמם כבר יודעים את הפירוש, והם אף יודעים שהיהודי יודע מפירוש זה. אולם היהודי בוחר להתנתק ולוותר על עשירותו (הרוחנית), על תוקפו, ועל התביעה האמיתית שלו - שבעצם כלל אינה תביעה, אלא דבר טבעי, כפי שהמדרש344 מסביר שכיון שהקב ״ ה בחר את עם ישראל מכל העמים, ואת ארץ ישראל מכל הארצות - אזי מובן הגיונית שאת הארץ אשר בה בחר הבורא - יש לתת לעם אותו בחר הבורא!

באמצעות הגיון פשוט זה נופלת כל שאלת הגבולות (עד היכן יהיה גבול ישראל וכדומה) - ואז לא רק שהדבר אינו רועד ומזדעזע, אלא גם הגויים יודעים שהיהודים הינם ״עזין שבאומות״345, וזה שהם לוקחים, זה היות והם יודעים ש״דבר אלקינו יקום לעולם״346.

טבעה הגשמי של אר< ישראל - אינו מאפשר לה להכיל את הגויים על אדמתה!

וכך, יכולים להגיע לגוי ולומר לו בפשטות: שלי שלי; ושלך שלך347 - לכם ישנו עולם גדול, ולנו יש שטח קטן (בכמות) ש(כפי שאומרת הגמרא348) כלל אינו יכול להחזיק גויים.

וכפי שרש״י מביא בפרשת ״בחוקותי״349 שזה שכתוב שארץ ישראל תהיה שוממה (אף שלכאורה זה חלק מהקללות בכל-זאת) זה נחשב כברכה, היות וכשהארץ ״שוממה״ מיהודים - אזי גם הגויים אינם יכולים להחזיק בגבולותיה! (הם יכולים להסתובב ללא יציבות שם; הם יכולים לטייל שם; הם יכולים להיות שם בדרך ארעי אולם ארץ נושבת -היא לעולם לא תהיה עבורם!) זהו טבעה הגשמי של ארץ ישראל! - והיות ודברים אלו תורגמו לאנגלית (=׳בייבל׳), ודאי שהגויים יודעים מעובדה זו.

וכאמור, כששולחים יהודי לדבר עם הגוי, הוא מתחיל לחפש בספרי הגויים, אולי הוא ימצא שם ראיה שהשטח שייך ליהודים. וכאשר מגיע לגוי, ומתחיל להביא לו ראיות שארץ ישראל שייכת ליהודים כיון שכך אמר ׳בלפור׳, או בגלל ש׳רחמנות על היהודים׳ וכיוצא-בזה - אזי מרגיש הגוי שאין זו טענה אמיתית.

ורק כשטוענים את הטענה האמיתית והחזקה (גם לפי הגויים), שארץ ישראל לגבולותיה (חוץ מהגבולות של ״כי ירחיב ה׳ את גבולך״350, שהם יהיו רק לאחר ביאת משיח צדקנו) שייכת ליהודים. ועם כל זה שיש לשלם עבור זה ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״10 - עדיין שייכים הם ליהודים, ולכן אין הגוי יכול להתיישב שם. וכאמור, רק כאשר טוענים טענה זו (על-פי התורה) מרגיש הגוי (נוסף על-זה שהוא יודע זאת) שזוהי אינה טענה שנתחדשה לפני עשרים ושמונה שנים (=תש״ח), אלא זה כבר מזמן מעמד הר סיני, ועוד קודם לזה, מברית בין הבתרים. ואו אז יורד אצלו החשד שבאם הוא יתן חתיכה אחת, אז מחר הוא יתן שתי חתיכות - מאחר והיהודים אינם מבקשים ממנו דבר השייך לו!

הם אפילו לא מבקשים לצאת משיעבוד מלכיות. הם יודעים שזה יתבטל רק כאשר יתבטל ה״ומפני חטאינו״ על-ידי-זה שישראל עושין תשובה, שאז ״מיד הן נגאלין ״!351 -כעת אנו עדיין בגלות ולא כדעת הטועים והמטעים (והביאו לענין שהאריך את קץ הגלות) שאומרים שזוהי ׳אתחלתא דגאולה׳. וכפי שפוסק הרמב״ם352 פסק-דין ברור (כמדובר כמה-פעמים1) שהגלות נמשכת עד ש״יעמוד מלך מבית דוד ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה״, ולאחרי-זה יהיה ״וילחום מלחמת ה׳ וינצח״ (שכל זה עוד בהיותם הגלות, לפני ה״אתחלתא דגאולה״) ורק לאחרי-זה יהיה ה״ויבנה בית-המקדש במקומו״ (משיח יעשה זאת, אולם נמצאים עדיין לגמרי בגלות) ״ויקבץ נדחי ישראל״.

[בהקשר להמדובר לעיל, יש להעיר אשר כל דור והנסיון שלו: בתקופת הבית היה הנסיון של עבודה-זרה, עד שידוע מה שנגלה מנשה המלך בחלומו לרב אשי ואמר לו שאילו היה בזמנו, היה מפשיל את שולי גלימתו ורץ להשתחוות לפסל353. וכמו-כן, כל מה שדובר לעיל זהו הניסיון של תקופתינו].

(מעובד ע״פ שיחת י״א ניסן תשל״ו)

משתמשים בהסברי פקו״ג בכדי לתת לערבים רשות להגיף דגל ירדן בהר הבית!!!

נהיה כעת מצב של ״רגשו גויים ולאומים יהגו ריק״354. זה אמנם לא קשור עם פיקוח-נפשות כפשוטו, חס-ושלום, אבל מכל-מקום ההתאספות היא ״על הוי׳ ועל משיחו״355: הערבים דורשים שהיהודים ימסרו להם את המקום הקדוש של קודש-הקדשים, יתנו להם ׳נתינת כח׳ על הר-הבית, ואף רשות להניף שם את דגל ירדן.

בממשלה חשבו אמנם שזה ישמר בסוד, אבל בפועל המצב הוא, שכבר כמה ימים ושבועות שכולם - וושינגטון, הערבים, ואף אלה שכואב להם מהעדר הקומה זקופה -יודעים מזה.

. . הם מחפשים הצדקה לכך שזה יחסוך פיקוח-נפשות, עם כל ההסברים. אבל בינתיים ממשיכה ההתאספות הנ״ל, יחד עם עניין מבהיל זה-שיהודים יתנו בידיהם את המקום הקדוש ביותר, ועד כדי אישור להניף שם את דגל ירדן.

כל הזמן ׳הרעישו׳ על כך שלא יתנו לעשות מירושלים העתיקה דבר לאומי - עיר שיש בה שלש ממשלות, אך בפועל הם הגיעו למצב גרוע הרבה יותר!

שלכאורה, מה נוגע איזה דגל יונף שם? הרי זה לא תופס מקום, לא נוגע לאף אחד, ואין עם זה בעיה בהלכה, עם כל הסברות שישנם בדבר. אך לא תופסים כמה שהדבר מבהיל: שעד לפני כמה שנים שללו בתכלית שירושלים תהיה שייכת לכמה ממשלות, ואפילו לא רצו שהיא תהיה ׳עקס-טעריטאריאל׳. אבל כעת, (לא יהודי, אלא) גוי קיבל גדלות -ובלשון פשוטה: ׳חוצפה׳ - ומגיע ומסביר שהכל שייך לו. ואומר זאת לא רק על חברון, שכם, או ירושלים העתיקה, אלא אדרבה - הוא דורש שיתנו לו בידיים את מקומם של קדש-הקדשים, ואבן השתיה, ואף יתנו לו להניף שם דגל ירדן!

ולמרות שמסבירים שעל-ידי-זה תיחסך שפיכות-דמים, כיון ש״נפש אחת מישראל״

היא הרי ״עולם מלא״356 - בכל זאת המצב האמיתי הוא, שאין קשר בין הדברים, ואין כאן המקום להאריך בזה.

הגמרא פוסקת357 שהיהודים הם ״עזין שבאומות״. וש״ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום״358 ו ״אין עוז אלא תורה ״359, אזי, כאשר היהודים אוחזים בתורה ממילא מתקיים -״הוי׳ עוז לעמו יתן״ כפשוטו - שהרי ״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״360 - וגם ״הוי׳ יברך את עמו בשלום״. וכפי שמסופר במדרש361, שלא רק יהודים יודעים מזה, אלא שכל אומות-העולם שמעו ש״הוי׳ עוז לעמו יתן הוי׳ יברך את עמו בשלום ״, וזה פעל שהם נרגעו ואמרו שכעת יהיה שלום362.

(מעובד ע״פ שיחת ליל א' דראש-חודש אייר תשל״ו)

קוראים לו בשבת - והוא הולך כי ״ככל הגויים בית ישראל״!

בעת שמברכים הכהנים את בני-ישראל אומרים הם בין השאר: ״וישם לך שלום״363.

הענין של ״שלום״ אינו כדעת החושבים שאפשר לעשותו על-ידי-זה ש״אחות יש לנו בבית המלכות״364 - כלומר, שצריכים להתנהג כמו הגוי וכאשר הגוי מזמין אותו לשבת -הוא מגיע, וכשמציע לו מאכליו - אוכל - היות ולדעתם ״ככל הגוים בית ישראל ״365 - ולכן וצריכים להתנהג כמנהגי הגוי!

כשמזמינים אליהם ערבי ליום שישי - אומר הוא מלכתחילה שביום שישי - אינו יכול לבוא, ואת המאכלים - אינו יכול לאכול! אך היהודי - פוחד לומר זאת, וכששואלים אותו האם הוא רוצה מאכלים אחרים היות והוא יהודי - הוא עונה, שהוא יאכל את מה שכולם אוכלים, כיון שהרי ״ככל הגוים בית ישראל״, וזוהי גם הסיבה שהוא יכול לבוא בשבת.

והנה, למרות הידוע שהשבת פועלת על היהודי בין אם רוצה ובין אם לא, וכמובא בירושלמי366 שעם-הארץ אינו משקר בשבת. למרות שהוא עם-הארץ ולמרות שאינו יודע מהירושלמי הזה - בכל זאת, כשמגיעה השבת, זה פועל עליו שהוא אינו יכול לומר שקר.

וכמו שסופר כמה-פעמים שהיתה ילדה בקיבוץ ׳אמיתי׳, שפעלו עליה שתדליק נר שבת, וכיון שההורים לא יכלו למנוע אותה מכך - הניחו לה להדליק את הנר. בעקבות כך השתלשל מזה שההורים הפסיקו לראות טלויזיה באותו מקום בו היה הנר דולק. לאחרי-זה הכשירו את מטבחם - עד שהם הפכו את כל הבית, לבית יהודי.

שמכל זה רואים עד כמה השבת פועלת על יהודי - ולמרות כל זאת, כאשר קוראים לו בשבת לבוא, הולך הוא - וכל זה מפני שהוא אוחז ש״ככל הגוים בית ישראל״.

ורק כשיהודים מפנימים את העובדה שהם ״כבשה אחת בין שבעים זאבים״ ולא ״זאב אחד מול שבעים זאבים״ - רק בכח זה יוכלו להתגבר על הזאבים, מאחר שכשעומד זאב מול זאב הרי לשניהם יש נשק (ולאף אחד לא מובטח הנצחון) - אך כשזוהי כבשה מול זאב, הרי אז הוא לא מתגבר בכח הנשק - ולכן ינצח.

אר< ישראל שייכת ליהודים לא בגלל ״העהרת בלפור״...

הצד!ד$ בלפוד: העהרת תמיכה של ממשלת בריטגיה בהקמת ׳בית-לאומי-יהודי׳ באר< ישראל? שגשלחה בתרע״ח -2.11.1917 - עם שר החו< הבריטי ארתור ג׳יימס בלפור ללורד רוטשילד.


ולכן, בשעה שמדברים עמו אודות ארץ ישראל

- אין עליו לומר שארץ ישראל שייכת ליהודים בגלל ׳הצהרת בלפור׳ - אלא מפני שהקב״ה נתן להם את הארץ הזו.

כך זה גם בקשר לענין של מיהו יהודי, שרודפים אחר הגוי, ושואלים אותו האם הוא מסכים שיכתבו עליו שהוא יהודי, וכאשר הוא מסכים - תיכף כותבים על פיסת נייר עם אותיות מרובעות שהוא יהודי, והוא חותם על-כך. ולאחרי-זה אף נותנים לו שלושים אלף דולר (שזה כסף שנתרם על-ידי יהודים בעת ׳מגבית כל-נדרי׳) בכדי שיוכל להתיישב בארץ ישראל - היפך הדין של ״לא תחנם״367.

ואותו אחד שרשם גוים בתור יהודים, טען גם שירושלים הינה עיר לדוגמא - בה יהודים וערבים יכולים לחיות יחדיו! - הרי כולם יודעים את האמת אודות מה שקורה שם! -מתגוררים שם שבעים אלף ערבים, ואילו יהודים - לא יותר מכמה מאות, ואף הם נכנסו לשם בקשיים מרובים, היות שבכלל לא מניחים ליהודים להתיישב בירושלים העתיקה, ואפשר לבלות חודשים בציפיה לאישור, ורק לאחר-מכן בונים את הדירות. וכל זה הוא בה-בשעה שלערבים נותנים כסף מהממשלה בכדי שיתגוררו שם ואף בונים בשבילם, בשונה מהיהודים, שבמשך שמונה שנים הם לא יותר ממאות ספורות.

היהודים בעיר העתיקה חיים בפחד

נוסף לכל הקשיים הנ״ל: היהודים הנמצאים שם - חיים בפחד תמידי, ואף לאחרונה הערבים הרגו שם יהודי! - הדבר היחיד שעשו בעקבות זה - הוא שלא נתנו לכתוב על-כך בעיתונים.

ולאחרי-כל-זה עוד אומרים שזוהי עיר לדוגמא איך ערבים ויהודים יכולים לחיות בשלום!!!

ידוע הרי מה היה בשעה שכבשו את ירושלים העתיקה - ששם נפלו המספר הרב ביותר של הקרבנות היות והערבים ידעו שחיילי ישראל לא יירו על תיפלותם. ולכן, דווקא לשם הם הביאו את חייליהם, ומשם הם ירו - ולכן היו שם הרבה קרבנות.

ואותו אחד - שאינו יותר גרוע מהשמאלנים - הוא גם זה שטען שאין לכבוש את ירושלים העתיקה! - בשעה שהתקיים הדיון האם לכבוש את ירושלים העתיקה או לא -מפא״י ומפ״ם טענו שצריכים לכבוש את ירושלים העתיקה, והוא טען שלא יכבשו, ונימוקו עמו: אם יכבשו - יהיו מוכרחים להחזיר. ואם-כן, עדיף שלא יכבשו מלכתחילה!

לכאורה אינו מובן: איזה יהודי אינו רוצה שירושלים תהיה אצל יהודים. מה-גם שיהודי זה בחייו הפרטיים הוא ירא-שמים ומתפלל שלוש פעמים ביום כשבמהלכם אומר: ״ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים״?!

הביאור בזה: היות והוא חשב שאם יכבשו את ירושלים העתיקה יהיו מוכרחים להחזיר זאת ואז הרי יעשו רעש שבעקבותיו יזרקו אותו מהכסא, וכיון שאצלו הכסא הוא העיקר -עד ל״יהרג ואל יעבור״ - לכן הוא טען שאין לכבוש את ירושלים העתיקה.

קרית ארבע - איגה חברון!!!

וכפי שנוהגים בנוגע לירושלים העתיקה - כך גם נוהגים בנוגע לחברון, לא מניחים ליהודים להתיישב בחברון! וכשהרעישו - היתכן?! - האמנם לא יניחו ליהודים להתיישב ולחיות בחברון עיר האבות?! - ׳נפלה׳ להם המצאה, שיניחו ליהודים להתיישב ליד חברון, ואף נתנו לזה שם - ״קרית ארבע״, וכיון ששם זה נקרא על חברון, כמו-שכתוב בפסוק ״קרית ארבע היא חברון״368 - במילא, סברו הם, לא יהיה רעש מכך שלא מניחים ליהודים להתיישב בחברון.

אבל כל פעולות אלו אינן משנות את העובדה שמקום זה הוא מחוץ לחברון: לחברון -כמו לכל עיר - יש את גבולותיה על-פי התורה ואותו מקום הוא בפירוש לא בגבולות חברון!!!

כיון שפוחדים מהערבים החיים בחברון - שביניהם נמצא (ראש עיריית חברון) השייח׳ ג׳אבארי הקשור למאורעות תרפ״ט - לכן לא מניחים ליהודים להתיישב שם, ואף לא הניחו להם ללכת למערת המכפלה בצום גדליה - הכל, בכדי שהערבים לא יהיו ׳ברוגז׳.

ולא זו בלבד, אלא אף חוקקו חוק שאסור ליהודים לחיות בחברון!!! - בנוגע לירושלים העתיקה, אמנם לא מניחים ליהודים לחיות שם - אך לא עשו מזה שום חוק, ואילו בנוגע לחברון - ממשלה יהודית חוקקה חוק שאסור ליהודים להתיישב שם!

ולא הסתפקו בכל זה, אלא המשיכו לטעון שהיות ואנו ׳מדינה דמוקרטית׳ - ממילא עלינו להתנהג ככל המדינות ולערוך בחירות גם בשכם וברמאללה וכיוצא-באלו (מובן כבר מה היו התוצאות מבחירות שכאלה)! - באם זו מדינה דמוקרטית, שיעשו בחירות גם בירושלים העתיקה !

ובשעה שמישהו אומר שכל ארץ ישראל שייכת ליהודים, ורוצה להתדבר עם הערבים שיסעו משם - מושיבים אותו במאסר, וכאשר הוא נמצא במדינה אחרת ׳מוסרים׳ אותו שם!

ולאחרי-כל-זה, אותו ׳שר׳ (זה שרשם גויים כיהודים והתפאר בכך שירושלים היא ׳סמל השוויון׳) מסתובב בעולם, מדבר בשם היהודים והיהדות ודורש שיתנו לו כבוד היות והוא נותן כסף לישיבות ! - הכסף אינו שלו ואפשר לתת אותו למישהו אחר לחלקו. וכאשר הקב״ה רוצה לתת למישהו פרנסה, הוא יכול לתת זאת בעצמו ללא צורך להזדקק לאותו אחד!

מנהיג יהודי אינו יכול להיות זה המתגאה בתרבות הגרמנית - במיוחד לאחר שרואים את כל מה שנשתלשל - בדורנו זה - מ׳התרבות הגרמנית׳! - מנהיג יהודי אינו מוכרח להיות ׳שר׳, הוא יכול להיות אחד כזה בעל השקפה תורנית הלומד תורה ומקיים מצוות.

169

בנוסף לכל הנ ״ ל: ישנם כאלה האומרים שתקופתנו העכשווית היא ׳אתחלתא דגאולה׳ ו׳עצמאות׳! - חושך העולם נהיה כל-כך גדול, עד כדי כך, שאומרים על כזה חושך כפול ומכופל שהוא אתחלתא דגאולה369. ולמצב בו חוזרים כל הזמן על דברי וושינגטון, לונדון, ביירות, רבת-עמון וקהיר - קוראים הם ׳עצמאות׳! - זוהי אינה ׳עצמאות׳ - זוהי ׳עבדות כנענית׳!

(מעובד ע״ פ שיחת שבת-פרשת נשא תשל״ו)

מסירת שטחים בהתבססות /4 פסה״ד מגדולי ישראל - גילוי פגים בתורה שלא כהלכה

המאורע שאירע כעת באנטבה - פעל שיפסיקו לדבר על מסירת שטחים. וגם על אלו שעד עתה אמרו שמוכרחים למסור שטחים כמה שיותר מהר.

המאורע . . אנטבה: מטוס שגחטף בידי מחבלים (כ״ט סיון תשל״ו - 6.6.1976) לאגטבה; שוחרר לאחר מספר ימים (ו׳ תמוז - 4.7) במבעע גועז של עה״ל.


אותם דתיים שעד עכשיו אמרו שמותר וצריך למסור שטחים בהתבססם על פסק-דין של גדולי ישראל, הם ״מגלים פנים בתורה שלא כהלכה״370, היות שכשהם הביאו את פסק הדין בשם גדולי ישראל שפיקוח-נפש דוחה שטחים, הם הביאו רק את החלק הראשון, ומשום-מה הם שכחו לציין את החלק השני:

שגדולי ישראל האמיתיים (לא אותם אלו הרוצים למצוא-חן בעיני מישהו, שהם אינם גדולים) פסקו, שמי שיקבע האם מסירת שטחים זהו פיקוח-נפשות או לא - הוא רק מי שמומחה ומבין בענין זה. כשם שבעניני בריאות, המומחה הוא רופא - ולא פוליטיקאי, כמו-כן בנוגע לבטחון, המומחה לכך הוא איש צבא - אדם שהמקצוע שלו הוא בטחון, את זה הוא למד, ובזה כל עיסוקו. וכידוע מה שמובא בגמרא371 ״אומן - חזקה לא מרע אומנתו״.

ואחד כזה צריכים לשאול: מה יגרום פחות פיקוח-נפש - החזקת השטחים, או מסירתם חזרה?

ואכן, מפורסם וידוע לכולם, ששאלו זאת כבר את אנשי הבטחון, ואף קיבלו מהם תשובה ברורה לכך: שאם ימסרו את השטחים הנמצאים ליד תעלת-סואץ - יגבר אז המצב של פיקוח-נפש. ואותם אלו שמעונינים למסור שטחים יודעים זאת, ושבכך מקשים את ההגנה על כפר-חב״ד, ועל בני-ברק, ועל מאה-שערים, ועל חדרה ועל עין חרוד ובכל מקום בו נמצאים יהודים, ולמרות זאת, כיון שהם רוצים למצוא-חן בעיני אומות-העולם והם רוצים לקבל כסף, הם מוכנים למסור את השטחים ולעשות את מצב הבטחון גרוע יותר -וכל זה, עבור בצע-כסף.

ואותם אלו, המביאים את דבריהם של גדולי ישראל, עושים את הדבר הגרוע ביותר ב״מגלה פנים בתורה שלא כהלכה״: הם משמיטים את הסוף! אף אחד לא חולק על כך שפיקוח-נפש דוחה שטחים, כי הרי אנו עדיין בעומק הגלות, קודם ביאת המשיח, וקודם ׳אתחלתא דגאולה׳372, ולכן צריך להיות ענין של ״ודרשו את שלום העיר גו׳״373, וממילא ברור הדבר שפיקוח-נפש דוחה שטחים. אבל הם שכחו להוסיף שאין כל חילוק היכן הוא השטח: ליד תל-אביב או בירושלים החדשה! גדולי ישראל הרי אמרו זאת על כל מקום בכדור העולם, שזה כולל גם את ירושלים החדשה וירושלים העתיקה, ולא רק את השטחים המשוחררים שלפי-זה, צריכים למסור גם את תל-אביב.

הקב״ ה אכן עזר, וכל השטחים שנלקחו על-ידי ישראל לפני שש שנים, הוסיפו בהגנה על כל היהודים הנמצאים בארץ ישראל שעליה נאמר374: ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה״.

וכאמור לעיל, שהיות וכל המומחים לעניני בטחון אמרו בצורה ברורה שמסירת שטחים מקשה (איני רוצה להשתמש בביטויים שהם השתמשו - ביטויים הרבה יותר קשים מהביטוי ׳מקשה׳) על מצב הבטחון של כל היהודים הנמצאים בישראל, וכאמור, שחלקו השני של פסק הדין של גדולי ישראל הוא: שבנושא מסירת שטחים צריכים לשאול מומחה לעניני פיקוח-נפשות ובטחון. לכן, כיון שאנשי הבטחון אומרים שאסור למסור את השטחים - ממילא, צריכים כל השטחים להישאר ברשות ארץ-ישראל.

(משיחת כ״ף מנחם-אב תשל״ו)

משתיקים ה/ובדה שבגיירות הרשמיים הר הבית ומערת המכפלה רשומים על שם הגויים!!

נמצאים אנו כעת בזמן של ״עקבתא דמשיחא״, ומפעם לפעם אף ישנם ענינים המזכירים לנו זאת. שמאורעות אלו אינם מקריים, אלא יש לדעת שהם בהשגחה פרטית, וסיבת התרחשותם היא בשביל לעורר יהודים, שיהיו טובים יותר מכפי שהיו עד עתה, ושיהיה להם טוב יותר, ולא חלילה - להיפך.

בזמן האחרון ממש, נוספו כמה ענינים חדשים, והיות ואין כאן המקום להאריך בכך, יכול כל אחד להתבונן בהם ואז ימצא בודאי כמה וכמה נקודות מהם אפשר ללמוד הוראה.

וכאן אתעכב רק על שתי נקודות, הנוגעות הן בכלל והן בפרט:

ידועה תורת הבעל-שם-טוב375 שכל דבר שיהודי רואה או שומע, ישנה בזה הוראה בעבודתו לבוראו. ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר הוא רואה מאורע כללי שאירע, לא רק עמו או עם מספר קטן של יהודים, אלא עם הרבה יהודים, שאז, ודאי שהיא הוראה כללית יותר.

אך לא תמיד מגלים את כל המאורעות שקרו, כיון שזה עלול לצער יהודים. והיות שאנו נמצאים כעת ב״זמן שמחתינו״, לא נאריך בדבר המצער. אך מה שכן יכולים ללמוד מכך, הוא - שרואים כיצד החמיצו דבר מבהיל (והמציאות נשארת כך, אף -על-פי שישנם כאלו בממשלה העושים את עצמם כלא-יודעים).

עד היום רשום בניירות הרשמיים, שה׳בעל-הבית׳ על ירושלים העתיקה ועל הר הבית [שעודנו קדוש, שהרי ״קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לעתיד לבוא״. כלומר, שהקדושה אינה בטילה לעולם, כפי שהרמב״ ם כותב שהשכינה אינה בטילה, וכך הוא הדין להלכה בפועל376] - הוא גוי. ויודעים מי הוא, וזה מוסכם עד היום הזה, ואף אחד אינו רוצה להתעסק בזה, אלא משתיקים את העניין.

וכמו-כן בנוגע למערת המכפלה יחד עם השטח שסביב לה - שבניירות הרשמיים כתוב שהם שייכים לגוי! וזה הרי בדיוק ההיפך (לא רק מאהבת ישראל, אלא גם) מאהבת הצדק והיושר!

כי בפשטות, כשם שלקחו כמה מקומות שעזרו לבטחון, ושילמו עליהם בדרכי נועם ובדרכי שלום, כמו-כן יכלו לעשות את אותו הדבר בנוגע למקום מקדשנו ומערת המכפלה. ולמרות זאת - זה נשאר כך עד עצם היום הזה, והגורמים האמורים להיות אחראים לכך, עושים עצמם כלא-יודעים מזה, למרות שהדבר ידוע לכל.

וכפי שדובר כמה פעמים, שאליהו הנביא צעק בהר הכרמל על היהודים שעבדו עבודה-זרה ״עד מתי תפסחו על שתי הסעיפים״? - אם אתם רוצים לבחור בדרך מסויימת - תבחרו בה; ו״אם ה׳ הוא האלוקים - לכו אחריו״377, אבל אל תפסחו על שתי הסעיפים, שלעתים תתנהגו כך ולעתים אחרת, כי פסיחה על שתי הסעיפים - במידה מסויימת, גרועה הרבה יותר מעבודה זרה378.

והעיקר הוא, שבנושא זה אפילו לא ״פוסחים על שתי הסעיפים״: מיד לאחר שכוחות ישראל כבשו את ירושלים וחברון, כבר ידעו שישנו נייר רשמי מזמן הטורקים, בו כתוב שהר הבית ומערת המכפלה שייכים לערבים - אף שזה לא היה על-פי צדק ויושר, כי הרי אותו ערבי לא קנה אותם ב-400 שקל כסף! ולמרות זאת, לא עשו מאומה בנוגע לזה, והשאירו את הבעלות כפי שהיא.

אשליה לחשוב שמסירת השטחים תגרום התקרבות ה/רבים ליהודים!

ואותם נציגים דתיים המתנגדים בתוקף לכתוב בחוק הגיור את המילה ׳כהלכה׳, מכיון שאם לא כן הם לא יוכלו לשבת על הכסאות - גם ידעו מכך, ובכל זאת לא עשו כלום.

ובפרט, שהבעלות על הר הבית ומערת המכפלה היתה ברשות שר הדתות דאז (שהיה דתי, וכעת הוא כבר בעולם האמת). והדבר הראשון שהיה עליו לתקן, הוא: שאם לא רושמים את המקומות רק על שמם של היהודים, הרי מאחר ומקומות אלו שייכים, רחמנא ליצלן, לשלש דתות (להבדיל בין דת לדת), אזי לכל-הפחות היו צריכים לרשום אותם על -שם שלשה ׳בעלי-בתים׳ - ולא רק על שמם של הערבים.

ולמרות זאת, גם את זה הם לא עשו, כיון שהם פוחדים מהגוי. ועוד מגוי שהם עצמם ניצחו אותו במלחמה, והוא גוי שבעצמו צועק שניצחו אותו, ואף ביקש חסד ורחמים מישראל - כפי שהיה המצב אז. ובכל-זאת פחדו ממנו, ולא שינו את הבעלות על המקומות הקדושים!

וכעת הם מוסיפים ואומרים, שהשארת מקומות אלו בבעלות הערבים, קשורה עם בטחון!

הרי זה בדיוק להיפך! כפי שראו במוחש שכשמסרו שטחים מסויימים, זה לא פעל שהערבים יהיו יותר קרובים ליהודים.

ובכל זאת, הם אינם רוצים כלל להכיר בזה, היות והם רוצים להשלות את עצמם, שמה שכתוב ברש״י379 ש״הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב״, לא מדבר בקשר לדיפלומטים.

ה/רבים הע/ירים כבר לא גקגים ב׳משאית׳ ׳כסף׳ ו׳כבוד׳!

אותם נציגים ממשלתיים מתעסקים עם הערבים החיים כעת, בדיוק כפי שהם התעסקו עם הערבים שהיו באותם מקומות לפני 30 שנה. ולא לוקחים בחשבון שבינתיים צמח שם דור צעיר. הם חושבים שכמו שהיה אצל הערבים המבוגרים, שכאשר נתנו להם כסף, משאית יפה, כבוד וכדומה, הרי בזה ׳קנו׳ אותם לגמרי, והם כבר היו ב׳כיס׳ שלהם - כך הוא גם אצל הערבים הצעירים.

אך האמת היא, שזה כלל לא כך, וכל הדברים האלו לא תופסים מקום כלל אצל הצעירים, וכשנותנים להם שוחד, זה לא פועל עליהם כלום. ומכיון שרואים שהערבים הצעירים (שכעת גם הם כבר אינם צעירים...) משתלטים אט אט על כל המקומות, צריכים לשנות את השיטה, כי הרי אצלם השוחד לא תופס מקום כלל. ולמרות זאת ממשיכים ללכת איתם באותה שיטה: מבטיחים להם כסף, כבוד וכדומה.

ומזה השתלשל אחר-כך מה שאירע בימים האחרונים ! שבגלוי עשו זאת הצעירים. אמנם גם המבוגרים הסכימו לזה, אך עיקר הקשיים היו מהצעירים. ובכלל, הרי מיום ליום כל מה שקורה שם נעשה תלוי יותר ויותר בצעירים הערבים ופחות במבוגרים שבהם.

בימים דאדדוניפ: ט׳ תשרי תשל״ז -3.10.1976 - מאות תלמידי תיכון /רבים פרעו למ/רת-המכפלה? השחיתו ספרי-תורה ותשמישי-קדושה.


שכל זה מכריח שצריכים לשנות את הגישה: שאם מחליטים החלטה מסוימת, צריכים לעשות אותה עד הסוף. מחליטים ימין - שיהיה ימין, מחליטים שמאל - שיהיה שמאל. וכך גם במסירת שטחים - למסור או לא למסור. כי צריכים לקחת בחשבון, שהמצב כעת אינו כמו שהיה לפני 25 שנה. כעת מתעסקים עם ערבים שענינים אחרים תופסים אצלם מקום, שהם לא אותם דברים שתפסו מקום אצל צוררי ישראל לפני שלושים, ארבעים, חמישים או שישים שנה.

ומזה אף ישנה הוראה בנוגע ליהודים: שיש לדעת שכשמתעסקים עם יהדות -מתעסקים עם דור צעיר - יהודים צעירים. כי את היהודים המבוגרים ניתן לקנות על-ידי ׳כסא׳, רחמנא-ליצלן: שכאשר ימנו אותו לתפקיד נעלה יותר, ומכל-שכן כאשר ימנו אותו לשר, הוא ישתוק גם כשפוגעים בקודשי ישראל, ואף יסע מסביב לעולם ויטען - ״שלום עליך ישראל״!

אם ב/גיגי בטחון לא מתחשבים בך - לפחות תפ/ל ב/גיגי הדת...

עד לפני חמש שנים התפאר אותו אחד בכך שירושלים העתיקה היא דוגמא לדו-קיום בין יהודים לערבים, וירושלים היא כשמה - ׳עיר השלום׳; ומכך ראיה שהוא וחבריו צריכים להשאר לשבת על הכסא, ובמילא הם לא ישנו, לא את חוק ׳מיהו יהודי׳ ולא את שאר הענינים, אלא הם ישתקו.

וכשאומרים לו הרי אתה וחבריך בממשלה, ואם כן, תפעלו משהו לחיזוק הדת, התורה והמצוות, הוא עונה: אין עתה הזמן לכך, כעת צריכים לחשוב על בטחון. בבטחון הוא הרי בין-כה לא יכול לפעול כלום, כיון שכלל לא שואלים אותו ואף לא מתחשבים בדעתו, ועד כדי-כך שבראותו זאת הוא כבר הפסיק להביע את דעתו בעניני בטחון.

וממילא היות וצומח כעת דור צעיר, והם הרי לא יתנו לכל הענינים להתנהל כפי שהתנהלו עד עתה, לכן על המבוגרים לדעת, שאמנם כעת, הם יושבים על ה׳כסא׳, ופועלים גם על המבוגר השני שלא ידחוף אותם מכסאותיהם, אך סוף-כל-סוף הצעירים יורידו אותם מהכסא.

176

ומכיון שבכל מקרה יורדו המבוגרים מכיסאם, עדיף שזה יהיה בסיבת מלחמתם עבור יהדות, ולא מצד זה שהוכרחו על-ידי הצעירים לרדת מה׳כסא׳. על-דרך מה שהגמרא380 מספרת, על פפוס בן יהודה שאמר לרבי עקיבא: ״אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה ולא על דברים בטלים״...

וההוראה שאנו צריכים ללמוד מזה (שהרי כאן לא יושבים אותם יהודים, ואינני יודע אם יועיל משהו בזה שידברו אתם, אבל מה שנוגע לנו) הוא - כמדובר לעיל, בנוגע ל׳מבצע חינוך׳. שמכיון שרואים אצל האינם-יהודים שההנהגה והשלטון מתחיל לעבור לידיהם של הצעירים, הרי מובן מזה גם בנוגע אלינו עד כמה נוגע העניין של ״ושננתם לבניך - אלו התלמידים״381 - שצריכים להשתדל בחינוך הצעירים.

ישנה נקודה עיקרית נוספת בזה:

׳הרעש׳ שהיה בירושלים העתיקה ובחברון, לא היה בגלל תביעות גשמיות, אלא בגלל תביעות של דת ואמונה, שהערבים דרשו שיאפשרו להם להתפלל כרצונם. ואם כך הוא באמונה הטפילה שלהם, הרי על-אחת-כמה-וכמה שכך צריך להיות בנוגע לתורה הקדושה שלנו.

ישנם הטוענים שהחלטה בעניני הדת היא כפיה דתית וצריכים להחליט על פי הצבעה,

אך יש לדעת, שהצבעה שייכת רק על דבר שהוא ברשותם. ואילו בדבר זה, ליהודי ׳אין ברירה׳, כיוון שהוא נולד יהודי, וכפי שאדמו״ ר הזקן אומר382 שיהודי אינו רוצה ואינו יכול להתנתק מאלקות.

הטענה והדרישה האמיתית שיש לטעון היא הטענה הכתובה בתורה - שיהודי צריך להתנהג כפי שהקב״ה רוצה. - שזה נאמר בנוגע לכל יהודי, על-אחת-כמה-וכמה בנוגע לציבור של יהודים, על-אחת-כמה-וכמה ציבור גדול של יהודים, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע ליהודים הנמצאים בארץ הקודש - ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״383.

וטענה זו היא לא רק בנוגע להר הבית ומערת המכפלה, אלא בנוגע לכל ארץ ישראל, שהיא ניתנה ב״ברית בין הבתרים״384 בתור ״ארץ הקודש״ ל״גוי קדוש״. והדרך להחזיק בארץ הקודש, ובאופן של ״ונתתי שלום בארץ״385 - זהו אך ורק על-ידי עניין התורה, כי התורה ״ניתנה לעשות שלום בעולם״386.

ומדרישת הערבים הצעירים שרק אלו הצריכים להתפלל במערת המכפלה - הם אלו היכולים להחזיק בה (שלדעתם - הערבים צריכים לקבל זאת היות, ו׳נביאיהם׳ היו שם) -מובן שגם היהודים צריכים להתנהג כך וככל שנתקרב לתפילה כפי שציוה הנביא היהודי -כך יתחזק יותר בטחון היהודים בארץ הקודש, שהבטחון שעל-פי דרך הטבע יהיה בהצלחה רבה ומופלגה.

אמגם זוהי לא ׳אתחלתא דגאולה׳ן אך כיום? בשוגה משגים /ברו? מ/רת המכפלה בידיגו!

. . וכאשר יהודי הולך יחד עם התורה, הוא נעשה גם בריה חדשה בכל יום - שאחד הטעמים לכך שאומרים בבוקר ״מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי״, הוא -מכיון שכל יום הוא נברא מחדש. ורואים בטבע, שכשדבר נולד זה-עתה, יש לו את כל הכח והמרץ; ומכיון שאומרים שיהודי הקשור עם התורה נברא בכל יום מחדש - הרי מובן שאין לו מה להתפעל מהעולם הקשור עם דברים שמתיישנים, שהרי כך הם כל עניני העולם, שאינם דברים נצחיים כתורה ומצוותיה.

והטענה, שמכיון שכבר ריבוי שנים שמתנהגים באופן הפכי, אזי היתכן שפתאום ישנו זאת - אזי אם היהודים היו מחשבים כאלה חשבונות, היו צריכים להתנהג כפי שהתנהגו במאות השנים האחרונות, ואם אכן היו מתנהגים כך - המעמד ומצב בחברון ובירושלים עיר הקודש לא היה כפי שהוא כעת.

אמנם חס-ושלום ורחמנא-ליצלן לומר על כך שזו ״אתחלתא דגאולה״387, אבל בכל-זאת המעמד ומצב עתה אינו דומה למעמד ומצב שהיה לפני מאות שנים - שאז לא היתה גישה למערת המכפלה ואילו עתה יש גישה לשם - אזי כאשר ישנו מעמד ומצב שאנו נמצאים בחושך כפול ומכופל של הגלות, וישנה גישה למערת המכפלה - צריכים לצעוק שמערת המכפלה היא מקום שיהודים מתפללים, ומשם התפלה עולה השמימה - ואמנם התפלה עולה על-ידי קדש-הקדשים, אך היא עולה יחד עם התפילה של אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה (ורחל הקבורה במקום אחר [=בית-לחם]).

(מעובד ע״ פ שיחת י״ג תשרי תשל״ז)

179

חברון שייכת ללויים בלבד - לא לאף אחד אחר!

ידועה תורת הבעל-שם-טוב388 ש׳במקום שרצונו של אדם - שם הוא נמצא׳, ממילא כשיהודי רוצה לעשות הקפות בחברון - הרי שאז נמצא הוא שם.

והשמחה של שמחת תורה - תפעל כלפי חברון וסביבותיה (וכך גם על כל ארץ ישראל), שיראו בגלוי שהיא ניתנה ליהודים באופן של ״ברית עולם״ - לדורי דורות!!!

ומכיון שכך אמר הקב״ה ו ״דבר אלקינו יקום לעולם״389 - ממילא היהודים הם הבעלי -בתים היחידים שם, ולאף אחד אחר אין שליטה על כך.

והיות שבארץ ישראל עצמה, ישנם ארבעים ושמונה ערים השייכות ללויים וביניהם חברון - הרי שלהקפה זו (החמישית) - יגשו הלויים (הן הלויים הדרים בארץ הקודש ואשר נמצאים כאן לזמן קצר, והן הלויים שלעת-עתה דרים בחוץ לארץ), וינגנו את המארש הידוע (=מארש הניצחון), ויכריזו בגלוי לעין כל אשר הקב״ה הביא את חברון ללויים ולאף אחד אחר אין שליטה על-כך.

ומדיבור זה ירד למעשה בפועל, בביאת משיח צדקנו, אשר אז תהיה ליהודים את כל ארץ ישראל השלימה.

(ר״ד כ״ק אדמו״ר שליט״א - בעת ההקפות, לפני הקפה ה', ליל שמיני-עצרת תשל״ז)

היות והקב״ה הוא זה שגתן את אר< ישראל לגויים - לכן גם יכול לקחתה מהם!

בתחילת פירושו על התורה390 מביא רש ״ י את הפסוק 391 ״כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים״. כלומר, שיכול להיות מצב בו יטענו הגויים כלפי היהודים: ״לסטים אתם״ -ארץ זו שלנו הייתה, ולקחתם אותה מאיתנו; אשר לכאורה טענה זו מתקבל על הדעת.

ועל זה אומר רש״ י ל ״בן חמש למקרא״, שכשיגיע גוי ויטען טענה זו - יש לענות לו:

״כל הארץ של הקב״ה היא, ברצונו נתנה להם״. כלומר, שאף אחד לא מכחיש שהכנעני ישב בארץ ישראל - אך, זה שהשבעה אומות ישבו שם לא היה מצד ״כוחי ועוצם ידי״392, אלא רק מכיון שהקב״ ה החליט לתת להם זאת - ״ברצונו נתנה להם״. וכיון שהקב״ ה הוא זה שהחליט לתת להם זאת - לכן, הוא גם יכל להחליט לקחת מהם זאת - ״ברצונו נתנה לנו״. ובמילא, כעת, אין להם שום שייכות לארץ ישראל.

ומכיון שרש״י אומר שמענה זה יש לענות לגוי, מוכח - שזה אכן יתקבל בשכלו של הגוי !

והנה, כיון שידוע שרש ״י מפרש בצורה שגם ״בן חמש״ יבין זאת - לשם-מה על ילד כזה קטן לדעת זאת, מה זה נוגע לו?!

אלא, בשעה שילד יהודי יפגוש ילד שאינו יהודי, והלה ישאל אותו שאלות שונות בעניני יהדות - והילד היהודי יענה עליהם תשובות ברורות אשר הילד הגוי יקבל אותם -הנה כשהגוי יעלה (בין שאר שאלותיו) את הטענה: ״לסטים אתם״ - על זה יאמר לו הילד היהודי: ״ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״; העולם אינו הפקר. יש בעל-הבית לעולם אשר הוא החליט לתת ארץ זו בתחילה לשבעה אומות, ואחר-כך לקחת זאת מהם ולהעביר זאת לרשות היהודים.

מענה זה, לא אומרו רש״ י משם עצמו, אלא מביאו משם ר׳ יצחק, שאף הוא לא אומר זאת מעצמו - אלא כך כתוב בפסוק: ״כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים״.

ולטענה שהעולם הוא ׳דמוקרטי׳, ולכן יש ללכת אחר הרוב - הנה כשמדובר אודות הקב״ה - לא שייך שום ענין של ׳רוב׳.

וכשאומרים כל זאת לגוי, ובכל התוקף - ׳דברים היוצאין מן הלב׳ - אזי יפעלו הדברים את פעולתם והגוי יקבל זאת.

ולמרות שאנו עדיין בגלות, וישנו הענין של ״אל ידחקו את הקץ״ ו״שלש שבועות״393,

ואף צריך להיות ״ודרשו את שלום העיר כי בשלומה יהיה לכם שלום״394 - בכל זאת יש לדעת, שגם בזמן הגלות - ארץ ישראל שייכת רק ליהודים. וכפי שנאמר ״ומפני חטאינו גלינו מארצנו״395 - למרות שגלינו, עדיין היא ארצינו.

(מעובד ע״פ שיחת ליל שמחת-תורה תשל״ז)

למרות ש״גלינו״ - עדיין היא "ארצינו"!

... ״ומה כאן הויכוח על השטחים? איזה ׳כיבוש׳ יש כאן? הרי זה לא יותר, מאשר שטח, שאנחנו ה׳בעלי בתים׳ עליו מקדמא דנא. ומי שרוצה לדעת, מה הם גבולות הארץ - שיפתח את החומש!״ - מתרגש האדמו״ר וידו מצביעה אל עבר מדפי הספרים.

אמת נכון הדבר: ״ומפני חטאינו גלינו״ - אומר הצדיק בלהט עצור - אך: ״מארצנו״!! אף-על-פי שגלינו, היא בכל זאת ארצנו! - ולפי שיטת חב ״ ד, שאפילו את הרעיונות הנשגבים ביותר יש להסביר באופן, שכל ילד יבינם - הוא מוסיף ואומר: - ״וכי כאשר אצא מביתי לטייל - כלום פירוש הדבר, שביתי כבר אינו שייך לי?!״.

(מתוך יחידות של הרב יהודה פלדי - נדפס ב״הרבי - שלושים שנות נשיאות״ - ע׳ 120)

ביום שמחת-תורה ביקר ב-770 שגריר ישראל באו״ם מר חיים הרצוג. במהלך הביקור נשא הרבי שיחה זו, ובה דרש ממר הרצוג שיכריז באו״ ם שהיות והוא לוי - ממילא העיר חברון שייכת לו. מר הרצוג אכן קיים את בקשתו של הרבי,

והכריז זאת.

מ/רת המכפלה של היהודים אף קודם מתן תורה - היות והיא רכושו הפרטי של אברהם אבינו! [דיבר על-כך שחברון שייכת ללויים ואח״כ אמר]:

ולא יועילו שום טענות של פוליטיקה, דיפלומטיה, או רצון לוותר על שטחים מסויימים, מכיון שאי-אפשר לשנות את האמת שארץ ישראל היא ארץ הקודש, והיא קשורה ליהודים שעליהם נאמר396 שהם ״גוי קדוש״, ו״אתה בחרתנו מכל העמים״397.

וכפי שהוא בנוגע לברכת הארץ - שהגויים לא מצליחים ואין להם שום ברכה בארץ הקודש, כפי שרש ״ י מביא בפירושו על התורה 398, על-אחת-כמה-וכמה בהלכה - שאין לגויים אחיזה בארץ הקודש.

ובארץ הקודש גופא, ישנן ארבע עיירות399 הנקראות ׳ערי הקודש׳, שאחת מהן היא חברון עיר הקודש השייכת לעם ישראל. ובפרט על-פי הידוע400, שכ״ק אדמו״ ר האמצעי השתדל והצליח לקבל נחלה בחברון.

וכל הנ״ל בא בהמשך למה שדובר בשמיני-עצרת (בעת ההקפות) שיכריזו גלוי לעין-כל, במעמד עשרה מישראל - שעל-פי תורה זה פרסום הכי גדול - שחברון היא עיר השייכת ללויים. והיות שגם לישראלים, ואפילו לכהנים, אין בעלות על חברון - על-אחת-כמה-וכמה שלגויים אין בעלות עליה.

אמנם כל זה צריך להיות בדרכי שלום, ובצורה של ״אל תדחקו את הקץ״, וישנם ה״שלש שבועות״401. ומכיון שנמצאים עדיין בגלות, גם בהיותנו בארץ ישראל, צריך להיות ״ודרשו את שלום העיר גו׳״402, ואף ״מפרנסין עניי עכו״ם״403 - אך זה עדיין לא מתיר למסור חלק ונחלה בחברון למי שאינו לוי, ועל-אחת-כמה-וכמה לגוי, רחמנא-ליצלן!

טוענים שהגוי יתרגז - את הגוי הרי לא מרמים, היות והוא יודע ש״כי ביצחק יקרא לך זרע״404, ושפסוק זה ממעט את ישמעאל ומדגיש בדוקא שלא בישמעאל יקרא לך זרע. ובפרט בנוגע למערת המכפלה, שאותה הרי קנה אברהם אבינו ב״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״405, ובתורה כתוב406 ״גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת״, שמפסוק זה מובן שאין לישמעאל שום שייכות למערת המכפלה. ופסוק זה מופיע בתורה שבכתב שאפילו הצדוקים מודים בה. ואף תורגמה על-פי דין ל״ שבעים לשון״407 כדי שגם אומות-העולם יוכלו להבין אותה.

ויתירה מזו, עוד קודם מתן-תורה, וקודם הענין של ״אתה בחרתנו מכל העמים״, היתה מערת המכפלה רכושו הפרטי של אברהם אבינו, ואף מצד ״דינא דמלכותא״408 - מלכות הגויים - היתה היא שייכת אליו. וממילא, עם כל חשיבותו של ישמעאל, כתוב409 עליו ״וישלחם . . קדמה אל ארץ קדם ״. כלומר, שאברהם עצמו פסק שכל נכסיו יהיו ליצחק. ובמילא, לא נוגע כלל מתן-תורה בשביל לדעת שמערת המכפלה שייכת לאברהם, אלא אף מצד ״דינא דמלכותא דינא״ זה שייך לו, היות ואברהם קנה אותה, ויורשו הוא יצחק, וביצחק עצמו: רק ״ביצחק ולא כל יצחק״410 - יעקב ולא עשיו.

(מעובד ע״פ שיחת יום שמחת תורה תשל״ז)

בט/נת ה/רבים לב/לות במ/רה - טמונה התשובה לט/נתם...

[דובר על כך שחברון מבטאת את האחדות של בני ישראל, ושזה מרומז בשם ׳מערת המכפלה׳ - לשון יחיד].

מזה מובן, עד כמה מושללת לגמרי המחשבה המבהילה לחלק, חס-ושלום, את מערת המכפלה, השייכת לאברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה ואדם-הראשון וחוה.

והנה, כמדובר כמה פעמים, שמכיון ואנו עומדים בחושך כפול ומכופל, צריכים ללמוד מגוי ענינים הכי פשוטים, שאילו זכינו - היינו לומדים אותם מהתורה וכדלהלן:

כאשר פרסמו סברא מבהילה זו נעמד ישמעאלי מסויים והרעיש: היתכן שיחלקו את המערה, ויקחו חלק ממנה עבור היהודים - הרי כבר יותר מאלף שנה שהמערה שייכת לערבים, והם אף התפללו שם - והיתכן שיקחו מהם חלק ממנה ויתנו אותו ליהודים ?!

ולפלא וצער, שלא הבינו שזו הוראה מלמעלה ליהודים, שידעו מה לטעון:

מבואר411 בכמה ספרי חקירה, קבלה וחסידות, שלגוי אין בחירה. כיון שכוח הבחירה הוא מצד זה ש״הן האדם היה כאחד ממנו״412 - שפסוק זה נאמר רק לגבי יהודים, מה-שאין-כן אצל גויים הרי ״לב מלכים ושרים ביד ה׳״413.

ומזה מובן, שכאשר גוי אומר דבר מסויים, ויהודי שומע את זה - זוהי הוראה גלויה מלמעלה עבורו, וכידוע מכמה סיפורים שאירעו אצל הבעל-שם-טוב ותלמידיו. וכמו-כן הוא גם בנדון-דידן:

הערבים הרי לא אמרו שמערת המכפלה שייכת אליהם מתקופת ה׳ארבעה זוגות׳ שהיתה לפני כמה אלפי שנים, אלא טוענים שזמן בעלותם הוא ׳כבר למעלה מאלף שנה׳ -שזה הרי לאחר תקופת בית-המקדש הראשון וגלות בבל ואף לאחר תקופת בית-המקדש השני, ועל-אחת-כמה-וכמה לאחר שיעקב קבר שם את לאה...

ואם-כן פשוט וברור, והערבים עצמם אף מודים בזה, שלפני אותם ׳אלף שנה׳ - לא היתה להם שום שייכות למערת המכפלה. וכל בעלותם היא בסך-הכל אלף ארבע מאות ושבעים שנה, שהרי לפני-כן לא היתה קיימת כלל הדת הישמעאלית. שמעובדה זו עצמה מובן, שבמשך אלף השנים שלפני-כן - מאז שאברהם אבינו קנה את המערה - כולם מודים שה׳בעלי-בתים׳ היחידים היו היהודים.

ואם-כן, בטענתו של הגוי עצמה, נמצאת תשובה ברורה שלא שייך לחלק את מערת המכפלה:

אם לא יכולים לקחת חלק מהמערה מרשות הישמעאלים היות שהם נמצאים שם למעלה מאלף שנה, הרי כל-שכן וקל-וחומר שלא יכולים לקחת מהיהודים חלק מסויים, חס-ושלום, מכיון שבעלותם על מערת המכפלה היא אלף שנה קודם שנהייתה בכלל מציאותה של דת ישמעאל.

ואם-כן, היה היהודי צריך לבוא ולומר לגוי: אתה עצמך אומר שמזמן אברהם אבינו עד לפני 1400 שנה, היו היהודים הבעלי-בתים היחידים שם, אם-כן כיצד זה נהיה שלך?! כלל לא ׳תופסים׳ את המסר הטמון בדיבוריו של הגוי - שמתוך דיבורים אלו יוצאת הטענה הכי ברורה שיהודים יכולים לטעון - שמערת המכפלה שייכת אך רק ליהודים!

המ/רה שייכת ליהודים - מעד התורה וגם מעד יושר אומות-ה/ולם!

ועד כדי כך גדול החושך, שההצעה המבהילה למסור את מערת המכפלה באה מיהודי שיש לו ׳סמיכה׳ לרבנות, ובתור רב הוא הציע שצריכים לחלק את מערת המכפלה!

האמת היא שגם כאשר פוליטיקאי מציע הצעה כזו מטעמים פוליטיים ומצד ש״אין יד ישראל תקיפה״414, זוהי בעיה, משום שעל ידי כך נותנים לגוי מקום לטעון שחצי מהמערה ודאי שייכת לו.

אך כשהצעה זו באה מיהודי שיש לו ׳סמיכה׳ לרבנות, והוא אומר בתור רב, שחצי מהמערה שייכת לערבים, על-אחת-כמה-וכמה שצריכים לשלול סברא משונה זו, מאחר והכל מודים שלפני אלפיים שנה - קודם שהייתה דת ישמעאל - המערה הייתה שייכת ליהודים בלבד.

ולכן, הכרח גמור לבטל סברא זו, ומלכתחילה אין לה שום מקום: הן מצד התורה, והן מצד הצדק והיושר של אומות-העולם, וממילא ׳כן יקום׳, שגם עתה תהיה המערה ברשותם של היהודים!

וכשם שזה בנוגע למערת המכפלה, כך הוא גם בנוגע לכל העיר חברון, שעליה אומרת התורה שהיא ניתנה ללויים באופן של ״ברית עולם״.

וכן הוא גם בנוגע לשלימותה של כל ארץ ישראל, כפי שמבואר בתלמוד בבלי415 ובתלמוד ירושלמי416 שכיבוש הארץ החל על-ידי-זה שהקב״ ה אמר לאברהם 417 ״קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה״, ואחר-כך אמר ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת -אמירתו של הקב״ ה כאילו היא עשויה ״418. כלומר, שאז נעשתה ארץ ישראל ״נחלת עולם״, ל״עם-עולם״ - היהודים, ובאופן של ״ברית עולם״. וכל זאת - כיון שזה מגיע מ ״מלך העולם״, ״ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״419.

אך בשביל מערת המכפלה, כלל לא נזקקים לפסוק זה, ולאומות-העולם אין מלכתחילה שום טענה, מכיון שאברהם קנה אותה מבני חת ושילם עבורה בכסף מלא - ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״420.

