האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

פסח שני ב770

חדשות חב"ד

אתר הגאולה 113 צפיות 0

הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר במאמר "להבין ענין פסח שני" (תשל"ח) שהדילוג וקיפצה של פסח שני הוא באין ערוך לדילוג של פסח ראשון, היות שפסח ראשון קשור בעיקר ל"סור מרע", "כי ברח העם", ופסח שני קשור ל"נפש השנית" - עשה טוב. גלריה של שמואל עמית מפסח שני ב770.

 

מי שלא הקריב את קרבן הפסח בבית המקדש במועדו בי"ד בניסן ערב פסח, לפי שהיה טמא או שהיה בדרך רחוקה מירושלים, היה חייב להקריבו, חודש לאחר מכן בי"ד באייר - ונקרא "פסח שני" .. מי שהיה טמא בשעת שחיטת הפסח שאין שוחטין עליו, או שהיה בדרך רחוקה, או נאנס באונס אחר, או ששגג ולא הקריב בראשון, הרי זה מביא פסח בארבעה עשר לחדש השני בין הערבים, ושחיטת פסח זה מצות עשה בפני עצמו ודוחה את השבת שאין השני תשלומין לראשון אלא רגל בפני עצמו..". (רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ה הלכה א)

חמץ ומצה עימו בבית

מה בין פסח ראשון לפסח שני, הראשון אסור בחמץ בבל יראה ובל ימצא, ואינו נשחט על חמץ, ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, וטעון הלל באכילתו, ומביאין עמו חגיגה, ואפשר שיבא בטומאה אם נטמא רוב הקהל טומאת מת כמו שביארנו, אבל פסח שני חמץ ומצה עמו בבית, ואינו טעון הלל באכילתו, ומוציאין אותו חוץ לחבורתו, ואין מביאין עמו חגיגה ואינו בא בטומאה, ושניהם דוחין את השבת, וטעונין הלל בעשייתן ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור, ואין מותירין מהן, ואין שוברין בהן את העצם..". (רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק י הלכה טו)

מנהגים

אכילת מצה: ביום שני י"ד באייר , נוהגים לאכול מצה זכר לקורבן פסח שני שנאכל עם המצות, אם כי "חמץ ומצה עמו בבית" ויש נוהגים לאכול גם בלילה, ליל ט"ו באייר . לנצל את היכולת לתקן : לנצל את הנתינת-כח של פסח שני - כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שפסח שני ענינו "עס איז ניטא קיין פארפאלן, מען קען אלע מאל פאריכטן (אף פעם לא אבוד, ניתן תמיד לתקן), ואפילו מי שהי' טמא, או מי שהי' בדרך רחוקה, ואפילו "לכם" שהיא ברצונו, מ"מ יכולים לתקן" . התוועדויות: בכל מקום יערכו התוועדות מיוחדת (בימי סגולה שבין פסח שני לל"ג בעומר, ובימים הסמוכים) שבה יעוררו אודות תיקון ושלימות כל עניני העבודה, מתוך שמחה וטוב לבב .

מעלת פסח שני על פסח ראשון

מהחילוקים שבין פסח ראשון לפסח שני ש"הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני חמץ ומצה עמו בבית" . בהשקפה ראשונה, הרי חילוק זה מורה על העילוי של פסח ראשון לגבי פסח שני - שכן, "מצה" מורה על בחי' הקדושה כו', ואילו "חמץ" מורה על ענינים בלתי-רצויים כו', ומכיון שבפסח שני ישנו גם ענין של "חמץ", הרי זה מורה על החסרון של פסח שני לגבי פסח ראשון. אמנם, בפנימיות הענינים - הרי אדרבה: הסיבה לכך שבפסח שני "חמץ ומצה עמו בבית", היא - מפני גודל העילוי של פסח שני, עד כדי כך, שיכולים לברר גם את ענין ה"חמץ"! (ש"פ בהר ט"ו אייר תשמ"ו - התוועדויות ע' 295)

הוראות בעבודת ה'

