האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

הרב טל: אין לחגוג ביום העצמאות

שלימות הארץ

אתר הגאולה 15430 צפיות 8

הרב טל: אין לחגוג ביום העצמאות

הננו מביאים שוב את הכתבה על הרב שמואל טל, מבכירי הרבנים בציונות הדתית שהעז לצאת בגלוי נגד חגיגות יום העצמאות. "כמו שאין לחגוג על הקמת הנציבות הבריטית במקומה של המלכות התורכית, כך אין לחגוג על הקמת המדינה הנוכחית, גם הנציב הבריטי הרברט סמואל היה יהודי, ובכל זאת לא חגגנו על עלייתו לשלטון, כיון שהוא ייצג מלכות אחרת; כך אין לחגוג על עלייתו לשלטון של ראש ממשלה יהודי אחר, (בן גוריון), כיון שהוא מייצג מלכות אחרת, שאינה מלכות ה'.

קטעים מראיון וכתבה של הרב שמואל טל בערוץ 7:

שאלה: מה זו המדינה הזו - אתחלתא דגאולה? חושך כפול ומכופל? ערב רב? קרו פה תהליכים שונים, קיבוץ גלויות, הקמת המדינה, מלחמות מלוות בניסים, מה המשמעות של התהליך הזה שעובר על עם ישראל? מתלוות לזה, במקרה או שלא במקרה, תופעות כמו התחלנות וניתוק מאמונה ומשמירת תורה ומצוות של חלקים גדולים מעם ישראל, ובמיוחד של אלו הדומיננטיים בתהליכים הנ"ל, איך זה מסתדר?

הרב שמואל טל: לא היה בכל תולדות ישראל אף צורר שהצליח לגרום למאות אלפי יהודים לעזוב את דתם כמו שהצליחו ראש הממשלה הראשון וחבר מרעיו. לא היו אף פעם אימפריות של כפירה וטומאה בישראל כדמותן של האוניברסיטאות והתקשורת הממלכתית בישראל שמפיצות כל כך הרבה כפירה וטומאה בחסות ומכוח המדינה. לא היה מזמן בית שני מציאות שהנהגת עם ישראל ושליטתה על יראי ה' ונאמני התורה מסורה בידי כופרים ומרשיעי ברית.

אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד (חולין ס' ע"ב). משמעות הדברים היא שבניגוד לתחומים אחרים שבהם יכולים להיות שותפים גורמים שונים ואף מנוגדים, במלכות והנהגה יש רק כתר אחד ורק מלך אחד. ואפילו אם מלך אחד רוצה לקדם כמה ענינים שמתאימים בחלקם לרצונו של המלך השני, הוא לא יכול לשמש כמלך בשותפות עם המלך השני.

המלכות החילונית הנוכחית שונה במהותה ממלכות ה' ובתחומים רבים היא אף אויבת לה, ולכן היא אינה יכולה לשמש בשותפות עם מלכות ה'. אי אפשר לראות בה ביטוי להשבת מלכות ה' על עמו ישראל, ולכן אין לחגוג על הקמתה.

כמו שאין לחגוג על הקמת הנציבות הבריטית במקומה של המלכות התורכית, אף שהיא היתה טובה ממנה והועילה יותר לתהליך הגאולה; כך אין לחגוג על הקמת המדינה הנוכחית, אף שהיא יותר טובה ומועילה מהשלטון הבריטי. וכשם שהנציב הבריטי הרברט סמואל היה יהודי, ובכל זאת לא חגגנו על עלייתו לשלטון, כיון שהוא ייצג מלכות אחרת; כך אין לחגוג על עלייתו לשלטון של ראש ממשלה יהודי אחר, כיון שהוא מייצג מלכות אחרת שאינה מלכות ה'.

לענ"ד, העובדה שחלק גדול מהציבור הדתי אינו רואה סתירה בין המלכויות היא הסיבה העיקרית למפולת הנוראה ולשבר המחריד שקורה לציבור היקר הזה. האחוזים המבהילים של עוזבי הדת ושל הדתיים לייט (שזהו שם מכובס למשומדים לתיאבון) נובעת מהפסיחה על שתי הסעיפים הללו.

אם נער מתחנך לכך שהמלכות הזאת היא עצמה נדבך במלכות ה', אזי גם החינוך והתרבות וגיבורי התרבות של המלכות הזאת, מהוים נר לרגליו, וכך הוא גדל בבלבול ובניגודי ערכים. כל הערכים ובעיקר ערכי הצניעות נעשים מעורבבים אף הם וממזגים בקרבם קדושה וטומאה גם יחד (החצאית וכיסוי הראש קצת מתאימים למלכות ה' וקצת מתאימים למלכות דקליפה...).

שאלה: עד לגירוש מגוש קטיף הרב היה מהחוגגים את יום העצמאות, מה הרב סבר לפני כן ומה השתנה מאז? התפיסה הקודמת היתה מוטעית? היו מגמות של חילון והרחקה של עם ישראל מתורה ואמונה גם לפני כן, וגם האחיזה הלאומית התרופפה כבר קודם, במה שבא לידי ביטוי בפינוי ימית ובהסכמי אוסלו, איך הרב ראה את התופעות האלו?

