האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

לא לשכוח את רועה הצאן

יין מלכות

שיחת הגאולה 165 צפיות 0

לא לשכוח את רועה הצאן

לא לשכוח את רועה הצאן

הרבי שליט"א מלך המשיח דיבר בכאב רב על ה"השגים המדיניים" כביכול של אותם אישים ש"נהנו מסעודתו" כאשר מטרתם היא לצאת טוב בצילומים עם מנהיגי אומות העולם, ובד בבד להשכיח את האזהרות החוזרות ונשנות של נשיא הדור ונביא הדור שדיבורים עם ערבים זה לא רק פיקוח נפש, זה גם חילול השם

שיחת הגאולה 1238


אחד הסיבות שגרמו לגזירה של המן הרשע – שביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, אנשים נשים וטף – היא מפני "שנהנו מסעודתו של אותו רשע", כנאמר בגמרא. עיקר החטא בהשתתפותם של בני ישראל בסעודה לא היה עצם האכילה, אלא ההנאה שנהנו מאותה סעודה.
ידועה השאלה – הייתכן שעל אכילת מאכלות אסורות, או הנאה בסעודת אחשוורוש התחייבו כל בני ישראל גזירת השמדה חס ושלום?! ועד שאפילו ילדים שלא השתתפו באותה סעודה נכללו גם כן באותה גזירה?


כבשה בין זאבים
שאלה זו תובן בהקדים:
בני ישראל נמשלו ל"כבשה העומדת בין שבעים זאבים", והזאבים רוצים בכל רגע לטרוף את הכבשה, אלא שיש את רועה הצאן (הקב"ה) שמציל ושומר על הכבשה. ממילא מובן שכל מציאותם של בני ישראל בין אומות העולם הוא באופן ניסי, ולמעלה מן הטבע לגמרי, ורק בזכות חסדו הגדול של הקב"ה, בני ישראל עומדים וקיימים.
כל זה הוא כאשר ההנהגה של בני ישראל היא בהתאם לכך שהם סומכים ובוטחים בה' שיציל אותם וישמור עליהם. אבל כאשר בני ישראל מחשיבים את ה"זאבים" למציאות, ומתנגדים – כביכול – לשמירה האלוקית המלווה אותם, הרי באופן ממילא השמירה מוסרת מהם והם נכנסים תחת ההנהגה הטבעית של העולם, דבר הגורם ממילא לאומות העולם לנסות לפגוע בהם (חס ושלום).


מי הקובע?
ולפי זה מובן מדוע זה ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע" גרם לאותה גזירה קשה: הגזירה לא הייתה עונש על החטא שעשו, אלא תוצאה טבעית מההנהגה שלהם, העובדה שבני ישראל נהנו מסעודת אחשוורוש הוכיחה שהם מחשיבים את אומות העולם (שבעים הזאבים) ובכך הם דחו מעליהם את השמירה של הרועה – הקב"ה, והכניסו את עצמם תחת השלטון של ה"זאבים".
הגם שבני ישראל היו מחוייבים על פי דיני התורה לכבד את המלכות בה הם נמצאים, ועד שיש להתפלל לשלומה של המלכות, (ולכן כאשר אחשוורוש זימן גם את היהודים לאותה סעודה היו מוכרחים להשתתף בה) הרי עם זאת היה עליהם לדעת ולהכיר שקיומם לא תלוי כלל וכלל באחשוורוש ומלכותו, כי אם רק בידי הקב"ה ששומר עליהם בהנהגה ניסית, למעלה מדרך הטבע, מפני ה"שבעים זאבים".
וזו הייתה טעותם של בני ישראל בכך שנהנו בסעודתו של אחשוורוש – שהחשיבו את אחשוורוש וטעו לחשוב שקיומם תלוי – חס ושלום – בו. וממילא ההשתתפות בסעודתו גרמה להם להנות בה.


לפעול כראוי
יוצא מכך שמכל יהודי נדרשים שתי קצוות: מצד אחד לפעול בדרכי הטבע, ומצד שני לדעת ולהכיר שכל פעולותיו הם רק "כלי" והכל בא אך ורק מאת הקב"ה. וכך פעלו גם מרדכי ואסתר בביטול הגזירה:
מצד אחד אסתר הלכה אל אחשוורוש על מנת להתחנן בפניו לבטל את הגזירה, אך עם זאת מקומו של אחשוורוש לא 'תפס מקום' אצלה כי יחד עם זה היא צמה שלושה ימים קודם לכן, אף על פי שדבר זה גרם לה לכאורה להעדר יופי ונשיאת חן בעיני אחשוורוש, כי אסתר ידעה שאמנם יש לעשות כלים בדרכי הטבע וללכת אל אחשוורוש, אך עם זאת ידעה שהעיקר אינו ה"כלים", כי אם העיקר הוא ההנהגה הניסית של הקב"ה בשמירתו על בני ישראל.
הנהגה זו, היא המגינה ושומרת תמיד על בני עמו עדי הגאולה האמיתית והשלימה.
(עפ"י לקוטי שיחות חלק לא, פורים א)

 

קטע מדברי הרבי שליט"א מלך המשיח משיחות תש"מ, בנוגע ל"נהנו מסעודתו" משיחות פורים תש"מ, ויקהל תש"מ
אמרת שחוזה קעמפ-דייוויד אין למעלה ממנו - ואם-כן מדוע פתאום שינת את דעתך והעמדת את השלום בסכנה בשביל חברון?! - מדוע צריכים להתמקח על חמש או עשר בתים?!
היישוב היהודי בחברון עדיין מחזיק קצת - אך לא מכיון ש"לא יכרע ולא ישתחווה" אלא בעזרת תירוצים וסיבות. אמנם, יש לקוות שה' יעזור וימצאו תירוץ נוסף אך התוקף צריך לבוא מסיבה אחרת!
מהמגילה למדים, שלמרות שהיהודים "נהנו מסעודתו" - ובפרט כאן שזו לא היתה סעודה של רשע אלא של שליח לעשות טובות ליהודים - בכל-זאת - מלמדת אותנו המגילה - כאשר לאחרי זה נמצאים במעמד ומצב של "עם מרדכי" - הרי הנקודה העיקרית (של עם מרדכי) היא "לא יכרע ולא ישתחווה" - זה מה שהחזיק את היהודים במשך אלפיים שנות גלות, ועל-ידי-זה שמרו על "דתיהם שונות מכל עם"

= = =

שזהו דבר מופלא ביותר: שאף פעם לא קרה ש"מושל בכיפה" יאמר בפרסום הגדול ביותר: "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי", ואפילו מלך 'קטן' ושר 'קטן' - לא עשו זאת אף פעם, וודאי שלא "מושל בכיפה". ואילו כאן הוא אמר, שמה שעשה קודם - היה טעות. ולמרות שיכל לעשות זאת בשקט ובחשאי - עשה זאת בפרסום הכי גדול. הטעם היחיד להנהגתו הוא - ש"נפל פחד היהודים עליהם". "פחד" זה נגרם כתוצאה מכך שהיהודים התנהגו באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה".
ולמרות שבתחילה היו כאלה ש"נהנו מסעודתו" של המלוכה, שהתבטלו תמורת כסף וכבוד - בכל-זאת, הגיעו גם הם אחר-כך לתנועה של "לא יכרע ולא ישתחווה" - שזה מיד פעל ש"נפל פחד היהודים עליהם".

donate

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...