אין 'אבוד' ניתן תמיד לתקן

"ידוע פתגם כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שפסח שני ענינו "עס איז ניטא קיין פארפאלן, מען קען אלע מאל פאריכטן - אף פעם לא אבוד, ניתן תמיד לתקן - , ואפילו מי שהי'ה טמא, או מי שהי'ה בדרך רחוקה, ואפילו "לכם". שהיא ברצונו, מכל מקום יכולים לתקן"". (משיחות ש"פ בהר תשמ"ט - התוועדויות ע' 147) לתקן בתורה ומצוות: לעורר ולהרעיש אצל כל בני ישראל שבכל מקום ומקום, שינצלו הנתינת-כח דפסח שני - שמורה ונותן כח לתקן כל עניני העבודה בתורה ומצוות – (גם) בנוגע לתיקון החסרון כפשוטו (במצב הכי ירוד) . גם מאז הבר מצוה: הנתינת-כח דפסח שני לתקן ולהשלים העבר, היא, נוסף על הנוגע לעבר בסמיכות זמן, ימים, שבועות וחדשים האחרונים, שנה האחרונה, וכיו"ב, גם בנוגע לכל העבר, מאז שנעשה בר-מצוה . ואפילו לפני בר מצוה: ואפילו לפני בר-מצוה (כמ"ש רבינו הזקן בשולחן ערוך), ועד שמצינו כמה וכמה סיפורים מגדולי ישראל שתיקנו גם ענינים שהיו לפני שבאו לכלל הבנה, עד לגיל היניקה, ובתחילת היניקה, ומרגע יציאתם לאויר העולם . לתקן בשלימות: צריך להשתדל לתקן ולהשלים גם חסרון לגבי שלימות נעלית יותר, אשר, גם בהתבוננות קלה ושטחית בודאי יגיע כל אחד ואחת למסקנה שהי'ה יכול לעשות כמה וכמה ענינים בשלימות נעלית יותר . לתקן אצל עצמו והזולת: וההתבוננות צריכה להיות הן בנוגע לעבודתו בעצמו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת, החל מבני ביתו, ואפילו לאחרי כמה וכמה שנים, שבניו ובנותיו הם לאחרי הגיל ד"חנוך לנער", ויש להם בעצמם בנים ובנות .

בדוגמת הצדיק

בנוגע לעבודת האדם, הגילוי הבא מלמעלה אינו פועל אתהפכא בנפש הבהמית, והעבודה הוא רק אתכפיא (שלכן יציאת מצרים היתה בדרך בריחה. תניא פל"א), משא"כ מצד עבודת האדם נעשה אתהפכא . ולכן בפסח ראשון - ניסן - חמץ אסור בבל יראה ובל ימצא, כי מאחר שמדותיו אינם מבוררות עדיין צריך ליזהר ביותר מהרע, דוגמת הבעל תשובה שצריך לומר אי אפשי משא"כ בפסח שני - אייר - ראשי תיבות אברהם, יצחק יעקב רחל – (האבות - הן הן המרכבה) - הוא דוגמת הצדיק שצריך לומר אפשי. ואף שפסח שני הוא באמצע ימי הספירה ונשארו בו עדיין מדות שצריך לבררם, מ"מ באותן המדות שכבר בירר אותן, הוא בחי' צדיק. (ממאמר ד"ה קדושים תהיו תשכ"א. נדפס בלקו"ש כרך ד' ע' 1302) גם הטף יכול לתקן: הנ"ל שייך גם לטף, שגם להם קל להסביר שכמה וכמה ענינים היו יכולים לעשות בשלימות נעלית יותר, עד שיתעוררו מעצמם לתקן ולהשלים באופן נעלה יותר, עד כדי טענה "למה נגרע" - ביחס לשלימות נעלה יותר . בעיקר באהבת ישראל: ההוראה ע"ד תיקון ושלימות עניני העבר צריכה להיות גם ובעיקר בהענין דאהבת ישראל - הן בנוגע לתיקון הענינים הבלתי-רצויים, ולהוסיף עוד יותר באהבת ישראל ואחדות ישראל, בהנהגה יומית במעשה בפועל . התוועדויות: לערוך התוועדות מיוחדת בימי סגולה שבין פסח שני לל"ג בעומר, ובימים הסמוכים, שבה יעוררו אודות תיקון ושלימות כל עניני העבודה, מתוך שמחה וטוב לבב - בהתוועדות של שמחה .