(מעובד ע״ פ שיחת אור ליום ו׳ ערב-שבת-קודש, פרשת נח תשל״ז)

ב/לות כל יהודי /ל כל ש/ל מא״י - כי כך החליט הקב״ה

[דיבר על כך שענינים שמדברים עליהם עכשיו צריכים להתבצע במעשה בפועל מיד ועל אתר, ושלכן יוסיפו בצדקה, הן האנשים הנמצאים בבית מדרש זה והן אותם ששומעים זאת במקומם הם, והן אותם אלו שיהיו מחר - ערב מתן תורה - בכותל המערבי, ואחר כך אמר:]

כל זה ידגיש עוד יותר בפני כל הגויים, שכל ארץ ישראל שייכת ליהודים, ושכל יהודי הוא ׳בעל-הבית׳ עליה, היכן שהוא רק נמצא. ואפילו אם הוא דר בחוץ-לארץ, יש לו בעלות על כל טפח ו ״ שעל״ בכל ארץ ישראל. והיות שכך, אין לאף אחד רשות לומר לו שהוא אינו יכול לחוות דעה בנוגע לאדמת ארץ ישראל.

וארץ ישראל לא שייכת לו בכח ובזכות עצמו, אלא זוהי ירושה שנתן הקב ״ ה לאברהם אבינו, וכפי שנאמר421 ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״ - הן ארץ שבעה אומות, והן ארץ ״קיני קניזי וקדמוני״. וכיון שאמר הקב״ ה לאברהם ״לזרעך נתתי״ וידוע פירושו של רש״ י על-הפסוק ש״אמירתו של הקב״ ה כאילו היא עשויה״ - הרי מובן, שכל ׳ שעל׳ בארץ ישראל שייך לכל יהודי בכל מקום שהוא!

ולכן, כל הדיבורים, האסיפות או החתימות שעושים על דבר זה או אחר, אין בהם שום ממשות במציאות האמיתית של עולם-הזה הגשמי, שהיא - ״לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה״422. כלומר, שהקב״ה הוא בעל-הבית על ארץ-הקודש, על כל העולם ועל כל יושביו, וגם על אותם אלו שמדברים ומנהלים משא-ומתן. והוא אמר שזוהי ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה ״423. וכפי שכתוב במדרש424 שהקב ״ ה בחר בארץ ישראל מכל הארצות, וביהודים מכל האומות, כפי שנאמר425 ״אתה בחרתנו מכל העמים״, ו״יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי״4.

הקב״ה נתן את ארץ ישראל לעם ישראל, בכל מקום שהם, באופן של ״ברית עולם״, ״נחלת אבות״ ו״נחלת עולם״, ואת זה אף אחד אינו יכול לשנות, אפילו אם הוא רוצה.

ועל-אחת-כמה-וכמה שהרי באמת אף יהודי אינו רוצה למסור אפילו שעל אחד מארץ ישראל, ואלו שכן רוצים, זהו רק מצד ש ״יצרם אנסם״426 עד כדי-כך, שנראה להם שממסירת שטחים תבוא טובה למישהו. אך האמת היא שלא תצא מכך טובה, לא ליהודים ולא לאומות-העולם, מכיון שכתוב בפרשת אחרי427 ובפרשת קדושים428 שארץ ישראל אינה ׳סובלת׳ את אומות-העולם ומקיאה אותם, ודבר זה הוא בטבע ארץ ישראל.

אף אוח״/ יוד/ים ש/ל היהודים אסור למסור את א״י, גותר רק שהיהודים יכירו באמת!!

אומות העולם עצמם הרי יודעים שהיהודים אינם רשאים למסור חלקים מארץ ישראל, היות והקב״ה נתן להם אותה על-ידי ״נחלת אבות״ ובאופן של ״נחלת עולם״ לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם. ובענין זה לא תועיל הצבעתם של יהודי ארץ ישראל, כיון שבאותה מידה שהיא שייכת ליהודים הנמצאים בארץ ישראל, היא שייכת גם ליהודים שבחוץ לארץ, וגם לאלו שאינם יכולים להצביע שביניהם אפילו ילדים קטנים, שכלל לא יודעים מה היא הצבעה. כי הרי הדין בירושה הוא, שגם תינוק בן יומו נקרא יורש גמור, וממילא, גם לתינוק יש חלק בארץ ישראל שניתנה לנו בירושה.

צריכים רק לקוות, שאנו נכיר באמת. אומות-העולם כבר יודעים את האמת, וצריכים רק לשכנע את אותם יהודים מעטים שחיים עדיין בטעות, וחושבים שיש להם כח ורשות למסור שטחים - שזה לא מציאותי כאמור לעיל.

. . מסופר בגמרא429 ובמדרש430 באריכות, שכאשר אומות-העולם שמעו שהקב״ה נותן ליהודים את התורה, נהיה מצב של ״ ה׳ יברך את עמו בשלום״431 - שנעשה שלום לישראל מכל האומות שהיו סביבם.

הגויים יודעים שכאשר ילד קטן לומד חומש עם רש״י, הוא לומד מיד אודות ארץ שבעה אומות, שעד ימות יהושע-בן-נון ״ברצונו נתנה להם״, אך בימות יהושע ״נטלה מהם ונתנה לנו (לישראל)״432 ובאופן נצחי - ״נחלת עולם״.

ומזה מובן, שכאשר היהודים עומדים בתוקף, ואומרים שהארץ שייכת להם לא מכח זה שלפני חמישים שנה היה בלונדון גוי שחתם על מסמך433 שארץ ישראל שייכת לעם ישראל -אלא מכח התורה, שבה נכתב שמאז כיבוש יהושע - ארץ שבעה האומות שייכת ליהודים, דוקא אז נהיה ״ונתתי שלום בארץ״434 - שלום אמיתי ובאופן של ״דרכי נועם ודרכי שלום״.

כי כשמרמים את הגויים ולא אומרים להם את כל האמת, הם מרגישים שאומרים להם דברים אחרים ממה שחושבים, ובמילא גם הם לא אומרים את מה שהם חושבים, וממילא הם עושים בדיוק להיפך ממה שהם סיכמו עליו, וכך נעשה ענין של היפך השלום.

. . השלום האמיתי יבוא רק כשאומרים את הסיבה האמיתית מדוע ארץ ישראל שייכת ליהודים: וההוכחה לכך היא, שבמשך זמן הלכו בדרך עקומה - התווכחו האם לעשות את השלום בדרך זו או אחרת, ומה לתת להם - חלק זה או אחר, ובפועל, עד היום הזה אין שלום.

והעובדה שזה לא מזיק ויוצאים ידי-חובה בפחד בעלמא, זהו רק מצד זה שהקב״ה שומר שזה לא יזיק ולא יגע באף אחד - אך בפועל אין זה שלום.

(מעובד ע״פ שיחת אור ליום ו׳ ערב-שבת-קודש פרשת-במדבר ג׳ סיון תשל״ז)

חלילה לומר שיש כבר ״אתחלתא דגאולה״

ארץ ישראל נבחרה על-ידי הקב״ה כמקום מיוחד בו ישבו אלפים רבבות מבני-ישראל. מה-גם שארץ זו היא ״ארץ אשר תמיד עיני ה׳ אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״435.

למרות זאת, חלילה מלומר שזוהי כבר ״אתחלתא דגאולה ״436! - שהרי עד ביאת משיח צדקנו (אז יתקיים ה״יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה״437) נמצאים אנו (וגם אלה הנמצאים בירושלים) במצב של ״מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו ״438. אולם, יחד עם זאת עשה הקב״ה נס בכך שהציל עשרות ומאות, אלפים ורבבות של יהודים שמצאו מקום מקלט - ולמקום זה הוא בחר את ארץ ישראל ובכך ניצלו רבבות יהודים מהיפך החיים.

ולכן, מקוים שבקרוב תקוים ההבטחה ש״בל ידח ממנו נידח״439. וזאת, על-ידי קיום התורה והמצוות. וכך, ינחלו הצלחה רבה עוד בהיותם בחושך הכפול והמכופל של הגלות (שבגלות זו אנו נמצאים - לא בגלל שכך קבעו ורצו הגויים אלא - ״מפני חטאינו גלינו מארצינו״) הן היהודים הנמצאים בארץ ישראל, והן היהודים הנמצאים מחוצה לה.

ולכן, כשיש קיבוץ של הרבה יהודים יחד עם זה שצריכה להיות ההנהגה של ״אל תתגרה בגוי קטן״440 - צריכים גם ללבושי הטבע - רכב וסוסים וכיוצא-בזה.

והנה, באופן ההנהגה בין ישראל לעמים יכולים להיות שני אופנים:

ישנו האופן אותו ניסו עד עכשיו - הכנעה וויתור על כל הענינים החשובים - כ׳עני בפתח׳.

ולכאורה אינו מובן, כיצד יהודי יכול להתנהג בכזו צורה - הוא הרי משתייך ל ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״ ו ״סגולה מכל העמים ״441?! - ולטענה זו הוא עונה, שהנהגה זו יפה רק כאשר הוא נמצא בבית-הכנסת ובבית-המדרש, אולם כשצריך ללכת ולדבר עם גוי, צריך לדבר בשפה שהגוי מבין, ולהתנהג באופן שהגוי מבין - זוהי הדרך שלדעתו, על היהודים לנהוג בה.

הקב״ה החזיר לבגי ישראל את ירושלים וחברון - ואילו הם רועים למסור אותם!

מה פעלו עם הנהגה זו ?! - בשעה שהקב״ה בחסדיו - מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה - החזיר לבני-ישראל את שטחי ארץ ישראל, הגיעו אלה שמתפקידם להתעסק עם אומות-העולם, ואמרו שהם רוצים להחזיר את השטחים.

הם אמנם טענו שזהו כיון שלחצו עליהם - אך האמת היא שמאחר והם התנהגו כ ״ונהי בעינינו כחגבים״, לכן ״וכן היינו בעיניהם״442. כלומר, היות ואוחזים מעצמם כחגבים -שעושים את החשבון על-פי דרכי הטבע, החשבון של הגוי, ״רכב והסוסים״ ושוכחים ש״ואנחנו בשם ה׳ אלקינו נזכיר ״443 - ממילא כשהקב ״ ה החזיר לבני-ישראל את שטחי ארץ ישראל - מיד הודיעו שמוכנים לוותר. ואכן, החזירו שטחים, ושטחים גדולים! - ואין להאריך בדבר מצער ומבהיל!

הקב״ה עשה ניסים גלויים שבעזרתם כבשו את ירושלים העתיקה, חברון (בה נמצאת במערת המכפלה) ושטחים נוספים מארץ הקודש - ותמורת זאת, שלחו מיד שלוחים לוושינגטון, להודיע שמוכנים להחזיר את הכל!

אלא שאירע נס גדול והערבים לא הסכימו לקחת - אמנם הם נימקו זאת בטענה שהם רוצים הכל - אך אם-כן, היו יכולים לקחת בתחילה את מה שמציעים להם ובמשך הזמן לקחת עוד! - אלא ודאי שהעובדה שלא הסכימו לקחת, זהו מפני ש ״לב מלכים ושרים ביד

ה'״444!

אין זו הפעם הראשונה בה נוהגים בכזו צורה:

מסופר בתנ ״ ך שכשמלך ישראל נלחם עם מלך ארם - הנה למרות שניצח במלחמה -קרא לו ״אחי הוא ״445 והחזיר לו את כל מה שכבש ממנו! - פעולה זו היא שגרמה למלחמה נוספת !

נוסף לזה: התורה קובעת שלגוי אין מקום בירושלים, והנה בשעה שהקב״ה עשה נס וכבשו את ירושלים העתיקה - במקום לשלם לערבים קצת כסף ולשלוח אותם משם - מיד הודיעו שלא יגעו באף ערבי המתגורר שם, היות וצריכים להתנהג בדרכי שלום, צדק ויושר! - הערבים רצו שיניחו להם לברוח, ואף ללא כל תמורה - ולפועל נותנים להם כסף הנאסף ב״ג׳ואיש אפיל״446 - בכדי שגם את ילדיהם הם יוכלו לגדל בירושלים העתיקה!

בתחילה - הערבים שפשוט לא האמינו שאכן מתכוננים להשאיר אותם שם - התווכחו,

ורק כשדיברו איתם בסגנון של ״אחינו אתה״ - האמינו לכך! - עכשיו, הם כבר אומרים ״לנו הארץ״!

מומחי העבא אומרים פה-אחד: החזרת השטחים מסכגת את בגי-ישראל!

יהודי ה ״מאמין בחי העולמים״ - בשעה שיודע שישנו הלאו ש ״לא תחנם ״447 - לא הולך להחזיר חלקים מ ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״448. ובפרט שבנוגע לשטחים אלו - אומרים כל מומחי הצבא פה-אחד, שבאם יחזירו אותם -מעמידים בסכנה כמה-וכמה מבני-ישראל!

לא היה אפילו אחד מהמומחים שיאמר אחרת! - חוץ מאלה שאין להם שום מושג בעניני צבא והמושג היחיד שלהם הוא בתכסיסי התדברות בין ישראל לעמים, לפי מנהגי הגויים, וכשאומרים להם שבשולחן-ערוך כתוב שהמומחה לעניני פיקוח-נפש אינו הפוליטיקאי אלא איש הצבא - אומר הוא, שזה אמנם כתוב בשולחן-ערוך, אולם הוא מתנהג ככל העמים!

. . וכאמור: זהו ענין הקשור עם האיסור של ״לא תחנם״ - שלאיסור זה אין כל שייכות לענין של ׳ג׳ השבועות׳449! - האיסור ד״לא תחנם״ הינו, שכאשר ליהודי יש חלק בארץ ישראל, על-אחת-כמה-וכמה כאשר לאלפי יהודים יש חלק בארץ ישראל, ישנו הציווי של ״לא תחנם - לא תתן להם חניה בארץ״.

וגם כשאין יד ישראל תקיפה - צריכים לתת לו כסף, לומר לו מילה טובה ולחתום על נייר - אולם בשום אופן לא לתת לו חניה בארץ! - נדמה אמנם שאם ידברו עם הגוי באופן אחר יהיה יותר טוב - אך האמת היא שהגוי מכיר את האיסור של ״לא תחנם ״, וכשרואה שמרמים אותו, ממילא הוא גם מתנהג באופן כזה!

יהודי צריך לדעת דבר ברור, שארץ ישראל שייכת ליהודים, לא בגלל שגוי בלונדון חתם על פיסת נייר450, אלא מכיון שהקב״ה נתן זאת לאברהם-אבינו בברית בין הבתרים ל״אחוזת עולם״451.

אמנם עוד לא היה הענין של ״ויקבץ נדחי ישראל ״452 - אולם עד אז (כשם שישנו ציווי התורה לדאוג שלכל יהודי יהיה כדי מחסורו ועוד יותר מזה, וכפי שהגמרא אומרת453 שאפילו אם יתנו ליהודי סעודת שלמה בשעתו, גם אז לא יצאו ידי-חובה) יש לדאוג לכל יהודי כשהמדובר הוא אודות פיקוח-נפש, היות והוא דוחה את כל התורה כולה. ולכן, ובמיוחד על-פי מה שאומרים אנשי הצבא שהחזרת השטחים תגדיל את הסכנה

- הרי ישנו כאן איסור ברור הקשור עם פיקוח-נפש, שאסור להחזיר שום שטח מארץ ישראל!

הגוי היה רועה לברוח מירושלים - והיהודים מעי/ים לו חגיה!

ועל-אחת-כמה-וכמה שכאן הגוי לא ביקש כלום - והיה שמח אילו היו מניחים לו לעזוב את ירושלים העתיקה. אך היהודי, כיון שרוצה למצוא חן בעיני הגוי - מציע לו חניה בארץ!

וכאמור לעיל: יהודי צריך לדעת דבר ברור שיהודים קיבלו את ארץ ישראל בברית בין הבתרים. ואת ירושלים העתיקה לא לקחו מהגוים - אלא זוהי ארצינו וזוהי אדמתינו. ואפילו כאשר ״מפני חטאינו גלינו מארצינו״4 - זה עדיין נקרא ״ארצינו״.

וכל זה צריך להיות באופן של ״אל תתגרה בגוי קטן ״6. כלומר, שכשמביאים לגוי חניה בארץ, הרי זוהי התגרות בו - מאחר שזה מזיק לו (כמוזכר באריכות בפרשת בחוקותי454)!

אודות המקומות שהנם מחוץ לגבולות כיבוש יהושע וכיבוש עולי בבל - עדיין אפשר להתווכח האם להחזירם או לא (וכל זה מצד ״לא תחנם״ אך לא מצד פיקוח -נפש). אך בנוגע לירושלים העתיקה, חברון ושכם - הנה למרות שצריך לילך בדרכי נועם - מכל-מקום אי-אפשר לוותר על זה, היות שהקב״ה נתן זאת ליהודים, באופן של ״לזרעך אחריך אחוזת עולם״455 ולשום אומה אחרת - לא יכול להיות קיום בארץ ישראל. וזה, גם כשארץ ישראל ״שממה״ - כפי שהיה לאחרי חורבן בית-המקדש.

ובשעה שהולכים בדרך זו, פועלים שיתקיים ״ונתנו ה׳ אלוקיך בידך״456 שהקב״ה יתן ב ״לב מלכים״ שהם יעשו באופן שטוב לארץ וטוב לדרים עליה - שלושה וחצי מיליוני היהודים הנמצאים בארץ הקודש, עוד בהיותם בחושך הגלות, קודם ביאת משיח צדקנו.

. . ואז נסיים את הרגעים האחרונים של הגלות בשמחה ובטוב לבב ובאופן ש״ובני ישראל יוצאים ביד רמה״457, שהולכים בקומה זקופה לקבל פני משיח צדקנו.

שילחום מלחמת ה׳ וינצח, ויבנה בית-המקדש במקומו, ויקבץ נדחי ישראל - בגאולה האמיתית והשלימה, ובקרוב ממש.

(מעובד ע״פ שיחת יום ב׳ דחג-השבועות תשל״ז)

תפילין - הוא איגו מגיח? אך רועה למסור שטחים מעד ״גזל עכו״ם״...

בספר ׳דבר יום ביומו׳, (בו מובאים המאורעות שאירעו בכל יום מימות השנה במשך השנים שעברו) מובא ממגילת תענית458, סיפור שאירע בכ״ה סיון:

ביום זה היו כמה טיעונים מצד אומות העולם כלפי היהודים, וכדלקמן:

בני ישמעאל באו וטענו שהיות וכתוב בתורה459 ״ביום ההוא כרת ה׳ ברית את אברהם לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת״, לכן מכיון שגם הם מזרעו של אברהם, אזי הם טענו ״בואו ונחלוק עמכם״ - גם לנו מגיע חלק בארץ ישראל.

ענה להם גביהה בן פסיסא460: הרי כתוב ״ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם״, וכן נאמר ״ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק״461. ומכאן מוכח שאין לכם שום חלק בארץ ישראל. וכאשר שמעו זאת - ״ברחו להם״.

לאחר-מכן באו הכנעניים וטענו שארץ כנען שייכת להם, היות וכתוב בתורה462 ״ארץ כנען לגבולותיה״ ולא ״ארץ ישראל״. ענה להם גביהה בן פסיסא, שבתורה כתוב463 גם ״ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו ״, ומכיון שאתם עבדים, הרי ידוע הדין464 ״מה שקנה עבד קנה רבו״, וממילא הארץ שייכת ליהודים. ולא עוד, אלא שיש הרבה שנים שהייתם צריכים לעבוד אותנו ולא עשיתם כך, וממילא אתם צריכים לשלם על כך! וכאשר שמעו זאת -״ברחו והלכו להם״.

לאחר-מכן הגיעו המצריים וטענו - ״מתורתם אנו מביאים עליהם ראיה״, שכתוב בתורה465 ״ושאלה אשה משכנתה . . כלי כסף וכלי זהב״, ומכיון ש״שישים ריבוא יצאו מאצלנו טעונים כסף וזהב יתנו לנו כספינו וזהבנו״! השיב להם גביהה בן פסיסא, שבתורה כתוב שבני ישראל עבדו במצרים כמה מאות שנים חינם בלא שכר, ממילא צריכים הם כעת לשלם להם על עבודתם! וכאשר שמעו זאת - ״הלכו משם בבושת פנים״.

למרות שהגמרא466 אומרת שבטלה מגילת תענית, מכל-מקום, יש ללמוד מסיפור זה הוראה חשובה מאוד לזמנינו:

מגיע גוי וטוען שארץ ישראל שייכת אליו היות והיא ארץ שבעה אומות. וכששומע זאת היהודי, הוא אומר שכיון שצריכים להתנהג בצדק ויושר, לכן אסור לעשות עוול לגוי, וכפי שכתוב בשולחן ערוך אדמו״ר הזקן בהלכות גניבה וגזילה, שגזל עכו״ם גם אסור. וממילא, הוא טוען, יש לוותר לו על שטחים מארץ ישראל.

כששואלים את אותו יהודי אם הוא מניח ארבעה זוגות תפילין, הוא אומר שאינו יודע כלל מה זה. כששואלים אותו האם הוא מניח שני זוגות תפילין, הוא עונה: הלואי וזוג אחד הייתי מניח ! אך כאן פתאום הוא נזכר בהלכה וטוען שצריכים לנהוג על-פי צדק ויושר ואסור לעשות עוול לגוי!

וכששואלים אותו מדוע הוא עושה עוול ליהודים?! הרי ארץ ישראל שייכת ליהודים!

הוא עונה: האם משום שאני עושה עוול ליהודים, אני צריך לעשות עוול גם לגוי ? !

׳החזקת השטחים גורמת לשפיכת דם יהודי׳ - היפך ד/ת מומחי העבא!!!

ובנוסף לאותו יהודי, באים גם אלו הטוענים שהם מדברים בשם התורה (על-דרך מה שהמצריים אמרו ש״מתורתם אנו מביאים ראיה״ - שגם אותם מצריים דיברו כביכול ׳בשם התורה׳), וטוענים, שעל-פי תורה צריכים להחזיר שטחים מארץ ישראל לבני מצרים כפשוטו!

בתורה כתוב467 בפירוש ״ולא תחנם״, ודרשו חז״ל468 ״לא תתן להם חניה בקרקע״. כלומר, שאסור לתת להם שטחים מארץ ישראל, וכל אחד יודע הרי מה הם גבולותיה.

ואילו הם אומרים שעל-פי תורה צריכים להחזיר שטחים מארץ ישראל, מכיון שזה קשור בפיקוח-נפש שהוא ענין חמור ביותר בתורה הדוחה את כל התורה כולה, וממילא -הם טוענים - מה ייצא מכך שנחזיק בחלקת אדמה כשבעקבות כך נשפך דם יהודי?

והם מחזיקים בדיעה זו, בה-בשעה שכל מומחי הצבא והבטחון אומרים פה-אחד, שהחזרת שטחים בעבר הגדילה את הסכנה של כמה וכמה מבני ישראל!

כשדיברו כל הזמן אודות מסירת שטחים, שעליו ישנו האיסור של ״לא תחנם״, הם ׳כבשו פניהם בקרקע׳ ושתקו, באומרם שאינם רוצים להתערב בפוליטיקה. ודוקא כשבא בהשגחה-פרטית יהודי - אמנם גביהה בן פסיסא - ואומר שאסור להחזיר שטח מארץ ישראל לגויים, היות שזה מגדיל את הסכנה ליהודים, פתאום הם מתעוררים עם יראת-שמים וטוענים שצריך להחזיר שטחים! שתקתם עד עתה - תשתקו גם הלאה!

ומדברים דיבורים אלו עוד בשם התורה, ממש כפי שעשו המצרים, כמדובר לעיל. ואותו אחד מנצל את העובדה שיש לו ׳סמיכה׳ לרבנות ושהוא יושב בירושלים עיר הקודש, כדי לומר שהוא לא יבחר ולא יסייע עד שיבטיחו לו שמחזירים את השטחים למצרים!

וכאמור לעיל - ישנו איסור ברור של ״לא תחנם״. אמנם הוא צריך להיות באופן של ״אל תתגרה בגוי קטן״469 ואף ״מפרנסין עניי עכו״ם״470, אך זה לא צריך כלל לפגוע בתוקף האיסור. ואם יש לך קושיא מפסוק, תתייגע להבין את התירוץ!

ודוקא כאשר היהודים יעמדו בתוקף ויאמרו שארץ ישראל שייכת להם על-פי התורה,

זה יפעל גם על הגוי והלחץ יתמתן וירד.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת שלח, מברכים-החודש תמוז, תשל״ז)

כגי/ה ללח< - מזמיגה לח< גוס;!!!

ידועה תורת הבעל שם טוב471 שכל מאורע שאירע, הוא בהשגחה פרטית ויש ללמוד ממנו הוראה בנוגע לעבודת ה׳.

ולעניננו: לאחר שהצהירו באופן ברור שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ובעלות ישראל על ארץ ישראל לגבולותיה היא נצחית - ״נחלת עולם לעם עולם״ - פתאום הצהירו שצריכים מלכתחילה לוותר על חלקים מארץ ישראל.

אמנם לכאורה יש הלכה472 ש״דינא דמלכותא דינא״, ובפרט שאותם יהודים הגרים בארה״ ב צריכים להתנהג בהתאם ל ״ודרשו את שלום העיר״473 - אך מכל-מקום טענות אלו מתבטלות לגמרי.

שהרי על פי השולחן ערוך אין שום תוקף להצהרה של בית-דין או מלך מאומות-העולם, היות שלאחר-מכן - כשהם יווכחו לדעת שהיהודים עומדים בתוקף - הם יבטלו זאת.

כפי שהיה בגאולת י״ב-י״ ג תמוז: אמנם מלכתחילה היו כמה ענינים בלתי רצויים כלפי כ״ק מו״ח אדמו״ר, אך לבסוף היה נצחון מוחלט של התורה, וכפי שכותב בעל הגאולה במכתבו הידוע474 ״לא אותי בלבד גאל הקב״ה . . כי אם גם כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה, כי כל איש ישראל (מבלי להתחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצוות) לבו תמים עם ה׳ ותורתו״. כלומר, שהגאולה הייתה לכל הסוגים שישנם בעם ישראל. וכל זאת, כיון שעמד בתוקף ובנחרצות על דעתו.

וכמו-כן בעניננו: כשנכנעים ללחץ, זה מזמין לחץ נוסף וכך הלאה עד שאין לדבר סוף, וכפי שראו שכך אירע בפועל. ואילו כאשר מלכתחילה עמדו בתוקף - לא של עקשנות ועזות פנים (שאז גם הצד השני יכול לעשות כך), אלא מצד זה שכך הבטיח הקב״ ה - שארץ ישראל לגבולותיה שייכת לעם ישראל - אזי אף אחד מאומות העולם אינו יכול להתמקח על כך.

כל הערות ה/כשוויות באות כתועאה מ׳242׳!!!

וכמדובר כמה פעמים: הרש״ י הראשון בתורה 475 (שפירושו הוא הרי בפשוטו של מקרא, ומובן גם לילד בן חמש) אומר שכאשר אומות העולם יבואו ויטענו לעם ישראל ״לסטים אתם״ - אזי עונים להם ״כל הארץ של הקב״ ה היא, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״. כלומר, שעל מה שהם יטענו ״לסטים אתם״ - צריכים לענות להם שהיות והקב״ ה ברא את כל העולמות ו ״לה׳ הארץ ומלואה״476 - ממילא, זה שהארץ היתה קודם לכן ברשותם של הגויים זהו מכיון ש״ברצונו נתנה להם״ - אך באותה מידה היה אחר-כך ״נטלה מהם ונתנה לנו״.

וכשעונים מענה אמיתי זה באותיות פשוטות לגוי, ובפרט לגוי שמאמין בקב״ה, אזי ברור שזה יתקבל אצלו. ובפרט, שכל הסיבה שלוחצים על ישראל שימסרו שטחים הוא, כדי שיוכלו לצאת ידי חובה כלפי הערבים בכך שיאמרו ׳אנו את שלנו עשינו׳.

242: החלטה ׳242׳ - שגחתמה /ל-ידי האו״ם בי״ט חשון תשכ״ח (22.11.1967) - ב/קבות מלחמת ששת הימים. הס/יפים ה/יקריים בהחלטה קראו ל״גסיגה של כוחות מזויגים ישראליים משטחים שגכבשו במלחמה״ ול״שימת ק< לכל ט/גות לוחמה או מעבי לוחמה וכיבוד ריבוגותה? שלמותה הטריטוריאלית ו/עמאותה המדיגית של כל מדיגה באזור וזכותה לחיות בשלום, בתוך גבולות בטוחים ומוכרים? חופשית מאיומים או ממ/שים של שימוש בכוח״. כן דובר בהחלטה /ל העורך ״ל/רוב לחופש השיט דרך גתיבי-מים ביגלאומיים באזור? להשיג יישוב עודק של ב/יית הפליטים? ל/רוב לאי-פגי/ה בשטחה של כל מדיגה באזור וב/עמאותה המדיגית /״י אמע/ים הכוללים כיגוגם של שטחים מפורזים.״ בדעמבר 1967 - קיבלה ישראל את חחחלטח.


ורואים בפועל מה קורה כשלא עונים לגוי מענה ברור:

כידוע, כל הצרות והלחצים שישנם כעת -באים כתוצאה מזה שהסכימו להחלטת האו״ם

- ״242״. שנוסחת החלטה זו נכתבה על-ידי יהודים שפחדו מהגויים, ולאחר מכן אושרה על-ידי האו״ם. ולא עוד, אלא ישנו יהודי המתפאר עד עצם היום הזה שהוא היה אותו אחד שניסח החלטה זו בשם הממשלה.

על-כל-פנים, מזה הגיעו כל הצרות. כי היום (10 שנים לאחר ״242״) כשמתווכחים עם הגויים על מסירת השטחים, מיד הם אומרים: הרי ישנה החלטה ״242״ - שהתקבלה ברוב קולות ונוסח החלטה זו נקבע על-ידי נציג היהודים שאמר אז שהוא מדבר בשם כל היהודים, הן בארץ הקודש והן בחוץ לארץ. ואם-כן, מדוע היום אתם מלינים על כך?!

היהודים חשבו אז, שלאחר שתנוסח החלטה זו תהיה להם מנוחה מהגויים. אבל לפועל זה גרם שעל-ידי-זה הביאו על עצמם לחץ נוסף - ולחץ שלא נפסק, אלא עם השנים הולך וגובר. ולמרות זאת, אותו אחד שקבע החלטה זו על-ידי שקיבל ׳יפוי-כח׳ מחבריו על-זה -כלל אינו מתבייש בזה, ועדיין מתפאר בכך, ו״אין פוצה פה ומצפצף״.

אז, בעת קבלת ההחלטה, לא עשו שום רעש על כך שמוותרים על ארץ ישראל. ולא זו בלבד, אלא אמרו לגויים שמוכנים לוותר למרות שלא יקבלו כלום כתמורה לכך, והיו אז כמה וכמה שהזהירו, שעל-ידי שנכנעים ללחץ אחד מזמינים על עצמם לחץ נוסף, ולמרבה הצער, רואים בבירור, שמאז אותה החלטה שהלכה נגד התורה, הלחץ למסירת שטחים רק גובר.

שמכל זה רואים, שכשלא עונים לגוי מענה ברור - אזי לא רק שהוא לא מתקרב ליהודי

- אלא הוא לוחץ עליו יותר ויותר, מאחר שהוא יודע שהיהודי לא אומר את מה שהוא חושב. וכפי שפסק הרמב״ם477, שרצונו התמידי של היהודי הוא - לעשות מה שהתורה מצווה עליו, אלא שלפעמים ״יצרו אנסו״.

גיסו כבר את כל סוגי הגסיוגות /ל גופות וגשמות ה/ם היהודי...

ואין לסמוך על כך שאולי יעשה הקב״ ה נס, והגוי לא יסכים לקחת אע״ פ שיתנו לו, כי:

א) ״אין סומכין על הנס ״478; ב) גם אם יודעים בוודאות שהוא לא יקח, אסור לעשות שום דבר נגד התורה. כי מאחר וענין זה הוא נגד התורה - ולמרות שישנם הרבה תירוצים - אף אחד אינו בעל הבית לשנות משהו מן התורה. ובלשון המדרש479: ״שלמה ואלף כיוצא-בו אובדים ואות אחת ממך אינה בטילה לעולם״.

. . שורש כל הצרות הללו טמון בכך שהולכים בשיטה ש״ככל העמים בית ישראל״ וסבורים שעם ישראל צריך ללכת בדרכי הגויים. למרות שעם ישראל צריך להתנהג באופן של ״והיה מחניך קדוש״480, להפיץ אור בעולם, וגם להיות ״אור לגויים״481 (על-ידי הפצת שבע מצוות בני נח) - הנה במקום זאת מתנהגים בצורה הפוכה, שכל ענין שרואים אצל הגוי משתדלים לחקות. וכך מכניסים את ה׳גוי׳שקייט׳ אל תוך הבית ופוגמים בטהרת הנפש.

ומזה שכך הם מתנהגים בהנהגתם הפרטית - השתלשל גם זה שסוחבים גוי, נותנים לו 1000 דולר ובלבד שיסכים שיכתבו עליו שהוא יהודי - למרות שחוץ מרישום זה אין לו שום שייכות ליהדות.

והנה, לאחר שכבר ניסו את כל סוגי הנסיונות על נשמות ישראל וגופי ישראל: ״עגל הזהב״ בזמן יציאת מצרים, ה״בעלים ועשתרות״ בזמן הנביאים, המשכילים שיצאו מגרמניה (הארץ ממנה יצאו ההשמדות בדור האחרון), ועד לעבודה זרה האחרונה של ״ככל העמים בית ישראל״ - וראו את התוצאות המרות שיצאו מכל נסיונות אלו;

יהי רצון שיתחילו להתנהג באמת כפי שצריך להיות, ואז, כיון שתהיה תורה ׳בריאה׳ -שלימות התורה, ממילא יהיה גם עם ׳בריא׳ וארץ ׳בריאה׳, וילכו מתוך בריאות הגוף -שתהיה יחד עם בריאות הנפש - בשמחה וטוב לבב לקבל את פני משיח צדקנו, וכל העמים יהיו באופן של ״מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך״482 - בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע״ פ שיחת י״ב תמוז תשל״ז)

״ב/יגיכם תראו״ את האר< המובטחת!!!

על הפסוק483 ״ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ ״, מפרש רש״ י על התיבות ״באו ורשו״: ״אין מערער בדבר, ואינכם צריכים למלחמה, אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי-זיין״.

ואינו מובן:

הרי כבר בפרשת שלח484 כתוב ״עלה נעלה וירשנו אותה״ המדבר על ירושת הארץ, ומדוע שם אין מפרש רש״י את כל הפרטים שאומר כאן ש״אין מערער בדבר״ וכו׳?

ואדרבה: לכאורה דוקא בפרשת שלח רש״ י היה צריך להדגיש זאת, כי שם הרי טענו המרגלים ש״עז העם היושב בארץ״ ו ״כי חזק הוא ממנו״485 ומפרש רש ״ י שם: ״כביכול כלפי מעלה אמרו״, וכאשר יהושע וכלב טענו - ״עלה נעלה וירשנו אותה״ הם לא הכחישו את טענת המרגלים ש״עז העם היושב בארץ״ וגם הודו שהיושבים בארץ כנען הם גיבורי-חיל, אלא שטענו שהיות ו ״סר צילם״486, כלומר, שהצדיק (איוב) שהגן עליהם - אינו, לכן עליהם ללכת. זאת אומרת, שאמנם העם שם הם גיבורי-חיל, אך כיון שהקב״ ה ציוה ללכת לארץ ישראל - ודאי שננצח.

ואם-כן, דוקא שם לכאורה היה צריך רש״י להבהיר לנו ש״אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה וכו׳״ - שהרי שם מסופר על החשש של בני ישראל?!

והביאור בזה:

מה שכתוב בפרשת דברים ״באו ורשו את הארץ״, אינו דומה לכתוב בפרשת שלח ״עלה נעלה וירשנו אותה״, כיון שלפני התיבות ״באו ורשו את הארץ״ אומרת התורה ״ראה נתתי לפניכם את הארץ״, ומפרש רש״י: ״בעיניכם אתם רואים, איני אומר לכם מאומד ומשמועה״. זאת אומרת, שירושת הארץ המדוברת שם אינה ענין של שמועה או אומד -שמשערים שכך יהיה, אלא ״בעיניכם אתם רואים״ - אתם תראו בעיניכם ש״נתתי לפניכם את הארץ״.

ולכן דוקא בפסוק זה נצרך רש״י להבהיר ש״אין מערער בדבר״, כי מאחר שנאמר ליהודים ״בעיניכם אתם רואים״ ש״נתתי לפניכם את הארץ״ - יכולים הם היו לטעון שהם כלל לא רואים זאת. ועל כך ממשיכה התורה ״באו ורשו״, היות ו״אין מערער בדבר״. כלומר, שאף אחד - כולל הגויים - לא יכול לטעון על כך מאומה, כי הרי כולם יודעים מה שרש״י כותב487 ש״כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים״, ו״ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״, ובמילא ״אין מערער בדבר״.

אך למרות שטענות שכליות אמנם אין לגויים (כפי שהוסבר לעיל) - מכל-מקום, ייתכן ענין של מלחמה מצידם היות והם ליסטים, והרי ״הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב״488. לכן מוסיף על כך רש״י - ״אינכם צריכים למלחמה״.

אר< ישראל ליהודים כי כך כתוב בתורה ו4א כי כך אמר גוי מלונדון!!! מענין זה ישנה הוראה בנוגע להווה:

אף על פי שישנם גויים שיש להם טענות על שייכותה של ארץ ישראל ליהודים, צריכים לדעת, שהאמת היא ש״אין מערער בדבר״, היות וכך כתוב בתורה הנצחית ״ראה נתתי לפניכם את הארץ״, וזה באופן ש״בעיניכם אתם רואים״.

וכיון שכך, צריכים לומר לגוי את האמת, שכתוב בתורה - שהן הנוצרים והן המוסלמים מאמינים בה - שארץ ישראל שייכת ליהודים והקב״ה נתן אותה לאברהם בברית בין-הבתרים489. וזה יפעל על הגוי, גם אם יאמרו לו ענין זה לא בלשון הקודש, אלא בשפה מה׳שבעים לשון׳. משא״ כ כשאומרים שארץ ישראל שייכת ליהודים מסיבות אחרות, שאז זה לא פועל, כיון שלא זו האמת. וגם אם, נניח, מסתמכים על מה שגוי בלונדון אמר490, יכולים הרי הגויים לומר שוושינגטון חזקה יותר מלונדון או שסעודיה חזקה יותר וכדומה.

אך לכאורה יכול עדיין הגוי לטעון: הרי כתוב אחר כך ״אינכם צריכים למלחמה״ -שהובטחתם שלא יהיה ענין של מלחמה, ואם כן, מדוע הנכם צריכים כלי-נשק וצבא?!

על כך עונים לו את המשכו של פירוש רש״י: ״אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי-זיין״. כלומר, שאם לא היה קורה חטא המרגלים, היינו נכנסים מיד לארץ ישראל והיתה הגאולה האמיתית והשלימה. אך מאחר ואירע חטא המרגלים, שבגללו הוצרכנו להיות ארבעים שנה במדבר, לכן עדיין אנו בגלות, וממילא זקוקים לכלי-נשק, לצבא, ולמלחמות.

ויהי רצון, שיהיה הענין של שלימות הארץ, יחד עם שלימות התורה ושלימות העם - עד שיבואו לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

(משיחת שבת-פרשת מטות-מסעי, ראש-חוד מנחם-אב, תשל״ז)

205

הוספה בלימוד התורה בא״י - ממשיכה שפ/ וברכה לכל היהודים ב/ולם...

בפרשת עקב מונה התורה מספר מעלות של ארץ ישראל. ומזה שישנן עוד מעלות מובן, שאותן המעלות המנויות בפרשה, הן עיקריות וכלליות, שבהן נכללות כל פרטי המעלות האחרות.

המעלה הראשונה והעיקרית הכתובה על ארץ ישראל בפרשה491, היא: ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״.

שואל על כך רש״י: ״והלא כל הארצות הוא דורש״? - הקב״ה הרי משגיח על כל הפרטים שבעולם, ואם-כן מדוע מחלק הפסוק את ארץ ישראל מכל הארצות?

ועונה בפשטות: ״אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל-ידי אותה דרישה שדורשה -דורש את כל הארצות עמה״. כלומר, שזה שהקב ״ ה דורש ומשגיח על כל הארצות, הוא על ־ ידי ובזכות ארץ ישראל.

על-פי האמור מובנים שני ענינים:

א)    הנהגתם של היהודים הגרים בחוץ-לארץ גורמת לכך שיציאתם מהגלות וביאתם לארץ הקודש - ״על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ״492 - תהיה בהקדם האפשרי.

ב)    גודל האחריות והזכות שיש ליהודים הנמצאים בארץ הקודש. היות והנהגתם והוספתם בלימוד התורה ובקיום המצוות נוגעת לא רק לדרישה שהקב ״ ה דורש ומשגיח על הארץ ש׳ארץ הקודש׳ יקרא לה, אלא גם ליהודים הנמצאים בכל קצוי תבל, ועד לאלו שאינם-יהודים הנמצאים בכל מקום שהוא.

וזה בנוסף למה שארץ ישראל עצמה מתברכת בכל עניניה - הן בגשמיות והן ברוחניות

- עד לברכה של ״ונתתי שלום בארץ״493, כפי שרש״ י אומר שם ״שהשלום שקול כנגד הכל״, ועד לאופן של ״ושכבתם ואין מחריד״. כלומר, שאפילו במצב של שינה, לא יהיה מי שיעיז (או אפילו יחשוב) להכריז שהוא הולך להטריד את היהודים, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא שייך שיעשה זאת בפועל.

ומכיון שבארץ ישראל תלויים כל הארצות, מובן מדוע נוגע לכל יהודי מצבה של ארץ ישראל, שיתקיים שם ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״2.

וכל יהודי מחוייב לפעול ולעשות כל מה שמוטל עליו בכדי שלארץ ישראל תהיה מנוחה כפשוטו, ומנוחה מהענינים שאינם מתאימים לרצון ה׳, וזאת, על-ידי שיבצעו את ״בחוקותי תלכו (כפי שמסביר רש״י: ״שתהיו עמלים בתורה״) ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם״494. וגודל חשיבות ענין זה מובן לפי שזה מביא את ״ונתתי שלום בארץ״, ומארץ הקודש נמשך שלום בכל העולם כולו.

ומזה מובן, שכל הוספה שמתווספת לענינים הטובים שכבר ישנם בארץ הקודש, צריכה להיות באופן של ״מעלין בקודש״, שהרי לטוב אין שיעור.

ועל-ידי-זה נמשכת ונשפעת ברכה לכל היהודים בכל מקום שהם, עד שזה פועל ברכה במצב הכללי של העולם כולו. וכל זאת פועלים באופן של ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״495: שאמנם שלום הוא ״דרכיה״ ו״נתיבותיה״ של התורה, אך יחד עם ה״דרכי נועם״ וה״שלום״ - צריכים לדבר בתוקף, ולהסביר שאי-אפשר לוותר על דבר שהקב״ה הביא לנו, היות ואין זה ברשותנו.

הבטחת הקב״ה ״וגתתי שלום בארץ״ - /ד סוף כל הדורות!

ביכלתו של אדם לוותר על דבר הנמצא ברשותו, ולהסתפק רק בחציו או בחלק ממנו.

אך כאשר בורא העולם ומנהיגו אמר, נתן כח, והבטיח ש״אם בחוקותי תלכו (שתהיו עמלים בתורה) ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם״, אזי יהיה ״ונתתי שלום בארץ״, עד ל״ואולך אתכם קוממיות״496 והוא ציוה לכתוב ולמסור זאת לדורי-דורות, ובפרט ש״התורה היא נצחית״497! - ממילא אי אפשר לוותר עליו!

ואף ש״רבות מחשבות בלב איש״498 גם אצל יהודים, מכל-מקום, ״דבר אלקינו יקום לעולם״499; והקב״ ה אף נותן את ההזדמנות לאדם, שאם הוא יודע שבין-כך לא יצליח עם כל המחשבות - ממילא הוא כבר יצא ידי-חובה במחשבתו העקומה, ומכיון שהוא יודע ש״עצת ה׳ היא תקום״, והוא הרי שייך ל״עם חכם ונבון״500 - לכן אינו מתפתה לשום דרך שבין-כך לא תתבצע, ומלכתחילה הוא הולך לפי המחשבה היחידה והטובה.

ואזי ישנו הענין של ״מחשבה טובה הקב״ ה מצרפה למעשה ״501 וזה נחשב כבר כמעשה טוב. ויתירה מזו, לפי פירושו של אדמו״ר הזקן502 שהכוונה ב״מצרפה למעשה״ היא -שהקב״ה משאיר זאת לענין המעשה. כלומר, שהוא נותן מיד הזדמנות כדי שהמחשבה הטובה תבוא אצלו לידי מעשה בפועל. שאז זה נעשה דבר שלם, מחשבה יחד עם מעשה, והוא מקבל על זה שכר שלם, עד לשכר האמיתי - בזה ובבא.

(משיחת כ״ף מנחם-אב תשל״ז)

שייכות השומרון לארץ ישראל - /ובדה שלא גיתגת לוויכוח

במסכת סוטה אומרת המשנה 503: ״כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים והר עיבל שבשומרון כו׳״.

בזה פוסקת המשנה שהר גריזים והר עיבל קשורים לשומרון, ומכיון שזהו פסק-דין של משנה, אזי ישנו הכלל504 ״טעה בדבר משנה - חוזר״, היות ואין שייך בזה טעות. ומזה מובן, שלא שייך להתווכח על עובדת שייכותו של השומרון לארץ ישראל, ואי-אפשר לתתו לערבים, לאמריקנים, או לאחת משבעים האומות, היות והוא שייך רק ליהודים.

ולא זו בלבד, אלא שברכת ארץ ישראל תלויה בהר גריזים והר עיבל, היות שלא היה זה סתם ענין, שהקב״ ה נתן ברכה על הר, שבמקרה היה גבוה, אלא ודאי ישנה שייכות פנימית בין הברכה להר גריזים דוקא.

ועל כך פוסקת המשנה, שהר גריזים והר עיבל הם ב״שומרון״ - ומזה מובן, שמכיון שבהר גריזים ובהר עיבל תלויה הברכה של כל ארץ ישראל, ונוסף לזה, המשנה אומרת שזה היה בשומרון - ממילא מובן שהשומרון תלוי עם כל ארץ ישראל.

(מעובד ע״פ שיחת שבת-פרשת ראה תשל״ז)

הדרך היחידה להעליח מול הגוי - דיבורים אמיתיים ותקיפים!

[דיבר אודות סיום ונעילת שנת תשל״ז, והתחלת שנה חדשה - ״תחל שנה וברכותיה״]:

בשעה שהיהודים משלימים את השנה ״ביד רמה״. כלומר, שאוחזים בתורה ומצוותיה עד לאופן בו מתאחדים עם נותן התורה ומצווה המצווה [שהוא התקיף ובעל הכוחות כולם (כפי שנפסק בטור505 בנוגע להפירוש של שם ״אלוקים״) עד כדי כך שאפילו פרעה ידע משם אלוקים (שהרי אמר ״לא ידעתי את הוי׳״506 - כלומר שאודות שם אלוקים הוא ידע). וכמו שכתוב במפורש ״אלוקים יענה את שלום פרעה״507] - אזי כשאומרים שזהו הפסק-דין של התקיף (ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם) הקב״ה - או אז הכל יהיה כפי שיהודים צריכים בטוב הנראה והנגלה.

ועמי הארץ, לא רק שהם לא מבלבלים - אדרבה: מתקיים אצל היהודי ה״ברוך תהיה מכל העמים״508. היינו, שאומות-העולם יסייעו ליהודים בכל עניניהם, בידעם שזוהי טובה גם עבורם, וכמו בלשון הנבואה - שהם מתכוננים לקיום היעוד של ״והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך״509.

וכל זה נהיה על-ידי-זה שעומדים בתוקף ואומרים בגלוי ש״בשם אלוקינו נדגול״510.

וממילא דורשים מכל יהודי שיהיה אצלו הענין של שלימות התורה. ומכל גוי - דורשים

- שיהיה אצלו את הענין של שלימות הארץ (ארץ ישראל לגבולותיה). היינו שלא יבלבלו ולא ידרשו למסור שטחים!

והסיבה שנדרשים להסכמתם, היא מאחר שנמצאים בגלות, ו״דינא דמלכותא דינא ״511 -במילא צריכים להתנהג באופן של ״אל תתגרה בגוי קטן״512 (ובפרט עם שניים או שלשה גויים קטנים) - ואמנם קובעת התורה ש ״אל תתגרה״ - אך יחד עם זה אסור להעלים מהם את מה שהתורה אומרת.

וכמדובר כמה-פעמים שכשאומרים לגוי ענין שאינו כפי האמת - ענין שקרי! - זה ללא תועלת. היות ובלאו-הכי יודעים הם את הכתוב בתורה! ולכן, כשמדברים עמם במילים ובנוסח אחר השונים מהכתוב בתורה - הם לא מבינים ולא מאמינים. אלא סבורים הם שמן-הסתם מרמים אותם - וממילא, אז נהיה קשה הרבה יותר לדרוש מהם משהו!

וכל הקשיים שהיו במשך השנה האחרונה הם מאחר שהתביישו לומר מה זה יהודי ומהי יהדות, וסברו שכיון שמדברים באנגלית או ברוסית וכיוצא-בזה - הרי שצריכים לשנות גם את תוכן הענין! - אך לפועל אירע בדיוק להיפך! ורק כשהולכים עם האמת - ואומרים זאת בכל השבעים לשון - זוהי הדרך שיתקיים ה״ברוך תהיה מכל העמים״.

ובטח מבין כל אחד שהעמידה על-פי התורה כוללת הן את שלימות העם - גיור כהלכה,

והן את הענין של שלימות הארץ - שארץ ישראל לגבולותיה שייכת ליהודים.

ובשעה שידברו עם הלא-יהודים ב״דרכי נעם ובדרכי שלום״, אולם בתוקף המתאים, הבא מכוחו של הקב״ה - הרי שאז ישלימו את מה שדובר אך לא נעשה בשנה שעברה (יישוב שטחי ארץ ישראל). ומאחר שינהגו באופן ש״אנחנו בשם ה׳ אלוקינו נזכיר״ - אזי יפעלו גם שיתקיים הענין של ״ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו״513 - שיענה כבר באותו יום שיקראו אליו. ובפרט שעומדים ביום (ראש השנה) שעליו חז״ל אומרים שסימנו הוא ״המלך״.

(מעובד ע״פ שיחת ליל כ״ט אלול תשל״ז)

ליישב את כל שטחי אר< ישראל - וללא ר/ש!

הצלחת הענין של שלימות הארץ תהיה כשיישבו את כל ארץ ישראל לגבולותיה.

וכשם שתורה ומצוות - מתבטאים רק כשמקיימים אותם בפועל, היות ו״המעשה הוא העיקר״514 - כך גם בשלימות הארץ, צריכים לבצע זאת במעשה בפועל - והוא, יישוב ארץ ישראל כולה.

ולעשות זאת באופן של ״אל תתגרה בגוי קטן״515 ובפרט ב ״גוי גדול״. כלומר, שלא לבוא להתגרות בו ולומר לו, תשמע: עשיתי דבר מסוים כדי להכעיסך ואני כלל לא מתפעל ממך

- לא בכך מתבטאת שלימות הארץ!

שלימות הארץ באה לידי ביטוי בכך שיהודים מיישבים את כל ארץ לגבולותיה - כיון שארץ ישראל כולה שייכת ליהודים - כל שטח מארץ ישראל אפילו טפח ועל-אחת-כמה-וכמה אמה וד׳ אמות שייכים לבני-ישראל516.

אבל בשעה שרצונו להראות את ה״כוחי ועוצם ידי״517 ומכריז בפה מלא ובכל החוזק, שהוא עשה מעשה מסויים - אין זה מסייע כלל לענין. אלא אדרבה: כשהיהודי מגלה את ההרגש של ״כוחי ועוצם ידי״ - אזי גם הגוי רוצה להראות את ה״כוחי ועוצם ידי״ שלו. ואז הוא מודד איזה ״כוחי ועוצם ידי״ גדול יותר.

מה-שאין-כן כשיעשו מעשה בפועל, שאודותיו הגויים לא ידעו מכך - וגם אם ידעו לא יהפכו זאת להתמודדות איזה ״כוחי ועוצם ידי״ גדול יותר - אז יצליחו בכך.

. . ולמרות שישנו הענין של ״דינא דמלכותא דינא״518 - אך בנוגע לזה שארץ ישראל שייכת ליהודים - לא שייך הענין של ״דינא דמלכותא דינא״, היות ועל-זה אין לגויים שום בעלות.

רואים בפועל, שכשעשו רעש על דברים מסויימים - הנה זה הפריע והזיק גם לדברים שניתן לעשותם וגם לדברים שמוכרחים לעשותם, וכדלהלן:

עד עתה יישבו במשך הזמן כמה וכמה שטחים - לא היה מכך שום סוד וכולם ידעו מכך. והנה, כל-זמן ששתקו ולא עשו מזה רעש, הנה אפילו כשהגיע לוושינגטון אותו אחד שהתנגד לזה - עשו עצמם כלא יודעים - אמנם הם הודיעו שיחקרו וידרשו ויכנסו אסיפות, אך כל התוצאות מאותם אסיפות זוהי החלטה לעשות אסיפה נוספת, ובאסיפה זו יחליטו שיעשו עוד אסיפה, וכך ימשך הדבר עד ביאת משיח...

וכך, למרות שמעשים אלו היו היפך רצונו של פלוני-בן-פלוני - אך היות ועשו אותם ללא התגרות, עבר הכל בשקט. מה-גם שהוא עצמו יודע שאינו יכול להטפל - לפי שלא חסרות לו בעיות משלו - וכך - ״מוסיף והולך״ - בנו והוסיפו עוד נקודה ועוד שטח.

אבל ברגע שהתחילו לכתוב על כך בעיתונים, להצהיר הצהרות ולהתגרות - מזה החלו כל הצרות!

אך על-כל-פנים ׳מה שעבר עבר׳, ולכל-הפחות מכאן ולהבא ישנו את ההנהגה ויישבו כמה שיותר נקודות, בפועל ממש - ״המעשה הוא העיקר״!

(מעובד ע״פ שיחת י״ג תשרי תשל״ח)

213

כשיאמרו לגויים את מעגה הרש״י יכירו באמת ויסייעו לישראל!

כל הענינים שרש ״ י מביא בפירושו על-התורה (גם כשהוא מביא אותם ממאמרי חז״ל)

הם פשוטו של מקרא [כמו שרש״י בעצמו אומר כמה וכמה פעמים 519: ״ואני לא באתי אלא לפשוטו״, המובנים גם ל״בן חמש למקרא״].

מכך מובן, שהתירוץ שרש״י מביא520 כלפי הטענה ״לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים״, שמכיון ש״כל הארץ של הקב ״ ה היא״ משום כך ״ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״ - הנה תירוץ זה (לאחר שרש״י הכניס זאת בפירושו על-התורה) מובן בפשטות, גם לבן חמש.

יתירה מכך: היות ורש״י אומר זאת כמענה לאומות העולם - ״שאם יאמרו אומות העולם לישראל . . הם אומרים להם״ מובן, שבשעה שיאמרו זאת לאומות העולם [ויאמרו דברים כהווייתם, וכמו שכתוב בתורת אמת], גם הם יכירו באמת הנובעת ממענה זה, עד שהם יסייעו שיקויים ״לתת להם נחלת גויים״521, מתוך ידיעה שיש בכך משום עילוי וחשיבות גם להם, עד ש״והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותיך״522, שגם אלה שמנהיגים את אומות העולם (מלכים ושרותיהם) יתחננו וישתדלו ויתפארו בכך, שהם יכולים להיות -על-כל-פנים - ״אומנייך״ ו״מניקותייך״.

וזה שאנו רואים שישנם כאלה מאומות-העולם שלמרות שאמרו להם את המענה האמור (המובא בפרש״י), הם עדיין מתעקשים בטענתם ״לסטים אתם״ - הרי זה בא או מכך שלא היו אלה דברים היוצאים מן הלב אצל אותו אדם שמסר להם את המענה האמור, או שאפשרי הדבר שעדיין (מאיזו סיבה שהיא) זה לא הגיע לידיעת השר של (מעלה) אותה אומה.

