האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

ימ"ר ש"י: משטרה שפועלת רק נגד יהודים

ביטחון עם ישראל

אתר הגאולה 229 צפיות 0

ימ"ר ש"י: משטרה שפועלת רק נגד יהודים

ימ"ר ש"י: משטרה שפועלת רק נגד יהודים

מאת יהודה יפרח - י״ב בטבת ה׳תשפ״א (27/12/2020 10:24) מקור ראשון

יחידת עילית משטרתית בעלת תקנים מנופחים בלי עבודה, שנאלצת למלא את יומנה במשימות יזומות חסרות ערך: לרדוף, לחקור, להציק, להעליל, ולהגיש כתבי אישום על כלום ושום דבר. זהו הסיפור האמיתי של ימ"ר ש"י, יחידה שצריכה איכשהו למלא את הגרפים ולהצדיק את התקציבים המנופחים והתקנים העודפים שניתנו לה.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, המשטרה טרם פרסמה את ממצאי התחקיר הסופי של האירוע הקטלני ביום שני. מהדיווח הראשוני שהוציאה דוברות המשטרה ביום האירוע, עולה כי במוקד התקבלה תלונה על יידוי אבנים על ידי נערים יהודים באזור מכמש. ניידת סמויה של ימ"ר מחוז ש"י איתרה את הנערים כשהם מנסים להימלט ברכבם, ודלקה אחריהם. המרדף האגרסיבי נפתח באזור צומת מכמש. הנערים דהרו צפונה, ופנו מערבה בצומת הר בעל חצור. מהעדויות השונות עולה כי ניידת הבילוש הגבירה מהירות ונגחה ברכב הנמלט. כתוצאה מכך הוא הועף אל השול, התהפך כמה פעמים במדרון הסלעי והתרסק. ארבעה נערים נחלצו מהרכב, שניים מהם פצועים. הבלשים אזקו את כולם, ואמבולנס מד"א שהגיע לזירה העניק להם טיפול ראשוני. כתוצאה מהבלבול בזירה וההלם של הפצועים, הנער החמישי נותר מאחור ואיש לא חיפש אחריו. 

רק לאחר קרוב לשעה זיהו חיילים מנצח יהודה יד מבצבצת מתחת לרכב, הם הפכו את המכונית ומצאו את אהוביה סנדק (16) במצב פיזי קשה מאוד. לגורמי הרפואה לא נותר אלא לקבוע את מותו. מהרגע הזה המשטרה פעלה בזריזות. היא בודדה את הזירה, ולא התירה לאף גורם להיכנס: לא לצלמים, לא לעיתונאים, לא לבוחן תנועה ולעורכי דין מטעם ארגון חננו, ואפילו לא לח"כ בצלאל סמוטריץ', אשר תועד כשהוא נוזף בשוטרים שמנעו ממנו גישה חופשית למקום, תוך הפרה בוטה של חוק חסינות חברי הכנסת.

כאמור עד לרגע זה, למרות התמונות הברורות המצביעות על סימני מעיכה בחזית הניידת הפוגעת, השוטרים הנוגחים לא נחקרו. יש להם את כל הזמן שבעולם כדי לתאם גרסאות ולהשוות את הדו"חות.

נתונים שומטי לסת
הסיפור הזה הוא הזדמנות לדבר על היחידה שניהלה את האירוע הטרגי, ימ"ר מחוז ש"י (יחידה מרכזית מחוז יהודה ושומרון). ככלל, הימ"רים הן חלק מיחידות העילית של משטרת ישראל. בכל מחוז יש תקן ליחידת ימ"ר אחת בפיקוד קצין בכיר בדרגת ניצב־משנה, והיא אמונה על טיפול באירועי פשיעה חמורה בתחום המחוז. צוותי הימ"רים מטפלים בתופעות כמו פשע מאורגן, סחיטות ואיומים, עבירות רצח וסחר בסמים. הם מפעילים סוכנים סמויים, ולא פעם מקיימים חיכוך ישיר וגבוה עם עבריינים כבדים. מי שמקבל את ההחלטה על העברת תיק מסוים לתחום אחריותה של הימ"ר הוא אחד משלושה גורמים: מפקד המחוז, ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, או המפכ"ל.