הרב טל: כשבאה צרה גדולה לישראל צריך לעשות חשבון נפש נוקב ולבחון את כל המעשים ואת כל התפיסות מחדש. התורה והנביאים וחז"ל וגדולי ישראל מדגישים שאסור להתעלם ולהמשיך כרגיל כשהקדוש ברוך הוא מביא צרה גדולה. את האסון האיום בהחרבת גוש קטיף לא ראיתי רק כתוכנית זדונית של ראש ממשלה זדוני אלא כמסר מאת ה' שבא לעורר ואף לבחון את כל הדרך מחדש.

בגירוש נוכחתי לראות איך המדינה כמדינה גייסה את כל מערכותיה - הממשלה, המשטרה, השב"כ, הצבא, מערכת המשפט, הפרקליטות, התקשורת - והכל כדי לפעול נגד עבדי ה', לגרש עשרת אלפים יהודים מבתיהם, ולהחריב חבל ארץ פורח, בצורה כל-כך מרושעת ומכוערת, עם צביעות ושקרים, עם שחיתות ואיומים, תוך אכזריות וחוסר אנושיות בסיסית.

זה לא היה פעלול ושחיתות של גורם כזה או אחר העומד בפני עצמו. וזה איפשר לי בחסדי ה' להגיע להבנה, שהבשילה אצלי כבר שנים קודם לכן, שהמלכות הזאת בכללותה מיוסדת על בסיס שיש בו ניגוד מובנה ומובהק למלכות ה'.

לצערי, לא ראיתי שנלמד לקח כלשהו מהגירוש האיום הזה. הכל הכל נשאר כפי שהיה. הכית אותם ולא חלו. אני מודה לה' שזיכה אותי ואת מוסדותינו להעיז ולדייק את התפיסות שלנו למרות המחיר העצום ששילמנו על כך.

אף אני גדלתי על ברכי התפיסה הציונית-דתית המקובלת, והתחנכתי על ההשקפות שלה, ולא ראיתי בהתחלה את מה שאני רואה היום כטעות גדולה. ואולם במשך כמה שנים שכבר קדמו לגירוש התעוררו בי ספקות גוברים והולכים בצדקת הדרך הזאת עד שהבשילה בי ההכרה שהגעתי אליה בזכות ובגלל חשבון הנפש הנוקב שהרגשתי צורך לעשותו בשנה שלפני הגירוש, בגלל הצרה הכלל ישראלית של הגירוש שניחתה על כולנו.

חשוב לדייק בדברי במאמרי הראשון, בענין ההדרכה שקיבלתי ממורנו ורבנו הגה"צ הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל. זה לא שבאתי אליו וביקשתי "הסכמה". שאלתי אותו מה נכון לעשות ואיך ראוי  לנהוג. הוא ידע שמה שהוא יגיד לי זה מה שאעשה, כפי שנהגתי לפני כן ואחרי כן (הוא גם הדריכני בהרבה שאלות אישיות ורוחניות ולא רק בהנהגת הישיבה). והוא זה שיעץ לי כך!! (לא לומר הלל ביום העצמאות).

ש. ומה עם גדולי ישראל שסוברים אחרת?

הרב טל: אמת, כי בזמן מתוקן בהיות סנהדרין והוראה אחידה, נדרש כל יחיד לבטל דעתו בפני הפסק האחיד של בית הדין הגדול. אולם לצערנו לא זכינו לסנהדרין והדעות חלוקות בכל ענייני ההלכה. גם בשאלה זו נחלקו גדולי ישראל מן הקצה אל הקצה. וכמדומני שדוקא רוב גדולי ישראל צידדו בדעה שלא לומר הלל ביום העצמאות ולא לחגוג את היום הזה מהסיבות שמנינו לעיל. אם כי אין תוקף הלכתי לרוב מסוג כזה.

 וברצוני להודיע בזאת בשער בת רבים שהתייעצתי לפני כן עם מורנו ורבנו הגאון הצדיק הראשון־לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל. והוא זה שיעץ לי לא לומר הלל ולא להוסיף לחגוג. והוא פרשׂ חסותו הקדושה עלינו באותה תקופה ותמך בי ובישיבתנו במסירות גדולה הן לפני הגירוש והן לאחריו, ואף עודד תלמידים להגיע ללמוד בישיבתנו.

 שאלה: אז מה זו גאולה? גילוי שכינה או מדי צבא?

הרב טל: עיקרה של הגאולה הוא גילוי שכינת ה' על עמו ישראל. וזה מתבטא בעיקר בבנין בית המקדש, בחידוש הנבואה, בחידוש הסנהדרין ובהשבת מלכות בית דוד. אבל גילוי מלכות ה' על עמו מתבטא לא פחות בכך שכל מערכות החיים שבונה עם ישראל בארצו מתקיימות ומתפקדות בהתאם לרצון ה' ולמען שמו. ומדי צבא של צבאות בית דוד יהוו חלק מקיום המערכות הללו. הם יפעלו רק על פי ההלכה, בצניעות ועל פי ערכי המוסר של התורה. אבל אם הצבא אינו פועל כך, אז המדים שלו מאבדים את קדושתם.