הדבר, אבל, ברור שלאחרי שהמענה האמור בוטא בגלוי (על-ידי שנאמר בפני האומות כאן למטה) - הרי זה יגיע (וסוף-סוף בזריזות) גם לשריהם שלמעלה, [שהם קולטים את

האמת שבמענה, גם כשאין אלה דברים היוצאים מן הלב]. ועל-ידי-זה יומשך בלב המלכים והשרים שלמטה, שגם הם יחליטו (ביודעם טעמו של דבר, או בלא יודעם), שכל ארץ ישראל לגבולותיה שייכת לבני-ישראל. וכדי לבצע זאת בפועל, נדרש רק שבני ישראל יעמוד בתוקף בכל המתייחס לשלימות הארץ (יחד עם שלימות התורה ושלימות העם).

מכיון שאי-אפשר לחכות עד שכולם יעמדו בתוקף האמור - ישנו הרי פסק הדין 523 שכל העולם כולו נידון על פי רובו, ושכל העולם כולו הוא במצב שקול מחצה על מחצה.

שלכן פסק הדין הברור הוא, שעל ידי פעולה טובה אחת (״מצוה אחת״) שיהודי מקיים, במעשה, בדיבור או במחשבה, הוא מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות, וגורם לו ולהם תשובה והצלה.

(משיחת מוצאי שבת-פרשת בראשית - בחדרו - תשל״ח - מוגה)

6ו השעה: ליישב את כל שטחי אר< ישראל!

מהפסוק524 ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״. אנו למדים שלמרות שישנם גויים המערערים על שייכות חלקים מסויימים מארץ ישראל לעם ישראל, ואף טוענים ״ליסטים אתם״525 -מכל-מקום אין להתחשב בהם. ויתירה מזו: מציאות המערערים היא זמנית ולמראית עין בלבד, ואילו בפנימיות ובאמיתיות יודעים גם הם שכל ארץ ישראל לגבולותיה שייכת לעם ישראל.

אך בכדי לגלות דבר זה, נדרש שיהיה ״קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה״526 - ליישב את כל שטחי ארץ ישראל, ובמיוחד את אותם שטחים שמערערים עליהם.

והתיישבות זו צריכה להיות כפי שהיתה אצל אברהם אבינו - (שהרי ״מעשה אבות סימן לבנים״527), שכשהתהלך בארץ ישראל בנה ״מזבח לה׳״528. ולכן צריכים אנו להקים בכל אותם המקומות בית מדרש ומקוה טהרה.

ועל-ידי זה יראו בגילוי ש״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״, וגם אומות-העולם יכירו בכך.

וגם אם לשעה קלה יהיה מצב של ״רגשו גויים ולאומים יהגו״529, צריכים לדעת שהאמת היא (שהם עצמם יודעים) שזהו - כסיום הכתוב - ״ריק״. וזה שהם מתנהגים בצורה של ״רגשו״ ו״יהגו״ הרי זה רק משום שהם רוצים לצאת ידי חובתם לעיני מישהו.

אך כדי שייראה בגלוי שגם אומות-העולם יודעים ש(ה״רגשו״ ו״יהגו״) זהו ״ריק״, על בני-ישראל להראות530 שכשהם אומרים שכל ארץ ישראל שייכת להם, הם מתכוונים לכך באמת.

ופשיטא שלא לגרום, חס-ושלום, לחץ מצד אומות-העולם, על-ידי ההנהגה המוזרה של התיישבות רק בנקודות מסויימות, כי על-ידי הנהגה זו מראים שמתחשבים בטענת המערערים! ואין שום סברא בשכל ובמציאות לחלק בין יישוב נקודות ספורות אלו לבין יישוב אורך הגבול והשטחים - שכן, אותו ״רגשו״ ו״יהגו״ של אומות העולם קיים בין כך ובין כך בדיוק באותה מידה.

כשידגלו באמת - לא יהיו בזה שום קשיים, מכיון ש״לזרעך נתתי את הארץ הזאת ״ -׳כבר נתתי׳.

והיות ״והמעשה הוא העיקר״531, לכן נוגע בעיקר ההתיישבות בפועל, ולא צריכים להכריז על כך בקול רם וברעש והמולה, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא להתפאר ש״כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״532, ואדרבה: נוסף על כך שאין זה אמת, זה גם עלול חס-ושלום לקלקל.

יש לדעת שעושים זאת בשליחותו ובכחו של הקב״ה - שעל-ידי-כך מתווסף תוקף בהתיישבות - ולגבי כח זה - אין מקום למניעות כלל חס-ושלום.

ובשעה שילכו בדרך זו - הנה לא רק שאומות העולם לא יערערו על כך [ועל-אחת-כמה-וכמה שזה לא יעלה חס-ושלום בקרבנות כלל, גם לא בנפש אחת מישראל (שנפש אחת היא עולם מלא533), ואפילו לא בפצועים, חס-ושלום, באופן של ״קטלא פלגא״534], אלא אדרבה: זה יביא את ה ״הללו את ה׳ כל גויים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו ״535 -שגם ה״גויים״ וה״אומים״ האומרים ומשבחים בגילוי לעין-כל ש״גבר עלינו חסדו״ ושחסד ה׳ התחזק ״עלינו״, יסייעו לבני ישראל (לא רק במה שכבר הבטיחו, כי-אם) בכל הסיוע (ממון וכיוצא-בזה) שבני-ישראל עדיין זקוקים לו, מפני שעדיין נמצאים ישראל בגלות -לפני האתחלתא דגאולה536.

אי ישוב השטחים - היפך השכל הישר!!!

וכפי שמוכח מכך גופא ש(למרבה הפלא והתמיה המהולה בצער גדול) עד היום טרם יישבו את כל שטחי ארץ ישראל. למרות שהנהגה כזו היא היפך השכל הישר, שכן בכך גורמים רק לחץ תמידי!

מפאת החושך הכפול והמכופל של הגלות פוחדים ונכנעים מ״קול עלה נדף״537, מאינו-יהודי, למרות שבשכל הבריא, יודעים שזהו ״קול עלה נדף״ בלבד.

שזה חושך כפול ומכופל בחושך הגלות גופא - כי הגלות מצד עצמה היא רק על הגופים, שהרי ידוע538 שרק ״הגופים הלכו בגלות״ ולא הנשמות, וכאן באים מתי-מספר מבני-ישראל, ומושכים גם את הנשמה לגלות, שגם היא תיכנע בפני האינו-יהודי.

לגבי מה שהיה עד עכשיו - הרי ״אין צועקין על העבר״539.

ומכאן ואילך יהי רצון ש״יערה עליהם רוח ממרום״540, גם על מתי-המספר האמורים, ש(לא רק שלא יפריעו, אלא שגם) יסייעו לבני ישראל להתיישב בכל שטחי ארץ ישראל, ושלא ידחו זאת לאחר זמן כי אם לעשות זאת תיכף ומיד, ״בשעתא חדא וביומא חדא ממש״541 - שזה דוקא יגדיל את ההצלחה.

ומכל זה דוקא, הוא הדרך ל״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו׳״ ולכל הברכות המנויות בפרשת בחוקותי, עד ל״ואולך אתכם קוממיות״542.

ויהי רצון שעוד בהיותינו בימים האחרונים של הגלות, יוליך הקב״ ה כל אחד מישראל [הן אלה שבחוץ-לארץ, והן אלה שבארץ הקודש ת״ו] ״קוממיות״ - ״בקומה זקופה״543.

לפתח ההתיישבות - כהפיתוח הגרעיני!!!

[בהמשך לשיחה מובאים בזה שני מכתבים (פתקים)544 אותם כתב הרבי, ובם מעלה נקודות נוספות להסברת אפשרות והכרח ההתיישבות. המכתבים שולבו בשיחה זו בעת שפורסמה בעיתונות]:

א)    הרעש והלחץ שנעשה לרגלי הקמת חמש הישובים לא הי׳ גדול יותר - באם לא היו מקימים ישובים לכל אורך הגבול.

ב)    ראי׳ מוכחת לכל זה: ידוע לכל (כולל - בואשינגטון במוסקבה ובבירות דהערבים)

ע״ ד ייצור נשק גרעיני באה ״ ק ושכבר ישנו בפועל ומתוסף מזמן לזמן ובמשך שנים רבות. ומתחילה רצו לעכב ולבטל כ״ ז ולחצו וכו׳ אבל כשענו תיכף ובהחלטיות שימשיכו כ ״ ז -הסתפקו הלוחצים בזה שתהי׳ הכחשה רשמית שאין כ״ז במציאות ופסק הלחץ.

- ולא עוד אלא שאחדות מהמדינות שלחצו מסייעות ביצור זה בכו״כ אופנים, וזה משך כמה שנים.

* * *

התמי׳ והצער גדול שלא נעשה כ ״ ז ע ״ ע [=עד עתה] ובדחיפות לעשות כ״ ז בהקדם - וגם עוד יותר ע״ י עובדא שכ ״ ז יכול להעשות באופן חוקי לגמרי - כי ע״ פ החוק דעתה יכולה ההתיישבות האמורה להעשות בכל היקפה ובפו ״ מ וביום אחד ממש - באם יחליטו עד ״ ז ויוציאו פקודה עד״ז ע״מ למלאותה תומ״י [=תיכף ומיד] - שני אנשים בלבד ראש הממשלה והשר להתנחלויות.

ואפילו אם למחרת יום זה יוזקקו לדיון עד״ז בישיבת כל הממשלה ובועדות-שונות מהכנסת וכו׳ - לאחרי המעשה בפועל ודאי שסו ״ס ישקטו הרוחות לגמרי ובפרט כשיראו כאו״ א ההתלהבות העצומה של רובו המכריע של בנ ״ י באה ״ ק ובחוץ לארץ בהודעם תיכף ע ״ד התיישבותם אך שכנ״ל תהי׳ בלי רעש כלל בלי פרסומת כלל וכו׳545.

(משיחת מוצאי שבת-פרשת לך-לך - בחדרו - תשל״ח - מוגה)

כל מעיאותו של עשיו היא בכדי לסייע ליעקב!

כל מציאותו של עשיו (כולל כל ההעלמות וההסתרים) היא רק כדי שיוכל יעקב לבצע את שליחותו. אי-לכך, כפי שדובר כבר, שעל בני-ישראל להתיישב בכל שטחי ארץ ישראל באותו אופן שקיים זאת אברהם אבינו ועשה ״סימן לבנים״ - ״ויבן שם מזבח לה׳״546 -שבכל המקומות יבנו מקום תורה ומקום תפלה, וכן מקואות-טהרה.

ועל-ידי ההתיישבות בכל שטחי ארץ ישראל (ובאופן האמור) - יפעלו גם על אומות -העולם, שיסייעו בזה. שכן, גם הם ״ירגישו״ (מצד ״מזלייהו חזו״547) שמציאותו של עשיו היא כדי לסייע ליעקב.

ויהיה בכך משום הכנה קרובה לקיבוץ כל בני ובנות ישראל - שלימות העם - לארץ ישראל השלימה, בביאת (ועל-ידי) משיח צדקנו, שלאחר מכן יהיה ״ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך״548 - שארץ ישראל השלימה תהיה בהרחבה, על ידי שיתווספו קיני קניזי וקדמוני.

(מעובד ע״פ שיחת מוצאי שבת-פרשת חיי-שרה - בחדרו - תשל״ח)

שיחה זו נאמרה בעקבות ביקור ׳סאדאת׳ בארץ הקודש.

ביקור שנערך במוצאי-שבת ט׳ כסלו תשל”ח (19.11.1977) -שעות ספורות לפני אמירת שיחה זו.

ביקור סאדאת בישראל - ראיה ברורה שיש מנהיג לבירה זו...

ידועה תורת הבעל-שם-טוב549, שמכל דבר שרואים או שומעים צריכים ללמוד הוראה בעבודת ה׳. לכן, כאן המקום לבאר הוראה בעבודת ה׳ מהמאורעות האחרונים הקשורים לארץ-הקודש, ובמילא נוגעים לכל היהודים, גם אלו שנמצאים בחוץ-לארץ, וכדלהלן:

לאחרונה נהיה רעש ומהומה בכל העולם, ורבים העלו סברות שונות ומשונות כיצד להסביר את הפלא שנשיא מצרים, סאדאת, ביקר בארץ הקודש שזה דבר חידוש, ואיש לא חשב שדבר כזה יכול להתרחש.

מאורע זה נחלק לשניים: א) עצם ביקורו בפועל - שעל כך שמעו כולם. ב) הטעם מדוע הוא ביקר - שזה אף אחד אינו יודע.

למרות שבשני החלקים יש הוראות בעבודת ה ׳, היות וכל הענינים הם בהשגחה-פרטית מהקב״ה, בכל זאת יש חילוק עיקרי בין שני הפרטים שבמאורע זה:

בחלק הראשון (והגלוי) של המאורע: א) יהודי צריך להתבונן בזה; ב) אף נותנים לו סיוע מלמעלה כדי ללמוד את ההוראה האמיתית ממאורע זה.

אך בחלק השני, היות והוא אינו גלוי, כלומר שלא הראו זאת מלמעלה, לכן: א) אין כל חיוב והכרח להתבונן בזה כדי ללמוד הוראה בעבודת ה׳, אלא זהו רק ענין של רשות; ב) אין זה מוכרח שיסייעו לו מלמעלה להבין את הטעם האמיתי של המאורע.

אך אף-על-פי-כן - מכיון שגם טעם המאורע מוסיף תועלת בעבודת ה׳, לכן, כדאי להתבונן גם בו. והגם שלא ניתן לדעת את הביאור בוודאות [מכיון שכאמור, רק על גוף המאורע שייך לקבל סיוע מלמעלה בכדי שתהיה הבנה אמיתית. ולכן את סיבת המאורע ניתן להבין רק בדרך אפשר] - מכל-מקום - מכיון שעל-ידי ההתבוננות בטעם המאורע מפיקים ביאור שממנו לומדים הוראה בעבודת ה׳, לכן מסתבר לומר שזהו ביאור אמיתי.

ההוראה מכללות המאורע הנזכר-לעיל היא:

אותם אלו הבקיאים בתכסיסי מלוכה, לא העלו על דעתם שיכול להתרחש מאורע כזה על-פי דרך הטבע, וגם כעת - לאחר שזה אירע - הם תמהים על כך.

שזוהי ראיה ברורה ש ״יש מנהיג לבירה זו״ - שאינו מושפע חס-ושלום מהגבלות הטבע ואינו מחוייב להם. וכיון ש״לב מלכים ושרים ביד ה׳״550 - אפילו יהודיים, ובפרט שכאן מדובר אודות גוי שאינו בעל-בחירה - במילא יכול היה להתרחש מקרה שלפי כל חשבונות הטבע ותכסיסי המלוכה הינו מופרך לגמרי.

[וענין זה מהוה הוראה עיקרית בעבודת האדם לקונו: לא ניתן להסתמך על ׳חשבונות׳ שכליים, משום שאפילו בדבר המחושב בשלימות לפי כל החשבונות הטבעיים, יכול הקב״ה לעשות שבפועל ובגלוי לעיני בשר יתרחש ההיפך הגמור מכך.]

עמידה בתוקף מול הלחעים - תגדיל את חשיבות היהודים בעיני העולם!

אלא למרות הנ״ל, ודאי הדבר שהיה לסאדאת גם ׳חשבון׳ שכלי ע״ פ דרך הטבע, שלכן הוא ביקר בארץ.

ועל-פי האמור לעיל שיש להתבונן (גם) בטעם המאורע בכדי ללמוד מכך הוראה בעבודת ה׳, אזי צריכים להתבונן (גם) ב׳חשבון׳ שהיה לו בזה וללמוד גם מכך הוראה. בפשטות, החשבון שלו הוא כדלהלן:

נשיא מצרים היה תמיד מנהיג שפועל על דעת עצמו. אך היות ולאחרונה החלו לומר לו מה עליו לעשות וכיצד עליו להתנהג - הן וושינגטון - שמשתדלת ככל יכולתה להראות לכולם שהיא מנהלת את העולם ושכל המדינות הקטנות צריכות לנהוג לפי הוראותיה, גם בנוגע לשלום; והן המלוכות המכונות ׳ערביות׳ (אף שבאמת הם אינם אלא ׳ערב-רב׳ של אומות שונות: מצריים, ישמעאלים וכדומה).

לכן עורר אותו לחץ זה להראות לעולם שהוא מתנהג על דעת עצמו ופועל כרצונו, ואינו מתחשב - לא עם המלוכות הערביות, ואף לא עם וושינגטון - אף שבאמת הוא זקוק לעזרתם בכסף, נשק וכדומה.

והחלטה זו היתה אצלו כל-כך בתוקף, מבלי הבט על כך שתיכף כשהודיע על כך, עורר הוא התנגדות מכל הצדדים, גם מכאלו שהתנגדו בגלוי לשלום, וגם מאלה שרק רמזו זאת, ועד כדי-כך, שהיה לחץ גם מוושינגטון שלא יסע - אלא משעה לשעה הוא ביצר את עמדתו ביתר תוקף, בכדי להראות שהוא עומד ברשות עצמו.

והיות ו״חוצפא מהני״, הועיל לו תוקף זה לחזק את מעמדו ומצבו, הן במדינתו והן ביתר המדינות:

שתמורת זאת שבמשך כמה שנים הוא היה כעני המחזר על הפתחים, והתרוצץ ממקום למקום בכדי לקבל עצה, כסף ונשק - נהיה כעת בדיוק ההיפך;

כולם משכימים לפתחו, ומנסים לפעול עליו שיוותר על איזושהי יוקרה, ויאפשר גם למישהו נוסף להיקרא מנהיג. ועד כדי-כך, שמתחשבים בדעתו לא רק במדינות הערביות אלא גם בארצות-הברית ובברית-המועצות, שהם המלוכות האדירות ביותר.

מכל זה יש להפיק הוראה פשוטה וברורה:

למרות שנמצאים במעמד ומצב שזקוקים לכסף, לנשק, ואפילו לעצה טובה [וזקוקים גם לענינים נוספים, שלא צריכים לאומרם בגלוי, ״ודי לחכימא ברמיזא״] - אך כאשר מדובר בנוגע לענין שמועיל לארץ הקודש וליהודים - אין להתחשב בשום לחץ, ויש להתנהג בתוקף. שהתנהגות כזו - לא זו בלבד שלא תביא לתוצאות בלתי-רצויות חס-ושלום, אלא אדרבה - תגדיל את חשיבות היהודים בעיני העמים.

אילו זכינו, לא היינו זקוקים ללמוד הוראה זו מהתנהגותו של אינו-יהודי, ולנו בעצמנו היתה התקיפות הראויה, משום היותינו קשורים עם מלך מלכי המלכים הקב״ה. אולם היות ולא זכינו, ועד כה מוותרים אנו, לצערינו, על עניינים חשובים בגלל לחץ [ועד שויתרו אפילו בענינים של פיקוח -נפשות, כדלקמן] - לכן הראה לנו הקב״ה הוראה מגוי על-ידי המאורע הנ״ל, כיצד יהודי צריך להתנהג.

יהי רצון שמאורע זה, בו ראו בעיני בשר שדוקא על-ידי דרך תקיפה יכולים לפעול יותר, יפעל על היהודים שהיו עד עתה ״הירא ורך הלבב״551 ופחדו מ ״קול עלה נדף״552 ושלכן הזמינו תמיד על-עצמם לחץ נוסף - שמהיום והלאה ילכו בתוקף ויכריזו בגלוי לעין-כל שארץ ישראל לגבולותיה [גבולות שנמנו בתורה שבכתב, שאותה יודעים גם הגויים ואף מותר להם ללמוד ממנה] שייכת ליהודים.

הרצון שלא להיראות כ״תוקפנים״ - גרם לאלפי הרוגים במלחמת יום-כיפור!

בקשר למדובר לעיל, בנוגע ללחץ, ניתן להסיק גם ממה שהיה במלחמת יום הכיפורים,

עד כמה לא הועילה שיטת הכניעה ללחצים:

כמה שעות לפני פתיחת המלחמה [או לגירסא אחרת: כמה ימים לפני המלחמה], היו ידיעות ברורות שהערבים מתכוננים לפתוח במלחמה על ארץ הקודש ועל היהודים הדרים בה - מחזית כפולה - הן ממצרים והן מסוריה.

והמומחים לתכסיסי מלחמה אמרו פה-אחד: אם רק יגייסו את אנשי הצבא (אפילו ללא מלחמה), ועל-אחת-כמה-וכמה אם יפתחו במלחמת-מנע, ברור הדבר שלא רק שההתקפה הערבית לא תצליח, אלא אדרבה, היא תביא להם מפלה.

והנה, למרות שכך, הגיעו הפוליטיקאים שאין להם כל ידיעה בתכסיסי מלחמה [ומומחיותם היא רק בתכסיסי מלוכה - פוליטיקה] והחליטו בדיוק להיפך: להודיע לווישנגטון, שאף-על-פי שהם יודעים שהערבים מתכוננים לפתוח בהתקפה, בכל-זאת, לא זו בלבד שלא יפתחו במלחמת-מנע, אלא לא יעשו אפילו גיוס מלא - כדי שלא ייראו כ׳תוקפנים׳.

ולגופם של הטענות: אין מקום לטענתם נגד עשיית התקפה, מכיון שכאשר הצד שכנגד עומד מוכן להתקיף, הרי התקפת הנגד אינה ׳תוקפנות׳ אלא מלחמת-מנע (ו ״הבא להרגך השכם להורגו״553); וכל-שכן שאין מקום לטענה נגד גיוס (שמתנגדים לגיוס כדי שלא יקראו ׳תוקפנים׳) - כי הרי גם לדעתם, גיוס אינו התקפה].

ותוצאות הנהגה זו הם: מאות יהודים ה׳-יקום-דמם שנהרגו במלחמה זו - מאות ׳עולמות מלאים׳, שהרי גם ״נפש אחת מישראל״ היא ״עולם מלא״554.

עד עתה נמנעתי מלדבר על כך בגלוי, מכיון שצריכים להזהר מלדבר על יהודים ענין בלתי-רצוי. אך מאחר שכל הנזכר-לעיל, פורסם כבר בין-כה בכמה ספרים, לכן אני מזכיר זאת, כדי ללמוד מכך שלא יחזרו שוב, חס-ושלום, על אותה טעות.

כשם שבחולי רק הרופא קובע, כך בפקו״ג רק איש צבא קובע!!!

צריכים לדעת בבירור, שכאשר מדובר אודות פיקוח -נפש של מאות יהודים שכל אחד מהם הוא ״עולם מלא״ - קובעת התורה שאז צריכים לעשות ולנהוג כפי הוראת המומחים בזה, שבנדון-דידן, הם אנשי הצבא, האחראים על כל עניני פיקוח הנפשות.

ישנם הטוענים - אדרבה: היות ומדובר בפיקוח-נפשות, לא צריכים להתחשב בדעתם של אנשי הצבא - מכיון שרוצים לקבל נשק מוושינגטון. אך זוהי טענה שאין לה כל מקום במציאות, וכפי שאמנם ראו במאורעות במלחמת יום-הכיפורים:

המדינאים חיפשו הצדקה לכך שהם לא אפשרו לעשות כהחלטת אנשי הצבא, ולכן, היות ולאחר כשלשה שבועות ממלחמת יום-הכיפורים הגיע נשק מארצות-הברית - טענו שזה קרה בגלל שהראו שאינם ׳תוקפנים׳.

אבל הם שכחו חשבון פשוט לגמרי: אם היו פותחים במלחמת-מנע, ועל-אחת-כמה-וכמה אם היו עושים זאת מיד כשהגיעה הידיעה הברורה שהערבים מתכוננים להתקפה -היו מסיימים ומנצחים במלחמה הרבה לפני שהגיע הנשק [וכפי שראו בפועל ב״מלחמת ששת הימים״, שאז התחילו במלחמת מנע וסיימו את המלחמה בנצחון אדיר תוך ששה ימים], והנשק שהיה מוכן מראש היה מספיק, ולא היו צריכים כלל לנשק מארצות הברית.

המורם מכל הנ״ל הוא, שכל רב שאמר פעם חוות-דעת בענין זה - שאז אינו יכול להשתמט מלהוציא פסק-דין בנוגע להנ״ל - בודאי יתבונן בכל האמור, ויוציא פסק-דין ברור האם יש היתר למסור חלקים מיהודה ושומרון או לא. שאין כאן רק את האיסור של ״לא תחנם״555, אלא בעיקר - פיקוח-נפשות.

וכפי שבחולי, רחמנא ליצלן, אפילו כשהוא רק באבר אחד של יהודי אחד, ישנו דין מפורש בשולחן ערוך556 שהדעה היחידה שיש להתחשב בה היא דעת רופא מומחה, שלא מספיק שיש לו רק ידיעה בחכמת הרפואה, אלא שעוסק בפועל בעניני רפואה, ולא זו בלבד, אלא שיודע את כל מה שהתחדש בתחום הרפואה בזמן האחרון - על-דרך-זה הוא גם בנוגע לפיקוח-נפש שקשור עם מלחמה, שהדעה היחידה שיש להתחשב בה על-פי תורה, היא דעתו של מומחה בעניני מלחמה שעוסק בזה בפועל, ויודע את כל התכסיסים של הזמן האחרון.

ואלו שאינם מומחים - אין להתחשב בדעתם, אף שהם ׳ידידים טובים׳ ואף ׳ידידים טובים מאוד׳, ועל-אחת-כמה-וכמה כשהם נוגעים בדבר.

רבגים שלא סומכים על ידיעותי - שיחקרו בזריזות היות וזה פיקו״ג!

כמובן, כל האמור לעיל אינו ענין של העדר כבוד רבנים, היות ומכיון שהם רבנים מוסמכים, ודאי הם יודעים את הדין הנ״ ל ובודאי נוהגים על-פי שולחן ערוך, ובפרט, שזהו ענין של פיקוח-נפש לכמה מישראל - שאז ודאי שזה נוגע לכל אחד מהם עד מיצוי הנפש, ובמילא אינם צריכים אותי שאזרז ואעורר אותם על כך.

אך היות שבכדי להוציא פסק-דין בנושא, צריכים לדעת את כל הפרטים שבזה, לכן, כדי לחסוך לרבנים עבודה של חקירה ודרישה, אומרים להם את הידיעות לאחרי חקירה ודרישה, הן מה שמומחי המלחמה אומרים - שכל שעל שמוסרים מהגדה המערבית (שומרון), מעמיד בסכנה, רחמנא-ליצלן, מאות יהודים; והן התוצאות שקרו כאשר לא התחשבו בדעתם.

ואם אותם רבנים אינם רוצים לסמוך על ידיעותי - שיחקרו וידרשו בעצמם. אך מכיון שזה לוקח זמן, וזה נוגע לפיקוח-נפשות - ודאי יעשו זאת בזריזות ובהקדם האפשרי.

בהתאם לידיעותי הברורות, על-פי המציאות שהיתה עד עתה - יוציאו הרבנים פסק -דין ברור, האם בשביל פיקוח-נפשות צריכים להכנע ללחציהם של אותם אינם-יהודים הנמצאים במדינה מסויימת, ולאותם יהודים - המומחים לתכסיסי מלוכה - המתנהגים באופן של ״הירא ורך הלבב״; או שמצד פיקוח -נפשות צריך לשמוע למומחים, האומרים שכשמוסרים שעל מיהודה ושומרון (ומכל ארץ ישראל לגבולותיה) - מעמידים בסכנה, רחמנא ליצלן, כמה וכמה מבני ישראל!

מלבד המאורע של ״ברית בין הבתרים״557 בו הובטחה לנו ארץ ישראל, יש כאן הרי סכנה בפועל, רחמנא-ליצלן, של כמה וכמה מבני ישראל, הן לפי מה שאומרים אנשי הצבא, והן לפי זה ש״אין סומכין על הנס״558.

וכאמור לעיל, שמכיון שענין זה תלוי בזמן - אזי לא יכולים לדחות זאת על-ידי שיעשו החקירה ודרישה ורק אז פסק-דין - אלא צריכים לפסוק מיד פסק-דין ברור לכאן או לכאן.

סאדאת יהיה מרוצה - אם לא ימסרו את יו״ש לפלסטיגים!

הדבר שהוזכר לעיל הוא גם הוראה לאלו שיש להם דעה ועמדה במשא ומתן שהולכים כעת לנהל עם אותו אינו-יהודי שהגיע לארץ ישראל:

אין מה להתפעל אם בתחילת הדיון הוא ידרוש דרישות גדולות. שכן זוהי הדרך -שבתחילה דורשים הרבה יותר מכפי שחושבים לקבל באמת, בכדי שיהיה על מה להתמקח.

ויתירה מזו: כל הדרישות שהוא ידרוש בנוגע לשאר המדינות הערביות (מלבד מדינתו שלו) - הן רק מן השפה ולחוץ. לו עצמו נוגע רק מצב מדינתו שלו, ורק משום שקודם שהגיע לביקור בארץ הקודש לחצו עליו שלא יסע, ואף-על-פי-כן הוא נסע - הוא היה חייב לומר להם כמס-שפתיים שהוא ידרוש לטובת כולם. אבל האמת היא שזה לא נוגע לו כלל. ואדרבה, הוא אינו רוצה כלל שמדינות אלו יתחזקו, היות ואם כך, דמותו כמנהיג תתמעט.

ופשיטא, שכך הם דרישותיו בנוגע לפלסטינים - היות וכל הלחץ שהוא מפעיל בשבילם, אינו אלא בכדי לצאת ידי חובה כלפי אותן מדינות שלא היו מרוצות מן הביקור.

וממילא, כאשר יעמדו בתוקף ויאמרו לו את האמת על דרישותיו בנוגע לפלסטינים -שמצד פיקוח-נפש אי-אפשר בשום אופן לתת אף שעל מיהודה ושומרון - יהיה הוא מאוד מרוצה מכך.

הדבר היחיד שהוא רוצה - זוהי דרישתו בנוגע למדבר סיני. ובנוגע לזה, אכן יש לשאול על כך את אנשי הצבא (מה נוגע לבטחון ומה לא), ואודות השטחים שאינם מזיקים לעניני בטחון ניתן לשאת ולתת.

ארה״ב וברה״מ יהיו מרוצות - אם לא ימסרו אף שעל...

וכמו-כן הוא גם בנוגע ללחץ שמופעל מארצות-הברית ומברית-המועצות - שמדינות אלו כלל אינם מתלהבים מכך שימסרו שטחים מארץ ישראל לסוריה לירדן או ללבנון. גם משום שהם לא ירוויחו מכך מאומה, וגם, ואדרבה: אם אותן מדינות יתחזקו, הן יתחשבו פחות בארצות-הברית ובברית-המועצות.

וזה שהם לוחצים ותובעים שימסרו שטחים, זהו רק כדי לצאת ידי חובה כלפי אותם מדינות.

וכל-שכן שכך הוא גם בנוגע לדרישותיהם אודות ה׳פלסטינים׳ - היות ואינם צריכים כלל לצאת ידי חובה כלפיהם. הם רוצים רק לצאת ידי חובה כלפי המדינות הערביות שהפלסטינים לוחצים ומבלבלים אותם.

ולכן, כאשר יעמדו נציגי ישראל בתוקף ויאמרו שאי-אפשר למסור אף שעל מיהודה ושומרון, כי על-ידי-זה מעמידים בסכנה יהודים שנמצאים בירושלים, בני-ברק, חדרה, חיפה, תל-אביב וכפר חב״ ד ובכל ארץ ישראל - ממילא יהיו ארצות הברית וברית המועצות מאוד מרוצים, שהרי כאמור גם הם אינם מעונינים בכך.

ובפרט אם בנוסף לכך יעשו גם מעשה בפועל, והוא, שיישבו יהודים בכל שטחי ארץ ישראל, ולאחר מכן יאמרו שזה כבר לאחר מעשה. ואז יהיו ארצות הברית מאוד מרוצים מכך, ויאמרו למדינות הערביות שיפסיקו להרעיש על כך מאחר שזה לא בידיהם, היות והדבר נעשה כבר.

זוהי הדרך היחידה שעל-ידה יכולים למנוע את הסכנה, ולהבטיח את פיקוח-הנפש של היהודים הנמצאים בארץ ישראל! רק על-ידי שיאמרו בתוקף שאי-אפשר למסור אף שעל מיהודה ושומרון, ויחד עם זאת יישבו יהודים בכל יהודה ושומרון תוך כמה שעות באופן של ״בשעתא חדא וברגעא חדא״, ולכל הפחות ״ביומא חדא״.

228

ובכך לא הולכים כלל נגד אומות-העולם, היות והם עצמם רוצים שבישראל לא יחזרו על טעויות שעשו קודם, ושלא יוותרו לערבים על דברים שמעולם הם לא האמינו שיוותרו עליהם. ואדרבה, הם רק ישמחו מכך, כאמור, כי אז יוכלו לומר לאלו שלוחצים עליהם, שזה כבר לאחר מעשה.

וכמו-כן אין חשש שכתוצאה מכך שיאמרו את הדברים האמיתיים בנוגע לארץ ישראל, ייגרם רוגז בממשל בוושינגטון כלפי היהודים הנמצאים בארצות-הברית, כי הרי ראו בפועל שכאשר אמרו דברים ברורים ותקיפים, הורידו מיד חלק גדול מהלחץ, ואדרבה -הבטיחו דברים נוספים, נוסף להבטחות שהיו לפני כן!

על אף שאסורה הכגיסה למקום המקדש - הר הבית עריך להיות בידיגו!

כפי שדובר כמה פעמים, אין כעת שום ׳אתחלתא דגאולה׳559 - שהיא תהיה רק כשיבוא משיח צדקנו, ואילו כעת אנו נמצאים בחושך הכפול והמכופל של הגלות.

ועובדה זו מוכחת מעצם העובדה שנבהלים מ ״קול עלה נדף״4 - עד שישנם כאלו שמסכימים בסתר ליבם, ואף נרמז על ידם כך, שיכולים למסור חלק, או את כל ירושלים העתיקה, יחד עם הר-הבית ומקום המקדש - לערבים.

ואנו צריכים זאת ברשותינו למרות שהכניסה כעת למקום המקדש אסורה בהחלט בלי שום ספק560, וזה הרי מקום מקדשנו, ו״מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי״561. ממילא, כל זמן שברצון הבורא היה זה ברשות הערבים, היינו צריכים להתנהג באופן של ״לא יעלו בחומה״562; אך ברגע שהקב״ה מסר את ירושלים כולה לידיים יהודיות - דבר וודאי הוא שאסור למסור זאת, מצד האיסור של ״לא תחנם״.

ובפרט, שעל-ידי מסירת חלק מירושלים העתיקה, חס-ושלום - מעמידים בסכנה, רחמנא ליצלן, את כל היהודים הנמצאים שם, וגם בירושלים החדשה!

ועוד והוא העיקר: אם יוותרו לצד שכנגד בדבר שאסור לוותר עליו, אזי לא רק שאין זו הדרך למנוע מלחמה, אלא אדרבה, כפי שראו בכל שלשת המלחמות - ו ״בתלתא זימני הוי חזקה״563 - שהויתור הגדיל את חוצפתם לדרוש כמה שיותר, וזו היתה הכנה לכיבוש נוסף מצידם.

יתירה מכך: כל החשבונות שעל-ידי ויתורים ישיגו שלום וכיוצא-בזה - הם ספק בלבד

- שמא יהיה שלום בעקבות כך; מה-שאין-כן כשמוסרים שטחים מיהודה ושומרון - הרי זה מעמיד בסכנה, היה-לא-תהיה, את כל היהודים הנמצאים בשטחי ארץ ישראל - שדבר זה הוא בוודאות גמורה, וכך גם אומרים המומחים לעניני מלחמה - שעל-פי דין תורה צריכים לשאול לדעתם. וכיון ש״אין ספק מוציא מידי ודאי״, ברור שאסור למסור שטחים מארץ ישראל.

(מעובד ע״ פ שיחת מוצאי שבת-פרשת ויצא ט׳ כסלו - בחדרו - תשל״ח)

ההתרפסות כלפי ה׳גרזך (הגוי) - כמוה כעבודה זרה!

בנתינת צדקה לארץ ישראל - הנה מלבד המעלה של צדקה כפשוטה - ישנה מעלה נוספת. והיא - שמעודדים את תושבי ארץ ישראל.

ענין זה נוגע במיוחד לזמן בו אנו נמצאים:

היות וכעת נמצאים בחושך הכפול והמכופל של הגלות, ולעיני בשר נזקקים להגיע ל״חסד לאומים״ - אזי יש לדעת ש ״חסד לאומים - חטאת״564, היות וכל מה שאומות-העולם עושים - ״לטובתם עושים״565! וכשהיהודים מקבלים מהם משהו - יש לדעת שבאמת הם (לא קיבלו זאת מאומות-העולם, אלא) קיבלו זאת מהקב״ה אשר ״לא ינום ולא יישן שומר ישראל״566, והגויים הם לא יותר מאשר ״גרזן ביד החוצב״ - הם כלל לא בעלי-בחירה, אלא רק כ״גרזן ביד החוצב בו״.

שמזה מובן, שכלל לא יתכן, שיהודי יתרפס כלפי ה״גרזן״ ויעשה ממנו עבודה זרה.

וזאת, למרות שיחד עם ההתרפסות בפני הגרזן - גם מתפללים לקב״ה (כמובן ועל-אחת-כמה-וכמה שאין לעשות מה״גרזן״ את העיקר).

היות וכשמצרפים את ההתרפסות בפני ה׳גרזן׳ יחד עם תפילה לקב״ה - הרי זה ״שיתוף״ וידוע אשר ״ישראל נצטוו (גם) על השיתוף״567. כלומר, שאצל היהודים גם ״שיתוף״ נחשב לעבודה זרה.

ואפי׳ כשעושים זאת בשוגג - עדיין זה נשאר ׳עבודה זרה׳ (רק שההבדל הוא כלפי העונש, אך וודאי שהעבודה זרה עצמה - נעשתה).

ומכל זה מובן, אשר כלל אין להתפעל מאותם אלו שאינם בעלי-בחירה (אומות-העולם)

- אף כשמגיעים אליהם.

ואדרבה: רק כשעומדים מולם בתוקף, ומתקשרים בקשר חזק ואמיץ עם הקב ״ ה - הנה מכיוון ש״לב מלכים ושרים ביד ה׳״568, ובפרט ש ״מזלייהו חזי״569 - יקבלו מהם את כל מה שצריכים.

ואמנם הם נותנים את הכסף - אך יש לדעת שהכל מגיע מהקב״ה, והיות שאנו נמצאים בחושך הגלות, לכן - מקבלים זאת דרכם. אך זה דרכם בלבד, ותו לא! - הם רק שלוחים של הקב״ה.

והיות שמקבלים זאת מהקב״ה - אזי נותן הוא ״מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה״ (ואפילו כשזה עובר דרך שלוחים), ובאופן ש״כל הנותן - בעין יפה נותן״570.

(מעובד ע״פ שיחת ליל י״ט כסלו תשל״ח)

״כליא ריגלא דתרמודאי״ - ביטול מחשבתם של המורדים בקב״ה

בנוגע למצות הדלקת נר חנוכה ישנו הענין ש״כליא ריגלא דתרמודאי״571.

ומזה יש להפיק הוראה לזמנינו: ישנם טפשים מקרב אומות-העולם המורדים ברצון הקב״ה! הרצון האלוקי אשר נעשה בפועל והוא, נתינת כל ארץ ישראל לגבולותיה ליהודים על-ידי הקב״ה - ״ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ״572 - וכפי שכתוב573 ״כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים״.

ועל-ידי שהיהודי עומד על פתח ביתו מבחוץ ומאיר את ה״נר הוי׳ נשמת אדם״574 עם האור של ״נר מצוה ותורה אור״575 עד לענין כפשוטו - הדלקת נרות החנוכה - על-ידי-זה רואים זאת גם-כן מעבר לגבול וזה פועל את הענין של ״כליא ריגלא דתרמודאי״. כלומר, שהרעיון למרוד בקב״ה שנתן את כל ארץ ישראל לכל היהודים - יתבטל לגמרי!

ובמיוחד (כמדובר כמה-פעמים) שהמצב כעת הוא כזה, שאם ימסרו אפילו שעל אחד מארץ ישראל - הרי זה יגרום לפיקוח-נפש של מליוני בני-ישראל הנמצאים בארץ ישראל.

וידוע שהדין הוא שגם כאשר נמצאים בזמן גלות, ואפילו כשאין את הכח של הסנהדרין לשלוח יהודים לצבא (במלחמת הרשות וכיוצא -בזה) - גם אז אסור להעמיד בסכנה אפילו נפש אחת מישראל ואפילו כאשר נמצאים בחוץ לארץ, ועל-אחת-כמה-וכמה כשהמדובר הוא אודות ארץ הקודש. ובפרט שאנשי הצבא (שהינם המומחים לאותו דבר) אומרים שבמצב העכשווי - החזרת כל שעל מארץ ישראל לגבולותיה, נוגע ישירות לפיקוח-נפש של בני-ישראל.

(מעובד ע״פ שיחת מוצאי שבת-פרשת מקץ תשל״ח)

״לא תחנם״ קשור לאמונה בהקב״ה!

[דובר על-כך שאסור לעשות שום פשרות בנוגע לשום ענין]:

האמור לעיל נוגע במיוחד לארץ-הקודש - ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלוקיך בה מרשית השנה עד אחרית שנה״576, שמכיון שהיא ״פלטרין של מלך ״, לכן נוגע עוד יותר שכל הענינים שם יבוצעו על-פי ציווי המלך, ביתר שאת וביתר עוז.

וזה גם נוגע לשטחים שעל גבול ארץ ישראל - שאסור לתת שום שטח מארץ ישראל לגוי, מצד הלאו של ״לא תחנם״577, שאסור על-זה לעשות שום פשרות.

. . הגשמיות של ארץ ישראל קשורה עם רוחניותה - שלכן ״גושה טהור ואוירא טהור ״578 (לא כמו ארץ העמים), עד ש״אוירא דארץ ישראל מחכים״579.

ולכן רואים שהענין של ״לא תחנם״ ( שקשור עם שטחים של ארץ ישראל הגשמית), נוגע עד לענין של אמונה בה׳, כמובן מהמשך הפסוקים שבאים לאחר הפסוק ״לא תחנם״ -וזהו מכיון שבארץ ישראל הענינים הגשמיים הולכים יחד עם הענינים הרוחניים.

כיום כל עיר היא ״עיר הסמוכה לספר״

על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר בנוגע לעיר הסמוכה לספר (סמוך לגבול), שודאי שאסור למוסרה לגוי, וכהפסק-דין בשולחן-ערוך580 ש ״נכרים שצרו על עיירות ישראל, אפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבוא, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש, יוצאין עליהם בכלי זיין, שמא יכבשו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם״.

וכעת המצב הוא, שכל שטח מארץ ישראל לגבולותיה, אינו רחוק מהגבול. ובמילא כל עיר היא בגדר של ״עיר הסמוכה לספר״, שזה שהעיר תהיה ברשותם יגרום לכך ש״תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם״ (ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לעיר הסמוכה לספר כפשוטו).

ומזה מובן, שאסור למסור שום שטח מארץ ישראל לגויים, מכיון שישנו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך. ומכיון שזוהי ״עיר הסמוכה לספר״, מוטל על כל יהודי לעשות כל התלוי בו שיהיה נשק כדבעי (לא מכיון שרוצים להראות ה ״כוחי ועוצם ידי ״581, אלא), כיון שזהו ציווי הקב״ה, כיון שזה מדובר על הגנה כפשוטה של כמה-וכמה מבני-ישראל הנמצאים על הגבול, והנהגה זו היא על-פי שולחן-ערוך ובכוחו.

מובן בפשטות, שלכל הענין הנ ״ ל אין שום שייכות ל ״אתחלתא דגאולה ״582, וחס-ושלום לומר שכעת זוהי ״אתחלתא דגאולה״.

וכמדובר כמה-פעמים אודות פסק-דין הרמב״ם583 שסיום הגלות ייעשה על-ידי משיח צדקנו, והסימן בזה הוא, ש״יעמוד מלך מבית דוד . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה״, שראשית כל, היהודים צריכים ללמוד תורה ולקיים מצוות, ואז יהיה ״קץ שם לחושך״584 שמשיח צדקנו (שיהיה נשמה בגוף גלוי) ״ילחום מלחמות ה׳ וינצח״, ולאחר-מכן ״יבנה מקדש במקומו״, ורק אז ״ויקבץ נדחי ישראל״.

זה לא שייך אבל למדובר לעיל, מכיון שאפי׳ שנמצאים בגלות, ואפילו שנמצאים בעיירה קטנה של יהודים בחוץ-לארץ - ישנו פסק-דין ברור בשולחן -ערוך ש״נכרים שצרו על עיירות ישראל - יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת ״, ובמילא מובן שאסור למסור אף שטח מארץ ישראל.

יחד עם האמונה בהקב״ה עריך שיהיה ״כלי זיין״ כפשוטו!

וצריכים לעמוד עם כל התוקף שהקב״ה הביא ליהודים - שבשעה ש״בשם אלקינו נדגול״, ו״אנחנו בשם ה׳ אלקינו נזכיר״585 אזי יתבטל ה״ידי עשו״.

ויחד עם זה ( שסומכים על הקב״ה) צריך שיהיה ״כלי זיין״ כפשוטו (וכפי שהובא קודם מפסק-דין השולחן-ערוך - ״יוצאין עליהם בכלי זיין״), כפי שהייתה הנהגתו של יעקב אבינו, שכשהיה אמור להיפגש עם עשיו הוא התכונן לתפלה, לדורון ולמלחמה586.

בתחלה, אמור להיות ענין התפלה, לאחר-מכן ענין הדורון ולאחר-מכן הענין השלישי -להתכונן למלחמה.

ומעשה אבות סימן לבנים587, שההנהגה צריכה להיות כהנהגתו של יעקב אבינו. זאת אומרת, ש(יחד עם ענין התפלה) הצד שכנגד צריך לדעת (על-כל-פנים באופן ד״מזלייהו חזי״588) שמוכנים לענין של מלחמה.

וכשיש את התוקף הנ ״ ל, וכשמראים שמוכנים למלחמה - זה יגרום לכך שלא יהיה ענין של מלחמה בפועל. ובדוגמת מה שהתרחש אצל יעקב שעשו כלל לא נלחם עמו (כשנפגשו) אלא רק ״וישקהו״ [שהמפרשים589 מפרשים זאת כפשוטו], ולאחר-מכן עשו הלך ״אל ארץ מפני יעקב אחיו״590, ואילו יעקב ובניו הלכו להתגורר בארץ הקודש.

רואים מה שקורה בארץ הקודש בשנים האחרונות, שברגע שנכנעו ללחץ מסויים - זה רק הזמין עוד לחץ, עד למצב של היפך החיים של כמה-וכמה מישראל, וכפי שאירע במלחמת יום-הכיפורים.

ויהי-רצון שמלכתחילה לא יזדקקו לבוא לידי נס, כפי שהיה בעבר, שהיו יהודים שרצו לוותר רחמנא-ליצלן על חלקים מארץ ישראל, אך הקב״ה עשה נס והגויים לא הסכימו לקחת (כיון שרצו הכל) - אלא, שמלכתחילה לא תעלה מחשבה למסור חלקים מארץ ישראל לגבולותיה.

ודוקא על-ידי שיטה זו - לא על-ידי כניעה ללחץ שרק גורמת לקרבנות וללחצים נוספים

- אלא עמידה בתוקף (״יוצאים עליהם בכלי זיין״), שלא למסור ולא לוותר על אף שעל

מארץ ישראל - וממילא רק זה ימנע מלחמות עד שיגיעו למצב ש ״לא נפקד ממנו איש ״591 ואפילו ״נפש אחת מישראל״ שהיא ״עולם מלא״592.

ולא רק שהעמידה בתוקף מונעת מלחמה, אלא גם מבטלת את כל הלחצים, עד שהלוחצים עצמם הופכים למסייעים - כפי שראו בפועל כמה-וכמה פעמים.

וכאמור, ההנהגה צריכה להיות כהנהגת יעקב אבינו, בתחילה תפילה - ״הקול קול יעקב״593 [שעל-ידי ה״קול קול יעקב״ מתבטל ה״ידי עשו״594], ויחד עם זה יש להתכונן למלחמה, ״יוצאים עליהם בכלי זיין״, כפסק השולחן-ערוך בהלכות שבת.

ועל-ידי שעומדים בתוקף, נפעל שיהיה ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״595 שכאשר אומות העולם רואים שיהודים מתמידים בתורה ומכריזים בגלוי אודות שם הוי׳, ובאופן ש״שם הוי׳ נקרא עליך״ (שהוא קורא [=ממשיך] אליו אלקות ״כאדם הקורא לחבירו״596) זה פועל (כהמשך הכתוב) ש״ויראו ממך״.

ואז מתקיים ה״תפול עליהם אימתה ופחד (כיון שיהודים מחזיקים) בגדול זרועך״597 -וזוהי הדרך אשר על-ידה לא יגיעו למלחמה, כיון שיהיה ה״ויראו ממך״, ו״תפול עליהם אימתה ופחד״. וזוהי גם הדרך היחידה להביא את השלום האמיתי בסוף ימי הגלות - ועד שתקוים ההבטחה אשר ״הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין״598, בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע״פ שיחת עשרה בטבת תשל״ח)

בעניני קדושה? מעווה השו״ע - הוי עז כנמר!

ישנם הטוענים שהיות ו״מי יקום יעקב כי קטן הוא״599, לכן צריכים ליפול לפני כל גוי ואסור לומר ההיפך ממנו, כיון ש״הידיים ידי עשיו״600.

על זה בא השולחן ערוך ומבהיר בתחילתו: ״הוי עז כנמר״601 - כאשר מדובר אודות ענינים הקשורים עם עבודת ה׳ - צריכים להיות ״עז כנמר״ ולא להתפעל מאיש.

כלומר, כאשר יהודי נפגש עם גוי [אמנם הוא צריך לתת לו את הכבוד המגיע לו, מכיון שצריך להיות הענין של ״ודרשו את שלום העיר . . כי בשלומה יהיה לכם שלום ״602, אבל כאשר הגוי רוצה לנגוע בענין הקשור בהגנתם של יהודים, ועל-אחת-כמה-וכמה ריבוי יהודים, הרי שאז] עליו לעמוד בתוקף המתאים - ״הוי עז כנמר״.

זהו גם הביאור על כך שבשולחן-ערוך (אדמו״ר-הזקן) מובא בתחילת הענין של ״הוי עז כנמר״ שמו של בעל המימרא ״יהודה בן תימא״:

שכאשר יהודי מתנהג באופן של ״יהודה״ - ״אודה את ה׳״603, והוא הולך לעשות ענין מסויים מכיון שהוא מודה ורוצה לקיים את רצון הקב״ה, אזי הוא עומד באופן של ״עז כנמר״ אינו מתפעל מאיש, ולא נוגע לו כלל מה יאמר על כך העולם!

וכששואלים אותו: היתכן?! אתה יודע הרי ש״מי יקום יעקב כי קטן״, ומדוע אם-כן הנך ׳מסתכסך׳ עם העולם? - הוא עונה, שהשולחן ערוך מצווה עליו להיות ״עז כנמר״! שהנמר נברא עם תכונת העזות שבו, כדי שיהודי ילמד ממנו שכאשר מדובר אודות ענין של תורה ומצוותיה - אין הוא צריך להתפעל מאיש, עליו להיות ״עז כנמר״!

ומדגישים ״עז כנמר״ - זה שהנמר נמצא בעולם, ויש לו את טרפו, והוא מתקיים מששת-ימי-בראשית עד ימים אלו, זהו רק כיון שיש לו עזות;

אלא שאצל יהודי תובעים דבר והיפוכו:

מחד - אסור שהעזות תהיה ״קנין בנפשו, להיות עז פנים אפילו שלא במקום עבודתו יתברך״604, ומאידך מבהירים, שכאשר מדובר בנוגע לעבודת ה׳, צריכה להיות אצלו עזות כנמר, היות ו״לה׳ הארץ ומלואה״605, ובמילא נעשה הוא (על-ידי תורת ה׳) מלך בעולם -״מאן מלכי רבנן״606. וכשמדובר אודות ענין של תורה ומצוות, מופרך הדבר שהוא יתפעל מהגוי, ועל-אחת-כמה-וכמה שאין עליו להתפעל מיהודי, כיון שלכל יהודי ישנה ״הנפש השנית מישראל״607, במילא, הוא עצמו רוצה שלא יצייתו לו בנושאים אלו [מה-שאין-כן גוי, שרק ״מזלייהו חזי״608].

ולטענת העולם, שמכיון שנמצאים בגלות, אם-כן כיצד שייך ענין של חוצפה ועזות -עליו לענות: שישנה דוגמא לכך מהנהגת העולם - לנמר יש את ענין העזות, ועל-ידי-זה שהוא נעמד מתוך עזות הוא ממלא את רצונו.

ענין זה של ״הוי עז כנמר״ אינו כתוב בספרי מוסר או חסידות, אלא בשולחן ערוך! החל מכך שזה מופיע במשנה, שהיות ולא שייך לומר באופן אחר, לכן ״הטועה בדבר משנה חוזר״609, עד שזה מובא בשולחן ערוך כפסק-דין.

ומכל זה מובן, שההנהגה מוכרחת להיות באופן האמור - שכאשר מדובר אודות ענין הקשור בעבודת ה׳, צריכים לעמוד בתוקף המתאים - ״הוי עז כנמר״, ודוקא בצורה כזו הוא מצליח ופועל אצל הגוי את מה שהוא רוצה, עד שנעשה ״ורב יעבוד צעיר״610.

העעת סאדאת לשלום באה רק לאחרי שהזכירו את שם ה׳ ועמדו בתוקף!

ואת זה רואים גם מהמאורעות שאירעו לאחרונה בארץ הקודש - שסאדאת הגיע והציע הצעה של שלום611:

הצעתו לשלום היתה בפשטות מכיון שהוא ראה שהחלו לדבר בתוקף מבלי להתפעל מהגויים. והיות שהרי ״מזלייהו חזי״, לכן, בראותו שהחלו להשמיע בתוקף שם ה׳ בארץ הקודש, וישנם כאלו הצועקים ש״בשם אלקינו נדגול״ ו״בשם אלקינו נזכיר״612 - זה פעל עליו.

[ולכן גם דבריו בתחילת בואו לישראל (וכן בהמשך) היו קשורים לאמונה, וכידוע פסק-דינו של הרמב״ם613 שאמונת הישמעאלים (אינה כאמונת הנוצרים, אלא היא) אינה עבודה-זרה].

וכמו-כן הוא גם ידע שישנם יהודים העומדים על הגבולות שיכולים לעשות ממנו עפר ואפר אם ילך בדרך מלחמה. ולאחר שחקר ודרש וראה שכחם רב בפשטות, זה הטיל עליו פחד, והחליט שעל-פי החשבון לא כדאי להמשיך במלחמות, ולכן הגיע בהצעה של שלום.

ראשי-הממשלות הקודמים, לא הזכירו את שם ה׳, והיה להם ׳רגשי-נחיתות׳ כלפי הגוי ( וכשכבר קרה שהם דיברו בתוקף, שלחו מיד שליח מאחורי הפרגוד להודיע שאין זה אלא דיבור בעלמא, ובפועל הם אכן יצייתו ויחזירו הכל, העיקר שהגויים יאמרו ״אחינו אתה״614; ואין להאריך בעניין שאינו בשבחם של ישראל) ולכן פחד הגוי מהיהודים לא היה עד-כדי-כך שזה יפעל עליו לעשות צעד ראשון.

אבל כאשר החלו לדבר בתוקף, ולהראות שלא מתפעלים מהגוי, והחלו להזכיר שם ה׳ [על-ידי יהודי615 שכמה וכמה מכירים אותו באופן אישי, ואני הקטן בתוכם, ויודעים שהוא מאמין באמת - לא בשביל כסא או כבוד וכיוצא-בזה, אלא באמונה פשוטה, ויש בו התוקף לא להתפעל מהגוי. אלא שבחבורתו יושבים, לצערינו, כאלו אשר (יש להם ׳סמיכה׳ לרבנות וכו׳ עם כל מעלותיהם, אבל) יש להם ׳רגשי-נחיתות׳ כלפי הגוי, ומתפארים שכך היה חינוכם, כפי שהגויים רצו)] - הרי זה הטיל עליו פחד, עד שהוא עשה את הצעד הראשון, והגיע בהצעת שלום (אשר איך שיהיה ההמשך - כבר נעשה שינוי לטובה).

״נכרים שערו״ - תקף גם בחו< לאר<!!!

אשר מזה רואים, שדוקא כאשר נעמדים בתוקף ולא מתפעלים מהגוי - יכולים לפעול שהגוי יפחד, עד ש״ורב יעבוד צעיר״.