המשטרה מפנקת את היחידות האלו בתקנים ותקציבים: הן מקבלות את טובי החוקרים, הבלשים ואנשי המודיעין, ומצוידות באמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר. רוב תיקי החקירה המנוהלים בימ"ר מסווגים ברמת "סודי ביותר" או "סודי", והם נחשפים לציבור רק לאחר הגשת כתבי האישום. כל ימ"ר מחולקת למפלגים, וכל מפלג למחלקים. המפלג הדומיננטי בימ"ר ש"י הוא מפלג "פשיעה לאומנית".

חזונה של היחידה ביו"ש מתנוסס על קירות התחנה. כך נאמר בו: "יחידה משטרתית מיוחדת הפועלת כנגד יעדי פשיעה לאומנית ותופעות פשיעה קשות; משפיעה בגזרת המחוז ועל כלל מחוזות ישראל; מהווה מוקד ידע מקצועי וארצי בתחומים עליהם היא אמונה; מפעילה שיטות איסוף וחקירה מתקדמות ויצירתיות". מפקדה הנוכחי הוא נצ"מ דרור עבדה.

המפלג לפשיעה לאומנית שבתוך הימ"ר הוקם בשנת 2013, בהוראת משרד ראש הממשלה והמשרד לביטחון הפנים, ונועד למעשה לשנות את המיקוד הכולל של הימ"ר. כך הוגדרה מטרתו בפקודת ההקמה: "טיפול בפשיעה לאומנית, קרי מעשים פליליים הכוללים פגיעה בנפש או ברכוש, המבוצעת על ידי יחיד או קבוצה, ואשר נעשים או תוכננו להיעשות כדי להשפיע על עניין מדיני, אידיאולוגי או דתי".

במחוזות כמו תל־אביב או מרכז, היחידות המרכזיות מטפלות בארגוני פשע המונהגים בידי עבריינים בכירים. אבל במי מטפלת ימ"ר ש"י? את השאלה הזו שאלו תחקירני ארגון לביא לזכויות האזרח ומנהל תקין, וכדי לענות עליה הם פעלו בצורה פשוטה מאוד: שלחו בקשות חופש מידע מפורטות למשטרת ישראל. הנתונים שקיבלו שומטי לסת.

משטרה שפועלת רק נגד יהודים

מתברר שימ"ר ש"י פועלת רק נגד פשיעה לאומנית יהודית, ולא נגד פשיעה לאומנית ערבית. הנה המספרים: בשנת 2016 טיפלה היחידה ב־88 תיקי פשיעה לאומנית יהודית, ב־2017 היו לה 134 תיקים וב־2018 109 תיקים. בכמה תיקים של פשיעה לאומנית ערבית היא טיפלה בשנים הללו? 2 תיקים ב־2016, תיק אחד ב־2017, ותיק אחד ב־2018. המשטרה הדגישה בתשובתה כי "אין כתב הסמכה המגדיר את תחומי הטיפול של מפלג פשיעה לאומנית, מדובר בהחלטה ארגונית". במילים אחרות, זה לא שהמפכ"ל או מפקד המחוז הגדירו ליחידה להתעסק רק בנוער הגבעות, זו החלטה פנימית שלה. החלטה זו מנוגדת לדברי השר לביטחון הפנים בעת הקמתה, שקבע בדיון בכנסת כי היחידה תעסוק בפשיעה לאומנית באשר היא, יהודית כערבית.

המושג "פשיעה לאומנית יהודית" נשמע מפוצץ, והאסוציאציה המיידית היא מקרים כמו אירוע דומא. מצד שני, בשנים האחרונות אנחנו כמעט לא שומעים על אירועי תג מחיר. האם יש מאות אירועים כאלה שנבלמו בזכות הטיפול הנחוש של הימ"ר, מה שמצדיק את השקעת המשאבים העצומים?