שאלה: המשיח אמר לבעל־שם־טוב שהוא יבוא לכשיפוצו מעיינותיו חוצה, איפה זה נכנס בתהליך הזה?

הרב טל: עיקר העיקרים של קללת הגלות הוא לא רק המקום הפיזי, אלא בעיקר הסתר פני ה' והריחוק ממנו. אינו דומה בן שאביו הוציאו מביתו והולך בחושך בלי קרן אור, לבן שאביו כבר קרא לו ומחזיר אותו הביתה. במצב הגלות עבודת ה' לובשת פנים הרבה יותר קודרות ומלאות יראה.

 אולם ככל שהגאולה מתקרבת, ה' קורא לנו אליו ומסביר לנו פנים. כל עבודת ה' מקבלת פנים חדשות של הארה, נעם והתמתקות, והקשר איתו חוזר להיות קשר טבעי כבן לאביו. זו בדיוק הבשורה והמהפכה של החסידות.

 לכן החסידות היא ממש המבוא לתהליך העצום של שיבת ישראל לארצו, לניסים הגדולים ולתהליך התשובה המופלא. ובאמת, גם מצד הניסיונות של הדור האחרון, נדמה שאין אפשרות לצלוח אותם ולהחזיק איתנים בקדושה, מבלי הקשר החי, הבוער והישיר אל ה' יתברך, שתורת החסידות מלמדת אותנו.

 שאלה: בחיי היום יום שלי, איזו משמעות יש להשקפה בנושא הזה על עבודת ה' היום יומית שלי?

 הרב טל: כפי שאמרתי לעיל, יש לבירור הזה משמעות עצומה המתבטאת בתופעות ה"נשירה" וה"לייט" אשר מגיעים לאחוזים מבהילים, וגם מהבתים הטובים ביותר. כדי שלא נגיע לידי כך יש צורך בשתי הנקודות העולות מהדברים דלעיל:

 לראות שה' גואל אותנו, משיב אותנו אליו, הולך ומנחם אותנו. ומתוך כך לעבוד אותו מתוך אהבה, אמון, שייכות, מתיקות ובריאות. להתחזק מאוד מאוד בבירור בין המלכות דקדושה ובין המלכות דקליפה, בין הטמא ובין הטהור; להיות מאוד מדויקים מה אמת ומה שקר, מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא נכון.  כאשר אדם חי בבלבול, יצר הרע מפיל אותו בקלות. אסור לנו לוותר על ערכי הצניעות והקדושה ולהכנע בזה לנורמות החילוניות. אסור לנו להישמע ל"חכמים" המזלזלים בתורה ובחז"ל תוך כדי אימוץ הנורמות הכפרניות של התרבות החילונית.

 עלינו להבין שאנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תרבות קשה ביותר ועלינו לגייס את כל כוחותינו כדי להחזיק באמת בלא פשרות, מתוך גאות ה' ואמונה שלימה שרק לאור התורה הקדושה ניתן למצוא את כל הפתרונות ולגאול את החיים על כל מערכותיהם.

 שאלה: ומהי המשימה הכללית בעבודת ה' שצריך לקחת בשביל להתקדם לקראת הגאולה השלמה?

 הרב טל: נראה שכיום המשימה מספר אחת שעל כולנו להירתם אליה היא קירוב רחוקים והחזרה בתשובה של אחינו האהובים כל בית ישראל. זאת ביחד עם בניית אלטרנטיבות של חיים שלמים מתוך תורה, לכל הדברים הנעשים שלא כדרך התורה, ובעזרת ה' גם מהלך זה יוכל להוביל להשבת לב בנים על אבותם.

 המשימות הללו לא יכולות להתקיים מבלי שכל אחד ואחת מאיתנו יתקשר יותר ויותר בקשר אמיץ, חי ואוהב לדבקות בה', בתורתו ובעבודתו. ככל שרוח ה' תפעם בנו יותר ונהיה דבוקים בה' ובתורתו יותר, כך נוכל להקרין את השראת השכינה לנו, לכל הסובבים אותו ולכל בית ישראל. 