ולא כמו אלו הטוענים שאסור לעמוד בגבולות עם נשק, ואסור לדבר בתוקף מכיון ש״אל תתגרה בגוי קטן״616 - היות ואין זו התגרות, כי כשמדובר אודות ארץ ישראל לגבולותיה והגנה על מליוני יהודים הנמצאים בארץ הקודש, צריכים לעמוד בתוקף המתאים.

מובן בפשטות, שאין שייכות בין זה שצריכים נשק ולעמוד בתוקף וכדומה, לאתחלתא דגאולה [כמדובר כמה פעמים617 שאנו עדיין לפני אתחלתא דגאולה, ואדרבה: זהו חושך כפול ומכופל].

כי זהו רק מכיון שמדובר על פיקוח-נפש של כמה וכמה מבני ישראל, אשר אפילו ״נפש אחת מישראל״ היא גם ״עולם מלא״618, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר על כמות של כמה וכמה פעמים שישים ריבוא מבני ישראל, כן ירבו.

וכפסק-הדין הברור המובא בשולחן ערוך619, ש״נכרים שצרו על עיירות ישראל״, שגם אם זו ״עיר הסמוכה לספר״ ו״אפילו אם אינם רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש״ ואפילו אם עדיין לא הגיעו, אלא רק ״ממשמשים לבוא״ - ״יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם״.

שלכאורה אינו מובן:

מכיון ש״אתם המעט מכל העמים״620, ממילא כשרוצים להציל יהודים מגויים זקוקים לסיוע מהקב״ה, ואם-כן מדוע צריכים ליטול כלי-נשק ולחלל שבת? שיאמרו תהלים וילמדו תורה !

אך למרות זאת, פוסק השולחן ערוך, שבמקרה כזה צריכים לצאת ״עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת״, היות והקב״ה רוצה שיעשו לבוש בדרך הטבע.

- צריכים אמנם לומר תהלים, ללמוד תורה, לעסוק בלהט ב ״הקול קול יעקב״, ולדעת שהקב״ ה מנהיג את העולם כולו, אך לאחר-מכן יש לקחת כלי-זיין ולעמוד על הגבול, היות ומדובר בפיקוח -נפש של יהודים.

ענין זה הוא פסק-דין בשולחן ערוך, ואין לו שום שייכות לאתחלתא דגאולה וכו׳, כי הרי אותו דין חל גם כאשר מדובר אודות עיר הנמצאת בחוץ-לארץ ובזמן הגלות. ומחבר השולחן ערוך, ה׳בית יוסף׳, ידע הרי שכתוב2 ״הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו ״, ובפרט שלמד תורה בהתמדה ושקידה שלא בערך מהתלמידי-חכמים של עכשיו [והראיה - שספרו התקבל בכל תפוצות ישראל], ואף-על-פי-כן הוא פוסק, שבמקרה כזה ״יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת״, מכיון שהקב״ ה רוצה שבנדון -זה יעשו לבוש בדרך הטבע.

אין צריך לפסוק שום דין חדש, אלא רק לומר שישנו כבר פסק-דין ברור בשולחן ערוך שזקוקים לכלי-נשק! וזה קשור לעבודת ה׳ באותה מידה שצריכים ללמוד תורה ולקיים מצוות, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר זה קשור בפיקוח-נפש. [מישהו התבטא שזו ׳דעת יחיד׳ - אכן, זו ׳דעת יחיד׳ של ה ׳בית-יוסף׳, שהיה יחיד בדורו, והדפיס את השולחן ערוך שהתקבל בכל תפוצות ישראל לכל הדורות, עד ביאת משיח צדקנו...]

אמנם נמצאים בגלות, וישנו הענין של ״אל תתגרה בגוי קטן״, על-אחת-כמה-וכמה בגוי גדול, וישנו הענין של ״לא יעלו בחומה״621 - אבל זהו דוקא כאשר אין פסק-דין ברור בשולחן ערוך להיפך. אך בנדון-דידן ישנו פסק-דין ברור ש״יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת״.

ואם מישהו יגיד שאסור ליטול נשק בשבת כדי להציל יהודים, היות ו״קדוש היום לאדוננו״622 (- שבת קודש) ולכן הוא צריך לשבת וללמוד תורה כל היום - עליו לדעת שהוא עושה היפך מפסק-דין ברור בשולחן ערוך!

- כאשר ישנה גזירה על לימוד התורה, צריכים לכל-לראש ללמוד תורה (כהמשל שהמשיל רבי עקיבא על ״דגים שבים״623); אך כאשר היא ״על עסקי תבן וקש״, אומרת התורה שאפילו כשנמצאים בחוץ-לארץ ובגלות, צריכים ליטול נשק (ולדעת כיצד להשתמש בו) ולצאת ממקומו וכו׳, מכיון שזה נוגע לפיקוח -נפש.

שלושה פעמים הראה הקב״ה מהם תועאות הפחדנות - ועדיין לא לומדים את הלקח!!!

אך היות ומאחר וישנם כאלו הסוברים שאסור לדבר עם הגוי בתקיפות מכיון שלא צריכים להרגיז את הגוי - הראה הקב״ה בשלש מלחמות מה יצא לפועל מהנהגה של ׳רגשי-נחיתות׳ כלפי הגוי.

ובכל זאת לא רוצים לנהוג כפי שכתוב בשולחן ערוך:

אנשי הצבא אמרו, שאם ימסרו שטח פלוני ופלוני יהיו קרבנות, רחמנא-ליצלן, אך המדינאים אמרו שמצד פוליטיקה אסור לעמוד כנגד הגוי, וצריכים לציית לו - ולאחר-מכן זה גבה עשרות ומאות קרבנות, רחמנא ליצלן!

ועד כדי-כך שבמלחמת יום-הכיפורים הודיעו לוושינגטון (בידעם שמיד ידעו זאת בכל קצווי תבל) שלא יפתחו במלחמה, ואפילו לא יעשו גיוס כדבעי. והיות שכשלאחר מכן, כשכן עשו גיוס, לא התכוננו כדבעי - נפלו מאות קרבנות624, רחמנא-ליצלן!

. . והעובדה שהעמידה בתוקף פועלת, רואים מביקורו של הנשיא סאדאת לאחרונה בארץ הקודש - שהעובדה שהיהודים עומדים בתוקף, פעלה עליו לבוא ולבקש מהם לעשות שלום [אשר זה גופא, מראה על ״ורב יעבוד צעיר״12].

ולאחרי כל זה ישנם עדיין יהודים שמסונוורים, רחמנא ליצלן, עד-כדי-כך שהם צועקים שאסור להסתכסך עם הגוי, ואסור לומר שום מילה ׳גבוהה׳, אלא צריכים לרדוף אחריו ולומר לו שתומכים בו - למרות שיודעים שזה ענין הקשור עם פיקוח-נפש של היהודים הנמצאים בארץ הקודש!

אדרבה, דוקא על-ידי העמידה בתוקף פועלים על הגוי. ולכן, מכאן ולהבא לא צריכים להתפעל ממנו, אלא לעמוד בתוקף המתאים, וזה גופא יפעל עליו.

וכפי שרואים זאת גם מההנהגה של אדמו״ר הזקן (בעל ההילולא):

אחת מהטענות העיקריות שטענו על אדמו״ ר הזקן - ואשר בגללה הוא נאסר - היתה על כך שהוא משגר כספים לארץ ישראל.

היתה אז מלחמה בין רוסיה לתורכיה, ואדמו״ ר הזקן שלח כספים לארץ הקודש עבור ה׳כוללים׳ שהיו שם, ומשום כך, ניצלו עובדה זו על מנת להעליל עליו שהוא משגר כספים לתורכיה כדי שיוכלו ללחום במלכות רוסיה.

ואם-כן, לאחר שחרורו, היה עליו לכאורה להפסיק זאת (על-כל-פנים מכאן ולהבא),

כיון שזה-עתה יצא מסכנת היפך החיים [בצורה ניסית לגמרי, כפי שהוא עצמו כותב במכתבו625: ״הפליא ה׳ והגדיל לעשות בארץ״] שהיה נתון בה עקב כך.

אבל בפועל, מיד לאחר שחרורו המשיך אדמו״ר הזקן לשגר כספים ל׳כוללים׳ בארץ הקודש, ואדרבה: במכתבו הוא כותב ש״צדקת ארץ ישראל היא שעמדה לנו לפדות חיי נפשנו כו׳״ - זה גופא הצילו מהמאסר, ובזכות זה הוא נגאל, יחד עם הענין של ״יפוצו מעינותך חוצה״626.

ומסיפור זה למדים אנו, שכאשר בא יהודי ואומר שאסור לעמוד נגד הגוי, אפילו כאשר הוא דורש את הכותל המערבי [ואין זה סוד, שאמרו בפירוש שרוצים למסור את ירושלים העתיקה. ומה שהפסיקו לדבר על כך, זהו מצד עמידתם האיתנה של היהודים שלא פחדו מהגוי], היות שזה יקלקל - יש לדעת שבדיוק להיפך: דוקא על-ידי עמידה בתוקף המתאים, פועלים על הגוי מה שרוצים, עד שנעשה ״ורב יעבוד צעיר״.

ויהי רצון, שלא יצטרכו לכל הענינים הנ״ ל (״יוצאים עליהם בכלי-זיין וכו׳״) מצד זה שיהיה ״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד״29.

ועל-ידי עמידה בתוקף הראוי - מתבטלת המציאות של מלחמה, ואדרבה: הצד השני עושה את הצעד הראשון לבוא ולבקש שלום.

אמנם, כדרך התגרים, הוא מבקש הכל כדי שיהיה על מה להתווכח (ומצד עוד כמה טעמים וכו ׳), אך לא נוגע כאן מה הוא חושב, אלא רק זה שהקב״ ה הראה בפועל שכאשר אנו עומדים בתוקף, ואומרים שנעמוד על שלנו, ויש לנו חיל על מנת למלאות זאת בשלימות (לכן, כיון שביטלו את דעתם של אותם המתרפסים בפני הגויים) - נעשה הענין של ״ורב יעבוד צעיר״, כפי שראו בפועל, שהוא בא לבקש לעשות שלום.

. . ויהי רצון שיסיימו את הימים האחרונים של הגלות בהוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות, מתוך שמחה וטוב לבב ומתוך הרחבה, ובקרוב ממש נצא בריקודים לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש.

(מעובד ע״ פ שיחת כ״ ד טבת התשל״ח - מוגה)

את כל מכלול הבעיות שאנו מתלבטים בהן הוא כורך ביחד ומוצא להן מקור משותף אחד: התבטלות בפני הגויים. הבעיות של ההנהגה הרוחנית ביהדות - גם האורטודוקסית, גם זו שבגולה וגם זו שבארץ-ישראל; הבעיות הבוערות של הקהילה היהודית באמריקה לנוכח ההתפתחויות החדשות; בעיית ה״שטחים״ בארץ־ישראל - כולן נובעות מאותו מקור של חוסר עמדה יהודית עצמית-עצמאית ברורה ומוצקה ופזילה לעבר הגוי.

לגבי בעיית השטחים דעתו של הרבי בהירה וברורה, כי יש להחזיק בשטחים ולספחם אל מדינת-ישראל עם כל הבעיות שסיפוח זה גורר עמו. אולם, הנימוקים של הרבי לעמדה זו שונים בהרבה מנימוקיהם של אנשי ״התנועה למען ארץ-ישראל השלימה״. לגבי האדמו״ר המניעים לארץ-ישראל שלימה אינם מיסטיים או חזוניים כלל, אלא נובעים מתוך חישובים פשוטים. כך דרכו של עולם. הכובש - כובש ומחזיק ואינו פוזל לראות מה אחרים אומרים. איש לא היה מעלה על דעתו החזרת השטחים, אלמלא דיברו על כך ראשונה שרים ישראליים. נכון, שמליון ערבים בתוך שטח המדינה, עשויים להוות בעיה. אך הרבי שואל: מה עשויה להיות האלטרנטיבה ״הטובה ביותר״ להחזקת השטחים? מדינה ערבית או ירדנית, עצמאית או פדרטיבית (=מאוחדת) ובה מליון וחצי ערבים עויינים. וכי טובים מליון וחצי ערבים במדינה משלהם כמטחווי-ירי מערי המדינה וכפריה, מאשר מליון ערבים הנתונים לפיקוח המדינה בתוך גבולותיה עם כל הבעיות שהם מעוררים? לדעת הרבי, יש

29) בחוקותי כו, ו.

245

כאן פשוט ענין של פיקוח נפשות ובנדון זה, הרי ההלכה ברורה. אילו קבעה מדינת-ישראל עובדות בירושלים ובאשר השטחים, מיד אחרי הכיבוש, לא היה איש פוצה פה ומצפצף. עכשיו שהראינו את חולשתנו - הערבים ושונאינו מקימים קול זעקה על כל אבן שמזיזים בירושלים. כל זה בא לנו מפני שביקשנו ״למצוא חן״ בעיני אחרים.

(מתוך יחידות של מר פנחס פלאי - נדפס ב״הרבי - שלושים שנות נשיאות״ - ע׳ 122)

246

למרות שעדיין ״כבד לב פרעה״ - זהו משום ש״אני הכבדתי את לבו״!

ידועה תורתו של אדמו״ר הזקן שצריכים ׳לחיות עם הזמן׳ - עם פרשת השבוע שקוראים ולומדים באותו זמן627.

במנחה של שבת זו - מברכים החודש שבט, החלו לקרוא את פרשת בא, שבתחלתה כתוב628 שהקב״ה אמר למשה רבינו ״בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו . . למען שתי אותותי אלה בקרבו״.

לאחר שמשה רבינו ראה שהגם שהיו כמה וכמה אותות ומופתים, פרעה לא שינה את הנהגתו, ואף הכביד את ליבו - אמר לו הקב״ה שלא יתפעל מכך, היות וזה ש״כבד לב פרעה״629 אינו בגלל שהוא בעל-דעה לעצמו, אלא זהו מכיון ש״אני הכבדתי את לבו״.

והסיבה שהקב״ ה עשה כך היא לא על מנת להקשות על עבודתו של משה, חס-ושלום, אלא ״למען שתי אותותי אלה בקרבו״ - שהאותות ומופתים מהקב״ה יהיו כל כך בגילוי, עד שגם ״בקרב הארץ״630 יראו זאת.

. . ההוראה מכך בנוגע לימינו אלה:

ישנם כאלו שמבולבלים ואינם מבינים: היתכן שלאחרי כל הענינים שאירעו לאחרונה בארץ ישראל, עומד עדיין מלך מצרים באופן של ״כבד לב פרעה״, ותובע את כל התביעות?! ומצד זה, יתכן שיהודים יפחדו, ויחשבו להחזיר חלקים מארץ ישראל - ״ארץ אשר תמיד . . עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״631 -היפך התורה, חס-ושלום.

שאירעו לאחרונה: ההתקרבות ההדדית בין ישראל למערים: ביקור סאדאת בישראל וביקור בגין במערים.


- על כך באה ההוראה מפרשתנו, שעל יהודי לדעת ש״כבד לב פרעה״ הוא לא בכח הגוי עצמו, חס-ושלום, אלא מכיון ש״אני הכבדתי את לבו״, והמטרה היא ״למען שתי אותותי אלה בקרבו״. והפסוק מתקיים על-ידי-זה שיהודי יודע את האמת ש״כבד לב פרעה״ הוא רק נסיון, והקב״ה הוא זה שמנהיג ומושל על כל פרט ופרט בעולם.

וענין זה כתוב הרי בתורה שבכתב, שלכן הוא מובן אפילו לילד קטן - ״בן חמש למקרא״ ואפילו לאומות-העולם, כי הרי תורה שבכתב תורגמה גם ללשונותיהם, כידוע632.

הנהגת היהודים צריכה להיות באופן של ״אשרי העם יודעי תרועה ה׳ באור פניך יהלכון״633 - שכאשר הנהגתם היא באופן של ״באור פניך יהלכון״, והולכים הם בדרך התורה הנקראת ״תורה אור״ - אזי הם ״יודעי תרועה״. והיות ותרועה מטילה פחד על האויבים והשונאים כידוע, לכן, ההתנהגות באופן האמור גורמת שהאויב יפחד מהם.

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות פיקוח-נפש של יהודים - שאז ישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך634 שצריכים להתנהג באופן של ״באור פניך יהלכון״ - שלימות התורה. וכשיתנהגו בצורה כזו, ויעשו בדיוק כפסק השולחן ערוך ש״יוצאים עליהם בכלי זיין״ -הרי עצם ה״תרועה״ נגד האויב - כבר תפחיד אותו ולא יצטרכו כלל למלחמה.

פחדו של סאדאת ממלחמה - נובע מההלכה בשכ״ט!

העובדה שסאדאת עשה את הצעד הראשון לקראת שלום (אחרי שלשים שנה של מצב מלחמה) היא התשובה הפשוטה ביותר לאותם אלו שמתווכחים האם אפשר להסתפק ב״הקול קול יעקב״635, או שזקוקים גם ל״כלי-זיין״ היות והוא ושריו עשו חשבון פשוט, והגיעו למסקנא שאם יפתחו במלחמה, תהיה להם מפלה גדולה עוד יותר מאלו שהיו להם עד עכשיו.

מובן שאין מה להתפעל מכך שלפי שעה ״כבד לב פרעה״, והוא דורש דרישות שאין להם שחר - היות ולכל דרישותיו אין שייכות אליו, ואין לו שום אינטרס בהם, ורק משום שלוחצים עליו הוא מדבר באופן כזה.

והוא רוצה לעשות שלום, משום שהגיע למסקנא שהוא לא יצליח על-ידי מלחמה, כי הוא פוחד מהנשק של ישראל. והסיבה לפחדו היא לא מצד זה שכך אמרו הפוליטקאים, אלא מפני שההלכה אומרת ״יוצאים עליהם בכלי-זיין״! כלומר, שלולא ה״כלי-זיין״ הוא לא היה פוחד כלל ממלחמה, ולא היה בא כלל בהצעה של שלום.

שמזה מובן שלא מספיק רק ״הקול קול יעקב״, אלא זקוקים גם ל״יוצאים עליהם בכלי-זיין״. אך פשוט וברור, שבראשונה צריך להיות הענין של ״הקול קול יעקב״ - לימוד התורה וקיום המצוות, ואזי זה פועל על ״הידים ידי עשיו״. וכל זאת עושים רק משום שהקב״ ה פסק בשולחן ערוך אורח-חיים כיצד יהודי צריך להתנהג באורח-חיים שלו בחיי היום-יום, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר זה נוגע לפיקוח-נפש.

וכאשר נעמדים בתוקף של התורה והמצוות, שהם הממשיכים את הקב״ה למטה - נפעל ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״636, החל ממצות עשה כתפילין, ועד לענין של ״וברכך ה׳ אלקיך בכל אשר תעשה״637, שגם שאר הדברים שיהודי עוסק בהם נחשבים כציווי, וכלשון המכילתא638, ש״ששת ימים תעבוד״639 הוא מצוות-עשה.

ובנדון-דידן - ישנה מצות עשה להכין ״כלי-זיין״, מכיון שיודעים שהגויים ״ממשמשים לבוא״, כפסק-דין השולחן ערוך הנ״ל.

ורק כשהולכים בידיעה שלמרות שנלחמים עם נשק גשמי - מכל-מקום, אין כאן ״כחי ועוצם ידי״640 חס-ושלום, אלא ״בשם אלקינו נדגול״, [כפי שהיה בזמן חנוכה, שה׳מכבים׳ חרטו על דגלם ״מי כמכה באלים ה׳״, ועם זה דווקא הולכים נגד האויבים והמתנקמים] -אזי יהיה הנצחון, עד לנצחון האמיתי והמושלם בביאת משיח צדקנו שאז תתבטל לגמרי מציאותם של ה״כלי-זיין״ על ידי זה שהם יהפכו לכלי חרישה, וכפי שנאמר ״וכתתו חרבותם לאתים״641, תיכף ומיד ממש.

(מעובד ע״פ שיחת מוצאי שבת-פרשת וארא, מברכים-החודש שבט - בחדרו - תשל״ח)

השיקול העבאי הינו השיקול היחיד הקובע בעניני פקו״נ!

ידוע שאצל יהודים, פיקוח-נפש ברוחניות קשור עם פיקוח-נפש בגשמיות, שהרי ״מפני חטאינו״ - שזהו פיקוח נפש רוחני - ״גלינו מארצנו״642 - פיקוח נפש גשמי. ולולא ה״חטאינו״ לא היה מתרחש ה״גלינו מארצנו״.

ונמצאים אנו כעת בגלות הקשה והמרה - ״גלינו מארצנו״, ועם ישראל הוא כ ״כבשה אחת בין שבעים זאבים״, למרות שהיהודים נמצאים כעת בארץ ישראל, היות ומכל-מקום זה אינו מתקרב למעמד ומצב האמיתי שבו ארץ ישראל צריכה להיות, שזה יהיה רק בביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.

והיות שכך ממילא ישנו מצב של פיקוח-נפש בגשמיות כפשוטו.

ולכן, כשם שבנוגע לבעיה בריאותית, יש לשאול רופא המומחה בעניני בריאות הגוף; כמו-כן, כאשר מדובר אודות פיקוח-נפש של עם ישראל, צריכים לשאול את המומחים בעניני בטחון - אנשי הצבא.

והשאלה צריכה להיות: האם החזרת שטח מסוים מארץ ישראל תגדיל סכנת פיקוח -נפש של (אפילו) נפש אחת מישראל, רחמנא ליצלן; או שמא הסכנה תגדל באם לא יחזירו.

ושאלה זו צריכה להישאל אך ורק מצד פיקוח-נפש (האם יהיה פיקוח נפש או לא) ולא מצד שום חשבונות אחרים, היות וכאשר מדובר אודות פיקוח-נפש - אסור לערב שום שיקולים אחרים, כפסק-דין643 האומר שכאשר גויים אומרים ״תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו נהרוג כולכם״ - ״יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל״.

וזה מדובר אודות חשבונות אחרים, ועל-אחת-כמה-וכמה שאסור לערב חשבונות של פוליטיקה, ומה יאמרו על כך ה ׳שבעים זאבים׳, וכיצד זה ייראה מחר ומחרתיים ולאחר זמן

- כיון שבמצב של פיקוח-נפש, כל החשבונות הללו הם היפך ההלכה, היות ועל-פי השולחן ערוך, צריך להיות החשבון אחד ויחיד, והוא: מה עלול יותר לגרום לענין של פיקוח-נפש של נפש אחת מישראל - מסירת השטחים או אי-מסירתם!

והנה, יכול רב לחשוב: מדוע עלי לפסוק את הדין לפני שבאו לשאול אותי על כך? אחכה עד שישאלו אותי ואז אשיב! - אל זה ישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך644, שבנוגע לענין של פיקוח-נפש - ״הנשאל הרי-זה מגונה״ - שאסור להמתין עד שישאלו אותו על כך, אלא צריך לפסוק מלכתחילה שאם יהיה מעמד ומצב כזה וכזה, יהיה הדין כך וכך.

ובמילא, אין יכולים הרבנים לטעון שהם ישיבו על השאלה, רק כשישאלו אותם על

כך!

ובפרט שכבר שאלו זאת רב כמה וכמה פעמים. ואין צריכים עדות על כך, היות ואני שמעתי על כך ששאלו כמה רבנים את השאלה באופן אישי, ושאלו גם כמה רבנים באופן כללי, ואני הקטן בתוכם.

ישנם אמנם רבנים שכבר השיבו, ואמרו את הפסק-דין בזה. אך ישנם גם כמה וכמה כאלו שמסיבות שונות ומשונות עדיין לא עשו זאת. ולפי האמור לעיל מובן שאין להמתין עד שיבואו וישאלו את השאלה, היות והיא כבר נשאלה ועומדת על סדר היום!

בחירת היהודים לעמוד בתוקף מול אוה״ע - פועלת טוב לישראל!

וכאמור645, שהמעמד ומצב של ״אני הכבדתי את לבו״ - שישנם מכיוון מצרים דרישות רבות - הוא מצד ש״כבד ליבו״, וכל זה הוא - ״למען שתי אותותי אלה בקרבו״646, ולכן לא צריכים להתפעל מכך.

ומשבת פרשת בא, באים ליום הרביעי דפרשת בשלח - יום ההילולא. שמהפסוק שבפרשת בשלח - ״ובני ישראל יוצאים ביד רמה״647, רואים, שעמידת היהודים בתוקף, לא רק שלא הפריעה, אלא אדרבה, על-ידה היה ״ויהי בשלח פרעה את העם״648 - שפרעה עצמו עזר ליהודים לצאת ממצרים - לצאת מהמיצרים וההגבלות של כל המלכיות, שהרי ״כל המלכיות נקראות על-שם מצרים, על-שם שהם מצירות לישראל״649.

וכל זה הוא באופן ש״גם אתה תתן בידינו״650, שפרעה נותן מהענינים שברשותו כדי לסייע ליהודים לעמוד ״ביד רמה״.

וכיון שמשאירים אצל היהודים את הבחירה החופשית - לכן צריכים היהודים להחליט לבד באיזו דרך לבחור. והקב״ה שהוא בעל הבחירה, מבקש מהיהודים שיבחרו בחיים ויתנהגו לפי הוראותיה הברורות של תורתינו הקדושה ״תורת חיים״.

ועל-ידי-זה שיהודים בוחרים לעמוד בתוקף מול אומות העולם, נהיה ״בשלח פרעה את העם״! שלמרות שכעת ישנו הענין של ״הכבדתי את לבו״, והוא מדבר דיבורים קשים, עד ל״ויגרש אותם״9 - שהוא מצווה לגרש את השליחים - בכל זאת, כיון שעומדים בתוקף, הוא נהפך לטובה, ובאופן ש״לא עיכבם המקום כהרף עין״651, כיון ש״הגיע הקץ״.

(מעובד ע״פ שיחת י' שבט תשל״ח)

הגוי - איגו מעיאות? וכל תקיפותו היא מעד ״ואני הכבדתי״!

לארץ ישראל נדרשת בימים אלו ברכה מיוחדת - ״אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא״652. וזאת, מאחר שבימים האחרונים נהיה מצב של ״רגשו גויים ולאומים יהגו״653 עד אשר ישנם כאלו ש״מצירים לישראל״.

והיות וכתוב במפורש אשר ״בית יוסף להבה ובית עשיו קש״654 - מובן שהקושי - אינו קושי אמיתי.

מה-גם שכל ה׳תקיפות׳ של הגויים באה מצד זה ש״אני הכבדתי את לבו״655. אך הגוי עצמו - כלל אינו מציאות!

ולאחר הפנמת עובדה זו, נהיה (מה שאמר הקב״ה למשה רבינו) - ״בא אל פרעה״4. וכידוע, שבקרבו של כל יהודי שוכן ה״משה״ שבו - ענין המתבטא רק במישור הנשמה, אלא אף במעשה בפועל!

ו״אני הכבדתי את לבו״ המגיע לאחר ה״בא אל פרעה״, מטרתו היא: ״למען שתי אותותי אלה בקרבו״.

ואז נהיה ״אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא! - התהפכות (החושך) המתבטא בכך שנהיה ״בשלח פרעה את העם״656, ואף ״ונצלתם את מצרים״657 עד שיוצאים באופן של ״ובני-ישראל יוצאים ביד רמה״658.

ובכדי שאכן יווצרו כל הענינים הללו - נדרש היהודי רק ל ״פתחו לי כחודה של מחט״659. כלומר: שגם היהודי מצידו צריך לגרום למצב של ״אתהכפא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא״. וזאת על-ידי שיהפוך את החושך של היצר הרע! - אשר זורע בלבול באומרו שמכיון ש״אלה ברכב ואלה בסוסים״660 - לכן צריכים לפחד! - אך היהודי כשיודע אשר ה׳ הוא ״אלוקי הצבאות״661 - אזי בטלה כל המציאות של ״אלה ברכב ואלה בסוסים״.

והיות שצריכים להלביש הכל בדרכי הטבע (כיון שאנו בגלות), לכן - ״רכב״ וה״סוסים״ שצריכים להיות ליהודים, הם כלי נשק גשמיים (וכפי שדובר בארוכה כמה-פעמים, אודות פסק-הדין בשולחן -ערוך662 שאפילו אם הם רק ״ממשמשים לבוא״ - אזי ״יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת״) - אשר מפחידים את הגויים, עד שנהיה ה״אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא״.

/מידה בתוקף אמיתי - הופכת את האוייב למסייע!

המורם מכל הנ״ ל הוא, שמלבד ביטול החושך של המונעים מבחוץ - יש גם לבטל את החושך של היצר-הרע! - דבר המתבטא בכך שהולכים בתוקף לפי דיני התורה, עד ל״שלימות התורה״, שאז גם נהיית שלימות עם ישראל - ״גיור כהלכה״.

וכשם שדרוש ״גיור כהלכה״, כך הוא לאידך גיסא - שאין אף יהודי שאינו שייך לכלל ישראל, וכפי שהגמרא663 פוסקת ש ״אף-על-פי שחטא - ישראל הוא״. כלומר: לא זו בלבד שהוא נשאר יהודי, אלא עוד יותר - הוא נקרא בשם ״ישראל״. ששם זה מתבטא הענין של ״שרית עם אלקים ועם אנשים (עד ש) - ותוכל ״664. היינו, שהוא מצליח לעמוד בתוקף נגד שרו של עשו665.

ועד שנהיה אצלו כפי מה שאירע ליעקב - שהשר ברך את יעקב, והדגיש בברכתו שהוא נקרא ״ישראל״. אשר סיפור זה מסופר בתורה-שבכתב, ובמילא מובן הוא גם ל״בן חמש למקרא״, ו״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״666.

שמזה מובן, שכשיהודי עומד בתוקף הראוי לבנו של יעקב, ונוהג באופן של ״הקול קול יעקב״667 - לימוד תורה, קיום המצות ובטחון בה׳ שיצליח את דרכו אותה עושה על-פי דרך הטבע כפי הוראת השולחן-ערוך.

הרי אז הוא לא מתפעל ממסיתים ומבהילים - אשר הם ה ״ירא ורך הלבב״668! - אינו מתפעל ממסיתים יהודים רחמנא-ליצלן, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא מתפעל ממסיתים שאינם משתייכים לעם ישראל.

אלא - ״אנחנו בשם ה׳ אלקינו נזכיר״, ו״בשם אלקינו נדגול״669 - ואזי, די בכך שיהיה ״רכב״ ו״סוסים״ - היות וזה עצמו יטיל אימה ופחד על כל השונאים.

וכשאומות-העולם רואים שבני-ישראל עומדים בתוקף אמיתי המגיע מתוך אמונה פשוטה בה׳ אלקי הצבאות - או אז בטילה כל מציאותו של האויב. אך הוא לא בטל לגמרי, אלא אדרבה: הוא נהפך למסייע לבני-ישראל.

ויהי-רצון שבעקבות הנהגה זו אכן תהיה בימים האחרונים של הגלות מנוחת הנפש ומנוחת הגוף - כך שיוכלו - בהשקט ובבטחה - להוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות, עד שיורידו למטה את הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(מעובד ע״פ שיחת ט״ו בשבט תשל״ח)

ליישב את כל שטחי ארץ ישראל - כמה שיותר מהר!!!

. . כאשר כלל ישראל מביט סביבו ורואה שיש רעש בעולם, ורצים מקצה העולם ועד קצהו בכדי להפעיל לחץ על היהודים - הרי שלזה ישנה הוראה, אשר הריצה היחידה, היא הריצה לקיים את רצון ה׳, שיהיה ״הליכות עולם״ בצורה הקשורה עם ״הלכות״. ובראש ובראשונה: בכוחו של כל אחד ואחד מישראל להכריז בגלוי בתוקף ובכוח התורה שארץ ישראל שייכת לכל יהודי ויהודי באשר הוא.

אמנם בסופו של דבר כולם יווכחו בעובדה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אך ליהודים ניתנה ה׳בחירה חפשית׳ לעשות זאת מרצונם. כלומר, ליישב את כל ארץ ישראל כמה שיותר מהר.

והנה, כשהולכים בתוקף התורה ומכריזים בגלוי שארץ ישראל שייכת ליהודים (לא מצד ״כוחי ועוצם ידי״670, אלא אך ורק) מפני ש״ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״671. מה-גם שישנם את לבושי הטבע בדמות צבא עם נשק - אזי על-ידי זה יפעלו שיהיה שלום בעולם, ועצם האחיזה בכלי-נשק תפיל אימה ופחד על השונאים.

ועל-אחת-כמה-וכמה, כאשר מדובר על ענין הקשור בפיקוח-נפש ממשי של בני-ישראל, שאז ישנו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך672 שאסור למסור אפילו שעל אחד מארץ ישראל. יתירה מזו: בעיר הסמוכה לספר, ״אפילו אין רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש״, ואף שהם רק ״ממשמשים לבוא״ - הרי אז נפסק להלכה שיוצאים עליהם בכלי-זיין. ובפרט במצב הנוכחי, שה״נכרים״ אומרים במפורש שאם לא יוותרו להם - הם ישתמשו בדרך אחרת, רחמנא-ליצלן!

וכשעושים כל זאת, יחד עם ההכרזה שעושים זאת רק משום שכך הורה הקב״ ה בתורתו (שליהודי אסור לוותר על ארץ ישראל) - אזי גם הגוי מרגיש בזה.

. . יש ליישב את כל ארץ ישראל ביהודים - ומה שרוצים לרמות מישהו שכעת אין את האפשרויות לכך - אמנם נכון שאם היו רוצים ליישב את כל הגבולות מיד בתחילת המשא ומתן, אכן היה יותר טוב, אך גם עתה ישנה האפשרות לכך. וזאת, אם יעשו זאת מיד, קודם שיגיע לחץ חזק יותר מהלחץ שהיה עד עכשיו (אשר גם הלחץ שישנו עתה - גדול יותר מהלחץ שהיה קודם, היות ומיום ליום הלחץ רק גובר).

ולטענה, שהבטיחו שלא ייישבו את השטחים - זוהי טענה מושללת כל יסוד, היות ולא ניתן להבטיח על דבר שאינו ברשותו; ארץ ישראל שייכת לקב״ה, והוא נתנה לכל יהודי באשר הוא. ואשר לכן, אין ברשותו של אף אחד לוותר על חלקי ארץ ישראל.

ובפרט, שאותו גוי - לו הבטיחו זאת - כלל לא האמין שהיהודים ישמרו על המילה. היות והוא סבור, שכשם שהוא מפר הבטחות - באותה מידה, סבור הוא, גם היהודים מפירים הבטחות.

נוסף לכל הנ״ל: ראו במוחש בעבר, שכשעמדו בתוקף כלפי נושאים מסויימים ודיברו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים - הצליחו! אך כשדיברו בצורה ״דיפלומטית״ -אומות-העולם יכולים לפרש זאת כרצונם.

וכפי שהיה עם ההחלטה ׳242׳: היות והיא נכתבה בנוסח המשתמע לשני פנים - נהיתה מכך בכיה לדורות, היות ובכל פעם בה לוחצים על ישראל, והיא מסרבת - מיד טוענים כלפיה: ״הרי הסכמתם ל-242״?!

242: החלטת או״ם הקוראת לישראל לסגת מכל השטחים ששיחררה בעת מלחמת ששת הימים. - לתוספת פירוט: ראה שיחת י״ב תמוז תשל״ז.


אשר לכן: מה שהיה - היה. אך מכאן ולהבא יהי-רצון שיתחילו לנהוג כפי שצריך להיות. שזה יתבטא בכך, שיישבו את כל ארץ ישראל ביהודים. ללא כל התחשבות ב׳הבטחות׳ שהבטיחו, היות ש(מלבד העובדה, כאמור, שהוא כלל לא האמין שיעמדו בהבטחה, הנה) ארץ ישראל ניתנה מאת הקב״ה ״נחלת עולם לעם עולם מאלוקי עולם״, ולכן, אין לאף אחד הסמכות לוותר ו׳להבטיח הבטחות׳ על ארץ ישראל.

והלוואי שעל-כל-פנים, יישבו עכשיו ומיד את כל ארץ ישראל לגבולותיה, וללא רעש ופרסום, אלא בדממה ובחשאי.

וכשיפעלו כך - יתבטל מיד כל הלחץ, היות והצד השני יראה שישראל עשתה מעשה בפועל, אשר ממעשה שנעשה - כבר לא ניתן להתחרט.

257

תמוהה מאוד העובדה שלא מפרסמים את פסק-הדין שגפסק ב״כגסיה הגדולה״!!!

נוסף לכל הנ״ל:

פהק-דין . . ״כנפיה הגדולה״: התכגסה בפולין בשגת תרצ״ז, וז״ל הפסק: ״מועצת גדולי התורה מצהירה שגבולי ארציגו הקדושה תחומים על ידי מגחיל ארצות בתורתו הקדושה והקבועים לדורות עולם. בלתי אפשרי משום כך שהעם היהודי מצידו יוותר באיזה צורה שהיא על הגבולות האלה. כל ויתור שכזה אין לו שום ערך״.


ידוע פסק-הדין של רבנים וגדולי ישראל, עד לפסק-דין הברור שנפסק ב״כנסיה הגדולה״, שנאמר בפרסום במעמד של כמה וכמה עשיריות מישראל - שאסור למסור אפילו שעל אחד מכל ארץ ישראל לגבולותיה.

ופלא גדול מדוע לא מפרסמים ומכריזים בפרסום הכי גדול פסק-דין זה. שהרי כולם מודים שאלו שהיו שם היו גדולי ישראל. ועד כדי כך שאלו האומרים שהם כעת מנהיגי ישראל, מחזיקים עצמם ׳גדולים׳ בכך שהם הולכים לפי הוראות גדולי ישראל שהיו ב״כנסיה הגדולה״.

וזה שישנם כאלו הרוצים להסתיר עובדה זו, ומפרשים ומסלפים פסק זה - הרי זה לא יעזור להם משום שזה ככל ״דבר ה׳ זו הלכה״673 שודאי יקויים.

ובפרט שמדובר בפסק-דין שנפסק על ידי מנהיגיהם, רבותיהם, מלמדיהם והראשי-ישיבות שלהם - הרי דבר ברור שזה פסק-דין ברור גם אצלם, ובמילא זה נוגע למעשה בפועל שלהם.

והנה, היות שפסק זה של ה״כנסיה הגדולה״, מיוסד על פסק-דין של תורתנו האמיתית והנצחית, ומכיון ש״מאן מלכי - רבנן ״674 - הרי ודאי שפסק זה תקף גם כלפי אלו שנציגיהם לא היו ב״כנסיה הגדולה״.

ותקף אפילו לכאלה יהודים שהיו אז במעמד ומצב הנקרא כעת ״חילוניים״ - היות ואצל יהודים אין ״חילוניות״, חול; כיון שבמתן תורה נהיו כל היהודי חלק מה״גוי קדוש״ -אמנם יש להם בחירה כיצד להתנהג במעשה דיבור ומחשבה - אבל את מה שהם בעצם, אינם יכולים לשנות. שמהותם היא שהם ״גוי קדוש״, וקדושה היא ההיפך מ״חילוניות״.

לא להתחשב ביהודים המפחדים מ״קול עלה גידף״!

ויהי רצון שיפסיקו לפחד מ״צל ההרים״675, על אחת כמה וכמה שהם אינם ״הרים״; הם רק ״קול עלה נדף״ - עלה תלוש שאינו נמצא על האילן הנותן לו חיות. כלומר: כשגוי רוצה לקחת מיהודי דבר השייך ליהודי, הנה - אם כשלוקח הוא מגוי דבר השייך לו, הרי שאז עבר על אחת משבע מצוות בני נח - הרי כל-שכן וקל-וחומר כשלוקח דבר מיהודי. וכשעושה זאת, הוא מתנתק ממקור חיותו, וממילא הוא כ״עלה נדף״ בלבד.

ועל זה מבהיר הפסוק676, שיתכן מצב בו יהיה יהודי המפחד מ״קול עלה נדף״, רחמנא -ליצלן. והפחד יהיה כל כך גדול עד שהוא ישכנע יהודי נוספים שגם הם יפחדו מ ״קול עלה נדף״ - ולכן מבהירים: אסור ליהודי לפחד מ״קול עלה נדף״!

אלא יש לנהוג בהתאם לפסק-הדין הברור של השולחן-ערוך המדובר לעיל, שפסק-דין זה הוא היסוד להחלטתם של גדולי ישראל ב״כנסיה הגדולה״ - שכל תלמידיהם וההולכים בעקבותיהם [ואפילו אלו שאינם תלמידים שלהם, אלא הם תלמידים של גדולי ישראל אחרים - אבל הרי הפסק-דין שלהם מיוסד על פסק-דין תורתנו הקדושה] צריכים להתנהג לפי פסק דין זה.

ליישב לפחות את המקומות הפגויים מערבים!

וכאמור לעיל: יש ליישב מיד את כל גבולות ארץ ישראל מכל ארבעת הצדדים, ולא להתחשב באף אחד. והרמאים הטוענים שאם יישבו, הרי שאז יצטרכו לפנות ערבים ממקומם - הנה די בכך שלפי-שעה יישבו ביהודים את כל המקומות הפנויים שבהם אין ערבים!

יש ליישב את השטחים, וכלל לא להתחשב במה שאמר בשר-ודם, היות ומאחר והתורה היא זו שמצווה ליישב את כל ארץ ישראל לגבולותיה - ועל כל פנים את המקומות הפנויים

- אזי ודאי שזה לא היפך הענין של ״אל תתגרה בגוי קטן״677.

וכמדובר כמה פעמים: בכל רגע שמשהים את ההתיישבות היהודית - מזמינים על עצמם לחץ נוסף. ולכן, הדרך היחידה להפסיק את הלחץ היא על ידי-יישוב הגבולות -מעשה בפועל !

זוהי הדרך היחידה לפעול את השלום - רק על-ידי יישוב הגבולות וציות מוחלט לפסק-הדין של גדולי ישראל שנפסק ב ״כנסיה הגדולה״, ואשר מבוסס על פסק-הדין של תורתינו הקדושה, הקובע שהיות ואין שום ברירה אחרת, שכשישנו מצב של ״ממשמשים לבוא״ ואפילו רק ״על עסקי תבן וקש״ - אזי הפסק דין הברור הוא: ״יוצאים עליהם בכלי זיין״. ובמילא צריכים להכין יהודים שיחזיקו את הכלי זיין, ולהסביר להם שעושים זאת רק בגלל שכך נפסק בתורתינו הקדושה.

והתקוה היא שתלמידיהם ויוצאי חלציהם של אותם גדולי ישראל שהיו ב״כנסיה הגדולה״ יכריזו בגלוי שיש להם פסק-דין ברור כיצד הם צריכים לנהוג, ומכיון שיש לו תלמידים ומושפעים - הרי שיפעל גם עליהם שידעו פסק זה, עד שכל היהודים ידעו זאת.

(מעובד ע״ פ שיחת מוצאי שבת-פרשת משפטים ה׳תשל״ח)

260

יישוב האר< בפגימיות ובפשטות, חיזוק ועידוד תושבי האר<!

כמדובר כמה פעמים שהמעשה הוא העיקר - החל מהשלוחים והשלוחות שיבצעו שליחותם בהצלחה רבה ומופלגה (עם הנתינת-כח של כל המסובים כאן), הן בנוגע ללימוד התורה והן בנוגע לקיום המצוות, הן בנוגע לישוב הארץ בפנימיות והן בנוגע לישוב הארץ בפשטות, הן לחזק ולעודד את לבב כל אחד ואחת הנמצא בארץ הקודש, ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה ״678, עד שכולם ידעו ש ״עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל״679.

ותהיה שלימות הארץ, שכל ארץ ישראל לגבולותיה תהיה ״נחלת עולם״ ל ״עם עולם״,

יחד עם שלימות העם ושלימות התורה - ששלשה אלו (שלימות הארץ, שלימות העם ושלימות התורה) נלקחים מהשלימות האמיתית, שזוהי השלימות של עצמות ומהות.

ובדרכי נועם ובדרכי שלום יקבלו את כל ארץ ישראל לגבולותיה, והישוב יהיה מיוסד על מוסדות תורה ומוסדות תפלה, שיהיה ״הקול קול יעקב״680 בבתי כנסיות ובבתי מדרשות681, יחד ובהקדמת - מקוה טהרה.

וכמדובר כמה פעמים, שכאשר יהודי נעמד בתוקף המתאים, אזי לפני אמת מתפעלים,

וכל מציאותו של המעלים-ומסתיר בטלה, ויתר על כן: הוא נהיה מסייע לכך שארץ ישראל לגבולותיה תהיה ״נחלת עולם״ - בהעלם והסתר של העולם 682 גופא - ל ״עם עולם״, שזהו כל אחד ואחת מישראל, שכן, ״ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ״, כולל - ״ארץ״ כפשוטה, ארץ הקודש, מכיון שהם ״נצר מטעי מעשי ידי להתפאר״683.

ויראו כיצד יתבטלו כל המבלבלים הטוענים שעדיין לא הגיע הזמן להחזיק גם הלאה בכל חלקי ארץ ישראל שבידנו, ו״אל תתגרה בגוי (גדול ו)קטן״684, וכל הטענות שעל ידם רוצים לבלבל ולמנוע יהודים מלהחזיק בארץ ישראל לגבולותיה כפסק-דין השולחן ערוך685. ומתוך שלום ומנוחה ושמחה וטוב לבב.

וכמדובר כמה פעמים שבשעה שישנם כלי נשק כדבעי, נצא ידי חובה בעצם החזקתם בלבד, זה יפעל את ה״תפול עליהם אימתה ופחד״686 מכיון שזה ״בגדול זרועך״, לא ״כחי ועצם ידי״687, כי אם מפני שהולכים בשליחותו של הקב״ה, יהיה ״ידמו כאבן״.

(משיחת פורים-קטן תשל״ח - מוגה; נדפס בלקו״ש חכ״א ע׳ 337)

בכלל, סבור הרבי, חיים אנו במצב שמנהיגים יהודיים מדברים יותר מדי. אותו חוסר-אחריות המתגלית, לדעת הרבי, בדיבורים על יהודי רוסיה, נראית גם כאשר מדברים על המצב בארץ-ישראל ובמזרח-התיכון. ״קשה לי להבין״, אומר הרבי, ״את השרים הישראליים״, מדוע הם מרבים להצהיר הצהרות? למה הם מציעים דברים שאפילו הגויים אינם מציעים אותם?״. הרבי מזכיר כי מיד לאחר ״ששת הימים״ החל שר-החוץ הישראלי לדבר על רעיון של ״נסיגת הכוחות״. בוושינגטון כלל לא חשבו עוד על רעיון כזה. כיום אני יודע זאת בבירור ובמדוייק שממשלת ארצות-הברית לא חשבה שישראל תיסוג, אבל השר הישראלי החל לדבר על הקשר בין ״שלום״ לבין ״נסיגה״. כל הרעיון הזה שאי-אפשר להגיע לשלום בלי וויתור על שטחים, מקורו בפי שרים ישראליים.

״קצת יותר אחריות״. זוהי קריאתו של הרבי. הוא מביע פליאה על השר משה דיין. ״מדוע נדחפת ישראל לחזור לשיחות-יארינג?״ - הוא שואל בתמיהה. ״אולי אתה כמי שבא משם יכול להסביר לי את הרקע להצהרות הישראליות המשונות הללו״, אומר הרבי. הוא מוסיף: ״יש איזה רצון לדבר, להצהיר, מתחרים בהשמעת הצהרות, ולא שוקלים כמה נזק יש בכך״.

הרבי מביע את הערכתו שמצרים לא תזיז אחורה את עמדות־הטילים שהיא קידמה לעבר תעלת-סואץ לאחר כניסת הפסקת-האש. הוא מסביר: ״הם אולי יוציאו את משגרי הטילים, כי את משגרי הטילים הם יכולים להביא שוב למקום בלי כל קושי, אבל אין להעלות על הדעת שהם יפוצצו את עמדות-הביטון שבנו. עוד לא נשמע דבר כזה שמדינה תפוצץ עמדות שהיא בעצמה בנתה וביצרה ״. וכאן רומז הרבי לדעתו, שכבר בוטאה פעמים אחדות לפני כן, כי לא היה זה מן התבונה שישראל תסכים להפסיק את ההפצצות שלה על עמדות-הטילים.

(מתוך יחידות של שמואל הכהן אבידור - נדפס ב״הרבי - שלושים שנות נשיאות״ - ע׳ 168)

שיחה זו נאמרה בעקבות ׳מבצע ליטאני׳ (אשר נועד למגר את מחבלי לבנון) שהחל שבוע קודם אמירת השיחה - ו׳ אדר-ב׳

תשל״ח (15.3.1978). המבצע החל כתגובה לטבח שאירע בכביש החוף בשבת-פרשת פקודי (ב׳ אדר-ב׳ תשל״ח -11.3.1978) אשר בו נרצחו 35 יהודים.

העלחת ׳מבעע ליטאגי׳ (1): היות ולא התחשבו באומות-העולם!

[דיבר אודות הפעולה שהחלה בלבנון]:

מתוך ידיעה שפעולה זו היא ענין של פיקוח-נפש - לכן: לא נערכו ישיבות ולא כונסו וועדות; לא העבירו קריאה ראשונה, ולא שניה ושלישית. אלא המומחים לנושא ׳צפון ארץ ישראל׳ ו׳לבנון׳ - החליטו על ביצוע הפעולה. ועשו זאת תיכף ומיד ללא כל פרסום, ומבלי לשאול לדעותיהם של מאה ועשרים ׳חברי-הכנסת׳, אשר ביניהם נמצאים גם נוצרים ומוסלמים, וגם כאלה שמחליטים על-פי מה שמצווים להם ממוסקבה.

והפעולה הצליחה - עד שהתקיים במחבלים ״תפול עליהם אימתה ופחד״688. ומה שפחדו שפלוני או אחר יתערב, ראו בפועל שהיה ״בשבעה דרכים ינוסו לפניך״689.

ולמעשה התברר (וכעת אומרים זאת בגלוי) - שבפעולה זו מנעו מלחמות לעתיד. והלואי שימשיכו בזה ללא שום פרסום, ויחד-עם-זה יעשו מעשה בפועל בזריזות הכי גדולה, ויפעלו את הענין בשלימותו - לא בצורה כזו שיעשו צעד אחד, ולאחר מכן ישגרו שלוחים לכל העולם כולו - לשמוע את תגובתו של זה שיושב בוושינגטון, או מה יאמר זה שבמוסקבה, לונדון ופריז וכיוצא בזה - כדי לדעת האם אפשר להמשיך בצעד הבא, או לא.

הצלחה של הפעולה התבטאה בכך, שעשו זאת בזריזות ולא התחשבו בטענה של ׳מה יאמרו הבריות׳ (אלה שאין בהם שום מעלות אחרות, פרט לעובדה שהם ׳בריות׳ של הקב״ה).

ולמרות שגם ׳בריות׳ היא מעלה גדולה (וענין זה ישנו גם אצל לא-יהודים) עד כדי כך שנאמר ״מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!״690. היינו, שגם כאשר המלאכים רוצים לומר שירה, אינם יכולים לעשות זאת, היות שהקב״ה אינו מניח להם. אך בכל-זאת -למרות שיש להם את מעלת ה׳בריות - מכל-מקום, כשמדובר אודות פקוח-נפש של יהודים, לא ניתן להתחשב בדעתו של פלוני-בן-פלוני שאצלו הענין אינו נוגע (ואף לא צריך להיות נוגע לו כפי שצריך להיות אצל יהודי). ובמילא מובן, ש(היות ולגוי זה לא נוגע, לכן) כאשר מדובר אודות פיקוח-נפש של יהודים - הרי שאין להתחשב בדעתו של הגוי.

העלחת ׳מבעע ליטאגי׳ (2): היות ולא התייעעו עם היהודים הפחדגים!

והנה, מלבד זאת שהפעולה הצליחה, מכיון שלא עשו מזה פרסום בקרב אומות-העולם

- ישנה סיבה נוספת מדוע הצליחה הפעולה, והיא:

לא התייעצו עם אותם יהודים - אשר פחדם מהגוי השוכן בקרבם מוביל אותם גם לפחד מהגוי, וממשיכים לצעוק בלי הרף: ״אל תתגרה בגוי קטן ״691 וב״גוי גדול״. וטענתם בפיהם: היות שזה כתוב בתורה - לכן יש להעניק כבוד לגוי, לכרוע ברך לפניו כמו עבד, ולמלא אחר כל מה שייצא מפיו.

וכשהם שומעים שיהודי אחר עושה איזה דבר בתוקף - מיד מכנסים אסיפות ומחדירים ספיקות, ומציעים שבינתיים ימשיכו לחכות במקום (= לבנון) מבלי לעשות מאומה - עד שישאלו דעתם של כל העולם, ואם הגוים יסכימו - רק אז יעשו היהודים את מה שמחוייבים לעשות (בלאו-הכי) על-פי השולחן-ערוך.

ולמרות שבגשמיות הם נמצאים בארץ הקודש, וכמה מהם אף נולדו בארץ הקודש, ומעולם לא היו בחוץ לארץ - אף-על-פי-כן, מסיבות שונות ומשונות, נמצאים הם בגלות איומה (כיון שאין גלות חזקה ועמוקה יותר מכזו גלות שהוא נמצא בה מצד החלטתו הוא וכלל אין ברצונו לצאת ממנה), ומתוסבכים כלפי עצמם וכלפי הגויים.

וזו היתה הצלחת הפעולה - שלא סיפרו להם מה הולכים לעשות, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא התייעצו אתם; אלא עשו זאת בצורה מיידית, בזריזות וללא יישוב הדעת ולכן נעשה הדבר בהצלחה (הצלחה לפי-ערך - היות ואפילו ״נפש אחת מישראל״ היא ״עולם מלא ״692 ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר היות והפעולה גבתה יותר מקרבן אחד - יותר מ׳נפש אחת׳).

ואף יש מקום לומר, שאילו היה פחות יישוב הדעת ממה שהיה במציאות - הרי שאז היתה הצלחה גדולה בהרבה ולא היו נופלים קרבנות כלל, ואין כאן המקום להאריך בזה.

ומכאן ההוראה: כשמגיע מצב של פיקוח-נפש (שזוהי המצוה הכי גדולה, היות ופיקוח -נפש דוחה כל התורה כולה693)- הרי שצריכים לעשות את כל הפעולות שנועדו למנוע זאת - בזריזות, וכל הזריז הרי זה משובח (כי הרי בכלל נאמר ש״זריזין מקדימין למצוות ״694, על-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר בענין של פקוח נפש).

ואדרבה: כשאין עושים זאת בזריזות הראויה אלא מתחילים לשאול שאלות - אזי, כיון שזהו ענין של פיקוח-נפש, הרי ישנם לשונות מבהילים בתלמוד בבלי695 ובירושלמי696 ובשולחן-ערוך697 - בנוגע ל״שואל״ (האיש שבא לשאול אודות פקוח נפש), וגם בנוגע ל״נשאל״ (אותו ששואלים בנוגע לפקוח נפש) - שהדין הוא ש״הנשאל - מגונה״ - גם אם הוא רב גדול.

ההוראה מהעלחת הפעולה: עמידה בתוקף ללא התפעלות!

ויהי רצון, שכשם שעד עכשיו עמדו בתוקף - ינהגו כך גם להבא - יעמדו בתוקף ללא כל התפעלות מהגוים; ועוד יותר: גם מהיהודים (שאינם מסוגלים לצאת מהגלות שלהם שנפלו בעיני עצמם כלפי הגוי) - לא יתפעלו.

ובהגיעם לשם, לא ישקיעו את עצמם בועדות לסוגיהן ולשאול לדעתו של אותו קומוניסט - מה אומר הנוצרי והמוסלמי, ומה אומר אותו יהודי שאינו מסוגל בשום אופן לזחול ולצאת מגלותו הפנימית (ואדרבה: בעיניו נראה שעליו להשאר בגלות הפנימית שלו, וכך רוצה למשוך אתו יהודים נוספים) - אלא יתנהגו בתוקף לפי הפסק-דין בשולחן-ערוך.