Picture13

משחטות רכב ושוד דובדבנים
הנה עוד נתון מעניין: המשטרה נשאלה כמה מתוך התיקים שחקר המפלג לפשיעה לאומנית, נפתחו בחשד לעבירה על סעיף 287 לחוק העונשין ("הפרת הוראה חוקית"). אלו המספרים: 51 תיקים ב־2016, 65 תיקים ב־2017, 29 תיקים ב־2018, ו־42 תיקים ב־2019.

"הפרת הוראה חוקית", למי שלא מכיר, הוא אולי סעיף העבירה הקל ביותר המצוי בחוק העונשין. מספיק ששוטר אומר לנער להסתלק משטח צבאי סגור והלה מתמהמה – הוא יכול לחטוף אישום על הסעיף הזה. לא בדיוק סעיף ששומרים לאירועי רצח, שוד, אונס או תג מחיר. מתוך ממוצע של מאה תיקים בשנה כפי שראינו, 4־8 תיקים נפתחו מדי שנה בעילת חשד ל"כניסה לשטח צבאי סגור".

וזה לא שאין עבודה ביהודה ושומרון. למחוז ש"י ישנן בעיות ייחודיות לא מעטות: משחטות רכב המפרקות רכבים שנגנבו על ידי כנופיות מתחומי הקו הירוק, הקמת כוורות לא חוקיות מכוורות שנגנבו מתחומי הקו הירוק, שוד רכבים בכבישים נידחים, עבירות תנועה קשות, גניבות סיטוניות של עדרי בקר ממגדלים יהודים, וכמובן פשיעה חקלאית קלאסית, כמו עקירת עצים וגניבת פירות רגע לפני הקטיף. שאלו את חקלאי כפר־עציון, ששנה אחרי שנה מגלים שאחוז עצום מיבול הדובדבנים שלהם נגנב על ידי עבריינים מהכפר הסמוך.

את התקנים היקרים ביותר משקיע מחוז ש"י בימ"ר. כל העוצמה הזו מושקעת ב־44 תיקים של "פשיעה לאומנית ממניע יהודי", רובם עוסקים בנוער נושר עם הפרעות קשב, כיפות צמר וגוזמבות

כאשר המשטרה נשאלה בכמה תיקי פשיעה כלכלית טיפל הימ"ר בשנים האחרונות, התקבלה מטעמה התשובה הבאה: "אנו דוחים סעיף זה של בקשתך בהתאם לאמור לסע' 8(3) לחוק חופש המידע". למי שמתעצל לפתוח את אתר נבו, הסעיף הזה קובע כי "רשות ציבורית רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע… (אם) לאחר שנקטה אמצעים סבירים, התברר לה שלא ניתן לאתר את המידע או שאינו מצוי ברשותה". הבנתם נכון: למשטרה לא היה מידע, משום שבשנים האחרונות לא נפתח בימ"ר ש"י אף תיק על פשיעה חקלאית. הנושא הזה פשוט לא מעניין אותם.

ומי מטפל בתיקי אונס? זוכרים את מחמוד קטוסה, אשר נחשד באונס ילדה במודיעין־עילית ושוחרר ממעצר לאחר 55 ימים, לאחר שהמשטרה חזרה בה מכתב האישום? התיק נוהל על ידי תחנת מודיעין־עילית, תחנה עם יכולות ומיומנויות ירודות במיוחד, והוא נסגר לאחר שנתגלו בו אינספור כשלי חקירה. במחוז ש"י ישנם גם ישנם תיקי אונס, אך הימ"ר איננה נושאת בנטל. במספרים: במחוז כולו נחקרו 64 תיקי אונס בשנת 2019, מתוכם טיפלה הימ"ר באחד בלבד. ב־2018 טופלו 98 תיקים במחוז כולו, מתוכם טיפלה הימ"ר באפס.

פשיעה לאומנית יהודית ממשית בסגנון הרצח בדומא היא אירוע נדיר מאוד, שאם הוא בכל זאת מתרחש הוא מטופל בעיקר על ידי השב"כ. הליווי של המשטרה מסתכם לרוב ב"חקירות הלבנה". חקירת השב"כ היא מודיעינית ואיננה מכוונת להעמדה לדין אלא לסיכול פעילות חבלנית, ולכן לעיתים היא לא מתבצעת תחת אזהרה. לפעמים השב"כ מעביר את הנחקר שהודה לטיפול המשטרה כדי שתרשום מפיו את ההודאה שוב, והפעם תחת אזהרה.