 -----

תגובות

  1. אוריאל צימר, גאון וחסיד ששלט ב17 שפות על בוריון והכיר היטב את משנתה האידיאולוגית של הציונות, שנוסחה ע"י "אחד העם", ברנר, גרינבוים וכיו"ב. נולד בווינה בירת אוסטריה במשפחה יהודית לא דתית. בשנת 1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה עם הוריו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה בחיפה, שם למד בבית הספר הריאלי. לאחר מכן, כשעברו הוריו לתל אביב, המשיך את לימודיו בגימנסיה הרצליה. חברו לספסל הלימודים היה משה שמיר. בצעירותו היה מרקסיסט וציוני נלהב. בחיפושיו אחרי האמת, אחרי איזה זמן חזר בתשובה. עבר להתגורר באזור העדה החרדית בירושלים, ערך יחד עם עם עמרם בלוי את "היומן", יומון ירושלמי, היה מראשי פאג"י וערך את ביטאון התנועה הקול. לאחר מכן עבר לארצות הברית והתקרב לחסידות חב"ד ולרבי שליט"א מלך המשיח, והיה בין ראשוני המתרגמים של שיחותיו לשפות שונות.
    בשנת ה'תשי"ט על פי הוראת הרבי שליט"א מלך המשיח כתב (תחת שם העט "א. גיטלין") את החוברת "יהדות התורה והמדינה", ובה עמדתו ביחס לציונות ולמדינה. חלקים מהחוברת נמצאים באינטרנט בשני חלקים:
    http://www.daat.ac.il/daat/history/tnuot/yahadut-2.htm
    http://www.daat.ac.il/daat/history/tnuot/yahadut1-2.htm
    בשנותיו האחרונות עבד צימר כמתרגם, הן עבור האו"ם והן עבור חב"ד. הוא שלט ב-17 שפות: עברית, ערבית, יידיש, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, הולנדית, פורטוגזית, רוסית, פולנית, צ'כית, רומנית, הונגרית, טורקית ופרסית. היה מיודד עם מזכ"ל האו"ם טריגווה לי. מזכ"ל נוסף של הארגון, דאג המרשלד, אמר לו כי הוא "או"ם שלם", בשל השפות הרבות שבהן שלט.
    צימר התגורר בויליאמסבורג שבברוקלין, ניו יורק. נפטר בלונדון לאחרי מחלה ממושכת בט' בכסלו ה'תשכ"ב (1961).
    בשנת 1964 הוקם על שמו "שיכון אוריאל" ליד שכונת סנהדריה בירושלים‏[3] וב-1973 נקרא על שמו רחוב בירושלים.

