האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

על ה"משחק" בין ישראל לחמאס

שלימות הארץ

הרב אבישי איפרגון 242 צפיות 0

על ה"משחק" בין ישראל לחמאס

 פרשנות בטחונית בראייה חסידית

מאת: הרב אבישי אפרגון

 

על ה"משחק" בין ישראל לחמאס

מזה מספר שבועות נתונים תושבי הדרום במצב בלתי אפשרי. ירי הרקטות המתמשך מעמיד אותם בסכנת חיים, גורם לנזקים, משפיע על חייהם ומצב בריאותם הנפשי, ומביא לירידה ברמת הפעילות הכלכלית.

 לא אחת אנו שומעים על ה"זליגה" של רקטות "בודדות", ועל כך שהיורים הינם בסך הכל "ארגונים סוררים" (שאינם סרים למרות החמאס), ומה גם שזהו רק "טפטוף" של רקטות. האם היו משתמשים במינוחים הללו גם במקרה שהרקטות היו "זולגות", "מטפטפות", ונופלות (חלילה) באחת מערי המרכז החשובות?

 זוהי אינה אלא "מכבסת" מילים, שמעקרת את המשמעות האמיתית של הדברים – המדובר הוא בסיכון יום יומי לחייהם של כמיליון תושבי הדרום!

 

הערכת המצב של חמאס

אין ספק כי החמאס הוא שמאפשר לארגונים השונים להוציא לפועל את ירי הרקטות לעבר ישראל, מתוך הערכה כי ישראל אינה מעונינת להיכנס לעימות חזיתי איתו, והיא "תכיל" את ירי הרקטות.

 החמאס עוקב היטב אחר אמצעי התקשורת בישראל, שומע את הצהרות הבכירים ש"ישראל אינה מעונינת להיגרר לעימות", ומבין שיש לו מרחב תמרון, במסגרתו הוא יכול למתוח את החבל, יותר ויותר, ולקבוע "כללי משחק" חדשים בדרום, לפיהם "מותר" לו לאפשר ל"ארגונים הסוררים" – שכוללים לא רק ארגונים קטנים, אלא גם את הג'יהאד האסלאמי – לשגר מדי פעם מטח רקטות, וזאת משום שישראל בוודאי תאפשר לפלשתינים "לשחרר קיטור" ולהירגע בשל הצהרת טראמפ ובשל חשיפת המנהרות...

 החמאס יודע לנצל היטב את החולשה והפחד שאמצעי התקשורת מבטאים.

 ישראל מצידה, מעריכה שהחמאס אינו מעוניין בעימות צבאי כולל, וזאת בשל האינטרס שלו בהמשך תהליך הפיוס הפנים פלשתיני, בשל הלחץ המצרי (מצרים הכריזה בשנים האחרונות כי החמאס הוא "ארגון טרור", והיא גם חוששת מעימות שיכול להשפיע על מרחב סיני ולכן היא פועלת להרגעת המצב), ובשל המצוקה בה נתונות התומכות המסורתיות שלו - קטאר (שמצויה תחת חרם סעודי-מצרי) וטורקיה (שסובלת עדיין מזעזועים עמוקים – כלכלית, מדינית וצבאית - מאז נסיון ההפיכה).

 אמנם, ישנה מעורבות איראנית, ונראה כי איראן מעורבת ותומכת בהסלמה האחרונה ברצועה (וגם מספקת אמל"ח ומימון לחמאס ולג'יהאד האסלאמי), אולם, נראה כי החמאס אינו מזדרז להיגרר לעימות כולל, אלא בעיקר מנצל את הרפיון שבתגובה הישראלית, על מנת לשנות את המצב בדרום (שבאופן יחסי היה שקט בשלוש השנים האחרונות), ולהביא למצב שבו הוא פועל נגד ישראל, ומאפשר גם לגורמי טרור אחרים לפעול, ללא תגובה ישראלית או עם תגובה מינורית.

 וכך, ממשיכים להם שני הצדדים ב"משחק" הבלתי מתקבל על הדעת – החמאס מאפשר ירי "מוגבל" שמסכן חיי יהודים רחמ"ל, וישראל מגיבה ב"תגובות מחושבות", שאינן מסבות לארגון נזק שום ממשי.

 

לשבור את המשוואה

אי אפשר ואסור לישראל להמשיך עם ה"משחק" הזה. חמאס חייב להבין, במהירות ובאופן חד משמעי, שבישראל לא יקבלו "טפטוף" של רקטות, גם אם הן מגיעות מ"ארגונים סוררים". לשם כך על ישראל להעלות במהירות את רף התגובה, ולהשתמש במגוון האמצעים העומדים לרשותה – ביניהם חיסולים ממוקדים של בכירי הארגון, חיסול של פעילי ירי ומשגרים לפני הפעלתם, פגיעה בתשתיות שיגור, הרס מנהרות בתהליכי בניה (גם כשהן עדיין ברצועת עזה), תקיפה של מפקדות ועמדות צבאיות על יושביהן (ולא תקיפה של מבנים ריקים...), ועד לפגיעה בתשתית אזרחית תומכת טרור (מפעלי בטון המשמשים עבור המנהרות, תשתיות תקשורת, חשמל) וכו'.