וצורת ההנהגה צריכה להיות באופן של ״דתיהם שונות מכל עם״ (היפך מהשיטה שהיות ו״כל עמי הארץ״ מתנהגים כך, גם על היהודים להתנהג באופן זה) היות והיהודים הינם ״עם אחד״. כלומר, שגם בהיותו ״מפוזר ומפורד בין העמים ״698 (עד שאפילו היהודים הנמצאים בארץ הקודש, הינם גם-כן ״מפוזר ומפורד בין העמים״, מכיון שזקוקים הם ליהודים שבתפוצות) - בכל-זאת הם ״עם אחד״ (היות ש״דתיהם שונות מכל עם״).

וה״עם אחד״ הוא באופן ש״ישנו (עם אחד״); כלומר, שה״עם אחד״ יודע שהוא מציאות. ולא זו בלבד שאסור לו ליפול בעיני עצמו כלפי אומות אחרות, אלא אדרבה, הוא המציאות האמיתית שאינה מתבטלת, היות והוא ״עם אחד ״, ו״קבוע״ אינו בטל699 מאחר שהוא קשור בה׳ אחד (על-ידי-זה ש״דתיהם שונות מכל עם״, ומחזיקים עצמם באותו דת של ״תורה אחת״).

וכאשר מעמידים את עצמם באופן כזה - מתקיים ה ״ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם״ ו״נפל פחד היהודים עליהם ״, ולכן ״רבים מעמי הארץ מתיהדים ״700 ש(לא רק שלא מזיקים אלא אף) מסייעים ליהודים להתנהג באופן של ״דתיהם שונות מכל עם״.

גכרים שערו - יועאים עליהם בכלי־זיין! בפסק־זה לא שייכת בחירה!

וכמדובר כמה פעמים הפסק-דין בשולחן-ערוך701 שכאשר מדובר אודות ״עיר הסמוכה לספר״ (ואין כל הבדל אם זה בארץ ישראל או בחוץ לארץ - אלא אם זו עיר שיהודים חיים בה, והיא ״סמוכה לספר״) ומתקבלת שמועה שנכרים ״ממשמשים לבוא״ - הרי גם אם טרם הגיעו, אלא רק ״ממשמשים לבוא״, וגם אם אומרים שהם באים ״על עסקי תבן וקש״ בלבד

- אזי הפסק-דין בשולחן-ערוך הוא ש״יוצאין עליהם בכלי זיין, ומחללין עליהם את השבת״.

וכאשר מתנהגים באופן כזה - אזי נהיה ״תפול עליהם אימתה ופחד״1, וכלל לא נזקקים למלחמה. ואם חס ושלום כן מגיעים למלחמה - אזי מנצחים בה, היות והולכים בכוחו של הקב״ה (מכיון שנוהגים לפי פסק השולחן-ערוך). וכפי שראו בפועל שבמלחמה שהתרחשה כעת בצפון - שהצליחו, היות והתנהגו כפי שנדרש להיות במצב של פקוח נפש.

ומכיון שזהו פסק-דין בשולחן-ערוך - לכן, לא שייך בזה שום בחירה, גם לא בחירה של צדיקים גמורים - היות וזהו דין ברור בתורה ש ״זאת התורה לא תהא מוחלפת ״702 ועל-אחת-כמה-וכמה גם אם היה מדובר אודות צדיקים שאינם גמורים, בודאי שהיו סוברים שיש לעשות כפי שכתוב בשולחן -ערוך; ולא בגלל שזה ה״מצפון״ שלהם, אלא מחמת היותו פסק דין בשולחן-ערוך.

(הנני מדגיש במיוחד שלא היו אומרים שיש לעשות כך היות ומצפונם מכתיב להם זאת

- מאחר והמצב המבהיל מוכיח ש׳מצפונם׳ מוכיח הפוך: מדובר אודות יהודי שבחייו הפרטיים הינו אדם דתי, וכאשר שאלוהו: היתכן? הכיצד הנך עושה דבר כזה - כאשר ישנו דין בשולחן ערוך להיפך?! - על כך ענה: היות ובחרו בו, ׳הוא פועל לפי המצפון שלו׳, וכך אומר לו מצפונו!

וכאשר שאלוהו שוב: הרי הנך יהודי שומר תורה ומצוות. ואם-כן כיצד אתה מסתדר עם מצפון שהוא היפך התורה?! - אזי נשארו בקושיא! - ועד היום הוא ממשיך בצורת התנהגות של ״ירך את לבב אחיו כלבבו ״703 - ומוודא שלא יעשו את מה שצריכים לעשות בכדי לשמור על הפיקוח -נפש, ועושה זאת בתור יהודי שומר תורה ומצוות בחייו הפרטיים! - עד כדי כך שורר החושך הכפול ומכופל בארץ הקודש [שמזה מובן עד כמה גדול החושך בחוץ לארץ!]).

אף שכבר דיברתי כמה פעמים אודות פסק-הדין משולחן-ערוך סימן שכ״ט - אבל ישנם כאלה המעוניינים לשנות את מה שאמרתי, אף שהצבעתי על המקור לזה (והצער הכי גדול הוא, שאלה המוסרים את דבריי היו צריכים לכאורה לענות שלא כך אמרתי - אך הם מתבלבלים ושולחים לי מכתב שאמרו זאת לפלוני-בן-פלוני וההוא שאל שאלה חסרת תוכן ובסיס) ולכן צריך אני לחזור שוב על הדברים בקיצור על-כל-פנים.

ובפרט לאור ההדגשה שראו במאורעות של הימים הכי אחרונים, שבעת שיהודים מתחשבים רק בפסק השולחן-ערוך ולא מרכיבים שום וועדות, לא שואלים דעות ולא מושכים זאת הרבה זמן, אלא עושים זאת בזריזות ובבת-אחת - אזי זוהי הדרך שלא יהיו קרבנות נוספים.

[ואם כלל לא היה ישוב הדעת - אזי כלל לא היו קרבנות (כאן היה ׳קצת׳ יישוב הדעת,

לכן היו ׳קצת׳ קרבנות. אך כאמור, שלא שייך לומר ׳קצת קרבנות׳, היות וגם ״נפש אחת מישראל״ היא גם-כן ״עולם מלא״)].

וכמדובר כמה פעמים, שמצד החושך כפול ומכופל של הגלות, מראים מזמן לזמן עד כמה הדבר הכרחי. ראו בפועל, שכשעמדו בתוקף ועשו את הפעולה בזריזות - זה הצליח והצליחו למנוע מלחמה. ואכן, אלמלא הפרסום שעשו, הדבר היה מצליח עוד יותר. ואילו לא היה כלל יישוב הדעת - אזי גם כלל לא היו קרבנות.

אבל כעת אין הזמן להזכיר ענינים בלתי רצויים, אלא מה שיש ללמוד מהם על להבא.

אין להתחשב כלל בהחלטה ׳242׳!!!

וכאמור, שמפעולה זו למדים, שכאשר עושים דבר בזריזות - זוהי הדרך היחידה שעל -ידה יכול להיות שלום, מה-שאין-כן אם מתנהגים לפי ההנהגה שהיתה עד כה, וכדלהלן:

למרות שבתחילה הכריזו שיהודה ושומרון - ׳נחלת אבותינו׳ - שייכים ליהודים כי הם ״נחלת אבות״, וזוהי ארץ ישראל לגבולותיה -בכל-זאת הודיעו ופרסמו שמתכוננים לדון בזה ושזה נתון למשא ומתן. ובינתיים לא מניחים ליהודים להתיישב שם.

בתחילח חבדיזו . . נחלת אבות:

לדוגמא: הכרזתו של בגין מי״ט סיון תשכ״ז (27.6.67) ״איגגו מעלים על דעתיגו ועל דל שפתותיגו ששעל אחד של ארעיגו שגיתגה לאבות אבותיגו לגעח געחים ימסר לשלטון גכרי כלשהו״. דוגמא גוספת: בכ״ה כסלו תשכ״ט (16.12.68) הגיש בגין העעה לרה״מ לאפשר ליהודים להתיישב בכל השטחים והערים לרבות חברון, ג׳גין ושכם. דוגמא גוספת: בכ״א תשרי תשל״ו (25.9.75 ) הבטיח בגין שאם ייבחר לראשות הממשלה - לא יחזיר שטחים לעולם. וכן, גם לאחר שהקים בגין את ממשלתו החליטה מספר פעמים ליישב יהודים בכל יהודה ושומרון.


הנהגה כזו רק מזמינה לחץ, רחמנא-ליצלן. ובדרך הטבע עלול להיות, חס ושלום, לחץ כזה -שבגללו, לא רק שלא יתקדמו הלאה - אלא יותר מזה: יחזירו את מה שכבר כבשו, כפי שאש״ף (שהם בני בניו של המן הרשע) רוצים!

זאת אומרת: כשמדברים עם שני ושלישי,

268

ורוצים לשכנעו בשכל והבנה, ובשעת מעשה עומדים במצב שעשו צעד אחד ולא מתקדמים הלאה - הרי בזה מזמינים לחץ על עצמו, היות שהגוי מבין שסיבת הדבר שלא מתקדמים הלאה, היא כי מפחדים מ״מה יאמרו הגוים״ - לכן חושב הוא לעצמו שבאם ילחץ, לא יתקדמו הלאה, ויותר מכך - יחזירו מה שכבר כבשו.

במילים אחרות: זוהי הדרך להזמין על עצמו לחץ! - לחץ שלא יהיה מוגבל רק בכך שהם ידרשו שצה״ל לא יתקדם בתוך לבנון, אלא ידרשו שגם יחזירו את מה שכבר כבשו!

כי הטעם האמיתי שהם לוחצים - אינו בגלל ש׳עמי הארץ׳ קיבלו את החלטת 242,

שכבר דובר קודם (שיחת מוצאי ש״פ משפטים) שמהחלטה זו היתה בכיה לדורות. והסיבה שהחלטה זו התקבלה רק מפני שיד ישראל בחשה בקדירה - הן באשר לעצם חיבור ההחלטה של ׳242׳, והן בכך ש׳יהודי-הגלות׳ הגיעו מארץ הקודש לארצות-הברית לצעוק שהם מקבלים על עצמם את ההחלטה. ואם כל זה לא היה קורה מלכתחילה - היו חוסכים צרות רבות.

242: החלטת או״ם (י״ט חשון תשכ״ח) שקראה לישראל ליסוג מכל השטחים ששחררה במלחמת ששת-הימים (ליתר פירוט: ראה שיחת י״ב תמוז תשל״ז).


ומובן בפשטות שאין מה להתחשב עם החלטה זו - היות ואין זה אלא דבר שנכתב על הנייר, וגם כתב את זה אחד שכלל לא היה בא-כח לוותר (ואפילו אם היה רוצה לוותר - זה לא היה בסמכותו).

ידוע וברור לכל שהטעם האמיתי של הלחץ קשור עם הנפט:

היות שלעת-עתה הערבים הם ספקי הנפט הגדולים בעולם - לכן הם יכולים לבוא בדרישות, ואחת הדרישות היא ללחוץ על היהודים, ואם לא - לא יספקו את הנפט; לכן לוחצים על היהודים שיוותרו להם!

ובמה מתבטא הויתור? - כבר נתגלה ברבים, שלא מדובר על-כך שלא יתקדמו יותר, אלא אף רוצים שיחזירו את מה שנמצא ברשותינו כבר - כולל ירושלים העתיקה והכותל המערבי!

ויש לומר זאת בגלוי: אותם יהודים שאינם מתביישים לומר שהם נמצאים בגלות פנימית, ותובעים שיוותרו לגוי, עליהם לומר בגלוי שתביעתם היא שיחזירו את ירושלים העתיקה ואת הכותל המערבי - כיון שכך רוצה פלוני-בן-פלוני שיושב במצרים!

269

שכולם יודעים שאין לו שום דיעה על הערבים הנמצאים במזרחה, או בצפונה, של ארץ ישראל. אין זה אלא שרצו להשלות עצמם ואחרים, שבשעה שידברו אתו על שלום - זוהי הדרך שבאמצעותה יהיה שלום גם במזרחה וצפונה של ארץ ישראל.

והיות שכל הטעמים על-פי שכל (שאין למנהיג מצרים שום השפעה עליהם) לא עזרו -הראו בפועל, שאלו הנמצאים במזרחה ובצפונה של ארץ ישראל, הרגו את אנשיו, ואמרו שעוד יגיעו גם אליו704 - שזוהי ההוכחה הגדולה ביותר, שמה שמדברים איתו אודות שלום במזרחה וצפונה של ארץ ישראל, אין זה אלא דברים בטלים ומבוטלים.

וזה שרוצים הם לשכנע מישהו שזוהי הדרך לשלום - הרי את עצמם בודאי לא ישכנעו, היות והם יודעים שזה היפך המציאות. וממילא, גם את האחרים הם לא יכולים לשכנע -מאחר שגם האחרים לא שוטים! - ובמיוחד, לאחר שרואים בפועל שהערבים הנמצאים למזרחה, לצפונה ולדרומה של ארץ ישראל, ובאי-כוחם, הרגו את חבריו ונציגיהם.

הערבים אומרים במפורש שהם לא באים רק על ״עסקי תבן וקש״!

וכאמור לעיל שזה פסק-דין ברור בשולחן-ערוך - (ולא צריך לשאול אודותיו אצל פוליטיקאים) שב״עיר הסמוכה לספר״, אפילו כשאומרים שבאים ״על עסקי תבן וקש״, ואפילו לפני שהם מגיעים אלא רק ״ממשמשים לבוא״ - ״יוצאים עליהם בכלי זיין״ ו״מחללין עליהם את השבת״.

ובפרט שהם אומרים במפורש (וכך הקלו על הנסיון) שהם (לא באים ״על עסקי תבן וקש״, אלא) לקחת את חברון, שכם וירושלים העתיקה; רוצים לאפשר את הכניסה - לאלה שאומרים שעיקר ענינם הוא לבצע את גזירת המן רחמנא ליצלן, ״מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד״705! - דווקא להם מעונינים לתת שטחים מארץ אבותינו ״נחלת אבות״, כולל את מערת המכפלה, שם טמונים ארבעת הזוגות: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, וגם אדם וחוה.

וכמדובר כמה פעמים: זה כלל לא קשור לשלושת השבועות706. ואף כלל לא קשור לדין שצריכים למסור את הנפש על כיבוש ארץ ישראל. אלא מדובר אודות פסק-דין ברור בשולחן-ערוך, ש״עיר הסמוכה לספר״, אפילו כשהיא בחוץ לארץ - הנה, אפילו אם הנכרים רק ״ממשמשים לבוא״, ואפילו שהם באים רק ״על עסקי תבן וקש״ - ״יוצאים עליהם בכלי זיין״, ו״מחללין עליהם את השבת״.

הפתרון לכל הערות - יישוב כל הגבולות!

וכמדובר כמה פעמים, שהלואי והיו מיישבים את כל הגבול המזרחי, הצפוני והדרומי, בישובים ישראליים כפשוטם ! - לא כפי המצב הנוכחי. אשר כעת, היות והגבול פתוח (מאחר שהוא מיושב רק בנקודות קטנטנות) - נמצאים בפחד תמידי, שמא ימצא אחד (נורמלי או לא) שיתאמץ לחדור משם לתוך ישראל (מכיון שבאותה מידה שאפשר לבוא מצד הים, אפשר גם לבוא דרך היבשה, היה-לא-תהיה).

ישנם מספיק יהודים בארץ הקודש שרוצים ליישב את הגבולות, אך למרבה הצער נמצאים גם ׳יהודי-הגלות׳ שהיות והם כה נחותים בעיני עצמם כלפי הגויים וכל עסקם הוא שיהיה ״ירך לבב אחיו כלבבו״16 - לכן אינם מניחים ליישב את הגבולות. ואף רוצים לשכנע את כולם שדווקא אי-התיישבות על הגבולות היא תוביל לשלום - בה -בשעה שפסק התורה הוא בדיוק להיפך - שהדרך היחידה למנוע מלחמה היא דווקא על-ידי-כך שלוקחים כלי נשק, ועומדים (ומתיישבים) על הגבול בצורה קבועה, שרק אז נוצר מצב של ״תפול עליהם אימתה ופחד״1, בדוגמת מה שראינו עכשיו בצפון.

אך לצערינו - לעת-עתה עדיין לא ישבו את הגבולות, תוך אמירה מפורשת שהסיבה היא בגלל שמפחדים מה יאמרו הגוים על זה. ומובן בפשטות, שבעת שהגוים יודעים שמפחדים מהם, תובעים הם כל מה שאומרים להם לתבוע, ובפרט כשמבטיחים להם נפט במיליארדי דולרים.

ולכן, הלואי והיו מיישבים את כל הגבולות מיד כשהיתה ההזדמנות הראשונה, שאז לא היו זקוקים לוועדות, לקריאה ראשונה, שניה ושלישית, ולישיבה של ה׳כנסת׳ (כדי לשמוע מה אומר על-כך הנוצרי, המוסלמי והקומוניסט, ומה דעתם של היהודים הנמצאים בגלות פנימי);

את ההחלטה על יישוב הגבולות היו יכולים לעשות שני אנשים בלבד; היו יכולים להחליט בלבד ולא לספר על-כך לאיש; ליישב את כל הגבולות בלי שאף אחד ״יפצה פה ויצפצף״, מכיון שזה מותר גם על-פי החוק (ואפילו אלה שצועקים של ״הלכה״ אין שייכות אליהם - אך על החוק - וודאי שהם סומכים. והחוק קובע, שיכולים לעשות זאת שני אנשים בלבד).

כעת אמנם יותר קשה ליישב את כל הגבולות מכפי שהיה המצב לפני כמה חודשים (כיון שבכל יום שעובר - הגוי מתחזק יותר ויותר, בראותו שמפחדים ממנו ולא מניחים ליהודים להתיישב בחברון, ירושלים העתיקה, בשכם וכיוצא-בזה) - אולם, ״אין צועקין על העבר״707. ובנוגע לפועל, יש לעשות זאת כמה שיותר מוקדם, כיון שברור הדבר שהיום ומחר יהיה יותר קל לעשות זאת מאשר יום ראשון, שני ושלישי.

אומות-העולם בלאו-הכי שונאים אותנו!

ועל הטענה הידועה שלא רוצים להרגיז את כל העולם, ו״מה יאמרו הגוים״ - אז צריכים לדעת שהגוי הוא בין כך ובין כך כבר ׳ברוגז׳. והעולם - אף הוא בין כך ׳ברוגז׳. וזאת היות ש״הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב ״708. ואי-אפשר לתבוע מגוי שיחדל מלהיות גוי -אין שום מצוה לגייר גוי, כי עבור הגוי מספיק שיקיים שבע מצוות בני-נח. והלואי שגם את זה הם יקיימו, היות ואז היה שורר שלום ושלווה, ולא היו לוחצים על יהודים.

וכמו שראו בפועל, שאחר כל הענינים שהיו (לא עלינו) באותה שבת ידועה - שלחו חסידי אומות-העולם (בגלוי על-כל-פנים, ויכול להיות שהם באמת חסידי אומות-העולם) ׳מכתב תנחומין׳ (וכנראה שהתכוונו לכך באמת) - ויחד-עם -זה מכרו נשק (וכולם הרי יודעים שיעבירו את הנשק) לאלה שלקחו חלק במה שאירע באותה שבת.

שבת ידועה: טבח בכביש החוף - ש״פ פקודי ב׳ אדר שני תשל״ח (11.3.1978); 35 יהודים נרעחו בעת שמחבלים השתלטו על אוטובוס בכביש החוף.


ומה שטוענים שצריך לדבר אודות שלום, יש לדעת ש״אני שלום וכי אדבר - המה למלחמה״709 - כאשר מדברים אודות שלום, דיבורים פה ושם - הרי יש לדעת ש״המה למלחמה״, וכדי שהם יפחדו ממלחמה - אין דרך אחרת אלא לבצע את פסק-דין השולחן-ערוך, שיש לקחת כלי-נשק ולעמוד ולהגן על הגבול;

וכל זאת - לא בעמידה במקום מרוחק, מתוך מצב של בריחה, או עמידה רק על נקודות ספורות שבגבול, תוך קביעה שאת שאר הנקודות לא יכבשו - היות וישנו פיסת-נייר באו״ם ומכיון שישנו אחד היושב בעיר הבירה, או בעיר בירה אחרת, שאינו שבע-רצון מזה - לכן אין צורך להרגיזו (ואם לא רוצים להרגיזו - אזי צריכים למסור לו את הכל, כולל גם ירושלים העתיקה וירושלים החדשה, היה-לא-תהיה)!

והיות ש״תחילת נפילה - ניסה״710 - לכן, בשעה שבורחים משעל אחד בארץ ישראל ששייך ליהודים (וכאמור, לא מכיון שזה בארץ ישראל, אלא בגלל שזה מקום שיהודים חיים בו, על הגבול, וזה מגין על כל הארץ כולה בכך) ובכל רגע שמתמהמהים ומחכים ולא מיישבים את כל הגבול כולו - הרי שמזמינים על-עצמם עוד לחץ.

לכן - צריכים ליישב את כל הגבולות בזריזות, בבת-אחת. ורק על-ידי-זה אפשר להיות בטוחים שלא יסתננו ויזחלו דרך הגבולות.

ומה שמפחדים הם שהגוי יתרגז - הרי רוגזו של הגוי בין כך יהיה. ואילו את הלחץ ניתן להוריד - וזאת, כשהגויים יראו שהיהודים עשו זאת בפועל - יבינו שהיהודים מתכוונים לכך באמת. מאחר שעשו מעשה שממנו אין דרך חזרה.

וכך יחוסל כל המשא-ומתן אודות כיבוש שטח זה, ושטח שני ושלישי, ועד לגזירת ״מנער ועד זקן, טף ונשים״, רחמנא-ליצלן (כפי שמסופר במגילה) - מכיון שיעמדו בתוקף, ויפעלו מיידית במעשה בפועל, ובכל ערי הבירה של אומות-העולם יראו שכך החליטו, ולא רק בדיבור, אלא שאכן עשו כך בפועל.

וכאמור לעיל, שזה כלל לא קשור עם שלושת השבועות, ועם קדושת הארץ - אלא מדובר כאן על ענין של פיקוח-נפש! ולכן צריכים ליישב את (כל ארץ ישראל, כיון שכל ארץ ישראל נמצאת על הגבול, ובמיוחד את) השטח שנמצא על הגבול המזרחי. וכמו-כן את השטחים הנמצאים על הגבול הצפוני והדרומי.

וכשיישבו את כל הגבולות, ובהקדם הכי גדול (לא רק ״יפה שעה אחת קודם ״, אלא ״יפה רגע אחד קודם״) - זוהי הדרך היחידה לחסוך דאגות של פיקוח-נפש, ומניעת מלחמות.

שלשה פעמים כבר טעו; טעות שעלתה באלפי קרבנות!

ובנוסף לכל זה יש להבהיר ענין נוסף, והוא:

שלא יחזרו, רחמנא-ליצלן, על הטעות שנעשתה כבר שלוש פעמים וגבתה מחיר של מאות ואלפי קרבנות:

בכל המלחמות שהתחוללו בשלושים השנים האחרונות - ניצח הצבא, בכוחו של הקב״ה, למעלה מדרך הטבע. אך למרות הנצחונות, הגיעו היהודים הללו, אשר בנפשם פנימה נמצאים בגלות, ושיגרו שלוחים לכל העמים בהצעה שיקחו חזרה את כל מה שהצבא כבש.

כך עשו במלחמה הראשונה, השניה והשלישית, וכל שליחות והצעה שכזו - הזמינה לחץ נוסף על יהודים, והעניקה עידוד לטרוריסטים שהמשיכו לעשות, רחמנא-ליצלן, מה שעשו עד עכשיו, וביתר תוקף, עד לפעולת הטרור שנעשתה באותה שבת הידועה!

ויהי-רצון שבפעם הרביעית לא יחזרו על אותה טעות - היות וזה נוגע בפיקוח -נפש של כמה-וכמה מבני ובנות ישראל, היה-לא-תהיה.

ושיישבו בפועל את כל הגבולות של ארץ ישראל - שיהיו מאוכלסים ביהודים אשר ברשותם כלי-נשק - ואז יעזור הקב״ה שכלל לא יצטרכו יותר להשתמש בנשק, כיון שיתקיים מה שנאמר ״תפול עליהם אימתה ופחד״ (וזאת מכיון, ש״אנחנו בשם ה׳ אלקינו נזכיר״711).

ובעיקר דרושה הזהירות, שבתוקף בו החזיקו עד עתה - ימשיכו להחזיק בו גם הלאה;

ולא רק בדיבור, אלא במעשה בפועל ! - או-אז יראו הגוים שהיהודים מתכוונים לכך ברצינות, מאחר שעומדים במעמד ומצב של פקוח-נפש, ומאין ברירה אחרת מוכרחים להחזיק בארץ ישראל לגבולותיה.

ואין לזה שום דרך אחרת - היות ובזה לא יעזרו לא דיבורים, לא ניירות ולא אסיפות! -הדבר היחידי שישכנע אותם שמתכוונים לכך באמת, הוא על-ידי עשיית מעשה בפועל.

וכאמור לעיל: אין להעלות זאת לדיון פומבי, היות ואז זה עלול להתעכב שבועות וחודשים, ומי יודע מה תהיה ההחלטה (כיון שאז זה יהיה קשור גם עם דעתה של מוסקבה ושלוחיה היושבים שם, ועם מדינה פלונית ושלוחיה היושבים שם). והעיקר, שבכל רגע שמחכים ולא מיישבים את הגבולות - מזמינים בכך לחץ נוסף, ומעודדים את צוררי ישראל ללחוץ עוד יותר, רחמנא-ליצלן.

את ״הירא ורך הלבב״ - אין לשכנע, אלא פשוט יש לשלחו לביתו!!!

אך עיקר הבקשה והתפילה הדרושה היא - שלא יתפעלו מאותם יהודים שהינם ה ״ירא ורך הלבב״ [שזה בא להם מסיבת היותם בגלות, או מצד העבירות שבידם712. אינני יודע מה הסיבה, וגם אין כל הבדל מהי הסיבה] כיון שבגלל זה שהוא ״הירא ורך הלבב ״, אומרת לו התורה ״ילך וישוב לביתו ולא ירך את לבב אחיו כלבבו״16.

התורה אינה אומרת שצריך להתייגע ולפעול עליו שיחדל להיות ״הירא ורך הלבב״. אף שלכאורה, אם היו פועלים עליו זאת - היה נוסף עוד חייל לצבא, ואם-כן התורה היתה צריכה לכאורה לפעול עליו שיחדל מלהיות ״הירא ורך הלבב״?!

אלא ההסברה בזה בפשטות היא: אם יצוו לפעול עליו שיחדל מלהיות ״הירא ורך הלבב״ - הרי מי יודע אם יצליחו בכך. ומכיון שזה עלול לקחת זמן עד שישנו אותו - הרי שבינתיים עלול הוא לפעול ענינים שעליהם נאמר713 ״מעוות לא יוכל לתקון ״; ולכן אומרת התורה: ״ילך וישוב לביתו ״; הדבר הראשון שיש לעשות הוא - לשלוח אותו הביתה, ולא לנסות לשכנעו !

ובאם לא ניתן לשלחו הביתה, היות ובחרו בו (וזו הרי ׳דמוקרטיה׳) - הרי ה׳חוק׳ סלל את הדרך, שכלל אין צורך לשאול אותו האם מותר למסור את השטחים! - על-פי חוק ישנה הרשות שלא לשאול אותו כלל בענינים אלה.

ומה שאחר-כך הוא ירים קול זעקה - הרי בין כה הוא יצעק, כיון שרוצה את ה ׳כסא׳

ואת הדיעה, ושאיפתו שכולם יתנהגו כפי הבנתו (לא דמוקרטיה) - ואם-כן, כל עוד לא יהיו לו כל הכסאות, הוא בין כה יצעק.

והעיקר - אפילו אם כוונתו רצויה. היינו, שכיון שהוא ״הירא ורך הלבב״, נדמה לו שיישוב השטחים הוא מעשה עקום (אף שבאמת מדובר במהלך נכון) - הרי למרות זאת, ישנו פסק-דין מפורש בשולחן-ערוך כיצד להתנהג. מה-גם שישנם הוכחות בפועל מהתנהגות המנהיגים - שבמעשים כאלו, צעדו צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה.

וכאמור לעיל: כבר נכחו לראות שלוש פעמים, בכל שלושת המלחמות, את הצרות-צרורות שנגרמו מה׳נסיגות׳ (שהם נימקו את הנסיגות בכל מיני טעמים שונים ומשונים, אך הטעם הוא - שפחדו מהגוים). ולמעשה לא פעלו שום שינוי ביחס הגוים מכל הנסיגות הללו, כי הגוים נשארו גוים, והם עומדים בדרישותיהם עד היום האחרון, וכפי שרואים זאת בפועל.

וכאמור שבדרך הטבע אין כל דרך אחרת איך לבטל את הלחץ, אלא-אם-כן אומות-העולם יהיו משוכנעים שהלחץ לא יעזור. ואיך אכן ישכנעו אותם? - זאת כאשר יראו להם בפועל שמיישבים את כל הגבול המזרחי, הצפוני והמערבי - כפסק-דין השולחן-ערוך.

ברפואה - הרופא קובע ולא מנהל בית הרפואה; בפקו״ג - איש הצבא קובע ולא המדינאי!

וכמדובר כמה פעמים, שלפי פסק-הדין של השולחן -ערוך, צריכים לשאול על כך את אנשי הצבא, ולא מדינאים ופוליטיקאים.

ישנם יהודים המתערבים בזה ואומרים שאין צורך לשאול את אנשי הצבא, אלא את המדינאים - אך זהו היפך הדין המפורש בשולחן-ערוך, כי על-פי ההלכה צריך לשאול בנוגע לענין של פקוח-נפש בבריאות הגוף אצל רופא דווקא, ולא את מנהל ׳בית הרופאים׳.

היות ואצל המנהל יכולים להיות חשבונות אחרים; הוא יכול לעשות את החשבון

שכדאי לוותר על החולה כדי שמחר או בעוד שנה הוא יוכל להציל שנים או שלושה

276

יהודים. ועל-פי דין, כאשר מדובר אודות פקוח-נפש, צריכים להציל את החולה מיד, והחשבון (שעם הויתור על החולה האחד, יציל לאחרי-זה שני יהודים) הוא היפך השולחן-ערוך, (נוסף לזה שיכול להיות שהחשבון אינו אמיתי, ואינו מבוסס).

וכן בעניננו: כאשר מדובר בענין של פקוח-נפש, צריכים לשאול דעתו של איש צבא בלבד, היות ורק הוא - ולא מדינאים - יודע מה יש לעשות בכדי להבטיח את הענין של פיקוח-נפש.

ישנה טענה נוספת (וזאת שאלו את אחד מהיהודים שלי, אך הוא לא ידע מה לענות עליה):

מצאו איש צבא שאמר שיש להחזיר להם (לא רק שעל, אלא) שטח גדול. ולכן הוא שואל: היתכן? - הרי אני מורה לשאול את אנשי הצבא, ולכן שאל איש צבא, וזה מה שענה !

שאלתיו: האם איש-צבא זה נימק מדוע צריך למסור את השטח? וכששאלוהו: האם אומר זאת מצד פיקוח-נפש, או בשל טעמים אחרים? - תשובתו היתה: שמצד פקוח -נפש, הסכנה אכן תגדל באם יחזירו את השטח. אולם כיון שישנה תקוה שבעוד שלשה שבועות, חודש או שנה, יהיה שלום אמיתי - כדאי בשביל זה לוותר על ענין של סכנה לכמה עשרות יהודים היה-לא-תהיה.

חשבון זה אינו חשבון של איש צבא, אלא שקלא-וטריא של איש חשבונות, ובמקרה של פקוח-נפש, הרי חשבונות אלה הינם היפך השולחן-ערוך.

דוגמא לדבר בהלכה:

פקוח-נפש דוחה שבת714. כלומר, גם כאשר יהודי מתפלל לפני התיבה בשבת בתור שליח ציבור לכמה מנינים של יהודים, ואומרים לו שאם יפסיק בתפלתו וייצא לרחוב - אזי ישנו ספק וספק ספיקא שיוכל להציל ילד קטן לחיי שעה (ולא לכמה שנים) - עליו להפסיק באמצע תפלתו, ולצאת מבית-הכנסת מחמת הספק אולי יעלה בידו להציל את אותו ילד השוכב ברחוב.

אם השליח ציבור הינו יהודי ירא-שמים - אך אינו יודע את ההלכה - יכול לעשות חשבון לעצמו, שלפי חשבון זה אינו צריך להפסיק באמצע תפלתו, כי הרי הוא שליח ציבור של כמה מניני יהודים הנמצאים בבית-הכנסת, ומתפלל שהקב״ה יברכם בכל הברכות, ואף יש לו סימן שתפלתו מתקבלת, כיון שתפלתו שגורה בפיו715. אם-כן - חושב הוא לעצמו -היתכן שיפסיק בתפילה שהוא מתפלל למען עשרות יהודים - ויצא לרחוב, על ספק, וספק-ספיקא, שמא יציל ילד קטן לחיי שעה ? !

אולם, הדין על-פי שולחן-ערוך הוא, שצריך להפסיק באמצע תפלתו (אף שמתפלל אותה בכל לבו ונפשו) ועליו לצאת מחמת הספק וספק ספיקא להציל חיי שעה של ילד יהודי קטן!

וכל החשבונות הללו אינם על-פי השולחן-ערוך: אלו הם חשבונות של הנפש-הבהמית,

או אפילו של נפש-האלוקית - אבל לא על-פי שולחן-ערוך. היות ועל-פי שולחן-ערוך, כאשר מגיעים לענין של פקוח-נפש, אין מקום לחשבונות וצריך לצאת ולהציל את אותה נפש יהודית!

מובן מכך, שכאשר איש צבא אומר טעמים פוליטיים - הרי שיש לברר האם הטעמים מבוססים על פיקוח -נפש, או מבוססים אך ורק על חשבונות פוליטיים שאז - הוא היפך השולחן-ערוך.

וכדי שניסיון זה ייעשה בקלות יותר - ישנה כבר הצהרה ברורה מאיש מדינאי (נוסף על הצהרה ברורה של אנשי הצבא) אותה אמר בצורה ברורה ביותר היום אתמול ושלשום, וגם אמר זאת לגוים, ומפרסם את דבריו - שאם יחזירו אפילו שעל אחד מיהודה ושומרון -מעמידים בסכנה רחמנא-ליצלן את כל היהודים היושבים בארץ הקודש!

וכאמור, ההדגשה היא לאו דוקא בגלל שמדובר בארץ הקודש: גם אם המדובר הוא בחוץ לארץ, וגם רק בחלק מן היהודים - הרי זה פסק-דין ברור בשולחן-ערוך שצריך לשאול אצל המומחה לאותו דבר, אשר יביע דעתו מצד מומחיותו - לדבר זה (ולא מחמת טעמים אחרים) ולעשות כפי הוראתו.

שזה כאמור פסק-דין ברור בשולחן-ערוך (ויש לזה גם הוראה מהמאורעות שארעו בעבר - וכפי שכבר הוזכר לעיל שטעות זו של החזרת השטחים נעשתה כבר שלוש פעמים! טעויות שעלו במאות ואלפי קרבנות רחמנא-ליצלן) - שלא יחזרו שוב על טעות זו, היה-לא-תהיה.

ויהי-רצון שלא יתפעלו מיהודים אלה, אנשי ה״ירא ורך הלבב״ (מצד סיבות שונות ומשונות - אפילו אם כוונתם רצויה), וינהגו לפי ההוראה הברורה של השולחן-ערוך -ליישב את כל הגבולות ביהודים (וישנם כמה-וכמה שעומדים מוכנים לכך) ולתת להם נשק

- שזוהי הדרך היחידה להינצל מפיקוח-נפש.

ויהי-רצון שיעשו זאת מתוך שמחה וטוב לבב, ויקויים בנו - כלשון המגילה - ״ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר - כן תהיה לנו״, עד שיהיה ״ונפל פחד היהודים עליהם״716, ו״נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם״717, ותהיה שליטה גמורה, עד שאף השונאים יתהפכו למסייעים ויסייעו ליהודים בכל הענינים הזקוקים להם. וזאת, החל מהחזקת כל ארץ ישראל לגבולותיה.

ושכל זה יהיה מתוך שמחה וטוב לבב.

וכאשר יתנהגו בדין זה על-פי השולחן-ערוך הרי ״מצוה גוררת מצוה״718 ובמילא יקויימו כל דיני השולחן -ערוך, שלימות התורה, וזה יביא את הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

(מעובד ע״פ שיחת פורים תשל״ח)

״ולא <רך״ - ״ולא (ימס״!

בהמשך למה שדובר בהתוועדות פורים נשמעו מספר טענות אודות דברים שנאמרו שם

-    ורק מפני שלא מצאו במה להתעסק נטפלו לזה, וכדלהלן:

בהתוועדות נאמר ״ולא ירך את לבב אחיו כלבבו״ - למרות שלשון הפסוק 719 הוא ״ולא ימס את לבב אחיו כלבבו״. אמנם ממבט ראשון אין זו ׳היטפלות׳ מאחר שלשון הפסוק הוא באמת ״ולא ימס״ - בכל-אופן ישנם כמה טעמים מדוע זה נאמר דווקא בלשון ״ולא ירך״:

א)    כשאומרים בעל-פה פסוק מ׳תורה שבכתב׳ - לעיתים רצוי לשנות את לשון הפסוק בכדי שלא תהיה שקלא-וטריא האם זה נכלל בגדר של ״דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על-פה״720.

ב)    היות וישנו הדין ש״אל תפתח פה לשטן״721 לכן היה מוכרח לומר את הלשון ״ולא ירך את לבב אחיו״ (ולא ״לא ימס״). כיון שהחילוק בין ״ירך״ ל״ימס״ הוא, ש״ימס״ פירושו שהלה מתנמס לגמרי, כדבר נוזלי (מאבד את מציאותו). מה-שאין-כן כשנאמר ״ירך״ פירושו הוא שרק נהיה קצת חלש - ולכן עדיף להשתמש בלשון ״ולא ירך״ ולא ב״ולא ימס״.

ג)    ועוד ועיקר: מצד תוכן הענין המדובר - לא ניתן לומר בענינו ״ולא ימס״, וכדלהלן:

סיבת אי-הליכתו למלחמה של ה״ירא ורך הלבב״ - היא מפני ש ״אין בלבו כוח לעמוד בקשרי המלחמה״722, ואם ילך למלחמה, הוא יגרום לאחיו הנמצאים סביבו שגם הם לא יוכלו לעמוד בקשרי המלחמה, כלומר, שהוא יגרום למצב של ״ימס את לבב אחיו כלבבו״

-    ולכן מלכתחילה אינו יכול לצאת למלחמה.

אולם, כל זה מדובר בזמן המלחמה עצמה - אבל קודם שיוצאים למלחמה, הנה באותה מדה שבנוגע אליו אומרים ״ירא ורך הלבב״ ולא ״ירא ונמס הלבב״ (היות ולפני המלחמה ליבו עדיין לא נמס אלא רק רך, ורק כשמגיעים למלחמה בפועל לבו נהיה נמס) באותה מידה הוא גם בנוגע ל ״לבב אחיו״ - שרק במלחמה עצמה שייך לומר ״ולא ימס״, אולם כל עוד לא הגיעו לקשרי המלחמה אי-אפשר לומר יותר מאשר ״ולא ירך״.

וכן בעניננו: כל עוד נמצאים לפני קשרי המלחמה - הרי שלא שייך לומר ״ולא ימס ״, אלא רק ״ולא ירך״.

ישנם כאלו שרועים להחזיר שטחים היות והם ״הירא ורך הלבב״!

בהתוועדות דובר על דבר נוסף אליו נטפלו:

דובר על-כך שישנם כאלו הרוצים להחזיר שטחים מארץ ישראל לגבולותיה מפני שאינם יכולים להתנתק מהכסא.

אמנם חלילה מלחשוד בכל אלו שרוצים להחזיר שטחים שזה בגלל תאווה לכסא - אבל בכל אופן, חלק חשוב מאלו שאומרים שצריך להחזיר שטחים מארץ ישראל - אומרים זאת היות שהם ״ירא ורך הלבב ״; הם נמצאים בגלות כה שפלה ל ׳גוי׳שקייט׳ עד שאינם יכולים לפעול בעצמם, ולעמוד בתוקף מול הגוי כשיש חשש שמא יתרגז הגוי.

וכפי שדובר בהתוועדות הקודמת שאסור להניח לו לרגע להיות בין אלו שצריכים לחוות דעה ובין אלו שעושים רעש, היות ואין זמן להתעסק איתם ולפעול עליהם שיפסיקו להיות ״ירא ורך הלבב״, כיון שבינתיים הם מחלישים את היהודים שאמורים לעמוד (ועומדים) בתוקף.

אמנם אסור להתייאש מהם חס-ושלום - ויש לקוות שבסופו-של-דבר הם ישמעו את פסק התורה שהיהודים הם לא כמו כל עמי הארץ, אלא ״עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב״723 ורק כאשר עומדים באופן של ״לבדד ישכון״ - זה מביא למצב של ״וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב״724 שיהיה שלום אמיתי ושלום של קיימא.

אבל בנוסף לזה שאסור להתייאש מהם - הרי שראשית כל יש לפעול בהם שיפסיקו לעשות רעש, ולהחליש את היהודים שעומדים בתוקף, שזהו הרי פסק-דין ברור725 שצריך לעמוד בתוקף הכי גדול (וכפי שדובר מספר-פעמים בארוכה שזהו דין מפורש בשולחן -ערוך שכשמדובר אודות ״עיר הסמוכה לספר״ - הנה אפילו כשהם ״ממשמשים לבוא״, ולמרות שברור לנו שבאים לא יותר מאשר ״על עסקי תבן וקש״ - פוסק השולחן-ערוך ״שיוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת״. ועצם נטילת הכלי -נשק מפחידה את מי שרוצה להגיע, ובמילא לא יצטרכו להשתמש בנשק בכלל).

כשיהודי יועא למלחמה כי כך פסק השולחן-ערוך - ה׳ מעליחו!

פסק-דין זה, שיש לעמוד בתוקף הכי גדול אינו בגלל שזה ״כוחי ועוצם ידי ״, אלא כפי שהרמב״ם4 כותב ש ״תהיה כוונתו לקדש שם ה׳ בלבד״ - וממשיך - שאז מובטח לו ״שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל, ויזכה לו ולבניו עד העולם, ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר726 ׳כי עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה׳ אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך׳״.

פסוק זה נאמר הרי בנוגע לדוד המלך, ולכאורה כיצד משווה הרמב״ם לוחם פשוט לדוד המלך - שכשהולך למלחמה באופן שתהיה כוונתו לקדש שם ה׳ בלבד, אזי ״יבנה לו בית נכון בישראל״ - כפי שהיה אצל דוד המלך ? !

אלא, הרמב״ם ידע את גדולתו של דוד המלך, וידע שלא בערך, הרבה יותר ממה שאנו יכולים לשער בהשגתינו והבנתינו. ולמרות זאת הוא פוסק פסק-דין ברור, שכשיהודי הולך למלחמה מפני שכך צריך לעשות על-פי שולחן-ערוך ( שעל-פי השולחן-ערוך בכל מקום שישנו ישוב של בני-ישראל וזוהי ״עיר הסמוכה לספר״, ויודעים שנכרים ״ממשמשים לבוא״, אפילו שהם באים בגלל ״עסקי תבן וקש״ - ״יוצאים עליהם בכלי זיין״ עד שזו מלחמת מצוה הדוחה את השבת) - אזי ישנה הבטחה שזו הדרך שעל ידה כל היוצאים למלחמה ישארו שלמים, כפסק הרמב״ם ״שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה״, ועוד יותר ״ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם״. וכשכוונתו היא ״לקדש את ה׳ בלבד״ - אזי עושה הקב״ה את כל התלוי בו שיצליחו בזה.

אך יחד עם זאת ש ״ואנחנו בשם ה׳ אלקינו נזכיר״ וב״שם אלקינו נדגול ״727, רוצה הקב״ה שיעשו משהו על-פי דרכי הטבע - ״יוצאים עליהם בכלי זיין״, ואז עוזר הקב״ה שלא יצטרכו להשתמש בפועל בכלי זיין.

לעולם אסור לסמוך על ׳נייר׳ - אלא יש לעשות מעשה בפועל: יישוב הגבולות!

וכאמור לעיל יש ליישב מיד את כל גבולות ארץ ישראל, וכל עוד שלא יישבו את כל הגבול המזרחי, הצפוני והדרומי, וישאירו נקודות פנויות - אזי ״פירצה קוראת לגנב״728.

. . והיות וזהו ענין של פיקוח-נפש, שאז הדין הוא שאפילו כשהמדובר הוא אודות יום -כיפור שחל בשבת, ונשאר רק רגע אחד לסיום היום הקדוש - הנה ניתן לחשוב, לשם-מה לחלל את החג עבור ספק-ספיקא של פיקוח-נפש של קטן שבקטנים - נמתין עוד רגע עד שיגמר החג! - על-זה פוסקת התורה - ״תורת חיים״ - הוראה בחיים, בשולחן-ערוך חלק אורח-חיים, שענין של פיקוח נפש אפילו כשזה ספק וספק-ספיקא של פיקוח נפש - אסור להניחו אפילו לרגע אחד!

כבר ראו מה נגרם מהשיטה של לחכות ולמשוך, ולשגר שלוחים לאומות העולם ולפעול עליהם שיהיה להם רחמנות לעצור את אלה שהגיעו (לא על עסקי תבן וקש אלא) בפירוש על עסקי נפשות - רואים שכל השליחויות הביאו לתוצאות הפוכות רחמנא-ליצלן, ולא צריכים לראיה גדולה מזה, שלאחרי מה שקרה בשבת הידועה - הולכים עם כל הלחץ ואומרים שחייבים למכור מטוסים וכלי נשק למדינה שממנה מקבל ארגון אש ״ ף כסף וכלי נשק בכדי לעשות את כל פעולותיהם. וכפי שפורסם ברבים שזה דבר ברור שהכלי נשק שהם מקבלים זה לא עבורם, אלא עבור המחבלים - עד עכשיו ידעו מענין זה רק אלה שעושים רעש שצריך למכור להם כלי נשק, אבל עכשיו זה כבר התפרסם ונדפס בעיתונים, לפרטי-פרטים -מספרים וראיות שאף אחד לא יכול להכחישם.

שבת הידועה: טבח בכביש החוף - ש״פ פקודי ב׳ אדר שני תשל״ח (11.3.1978); 35 יהודים נרעחו בעת שמחבלים השתלטו על אוטובוס בכביש החוף. בתגובה לטבח פתח עה״ל ב״מבעע ליטאני״ כנגד מחבלי לבנון.


וכאמור, למרות מה שאירע בשבת הידועה - ממשיכים עם הלחץ שחייבים למכור להם נשק.

מזה מובן עד כמה אפשר לסמוך על הבטחות, ולחשוב שכשיחתמו על נייר - זה מביא לשלום אמיתי ויוכלו לישון בשקט. אמנם מובן בפשטות, שההשתדלות לפעול שהם יחתמו על נייר - זה מוסיף על העשיה בדרכי הטבע. אבל חס-ושלום מלסמוך על הנייר ולחשוב שאפילו אם הגבול יישאר פרוץ - עדיין יכול להיות "ושכבתם ואין מחריד ״729. היות וזה לא הנייר הראשון שנחתם;

נשיא מצרים יודע שבאיזשהו מקום מונח הנייר שנחתם על-ידי קודמו, בו הוא הבטיח הבטחות מסויימות. ולמרות זאת, 24 שעות לאחר שהוא חתם - הוא כבר הפר את כל התנאים עליהם חתם ושיגר אנשי צבא וכדומה - כך הוא נהג לאחר כל מלחמה ומלחמה - ללא כל שינויים. וכשעשו רעש הרי הבטחתם וכו׳ - ענו, שבאמת הבטחנו ואנחנו משתדלים, אך מה אנו יכולים לעשות שהוא לא שומע ועוד תירוצים כיוצא-בזה.

הסכם

אודות

הו

א

24 שעות: המדובר

וראה

תש״ל.

n

a

ת

הפסקת האש שנחתם

ש״פ

-

מ

ס

מ

טו

ות

בארוכה שיחות ש״פ

עקב תש״ל.


וכאמור השתדלות לקבל נייר כתוב וחתום - הוא אכן ענין של התחזקות בדרכי הטבע, אבל חס-ושלום מלסמוך על זה ולהשאיר את הגבול פרוץ.

וויתור - אפילו על שעל אחד - מהווה סכנת פיקוח-גפש מיידית!

וכמדובר כמה-פעמים: יכולים ליישב את הגבול ״בשעתא חדא וברגעא חדא״ על-ידי ששני האנשים (שבהם זה תלוי) לא יניחו לעצמם להתפעל מאלה שנפלו לפני הגוים - שכל זה שמפחדים מהגוי, זה בגלל החינוך שקיבלו, או מצד סיבות אחרות, ולכן לא יכולים לעמוד בתוקף שיהודי צריך לעמוד בו - תוקף הנובע מכך ש ״ ה׳ אלקיו עמו״730 (ומפני ש״ה׳ עמו״ - הולכים ללא כל חשבונות). ובפרט שזהו רצונו של הקב״ה כפי שגילה זאת בהלכות שבתורה - שיהודי צריך לעמוד בתוקף הכי גדול כנ״ל בארוכה.

וכמדובר כמה-פעמים שמצד החושך הגלותי מראים את כל הענינים בבירור: רואים שאפילו אלה שיש להם פחד להזכיר שכך כתוב בשולחן-ערוך - הכריזו בבירור שאם יתנו אפילו שעל אחד, הרי מעמידים בכך בסכנה של פיקוח-נפש, רחמנא-ליצלן, את מליוני היהודים הגרים בארץ הקודש.

[אין כל נפקא-מינא כיצד הוא היחס ל״ג׳ שבועות״731. זהו דין אחר לגמרי - דין הקשור עם פיקוח נפש ממשי!]

וכאמור לעיל: חייבים ליישב מיד את כל הגבולות! ואי-אפשר לדחות זאת למחרתיים ואפילו לא למחר אלא לעשות זאת תיכף ומיד!!! היות שכל זמן שיש פרצה לא יכולים לדעת מה יכול לקרות רחמנא-ליצלן רגע אחד לאחרי זה.

וכהמבואר בספרי מוסר שאימתי מסירות נפש ותוקף הרצון יכולים לעזור - רק כשאדם עומד על הגג - הרי מחליט בתוקף שלא יתחשב עם השכל, אלא יקפוץ מיד מהגג (אם זה דבר הקשור למסירות-נפש, כמובן). אבל כשעומד למטה, ומחליט שקופץ לגג - שום מסירות נפש לא תעזור לו, היות וזה דבר שלא ביכולתו.

וכן בנוגע לעניננו: אמנם ישנו לחץ מאוד גדול, אך זהו לחץ שניתן לעמוד בו. וזה שהלחץ לא גודל, זה מפני שאומות העולם יודעים, שכעת היהודים במצבם - יכולים ליישב מיד את כל הגבולות. אך ברגע שתגיע לאומות-העולם הידיעה שמכנסים אסיפות וועידות אודות יישוב השטחים (זאת אומרת, שיעבור זמן מסויים עד שיישבו את השטחים), הרי מיד יגבירו את הלחץ, ואזי זה יהיה מצב של ״תחילתו בפשיעה וסופו באונס ״732 - ולישראל לא תהיה ברירה אלא לציית. כלומר, כעת המצב הוא ב״תחילתו״ (אמנם זה עדיין לא קל כמו שהיה לפני כמה שבועות - אך ביחס לימים הבאים זהו מצב של ״תחילה״) ולכן זוהי ׳פשיעה׳ - היות שמכריזים שנכון לעכשיו לא מיישבים את הגבולות, ואף לא יסתמו את הפרצות. ומ״פשיעה״ זו משתלשל המצב של ״סופו״ - שאז אף אם יהיה מצב של אונס יהיו מוכרחים למסור את השטחים.

ובכך שהם כעת מתחילים ב״פשיעה״ הרי שלוקחים על עצמם את מלא האחריות.

אין צריך לומר זאת היות ודי בכך שיתבוננו במאורעות העבר ויווכחו לדעת שטעות כזו נעשתה כבר שלושה פעמים ברציפות - כבשו שטחים באופן שלמעלה מדרך הטבע, ומיד ציוו לעצור ולא להתקדם הלאה. ולא די בכך, אלא אף ציוו שיחזרו אחורה - וניסו לשכנע את עצמם והסובבים אותם שזה יביא שלום.

אך לאחר 24 שעות בלבד, כבר ראו שהצד השני לא מקיים את התנאים, עד שזה גרם לאחר-מכן למלחמה רחמנא-ליצלן! - זה לא דבר שאירע רק פעם אחת (שאז אפשר לתרץ, שהיתה לכך איזו שהיא סיבה שונה ומשונה), אלא שלושה פעמים ברציפות. ולא קרה אפילו פעם אחת שעל-ידי נסיגה התחזקו הסיכויים לשלום, בכל שלושת הפעמים אירע בדיוק להיפך. ויתירה מזו: הצד שכנגד אומר בפירוש שלא נוגע להם מה יגידו בעיר בירה זו או אחרת - אלא הם יעשו לפי מה שכתוב בתוכנית שלהם, היה-לא-תהיה!

כל האמור לעיל הוא שקלא-וטריא על-פי שכל - אבל לנו אין אלא את הפסק-הדין הברור של התורה, שכשמדובר אודות ענין של פיקוח-נפש, צריכים לעמוד בתוקף הכי גדול, ואסור לוותר. ובפרט שעכשיו כבר ישנו את האישור של כל אנשי הצבא, ושל כל המדינאים ביחד עם העומד בראשם שהדבר ברור (כפי שכבר הודיעו ופרסמו לכל אומות-העולם) שאפילו אם יתנו רק מספר שטחים מהשטחים שכבשו, מעמידים בסכנה רחמנא-ליצלן, את כל היהודים הנמצאים שם. ואם כך הוא על מספר שטחים מוגבלים - על-אחת-כמה-וכמה אם לא יישבו את כל הפרצות שישנם בגבולות - שאפילו פרצה קטנה של מחט נותנת אפשרות להסתנן.

וכאמור, עכשיו לפי-ערך, עדיין מצב של ״בתחילתו״. כלומר, שהיום בלילה, מחר בבוקר או מחר בצהרים - ״בשעתא חדא וברגעא חדא״ - אפשר לסתום את כל הפרצות שבגבול ולהושיב שם את בני-ישראל באופן של ׳התיישבות׳! - ובשעה שאומות-העולם יראו שזה מעשה שכבר נעשה, והיהודים מתכוונים באמת לעובדה שזה שייך להם, ואין להם ברירה, ועל-פי הטבע מוכרחים ליישב שם - היות שזה נוגע לפיקוח -נפש של מליונים מבני-ישראל - אזי יבינו אומות-העולם שהיות ובכל מקרה ישראל כבר לא תמלא את

286

דרישותיהם (מכיון שכבר נעשה מעשה), לכן לא רק שיפסיקו ללחוץ, אלא אדרבה, יסייעו ליהודים. ובנוגע לפועל זהו הבדל קל, מאחר ובכל מקרה מגיע מהם סיוע בנשק ובממון.

ויהי-רצון שעל-ידי שיעשו את כל הענינים בדרך הטבע (כפי שהרמב״ם אומר4 שתהיה כוונתו לקדש שם ה׳ בלבד היות ויודעים ש״ה׳ אלקיך מתהלך בקרב מחניך״733) זה יביא ממילא את הענין של ״והיה מחניך קדוש״ ויהיה ״להצילך״ עד ל ״ולתת אויביך לפניך ״, ועוד בימים האחרונים של הגלות יתקיים ״ושכבתם ואין מחריד״ יחד עם ״ואולך אתכם קוממיות״ בקומה זקופה734.

. . ובקרוב ממש נזכה לביאת משיח צדקינו, דוד מלכא משיחא, יבוא ויגאלינו ויוליכנו קוממיות לארצינו, בעגלא דידן.

(מעובד ע״פ שיחת מוצאי שבת-פרשת צו תשל״ח)

מתעסקים בפירוש ׳242׳ - תמורת ההתעסקות בפיקוח גפש!!