הזעקה לגאולה

בהאמור לעיל ש"פסח שני" נתחדש כתוצאה מתביעתם ודרישתם של ישראל (="למה נגרע") - יש לימוד והוראה בנוגע לענין נוסף .. ישנם הטוענים : מדוע מדברים ומכריזים ללא הרף על הנושא של ביאת המשיח, "אני מאמין . . בביאת המשיח , . אחכה לו בכל יום שיבוא" – יש לסמוך על הקב"ה שיגאל את ישראל מתי שירצה ? !.. הנה על זה בא הלימוד וההוראה מ"פסח שני" : לכאורה, היתה מצוה זו צריכה להנתן ע"י הקב"ה בעצמו - ככל שאר רמ"ז מצוות עשה, ואעפ"כ רואים שכל עיקרה של מצוה זו לא באה אלא ע"י הדרישה והתביעה של ישראל "למה נגרע", שכתוצאה ממנה נתחדש הציווי דפסת שני, ועד כדי כך - שציווי זה פעל שלימות בכל המצוות, שכן, מצוה זו השלימה את המספר דתרי"ג מצוות... ועי"ז נפעל שלימות גם בתורה - מכיון ששלימותה של התורה תלוי' בקיום המצוות במעשה בפועל, כמאמר "תלמוד גדול שמביא לידי מעשה". וכל זה נפעל - כאמור -. ע"י הדרישה התביעה של ישראל, שלא סמכו על הקב"ה (כביכול)... אלא תבעו שרצונם להקריב קרבן פסח. ועי"ז פעלו שיתחדש ציווי בתורה.. ועד"ז בעניננו – בקשת הגאולה: לא זו בלבד שבקשה ותביעה זו אינה היפך התורה ח"ו, אלא אדרבה - התורה ציוותה להתנהג כן ע"י אנשי כנסת הגדולה, שתיקנו שכאשר יהודי מבקש צרכיו מהקב"ה בעת תפלת העמידה - יאמר בתפלתו: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישועתך קוינו כל היום", "ותחזינה עינינו בשובך לציון" ! ואינו מסתפק בכך שמבקש ודורש זאת בתפלה אחת - אלא חוזר על בקשה ותביעה זו בכל תפלה ותפלה. ג' פעמים בכל יום! לכאורה, כבר ביקש זאת בתפלת שחרית, ולאחרי כן גם בתפלת המנחה...וא"כ, מהו הצורך לחזור ולבקש זאת בתפלה הסמוכה - תפלת ערבית ...ואעפ"כ, לא עוברת תפלה אחת ויחידה ללא בקשת ודרישת בנ"י על הגאולה ! בנ"י מבקשים וצועקים - ביחד עם דוד המלך, דוד מלכא משיחא - "עד מתי" !... וכמו כן צועקים: "אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט א-ל" !... ומבואר במדרש תהלים : "הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה, אומר לו קום והוא קם, שנאמר קומה ה' . . אומר לו אל תישן והוא מתעורר, שנאמר עורה למה תישן, והוא מתעורר שנאמר ויקץ כישן ה'. אומר לו אל דמי והוא שומע, שנאמר מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, וכן ישעי' אומר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים גו' ואל תתנו דמי לו . . אל תחרש ואל תשקוט א-ל עד שאתה רואה בעלבון בניך". וכפי שמבאר המגיד שזהו "ע"ד תפלתו של חוני המעגל שהיתה משנית כביכול רצון הבורא . . (כ)משל אחד שלוקח את חבירו אצל היד ואינו מניח אותו לילך ומשנה רצונו כו'. ונמצא, שעי"ז שישראל מבקשים וצועקים אודות הגאולה - פועלים הם שהגאולה תבוא במהירות וזריזות יותר מכמו שהיתה לולי בקשה ותביעה זו ! (מתוך התוועדות פסח שני תשד"מ, התוועדויות ע' 1684 ואילך).

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...