 כדאי להזכיר כי הלחימה במבצע צוק איתן, שדשדשה למעלה מ- 50 יום, הופסקה ביוזמת חמאס, רק לאחר שצה"ל מוטט רבי קומות בהם שכנו בכירים פלשתינים, ולאחר ביצוע חיסולים ממוקדים נגד מפקדים בכירים.

 ביחד עם הפעילות המבצעית, יש לשלב גם מאמץ הסברתי מתאים, שימחיש לחמאס שישראל אינה חוששת להגיע לעימות צבאי מלא איתו, ושבמקרה שכזה היא תפעל לחיסולו ולמיטוט שלטונו.

 תגובות ישראליות בלתי מידתיות ביחד עם גישה תקיפה ונחושה, יביאו, להערכתי, להבנה ערבית ש"בעל הבית השתגע", כללי המשחק החדשים אינם מקובלים, ויש לחדול מירי הרקטות, על מנת שלא להגיע לעימות חזיתי בו ישראל תפעל ישירות כנגד בכירי החמאס ותחסל את שלטונו ברצועה.

 

ואם חמאס יגרר למלחמה?

ראשית, כנ"ל החמאס אינו מעוניין במלחמה בעת הזאת. ועוד והוא העיקר שלישראל כדאי לפעול דווקא בעת הזו על מנת למוטט אותו. בתקופה הנוכחית נהנית ישראל מתמיכה אמריקנית חזקה ביותר (בניגוד גמור למצב ב"צוק איתן" שבו אובמה פעל להפסקת המבצע, ואף מנע אספקה של טילי "הלפייר" עבור מסוקי האפאצ'י הישראלים, ובכך סיכן את חייהם של חיילי צה"ל שנזקקו לסיוע אווירי צמוד). גם האווירה הבין לאומית בשנים האחרונות נוטה באופן ברור נגד ארגוני האסלאם הקיצוני (ביניהם החמאס), וכך גם האווירה במדינות ערב (וכנ"ל שאפילו מצרים הכריזה על החמאס ארגון טרור).

 מבחינה מבצעית, צה"ל שיפר באופן דרמטי את יכולות התקיפה של חיל האוויר (שמסוגל כיום להשמיד אלפי מטרות בימים בודדים), והכניס לשירות מאות טנקי מרכבה סימן 4 ונגמ"שי נמ"ר, שיש להם מערכות מיגון אקטיבי מדגם "מעיל רוח" (שמיירטות כל טיל נ"ט שנורה לעברם) – טנקים ונגמ"שים אלו יכולים לחדור לרצועת עזה, ולפעול ללא חשש מירי RPG וטילי נ"ט, גם בלב מחנות הפליטים הצפופים ברצועת עזה.

 יכולת ההגנה על העורף שודרגה אף היא משמעותית, ע"י הכנסתן לשירות של סוללות "כיפת ברזל" נוספות וכן של סוללות "שרביט קסמים" (שנכנס השנה לשירות ונחשב לטיל היירוט המתקדם ביותר בעולם).

 לעומת זאת, מערך המנהרות ההתקפיות של החמאס שהיה קיים במלוא כוחו בזמן מבצע "צוק איתן", הצטמצם בהרבה, לרשותו עומדות לכל היותר מנהרות בודדות, ולכן זוהי ההזדמנות להכות בו בטרם יפתח שיטות תקיפה חדשות (או אמצעי לחימה חדשים). מערך הלחימה הקרקעי שלו (6 חטיבות) יקרוס להערכתי במהירות מול פעילות קרקעית אגרסיבית ונחושה - כפי שקרה גם במבצע "עופרת יצוקה" – אז התפוררו חטיבות החמאס מול המהלך הקרקעי הנחוש של צה"ל, רבים מלוחמי החמאס נטשו את עמדותיהם, מיהרו להחליף את המדים בבגדים אזרחיים, וברחו מהחזית.

 

אמנם, מערך המנהרות התת-קרקעי של החמאס בתוך רצועת עזה עצמה, יהווה מכשול מסוים לפעילות היבשתית של צה"ל, אולם יש לדעת כי צה"ל נערך בשנים האחרונות גם ללחימה מול אתגר זה – הן באימונים אינטנסיביים, פיתוח שיטות לחימה חדשות, הגדלת הסד"כ ההנדסי המיומן שמסוגל לפעול ביעילות מול האיום, והן בהכנסה לשירות של מגוון אמצעים לא מאוישים (רובוטיים וכיוצא בזה) שמסוגלים לסרוק מנהרות ואף להפעיל אש בתוך המנהרות.

 

ככלל, סביר להעריך, שברגע שיקרוס שלטון החמאס ובכיריו יחוסלו, גם רוב פעילי הטרור יאבדו במהירות את המוטיבציה להילחם, והמערך הצבאי יתפורר במהירות.

 בהמשך, לאחר קריסת שלטון החמאס, יהיה ניתן להחיל שוב על הרצועה שלטון צבאי, ואף להחזיר אליה את אחינו היקרים שגורשו מביתם.

 הכותב שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, והינו פרשן לעניני צבא ובטחון, ראש ישיבת חב"ד כפר סבא, ומרצה בכיר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...