דובר כמה פעמים שישנו בארץ הקודש מצב משונה, שאינו מובן כלל:

ידוע וברור לכל שהחזרת שטחים מהגדה המערבית היא סכנת נפשות. ולא זקוקים למומחה גדול שיאמר זאת, כי כשמסתכלים על שטחים אלו ורואים את המרחק שלהם מהים, ורואים גם מי עומד בגדה המזרחית, ומי נמצא שם על האניות - רואים שזהו ענין של סכנת נפשות ממש, רחמנא ליצלן.

ולמרות כל זאת הפסיקו לדבר על פיקוח-נפש; הפסיקו לדבר על הדין הברור735 שבמעמד ומצב כזה ״יוצאים עליהם בכלי-זיין שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם״ חס-ושלום - ותמורת-זה מתווכחים על מסמך - ׳242׳ -שנחתם באסיפה של האו״ם ועוסקים בפירושו, האם הוא כך, או כך.

242: החלטת או״ם הקוראת לישראל ליסוג מהשטחים ששיחררה ב׳ששת הימים׳. עוהקיפ בפירושו: האם גסיגה היא מ׳שטחים׳ או מ׳זזשטחים׳; האם גסיגה לפגי משא-ומתן או רק לאחרי.


אין כל נפקא-מינא מה הוא פירושו של מסמך זה! מדובר כאן הרי על סכנת-נפשות ופיקוח-נפש ממשי של כמה פעמים שישים ריבוא מישראל!

וכמדובר כמה פעמים, שלכתחילה לא היה ברשותו לחתום על המסמך, והוא עשה זאת מכיון שהוא ״הירא ורך הלבב״, ולכן בטבע הוא פוחד מ״קול עלה נדף״736. ובפרט שכשהוא חושב שהוא מנהיג בישראל וכולם מוכרחים לציית לו, הוא הולך ועושה כל התלוי בו כדי שיהיה ״ימס את לבב אחיו כלבבו״737.

ולגופה של הטענה שאם יחזירו שטחים מהגדה המערבית, יהיה שלום: כולם הרי יודעים שסאדאת נשיא מצרים אומר בעצמו שהוא לא ה׳בעל-הבית׳ על אלו הנמצאים בגדה המזרחית; הוא רק מקווה שאם ישאר לשבת על הכסא, וימצא-חן בעיני אלו הנמצאים שם, וגם אש״ף יסכים לדבר על שלום, אזי יתאפשר לדבר על תנאי השלום. כלומר, שהשלום לא תלוי בו כלל!

את פרטים אלו לא מזכירים, ורק מתווכחים האם כדאי לעשות דבר מסויים בשביל ה׳שלום׳ או לא.

אבל מפחדים להדגיש, שהולכים לדבר עם אחד שאומר בעצמו [וכולם יודעים זאת] שאין הדבר תלוי בו כלל וכלל, אלא רק באותם גורמים הנלחמים ביניהם, שה׳צד-השוה׳ ביניהם הוא, שכולם הולכים נגד היהודים ובכל מקום שהם, ובפרט באלו הנמצאים בארץ הקודש!

והמצב הוא עד-כדי-כך, שבשביל שלום זה, מוכנים ליפול, לכרוע ולמצוא-חן בעיניו,

עד שמוכנים לפעול עליו שיסכים לקחת את כל מה שימסרו לו בסיני, כולל יהודה ושומרון

- שזוהי פעולה שתלוי בה פיקוח-נפש של מליוני יהודים!

ידועה האימרה ש׳שאלת חכם חצי תשובה׳. ואף על פי שלכאורה הרי החכם שואל שאלה בלבד, ואם-כן כיצד יש כאן ׳חצי תשובה׳? בכל זאת ההסבר הוא, שתלוי כיצד שואלים את השאלה...

ובעניננו: אם יאמרו את הדברים לאשורם - שמסירת שטחים גורמת לפיקוח-נפש - הרי שאין כבר מה להתווכח; ומכיון שכן, הפסיקו לדבר אודות כך שזה גורם לפיקוח-נפש, והתחילו להתווכח מהו פירוש המסמך הנקרא ״242״.

ולאחרי כל זה, הגישו זאת להצבעה בכנסת. שבין המצביעים ישנם גם נוצרים ומוסלמים העוסקים בלהט בכך שיש להכיר באש״ף - והם, בהצבעתם, יחליטו כיצד צריכים לנהוג!

פעם עדיין התווכחו האם זה קשור לפיקוח-נפש או לא, אך היום רואים בגלוי שזה קשור: כאשר היו נציגי ישראל בביקור בארה״ב בקיץ שעבר, הניחו מפה על שולחנו של הנשיא בוושינגטון, והראו לו את המרחק בין השטחים לים, וכיצד יכולים הערבים לחצות בקלות את כל השטחים, חס-ושלום - והוא הסכים על-כך. וכבר גילו זאת על ידי כך שהדפיסו בכל העיתונים שזהו ענין של פיקוח-נפש.

גם אדם הכי פשוט מבין, שכאשר אשתו ובני-ביתו נמצאים במצב של פיקוח-נפש -הוא דוחה את כל הענינים בהם הוא מתעסק, ומפנה את כל מרצו לענין העיקרי - בטחון בני ביתו.

289

יישוב מיידי של כל השטחים ימגע הסתגגות מחבלים לאר< ישראל!!

וכיון שכך: מובן, שמכיון שמסירת שטחים זהו פיקוח -נפש - אין מה לדבר על שום דבר צדדי, וצריכים לדבר ולהתעסק בענין העיקרי. וכשמתעסקים בפיקוח -נפש - העיקר הוא לא הדיבור על כך, אלא צריכים להיות מעשים בפועל - ״דברתי ועשיתי״, המתבטאים ביישוב מיידי של כל הגבולות, שרק על-ידי-כך יוכלו להבטיח שלא תהיה הסתננות של מחבלים לתוכם.

ועד כדי כך גדלה בהלתם, שהיות ולא היה להם מה לענות על השאלה - מדוע אינם מיישבים את כל שטחי ארץ ישראל, לכן טענו הם שהסיבה לכך היא מאחר שיש בתוכניתם לבנות שם ערים וכדומה. ומכיון שלצורך הבניה דרוש זמן רב, לכן ממילא לא יעשו זאת במשך הזמן...

לא מדובר הרי על בניית ערים וכפרים בגבולות, ואפילו לא על בנין סתם. מדובר כאן על הגנת כל העם הנמצא בארץ הקודש (ועל-ידי-זה יהיו מוגנים כל בני ישראל) - שעבורם לא תועיל בניית ערים, אלא צריכים להעמיד שם שומר כלי-נשק. ולא לומר לו שהסיבה ששולחים אותו היא מכיון שאין ברירה כי ישנו רב מסויים שלוחץ, אלא לעודד את רוחו שאדרבה: דבר פשוט הוא שיש להגן על כל היהודים - ״בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו״738, ובמילא יש להשתמש בכל אמצעי ההגנה.

דבר מבהיל נוסף: הפסיקו לדבר על מה שאירע בשבת הידועה! - כשאירע המאורע הבטיחו שלעולם לא ישכחו את-זה, ושלא ידברו אתם, וכעבור כמה ימים הפסיקו בכוונה לדבר על-זה, בטענה שלא צריכים לגרות את אויבי ישראל.

בשבת הידועה: טבח בכביש החוף; ש״פ פקודי ב׳ אדר שגי תשל״ח (11.3.1978) 35 יהודים גרעחו, בעת השתלטות מחבלים על אוטובוס גוסעים. בתגובה לרעח פתח עה״ל ב״מבעע ליטאגי״ כגגד מחבלי לבגון.


וכאמור, כל זה הוא רק בדיבור, אך כאן צריכים לעשות מעשה: כאשר ישנה פרצה בגבול, וזה קשור עם פיקוח-נפש - צריכים ראשית כל, להעמיד שומר ולתת לו כלי-נשק על-מנת להגן על עם-ישראל!

ובמילא, יש לסגור לכל-לראש את הגבול. ועל צעד זה אין צורך בהצבעה, אלא -כמדובר לעיל בארוכה - שני אנשים יכולים להחליט על כך, ואף ישנם כאלו שמוכנים עם כלי-נשק ביד כדי ליישב (בכוונה להגן) את כל הגבול המזרחי של ארץ ישראל. אך לפועל -עובר שבוע אחר שבוע, ואין כל התקדמות בענין; ואותם שני אנשים הם הנושאים באחריות

לכך!

כאשר באים להשמיד מחבלים - אי אפשר להיכגע ללח<!

והמצב בארץ הקודש מבהיל כל-כך - שגם כאשר כבשו את השטח של לבנון, החליטו שיכבשו את נהר ה׳ליטאני/ שבשטחו נמצאת גם העיר ׳צור׳, שכולם יודעים שהיא עיר מקלט לאנשי אש״ף, ונמצאים שם מחבלים חמושים (ולדעת גורמים מסוימים, אותם מחבלים שהגיעו בשבת הידועה באו משם).

ולמרות שכבשו את כל השטח ההוא - השאירו את העיר צור בשלימותה!

ניתן למצוא אמנם מקור בתורה לכך שנתנו למחבלים אפשרות לברוח - מהדין ש״כשצרין על עיר לתפשה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלש רוחותיה, ומניחין מקום לבורח, ולכל מי שירצה להמלט על נפשו״739, שאחד הטעמים על-כך הוא: שאם יצורו על כל הצדדים, ילחם אז האויב הנצור בחירוף-נפש מתוך לית-ברירה, ובמילא יגבה הדבר קרבנות רבים יותר. והיות והתורה רוצה למנוע קרבנות אדם מיותרים בכלל, ועל-אחת-כמה-וכמה מצבא ישראל, לכן מניחים לו לברוח; אבל במקרה שלנו, כבר לא צרו על השטח אלא כבשו את כולו, ולמרות זאת - השאירו את העיר צור בשלימותה!

על פי התכנית היו צריכים הרי לכבוש את העיר, אלא אמרו, שלא עשו זאת מכיון שהיו שם הרבה אזרחים. אך סיבה זו לא נכונה, כי אם היו מודיעים לאזרחים שמתכוננים לכבוש את העיר, היו הם נסים על נפשם כשם שנסו משאר הערים והכפרים שנכבשו!

אלא הסיבה שלא כבשו את צור, היא - מכיון שהיה לחץ!

אם נכנסים ללבנון במטרה ברורה - השמדת המחבלים, כיצד יכולים להכנע ללחץ?!

ואם נכנעים ללחצים - לא היו צריכים ללכת לשם מלכתחילה!

וכמדובר כמה פעמים, שכל הצרות מתחילות מכך שלא עושים שום דבר בשלימותו, אלא עושים חצי דבר - הולכים צעד אחד לפנים ומיד לאחר מכן שני צעדים לאחור, או שנעמדים על המקום. ולצערינו כאן היה ההיפך: קודם נסוגים, ואחרי-זה חושבים האם אפשר ללכת קדימה!

ומזה רואים עד כמה מזיקה ההתחשבות בלחץ מדומה: הערבים לא העלו בדעתם שבתוך השטח הכבוש ישאירו היהודים עיר בצורה, כאשר כולם יודעים מי נמצא שם [יתכן שהמחבלים כבר ברחו משם, אך מסתבר שהם לא ברחו, כיון שראו שלא ׳מתעסקים׳ אתם ]

- ולפועל, עומדים מסביב לעיר צור ולא עושים כלום!

וכאמור לעיל, מבזבים זמן וכשרונות בויכוחים על מסמך, למרות שיודעים שנסיגה מהשטחים היא ענין של פיקוח-נפש ממשי.

ומה שטוענים: הרי תמורת מסירת שטחים נקבל שלום! אזי כאמור, אף-אחד לא יכול להציע שום שלום אמיתי תמורת השטחים שימסרו, היות וזה לא ברשות וושינגטון, לא ברשות מצרים, ואפילו לא ברשות ערפאת ימח-שמו, מכיון שלו אישית ישנם צרות-צרורות מאלו שנמצאים מימינו ומשמאלו. המקסימום שיכולים להציע הוא - חתימה על נייר! ובפרט שלעתים הם אומרים שיכבדו את ההסכם ולעתים אומרים הפוך!

ובמקום לדבר על מה שאמרו לנשיא ארה״ב - שאף על פי שנדפס בכל העיתונים שזהו פיקוח-נפש ממש, והסבירו לו זאת בצורה הכי פשוטה - הורידו את הדבר מסדר-היום, ומתווכחים בפירוש מסמך שנחתם באו״ם. ולא זו בלבד שהיום לא שומרים על הגבול המזרחי, אלא מבטיחים שגם מחר לא ישמרו.

הליכה בשליחות הקב״ה תגרום ל״תפול עליהם אימתה ופחד״!

ויהי רצון שיהיה ״עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל״740, וילכו באופן של ״בשם אלוקינו נדגול״ ו ״אנחנו בשם ה׳ אלקינו נזכיר״741, ועל-ידי-זה יקיימו את ציוויו של הקב״ה המובא בשו״ע כפסק-דין ברור, ש״יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת״ אפילו כשרק ״ממשמשים לבוא״, ואפילו שזה רק ״על עסקי תבן וקש״.

וכשיודעים שלא ״כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״742, אלא הולכים בשליחותו של הקב״ה שהוא ״אלקי הצבאות״743, שבפרט זה הוא אמר שיש לפעול גם בדרך הטבע -״יוצאים עליהם בכלי-זיין״ - אזי ישנה ההבטחה הברורה ש״ואולך אתכם קוממיות״744 עוד לפני-זה, ועל-אחת-כמה-וכמה בשעת מעשה, ויתקיים הפסוק ״תפול עליהם אימתה ופחד״ היות ומדובר ב״בגדול זרועך״745.

עד שיהיה ״והיתה לה׳ המלוכה״746 ו ״אז אהפוך אל עמים שפה ברורה . . לעבדו שכם אחד״747, כולל גם - מה שיכול להיות גם בזמן הגלות - שהם יסייעו ליהודים, והלוחץ עצמו נהיה מסייע [כפי שראו כבר בגלוי, שכאשר עמדו בתוקף המתאים - כיון שידעו שבין-כה אי-אפשר להכנע לכל מה שהוא רוצה, כי הוא הרי רוצה הכל - הצליחו. והיות וסוף-כל סוף, תמיד ישרור מצב בו יהיו מוכרחים לעמוד נגד הלוחץ - עדיף שיעמדו נגדו במעמד ומצב שהם בתוקף והלוחץ עדיין מבחוץ. וכאמור לעיל, שלא שייך בזה שקלא-וטריא, כיון שהכל מודים שמדובר כאן על פיקוח-נפש, ושאין אפילו אדם אחד ויחיד שבידו להבטיח שלום, על-אחת-כמה-וכמה שלום לאורך ימים, שבועות, חודשים ושנים].

ויהי רצון, שיראו בפועל כיצד היהודים עומדים בתוקף, בכך שיעמידו שומרים בכל מקום דרוש מבלי לבקש הסכמה מאף-אחד, ומבלי להעביר זאת בשלש קריאות וועדות וכדומה. ואז, ברור ש ״תפול עליהם אימתה ופחד״ - בין אם הם ידעו מדוע הם מפחדים, ובין אם רק מצד שמזלם העליון רואה זאת - אך מכל-מקום, הם יפחדו, ויעשו חשבון שזה לא מביא להם כל תועלת [וכפי שרואים כעת, שהדבר היחיד שמחזיק אותם הוא, כי הם יודעים שאם ילחצו חזק, לא יביא להם הדבר תועלת, ובמילא לוחצים הם קמעא קמעא];

. . וזו תהיה הכנה קרובה לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ובקרוב ממש.

(מעובד ע״ פ שיחת מוצאי שבת-פרשת שמיני מברכים-החודש ניסן, תשל״ח)

294

בעגיגי פיקוח גפש לא זקוקים למידע ברור!

דובר כמה פעמים748 על כך שכל גדולי ישראל בדורות הקודמים (שמהם יצאו גדולי ישראל שבדורנו או אלו שחושבים שהם ״גדולים״) פסקו פסק-דין ברור בנוגע ל׳שלימות הארץ׳749 היות ובנדון-דידן ישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך750 שכאשר יודעים שעכו״ם ״ממשמשים לבוא״ ו״אפילו על עסקי תבן וקש״ - צריכים לקחת כלי-נשק ולהגן על הגבולות, כיון ש״שמא יכבשו העיר״.

ומעשה זה לא קשור לדין של ״אל תתגרה בגוי קטן״751 (ועל-אחת-כמה-וכמה בגוי גדול), שהרי גם התורה ידעה מדין זה, ושצריך להיות ״ודרשו את שלום העיר״752 וש ״דינא דמלכותא דינא״753 - ולמרות זאת היא פסקה, שכשיש מידע שעכו״ ם ״ממשמשים לבוא״ אזי ״יוצאים עליהם בכלי-זיין״.

כי כשמדובר בנוגע לפיקוח-נפש לא זקוקים דוקא למידע ברור, אלא מספקת גם ידיעה שהיא בגדר ספק, כיון שספק פיקוח-נפש לחומרא. ולא רק ספק אחד, אלא אפילו אם יש ספק-ספיקא ואפילו מאות ספק-ספיקות - הרי זה פיקוח נפש.

ועל-אחת-כמה-וכמה שכעת לא מדובר בגדר ספק בלבד, אלא בידיעה ברורה שעכו״ם ״ממשמשים לבוא״. ובפרט שראו בפועל יותר משלש פעמים ׳עם מי יש לנו עסק׳ ויתירה מזו: כשהתנהגו היפך פסק הדין הברור של התורה, ראו את התוצאות המרות שבאו מכך, וכמה קרבנות - רחמנא-ליצלן - זה גבה, והרי אפילו ״נפש אחת מישראל״ היא ״עולם מלא״754 - על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר על כמה וכמה נפשות מישראל.

וכל אותם רבנים ש ׳משחקים׳ עם דין זה, ומפני טעמים שונים ומשונים פוסקים בצורה אחרת - שידעו על-כל-פנים מכאן ולהבא, שזוהי לא סתם שאלה באורח-חיים,

יורה-דעה, אבן-העזר או חושן משפט, אלא זו שאלה הקשורה בפיקוח-נפש ממשי למטה מעשרה טפחים - היה-לא-תהיה!

על-כל-פנים, גם דעתי, וגם בודאי דעתם של כל הנמצאים כאן היא, שישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך: שבכל מקום שנמצאים יהודים, הן בארץ הקודש והן בחוץ-לארץ -כאשר שומעים שעכו״ ם ״ממשמשים לבוא״, אפילו כשהם באים רק ״על עסקי תבן וקש״, ואפילו כשזה רק ספק וספק-ספיקא - הדין הוא ש״יוצאים עליהם בכלי-זיין . . שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם״, עם כל האחריות הכרוכה בזה.

וכמדובר כמה פעמים, שהתורה ״תורת חיים״ - הוראה בחיים, מציבה כהקדמה לשו ״ ע את ההוראה ״אל יבוש מפני . . המלעיגים״. שזהו הקדמה לכל השו״ע: להלכות תלמוד-תורה, הלכות תפילה, הלכות שבת, ההלכות הקשורות ב ״דינא דמלכותא דינא״, וגם לדין האמור - שבכל מקום שיהודים נמצאים בו, הן בארץ והן מחוצה לה והיא ״עיר הסמוכה לספר״ [שכעת כל ישוב של בני ישראל הוא עיר הסמוכה לספר] - כשמתקבל מידע (אפילו ספק) שעכו״ ם ״ממשמשים לבוא״, ואפילו כשהם באים רק ״על עסקי תבן וקש״ - ״יוצאים עליהם בכלי-זיין״. וממילא, צריכים לבצע פסק -דין זה ללא שום בושה מהמלעיגים!

ובודאי, שכשכל יהודי וכל בני ישראל יתנהגו על-פי השולחן-ערוך, באופן של ״קדושים תהיו״755, ולא רק מצד קדושתם של הנבראים, אלא מצד זה ש״כי קדוש אני״ -שקשורים לקדושתו של הקב״ה - אזי ימשכו כל הברכות הקשורות לכך.

ובכדי שכל-זה יהיה בשמחה ובטוב לבב, ינגנו עתה את הניגון ״עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל״756; שהרי כבר מזמן יודעים ואף דובר על כך בארוכה שהעצה והדברים של אומות-העולם - ״רגשו גויים ולאומים יהגו״, הוא לא יותר מאשר ״ריק״757. אך אף-על-פי-כן צריכים להבטיח שיהיה ״עוצו עצה״ ו״דברו דבר״ כלפי אלו ההולכים נגד פסק דין ברור בתורה, והקב״ה יראה בודאי איך ש״לא יקום (היות ו-) כי עמנו א-ל״, ובחסד וברחמים ובשמחה ובטוב לבב, ובטוב הנראה והנגלה.

(מעובד ע״פ שיחת מוצאי שבת-פרשת אחרי תשל״ח)

ליישב את כל השטחים בבת־אחתן גיתן לעשות זאת

דובר כמה פעמים, שלא לעשות שום תכניות ארוכות טווח בדוגמת בנית מספר ערים לאורך גבולה המזרחי של ארץ הקודש, משום שלכך דרושים כמה וכמה שנים, ובינתיים נמצאים בני-ישראל בסכנה, רחמנא ליצלן, אלא שצריכים היו ליישב מיד את הגבול.

וכפי שדובר, שאפשר ליישב את הגבולות תוך זמן קצר מאוד, ״בשעתא חדא וברגעא חדא״. היות וישנם מספיק אנשים המוכנים ליישב את הגבולות, יש מספיק נשק ואין התנגדות מאף-אחד, חוץ ממספר יהודים מבולבלים ״מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו״758, שמאחר ונמצאים הם בגלות פנימית כה עמוקה, אינם יכולים לעמוד בקומה זקופה מבלי להתפעל מה״עלה נידף״759 - וקל-וחומר כשהוא נידף על-ידי גוי.

הם מרמים את עצמם בטענות של שטות, שאחת מהן היא: שאם יעמדו הם בקומה זקופה - אזי ירגיזו הם את ה׳גוי הגדול׳, מה-שאין-כן, אם יעמדו הם בפני הגוי באופן של ״שה פזורה״ - כאסקופה הנדרסת לפני הגויים, רחמנא ליצלן, ויראו לו שלא מתקדמים ועושים את הענין החיוני למען בטחון ארץ הקודש, הרי שהגוי לא יהיה ׳ברוגז׳, ואז יצליחו לפעול אצלו את כל מה שרוצים לפעול.

וכך, בכדי לא להרגיז את הגוי, דוחים הם את יישוב הגבול בדיבורים אודות תוכניות לבניית ערים גדולות, הדורשות כמה חודשים ושנים, ובינתיים נשאר חלק מהגבול פתוח.

למרות הכרזת הרמטכ״ל שיש ליישב את השטחים - עדיין מתווכחים על כך!

ענין זה נוגע לבטחונם של שלושה וחצי מליון יהודים הנמצאים בארץ הקודש, וכפי שהכריז הרמטכ״ל760 בשם הצבא, שאפילו שטח אחד שיוחזר יפגע באפשרות להגן על הארץ כולה.

ואפילו אלו שהתנגדו להכרזה זו, התנגדותם לא היתה משום שאין זה נכון: שהרי כולם מודים בעובדה שהרמטכ״ ל הוא המומחה בענינים אלו, ואמר את האמת לאמיתה, הויכוח היה האם היתה לו רשות לומר את מה שאמר, או שמא היה עליו לשתוק.

מדובר על הגנתם של שלשה וחצי מליון יהודים, ולמרות זאת מתווכחים יהודים האם לפי הפרוטוקול היה לו רשות לומר את מה שאמר, או שהיה עליו לשתוק ולשאת על-עצמו את האחריות של הגנת הגבולות! לא היתה כזאת מעולם לא רק בעם ישראל אלא אפילו אצל הגויים!

וכאמור, כולם מודים שהוא המומחה, ואף-על-פי-כן מתווכחים ללא הרף: אחד אומר שזה ענין פוליטי, והשני אומר שזה ענין בטחוני; זה אומר ש׳שר׳ היה צריך לומר זאת, והאחר טוען שדווקא ׳גנרל׳ או ׳רמטכ״ל׳ היו צריכים לומר זאת.

וכאן הוא הרי כבר אמר את הדברים בגלוי וזה לאחרי מעשה, ובכל זאת מתווכחים על-כך כבר כמה חודשים, אף שיודעים שבין כל מומחי הבטחון אין אחד שאומר שמצד בטחון מותר למסור שעל משטח כל שהוא.

וגם אלו שטענו תמיד שיש ליישב את הגבולות, אומרים כעת שלא ליישב אותו, כדי לא להרגיז את הגוי, ועל-ידי-כך, סבורים הם, שיוכלו לפעול אצלו משהו. ואפילו לילד קטן ׳בן חמש׳ מובן, שכשמראים לגוי שמתפעלים ופוחדים ממנו, הרי אז יש לו הזדמנות לדרוש יותר.

אמרו שכל יהודה ושומרון שייכים ליהודים, אך יחד עם זה אמרו שלא יישבו את הגבולות, אלא ינהלו משא-ומתן וישקלו מה אומרת ועדה זו או אחרת, המדינאים חשבו שעל-ידי-זה הם ישאו-חן בעיני הגוי, ובתמורת זה הוא יתן משהו, או לכל-הפחות לא יעשה דברים רעים, אך בפועל ראו שלא רק שלא פחת הלחץ מצידם, אלא אף נגרם לחץ נוסף, עד כדי-כך, שבארה״ב אמרו שישראל תקבל נשק תמורת נתינת נשק לערבים רח״ל! זוהי הרי פעם ראשונה שמקשרים זאת יחד.

מחד, אמרו הם שיהודה ושומרון שייכים ליהודים; ומאידך, בנוגע למעשה - פחדו הם ליישב את השטחים, ונשארו בדיוק באותו מצב בו עמדו לפני כמה חודשים, ועד שמכריזים בגלוי שגם בעתיד לא יזוזו ממקומם!

298

ולאחר שדחקו אותם לקיר ושאלו אותם מדוע הם לא מיישבים אם שטחים אלו אכן שייכים לנו - הם אמרו שבאמת רוצים הם שתהיה שם התיישבות, אלא שהם הכינו תוכנית כיצד לבנות שם ערים גדולות, ולשם כך הרי זקוקים לעשרות-אלפי אנשים, ולכן צריכים לחכות עד שיהיה מספר כזה של אנשים.

ובגלל פחד והססנות זו הלחץ רק גדל, וכמו שאמרו המומחים לעניני בטחון לפני חודשים ושנים: שכל סימן של פחד או היסוס - מגדיל בפועל את הלחץ.

עמידה אמיתית בתוקף פירושה: יישוב כל הגבולות!!

ולכן יש ליישב את כל הגבולות בפועל שעל-ידי-זה יראו אומות-העולם שהיהודים מתכוונים באמת לזה שכל ארץ ישראל לגבולותיה הוא ענין של בטחון ממשי עבור שלש וחצי מליון יהודים.

אמנם ״לא ינום ולא יישן שומר ישראל״761 - אבל מכל-מקום הקב״ה רוצה שיעשו גם פעולות בדרך הטבע, ולפחות באצבע קטנה. וכפי שאמר הקב״ה בתורתנו הקדושה - ׳תורת אמת׳: שכאשר שומעים שעכו״ ם רוצים לבוא ״על עסקי תבן וקש״ - הנה כאשר מדובר על מקום שעל-ידי נתינתו ש״תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם״ - אזי ״יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת״.

וכשיישבו את כל השטחים, שזוהי עמידה בתוקף מול אומות-העולם - ישנה ההבטחה שהלחץ יתבטל וכפי שראו כבר באותם ענינים שעליהם עמדו בתוקף.

שאלה זו של מסירת השטחים - אינה קשורה באיסור והיתר או טומאה וטהרה - זוהי שאלה של פיקוח-נפש ממש, וזוהי גם דעתם של כל המומחים לעניני צבא ובטחון ללא יוצא מן הכלל. ואפילו הגנרל שאמר אחרת, הרי הוסיף מיד שמסירת שטח אכן תגדיל את הסכנה של פיקוח -נפש - אלא שישנם כמה חשבונות (של נשיאת חן בעיני הגויים וכדומה) שעבורם צריכים להעמיד בסכנה כמה נפשות מישראל (וכפי שהיה, רחמנא ליצלן, בחודשים שעברו) - אך גם הוא מודה שמסירת שטחים מעמידה בסכנה את בני ישראל.

בדרך זו של מסירת שטחים ניסו ללכת כבר כמה פעמים. אחרי כל מלחמה שהיתה בעבר, ניסו ללכת בדרך זו - ובכל פעם זה הסתיים בקרבנות מעם מישראל.

בצעד זה שעשו - בין-כה לא יצאו ידי-חובה כלפי הפחדנים, כיון שכבשו חלק גדול מהשטחים, וזה עצמו היפך דעתם של אותם פחדנים. ואם-כן, בזה שמסרו שטחים לא יצאו ידי-חובתם כלפיהם, ולמרות זאת, עשו ענין שמביא פורענות בגשמיות וברוחניות - וכפי שרואים בגלוי.

וכאמור לעיל: נמצאים בכזה חושך כפול ומכופל, שאפילו כשרואים באופן ברור שנהגו בטפשות בכל המלחמות האחרונות, אף-על-פי-כן חוזרים לאחר-מכן פעם נוספת על אותה הנהגה מוטעית.

כתוצאה מכך התנו (בארצות-הברית) נתינת נשק ליהודים בנתינת נשק לצוררי ישראל. ומיד לאחר-מכן יצאה ישראל בפירסום שזה לא מפריע לידידות, וזה לא מפריע לאספקת הנשק, כי בעבר נתנו כך וכך וגם בעתיד יתנו - אך בנוגע לפועל לא נעשה דבר!

ההבטחה היחידה, שהם משכנעים את עצמם שהיא הישג גדול, היא: שהבטיחו שבמשך ארבע עד חמש שנים יתנו לנו האמריקאים עוד 25 מטוסים - בה בשעה שעבור המחבלים לא ימתינו 5 או 4 שנים אלא ישלחו מיד את הנשק - בזמן שאף-אחד לא יודע מי יהיו השולטים בעוד 4-5 שנים! והעיקר שכל זה מדברים עם הצד שלנו, אבל כלל לא יודעים מה מדברים עם המחבלים צוררי ישראל ומה הציעו להם [יש להוסיף: שבנוגע למחבלים, יודעים אנו מה הם עושים - וכתוצאה מזה שהם לא מתחשבים עם וושינגטון, ולא עם צרפת ולא עם כל אלו שנמצאים עמהם, אלא עושים הם מה שברצונם].

ומה שטוענים שבמלחמות הקודמות היו תנאים שונים - אין זה נכון: היה אותו מצב.

היו אותם יהודים וכן את אותם הגויים.

אם התרחש שינוי כל שהוא - הוא בזה שהתקרבו יותר לגאולה. אך בינתיים, כל זמן שנמצאים ב(ימים האחרונים של ה)גלות - ישנו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך שבענינים אלו צריכים לנהוג לפי הוראת מומחה לעניני בטחון, שהוא כבר אמר ופרסם את דעתו, כי ראו שלא יכולים להסתיר עוד את האמת, שהרי כבר חודשים ושנים רצופות נמצאים במצב של פחדנות וגלות פנימית כה עמוקה עד שבכל דבר שעושים ולו ב׳אצבע קטנה׳ מיד חושבים מה יאמר על כך הגוי, נס שהגויים לא ניצלו פחדנות זו לדברים גרועים יותר.

300

גגרל אמריקאי מבין את מה שהפוליטיקאים שלגו לא מביגים...

כעת מותר לפרסם סיפור המוכיח להיכן מגיעה ה׳פחדנות׳ מהגוי:

גנרל מארץ ישראל הגיע לארצות-הברית לצורך השתלמות. במהלך הימים נפגש עם גנרל מצבא ארה״ב - מומחה בתוכניות צבא. שאל האמריקאי את הישראלי: איך יתכן שלא כבשתם את צור? השיב לו הישראלי, כיון שפחדנו מהלחץ!

אמר לו הגנרל האמריקאי: זה שהעדיפו להאזין לדעת ה׳פוליטיקאים׳, ולא לדעת אנשי-הצבא [מארץ ישראל, ארצות הברית ומדינות נוספות] שקבעו שיש לכבוש את צור, ואז היו מסיימים את המלחמה בנצחון גמור ובזמן קצר מאוד - זה בדיוק מה שקרה לארה״ב במלחמת וויטנאם, שגם אז אם היו נותנים לאנשי-הצבא לפעול כפי הבנתם - היו מנצחים, אך מאחר והפוליטיקאים לקחו את ההחלטה בעצמם - לכן נחלה שם ארה״ב מפלה.

אך גדול החילוק בין השניים:

ארה״ב יכלה להרשות לעצמם מפלה בוויטנאם, כיון שהיא מספיק גדולה וחזקה, ומדינה זו אינה בתוך גבולותיה אלא רחוקה מאוד מארצות-הברית, ולכן זה לא כל-כך נוגע לה, כי אם תנצח - מה טוב, ואם לא - הרי שהניסיון נכשל;

אבל בארץ הקודש המצב שונה לחלוטין. וישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שום כשלון רחמנא-ליצלן! [ובלשון הגמרא762: ש ״ארץ ישראל היא ׳ארץ צבי׳763, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה, רווחא. בזמן שאין יושבין, גמדא״ - בכדי שארץ ישראל תהיה במצב של ״רווחא״, רחבות, על היהודים שם לעמוד ברחבות ובתוקף, מבלי להרשות לעצמם שום ענין של מפלה, רחמנא ליצלן].

ועל-אחת-כמה-וכמה כשרואים בבירור שלאחרי שלושת המלחמות והנצחונות שהיו, מכיון שלאחר כל נצחון ויתרו ותיכף נסוגו - זה מה שגרם למלחמה שהיתה אחר-כך! ואף כעת: שבינתיים זה מתבטא בענין הנשק ועוד ידם נטויה רחמנא ליצלן!

ויהי רצון, שמכיון ונמצאים במוצאי-שבת, וביום בו אין אומרים תחנון (ליל פסח-שני)

אזי כל הענינים יהיו בחסד וברחמים, ובקרוב ממש - שיקחו ״כלי-זיין״ ויישבו את כל

הגבולות, ובפרט את הגבול המזרחי, באופן של ״בדרכי נועם״, אבל שזה יהיה בבת-אחת -״בשעתא חדא וברגעא חדא״.

זו הדרך היחידה שעל-ידה מראים שמתכוונים באמת למה שרוצים, ובמילא זוהי הדרך היחידה שעל-ידה יצליחו - כיון שאין זה דיבור אלא מעשה בפועל, ולמול ׳מעשה׳ גם ארצות-הברית לא תוכל להתנגד.

וכן תהיה לנו, שבקרוב ממש ו״בשעתא חדא וברגעא חדא״ ״יערה עליהם רוח ממרום״764

- ולא ישלו את העולם כולו בדמיונות על תוכניות שיהיו בעוד שלש שנים, שנתיים, או שנה ואפילו בעוד חודש - אלא תיכף ומיד יישבו את הגבול המזרחי ב׳יהודים חיים׳, ויקשרו אותם עם ״תורת חיים״ שניתנה מ ״ה׳ אלקים חיים״ בארץ הלזו הגשמית, בארץ הקודש, וממנה תמשך ותשפיע ה׳השגחה-פרטית׳ על כל היהודים שבכל הארצות, ו״לא ינום ולא יישן שומר ישראל״.

ועל-ידי פעולה זו יתבטל הלחץ, ואדרבה: ״גם אויביו ישלים עמו״765 - ייהפכו הם למסייעים בעניינים שבהם היהודים צריכים סיוע.

(מעובד ע״פ שיחת מוצאי שבת-פרשת אמור, אור לי״ד אייר פסח שני, תשל״ח)

כשרועים לפעול /ל הגוי יש לומר לו את דברי הרש״י!

בתחילת פירושו על התורה766, מביא רש״ י את המדרש הבא: ״אמר ר׳ יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם767 שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ולמה פתח בבראשית? - משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים 768. שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב״ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״.

כלומר, שיגיע זמן שבו טוענים אומות העולם שארץ ישראל שייכת להם, ובאופן של מן הקל אל הכבד: בתחילה הם טוענים שרק חלק פלוני ופלוני שייך להם, ולבסוף אומרים שכל הארץ שייכת אליהם.

טענתינו - אומרים הם - אינה נגד חוקי הצדק והיושר, חס-ושלום, ואין אנו רוצים לקחת משהו או לעשות עוולה. אדרבה: הם מכנים את עצמם ׳רודפי שלום׳, ששלום מסמל הרי שלא עושים שום עוולה לאדם שני ולא גוזלים. ובמילא, טוענים הם כלפי היהודים ״לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים״! [ ש׳השבעה גויים׳ כוללים את השבעים אומות].

ועל זה אומר רש״ י לתינוק - ״בן חמש למקרא״, שאם יטענו הגויים טענה כזו, צריכים לענות להם: ״כל הארץ של הקב״ ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״. זוהי תשובתה של התורה - ״תורת אמת״.

והיות וטענה זו שכיחה לא רק אצל גויים, אלא גם אצל יהודים, הטוענים שמכיון שצריכים לנהוג על-פי צדק ואסור לעשות שום עוולה - לא ייתכן שלא למסור ״אף שעל״; לכן צריכים אותם יהודים לדעת, שבכך הם הולכים נגד ״תורת אמת״, הנקראת גם ״תורת חיים״ על שם זה שהיא מביאה הוראה בחיים - כיצד צריכים להתנהג בחיי היום-יום, ועל-אחת-כמה-וכמה בענין שנוגע לרבים.

וכשהולכים נגד התורה, הרי שאז מתרחשים ענינים בלתי-רצויים. ואם אותם יהודים לא רוצים בהם - הרי שצריכים הם להפסיק ללכת נגד רצון ה׳ שברא ״את השמים ואת הארץ״1.

ועל הגוי מצליחים לפעול, רק כשאומרים לו את האמת, שאז הוא מתבטל בפני היהודי.

מה שאין כן כשמתחילים לענות לו דברים אחרים.

ולכן צריכים לענות לגויים את המענה שרש ״ י כבר אמר לפני כמה מאות שנים, בשם רבי יצחק. והוא אמר את דבריו על מנת שיפרסמו זאת גם בזמנו, שהיו גזירות גדולות מאוד, רחמנא ליצלן, נגד עם ישראל. ולמרות שרש״י ידע היטב מהו אינו-יהודי - הראה הוא כיצד אפשר ליישב את דעתו בטענה על-פי תורה.

בזמנו של רש״י התקיימו הרי מסעות הצלב שבמהלכם נעשו ליהודים כל המעשים שנעשו בדורנו זה בגרמניה, היה-לא-תהיה - ובכל זאת אומר רש״י (לילד קטן ״בן חמש למקרא״): שכאשר יאמר לך גוי ״לסטים אתם״ - כבשתם שטח אדמה מה״קוזק הנגזל״ -תענה לו (לא סתם ענינים, אלא) את המענה שנכתב בתורה ש״כח מעשיו הגיד לעמו לתת נחלת גויים״!

ומענה זה מביא רש״ י ל ״בן חמש למקרא״, ואומר לו שזה שייך אליו לא רק כאשר הוא נמצא ב׳חדר׳, או בביתו, או ברחוב היהודים, אלא עליו לדעת מענה זה כדי לענות לכל אומות-העולם שישאלו אותו אודות זה.

ומכיון ש״תורת אמת״ אומרת לענות מענה זה - ברור הדבר שסוף-כל-סוף הוא יתקבל.

את כל התשובות גיסו - חוץ מהתשובה המופיעה ברש״י!

וכפי שדובר כמה פעמים: כבר ענו לגויים את כל התשובות השונות והמשונות שרק יכולים להיות, חוץ מתשובה אחת ויחידה הכתובה בתורה! שאותה יודע אפילו מי שלא למד בישיבה או ב׳כולל׳, אלא די בזה שהלך ל׳חדר׳, ותיכף ומיד למדו איתו את פירוש רש״י הנ״ל שבו כתובה התשובה שעליו לענות לטענת הגוי.

תשובה זו הרי נדפסה לפני מאות שנים, וכבר כמה וכמה דורות קודם הדפסתה, היתה היא בכתב, ולמרות זאת - זוהי התשובה היחידה שמתביישים לענות!!!

304

חושך הגלות כפול ומכופל כל כך, עד שבאים אנשים מבולבלים וטוענים שהדיבורים על מסירת שטחים לגויים הם דרך הצדק והיושר, וזוהי הדרך שתביא לשלום - בה-בשעה שהקב״ה אומר שעל-ידי מסירת שטחים עושים הרי את הגוי לגזלן, כי כאשר היהודים מחזיקים בארץ ישראל - מקיים הגוי את רצון הבורא ש״נטלה מהם ונתנה לנו״, אך כשמתעקשים לתת לגוי להחזיק בדבר שאינו שלו, הרי עושים אותו לגזלן...

ואין לזה שום קשר עם אותם ״ג׳ שבועות״769 שאחת מהן היא ״שלא יעלו ישראל בחומה״, היות ורש״י גם ידע מהם, ולמרות זאת, אמר לילד ״בן חמש למקרא״ שכאשר הגוי ישאל אותו שאלה זו - יענה לו כך וכך.

ורש״י אינו אומר שאת שאלה זו ישאל ילד גוי, אלא ישאלו זאת אומות-העולם:

יושבים 140 גויים (באו״ם) - ״רגשו גויים ולאומים יהגו״770 - וטענתם בחיצוניות היא: שלא יכולים לסבול ענין שאינו על-פי צדק ויושר! - אותם אנשים הם הנכדים של אלה שהלכו במסעות הצלב (וכפי שהיה גם בדורינו רחמנא ליצלן הי׳-לא-תהיה - ״לא תקום פעמיים צרה״771) והם הולכים בדרכי אבותם, לא רק במחשבה או בדיבור, אלא גם במעשה בפועל ממש;

ולמרות זאת, ישנם מספר יהודים שיש להם ׳רגשי נחיתות׳ כלפי הגוי, ולא יכולים לפעול בעצמם להדפיס את התשובה האמיתית - אחת ולתמיד - ולשלוח אותה בנפרד לכל אחד מה-140 גויים, ולומר לו שמוסרים לו דבר ברור שנדפס בדפוס פלוני ובמקום פלוני, שעליו חונכנו, מכיון שבזה מתחילים ללמוד עם ילד. ולא על הלכה זו נאמר הכלל772 ש ״אין מוסרין דברי-תורה לעכו״ם״.

גם כשהיה שוטר גוי? לא התבייש היהודי בדברי רש״י כ/תה!

ולאחר כל זה, באים יהודים ואומרים שזה סימן של ״אתחלתא דגאולה״773... מעולם לא היתה כזאת גלות:

יהודי שהיה חי בישוב קטן במקום כלשהו ברוסיה, בפולין או בגליציה, ולא היה לו, רחמנא ליצלן, מספיק כסף להוצאות הבית, ובכל יום לא ידע איזו גזירה יגזור ראש העיר הגוי בנוגע למיסים - היה עונה לגוי בגאווה את מה שרש ״ י אומר, ולא היה בכך משום חידוש אצלו, כי מי הוא שיתווכח עם רש״י?!

וכל זה היה בתקופה כזו, שכאשר הוא רצה לצאת לרחוב היה בפחד מתמיד: האם יתקל בשוטר שיהיה בפנים שוחקות ויתן לו לעבור את הרחוב ללא פגע; או שלשוטר לא יהיה מצב-רוח ואז יתנפל עליו ויכה אותו. ולמרות זאת, היהודי לא התבייש לענות מענה ברור ופשוט זה.

והיום, הגם שהקב״ה העמיד מעמד ומצב כזה שהשוטר הוא יהודי - אף-על-פי-כן, כאשר רואה גוי - הוא מתבטל בפניו, וכלל אינו מבין כיצד יתכן להגיד לגוי את דברי רש״י

- שאם גוי לוקח חלק מארץ ישראל הוא נקרא גזלן! יהודי זה סבור, שכשמדובר על גוי, על אחד מאש״ף, או על ערפאת - צריכים לומר לו שהוא צדיק וישר ותביעותיו מוצדקות, העיקר שיאמר שהוא מוכן לשלום. ולמרות שהגוי אומר בפירוש ההיפך מזה - בכל זאת, ממשיכים לרדוף אחריו ורוצים למצוא-חן בעיניו, ואף מזהירים יהודי שני: ״אל תתגרה בגוי קטן״774!...

המענה שצריכים לענות לגוי, נדפס הרי גם בחומשים כאלה שבהם אין מפרשים אחרים חוץ מרש״י, מכיון שהם מיועדים לכאלו שלא שייכים ללימוד מפרשים אחרים - ולמרות זאת, החושך גדול כל כך, עד שצריכים להסביר ליהודים שהם אינם גזלנים כי ״ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״!

וגם אותם אלו המסכימים לכך ששטחי ארץ ישראל בידי הגויים הם גזילה - אומרים שכאשר נשיא מצרים יחתום על הנייר בשמו ובשם אומות ערביות נוספות - רק אז לא יהיו ענינים בלתי רצויים מצידם - כי הרי חתמו בשמם על התחייבות לשלום...

- כולם הרי מודים שאין למצרים שום בעלות על סוריה וירדן, וכל-שכן שמץ של דיעה ובעלות על סעודיה, כיון ש״אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו״775, והרי ידוע שמצרים מתקיימת מהכסף שסעודיה שולחת לה - ולמרות זאת, משלים את עצמם אותם יהודים, ומוכנים לסמוך על חתימה שתחתום מצרים ועל דעה שיחוו בשם סעודיה.

ההסכמה לתת למערים הכל - פוגעת מיידית כבטחון!

מוכנים לתת למצרים כל מה שירצו, העיקר לקבל מסאדאת חיוך רחב. ובפרט שיתכן, שבנוסף לכך הוא גם יאמר מילה טובה, ואף יתכן שיצליחו לשכנע אותו לחתום על נייר בו הוא מבטיח שכאשר תגיע השעה - ׳עת רצון׳ - הוא ידבר עם סעודיה, ירדן, סוריה וכל האומות הערביות... - ולמרות שהם בספק אם הוא ידבר בכלל עם אומות אלו, וגם אם ידבר

- יודעים הם שיהיו אלו רק דיבורים בעלמא, כיון שהוא לא יכול לפעול על אומות ערביות אלו כלום!

דבר כזה פוגע מידית (ולא רק בעוד כמה שנים) בבטחון וגורם סכנת נפשות לכמה וכמה מבני ישראל. ויהודי שמתנהג באופן כזה, אומר שהוא המנהיג של עם ישראל, והוא זה שיביא את השלום!

- לא יתכן שלום של קיימא כאשר השלום בנוי על גזל. וברור הדבר שלא יתכן כאשר הוא בנוי על בנין שמעמיד בסכנה אפילו יהודי אחד, וכל-שכן כמה וכמה מבני ישראל. ובמיוחד בעניננו - כאשר אין עם מי לדבר בצד השני: עם סעודיה כלל לא מדברים. ועירק, אירן ושאר המדינות הנמצאות בצד המזרחי של ארץ ישראל - אומרים שאינם רוצים כלל לדבר איתנו. היחידים שכן מדברים עם ישראל - הם מצרים. אך כאמור אין לזה כל ממשות.

ולמצב כה נורא, בו פוחדים ורועדים מהגוי - קוראים ׳עצמאות׳, בה-בשעה שזוהי גלות גדולה אף יותר מזו שבה היה נמצא יהודי עני, רחמנא ליצלן, בישוב קטן ברוסיה או בפולין, שהרי אותו יהודי פחד מהגוי - ועל-אחת-כמה-וכמה מגוי שהיו לו דרגות - מצד סיבה מוצדקת, כי אילו היה עולה ברצונו של הגוי לתת לו מכה, לא היה מי שיעצור בעדו.

ואילו בזמנינו, מזמינים את הגוי שיבוא ליהודים ויהיה בעל הבית עליהם, ושם ׳יתווכחו׳ איתו ויאמרו לו: אמנם ״אחינו אתה״, אתה איש צדק ויושר וטענתך מוצדקת, אבל אין ברירה, אתה הרי מוכרח להבטיח משהו - אז לכל-הפחות תן חיוך. ויתירה מזו: תאמר בבירור שאתה מרוצה. ויתירה גם מזו: תיתן נשק למדינות שמסביב וליהודים תיתן לכל-הפחות שליש מזה!

307

- שידוע לכל, שעל כל כלי -נשק שנתנו ליהודים - נתנו פי-כמה לערבים, רק שלא מספרים על כך; עד שכאשר אחד מאנשי-הצבא פלט מלה בנושא זה (ולא יכולים להכחישה מכיון שזו האמת) - עושים מזה רעש: כיצד הוא אמר דבר שלא היתה לו רשות לומר!

מדובר על ענין של פיקוח-נפש, ובכל זאת מתווכחים - האם מותר לגלות זאת, או שצריכים להמשיך לרמות את העם שישנו, ויהיה שלום בר קיימא על-ידי שימסרו עוד שטח מארץ ישראל, עוד רובד מתורת ישראל, ועוד כמות מבני ישראל!

גם בגלות - עריך היהודי לעמוד במעב של חירות!

כשיהודי נמצא בגלות נפשית פנימית, מתבטא הדבר גם בכך שהוא חושב בדרך עקומה,

ולא כפי שיהודי צריך לחשוב. שזוהי מחשבה גלותית - שהגלות מטה כשוחד את שכלו, ואת החכמה בינה ודעת שלו, כך שיחשוב באופן מסויים. לאחרי השכל, יורדים הדברים ומגיעים לרגש שבלב - שהיות והוא כל-כך הפחיד אחרים - הוא עצמו החל לפחד, ועד שזה מתבטא במחשבה דיבור ומעשה שלו.

והרי גם כשיהודי נמצא בגלות, עליו לעמוד במצב של חירות אמיתית, היות והיא יכולה לפגוע רק בגוף, אך בדברים הקשורים עם הנשמה ועם היהדות, אף אחד אינו ׳בעל-הבית׳ על היהודים. וכידוע פתגם אדמו״ר הרש״ב נ״ע שנמסר על-ידי כ״ק מורי-וחמי אדמו״ר נשיא דורינו776, ש״רק גופותינו ניתנו בגלות ובשעבוד מלכויות, אבל נשמותינו לא נמסרו לגלות ולשעבוד מלכיות״!

ופתגם זה נאמר על-ידי כ״ק אדמו״ר הרש״ב כאשר שלטונו של ה׳צאר׳ היה בשיא התוקף, ואחרי-כן חזר על פתגם זה, בנו - כ ״ ק מורי-וחמי אדמו״ר, כאשר היה במאסר תחת שלטון הקומוניסטים - לא לאחר שיצא לחירות, אלא - כשיצא מסכנת עונש מוות ועמד להשלח לגלות למשך שלש שנים.

אך כשהקב״ ה עזר בחסדו הגדול לכל היהודים - הן לאלו הנמצאים במדינה זו, הן לאלו הנמצאים במדינות אחרות והן לאותם אלו הנמצאים בארץ הקודש - אף-על-פי-כן, הם נכנסו בגלות כה עמוקה, עד שכאשר שומעים שהגוי אינו מרוצה - מוכנים ללכת נגד התורה, ואף להחזיר חלקים מארץ ישראל.

עיקר הבעיה היא בכך שישנם כאלו מאיתנו האומרים שהארץ אינה שלנו והיא כגזולה בידינו. והיות והגוי שומע זאת, והוא הרי יודע שאין גזלן שחושב שימחלו לו על גזילתו -לכן עומד הוא תמיד הכן, על מנת להחזיר את הגזילה!

ואין לאף אחד את התוקף לומר את הטענה האמיתית ש״ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״, שהיא כתובה בבירור בתורה, ועומדת בתקפה גם כשישנו מצב ברור של פיקוח -נפש.

והעולה על כולנה - שכמה פחדנים מבין היהודים התאגדו יחד, ואמרו שטענת אומות -העולם - ״ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים״ - מבוססת על היהדות, וכך יהודים צריכים לדבר!

ואומרים זאת למרות שיודעים הם שדרך זו גורמת למלחמה בעתיד הקרוב, רחמנא ליצלן היה-לא-תהיה! הם ״שמים חושך לאור ומר למתוק״777 ואומרים שדרך זו מביאה שלום! וכששואלים אותם: עם מי אתם עושים שלום - הרי הערבים כלל לא רוצים לדבר אתכם? עונים הם: בינתיים נמסור הכל, וכשהגויים יראו שהיהודים מתנהגים בדרך הצדק והיושר ומוסרים הכל מבלי לקבל כלום - זה יגרום להם שלא יהיו ׳ברוגז׳ ולא ירגישו כאורחים ויסכימו להתחיל לדבר על השלום!

ולשם כך הם מעמידים בסכנה שלש וחצי מליון בני אדם, ששלש מליון מתוכם הם יהודים!

(מעובד ע״ פ שיחת ל״ג בעומר תשל״ח)

מאי כיבוש עור השתלשל הפיגוע בירושלים!

כשפוחדים לעשות את מה שצריכים לעשות באמת - לא רק שלא נושאים חן בעיני הגויים, אלא אדרבה: זה מזמין לחץ נוסף, שהם יתבעו יותר ויותר!

וכפי שראו זאת בנוגע לעיר צור:

אנשי הצבא אמרו תמיד בבירור שיש לכבוש את העיר צור, ולמרות זאת, המדינאים הפוחדים מ״מה יאמרו הגויים״ לא הסכימו לכך! ומשום כך ישנם כעת צרות-צרורות מהעיר וסביבותיה - עד שלא היתה ברירה, ומתוך סכנה ומיצר היו מוכרחים להרוג שם -כפי שהיה בימים האחרונים.

ומכך רואים, שהעובדה שלא כבשו את צור, לא זו בלבד שלא הועילה, אלא אדרבה: נגרם כתוצאה ממנה לחץ נוסף. ורק אם היו עושים כדעת אנשי-הצבא - היו חוסכים את כל הבעיות שישנם שם, והיו יכולים לפעול שם ללא כל סכנה.

וחוץ מזה שפוחדים לעשות את המוטל עליהם בתוקף, שולחים גם שלוחים שיאמרו, שימשיכו בהנהגה זו. ובפועל - רואים את התוצאות שהשתלשלו מכך, שלא רק שלא נהיה שקט, אלא זה גרם למאורע שאירע בירושלים.

מאורע . . בירושליפ: פיגוע באוטובוס קו 12 בירושלים? בו גרעחו 6 יהודים. הפיגוע אירע בכ״ו אייר תשל״ח (2.6.1978), יום קודם אמירת השיחה.


שכל זה הוא תוצאה ישירה מכך שפחדו ולא נגעו בעיר צור ובמחבלים שהיו בה, ותמורת זאת תלו תקוות בגוי, שמא הוא יהיה מחסידי אומות-העולם.

מדובר הרי בפיקוח-נפש ממשי של יהודים, ולכן היו מוכרחים לעשות כדעת אנשי הצבא, ולכבוש את צור כמו שכבשו את סביבותיה. ואדרבה: דווקא אותה היו צריכים לכבוש, כיון שבה נמצא המטה הראשי של המחבלים! אלא שאותם מדינאים לא אפשרו זאת, ומתוך כוונה טובה: הם חשבו שכאשר יבואו למחבלים ויאמרו להם שלא מתקיפים אותם - הם לא יתקיפו יותר! אך בפועל, ראו שהתוצאות היו בדיוק הפוכות!

310

כל המדובר לעיל, הוא גם בנוגע ליישוב הגבולות. ואין הכוונה לבניית ערים בגבולות, אלא - הצבת אנשי בטחון במקומות אלו, ובפרט בגבול המזרחי של ארץ ישראל. וכל רגע שמשהים זאת - מעמידים כמה וכמה מבני ישראל בסכנת פיקוח-נפש, היה-לא-תהיה!

ולמרות שמיום ליום רואים את גודל הנחיצות שבדבר - בכל זאת, אותם אלה שברשותם לעשות זאת, פוחדים מ״קול עלה נידף״778 - שנידף על-ידי גוי - ולא נוקפים אצבע ליישוב הגבולות. והתרפסות זו גרמה לכך שארה״ב הבטיחה לתת נשק למדינות שהן התומכות הראשיות של המחבלים.

וכאשר רואים בארה״ב שלחצם הועיל, ובישראל אכן עצרו את יישוב הגבולות, אזי הם מרשים לעצמם ללחוץ בענינים נוספים, עד שהחליטו החלטה בה נאמר על היהודים שהם האשמים בכל מה שקורה בלבנון.