    = = =
    בימים האחרונים הודפסה החוברת מחדש, והיא היום רלוונטית הרבה יותר מאשר אז.
    = = =
    להלן צוטטו מספר קטעים מהחוברת, אבל כדאי מאד לקרוא בעיון את כולה.
    מתוך פרק י' סוד הצלחתה של הציונות
    = = = = =
    אכן לא פלא הוא שהציונות הצליחה להתפשט במידה כה רבה בקרב ההמונים. אף לפני יובל שנים לא הכל היו "אינטליגנטים" בעלי חוש אבחנה. המילה "ארץ ישראל" היא מילת קסם לגבי כל יהודי ויהודי. הצעירים הללו, שאצבעותיהם כבר החלו נכוות מן ההתבוללות ומן ההליכה בדרכי הגויים אשר סביבם, נאחזו ב"יהדות" חדשה זו, שהביאה עמה המצאה נפלאה: אפשר להיות "יהודי" טוב וגאה בלי עול מצוות, אפשר ליהנות משני עולמות בבת אחת: להיות יהודי ולדאוג לתקנת עם ישראל, וליהנות באותה שעה מכל העינוגים הקוסמים שהיה בידו של הרחוב הבלתי יהודי להציע. גם "המצאה" זו כבשה לבבות רבים בעיירות הקטנות. ואף יהודים רבים יראים ושלמים מקרב ההמון שלא התמצאו בסבך העניינים ראו בכך בתמימות אתחלתא למילוי התקווה המשיחית.
    נוסף לזה ידעה הציונות כמעט מראשית ימיה לנהל תעמולה יסודית וענפה כיד התכונה הגרמנית הטובה על מייסדיה שהיו ברובם ילידי אשכנז או חניכי אוניברסיטאות גרמניות.
    = = = = =
    מתוך פרק יב על הצהרת בלפור
    = = = = =
    מנהיגי הציונות המשיכו בינתיים ב"משיכת החוטים" בזירה הבינלאומית. מלחמת העולם הראשונה שמשה הזדמנות נאותה לכך. הוצעו הצעות כמעט לכל המעצמות שתזכינה בתמיכת "היהדות הבינלאומית" בתנאי שתסכמנה לתמוך בהקמת "בית לאומי יהודי" בארץ ישראל. כיוון שבפועל נכבשה הארץ מידי התורכים בידי האנגלים, הגבירו אפוא את "משיכת החוטים" באנגליה, עד שלבסוף ניתנה הצהרתו המפורסמת של הלורד באלפור ב- 2 בנובמבר 1917 כי "ממשלת הוד מלכותו תראה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה (א"י)".
    יודעי דבר, ודווקא מבין ראשי הציונים, ידעו כי הצהרה זו בנוסח המעורפל שבו ניתנה, לא הייתה דווקא ניצחון שלם למה שרצו הציונים, ושמשה מקור ושורש לכל מיני צרות ב- 25 שנות המנדאט, אולם דבר זה לא הקטין את ההתלהבות ברחוב היהודי, והיו אף כאלה שהשוו את הצהרת בלפור - לא פחות ולא יותר - מאשר להכרזת כורש על בניין הבית השני.
    כאן אנו נתקלים בפעם הראשונה במאורע בעל קנה מידה עולמי מבחינה ידועה. וכיוון שישראל מאמינים בני מאמינים שאין אדם נוקף אצבע קטנה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, הרי שראו בכך מעין "אצבע אלקים" מעין "אות מן השמים" שמלמעלה הסכימו לתכנית הציונות. ומה גם כאשר נתמנה סיר (היום לורד) הרבט סמואל כ"נציב הראשון ליהודה" לאחר קבלת המנדט ע"י אנגליה מאת חבר הלאומים, וסיר הרבט סמואל הלך רגלי מארמונו בפסגת ההר בדרום ירושלם עד לבית הכנסת ר' יהודה החסיד בעיר העתיקה במזרח העיר ועלה שם לתורה למפטיר ובכה באמרו "על כסאו לא ישב זר" - הלא נקל לשער שבלב רבים נולדו תקוות משיחיות. רבים מוותיקי ירושלם אולי יזכרו, כי היו אף בתי כנסיות שבהם כללו בנוסח הקדיש את המילים: בחייכון וביומיכון וכו' ובחיי אליעזר בן מנחם", שמו העברי של סיר הרברט.
    = = = = = =
    מתוך פרק י"ג:
    = = = = = =
    ראשי הציונות לא פסקו מ"משיכת החוטים" משך כל ימי השואה ולאחריה. שעה שכלל ישראל המום מהמהלומות הכבדות, שעה שהכאב הקהה את החושים - דימו ששעה זו כשרה לבצע את "הניתוח הגדול" להפוך את כלל ישראל ל"עם נורמאלי" ולשים קץ לגלות בכוח עצמם ע"י הקמת מדינה.
    "משיכת החוטים" הזאת בימי השואה ולאחריה כוללת בתוכה פרקים שונים שכדאי מאוד היה לפרסמם ולכתוב עליהם. כמה מן הפרטים הללו צפו ועלו לאור היום בהמשך משפט קאסטנר - אולם לא על כך אנו מדברים עתה.
    אף על פי כן כדאי יהיה למסור עובדה "קטנה" אחת זו ששמעתי מפי העד המהימן, בה"א הידיעה הרב מיכאל דב ווייסמאנדל ז"ל (אשר אף בנאומו של התובע הכללי של מדינת ישראל, חיים כהן, הוא נקרא בשם: "אותו צדיק" - ר' "תיק פלילי 124" בהוצאת "ידיעות אחרונות" תל אביב).
