גנרלים שלא נותנים גיבוי לחיילים

התמונה מתוך הבלוג של יאיר הרטמן שלקח על עצמו לשחרר את החייל אלאור.

"תיק דבקה":

ברגע שראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה יעלון, והרמטכ''ל רב אלוף גדי אייזנקוט, קבעו ביום ה' 24.3, כי הירי של חייל חטיבת 'כפיר' בחברון במחבל פצוע, הוא 'בניגוד מוחלט לערכי צה''ל' הם לא רק חרצו את דינו, אלא גם את המוטיבציה והלגיטימציה של כל חיילי צה''ל להלחם בטרור.
במקום לומר שהנושא ייחקר ועד שילמדו את מה שהתרחש באמת, הם אינם מגיבים עליו, הגיבו שלושת האנשים העומדים בראש הצמרת הפוליטית והצבאית הישראלית בהעמדת פנים, בצדקנות, ומה שגרוע יותר בפחדנות.
אף אחד משלושתם לא אמר כי מחבל שבא להרוג את חיילי צה''ל, או את אזרחי מדינת ישראל, ומבצע את זממו, לא צריך לצאת מהפיגוע חי.
גישה פחדנית זו של הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל איננה חדשה. היא הייתה קיימת גם בתקופת האינתיפאדה הראשונה והשנייה, כאשר שר הביטחון דאז יצחק רבין ז"ל התחמק מאחריותו כאשר הכחיש שאמר 'כי צריך לשבור להם את העצמות' למרות שהו קצינים שהעידו בבית ממשפט בשבועה כי הם שמעו זאת מפיו, ועד שר הביטחון באינתיפאדה השנייה אהוד ברק, שהורה שלא להשיב באש ישירה כתגובה לאש הפלסטינית, או לירות אל מטרות ריקות.
אין וויכוח כי אין לירות באדם ששוכב פצוע על הכביש, גם אם הוא חייל של האויב.
אבל יש וויכוח מה צריך לעשות חייל צה''ל כאשר הוא שומע צעקות 'הוא זז', רואה את חייל האויב זז, ואז מחליט בהבזק של שנייה לירות בו כדי שלא יזוז.
אם באמת החייל שמע וראה את כל ההתרחשות הזו אז מדוע מצפים ממנו שיפעל אחרת? ומדוע זה נוגד את ערכי צה''ל?
ואם החייל לא היה יורה, ולמחבל הייתה חגורת נפץ והיא הייתה מתפוצצת, גם אז הוא לא היה פועל לפי 'ערכי ורוח צה''ל'.
במילים אחרות, מה שהחייל לא היה עושה, הוא לא פעל בסדר.
דבריו של שר הביטחון יעלון כי הוא מצפה מחיילי צה''ל שהם יפעלו בקור רוח בעת פיגוע טרור מנותקים מהמציאות. ראינו מה קרה כאשר ב-18 לפברואר סמל ינאי-טוביה ויסמן ז''ל, לוחם חטיבת הנח"ל ניסה להלחם בידיים ריקות במחבלים שנכנסו לסניף "רמי לוי" באזור התעשייה שער בנימין, משום שלפי הוראותיהם של יעלון ואיינקוט חיילים שיצאו אז לחופשה לא היה רשאים לקחת אתם את נשקם.
סמל ינאי-טוביה ויסמן שילם על הוראה זו בחייו.
הוראה זו, שלאחר מכן ניסו לטשטשה ושינו אותה בחטף, ניתנה כן 'לפי ערכי צה''ל'?
הדבר הראשון שעל נתניהו ובייחוד על יעלון ועל אייזנקוט הייה לומר, שעד שלא מתברר בדיוק מה ואיך התרחש בזירת הפיגוע הם מגבים את חיילי צה''ל שפעלו שם.
קודם מגבים ואחר כך חוקרים ולא להפך.
כדי לתת מסגרת נאותה לתמונה המעוותת הזאת שלחו ביום ה' בלילה את דובר צה''ל תת-אלוף מוטי אלמוז, שהופיע גם בתפקיד התובע, הסנגור של הרוח הצהלית, השופט של החייל, ולבסוף התליין. זו הייתה הופעה מזעזעת שמוטב שלא היתה מתרחשת כלל.
צריך גם לשאול מדוע מיהרו נתניהו, יעלון, ואיינזקוט לקבוע את אשמתו של החייל? מדוע הם נבהלו כל כך ממצלמות ארגון 'בצלם'.
צריך גם לשאול מי נתן את ההוראה לתדרך את כל נציגויות ישראל בעולם בפרטי התגובה של הממשלה וצה''ל על האירוע, בעת שכל העולם לא מתעסק בדיוק בחברון אלא בבריסל.
הלהיטות הישראלית הזו לדחוק בכוח את הדיון בשיטות ההתגוננות הישראלית מפני הטרור הפלסטיני אל קידמת במת דעת הקהל העולמית, הייתה מופרזת ולא שבמקומה, וחשפה בבת אחת את חולשתם של נתניהו, יעלון ואייזנקוט.

לחץ כאן לחתימה על העמותה לתמיכה בחייל אלאור שהרג את המחבל.