התעלמות מכוונת מטרור ערבי
המקרה הבא ממחיש את סדר העדיפויות המשטרתי. "הגיע אלינו מקרה של פיגוע הצתה בשדה־אפרים, ליד דולב אשר בגוש טלמונים", מספרים לנו בארגון לביא. "היה לנו תיעוד מלא של המציתים ורכביהם, שתועדו על ידי צלמים פרטיים מפרויקט בשם 'עין לציון', שמתעד פעילות עבריינית ממניע לאומני כנגד אזרחים וחיילי צה"ל. המציתים, אגב, הגיעו למקום עם דגל אש"ף. פנינו לימ"ר והעברנו להם את הקבצים הדיגיטליים הכוללים את כל המידע. לאחר זמן מה קיבלנו לתדהמתנו הודעה שהתיק הועבר לתחנת מודיעין־עילית.

"התקשרנו לתחנה, והחוקר הסביר לנו בטלפון שהתיק ייסגר מחוסר משאבים. זה גדול על תחנת מודיעין־עילית. אין ספק בכלל שאם נערים יהודים היו מבצעים את ההצתה הזו, הם היו מקבלים ליווי צמוד של הימ"ר, כולל איכוני טלפון, חקירה קשוחה, הגשת כתבי אישום למחוזי ודרישה למעצר עד תום ההליכים".

מדו"חות מבקר המדינה

מי שעלה על חלק ממחדלי ימ"ר ש"י הוא מבקר המדינה, בשני דו"חות שונים. בראשון, מאוגוסט 2018, עסק המבקר בתופעת הנשק הרב המסתובב במגזר הערבי, אשר גורם לאינספור אירועי אלימות ורצח. המבקר קובע שמחוז ש"י הוא "מפל פשיעה", כלומר "שטח האחראי לייצוא היקף ניכר של פשיעה לישראל", ומסמן את האשם העיקרי במצב – ימ"ר ש"י. מתברר שהימ"ר ביהודה ושומרון אינה מטפלת במחרטות לייצור נשק, וגם כשיש לה מידע היא לא מעבירה אותו ליחידות אחרים. כתוצאה מכך, "היעדר שיתוף פעולה מלא גורם לאיבוד מידע מודיעיני".

הדו"ח השני של המבקר, מאוגוסט האחרון, עוסק בסיפורו המטריד של מעבר אלנבי. מזמן הקמתו של המפלג לפשיעה לאומנית ועד היום, המשטרה צמצמה בעקביות את נוכחותה במעבר הגבול היבשתי עם ירדן, כנראה בשביל להעביר תקנים למפלג החדש. כך נוצר מצב שבו אין במעבר שוטרים קבועים, והללו מגיעים רק בעקבות קריאה. השיטור החסר גרם לא רק להברחות מכס מטורפות שהסבו למדינה נזק כלכלי בסכומי עתק (מאות מיליוני שקלים מתוכם רק על סעיף הברחת סיגריות, לפי דו"ח המבקר), אלא גם לתופעות אלימות קשות של פלסטינים כלפי עובדי המכס.

"מדובר במקום רגיש ביותר המשלב כנופיות מבריחים מאורגנות, גורמי הברחת כספי טרור וגורמים עוינים בכלל, המנצלים את היעדר נוכחות המשטרה לאיומים ופגיעה בעובדי המקום", נכתב בדו"ח. מבקר המדינה מצטט מכתב ששיגר מנכ"ל רשות שדות התעופה למפקד מחוז ש"י: "בהעדר גורם אכיפת חוק, הפלסטינים ותושבי מזרח ירושלים מרשים לעצמם דפוסי התנהגות לא מקובלים, הגובלים באלימות מילולית ופיזית… דחיפות, הכאה, אגרופים, סטירות ואיומים כנגד עובדי המכס. עובדי המכס חשים מושפלים, מאוימים וחוששים לבצע את תפקידם נוכח אירועי אלימות קשים כנגדם".