הדרך היחידה למנוע את הלחץ ולהבטיח את הביטחון היא: יישוב השטחים בפועל -שאז הלחץ לא ישנה מאומה כיון ש״אין אחר מעשה כלום״779. אך כאשר בעקבות הלחץ לא עושים זאת - הסכנה רק גוברת יותר ויותר.

ואילו היו מיישבים את גבולות ארץ ישראל, ובפרט את הגבול המזרחי - הרי שאז לא היה מתרחש מה שקרה בירושלים, מאחר שלמחבלים לא היתה אפשרות לחדור לישראל.

היהודים הפחדגים - מגעו הפעעת הרכבות בשואה!

אין זו הפעם הראשונה בה נגרמים צרות בעטיים של יהודים הפוחדים ׳להתגרות׳ בגוי: בזמן השואה האיומה, יכלה ארצות הברית להפציץ את מסילות הברזל ובכך להפסיק (ועל-כל-פנים - להמעיט) את נסיעת הרכבות למחנות המוות. היו אז יהודים שידעו מכך, ולחצו על נשיא ארה״ ב דאז, רוזוולט, שיצווה לעשות כן. אך יהודים מסויימים באו והשתיקו את הענין בטענה שאסור ללחוץ על נשיא ארה״ב מצד הדין של ״אל תתגרה בגוי קטן״780! וביניהם היו גם רבנים שקיבלו דיווח מסולף על המצב, ולכן טענו שעל-פי דין אסור להסתכסך עם וושינגטון!

׳לחצים׳ אלו, מנעו את הצלתם של המוני יהודים, שהיו יכולים להינצל מהשמדה נוראית אילו היתה ארה״ב מפציצה את מסילות הרכבת.

לאותם רבנים דאז ישנם תלמידים שכיום יש להם השפעה על ההנהגה בארה״ב ובארץ ישראל, והם אינם מתביישים, ומנצלים את השפעתם באותו אופן שנצלו אותו אז. וכשבאים אליהם בטענה ״ראו מה פעלתם בעבר בדרך זו, והרי כל התעניות שתתענו לא יספיקו כדי לכפר על מותם של מאות-אלפי יהודים שנרצחו בעקבות השפעתכם שלא לומר אף מילה נגד וושינגטון, ועל כן לפחות היום הכבדו ושבו במקומכם״! - לא רק שאין שומעים כלל לטענה זו, אלא אדרבה: הם ממשיכים בדרך של ״מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו״781!

הפחדן - ישוב הביתה, אין כעת זמן לחגכו!!!

מאחר ונמצאים אנו בזמן של כוננות למלחמה, אין זה הזמן להשפיע ולחנך את הפחדנים שיפסיקו להיות ״ירא ורך לבב״782, ואף לא בטוח שנצליח בכך, כי גם כשיאמרו לו את התוצאות שנגרמו ממעשיו בעבר - אין זה יעזור - ולכן מה שכן מצפים מהם עכשיו הוא, ש״ילכו וישובו לביתם״ - שיתפטרו מתפקידם.

וכפי שדובר כמה פעמים, שישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך783 כיצד צריכים לנהוג. ולצערנו, המצב כעת הוא שישנם כל התנאים הנמנים בשולחן -ערוך, שעליהם הדין הוא: ״יוצאים עליהם בכלי-זיין״, על מנת להגן על המקומות שמשם יתכן ש״תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם״ - מכיון שזה כרוך בפיקוח-נפש, ויש לנהוג כך גם כשיש רק ספק וספק-ספיקא, ועל-אחת-כמה-וכמה בנדון דידן, שזהו פיקוח-נפש וודאי.

ולמרות שמדובר על פיקוח-נפש - ישנם יהודים או על-כל-פנים יהודי אחד, שפוחד מהגויים באופן של ״הירא ורך הלבב״, מאחר והוא התרגל לקבל מהם כבוד, ומשלה את-עצמו שתכלית שלימותו בעולם, היא שהגוי יאמר לו שהוא בן-אדם טוב. וממילא, בשביל זה מוכן הוא לסכן את עם ישראל.

אין כעת זמן ׳לחנכו׳, היות ובכל רגע שלא מיישבים את הגבולות, מעמידים את היהודים בסכנת פיקוח-נפש, רחמנא-ליצלן! וכבר דובר על-כך שניתן ליישבם תוך זמן קצר ביותר - ״בשעתא חדא וברגעא חדא״, מאחר וכל הענינים הדרושים לכך - אנשי הצבא, המתיישבים שמוכנים להתיישב בכל הנקודות וכלי הנשק - מוכנים. והיות שלמרות כל זאת, הוא לא עושה זאת כיון שהוא פוחד - לכן הברירה היחידה היא, ש״ילך וישוב לביתו״.

כל מי שנוגע לו פיקוח-נפש של אפילו נפש אחת מישראל - עליו לעשות כל התלוי בו, שיישבו את הגבולות תיכף ומיד - כיון שכשלא עושים זאת בפועל, הרי זה מתפרש בקרב אומות העולם - כפחד של ישראל.

ועל ידי שמיישבים את הגבולות, מרויחים הן את מניעת הלחץ על מסירת חברון, מערת המכפלה, ירושלים העתיקה עם כל השטחים - כי בזה מראים לעולם שישראל לא נכנעת ללחצים, ועוד, והוא היתרון העיקרי - שבכך מונעים פיקוח-נפש של כמה וכמה יהודים! ורואים במוחש את התוצאות מכך שמעכבים את יישוב כל הגבולות, כמדובר לעיל.

וכל זמן שלא מיישבים את הגבולות - אלו שיכולים לפעול בענין זה, נושאים על עצמם את האחריות לכך.

(מעובד ע״פ שיחת מוצאי שבת-פרשת בחוקותי תשל״ח)

313

מאורעות הימים האחרוגים מוכיחים שהאויבים לא באים רק על ״עסקי תבן וקש״!

ידוע784 שמכל ענין שמתרחש יש להפיק הוראה בעבודת ה׳, ובפרט שזהו ענין הקשור למאורעות שאירעו בימים האחרונים בנוגע לארץ הקודש [ולמרות שהיו צריכים להיות מונחים בלימוד התורה וקיום המצוות ולסמוך על כך שאת שאר הענינים (שלא יכולים לפעול) הקב״ה יבצע בתכלית השלימות - אבל בפועל רואים (למרות שלא כך צריך להיות) שזה מפריע למנוחת הנפש, ומנוחת הגוף וכו׳]:

דובר כמה פעמים, היות ונמצאים בחושך כפול ומכופל של הגלות - לכן צריכים לפעול בדרכי הטבע, ולכן פסק הקב״ה בשולחן-ערוך785, שבשעה שמגיעה שמועה שנכרים ממשמשים לבוא, למרות שבאים רק על עסקי תבן וקש ואף שכך הוא באמת - למרות זאת, יוצאים עליהם בכלי-זיין, ״שמא תהא הארץ נוחה להיכבש לפניהם״.

בכדי להקל על הנסיון התרחשו כמה ענינים, שמהם רואים במוחש שהאויבים לא באים על ״עסקי תבן וקש״! - כל אלה שמדברים אודות שלום - ״פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר״786! - מדברים אודות שלום אבל ״(חץ שחוט לשונם, מרמה בפיו, שלום את רעהו ידבר) ובקרבו ישים ארבו״787. כלומר, שאנשים אלה - מרמה בפיהם, היות וכלפי חוץ דיברו בשלום איש עם אחיו, אך בלבם פנימה טמנו לו מארב.

והנה, היו כאלה שרצו לבלבל את עצמם ואחרים, וטענו שאפשר לסמוך על-זה שהיות והוא מדבר על שלום - הוא באמת רוצה שיהיה שלום, שלום אמיתי.

ובכדי להקל על הנסיון ולרמז את כוונתו ברמז גלוי, אמר בעצמו שאם לא יקבלו את מה שהוא אומר תהיה מלחמה רחמנא-ליצלן.

על דרך זה ישנו הענין שדובר שבנוגע לצד המזרחי אין בכלל על מה לחשוב בגלל מה שדובר בחשאי עם מלך ירדן ועם נשיא סוריה, שמשם לא יהיה כלום - אך ראו בפועל שבמשך כמה וכמה חודשים, אמנם היה נראה כאילו הגבול רגוע (למרות שישנם כמה ענינים שהעלימו ולא רצו לספר בכדי שלא לעשות רושם לא טוב) - אך כבר התגלה שמשם שלחו מחבלים.

שלא כדעת הטועים, שנמצאים 3-4 גויים שעשו זאת על עצמם - כולם מודים שהם הגיעו ממדינה מסויימת ועברו את מדינת הירדן - הם עברו שם את כל השטח ולאחר-מכן חזרו חזרה דרך אותו מקום. וזה דבר ברור (עד שהתחילו להודות בזה) שזה היה בידיעת וברשות ו(במילא מובן ש)גם בהסכמה של ממשלות ירדן סוריה.

שההסבר היחיד להתרחשותו של מאורע בלתי רגיל זה (שנעשה לאחר כמה וכמה חודשים ׳רגועים׳), הוא בכדי לעורר את עם ישראל. זוהי הסיבה שמאורע זה הסתכם בפחד בלבד - ויהי רצון שיצאו בכך ידי-חובה (וכפי שרש ״ י מפרש 788, שהיות והקב״ה חנון ורחום, אז קודם הוא נוגע לא יותר מאשר בממונם של ישראל, ומקווים שיתעוררו ויצעקו ״למה עשה הוי׳ ככה״ או בלשון הרמב״ם בהלכות תענית789 - ״נקרה נקרית״. היינו, שלא יאמרו שזה מקרה בלבד ולכן אין צריך ללמוד מכך כלום - אלא אדרבה: יש להפיק מכך הוראה ולימוד, בכך יצאו ידי חובה במאורע זה.

אי-כיבוש עור - ערות ערירות!

וכמדובר כמה-פעמים אודות הצרות שנבעו מכך שעזבו את העיר צור בשלימותה -ועל-זה לא היה שום לחץ (לא מוושינגטון, לא מלונדון ולא מירדן וכיוצא-באלו). אלא רק פחדו מה״קול עלה נידף ״790 בעצמו של היהודים, שהם ״רך הלבב״ ולכן עזבו את העיר צור בשלימותה - ולכן יש מזה צרות צרורות!

התגלה שהיו שם כלי נשק רבים, ומשם שלחו את המחבלים שהגיעו מחוץ לים! - עד היום מכניסים נשק מצור דרך חוף הים - וכל זאת, מפני שצור נשארה בשלימותה, והמחבלים שהיו שם גם נשארו גם בשלימותם! - אך לא רוצים לראות באמת הכי בולטת!

וכמדובר כמה-פעמים, שהצרה הגדולה היא מאותם ״מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו״791

- הפחדנים היהודים! שב׳זכותם׳ לא התעסקו עם צור ומאז ישנם צרות צרורות, עד לצרות שקשורות לפיקוח -נפש ממש היה-לא-תהיה.

״שלום עכשיו״?! - הרי אין מי לעשות שלום?!

כעת נוסף עוד ענין:

הוקמה התנועה הידועה המכונה בשם ״שלום עכשיו״. אנשי תנועה זו טוענים שהדרך היחידה לשלום היא רק אם ניתן לערבים את כל מה שהם דורשים, ורק באופן כזה יהיה שלום!

אך דברים אלו כלל אינם מובנים: הרי אין עם מי לעשות שלום, כי הם לא רוצים בשלום! - הערבים אומרים במפורש שהם רוצים את ירושלים העתיקה, שכם, חברון וכיוצא-באלו! ולמרות זאת באים יהודים המתעקשים ואומרים ׳שלום עכשיו׳ - שהדרך היחידה על-ידה יגיעו לשלום היא על-ידי שנותנים להם את כל מה שהם דורשים.

הוא אמנם מפחד לומר שצריכים לתת גם את ירושלים העתיקה מאחר שאז יורידו ממנו את התואר מנהיג! - אך באופן כללי הוא מסתובב ואומר שצריך לתת להם את מה שהם רוצים העיקר שיהיה שלום - בה-בשעה שאף אחד לא אמר שיהיה שלום! - אף אחד מהצד שכנגד לא מבטיח שיהיה שלום, ואף אחד גם לא יכול להבטיח זאת.

ובכדי שלא נטעה לאן הגיעו עם ה ׳שלום עכשיו׳, קרה דבר בלתי רגיל: סאדאת עצמו נתן להם ברכת ׳יישר כוח׳, ואמר שזו באמת הכוונה, וכעת מחפשים נוסח איך אפשר להכות אותו ולומר לו שעשה טעות - אך האמת היא, שלא היתה שום טעות, הם באמת דורשים את זה.

ועד כדי כך שבחרו יהודי שבחייו הפרטיים הוא יהודי דתי, ושלחו אותו לארצות-הברית (ומשלמים לו את הוצאותיו מכספי ציבור) ועליו לומר ולהדפיס בעיתונים שהיהודים לא צודקים, והעומדים בראשם גם-כן לא צודקים ואנשי הצבא לא צודקים -אלא צריכים לתת כסף לאש״ף ולערבים ! - לתת להם כל מה שהם רוצים ודוקא אז יהיה שלום !

ולא זו בלבד, אלא אף אומר שזה הצדק והיושר שהתורה דורשת מכל יהודי - הוא צועק שזה הענין של התורה, וכשאומרים לו: היתכן - זה הרי ענין של פיקוח -נפש?! - הוא אומר שאסור לשנות מצדק ויושר.

אפילו כשאומרים כאלה דברים בארץ הקודש עצמה זה ענין של ״לא ירך את לבב אחיו כלבבו״792 ועל-אחת-כמה-וכמה כשנוסעים לחוץ-לארץ, ובפרט למקום שלאחרונה רואים שאין יד ישראל הולכת וגוברת שם, אלא להיפך. ולמרות זאת, נוסע הוא לשם עם תואר גדול וכולם משבחים ומהללים אותו שהוא יהודי דתי, (ובחייו הפרטיים הוא באמת יהודי דתי) - והוא טוען כך וכך.

כנראה שבקרוב הוא גם יקבל ׳יישר כוח׳ מסאדאת ומבאי כוחו, היות והוא עושה מה שהם רוצים. והיות שמסתמא הוא מתכוין שיהיה ״אך טוב לישראל ״793 - לכן אין לחשוד שעושה זאת במזיד רחמנא-ליצלן אלא בשוגג!

אך כאן לא נדרשת חכמתו - כאן צריך לפתוח שולחן-ערוך הלכות שבת סימן שכ ״ ט, הפוסק שאפילו כשרק שומעים שהם ממשמשים לבוא, ולמרות שבאים רק על עסקי קש ותבן - בכל זאת יוצאים עליהם בכלי-זיין, בכדי שלא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה להיכבש לפניהם.

והנה (כמדובר כמה-פעמים) עכשיו - כל ארץ ישראל, היא במעמד ומצב של עיר הסמוכה לספר, ובפרט הגבול המזרחי בעצמו.

יישוב השטחים עריך להעשות - לא מעד קדושת הארץ, אלא אך ורק מעד פיקוח-גפש!

ולזה נוסף עוד ענין מבהיל: בתחילה הכריזו שהרפורמים הם אלה שמחריבים את עם ישראל ואת תורת ישראל (עם כל הענינים שהרמב״ם794 מפרט). ואילו אחר-כך אמרו שיישוב הגבול המזרחי (שיישובו נועד להגן על חיי שלשה מליון יהודים הנמצאים בארץ הקודש) - גרוע יותר מהרפורמים! - עד כדי כך החושך כפול ומכופל!

ישנם כמה פעולות שהיו שנויות מחלוקת - האם לעשותם או לא; ובכדי לעשותם נזקקו להצבעה ולחקיקת חוק. - ולמרות זאת, היות וחשבו שזה טוב עבור הכלכלה וכיוצא-בזה, היו מוכנים להיכנס למחלוקת - העיקר כדי לבצע את הענין.

ואילו כאן המדובר הוא אודות ישוב הגבול המזרחי - שלזה לא נזקקים לשום הצבעה; על-פי החוק יכול לבוא אדם יחיד (ובפרט שכאן זה יותר מאדם אחד) על דעת עצמו וליישב את השטח.

נוסף לכך: יישוב הגבול המזרחי (אינו נוגע רק לכלכלה וכדומה, אלא) נוגע לפיקוח -נפש של כל היהודים הנמצאים בארץ ישראל. ועוד זאת: (היות ולא מספיק להקים בשטח של מאות קילומטרים רק מספר יישובים, הנה) ישנם אנשים המוכנים להיעמד על כל הגבול; ישנו כסף די והותר להחזקתם שם. שעל-ידי-זה הגבול יהיה שמור - אף מחבל לא יוכל להסתנן לתוך הגבול; והעיקר: על-ידי יישוב הגבול - סוף-כל-סוף - יראו שהיהודים מוכנים להגן על יהודים אחרים, לא רק בדיבור, ולא רק על-ידי שליחת שלוחים, ולא רק במקרה שכל השבעים אומות יסכימו על זה - אלא (יסכימו להגן על אחיהם היהודים) אפילו כשזה לא בהסכמתם של אומות-העולם. וזאת, היות שהיהודים החליטו שזה ענין הנוגע להגנת בני ישראל.

ולמרות כל זאת - הודיעו מיד שכלל לא מתכוננים להגן על הגבול, ואלה שרוצים ללכת ולהתיישב שם - לא יקבלו כל עזרה והגנה. ולא זו בלבד, אלה שכבר התיישבו - גירשום משם.

וכאמור לעיל: כאן לא מועילים תירוצים שההתיישבות היא נגד החוק - מאחר שעל פי החוק די בכך ששני אנשים (=ראש הממשלה והשר הממונה על ההתנחלויות. - המו״ל) יחליטו להתיישב ולעשות זאת בפועל ו״אין אחר מעשה כלום״795.

מיום ליום נהיה המצב רק קשה יותר ויותר.

מה עושים? - מקימים את תנועת ״שלום עכשיו״ שסאדאת נותן עליה ׳יישר כוח׳. וזאת, (כאמור) היות והוא מקווה לקבל את כל מה שהוא דורש. זוהי הסיבה שהוא מעניק את ברכתו גם לשליח שנשלח לארצות-הברית.

והפלא הגדול הוא כאמור: כל אותם ענינים שהביאו תועלת כספית בלבד (וגם בהם גופא - הוצרכו לוותר בחלק מהמקרים) - היו מוכנים להיכנס עבורם למחלוקת. אך בשעה שמדובר אודות פסק-דין ברור בשולחן-ערוך (שזה גם הפסק הברור של כל המומחים (הגדולים) לעניני צבא) - שחייבים להגן על הגבולות ואם לא יגנו כדבעי ושעל אחד ישאר פתוח, הרי שבכך פותחים לפניהם את כל הארץ - הנה דוקא בענין זה מתעסקים עם כל הכחות, ואף הזמינו על עצמם לחץ מהפחדנים שילחצו ויבלבלו (עוד יותר) ולא יניחו להגן על העם היושב בארץ הקודש.

ליישוב השטחים אין כל קשר לקדושת הארץ - אלא זה ענין הקשור אך ורק ליוקר ולקדושה של ״נפש אחת מישראל״ (בכל מקום ובכל זמן שהיהודי ימצא) שהיא ״עולם מלא״796.

ובפרט לפי מה שכל המומחים אומרים פה אחד, שאי-יישוב השטחים נוגע, לא רק ל״נפש אחת מישראל״ אלא לכל העם היושב בארץ הקודש (ואין כאן המקום לחזור עוד -פעם על דבר המצער).

ויהי רצון שיסתפקו ברמז שהראו לנו אודות הגבול המזרחי (נוסף לזה שעכשיו כולם מודים בטעות שנעשתה בנוגע לצור ומזה למדו לכל הפחות בנוגע לגבול המזרחי). ומזה יבינו לאמיתו את המסר ש״פירצה קוראת לגנב״797 ובפרט לגזלן, ועל-אחת-כמה-וכמה כשמדובר אודות רבים - ולכן, יש ליישב את הגבול (לא בגפנים, תאנים וזיתים, אלא) באופן שיספק הגנה.

ואפילו לדעת אלו הצועקים שעל הלכה אי-אפשר לסמוך (חס-ושלום), אלא חייבים חוק שגם יהודים המכונים ׳חילוניים׳ יסכימו לו - הנה על-פי חוק אין שום בעיה ליישב את השטחים. ולטענה, שהמצרים לא מסכימים לפעולת ההתיישבות - אזי, אם יתחשבו בכל אלו שלא מסכימים - הרי שאז יצטרכו להתחשב גם בשאר דרישותיהם, היה-לא-תהיה.

כל המדובר הוא אפילו אודות חוץ-לארץ, ועל-אחת-כמה-וכמה כשמדובר אודות ארץ הקודש, שנוסף על הקדושה שבכל יהודי בפני עצמו נוספת הקדושה של היהודים בארץ הקודש שנעשים ״אוכלסא״ - שזה קשור עם ארץ הקודש דווקא כפי שהגמרא אומרת798 ״אין אוכלסא בבבל״. רק בארץ ישראל ישנו הענין של אוכלסא.

ויהי-רצון שכשמתחיל השבוע של ״בהעלותך את הנרות״ עד לאופן ש״תהא שלהבת עולה מאליה״799 - שזה ייעשה על-ידי אהרן הכהן שהוא ״איש החסד ״800 ופועל שימשיכו מלמעלה את כל הברכות שקראנו בפרשת השבוע801 ״יברכך ה׳ וישמרך, יאר ה׳ פניו אליך ויחונך, ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום ״, שזו הדרך לענין של שלום שמתחיל מהקב״ה -לציית לפסק-דין של הקב״ה כפי שנדפס בשולחן-ערוך החל מהפסק-דין האמור לעיל (״נכרים שצרו וכו׳״).

. . ובקרוב ממש נזכה ל״אני מראה לכם נרות של ציון ״802 - ונזכה לבנין בית-המקדש השלישי, בקרוב ממש.

(מעובד ע״פ שיחת מוצאי שבת-פרשת נשא תשל״ח)

ליישב את כל הגבולות - לא להשאיר שום פרעות!!!

כשם שבסיפור של גאולת י ״ ב - י ״ג תמוז - המעצמה הכי חזקה (דאז) העמידה את עצמה נגד קיום תורה ומצוות - ולא הצליחה. כך יש לדעת שבשעה שמגיעה מדינה, ומפריעה ולא מאפשרת לעשות בארץ ישראל את הצריך לעשות - הרי זה לא יצלח בידה.

וגם אם ישנם יהודים שמנסים לעשות זאת - ״דור תהפוכות המה", ש׳נהפכים׳ מהאמונה שישנה בה׳ אלוקי ישראל (תורה ומצוות), ותמורת זה - להבדיל - מאמינים בגוי ובחומריותו, על-ידי שאומרים ״עז העם היושב בארץ ״803 - קשה ליהודי להפוך את גשמיות העולם לקדושה - ולא מסתפקים בזה: אלא אף ״ירך את לבב אחיו כלבבו״804 הוא משפיע על היהודים שבסביבתו שגם הם יפחדו מחומריות העולם, ושיפסיקו לעשות את ציווי ה׳ -הפצת תורה ויהדות בכל מקום שרק אפשר להגיע.

הרי יש לדעת, שאין להתחשב עם שום מניעות ועיכובים. ואותם מעכבים הנ״ל, הם בדוגמת אלה שעיכבו את היהודים במדבר שלא ייכנסו לארץ ישראל.

על כל אחד מהיהודים הדרים בארץ הקודש, מוטלת השליחות המיוחדת לעשות מכל הענינים של ארץ ישראל (״זה פריה״) שיהיו באופן של ״פרי הארץ לגאון ולתפארת״805 זאת-אומרת, שיכירו שזוהי ״ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש״806 שאלה הם השבעה מינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל, שזה קשור עם זה שארץ ישראל היא הארץ הידועה, ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״ וכל הענינים שגובלים שם קשורים עם ״למטר השמים תשתה מים ״807. כלומר, שאפילו הענין של מטר כפשוטו קשור גם עם השמים. היינו, שהכל קדוש והכל שמיימי אף מה שיורד לארץ הלזו התחתונה.

ועל-ידי-זה כובשים את ״ארץ זבת חלב ודבש ״, ״ארץ טובה ורחבה״ וגבולותיה, לפי איך שתורת אמת ותורת חיים הראתה, וזה יהיה באופן ש ״וחרב לא תעבור בארצכם״ (לא רק חרב של שונא אלא) אפילו ״חרב של שלום ״808, חרב שרוצה לשמור על השלום - גם לא תעבור בארצכם. ובאופן שלא יפריע למנוחת הנפש, ולמנוחת הגוף, מאחר שיהיה ״ושכבתם ואין מחריד״ שבא כתוצאה מ״ונתתי שלום בארץ״ שלום אמיתי, המשתלשל מכך ש״בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם״809.

ובמילא הולך הוא עם כל העוז כפי שראוי לשלוחו של הקב״ה (היות ויש לו שליחות מהקב״ה עצמו, שהוא הבעל הבית על כל העולם כולו). ובשעה שהולך הוא בשליחותו של הקב״ה ואומר זאת בכל תוקף, באופן של דברים היוצאים מן הלב - אזי הוא מצליח, מאחר שלפני האמת מתבטלים.

ואז נהיה כפי שהקב ״ ה רוצה, היות ו״לב מלכים ושרים ביד ה ״׳810 ואזי ישנה את כל ארץ ישראל לגבולותיה במנוחת הנפש ומנוחת הגוף, באופן של ״ונתתי שלום בארץ ״, היות והם רואים ויודעים שאנחנו בעלי בתים של ארץ ישראל, ובמילא בעלי בתים על כל חלקיה.

וכיון שכך, יכול היהודי ובניו וכל אשר לו להתיישב שם וכלל לא להגיע למלחמה והתגרות בגוים! - מה שדרוש הוא רק התוקף לעשות זאת במעשה בפועל.

וכל זה נעשה על-ידי שעומדים באופן של ״קוממיות - בקומה זקופה״811. מחזיקים בקב״ה שהוא ״קוממיות״ על-ידי שאוחזים בתורה ומצוותיה שהם נצחיים. ובלשון הרמב״ם812 ״זאת התורה לא תהא מוחלפת״.

ועד שלא תשאר שום נקודה פנויה בכל ארץ ישראל לגבולותיה. ובפרט שעכשיו זה קשור עם פיקוח-נפש ממשי, ולכן חייבים ליישב את כל הגבולות, ובאופן שלא יישארו שום פירצות, ושכל זה יהיה מבוצר, החל מביסוס והפצת לימוד פנימיות התורה (יחד עם נגלה דתורה).

וכל זה נותן את הכח לעבור את הימים האחרונים בגלות, בשמחה וטוב לבב, ובהרחבה, בכל ארץ ישראל, על-ידי שלימות הארץ. ובכל חוץ לארץ על-ידי שלימות העם, שתלוי בשלימות התורה ומצוותיה בכל פרטיהם.

וזה מקרב ומזרז שתהיה ההכנה הקרובה לענין של אחישנה - ונזכה לייעוד שעתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות ונזכה ללכת לקבל את פני משיח צדקנו, שהוא יסיים את הגלות, ״ויקבץ נדחי ישראל״ שעל ידיו יתחיל קיבוץ גלויות האמיתי, וקודם לזה ״ויבנה בית-המקדש במקומו״813 בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו יבוא ויוליכנו קוממיות לארצנו, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

(מעובד ע״ פ שיחת מוצאי שבת-פרשת שלח תשל״ח)

הפחד מהגויים לאחר מלחמת ששת-הימים - הוא זה שעיכב את הגאולה!

בפרשתנו - פרשת בלק - מסופר שבני ישראל עמדו כבר על שפת הירדן, וכל מה שנשאר להם, הוא רק לעבור את הירדן ולהיכנס לארץ ישראל. וכמו-כן גם עתה, נמצאים אנו ברגעים האחרונים של הגלות - ממש לפני ה׳אתחלתא דגאולה׳814.

והיות ונמצאים אנו ברגעים האחרונים של הגלות - אזי אין להתפעל מפיתויים ומטענות שונות ומשונות של הגויים, וגם של היהודים בענין שלימות הארץ - ומסיבה שונה ומשונה עדיין לא קלטו את האמת שכל ארץ ישראל לגבולותיה שייכת לכל היהודים, ואפילו על-פי חוקי אומות-העולם אף אחד אינו בעל-הבית, ולאף אחד אין רשות ויכולת למסור חלקים מארץ ישראל.

ואם לאותו יהודי נדמה שכאשר יעלים הוא את האמת (אודות שייכותה של ארץ ישראל ליהודים) אזי הוא ירמה מישהו - עליו לדעת שחוץ ממנו עצמו אין הוא מרמה בכך את אף אחד, כיון שמאז נבואת בלעם יודעים כבר אומות-העולם שבאחרית הימים תהיה ארץ ישראל שייכת ליהודים, והם רואים ללא כל ספק שכעת נמצאים אנו כבר בתקופת ׳אחרית הימים׳ - המתבטאת בנסים הגלויים שהקב״ה עושה בארצנו הקדושה.

אילו זכינו - היתה מסתיימת הגלות ומתחילה האתחלתא דגאולה כבר אחרי הנצחון במלחמת ששת-הימים, ויחד עם זה גם הגאולה האמיתית והשלימה; אולם מאחר ולא זכינו

- באו אנשים מוגי לב, פחדנים, שיש להם רגש-נחיתות בפני הגויים, ושלחו מיד משלחת לוושינגטון להודיע שהם מוכנים למסור בחזרה את השטחים שכבשו, כיון שהם לא רוצים להסתכסך עם ה׳גוי׳, ורוצים לשאת-חן בעיניו - וזה עיכב את הגאולה! ובינתיים נמשך החושך כפול-ומכופל של הגלות בגלל אותם מוגי-לב שלא היה בהם התוקף להחזיק במתנה הגלויה שהקב״ה נתן להם, אלא רק את התוקף לפעול על עם ישראל ש״ירך את לבב אחיו כלבבו״815.

הקב״ ה נותן ליהודי את כל הכחות שישנם, אלא שהוא נותן לו גם בחירה כיצד לנצלם,

וגם שיהיה אצלו ״אל יבוש מפני המלעיגים״816 - שזה מדובר אפילו בין יהודים, ועל-אחת-כמה-וכמה ש״אל יבוש״ מהמלעיגים הגויים - שהם ״רגשו גויים ולאומים יהגו״ כיון שכל זה הוא ״ריק״817 - ובמקום לנצל את התוקף שהקב ״ ה נתן משתמשים בזה על-מנת להחליש יהודים אחרים!

הפחד מהגויים - הוא זה שהאריך את הגלות הקשה והמרה ואת החושך הכפול והמכופל בכמה וכמה שנים!

גופו הגשמי של היהודי יכול להתבטל ברוב הגוי; אך גפשו - לא!

התקווה היא שיצאו ידי-חובה ויסתפקו בטעות המרה שעשו למרות שגם עכשיו, ישנם יהודים שנאחזים בכחות האחרונים של קץ הגלות, ומתביישים להראות שהם יהודים ולהראות את התוקף וה׳גאון יעקב׳. ודבר זה אי-אפשר להסתיר, כיון שאין לנו בחירה על-כך, שהרי הקב״ה עצמו בחר בכל יהודי ובכל היהודים - וגם באותם יהודים.

בושה זו ביהדותם מתבטאת גם בכך שהם מוכנים לרשום גוי כיהודי, למרות שזה היפך ההלכה, העיקר לשאת חן בעיני הגוי, ושכולם ידעו שהוא אינו אוהב ישראל.

וכיון שכבר ניסו ללכת בשיטת הכניעה כמה וכמה פעמים וכל פעם נכשלו בזה, הנה כדאי שינסו ללכת פעם אחת ויחידה על-פי דרך התורה ״תורת חיים״ - הנקראת כך היות והיא הוראה בחיים - ו״תורת אמת״ - שהיא מגלה את האמת.

אך כיון שנתנו ליהודים בחירה, לכן, אם רוצים הם באפשרותם לבחור בדרך הנכונה,

אך מאידך יכולים הם לבחור בדרך הכניעה - ובכך, להשאר בגלות בה הם משאירים גם, יהודים נוספים וגם את השכינה בגלות הפנימית, ועל-ידי זה גם בגלות תחת אומות-העולם רחמנא ליצלן.

והנה, כשמדובר אודות מסירת חלקים מארץ הקודש - שזה יכול לגרום לפיקוח -נפש של יהודים. מה שייך שהוא ידון עם יהודי או לא יהודי, על עניין זה של פיקוח-נפש, בה-בשעה שהתורה אומרת שכל התורה בטילה כדי להציל יהודי אחד!

על טענה זו עונה היהודי שהוא נוהג כך מכיון שהוא מתבייש מהגוי, אך מה זאת אומרת ״להתבייש מהגוי״? הרי אתה יודע שהינך שייך לעם הנבחר מכל העמים - ״אתה בחרתנו מכל העמים״818.

אם כבר הינך מתבייש - עליך להתבייש מרגש הנחיתות שיש לך בפני הגוי בה-בשעה שהקב״ה נתן לך כהורים את אברהם יצחק ויעקב, ואת שרה רבקה רחל ולאה; ובשעה שהורי הגויים אכלו בשר-אדם, היהודים קיבלו את עשרת-הדברות ואת כל התורה, וכבר היתה להם דרך סלולה עם כל הפרטים, עד שאפילו הגויים לומדים מדרך זו - כמו-שכתוב ״הלכו גויים לאורך״819!

אך במקום זאת הולך הוא לאותו ״קניבל״, שממנו יצא הנכד והנין, ומכריז ש׳תרבותם׳

היא החשובה ותורתינו אינה אלא עניין פרטי.

זהו דבר נורא להנהיג קיבוץ שלם של יהודים בשיטה זו, שכאשר חיים בעולם שיש בו גויים שיש להם ׳תרבות׳ אחרת צריך לנהוג כמותם, היות והרי ״אתם המעט מכל העמים״820.

טענה זו (שהיות ו״אתם המעט מכל העמים״ ממילא על היהודים להתבטל ברוב ה׳גוי׳) שייכת רק כאשר יכולה להיות מציאות שיהודי יתערב בין הגויים.

כפי שידוע הדין שביטול ברוב שייך רק כששני דברים מתערבים יחד ונעשים למציאות אחת. אך כאשר המיעוט הוא מציאות בפני-עצמו, הוא אינו מתערב עם הרוב - ולא שייך בזה כלל העניין של ביטול ברוב, כיון שזוהי לא אותה מציאות.

הסיבה לכך היא: שכשמדובר על כמות, אזי כאשר כמות קטנה מתערבת בכמות גדולה יותר בטילה היא ברוב; אך כאשר מדובר אודות יהודים, לא שייך לומר שיהודי יתבטל (ברוב) כלפי הגוי, כיון שמדובר על הבדל איכותי ולא על הבדל כמותי.

גופו הגשמי של היהודי אכן יכול להתבטל ולהתערב ברוב הגוי; אך הנפש האלקית -גם אם ירצה בכך - אינה יכולה להתבטל בפני הגוי מאחר ש״גם בשעת החטא היתה באמנה איתו״821 - הנפש האלוקית לעולם אינה מתערבת בגויים, כיון שתמיד היא ״באמנה איתו״ עם הקב״ה; ולכן, כשם שהקב״ה אינו יכול להתבטל, חס-ושלום, כך גם הנפש האלוקית של יהודי אינה יכול להתבטל.

(מעובד ע״ פ שיחת מוצאי שבת-פרשת בלק, שבעה-עשר בתמוז (נדחה) תשל״ח)

ויתור לגוי מוביל לרדיפה גוספת? לחץ גוסף ומכה גוספת!

ידוע אשר מסירת חלקים מארץ ישראל היא פיקוח-נפש וודאי. לאחרונה, אף רואים זאת בצורה ברורה:

נשיא מצרים הצהיר בגלוי שעל כל חייל שישראל תעמיד בסיני (שעל-זה ארצות-הברית הסכימה), הוא יעמיד שניים.

ואם את זה הוא אומר בגלוי - הרי שאין לשער עד כמה גרועים הענינים שהוא מתכנן בסתר.

סיני (אשר בה יועמדו חיילים מצריים) כלל אינה רחוקה מירושלים העתיקה ומערים אחרות בארץ ישראל (אמנם ברוחניות - המרחק הוא עצום ביותר, אך כאן מדברים אפילו כלפי אלה שכל החשבונות שהם עושים - הם חשבונות גשמיים, שאז, סיני וירושלים העתיקה אינם רחוקות כל-כך אחת מהשניה) והעמדת הצבא שם עלולה לסכן ולהביא למצבים של היפך קיום העם והיפך הבטחון רחמנא-ליצלן!

ואמנם יש להאריך בפרטי מקרה מבהיל זה - אולם אין זה הזמן לזה. מה-גם, ש׳חבל על הזמן׳ מלדבר אודות זה.

כעת מוכח גם שאנו נמצאים בחושך כה גדול, וכלל לא שייך לומר שאנו ב׳אתחלתא דגאולה׳822, כדלהלן:

חחלטח חיובית: כגראה המדובר הוא אודות החלטת הממשלה מי״ג סיון -8.6.1978 שלא להסכים לכך שאחרי 5 שגות אוטוגומיה יפתחו במשא-ומתן על פרטי המשך האוטוגומיה. חודש לאחר מכן בי״ב תמוז (17.7) נמספר ימים קודם אמירת שיחה זו] - בעת ששוהה ב׳ועידת לידס׳ באגגליה - מבטל משה דיין החלטה זו, ועם שובו לארץ מתכגסת הממשלה ומבטלת את ההחלטה הקודמת.


כשלפני זמן מסויים קיבלה הממשלה החלטה חיובית - הנה תמורת הציפייה לראות בזה יד ה׳ ותחילת ההתממשות של ה״אמת מארץ תצמח״823 -הנה בפועל אותם אלה שלוחמים רחמנא-ליצלן בקב״ה ובתורתו - נעמדו ואמרו שלא יניחו בשום אופן לבצע החלטה זו;

בכך הם נעמדים כנגד כל הענין של ׳שלימות הארץ׳; כנגד בטחון היהודים הנמצאים בארץ הקודש, ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה ״824 ( שבטחון הארץ תלוי בהקב״ה - ״לא ינום ולא יישן שומר ישראל״825 - אשר הוא מגן על כל-אחד-ואחד מהדרים עליה).

וכפי שמסופר לגבי אחז שכשישעיהו הנביא הציע לו לעשות נס (בנוגע לכמה ענינים, כולל גם נגד סנחריב) - אחז אמר שהוא אינו רוצה את הנס בכדי שלא יצא מכך קידוש שם שמים826.

וכך גם הם נוהגים: מוכנים הם להעמיד בסכנה את בטחונם של שלוש מליון יהודים (וגם את בטחונם של הלא-יהודים) החיים בארץ ישראל; מוכנים הם לעשות ענין שקרי, היפך השלום, היפך האמת, היפך התקוה - וכל זאת, בכדי להביא לידי ביטוי את הנצחנות העצמית.

וכל זאת הם עושים ב״א זידענע זעזופיצע״ (=מעיל משי)827; אומרים הם שזה יביא שלום, בטחון ויגרום לעוד אנשים ליהפך ליהודים - שזה בדיוק ההיפך מכך.

אין צורך להאמין בכך - אך בכל תקופה בחיי עם ישראל ראו, שכשהלכו עם השיטה של וויתורים על עניני יהדות בכדי לרצות את הגוי - קיבלו רדיפה נוספת, לחץ נוסף, ובסופו של דבר - מכה נוספת.

(מעובד ע״ פ שיחת מוצאי שבת-פרשת פנחס תשל״ח)

דווקא יישוב הגבול מבטא עמידה בתוקף - היות ו״אין אחר מעשה כלום״!

כעת כבר צועקים ככרוכיא שחבל שלא יישבו את השטחים קצת זמן לפני-כן, שאז לא היו את כל הצרות-צרורות שישנן עכשיו, לא היו צריכים לתרץ את עצמם ולהתחרט ולהזמין על עצמם לחץ וכו׳.

אבל היות ו״היפלא מה׳ דבר״828 (בתמיה) - לכן ״יערה (על היהודים שיכולים לפעול בזה) רוח ממרום״829 ״בשעתא חדא וברגעא חדא״, וכל אחד מהם יעשה את מה שצריך לעשות כדי לקיים את הפסק-דין הברור בשולחן ערוך אורח-חיים הלכות שבת830 (שאודותיו דובר כבר כמה פעמים) - ליישב את כל הגבולות כדי שלא יכנסו אוייבים, חס-ושלום, אפילו לא ״על עסקי תבן וקש״, ושזה יהיה בעגלא דידן ובדרכי נועם ודרכי שלום ובשמחה וטוב לבב, וזה לא יזיק לאף אחד היות ו״ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון״831 - למטה מעשרה טפחים ובעגלא דידן.

ואין לערב בזה עניני פוליטיקה - הן אלו שלא יכולים לפעול כלום בזה, ואפילו אלו שיכולים לפעול - אלא יעשו במעשה בפועל ש ״המעשה הוא העיקר״832. ובשעה שיתמסרו לעניין ויעשו את המעשה בפועל - אזי ״אין אחר מעשה כלום״833 וכך זה ישאר בפועל.

ובפרט שהתיישבות זו מיוסדת על דיבורו של הקב״ה (ש״דיבורו של הקב״ה חשוב מעשה״) בברית בין הבתרים834 ש״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״, שכל ארץ ישראל לגבולותיה היא נחלת כל יהודי וכל היהודים, כמדובר כמה פעמים.

(מעובד ע״פ שיחת אור ליום ו׳ ערב-שבת-קודש - ט״ו באב - פרשת ואתחנן תשל״ח)

רב הפוסק להחזיר שטחים כדי שהגוי לא יתרגז - עליו להיות הראשון שיעזוב את האר<!

כשפוסקים פסק-דין בנוגע למסירת שטחים מארץ ישראל, הנה מלבד זאת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל מצד ההלכה, הנה ישנו ענין נוסף, שאין לו כל קשר לבעלות על ארץ ישראל אלא זהו ענין הקשור עם פיקוח-נפש כפשוטו. ולכן, צריכה להיות רצינות והתבוננות מיוחדת, כשפוסקים דין בשאלה זו, שהרי אין זו שאלה הלכתית גרידא, אלא פיקוח-נפש!

ולדעתי, פסק-הדין בנושא זה הוא הלכה ברורה בשולחן ערוך835: שכשיש ״עיר הסמוכה לספר״ וגויים רוצים להכנס אפילו ״על עסקי תבן וקש״, ״יוצאים עליהם בכלי-זיין״ ואפילו בשבת. היות וזהו ענין של פיקוח-נפש, שדוחה את כל התורה כולה.

[יש להוסיף: שדין זה הוא כאשר מדובר אפילו על ״עסקי תבן וקש״; ובעניננו: הטובים שבהם אולי חושבים על ״תבן וקש״, אבל השאר חושבים על ענינים אחרים לגמרי. ואפילו כמה מהטובים שבהם אמרו בפירוש מה הם רוצים באמת, וכדלהלן]:

וכשיבצעו פסק-דין זה, מפני הציווי ובכוחו של הקב״ה - ׳אלקי הצבאות׳, אזי ״תפול אימה ופחד״ על אומות העולם, ולא יצטרכו היהודים לעמוד עם הנשק יותר מזמן קצר, ועד שכלל לא יצטרכו בו.

כדי שהענין יובהר לנו בצורה הברורה ביותר, הראה לנו הקב״ה, שיאמרו אוייבי ישראל בגלוי מהי תביעתם, והיא, שהיהודים שהגיעו לארץ ישראל לאחר שנת תש״ח יארזו את חבילותיהם ויעזבו אותה, ואם לא יעשו זאת - הרי שהם יתרגזו, ועלולים הם לפתוח במלחמה.

זאת אומרת: שאלו שאינם רוצים לקשר את המעמד ומצב העכשווי עם פסק הדין הברור של השולחן ערוך וטוענים שלמען פיקוח-נפש צריכים לוותר ל׳גוי׳ בכדי לא להרגיז אותו - בזה נותנים הם הוראה, שכל היהודים שהגיעו לארץ ישראל לאחר שנת תש״ ח יארזו את חבילותיהם, יעזבו אותה ויחפשו אי-שם עיר מקלט, רחמנא ליצלן!

ומכיון שהתורה היא ׳תורת אמת׳ ואי-אפשר לעשות בה ׳פשרות׳, כאשר פוסקים דין -צריכים לפסוק באופן נחרץ: שבכדי להרחיב את גבול ישראל, ברור שאסור לעשות מעשה שממנו יכול להיגרם פיקוח-נפש, אך בעניננו המצב שונה בתכלית, היות שכשמוותרים להם פותחים לפניהם את כל הארץ לפניהם, רחמנא ליצלן, היות וכל ארץ ישראל היא במעמד ומצב של ״עיר הסמוכה לספר״ - עיר גבול.

אלו מהאויבים שאמרו בפירוש שהיהודים שהגיעו לארץ ישראל לאחר שנת תש״ח, צריכים לעזוב את הארץ הם מהממוצעים שבהם; כיון שהגרועים שבהם טוענים שארץ ישראל אינה שייכת אפילו ליהודים שהיו בארץ לפני תש״ח, ולכן גם עליהם לעזוב את הארץ. ולאותם ה׳גרועים׳ ישנה היכולת ללחוץ על ארצות-הברית, כיון שהם מהמדינות שבבעלותם חלק נכבד מהנפט העולמי.

ומזה מובן, שאם דעתו של רב זה היא, שאסור להרגיז את הגוי מצד פיקוח-נפש, ובמילא צריך לוותר להם על שטחים כדי למנוע סכנה ליהודים - עליו להיות הראשון לקחת את חבילותיו ולעזוב את ארץ ישראל, כיון שה׳גוי׳ אמר במפורש שזה עלול להביא למלחמה. ובפרט, שהיהודים הנמצאים בסביבת הרב מסתכלים כיצד הוא נוהג, וכל עוד הוא לא עזב, גם הם לא יעזבו, וזה יכול להביא למלחמה רחמנא-ליצלן!

הקב״ה העמיד את המעמד ומצב באופן ברור ביותר:

כאשר מדובר אודות ״עיר הסמוכה לספר״, והאויבים אומרים שהם באים רק ״על עסקי תבן וקש״, הבהירה התורה לפני מאות שנים, שהיכן שהשאלה רק תהיה - בארץ ישראל או בחוץ-לארץ, בכל-מקום שישנו ישוב של בני ישראל עד לפינה נידחת בעולם - ״יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת״. ועל-אחת-כמה-וכמה בעניננו, שהאויבים מבהירים במפורש שהם לא באים ״על עסקי תבן וקש ״, אלא על ענינים חמורים פי כמה וכמה; ודוקא באופן כזה מגינים על כל המדינה עם כל היהודים הנמצאים בה, עד שזהו עניין של פיקוח-נפש שדוחה את כל התורה כולה.

ובפרט שבמצב זה, לא צריכים לדחות שום דין מהתורה, עבור פיקוח -נפש, כיון שזהו דין מפורש, פשוט וברור ללא שום רמזים ודרושים, בשולחן ערוך הלכות שבת סימן שכ״ט, שכך צריכים לנהוג.

(מעובד ע״פ שיחת כ״ף מנחם-אב תשל״ח)

332

פלישת סוריה ללבגון - הוכחה שאין לסמוך על ערבויות!

ישנה מדינה מצפון לארץ ישראל (=לבנון), שאינה קשורה עם יהודים וכמעט שאין שם יהודים, ובמילא לא שייך שם הענין של ״עשו שונא ליעקב ״836, וגם אין שום טענה שמדינה זו לקחה משהו מהכובש, ולמרות זאת - נכנס לתוכה צבא ממדינה סמוכה (=סוריה) ורוצח שם מיום ליום אנשים חפים מפשע, (ולא אנשים שלחמו אתם או שכבשו מהם משהו בעבר) רחמנא ליצלן!

התירוץ שמצאה מדינה זו למסע הטבח הוא, שמאחר וצריך להביא שלום צדק ויושר בעולם - מביאים הם לשם אנשי צבא עם כלי נשק, והורגים מידי יום ביומו אנשים, נשים וטף חפים מפשע! ולא בלילה, ובהחבא, אלא בגלוי לעיני השמש, וכל אומות-העולם עומדים מסביב, ולמרות שמרעישים ומתחננים בפניהם שיצילו את המצב, אין הם מתייחסים לכך, ואין הם עושים מאומה. וכך נמשך מצב זה שבועות וחדשים, ובמיוחד בימים האחרונים.

ישנם מספר מדינות, שנתנו את ערבותם לכך שהערבים יקיימו ולא יפירו את ההבטחות שהבטיחו במסגרת ׳הסכם השלום׳. והנה, אותם מדינות, יודעים היטב מה שקורה כעת בלבנון, ולמרות שמפצירים בהם שיעשו משהו - הם אינם טובלים אפילו אצבע אחת במים קרים - וזה כלל לא אכפת להם.

ומזה רואים עד כמה אי אפשר לסמוך על הבטחות. שהרי גם בנוגע למדינה זו הם הבטיחו הבטחות ולא קיימו אותם. ועל-אחת-כמה-וכמה שבנוגע לארץ ישראל שלא יקיימו את ההבטחות. מאחר שבנוגע למתרחש עתה בלבנון ובסוריה - ניתן לטעון, שיש להתערב כיוון שפלישתה של סוריה אינה מוצדקת מאחר וסוריה לא יכולה לטעון היינו במקום זה קודם ועתה רוצים אנו לחזור, שהרי לא היו שם קודם. אך כאן, מדובר בחברון, שכם וירושלים העתיקה שבהם נמצאים כבר עשרות אלפי ערבים, וברגע שיתנו להם ממשלה עצמאית, הרי אז יטענו הם: ״לנו הארץ״, ואין אנו מחוייבים להבטחותינו, ובמקרה זה גם המדינות שהבטיחו שיתערבו לא יוכלו, כיון שטענות הערבים לכאורה צודקות. ואם בלבנון - טענת הפולשים שם אינם מוצדקת, ועם-כל-זה לא התערבו המדינות, הרי שבנוגע לארץ ישראל, בה טענת הערבים מוצדקת [כביכול, היה-לא-תהיה] -כל-שכן שהם לא יתערבו.

בזה שהערבים יכולים לטעון ״לנו הארץ״ - אשמים ממשלות ישראל שבמשך עשרת השנים האחרונות מאז שחרור השטחים - לא התירו ליהודים ליישב שטחים אלו. והערבים שרואים זאת טוענים: הרי אתם בעצמכם לא התרתם ליהודים להתיישב במקומות אלו, ואם-כן, ברור שירושלים העתיקה, חברון, שכם ושאר השטחים שייכים לנו, אחרת הייתם מתירים ליהודים להתיישב שם.

במשך כל עשר השנים שעברו מאז המלחמה, הרעשתי על כך בחשאי, ולא רק שזה לא הועיל שלא יישבו שם מאות אנשים במשך עשר שנים אלו - אלא אפילו אנשים ספורים לא יישבו שם - בטענה שזה יכול היה לגרות ולהרגיז את הגויים. אך בפועל לא הרויחו כלום בכך, והיות ובין-כך התגרו בגויים, נוצר לחץ מבהיל, והלחץ גודל (לא רק משבוע לשבוע, אלא אף) מיום ליום. ובכל יום מתחדשים סברות חדשות, שונות ומשונות, שבכדי שיהיה שלום ובטחון - צריכים להחליש את ההשגחה של היהודים על הערבים!

לא מדובר כאן אודות מדבר סיני או מקום המרוחק 50 קילומטר מהישוב, שאז ניתן היה לחשב האם יכולים הם לירות משם אל הישוב או לא; מדובר כאן אודות ירושלים העתיקה, חברון שכם ורמאללה, ערים הנמצאות בארבעה אמות של ירושלים החדשה שהיא ליד ירושלים העתיקה באופן של ״סמוכה ונראית״837. ולמרות זאת, בא יהודי ורוצה לשכנע מישהו שאם יורידו את ההשגחה מהערבים הנמצאים שם יהיה יותר בטחון ויותר שלום, אף שבכך יתאפשר להם לצבור נשק.

ואם לפני כמה שנים, כשהיתה השגחה חמורה על הערבים המתגוררים בירושלים העתיקה, בכל זאת, מצאו שם נשק וארגונים [כידוע ממה שכבר נתפרסם מפני שלא יכלו להעלים יותר (עד שהיה האירוע עם הכומר הידוע) וכאשר נתעניין ויוודע לנו כמה תפסו שלא נתפרסם, אזי תסמרנה שערות הראש!], על-אחת-כמה-וכמה שכאשר יורידו מהם את ההשגחה החמורה ויתנו להם בעלות - הרי בודאי שלא יוכלו להשגיח על המחבלים, ולא על כמות כלי הנשק שהם יצברו.

הכומר הידוע: הארכיבישוף הילאריון קאפוע׳י. גלכד כשהוא מבריח במכוניתו (שנהגתה מחסינות כנסייתית) אמעעי לחימה רבים עבור ארגוני החבלה. - כ׳ אב תשל״ד (8.8.1974).


אי-ישוב יהודים בחברון? שכם? ירושלים העתיקה - סכנה חמורה!

ומה שיקרה לאחר שייחתם ההסכם הוא: שהמחבלים ידרשו את השטחים ששוחררו, בטענה, שהיהודים בעצמם חתמו ובכך גם הודו ששטח זה אינו שייך להם. והדבר היחיד שישאר הוא נייר בו מבטיח סאדאת שלא יתן שיאיימו וילחצו על היהודים, אף שהמחבלים אמרו שהם יסירו את ראשו של סאדאת בעקבות הבטחותיו אלו. כך שגם נישאר נקיים משטחים, ואף מהבטחות.

ולמרות שזה מה שעלול להתרחש, היה-לא-תהיה, באים יהודים ואומרים שיש להוריד את ההשגחה החזקה מהערבים, ולסמוך על הבטחות שנחתמו על פיסת-נייר על-ידי אדם שאינו בר-סמכא, כלל כאמור לעיל.

הנהגה זו לא ניתנת כלל להבנה בהגיון שכלי. שהרי, גם כשהייתה השגחה תפסו נשק בשטחים המשוחררים. ולמרות זאת, מתעלמים מכל זה, ורק מה שהיו מוכרחים לפרסם מחוסר ברירה - פרסמו, אך ישנם פרטים רבים באין -ערוך מזה שלא פורסמו.

אותם אלו שאמורים להכריע כיצד בפועל יהיה, יודעים מעובדות אלו. לפני שהם מורידים את ההשגחה על הערבים שם, ראוי שיבדקו ויבררו שוב מה היה שם במשך עשר השנים האחרונות - שאז היתה השגחה.

וכבר לפני עשר שנים טענו שאם לא יישבו ביהודים את כל השטחים המשוחררים -יביאו בכך צרה על עצמם, רחמנא ליצלן, היות ואי-יישוב יהודים שם, יש לו פירוש אחד ויחיד: ששטחים אלו לא שייכים ליהודים!

אין מדובר אודות יישובם של שטחי יהודה ושומרון שגם אותם יש ליישב ( או כפי שהם מכנים זאת - ׳הצד המערבי׳, ׳הקו הירוק׳, ׳הקו האדום׳, וכל התוארים שבהם רוצים הם לחלק את ארץ ישראל) - מדובר אודות שטחים הסמוכים למקומות בהם גרים שלשה מליון יהודים, כן ירבו, כמו ירושלים העתיקה, חברון, שכם, רמאללה וכל שאר המקומות

335

הנמצאים בסמיכות מקום ליישוב בני ישראל בארצינו הקדושה. ואי-יישוב שטחים אלו מהווה סכנה כפשוטה מלבד העובדה שבכך מראים ששטחים אלו לא שייכים ליהודים!

ולמרות זאת, ישנם כמה יהודים, שבמשך עשר שנים רצופות לא מאפשרים ליהודים להתיישב שם, כיון שהם לא רוצים להתגרות בגוי, וכפי שנאמר ״אל תתגרה בגוי קטן״838.

מעולם לא היתה הזדמנות כה טובה ליישב שם יהודים כפי שהיה לפני מספר שנים. ואף מיום ליום זה נהיה יותר ויותר קשה ליישב שם יהודים.