    שח לי ר' מיכאל דב ז"ל: הידיעות הראשונות על קיומו וסדריו של מחנה ההשמדה באושווינצים - בירקנאו, נתקבלו ע"י שני יהודים סלובאקיים שהצליחו ע"י הרפתקאות שונות להימלט משם חזרה לסלובקיה ומסרו גביית עדות מפורטת בצירוף מפות, מספרים וכד' בנוכחות אחד הקונסולים הניטראליים. בחירוף נפש הצליח הרב ווייסמאנדל להגניב את המסמך הזה לנציגי "היהדות" (הדזוינט והסוכנות) בשווייצריה. ואמנם נתקבלה תשובה כעבור זמן מה: "מסרתי את מכתבך לחיים (ווייצמאן). הוא ישמח מאוד. זה יועיל לנו להשיג מדינה...".
    בזיכרונותיו (הנמצאים עתה בדפוס) מביא הרב ווייסמאנדל את הנוסח המקורי של מכתב אחד שנתקבל מאותם המוסדות הציוניים המרכזיים בשווייצריה, בתשובה לקריאת עזרה שהופנתה אליו ע"י הגב' גיזלה פליישמאן הי"ד - עסקנית ציונית ותיקה ופעילה ביותר בענייני הצלה בימי השואה - בשיתוף פעולה עם הרב ווייסמאנדל זצ"ל שהיה קרוב שלה. קריאתה לעזרה כללה גם הוראות מדויקות כיצד להושיט את ההצלה וכו' (כאמור, אי אפשר להיכנס לפרטים כאן). התשובה שנתקבלה לאחר צפייה דרוכה הייתה: כל העמים שפכו את דם בניהם במאמץ המלחמתי. אנו רוצים במדינה יהודית ו"רק בדם תהיה לנו הארץ..." (אלה המתארים עתה כ"עלילת דם" כל הזכרה של פרשות אלה - מוטב להם שיזמינו בעוד מועד את ספרו של הרב ווייסמאנדל זצ"ל ויקראו בו ובכל המסמכים המצורפים אליו).
    = = = = =
    מתוך פרק יד
    = = = = =
    יד. המדינה הופכת מציאות
    לא יפלא כי במצב הנואש שבו נמצאו היהודים במחנות הפליטים, ובפרט לאחר התעמולה הציונית הרבה במחנות שהייתה לעתים קרובות מלווה גם איומים, עוררה הידיעה על הקמת המדינה גל של שמחה בחוגים רבים מאוד. מובן כמו כן כי השמחה הרועשת ביותר הייתה בקרב אלה שהקמת המדינה לא חייבה אותם לכלום - פרט לכמה דולרים (המשמשים ניכוי ממס הכנסה) - ציוני אמריקה. נכון הדבר כמו כן, כי ע"י הקמת המדינה הוקלה אפשרות היציאה מן המחנות ליהודים רבים והייתה להם רווחה זמנית על ידה.
    אולם השקפת התורה כלפי המדינה לא יכלה להיות אחרת מאשר הייתה כלפי הציונות.
    המדינה אינה אלא מסקנא הגיונית וישירה מן הציונות. הציונות שאפה למדינה בתור "פתרון בעיית היהודים" וכחלק מתהליך ה"נורמאליזציה" של העם היהודי - והשיגה סוף סוף שאיפתה זו.
    בניגוד למה שחושבים, יש גם כיום רוב דתי מכריע בארץ. החשבון הוא חשבון של סטטיסטיקה פשוטה: עם תום המנדאט היו בארץ כחצי מליון יהודים לערך וגם בהם אחוז דתי ניכר. כיום מתקרבת המדינה למליון השני. נוספו אפוא במדינה למעלה ממליון - כמעט מיליון וחצי - עולים. מאין באו העולים הללו? נכון הדבר, שהעולים הראשונים באו ממחנות "העקורים" (ד. פ.) באירופה וכן מכמה מארצות מזרח אירופה. גם בין אלה היה אחוז היהודים שומרי התורה די גדול. אולם כל העלייה האירופאית הזאת לא הגיעה ליותר מחצי מיליון, אף אם נצרף את העלייה החדשה מרומניה. כל היתר באו מארצות המזרח - והללו כולם שומרי תורה ומצוות במעט או הרבה. יש אפוא "רוב דתי" ואם אין הדבר ניכר בשלטון - הרי שגורמים אחדים לדבר, גורמים שבמשטר, בפוליטיקה וכו' שאינם מענייננו כאן.
    עצם קיומה של מדינה עם בית נבחרים שיוכל להחליט על ענייני תורה ומצוות ע"י הצבעה ברוב דעות מנוגד בתכלית הניגוד לתורה, אפילו אם ההצבעה תהיה תמיד "לטובת" התורה!
    במילים אחרות: הטענה מדוע לא הקימו החרדים את המדינה וכו' מופרכת מעיקרא, ועד כמה שבלתי פופולארי הוא להגיד זאת כיום, הלא עובדה היא (כמו שנאמר לעיל לגבי הציונות) כי אילו היו החרדים בעלי הדעה המכרעת - לא היו מייסדים מדינה לעולם! עובדה כי - וגם זאת אוהבים להסתיר "ולהתבייש" כיום - כי גדולי ישראל די בכל אתר ואתר התנגדו במפורש להקמת מדינה יהודית. כפי הנזכר לעיל נתקבלה החלטה כזו אף בוועידת אגודת ישראל בשנת תרצ"ז - אף שאגודת ישראל לא היוותה גם אז את האגף "הקיצוני" ביותר לציונות - ואצ"ל אותם גדולי ישראל שעמדו "מימין" לאגודת ישראל...
    = = =
    מתוך פרק ט"ז
    = = = =
    לשבחם של ראשי המדינה ומייסדיה יש לאמר כי הם לא הסתירו מעולם את כוונתם. בן גוריון בנאומיו מכריז השכם והערב על מגמת המדינה "להקים עם חדש" ועל צבא ההגנה שמגמתו העיקרית להיות "בית היוצר" ל"עם חדש" זה.
    כותב הדברים האלה הביע עוד לפני כמעט עשר שנים את הדעה, כי בכיוון זה יש לראות גם את הכוונה האמיתית בהעלתם לארץ של קראים, שומרונים, שבתאים ובני כל מיני כתות שאינם נחשבים ליהודים על פי ההלכה, ואת עידוד פעולת הרפורמה בארץ, דבר שאין בו כל צורך אובייקטיבי ואין כל דרישה כזאת נשמעת מאיזה צד שהוא בין תושבי הארץ.