המבקר מציין שפקידי המעבר הותקפו מאות פעמים, ומעיר שברוב המקרים התוקפים נמלטו לפני שהמשטרה הגיעה ואיש לא טרח לתפוס אותם. המבקר אף פנה למשרד לביטחון הפנים בשאלה מדוע אינו מקצה שוטרים למעבר הגבול. במשרד ענו שכדי להקים תחנה נדרשים 49 שוטרים, ולמשרד אין משאבים לצורך זה. איפה השוטרים כשצריך אותם? כנראה דולקים אחרי נערי גבעות שנחשדו ב"הפרת חובה חוקית".

שיטור יתר ושיטור חסר
למי שחשב שהפשיעה הערבית היא בתחום אחריותו של השב"כ, זה לא המצב. ברוב רובה של הפשיעה הערבית השב"כ לא עוסק ולא נוגע. רכזי השירות גם לא מתקרבים לתיקי יידוי אבנים או בקבוקי תבערה. פעילות השב"כ מתרכזת בעבירות ביטחון חמורות, או כאלה שיש בהן מרכיב של התארגנות פח"עית. תיקי הפשיעה ה"רגילים" מטופלים בתחנות הרגילות – מודיעין־עילית, עציון, הבקעה, אריאל או בנימין. התחנות הללו מטפלות בכ־300 תיקי יידויי אבנים בחודש, ובכ־40־50 תיקים של יידוי בקבוקי תבערה.

 התוצאה היא שהטיפול נעשה בצורה חובבנית, ורוב התיקים מסתיימים בהסדרי טיעון מקילים ומגוחכים. לתחנות הרגילות אין המשאבים של הימ"ר, המאפשרים עריכת איכונים מדויקים, הוצאת די־אן־איי ממרבצי מארב, שימוש בתצפיות מקצועיות מרחוק על מוקדי זריקות אבנים ובקת"ב, ואיסוף ראיות כנגד העבריינים. חלק גדול מאירועי טרור האבנים בכבישים נעשים בדפוסים חוזרים ובמקומות קבועים. לימ"ר יש כלים לאסוף ראיות חזקות ולבער את הנגע מהשורש, לתחנות רגילות לא.

את התקנים היקרים ביותר משקיע מחוז ש"י בימ"ר שלו. היחידה כוללת כיום 152 שוטרים, 44 מתוכם במפלג לפשיעה לאומנית, 6 במחלק מודיעין לאומני, 19 במחלק בילוש לאומני, ו־18 במחלק תשאול לאומני. אלו תקנים מקצועיים בעלות גבוהה, של שוטרים ברמה אחרת לגמרי מבחינת הכשרות ויכולות. נכון לאוקטובר 2020, כל העוצמה האדירה הזו מושקעת ב־44 תיקים של "פשיעה לאומנית ממניע יהודי", שכפי שראינו רובם עוסקים בנוער נושר עם הפרעות קשב וריכוז, כיפות צמר וגוזמבות.

ייתכן שבעבר הרחוק, כאשר אירועי תג מחיר העסיקו את המדינה על בסיס שבועי כמעט, הייתה הצדקה להשקעת משאבים משמעותית לטיפול בבעיות. המצב מזמן לא כזה ולא מתקרב לכך, וכיום נשארנו עם יחידת עילית משטרתית שאין לה עבודה, והיא נאלצת למלא את יומנה במשימות יזומות חסרות ערך ולהגיש כתבי אישום על כלום ושום דבר. האם זהו הסיפור האמיתי של ימ"ר ש"י, יחידה שצריכה איכשהו למלא את הגרפים ולהצדיק את התקציבים המנופחים והתקנים העודפים?

הצד השני של שיטור היתר הוא כמובן שיטור החסר. למחוז ש"י אין משאבים לטפל בנושאים חשובים באמת, ולשמור ברמה נאותה על הביטחון האישי של האזרחים בתחומו. לא כסף חסר למחוז ש"י במשטרת ישראל, אלא שכל ישר, סדרי עדיפויות והבחנה בין עיקר לטפל.

 

donate

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...