וכשמגיעים לאחר-מכן לפגישה, ולמשא-ומתן, מציגים עובדה זו שעצרו ולא הרשו ליהודים להתיישב בשטחים אלו. ולא אודות מקומות בהם חיים ערבים, אלא אודות יישוב יהודים בחמשה מקומות שוממים שאף אחד לא חי שם, ואף-על-פי-כן לא הסכימו ליישבם שם [בטענה שזה יזיק ל״משא ומתן״], ועל-ידי זה מאשרים שאפילו בשטחים בהם לא חי אף אחד - אסור ליהודים לגור שם אלא אם-כן יש להם אישור מה׳ערבי׳!

כיעד רועים למסור את האחריות בשטחים - למחבל?!

נוסף לעניין הנזכר-לעיל, ישנה בעיה נוספת וחמורה במסירת השטחים, עליה דובר כמה-וכמה פעמים במשך השנה:

והיא שהחזקת השטחים בידינו היא הערובה לבטחונם הגשמי, בדרך הטבע, של שלשה מליון יהודים, הדרים בארץ הקודש כן ירבו! - מליוני ערבים נמצאים בירושלים העתיקה, בחברון, ברמאללה, בשכם ובשאר השטחים המשוחררים. והאמת שהדבר היחיד ששמר על בני-ישראל עד עכשיו, הוא ״שומר ישראל״ ש״לא ינום ולא יישן ״839 - שעושה נסים גלויים למטה מעשרה טפחים. וסומכים שגם הלאה - יהיו ניסים גלויים. היות ועל-פי דרך הטבע לא ניתן לומר שאותם אנשים ספורים שאחראים על שמירת הערבים, יצליחו למצוא נשק ומחבלים.

ולמרות כל זאת, ישנם כאלו שהיו פעם בצבא (היום הם בפוליטיקה) ואומרים שיש להוציא את אנשי הבטחון מכל השטחים הללו - ולמסור לערבים את המשטר והמנהל האזרחי. כלומר, למסור את זאת לאחד שהוא בעצמו מחבל או שאביו או בנו הם מחבלים (כפי שהיו בפועל מחבלים שהם קרובי-משפחה של כמה ראשי ערים שם).

וכפי שדובר כמה פעמים, מי שכעת אינו בצבא, אף שפעם שירת הוא שם - פסול על-פי דין לחוות-דעה בענין התפיסה הביטחונית, כי מאחר והוא יצא מהצבא ואינו יודע מה המצב שם בחדשים האחרונים, או על-כל-פנים בשבועות האחרונים ובימים האחרונים. הרי שאינו יכול לחוות דיעה בענין זה. - ובפרט שגילו, שקרוב לוודאי שהבטיחו להם הבטחות מסויימות כדי שימעלו בשליחותם. ואין כאן המקום להאריך בזה.

וגם אם אין לחשש זה כל יסוד, כי יהודי בחזקת כשרות הוא840, מכל מקום, על פי דין מוכרחים לדעת מהי דעתו של איש צבא; האומר את דעתו לא כפוליטיקאי אלא כ׳איש צבא׳, לפי ידיעתו במצב הצבא כפי שהוא כעת, והשערתו כיצד יהיה המצב מחר.

שמזה מובן, שמי שהיה בצבא לפני כמה שבועות וכעת אינו בצבא - אינו יכול לחוות דעה בקשר למצב כפי שהוא כעת, כי (היות וכעת הוא אינו בצבא - ממילא), אינו יודע כיצד יש לנהוג.

מענין לענין באותו ענין: ישנם המייעצים שבפגישה ידברו ברכות עם הצד השני. אמנם נכון שצריכים לדבר באופן של מענה רך היות ו״מענה רך ישיב חימה״841 - אך זה רק בנוגע לצורת הדיבור אבל את תוכן הדיבור אסור לשנות, ותוכן הדיבור חייב להיות תקיף!

ברצונך לחלוק כבוד לצד השני - לבריאות; רוצה הינך לדבר בלשון רכה - לבריאות; אבל אל תוותר על הבטחון על-פי יסוד זה שאחר-כך יצטרכו לסמוך על כל הערבים הנמצאים בירושלים העתיקה, שהרי כשימסרו לידיהם את ההנהלה האזרחית, הרי שההשגחה עליהם תחלש, ואין לשער את התוצאה הקשה שתבוא מכך, היה-לא-תהיה!

בשולחן ערוך ישנו פסק-דין ברור842, שכאשר נכרים באים ואפילו על עסקי ׳תבן וקש׳, יוצאין עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהן את השבת. ועל-אחת-כמה-וכמה שיש לנהוג כך במצב בו עומדים אנו כעת, שהוא חמור לאין-ערוך מהמקרה עליו נסוב דין השולחן-ערוך, כיון שהאויבים אומרים בפירוש שהם לא באים ״על עסקי תבן וקש״ - אלא הם טוענים שהשטח שייך להם, ואי-אפשר להתערב בחייהם הפנימיים, ואי-לזאת, הם דורשים הנהלה אזרחית עצמאית (אוטונומיה)!

כפי שבניתוח - יש להועיא את המקום הנגוע בבת-אחת - כך יש לנהוג כלפי המחבלים!

שוחחתי פעם עם רופא בנוגע לעשיית ניתוח. ובהמשך, גלשו הדיבורים גם אודות המצב בארץ ישראל.

וכיון שדובר אודות ניתוח, אמרתי לו: כשאתה מנתח יהודי, רצונך לחזק את בריאותו. מכיון שהניתוח הוא דבר רציני, והוא ׳עולה׳ בהרבה בריאות ודם, רחמנא-ליצלן - אזי ולכאורה, בתור איש רחמן ובעל שכל - היית צריך לחלק את הניתוח לעשר פעמים:

קודם תנתח חלק אחד - שאז ייצא קצת דם, ולאחר-מכן תמתין עד שחלק זה יתרפא, ואחר-כך תנתח את החלק השני וכן הלאה עד שתגיע לשלב העשירי, אז תגלה את הבעיה, ולאחר מכן תעשה את הניתוח ותוציא את הענינים הבלתי-רצויים.

ענה לי הרופא: שלא תהיה לכם קפידא - אך אינכם מתמחים בעניני רפואה.

על שאלתי מדוע? - הוא ענה: מטרת הניתוח הרי היא להוציא את הדבר הבלתי-רצוי,

ואם יעשו חתך קטן וימתינו עד שזה יתרפא, ולאחר כשבוע יעשו חתך שני וכן הלאה עד החתך העשירי, הרי בינתיים ישאר בגוף הדבר הבלתי-רצוי, ישפך קצת דם ולא תהיה מכך כל תועלת, היות ועיקר העניין חסר. ולכן, העצה הפשוטה היא (היות ואין ברירה וחייבים להוציא את הדבר הבלתי-רצוי, לכן צריך) לעשות זאת בבת-אחת, למרות שלפי שעה תחלש הבריאות היות ויותר דם ישפך - אף-על-פי-כן, היות וזה יהיה בבת-אחת, הסך הכולל יהיה הרבה פחות מהדם שיישפך כשיעשו זאת בעשר פעמים. והעיקר - שעל-ידי-זה החולה יבריא, כי יטפלו בעניין הבלתי-רצוי.

אמרתי לו שאני שמח לשמוע את דעתו - ואולי יש לנהוג בנוגע למצב בארץ ישראל בדיוק כך:

בנוגע למצב בארץ ישראל, ישנן שתי אפשרויות: האפשרות הראשונה היא - שיאמרו

לצד השני שלא רוצים למסור לידיו את ארץ ישראל, ומכיון שהוא יהיה ׳ברוגז׳ מכך, לא

יפעלו נגד המחבלים, כדי לא להרגיז עוד יותר את הצד השני, אלא ימתינו ויראו אולי לאחר

כשבוע יהיה לו מצב-רוח טוב יותר, ואז יאמרו לו שוב שאולי הוא יוותר על משהו - אך

338

לפועל לא יעשו כלום, ובמילא, המחבלים עם הנשק ישארו בירושלים העתיקה, בחברון, בשכם, ברמאללה ובכל מקום, רחמנא ליצלן!

לעומת-זאת, ישנה אפשרות שניה - שבבת-אחת - ״בשעתא חדא וברגעא חדא ״, יוציאו משם את כל המחבלים, בריאים ושלמים, וישלחו אותם משם! שהרי לא כל רבבות הערבים הנמצאים שם הם מחבלים - שאינם אלא אנשים ספורים. שאר התושבים שם, אינם מתעסקים בטרור, ורק רוצים שיתנו להם לחיות בשקט.

וכפי המתרחש עתה בלבנון - שאלו העושים את המהומות אינם אלא אנשים ספורים,

והם הורגים עשרות-אלפי אנשים, רחמנא ליצלן. וכמו-כן בנוגע למחבלים הנמצאים בארץ ישראל: ישנם אנשים ספורים בירושלים העתיקה, ואנשים ספורים בחברון, בשכם, ובלוד שהם עושים את כל המהומות. יודעים מי הם, יכולים לטפל בהם, אלא שמפחדים להתעסק אתם - בטענה ש ״אל תתגרה בגוי קטן ״3 ומכל-שכן ב ״גוי גדול ״, במילא אסור לעשות להם כלום, אסור לתת ליהודים להתיישב שם, ואפילו לאנשי הבטחון - לא נותנים להתיישב שם, עקב הפחד מה׳גוי׳!

בעשר השנים הללו התיישבו בירושלים העתיקה בסך-הכל מאה אנשים! מאה אנשים בעשר שנים!!! אשר בזמן זה התווספו הערבים (על-ידי ילודה, וכפי שהם קוראים לזה ׳ריבוי טבעי׳) פי כמה וכמה.

ויהי רצון, שיהיה העניין של ״שופטים ושוטרים תתן לך״843 - ״שופטים ושוטרים״ הפוסקים לפי דיני התורה. כולל גם הדין הברור בהלכות שבת שאם מוותרים למחבלים גורמים לכך ש״תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם״. ואין כל נפקא-מינה אם מדובר על ארץ ישראל, או על בארא-פארק, קיו-גארדענס, וויליאמסבורג, קראון-הייטס או בני-ברק - בכל מקום זהו אותו דין! וכך גם צריכים לפסוק בנוגע לרמאללה, בנוגע לרמת הגולן והחרמון כהוראת אנשי הצבא (שמשרתים כעת בצבא) שאמרו באופן ברור, שאם יסוגו מהשטחים ולא יעשו את מה שצריך לעשות מבחינה בטחונית - הרי שמעמידים בסכנת פיקוח -נפש, היה-לא-תהיה, את כל היהודים הנמצאים בארץ ישראל.

(מעובד ע״פ שיחת מוצאי שבת-פרשת ראה, א' דראש-חודש אלול תשל״ח)

שיחה זו והבאות לאחריה נאמרו בעקבות חתימת הסכם הכניעה האומלל ב׳קעמפ־דייוויד׳ (ט” ו אלול תשל״ח -17.9.78).

מסירת שטחים: ״לא תחנם״, ובנוסף לכך - פיקוח-נפש וודאי!

כל יהודי ויהודי מעם-ישראל הוא ה׳בעל-בית׳ על כל שעל, כל טפח וכל ׳משהו׳ מארץ ישראל. וממילא אין אף אחד שיכול להתנהג כבעל הבית בלעדי על ארץ ישראל - ״נחלת עולם לעם עולם״.

ובכדי שיהיה ״ונתתי שלום בארץ ״844 - שלום אמיתי - צריכה ארץ ישראל להתנהל כפי רצון הקב״ה שהוא ״בעל-הבית״ על כל העולם כולו, ועל-אחת-כמה-וכמה על ארץ ישראל שהאלקות שבה היא בגלוי, כמאמר הכתוב845 ״ארץ אשר . . תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״.

והנה, אחת מהוראות התורה היא - ״לא תחנם״846.

נוסף לזה: ישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך847, שבכל מקום שיהודים חיים שם, בין בארץ ישראל בין בחוץ-לארץ - כאשר עובדי-כוכבים ״ממשמשים ובאים״, אפילו כשזה רק ״על עסקי תבן וקש״ - אסור לפתוח את המקום לפניהם, אפילו כשמדובר על שטח בחוץ-לארץ. ואפילו כשהם באים על עסקי תבן וקש ״יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת״, כיון שזהו עניין של פיקוח-נפש.

ועל-אחת-כמה-וכמה שבמצב הנוכחי אין זה רק חשש של פיקוח נפש, אלא פיקוח-נפש וודאי כפי שאומרים באופן ברור אנשי הצבא האומרים דעתם - לא מצד חשבונות מפלגתיים או חשבונות פוליטיים, אלא השיקול היחיד שמנחה אותם הוא פיקוח-נפש -שמסירת שטח ולו שעל אחד מארץ ישראל, היא פיקוח-נפש כפשוטו.

דעתו של המומחה לעניני צבא, מקבלת את התוקף של דין התורה שמוכרחים לעמוד באופן חזק ובקומה זקופה, יחד עם נשק, היות וזוהי הדרך היחידה למנוע את העניין של פיקוח-נפש, חס-ושלום.

וזוהי גם הדרך והיחידה שעל ידה יהיה ״ונתתי שלום בארץ״ - לא שלום רגעי ומדומיין, אלא שלום כדבעי, שלום אמיתי ובר-קיימא - שזה יכול להיות דוקא כשמתנהגים על-פי הוראות התורה ש ״ניתנה לעשות שלום בעולם ״848. וכפי שנאמר849 ״ ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום״. ורק כשנוהגים על-פי התורה ש״היא נצחית ״850 - אפשר להבטיח את הענין של הפיקוח-נפש.

וכשנוהגים בדרך זו די בכך שיאחזו את הנשק לשעה קלה, כיון שעל-ידי ההנהגה בדרך זו, הרי נפעל הענין של ״תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן״851, וממילא יהיה ״ונתתי שלום בארץ״ עד ש״והלכו גויים לאורך״852. ומלכתחילה לא תהיה אפילו מחשבה על ענינים אחרים, מכיון שאז לא יהיו את ה״מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו״853.

נד$פ דפכם: אסיפה שהתקיימה בין הימים ג-ט״ו אלול ( 17.9.1978) מספר ימים קודם אמירת שיחה זו. - ישראל הסכימה שם ל: 1. הגדרה של ׳עם פלשתינאי׳ בעל ׳תביעות עודקות וזכויות לגיטימיות׳ בשטח יהודה ושומרון. 2. אין איזכור לזכויות עם ישראל ביהודה ושומרון. 3. המשא-ומתן על הריבונות הסופית ייפתח אחרי 3 שנות אוטונומיה במקום 5 שנים. 4. המשא-ומתן יתנהל עם ירדן והפלשתינאים - גם פלשתינאים פליטים שיחזרו מארעות ערב ויאושר במשאל עם בשטחים. 5. המשא ומתן יתנהל גם על מיקומם של הגבולות, היינו - אישור ישראלי לאפשרות של נסיגה מיהודה ושומרון לאחר 5 שנות האוטונומיה. 6. אין איזכור להתנחלויות יהודיות ביהודה ושומרון. 7. ויתורים מרחיקי לכת בנושאי הבטחון ביהודה ושומרון בתקופת האוטונומיה. 8. פירוק כל הישובים בסיני. 9. אישור החזרת בארות הנפט ושדות התעופה.


ההסכם שנחתם - ישראל נתנה הכל תמורת לא-כלום!!!

לפני מספר ימים היתה אסיפה ב״קעמפ-דיוויד״, בה נחתם הסכם בין ישראל למצרים:

למרות שבהסכם זה מרובה הסתום על הגלוי, וכבר למחרת החתימה נתגלו חילוקי דעות על ההסכם, לא רק בקרב שלושת החותמים עצמם כי אם גם בקרב חברי המשלחת, הרי הדברים החתומים מהווים מסמך מבהיל, מחריד ומצער שתוכנו הממשי הוא - ויתור על הכל תמורת לא כלום.

הדבר היחידי שבישראל משלים את עצמם שספק כמה זמן הוא יחזיק על הכסא. וגם בשעה שהוא יושב על כסאו לא ברור האם הוא ינהג כרצונו או כרצון ה״דוד העשיר״ - נותן הכסף - שיושב אי-שם בחצי-האי-ערב (=ערב הסעודית).

שקיבלו היא - הבטחה בעל-פה מאחד,

ידזיק 6' ד3הא: נבואה ברורה שהתקיימה שלוש שנים לאחר-מכן ברעח הנשיא סאדאת.


גם בנוגע להבטחה על קיום יחסים דיפלומטיים בין ישראל למצרים אין להסתמך כלל, מאחר ויודעים איזו ממשות ואיזה ערך יש ל״יחס דיפלומטי״. שברצונו, הוא מצווה לדיפלומטים שלו לחזור, וברצונו - שולח אותם הלאה.

הדבר המצער ביותר הוא, שישראל נתנה שטחים בפועל - שמצעד כזה אי-אפשר לשוב,

ולא ניתן להתחרט ולקחת מחר את השטח בחזרה. ואילו מצרים רק הבטיחה שיהיה שלום, דבר שאפשר לעשותו היום ואילו מחר - לבטלו לגמרי.

כלומר, שברגע שהוא יקבל לידיו את השטחים - הוא יכול להתחרט! היוצא מכל זה: שישראל לא קיבלה מאומה תמורת וויתוריה על השטחים!!

[ובנוגע לערבות שנותנת ממשלה זו וממשלה אחרת (ארה״ב) - הם נתנו ערבות גם בעבר וראו כיצד זה נגמר!854]

נוסף לזה: חתימה על מסמך המאשר מסירת שטחים, ואפילו באופן תיאורטי בלבד, לידי שליטה ערבית, מהווה הצהרת וויתור על שטחי ארץ הקודש שניתנו במתנה מהקב ״ ה -״נחלת עולם לעם עולם״.

מבהילה העובדה שחתמו על ׳אוטונומיה׳ לערבים ביהודה, שומרון וחברון!

פרט נוסף שנחתם בהסכם זה, אומר כי הערבים יקבלו אוטונומיה. ובמילים אחרות: ההנהלה האזרחית ביהודה ושומרון תהיה בשליטת הערבים. כלומר, שהערבים יוכלו לבחור לעצמם מנהיגים משלהם ולהתנהג כרצונם.

וראו בפועל, שלפני שהם קיבלו הנהלה אזרחית, ואפילו בערים בהם היה ממשל צבאי והבחירות היו תחת השגחת הממשל, הם בחרו בבחירות בכאלו שאין להאריך מי הם (שאמנם היו צריכים לקרוא להם בשמות מסויימים, אלא שישנו הדין של ״אל תפתח פה לשטן״855, ויהי רצון שיעשו תשובה ויהיו חסידי אומות-העולם).

ועל-אחת-כמה-וכמה שכאשר ימסרו לידם את ההנהלה האזרחית, או אז הם יחליטו שהמשטרה צריכה להיות שלהם, השמירה גם ברשותם והנשק אצליהם. אם כן יוצא שבהסכמה לאוטונומיה אנו פשוט ׳קושרים לעצמנו את הידיים׳!

ולמרות שמבטיחים שזה לא יהיה עכשיו אלא רק בעוד שנתיים, שלש או חמש שנים -הרי כשמסכימים בעיקרון (׳פרינציפ׳) לתת דבר מסויים מצד הצדק והיושר, הרי שאין כל סיבה להתעקש שזה יהיה רק בעוד שנתיים. כיון שהערבים יכולים לטעון טענה פשוטה: אם זה מצד צדק ויושר, מדוע שתעשו זאת רק בעוד שנתיים, הרי יכולים אתם לעשות זאת גם מחרתיים.

וודאי שבהסכם זה ישנם פרטים שלא פורסמו, אך על הפרטים שפורסמו - צריכה להיות הצבעה, ולאחר מכן לא יתאפשר להתחרט ומהם.

וזה מתבטא בכך, שחתמו על מסירת כל שטחי יהודה ושומרון לשליטה מלאה של הערבים, ורק במקומות מיוחדים (באופן יוצא מן הכלל) יחזיקו אנשי צבא, ואפילו במקומות אלו הממשל האזרחי יהיה בידי הערבים.

שזה כולל את העיר חברון, בה חיים רבבות ערבים אך לא מניחים אפילו ליהודי אחד ויחיד להתיישב בה, וזה נמנע מהם בכח הזרוע! בירושלים העתיקה התירו לכל-הפחות למאה יהודים להתיישב וגם זה בדוחק.

די בפעולות אלו להראות שחברון שייכת, כביכול לערבים, ועל-אחת-כמה-וכמה שכתבו וחתמו, כך שהענין קיבל משנה תוקף. כך נוהגים בשכם וברמאללה, ובכל השטחים המשוחררים. וכך אף רוצים להתמקח על ירושלים העתיקה ו״אל תפתח פה לשטן״.

אמנם בחסדי ה׳ זה יעבור כפי שצריך להיות וענינים אלו לא יצאו לפועל, אך עצם זה שכתבו וחתמו על כך הוא דבר מצער ומבהיל מאוד.

והדבר החמור ביותר הוא: שכבר עברו שלשה ימים מאז הסכם זה, בהם קוראים ומפרשים בזה פירושים, ורואים בבירור עד כמה נורא ההסכם, ולמרות זאת עדיין ישנם יהודים ש(לא רק שאינם מודים בחומרת הענין אלא) אומרים שזהו הישג! ובמה מתבטא ההישג - שיש שלום!

- איפה יש לך שלום ?! הרי מזמן חתימת ההסכם עד למסירת שטחים אלו בפועל (כיון שתהיה תקופה של משא-ומתן), אף-אחד אינו יודע מה יהיה עם אחד או שניים מאלה שחתמו, ואפילו הם עצמם אומרים שאינם יודעים מה יהיה איתם, ועוד שהרי הם תלויים בדעת נותן הכסף ! הרי הכל יכול להשתנות עד אז. וישאר רק ההפסד הגדול, שהשטחים יעברו לבעלות אחרת עם כל ההשלכות החמורות הנובעות מכך.

התקוה: שיתרחש נס כלאחר ׳ששת-הימים׳ שאז הערבים לא הסכימו לקחת השטחים!

חוזרים שוב על אותה טעות שעשו לאחר מלחמת ששת הימים, ולאחר מלחמת יום -כיפור, וכן על הטעות שעשו כאשר היו סמוך ל״תעלת סואץ״ בפעם הראשונה:

בחסדי הקב״ה היה נצחון מלא ליהודים והמון שטחים שוחררו. ולמרות זאת, באו יהודים שה׳ נתן להם במתנה בחירה חופשית והחזירו שטחים אלו בחזרה, וכעת חוזרים שוב על אותה טעות!

ויהי רצון שמאחר ו״לא ינום ולא יישן שומר ישראל״856 - הרי ודאי יקרה נס כמו בפעמים הקודמות (אף -על-פי שכעת זקוקים לנס גדול יותר מהנס שאירע אז, היות והטעות והנסיגה כיום גדולים לאין שיעור ממה שהיה אז), שלמרות שרצו אחריהם והפצירו בהם שיקחו את השטחים - בכל זאת הם סירבו לקחת! (בנימוק שאינם רוצים לקחת את השטחים - כיון שהם רוצים את הכל; אך הטעם האמיתי הוא משום ש״לב מלכים ושרים ביד ה׳״857).

ויהי רצון, שגם בימינו יתרחש אותו נס שהערבים לא יסכימו לקחת את השטחים, וכל ארץ ישראל לגבולותיה תהיה של היהודים, ״נחלת עולם לעם עולם״. (אולי ניתן ללמד זכות על היהודים, שהסיבה שהסכימו למסור שטחים היא, היות והם סמכו על הנס, שהערבים לא יסכימו לקחת את השטחים. אמנם זהו לימוד זכות קלוש מאוד, אך מכל-מקום, על יהודים צריכים לחפש אפילו לימוד זכות כזה)

וינהגו כפי שהקב ״ ה הורה בתורתו בכלל, ובפרט בפסק-דין בשולחן ערוך הלכות שבת שאסור לתת טפח ממקום שנמצא ׳על הספר׳, אפילו כשהם אומרים שהם באים רק ״על עסקי קש ותבן״, כפי שהוא אומר שם הטעם ״שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם״.

(מעובד ע״ פ שיחת ח״ י אלול תשל״ח)

צורת ניסוח השאלה - כשהולכים לקיים "משאל עם" על מסירת השטחים!

אני חושש מאלו שרוצים לפתור את הוויכוח על הנסיגה דרך קיום ״משאל עם״, משום שהסכנה טמונה בעצם ניסוח הדברים. אם יבואו וישאלו את העם ״האם אתם מוכנים לוותר על שטחים תמורת שלום?״ - תהיה זו הטעיה מכוונת, כי בשאלה החכמה הזאת מכניסים כבר חצי תשובה, כאילו שהויתור יביא לשלום.

אם הולכים ל״משאל עם״ זה רק בתנאי שינסחו את השאלה בערך כך:

האם כדאי להעמיד בסכנת נפשות כל בית ובית בארץ ישראל, ולהסתכן במלחמה, כשישראל תשאר בלי נפט, בלי גבולות בני הגנה, כשהאויב קרוב למוקדי האוכלוסייה שלנו, תמורת חתימה של סאדאת על הנייר, בשעה שברור הוא שעד היום המצרים כבר הפרו ארבע פעמים את חתימתם, וברור הוא שסאדאת לא יחיה הרבה זמן ולא ישלוט לעולם במצרים, וברור הוא שאין לו שום דעה על הערבים ביהודה ושומרון, וברור שערביי יהודה ושומרון מכריזים בגלוי שכוונתם להשמיד ולהרוג את כל העם היושב בציון, וברור הוא שגם אם קבוצה מסויימת תסכים לשלום, קבוצות אחרות לא יסכימו - והשאלה היא האם במצב זה כדאי להסתכן ולהחזיר את השטחים תמורת פיסת נייר שלא מחייבת איש?

(מיחידות מר שמואל כץ)

345

את החלטת הקב״ה - לא ניתן לשנות!

[דיבר אודות ירושלים, ואמר: ואז גם יראו שירושלים הינה עיר ש״חוברה לה יחדיו״858. היא מאחדת את כל היהודים859 עד לאופן שנהיה שלימות העם - כל העם היהודי בשלימותו]:

וזה מביא גם לענין של שלימות הארץ - שכל ארץ ישראל לגבולותיה היא ״נחלת עולם״ (נחלה נצחית) השייכת ל״עם עולם״ (לעם הנצחי) שהם היהודים - היות וזה ניתן להם מ״אלוקי עולם״ - מהקב״ה - שהוא בעל-הבית והמנהיג היחידי והנצחי של כל העולם.

וזאת, אף אחד אינו יכול לשנות - ואם ישנו חס-ושלום אחד הסבור אחרת, צריך לומר לו: ״עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל״860 - כל העצות הלא טובות מתבטלות, ובאופן של ״תופר״ (הפרה מעיקרא) שמלכתחילה אין להן קיום, היות ו״עמנו אל״! - יש לנו את הבטחת הקב״ה (באמצעות התורה הנצחית שניתנה מ״אלוקי עולם״) שזוהי ״נחלת עולם״ השייכת ל״עם עולם״!

והיות שהקב ״ ה הוא בעל-הבית על כל העולם ״בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ״861 - הן בשמים והן על האדמה - אזי וודאי שגם בארץ (באדמה) ינהגו כפי שהקב״ה רוצה.

ורצון הקב ״ ה הוא: ״ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״862 שעלה ברצונו של הקב ״ ה למסור את כל ארץ ישראל לגבולותיה ליהודים. וממילא, כל יהודי - היכן שרק נמצא, הוא בעל-הבית מלא על כל ארץ ישראל, היות והקב ״ה עצמו עשהו לבעל-הבית, ובמילא אף אחד אינו יכול לשנות זאת.

וכשיודעים שמהחלטת הקב ״ ה - לא ניתן לשנות מאומה! - אזי מובן, שפיקח לא יתחיל לעשות דבר ביודעו שהוא אינו יכול לעשות זאת (ובנוגע ליהודים - כולם פיקחים, כפי שמעיד הקב״ה עצמו - ״עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה״863 - וממילא, הם מתנהגים כפי שהקב״ה רוצה). ואודות הטפשים (אומות-העולם) - אומרת הגמרא864: ״בשופטני לא עסקינן״ - אין מה לוותר ולהתעסק איתם! - חבל על הזמן!

וממילא, זוכים היהודים לברכת הקב״ה: ״נצבים היום כלכם לפני ה׳ אלוקיכם״865. היינו, שיעמדו בתוקף שמלך עומד בו, שכאשר מלך עומד, הרי היחיד ממנו הוא ירא - זה הקב״ה

- ״אין על גביו אלא ה׳ אלוקיו״866.

או אז, יכול היהודי לבצע את כל מה שציוה עליו הקב״ה לעשות!

(מעובד ע״פ שיחת כ״ז אלול תשל״ח)

ישראל - היא זו שיצרה את ה״בעיה הדמוגרפית"!

. . אנחנו יצרנו במו ידינו את הבעיה הדמוגרפית, כאשר לא שלחנו את הערבים שנלחמו בנו בעיצומה של מלחמת ששת-הימים, וכשלא עשינו את זה והשארנו את הערבים במקומותיהם, ושלא יבואו כעת, וינופפו במחדל הזה של ״הבעיה הדמוגרפית״, כדי להסביר מדוע צריך לסגת מהשטחים, ולא לספחם לישראל.

נכון, אני מודע לכך שמתגוררים במדינה, יכולים להוות בעיה גדולה - אבל מהי האלטרנטיבה הטובה ביותר? האם יותר טוב שבשטח הזה תהי׳ מדינה פלשטינאית עצמאית או מדינה ירדנית שבה מליון וחצי ערבים בטווח-ירי ומלחמה עם כל הערים והכפרים בארץ? האם לא יותר טוב שאותם מליון ערבים יהיו נתונים לפיקוח המדינה בתוך גבולותיה עם כל הבעיות שהם מעוררים?

חבל שאותם נציגים ישראלים במשא-ומתן מפחדים בכלל להזכיר כי זכותינו על הארץ, נובעת מההבטחה האלוקית. אנחנו הרי רואים הרבה צעירים ערבים, להבדיל, שלא מתביישים ב״אמונה״ שלהם, וכשהם טוענים על זכותם על הארץ הם מביאים נימוקים דתיים, והם שבים ומתבטאים על-כך שהם לא יוותרו על ״האדמות הקדושות״ רק אצלנו מתביישים, כבר ניסו את כל הנוסחאות וראו את התוצאות, ובכל זאת מפחדים לנסות את הדרך הכי יעילה.

(מיחידות מר שמואל כץ)

מומחי הבטחון קבעו שאסור למסור שטחים!

בשולחן ערוך867 מובא שכשישנו מצב בו ישנו אפילו ספק פיקוח -נפש, על אחד מישראל, וכל-שכן על אלפים ורבבות מישראל, ועל-אחת-כמה-וכמה שזהו פיקוח-נפש וודאי - הדין ברור הוא, שאפילו אם באו ״על עסקי קש ותבן״ - אסור למסור שום שטח ושעל, וכל-שכן, כשבאים הם על ענינים גרועים יותר מעסקי ״קש ותבן״.

ישנם כאלו שמצדיקים מסירת שטחים, על-ידי שמעקמים את הפירוש האמיתי, באומרם, שלמען פיקוח-נפש יש למסור שטחים, וכן, ישנם כאלה שמצדיקים מסירת שטחים מצד ה״ג׳ שבועות״868. כשהם מתירים מסירת שטחים, מפני פירושים אלו ואחרים, אין הכוונה שהם משחקים עם פירוש הרמב״ם - אלא זוהי שאלה של ׳פיקוח-נפש׳ של בני-ישראל היה-לא-תהיה!

את דעתם על החזרת שטחים הם מבססים על פסק-דין של רב פלוני, שפסק שיש להחזיר שטחים מאחר והמומחים לענינים אלו אומרים שבשביל פיקוח-נפש צריכים להחזיר שטחים. אני לא ראיתי פסק-דין זה, ומבהיל להאמין שיש בכלל פסק-דין כזה, אך כיון שחיים בזמן בו צריכים לשלול בפירוש כל דבר, אחרת יהיו כאלה שיבינו הפוך - לכן, למרות שקשה להאמין לכך, הרי צריכים לשלול גם סברא זו: אחרי שהגיעו המשלחות ל״קעמפ-דייוויד״ שאלו שוב אצל מומחי צבא גבוהים (המשרתים כעת בצבא) - וכולם ללא יוצא מן הכלל אמרו פה אחד שאם יחזירו, ולו אחד מהשטחים רחמנא-ליצלן, הרי שזה יגרום פיקוח-נפש ליהודים הנמצאים בארץ ישראל! יודעים מי אמר את זה, ומתי, זה היה לאחר שהמשלחת מישראל נסעה לוושינגטון, ולאחר שהם כבר ידעו היטב איזה שטחים הערבים יקבלו, ואף ידעו על תוכנית ה״אוטונומיה״ לכל פרטיה - היתה תשובת המומחים שזהו עניין של פיקוח-נפש ליהודים הנמצאים בארץ ישראל.

אמנם אותו מומחה לא יכל לומר זאת בגלוי, מכיון שמתוקף תפקידו אסרו עליו לומר זאת - והוא מחויב במשמעת.

אך כששאלו אותו בצורה פרטית, באופן בו הוא היה בטוח שלא יספרו שהוא אמר זאת הוא ענה, שמסירת שטחים מהוה פיקוח-נפש ממשי. וכפי שאחד מאנשי הצבא - שיש לו שייכות ללימוד - התבטא, שמצד החשבון הצבאי והחשבון של פיקוח-נפש יצאו עם החתימה ׳בשן ועין׳, והוא אף הביא כמה ראיות והוכחות על כך. וכמו-כן אמר איש צבא נוסף, שמצד הענין של פיקוח-נפש זוהי סכנה גלויה וברורה ללא כל ספק.

ואם בכל-זאת, ישנו רב שמשלה את עצמו שמצד פיקוח-נפש מוכרחים למסור שטחים מסויימים, אזי מאחר ויתכן שהטעו אותו ובפרט שמדובר על עניין של פיקוח-נפש, יש לו את הברירה לקרוא לחדרו מומחה לעניני בטחון ולשאול את דעתו בזה - וממנו הוא ישמע את מה שכבר שמעו מכמה וכמה מומחי ביטחון, שמסירת שטחים גורמת לפיקוח-נפש של כל היהודים המתגוררים בארץ ישראל.

התועאות המרות שנב/ו מ/ירוב ׳חשבונות מדיניים׳ בנושאי פיקוח נפש!

ישנם אנשי צבא האומרים שבנוגע למסירת השטחים - יש שני שיקולים:

השיקול (=חשבון) הצבאי - שהחזרת שטחים גורמת לסכנת פיקוח-נפש; והשיקול המדיני - שלמרות שישנו ענין של פיקוח-נפש, בכל זאת יש למסור שטחים.

- יש לדעת שעירובים של חשבונות מדיניים כאשר מדובר אודות חשבון של פיקוח-נפש - זהו היפך דעת השולחן-ערוך!

כשמדובר אודות פיקוח-נפש אסור לחשוב על שום חשבון מדיני! ולא יתכן שרב יפסוק נגד השולחן ערוך, ויאמר שיש להתחשב בחשבון המדיני כשזה סותר את החשבון של פיקוח-נפש.

הוכחה ברורה לכך שאסור בשום אופן לערב חשבון מדיני כאשר מדובר על פיקוח-נפש ניתן להביא ממה שהתרחש במלחמת יום-הכיפורים (ומאחר שעכשיו גילו את כל פרטי המעשה שהיה אז, אף אחד אינו יכול להתווכח על זה):

כמה שעות לפני שהחלה המלחמה, הגיעה לישראל ידיעה ברורה שמצרים וסוריה גייסו את צבאם ועומדים הם הכן לתקוף רחמנא ליצלן, את ארץ ישראל.

349

בתחילה עוד התווכחו אם ידיעה זו נכונה, אך כשהתברר כי ידיעה זו נכונה וברורה, כינסו ישיבת ממשלה, ובישיבה זו היתה הערכה ברורה מאנשי הצבא - שאם יעשו מיד גיוס מלא של אנשי המילואים, יוכלו לעצור את המיתקפה ובמילא יהיו פחות קרבנות. והוסיפו: שאף יתכן שכשהערבים ישמעו על גיוס מלא יפול עליהם פחד והם יעצרו את ההתקפה, ועל-כל-פנים יהיו פחות קרבנות מכפי שיכול להיות אם הם יתקיפו כשלא יהיה גיוס מלא.

זו היתה דעתם של אנשי הצבא - חשבון צבאי.

לפוליטיקאים, היתה דעה אחרת:

אמנם מצד החשבון הצבאי ומצד פיקוח-נפש מוכרחים מיד לעשות גיוס מלא - אבל אז ישראל, תצטייר כתוקפנית, כמו-כן יש חשש שארצות-הברית תתרגז מזה, ותפסיק את סיוע הנשק והכסף; ולכן אין לעשות גיוס מלא, אלא רק יודיעו לארצות-הברית שיש ידיעה שהערבים מתכוננים לתקוף את ישראל, וישארו רק החיילים שנמצאים כעת בצבא, שבמצב כזה כולם מודים שיהיו יותר קרבנות, רחמנא ליצלן, אבל אז לכל-הפחות ארצות-הברית תשאר ידידה טובה ותעזור בנשק.

ההחלטה שהתקבלה היתה - שלמרות שמצד החשבון הצבאי ופיקוח-נפש מוכרחים לעשות גיוס מלא ולהגן על הגבולות, מכיון שעל-ידי-זה יחסכו קרבנות, בכל זאת, מוכרחים להתחשב עם החשבון המדיני - כיצד ישפיע הדבר על הידידות עם ארצות-הברית וכדומה.

כתוצאה מהחלטה אומללה זו ורצון למצוא חן בעיני העולם, לא גייסו את כוחות המילואים, וכשפרצה המלחמה, התמודדו החיילים לבדם, וכבר בשעות הראשונות של המלחמה - נהרגו אלפי חיילים, ואלפים נשארו נכים עד עצם היום הזה, וכל זה השתלשל מכך שעירבו את החשבון המדיני שלא במקומו.

נדדגו אלפי: תועאות המלחמה: 2521 הרוגים וכ-7000 פעו/ים!


לאחר מכן התברר, שזה לא היה גורם להרעת יחסי הידידות בין ארצות-הברית לישראל. ובנשק ששלחו האמריקאים ברכבת האווירית - כלל לא השתמשו, והוא אף נשאר במחסנים לאחר המלחמה. וזה למרות שלא עשו גיוס מלא, שמניעת הגיוס המלא גרמה נזק לכלי-הנשק של היהודים, ואף-על-פי-כן היה מספיק נשק, וכלל לא נצרכו לנשק ששלחה ארצות-

350

הברית; ועל-אחת-כמה-וכמה אם היו עושים גיוס מלא והיו מתכוננים למתקפה אפילו כמה שעות קודם לכן וודאי שאז לא היו נזקקים לנשק זה.

״זוהי אינה שאלה של ׳קורקבן׳ או ׳ריאה׳ - זוהי שאלה של פיקוח נפש״!

ולמרות שיודעים עובדות ברורות אלו - הולכים ומטעים ׳רב׳ ואומרים לו שצריכים להחזיר שטחים בשביל פיקוח-נפש!

איני יודע מי הטעה אותו, אך בידו של ׳הרב׳ לברר ולחקור האם מי שמסר לו זאת אמנם קיבל את חוות-הדעת הנכונה מהמומחים של הצבא:

מאחר ואנו לא חיים במדבר, יש בכל יום ויום את האפשרות לקרוא למומחה צבאי ולומר לו שרוצים לשמוע ממנו חוות-דעת מקצועית כמומחה בענינים אלו - מהו האופן שעל-ידו יהיה פחות פיקוח-נפש - כשימסרו שטחים או דווקא כשלא ימסרו?

וכאמור לעיל: כל המומחים בעניני צבא אוחזים בדעה אחידה, שהחזרת שטחים כרוכה בפיקוח -נפש של יהודים הנמצאים בארץ ישראל, וכפי שכמה מהם התבטאו שכבר יצאו "בשן ועין" בחתימה עצמה, ואין לשער מה שיכול לצאת מזה בעתיד, רחמנא ליצלן.

ענין זה של אי-מסירת השטחים, אין לו שמץ של שייכות לדין "אל תתגרה בגוי קטן"869, ולהתגרות באומות. זהו עניין הקשור אך ורק לפסק-דין ברור בשולחן-ערוך: כשיהודים חיים ב"עיר הסמוכה לספר" ועובדי-כוכבים באים ואומרים שהם באים רק "על עסקי תבן וקש" - הרי ישנו פסק-דין ברור שאין לערב שיקולים כגון, האם הגוי יהיה "ברוגז", או שמא זוהי התגרות, השיקול היחיד שצריך להיות הוא, האם בכך פותחים את שטחי ארץ ישראל לפניהם, וכיון שעל-ידי-זה נפתח בפניהם השטח - הדין הוא, ש״יוצאים עליהם בכלי-זיין" ואפילו בשבת. וכשם שבמקרה בו יש מחלה, צריך הרב לשאול לדעתו של הרופא, בדיוק באותה מידה צריך הוא לשאול לדעתם של מומחי הצבא בנוגע להחזרת שטחים.

ואין לשאול בענין זה (האם מדינה מסויימת תהיה "ברוגז" מכך או לא) אצל העיתונאים, זוהי לא שאלה שיכולים לשחק בה - שזה יאמר שזהו קורקבן והשני יאמר

שזוהי ריאה - אלא זוהי שאלה של פיקוח-נפש כפשוטו!!! ולכן צריכים לשאול רק את המומחים לכך. וכאמור, כבר שאלו את מומחי הצבא בנוגע לענין זה, ויודעים את שיטתם הברורה בנושא זה.

וכשמתעקשים לומר שמסירת שטחים היא שאלה של "אל תתגרה בגוי קטן", צריכים לדעת שבכך זורקים את העניין של פיקוח-נפש לצד.

וקשה להאמין שישנם יהודים שיעשו דבר כזה. הסיבה היחידה שהם אומרים כך היא כיון שהטעו אותם ולא סיפרו להם את האמת, והצרה היא שהם לא רוצים לקרוא למומחה צבאי ולשאול אותו.

הסיבה שוויתרו על השטחים היא כיון שלא עמדו בתוקף המתאים. וראיה לכך: שבנוגע לענינים מסויימים עליהם עמדו בתוקף, הצליחו.

- והיו ידיעות על כך בפועל שהעמידה בתוקף הועילה. טענו שאיני יודע את העובדות -לא רק שידעתי את העובדות אלא אף סיפרו לי מאחורי הפרגוד את מה שהתרחש, וכלל אין צריכים להגיע למידע סודי מאחר שזה דבר גלוי, וכדלהלן:

כאשר נשיא מצרים הגיע לירושלים - נגד רצונם של שאר המדינות הערביות, היה ברור לכולם שסיבת הגעתו היא, לעשות שלום בין מצרים לארץ ישראל. אם שאר המדינות הערביות יסכימו, מוטב. ואם לא, הוא יעשה שלום פרטי בין מצרים לארץ ישראל.

בתחילה, הוא לא אמר זאת - כיוון שהוא היה מעונין לקבל כסף מאותם מדינות, אך לא צריך להיות מומחה גדול בשביל להבין שכשהוא עושה זאת בגלוי - ביודעו שכולם מתנגדים לזה, כוונתו לעשות בנפרד שלום בין מצרים לישראל, אלא סיבת ההכרזה בגלוי היא, כדי שהוא יצטייר כאדם הגון, בכך שהוא מבקש מהם, ואם הם לא יתנו לו - הוא לא אשם, וזה כלל לא יזיק לו.

לאחר מכן כשהענינים התקדמו, ומשלחות ישראל ומצרים הגיעו ל׳קעמפ-דייוויד׳ -הבין אפילו תינוק בן יומו, שגם אם יפרדו המשלחות ללא תוצאות ממשיות - זה לא יזיק כלל לנציג מצרים, כיון שהוא עשה את כל התלוי בו: הוא התייצב בשם מצרים ובשם כל מדינות ערב, בירושלים, ולאחר-מכן בוושינגטון והציע שלום, הוא עשה כל שביכולתו, אלא שהוא לא הצליח לפעול שיהיה שלום.

352

כמו-כן, כשלון השיחות אודות נתינת שטחי יהודה ושומרון לפלשתינאים לא היה מזיק כלל לבא-כח של ארץ ישראל, כיון שאין לו מה לדבר עם מצרים אודות הנעשה בירדן. מה-גם שירדן והפלשתינאים אומרים בעצמם שמצרים אינה הבא-כח שלהם, כך שנציג של ארץ ישראל אינו רוצה לדבר עם מצרים על-זה.

אמנם ארצות-הברית היתה מוכרחת לפעול שהמשלחות לא יפרדו קודם שחותמים על הניירות, כיון שנשיא ארצות-הברית העמיד את כל סמכותו על כף המאזניים והזמינם לעיר בירתו [וושינגטון], הוא היה מוכרח להראות שארצות-הברית היא זו שמושלת ושולטת, כי אם לא - זה יכול להזיק לו בבחירות, לכן הוא היה מוכרח לפעול שיחתמו על איזה נייר שרק יהיה - העיקר שיהיה חתום על-ידי שני הצדדים;

אך מכל-מקום, "הלהט" שהיה לבא-כח של מצרים - הוא רק במה שנוגע למצרים. הוא אמנם תבע גם עבור הפלשתינאים וירדן ושאר המדינות, אבל לו עצמו נגע רק מה שנעשה בארצו, ואילו מה שנעשה ביהודה ושומרון - כלל לא נגע לו.

״אני אומר במלוא האחריות - אסור למסור את הגדה המערבית ויו״שן זהו פיקוח נפש״!

ואי-לכך, היה על הבא-כח של ארץ ישראל לטעון, שלא יכולים למסור את יהודה ושומרון (מאחר וכאמור, זה כלל לא נוגע למצרים), הן מצד הלאו של "לא תחנם"870, והן ובעיקר - כיון ששטחי יהודה ושומרון הם שטחי הגבול, המשמשים להגנתה של ארץ ישראל.

ואילו היו טוענים טענה זו בתוקף, ודאי שהיו מצליחים בכך. והראיה הברורה לכך היא מענין ירושלים:

נשיא מצרים, תבע את ירושלים בדיוק באותו התוקף בו הוא תבע דברים אחרים. אך כאשר אמרו לו באופן ברור: "זאת לא", הוא הסכים לכך.

וכשם שעמדו בתוקף בנוגע לירושלים, כמו-כן היו יכולים לעמוד בתוקף גם בנוגע ל"גדה המערבית". וכיון שלא עמדו על-כך בתוקף, לא הצליחו להחזיק בזה. והמצב אכן היה כן וכפי שמובן לכל מי שמבין בענינים מדיניים - נוסף לידיעות שהגיעו "מאחורי הפרגוד".

לאחר מעשה, ישנם כאלה הסבורים, שמאחר וחתמו הרי זה כאילו שנמסרו השטחים -ואת הנעשה אין להשיב.

אך יש לדעת שהדבר עדיין לא נעשה, ועדיין לא התחיל, קודם יש לדבר על כל הפרטים ופרטי-פרטים, עד-כדי-כך שיכולים להתחרט ולבטל זאת ואין זה עניין לדבר על כך בפרסום.

ואני אומר במלוא האחריות:

כל הגדה המערבית, וכל יהודה ושומרון - אסור לתתם על פי שולחן-ערוך כי הוא עניין של פיקוח-נפש!!

באם ארצות-הברית תראה שיש לה עסק עם אנשים שעומדים בתוקף על עמדתם -עמדת ההלכה, עמדתה של התורה - "תורת אמת", "תורת חיים" - האומרת, שכיון שזה קשור עם פיקוח-נפש לכן אסור לפתוח את הגבול אפילו כדי אצבע קטנה כי כך תיפתח לפניהם הארץ כולה. וכפי שראו בזמנים אחרים, שכאשר טענו בתוקף - הטענה נתקבלה.

בזמנים אד1דיפ: ביקורו של בגין בארה״ב. אז? העיג קרטר את תוכנית האוטונומיה. קרטר דרש שיהיו ויתורים גם בירושלים (ו׳ טבת תשל״ח - 16.12.1977).


וכיון שזו דעתם של כל אנשי הצבא, יכולים לאספם שוב ולשאלם כיצד הוא המצב מצד החשבון הצבאי בלבד, ולאחר מכן אפשר לומר את הנימוק שמכיון שכל אנשי הצבא אמרו פה אחד שמסירת השטחים תגרום לפיקוח-נפש של כל היהודים הנמצאים בארץ הקודש -היה-לא-תהיה, לכן אי-אפשר לוותר על שטחי יהודה ושומרון.

וטענה זו תתקבל גם עתה:

כיון, שמצד אחד, מצרים אינה "להוטה" ולא נוגע לה מה יהיה ב״גדה המערבית", ולאידך גיסא, ארצות-הברית לא תיתן שיעזבו את ״קעמפ-דייוויד״ ללא חתימה, ולכל-הפחות, על פריצת דרך לשלום בין מצרים לארץ ישראל ואז, כשארצות-הברית תראה, שאין שום דרך לפעול שיחזירו את יהודה ושומרון, היא תפעל שלכל הפחות יחתמו ישראל

354

ומצרים על נוסח של שלום, שימנע מלחמה (וכידוע, שלא תיתכן מלחמה ללא השתתפותה של מצרים).

ובכדי שאכן יקרה דבר זה, צריכים באותם שעות מעטות שנמצאים שם, לעמוד בתוקף ולומר בבירור את חוות דעתם של אנשי הצבא, אמנם לא חייבים לומר שכך כתוב בשולחן ערוך, אך יכולים לומר שזוהי חוות-דעתם של כל אנשי הצבא, פה אחד!

אני מוכרח למחות היות וישנו הדין ״לא תעמוד על דם רעך״!

למרות שבאמת אין זה עניין שלי, היות וישנם רבנים מארץ ישראל שזהו תפקידם לעשות את כל הרעש, אבל כיון שישנו הדין871 של "לא תעמוד על דם רעך", לכן אני מנצל את ההזדמנות לדבר באופן שיוכלו לשמוע זאת בכל קצווי תבל.

אני אומר זאת בכל החריפות, כיון שעומדים בארבעת הימים שבין יום-הכיפורים לסוכות שאז היהודים ׳עסוקין במצוות׳ ומצד "לא תעמוד על דם רעך" - כל אחד שיודע על המצב אסור לו לשתוק ועליו לומר בגלוי את המצב כמות שהוא!

שהמצב הוא כאמור לעיל - אני חוזר על כך בפעם השלישית מצד חומרת העניין -שכל אנשי הצבא אומרים פה אחד, שעל-פי חשבון צבאי אין כל ספק שאם יחזירו משהו ב״גדה המערבית" הגבול המזרחי של ארץ ישראל פותחים את כל הארץ לפניהם, ובכך גורמים לפיקוח-נפש לכל היהודים הנמצאים בארץ ישראל.

וגם מצד החשבון המדיני - כשיעמדו על-כך בתוקף יצליחו; בדיוק כשם שהצליחו כאשר עמדו בתוקף בנוגע לירושלים.

אמנם בגלל אותה טעות שעושים בנוגע לגדה המערבית ולא עומדים בתוקף, אין להם את הזכות לעמוד בתוקף בנוגע לירושלים - אך בכל זאת, הקב" ה עזר שעל ירושלים עמדו בתוקף, כדי להראות שכאשר הצד השני רואה שאכן מתכוונים לכך באמת - הם מוותרים!

וכאמור, מצרים תחתום חוזה שלום עם ישראל גם אם ישראל לא תסכים לתת את הגדה המערבית. היא אמנם דורשת הכל, אך היא תקח מה שיתנו לה, וכיון שארצות-הברית לא תתן לנציגי המדינות רשות לחזור, קודם שיחתמו על נייר, אזי הם ׳יצאו ידי-חובה׳, בחתימה על נייר של שלום בין מצרים וארץ ישראל - ורק אם ישראל תיתן טעם פשוט מדוע אין יכולים לחתום על מסירת הגדה המערבית - שהטעם הפשוט והאמיתי הוא, שכאשר ארצות-הברית תשאל את המומחים שלה בעניני בטחון, הם יאמרו שאם ימסרו את הגדה המערבית לערבים, הרי שבכך, פותחים את כל הארץ לפניהם - וכך יוותרו האמריקאים על סעיף זה.

ההסכמה לאוטונומיה - שמיטת הקרקע מתחת לרגליים!

אמנם יש שטוענים, שאין זו מסירת שטחים אלא אוטונומיה בלבד אך כמדובר כמה פעמים, אין הפירוש בזה שנותנים אוטונומיה ליהודים, אלא נותנים אוטונומיה לאלו הנמצאים בשכם, בחברון, ברמאללה וכיוצא-בזה (שכבר עתה יש להם אוטונומיה בזעיר-אנפין), ויודעים את מי הם בוחרים בתור נציגיהם - וכאשר נותנים להם אוטונומיה ואפילו רק אזרחית, הרי שאז הבעלות של ישראל במקום זה מפסיקה, ורק כשממשיכים לשמור שם על הבטחון, ישראל שולטת במקום.

ולאחר שהם יקבלו את האוטונומיה הם יבואו ויטענו שאין ברצונם לחכות חמש שנים872 ומספיקים חמשה ימים, וידרשו שיוציאו את הצבא מכיון שיש להם משטרה שלהם, ולהחזיק משטרה משלהם יתירו להם באוטונומיה, ואפילו יתנו להם נשק.

על-ידי הסכמה זו לאוטונומיה, שומטים מלכתחילה את היסוד מתחת לרגליים, שאחר-כך לא יוכלו לעמוד שם. בהזדמנות הראשונה שהערבים ירגישו מה יש בכחם, כבר לא תהיה כל אפשרות להתדיין אתם!

וראו באופן ברור: שלאחר שחתמו ב ״קעמפ-דייוויד״ שמוותרים על כל מה שברשותנו ומביאים להם אוטונומיה, וכולם איחלו על כך ׳מזל טוב׳, שלוקחים חלקים מארץ ישראל, ורק המתינו כמה שבועות, ומיד הציבו תביעה שזה עדיין לא מספיק וצריכים למסור שטחים נוספים, ולא יכולים לחכות חמש שנים וכו׳, וכל הפרטים שחלקם נדפסו כבר בעיתונים וחלקם יודפסו מחר ומחרתיים.

מזי טוב: 50 אלף איש חגגו בכיכר מלכי ישראל את ה׳שלום׳ יום לאחר חתימתו -ט״ז אלול תשל״ח - 10.9.1978


אם היו עומדים מלכתחילה בתוקף, לא היו מגיעים לכך כלל, אבל כעת ברור מה יהיה, רחמנא-ליצלן היה-לא-תהיה, באם יחתמו על הנוסח שרוצים להציע עכשיו: אין שום ספק וספק-ספיקא שזה יגדיל את הסכנה של פיקוח -נפש שלא בערך ממה שהיה עד עכשיו, ועל יסוד העובדות שהיו עד עתה זמן קצר לאחר החתימה הם יתבעו תביעה אחרי תביעה, עד לתביעה של הקיצונים שבהם שאינני רוצה להעלותה כלל על דל-שפתי.

הנקודה בכל הנזכר-לעיל היא:

ראשית: אלו שהטעו אותם עד עתה, ואמרו להם שהמומחה הצבאי אומר שמצד פיקוח-נפש צריכים להחזיר שטחים - שידעו שזו טעות חמורה ביותר, ונגד פסק הדין בנוגע לפיקוח-נפש.

הם אמנם לא אשמים בזה שהטעו אותם, אך בידם לברר את זה וכל מומחה צבאי שהוא יזמין אליו (כמובן בהבטחה שהוא לא יגלה את שמו, כדי שלא יהיו לו צרות על אמירת האמת) ישמע את אותה חוות-דעת ששלוחי שמעו מכולם בלי יוצא מן הכלל: שמהחתימה בלבד יצאו ב׳שן ועין׳, ושהסכנה בנוגע לפיקוח-נפש היא שלא בערך מכפי שהיה עד עתה, רחמנא-ליצלן.

שנית: אלו האומרים שהם שאלו את הפוסק והוא אמר שהם צריכים לאחל ׳מזל טוב׳

על מסירת שטחים, אזי חובתם האנושית מצד הגינות פשוטה (ואף לא מצד שולחן-ערוך) לפרסם (ובמיוחד באותו מקום אליו הגיעה הידיעה שלהם) שהפוסק אמר להם לשתוק, ולמרות זאת הם איחלו ׳מזל טוב׳ זה לזה.

שלישית: שלא יחשבו שזה נשאר סוד, ולכן יכולים הם להמשיך להעלים