    המחלוקת שפרצה בזמן האחרון (1958) מסביב לשאלה "מי הוא יהודי" (12 שנים לפני "חוק מיהו יהודי") דומה והיא עשויה להבליט אפילו למוכי סנוורים, את מגמת היסוד של המדינה "לשנות את דמותו של ישראל". שכן, לפי ההשקפה הציונית הרואה בישראל "גוי ככל הגויים" מוצדקת עמדתם של חוגי השלטון בנידון זה במאת אחוזים. גישה זו רואה - לפי מתכונת הגויים - את ה"לאומיות" כגורם נפרד וחשוב יותר מן ה"דתיות", ומדוע זה יתחשבו במעצורים שמטילה ה"דת" לשם קביעת הזהות ה"הלאומית". כלום לא ראינו, למשל, שאחד מגדולי הסופרים הגרמניים היה דווקא צרפתי בשם שאמיסו? הלא אין העולם כיום מאמין ב"תורת הגזע". וההשתייכות "הלאומית" - לפי מושגי הגויים היא זהות "תרבותית" בעיקרה. מדוע לא יוכל אפוא בן אם קטולית להיות "ישראלי" או אפילו "יהודי" טוב, אף אם הוא משתייך לכנסייה הקטולית?
    = = =
    מתוך פרק י"ט - הפתרון
    = = = =
    האמת היא, כאמור, כי אין פתרון ראדיקאלי. כל מה שאפשר להשיג - ואת זאת אפשר להשיג בקצת רצון טוב, הוא מה שקורין בלע"ז: modus vivendi ("הסדר חיים"), הסדר שימנע ככל האפשר מלהרגיז את הרוחות. היוזמה לכך צריכה לצאת מחוגי השלטון: להימנע מלחוקק חוקים ולתקן תקנות הפוגעות במישרין בתורה, לצוות על המשטרה לנהוג בצורה אנושית וכו' וכו', וככל שימעטו הפוליטיקאים הדתיים להתערב בדבר - ייטיבו לעשות. ברור ש"הסדר חיים" כזה אינו פתרון, כל שכן שאין פתרון כולל.
    התשובה היא אפוא הדרך האחת והיחידה המובילה לקראת "פתרון כולל" ובר ביצוע, ולפי השקפת התורה אין ולא יוכל להיות אלא פתרון אחד ויחיד שהוא גם ממשי וגם פתרון "כולל" לכל הבעיות שעלו על הפרק בכל שנות גלותנו.
    "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ותורה שבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ד', הרי זה בחזקת שהוא משיח... ויתקן את העולם כולו ולעבוד את ד' ביחד שנאמר "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא בשם ד' ולעבדו שכם אחד". (רמב"ם הלכות מלכים פי"א).
  1. קטע משיחת הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח בנוגע לאותם אלה שאומרים הלל ביום העצמאות (מתוך הספר "בין אור לחושך"):
    "הטעות הנוראה הגיעה לממדים מבהילים, שביום ה´ באייר קבעו אמירת הלל בברכה, ויש שקוראים בתורה ואומרים הפטרה עם ברכותיה, ומהם העושים קידוש בברכה ואומרים "שהחיינו".
    ומלבד המבואר לעיל ולקמן שאין כאן לא עצמאות גשמית ולא עצמאות רוחנית, אלא ירידה נוספת בחושך הכפול והמכופל של הגלות, הנה בנוסף על עצם הטעות והפגם באמונה, יש כאן גם אמירת ברכות לבטלה (בהלל ובהפטרה ובקידוש, וי"ל אפילו בברכת שהחיינו). וכמה מרבני ארץ הקודש ת"ו פסקו שאסור לברך על ההלל ביום זה (ועל "יום ירושלים" כדלקמן), ויתירה מזו פסקו שלא לאומרו*. (הערה: מופיעה כאן בשיחה הערת שוליים מספר 90 שהוסיף הרבי ושמאד חשוב לקרוא, כך שבסיום הציטוט מדברי הרבי, מצורפת גם הערה 90).
    ואף לעניין עצם השמחה, גם אם הייתה רק על חסדי ה´ ללא קשר ל"לאומיות", הרי לאחר נסים כה גלויים ובפרט אחרי מלחמת "ששת הימים", היה צריך ביטוי השמחה להיות בתוספת בענייניו של הקב"ה מחולל הנסים, היינו בלימוד תורה והוספה בגדרי הקדושה, אבל למעשה רואים שחגיגות ה"עצמאות" מביאים את ההיפך מזה. ועוד, שאדרבה ביום העצמאות גדלה ההרגשה של "כוחי ועוצם ידי", ואפילו לא מדגישים כל כך את המסירות נפש של הנלחמים. ולמרות שגם הקצינים הגבוהים הודו כי "יד ה´ הייתה זאת", וכל אחד הרגיש בזה ובמיוחד ראשי הצבא שידעו את יחסי הכוחות שמכל צד את הסיכויים שע"פ הטבע, שלא היו כלל כאופן התנהלות המלחמה ותוצאותיה-הרי בפועל, האופן של ביטוי השמחה ביום זה אצל רבים בארץ ישראל, אינו קשור עם הוספה בגדרי הקדושה שיבטאו את התודה לה´, אלא את ההיפך הגמור.
    ולהלן הערה 90 שהוסיף הרבי לשיחה:
    "כי אפילו אם היה מדובר בהלל על הנסים בלבד, ללא קשר ל"לאומיות" וכ´ו, הרי הנסים לא היו ביום ה´ באייר, ואדרבה שאז התחילה המלחמה ביתר שאת. ומלבד זאת הרי כבר הוכיח החיד"א בשו"ת "חיים שאל" ח"ב סימן יא, דהלל נתקן רק על נס שנעשה לכל ישראל. והמהר"צ חיות הוכיח ב"תורת נביאים" מאמר דרכי משה ח"א, שהלל נאמר רק על נסים היוצאים מהטבע לגמרי, כמו קריעת ים סוף וכדומה. ועוד שהרי אחד הטעמים שאפילו בחג הפורים אין אומרים הלל הוא משום ד"אכתי עבדי דאחשורוש אנן"(מגילה יד,א) וכ"ש וק"ו בזמננו. וראה עוד בשו"ת "ציץ אליעזר" ח"י סימן יו"ד אות ג-ד. ומצער המצב וההפקרות, שגם קטנים שאינם רבנים כלל, פוסקים דינים בזה, ומשמיצים את רבני ישראל שאסרו לברך על ההלל ולאמרו, ומזלזלים בכבודם, ואין פוצה פה ומוחה וכ´ו. (והגם שכמה ממנהגים אלו הסכימו להם חברי "הרבנות הראשית". הנה אף שאלו המכהנים במשרה זו כוונתם רצויה, ואולי גם מעשיהם באם היו יכולים לפעול כרצונם, הרי לא תמיד עמדו בניסיון (מלחץ השלטון והתחייבותם להשתתף בטקסים שונים, וכדומה ) וכבוד אלקים הסתר דבר. ומוסד זה לא זו בלבד שלא היה כדאי לייסדו טרם שנוסד, אלא שגם עתה לאחר שכבר בא לעולם, אם היה כח לבטלו היה ראוי לעשות כן. וכידוע היחס השלילי של גדולי ישראל בדורות שעברו, שהתנגדו בכל עוז להקמת מוסד כזה, והרי המציאות דשנות הרבנות הראשית דארה"ק ת"ו הוכיחה, אשר החששות שלהם צדקו במילואם, ועוד יותר. ולכן פשוט שאין לקבל דעתם בעניינים כמו אמירת הלל וכ´ו, שהם מחוייבים לזה מצד מעמדם ומשרתם. אמנם כמובן שכל זה אין לו שייכות לייחס הכבוד שצריך להיות אל הרבנים עצמם המכהנים, וגם אל המוסד לאחר שהוא קיים ומייצג בעיני רבים את היחס לתורת ישראל ומצוותיה, ואחז"ל "אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו").
  1. שמעתי בעצמי מהמזכיר של הרבי שליט"א מלך המשיח, הרב לייבל גרונר שליט"א בעת התוועדות בר מצוה של נכדו באייר תשנ"ה:
    בשנת תשי"ב הרב נריה ע"ה (מי שייסד ארגון "בני עקיבא") היה ביחידות אצל הרבי וביציאתו סיפר להריל"ג מה שהיה ביחידות.
    הוא שאל את הרבי למה חב"ד לא חוגג את "יום העצמאות"?
    הרבי ענה לו שהוא חושש מלענות לו, פן (הרב נ') יפול מהכסא!!!
    הרב נ' פנה לרבי שלמרות זאת הוא רוצה לשמוע!
    הרבי אמר לו שהשאלה הנכונה היא לא, למה חב"ד לא חוגג... אלא למה חב"ד לא צם ביום זה!
    הרב נ' התבטא ואמר שהוא ידע שהרבי מאד חריף בנושא ה"ציונות" אבל לא תיאר שכל כך חריף.
    הרבי המשיך להסביר: בעת שדנו על דבר הקמת המדינה היתה 2 הצעות. הצעה אחת היתה מדינה עצמאית, הצעה שניה שזה יהיה מדינת חבר באירגון חבר העמים הבריטי.
    הערבים הודיעו שבאם זה יהיה מדינה בחבר העמים הבריטי הם ישתקו אבל באם זה יהיה על ידי הכרזת עצמאות הם יצאו למלחמה!
    המשיך הרבי: ראשי המדינה החליטו שלמרות האיום של הערבים הם רוצים עצמאות, זאת אומרת שידעו מראש שדמם של ילדי יהודים יישפך, ובכל זאת העדיפו "עצמאות" אז נשאלת "השאלה" צריכים לחגוג או לצום......
  1. וואוו איזה יופי לראות התפכחות של הציונות הדתית......מתחיל להרגיש שיש לי שותפים לדרך...
  1. בעקבות מה שקורה במדינה בזמן האחרון מאז הקמתה אפילו
    אז יש הרבה אזרחים ואפילו רוב שסובלים פה ומרגישים כמו בגלות
  1. טוב שכיבלתם שכל יום השואה זה לא יום עצמאות ! עצמאות של מי של הרוצחים הערבים שבגלל שחייל ירה ברוצח ערבי צריך להאשים אותו ברצח של מי של רוצח מחבל ערבי ימח שמו אמן זאת לא ממשלת ישראל !
  1. גם ברית המועצות הקומוניסטית, מדינת הכפירה ששלטה על חצי עולם היא תחת הקב"ה, ובכל אופן היתה כפירה יותר מאשר עבודה זרה. כי עובדי עבודה זרה בכל אופן מאמינים בכל עליון כלשהו, ובלשון חז"ל "קרו לי' (לקב"ה) אלוקה דאלוקיא", אבל שם היתה כפירה להאמין רק בכוחי ועוצם ידי. ועל זה מבוססת הציונות שהקימה את מדינת ישראל. עד היום בחנוכה בקיבוצים שרים "נס לא היה לנו פך שמן לא מצאנו .. ויהי אור", הכל כוחי ועוצם ידי. זו מדינת ישראל.
  1. אין עוד מלבדו, ולחשוב שיש כח מלכות שאינו תחת שליטתו של הקב"ה זו עבודה זרה.
    וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיַּךְ לֵב-דָּוִד, אֹתוֹ--עַל אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת-כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. ו וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה--לִשְׁלֹחַ יָדִי, בּוֹ: כִּי-מְשִׁיחַ יְהוָה, הוּא.

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...